צריך עיון > סדר שני > הפרעת ההסתגלות של הציבור החרדי

הפרעת ההסתגלות של הציבור החרדי

הציבור החרדי, הלמוד על גמילות חסדים וסולדיריות חברתית, גילה העדר חוסן למול אתגרי הקורונה. מדוע? עיון בתוכחת הנביא ירמיהו ליהודים החרדים על עבודת הקרבנות בזמן החורבן יכול ללמד אותנו לקח רלוונטי לימינו.

י"ד שבט תשפ"א

את אירועי הימים הללו בציבור החרדי ניתן להגדיר במילים רבות: אנרכיה, פריצת גבולות, אבדן שליטה, הפקרות. אולם אפשר גם לתאר אותם באמצעות המונח הפסיכולוגי "הפרעת הסתגלות". תגובה לגורמי סטרס המתבטאת, בין השאר, בכשל תפקודי משמעותי.

הציבור החרדי, עם כל אתגריו, ידוע בנתוני פשיעה נמוכים ובמיעוט אלימות על רקע אישי (אלימות על רקע פסידו-אידאולוגי היא סיפור אחר ועצוב), ואדרבה, הוא מתנדב ותורם באחוזים גבוהים יותר משאר הציבור הישראלי. מה אם כן פשר הסאגה המתרחשת מול עינינו כבר כמעט שנה?

מגפת הקורונה הציבה דרישות פיזיות, פסיכולוגיות וחברתיות קשות בפני העולם כולו. מדינות או חברות מסוימות היטיבו להסתגל למצב החדש, ואחרות פחות. עם זאת, ההתמודדות של הציבור החרדי עם הקורונה נתפסת מבחוץ ומבפנים מקרה קצה תמוה ומרתיח. נראה שלא נותר אלא לבחור בין שתי אלטרנטיבות: או מדובר בחבורת בנות יענה פותות שהחליטו לטמון ראשיהן בחול בעוד שיעורי התחלואה והתמותה סביבן נוסקים, או כל היומרה למידה הטובה המתפתחת בחסות דרך החיים החרדית לא היתה אלא מסווה צבוע למציאות. לגישה זו, העגלה המלאה התרוקנה מזמן, והציבור המחנך לחסד מורכב מעלוקות צמאות דם שאינן חסות אפילו זו על זו.

שני ההסברים הללו אולי מספקים מבקרים עוינים מבחוץ או מקוננים מזוכיסטים מבפנים, אבל קשה להשתכנע מאף אחד מהם. מכחישי קורונה מוחלטים אינם רווחים במגזר החרדי יותר מבמגזרים אחרים, ולו משום שאין חרדי שאינו מכיר חולי קורונה קשים במקרה הטוב, ונפטרי קורונה במקרה הרע. ובאשר להיעדר החמלה השטני – אפשר אולי להניח שרוע טהור קיים בציבור החרדי לא פחות מבכל מקום אחר, אבל אין לנו שום ראיות לכך שהוא קיים יותר. הציבור החרדי, עם כל אתגריו, ידוע בנתוני פשיעה נמוכים ובמיעוט אלימות על רקע אישי (אלימות על רקע פסידו-אידאולוגי היא סיפור אחר ועצוב), ואדרבה, הוא מתנדב ותורם באחוזים גבוהים יותר משאר הציבור הישראלי. מה אם כן פשר הסאגה המתרחשת מול עינינו כבר כמעט שנה?

 

אין לאדם לשים תכלית אחת

הנביא ירמיהו, באחד מפרקי התוכחה החריפים ביותר שלו, גוער בבני ישראל על מחשבתם שעבודת בית המקדש היא חזות הכל, ושהיא תציל אותם מכל חטאיהם. "כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח," אומר הקדוש ברוך הוא לעם, "כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם" (ירמיהו ז, כב-כג).

רבי צדוק הכהן מלובלין, בספרו קומץ המנחה (חלק ב, אות כב), מסביר מהי התביעה הגלומה בדברים:

אין לאדם לשים תכלית אחת ולכוון לאיזה דבר פרטי, כגון להיות גדור מתאוות, להיות לומד תורה או מתמקד בעבודה […ו]הם עשו התכלית זה לבדו, להקריב קרבנות ולעשות מצוות וכמו שנאמר: ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה – וזה לא ציווה.

לפי רבי צדוק, טעותם העמוקה של עם ישראל היתה בראייתם בעבודת הקרבנות תכלית בלעדית. מי שמציב מול עיניו מטרה אחת – גם אם היא קדושה ונעלה, ויסודה בציווי מפורש של האלוקים – מוכרח לו שיחטא.

אותה טעות של עם ישראל בימי בית ראשון נדמה שהתגלגלה לחברה שלנו כיום. כל תת-מגזר עשה לו "תכלית אחת" שאליה נשואות עיניו. וכך, כל קהילה חרדית מנסה להיצמד לדבר היחיד שהיא מכירה: הערך האחד לחיים חרדיים ראויים על פי תפיסתה.

אותה טעות של עם ישראל בימי בית ראשון נדמה שהתגלגלה לחברה שלנו כיום. כל תת-מגזר עשה לו "תכלית אחת" שאליה נשואות עיניו. וכך, כל קהילה חרדית מנסה להיצמד לדבר היחיד שהיא מכירה: הערך האחד לחיים חרדיים ראויים על פי תפיסתה

אנחנו מחנכים את ילדינו שיש רק מסלול אחד לגיטימי ליהודי: הוא עובר במוסדות חינוך מסוימים, וכולל דרך התנהלות מסוימת בלבד. גברים צריכים ללמוד תורה ורק תורה, ולהישאר במסגרת הכולל כל עוד משפחותיהם אינן גוועות ברעב. נשים צריכות להיות עזר כנגדם במימוש השאיפה הזו. כולם יחד צריכים לציית לצווים החרדיים הפנימיים בכל תג: מלבוש ועד עיסוק, משמות לילדים ועד גודל המשפחה. קהילות מסוימות מקלות בחלק מהסעיפים הללו אך מחילות על חבריהן הוראות מחייבות אחרות. כללו של דבר: כל חרדי בכל קהילה שהיא מקבל עם היוולדו תכנית מושלמת המכתיבה את מסלול חייו.

תכניות מסוג זה, למרות יתרונות מסוימים שיש להן, נושאות אתן סכנה גדולה. תוך ניסיון לשמר את הערכים החשובים בבסיסן, גדול החשש שנחטא באשר חטאו אבותינו: נכוון ל"דבר פרטי" במקום לכוון לעשות אך ורק רצון שמים. מה קורה לאברך היוצא לעבוד בחברה המסלילה את אנשיה לאברכות בלבד? מה דינה של אישה שחונכה להיות אשת חבר אך בעלה בוחר לצאת לעבודה? מה יעלה בגורלו של נער שאינו מתאים בשום צורה למסגרת ישיבתית? המציאות מלמדת שברוב המקרים, תהיה התוצאה עגומה, אם בנפש ואם ברוח. לעובדים אנחנו מזכירים כל הזמן את עליונות הלומדים, את נשות העובדים אנחנו מנחמים בילדיהן שאולי יואילו לשבת בכולל, ועל הנער ננסה בדרך כלל לכפות הר כגיגית.

כל זאת, במקום ללמד אמת אחת פשוטה ויסודית: אדם נברא לעבוד את ה', ועליו לעבוד את השם בכלים שניתנו לו, בכל מקום שבו יימצא, לפי הנסיבות הרלוונטיות. מי ששוכח את המטרה העליונה הזו בשל התמקדות ב"תכלית אחת", בלימוד תורה או בשימור מסורת הקהילה או בכל ערך אחר, אין יראתו אלא כסות עיניים.

היעדר היכולת להתמודדות עם משבר הקורונה, לפיכך, שורשו ברעה חולה ותיקה. איננו יודעים להתאים את עבודת השם שלנו לנסיבות. במקום לשאול את עצמנו בכל קונסטלציה "מה הקב"ה רוצה ממני עכשו?" אנחנו מנסים להתפס בערך היחיד שאנו מכירים, גם אם הוא אינו רלוונטי עוד ואף מזיק

היעדר היכולת להתמודדות עם משבר הקורונה, לפיכך, שורשו ברעה חולה ותיקה. איננו יודעים להתאים את עבודת השם שלנו לנסיבות. במקום לשאול את עצמנו בכל קונסטלציה "מה הקב"ה רוצה ממני עכשו?" אנחנו מנסים תמיד לחזור לערך היחיד שאנו מכירים, גם אם הוא אינו רלוונטי עוד ואף מזיק. אנחנו משולים לנהג ש-Waze מנסה לחשב עבורו מסלול מחדש כדי להציל אותו מפקקים או מסכנות בדרך, אבל הוא מתעקש להתעלם מהאפליקציה ולנסוע לפי התכנון המקורי שלו. נסיעות כאלה, ברור מאליו, לעתים רחוקות עולות יפה.

כמה אנשים שאלו את עצמם בתקופה זו "מה רוצה ממני הקדוש ברוך הוא בתנאים הנוכחיים?". כשמסתכלים על מחויבי בידוד (כולל אלה שחולה קורונה נמצא בביתם!) המסתובבים חופשי; על חולים מאומתים ש'חייבים להתפלל במניין'; על הניגשים לקרובי משפחה קשישים בלי אמצעי זהירות; על המקיימים בבתיהם אספות משפחתיות מנוגדות לכל חוק כי 'אף אחד לא יאכוף את זה' – התשובה ברורה. אותם אנשים יקפידו הקפדה יתרה על "עבודת הקרבנות" שהם מכירים, אך רק את עבודת הקרבנות הם רואים לנגד עיניהם, תכלית יחידה. מי יעז לומר להם דבר, בעודם צועקים "היכל השם, היכל השם, היכל השם המה"?

 

מה קוראות לי הנסיבות לעשות?

הצורך לקרוא את המפה סביבנו ולהגיב לתנאים משתנים איננו תובנה יהודית בלבד, כמובן. את אחד הביטויים היפים לכך נתן ב-2010 פרשן התרבות האמריקאי דיוויד ברוקס: "החיים הקרואים" (The Summoned Life). ברוקס תיאר במאמר שכתב את "החיים המתוכננים היטב": הפילוסופיה שקידם קלייטון מגליבי כריסטנסן, פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד ויועץ עסקי. כריסטנסן נהג להטיף למסיימי הקולג', כי על האדם בהיותו צעיר לשרטט תכנית ברורה לחייו. אחרי שיש לו מטרות מוגדרות, עליו להקדיש להן משאבים של זמן, אנרגיה וכישורים. התמסרות והצמדות עקשניות למטרות האלה בכל מחיר יבטיחו שחייו יהיו סיפור הצלחה.

בארצות הברית, הסוגדת למיתוסים של הצלחה והשגת מטרות למרות המכשולים, צברה "תכנית החיים" פופולריות רבה. ברוקס, על אף הכבוד הרב שרחש לכריסטנסן, הציע גישה חילופית, שכינה "החיים הקרואים".

מי שחייו קרואים לרצון האלוקים, מפרש נסיבות מאתגרות לא כדברים שיש להתעלם מהם או לרגוז בגינם, אלא כהכוונה לעבוד את השם בצורה אחרת. כך למשל יכול אברך להבין שמקומו בבית, וללמוד בעצמו עם ילדיו הקטנים שאינם מסתדרים עם המרחב הקולי, גם אם יפסיד סדרי כולל ואולי אף את מקומו בכולל

גישת חשיבה זו אינה רואה בחיים "פרויקט שיש להשלימו", אלא "חבל ארץ בלתי נודע שיש לחקור":

האדם שחי חיים קרואים מדגיש את הקונטקסט ושואל: "מה הנסיבות דורשות ממני לעשות?" אדם זה מתחיל עם סיטואציה קונקרטית מאד: אני חי בשנה מסוימת ובמקום מסוים, ועומד בפני בעיות ספציפיות וצרכים ספציפיים. השאלות החשובות הן: מה קוראות לי הנסיבות הללו לעשות? מה נדרש במקום הזה? מהו התפקיד החברתי החשוב ביותר שעומד לפני?

עבור יהודי מאמין, המטרה החשובה היא לא להיענות לקריאה של הנסיבות, אלא לעבוד את ה', כמובן. אולם, באשר לשאלה "איך לעבוד את ה'?" המודל של ברוקס מספק הכוונה ראויה בהחלט.

מתחילת משבר הקורונה, חתרה הגישה החרדית הכללית לחזור לשגרה במהירות האפשרית. להחזיר את הישיבות והכוללים לפעולה, לפתוח שוב את מוסדות החינוך, להתפלל ברוב עם כמקדם, לחגוג שמחות יהודיות כאילו אין קורונה בעולם. מאחורי חלק מהנסיונות הללו עמדו חששות ערכיים אמתיים, כמו הצורך לספק תעסוקה איכותית לילדים או לעצור את מגמת הנשירה המתגברת. אולם בסופו של דבר, ההסברים על הצורך במסגרות קבועות, על הדירות הקטנות מדי של משפחות ברוכות, על הקריטיות של שימור חיי הקהילה – כולם מסתירים מאחוריהם אמת עצובה אחת. רבים מאתנו לא עצרו ולא שאלו באף שלב של המגפה: מה הקב"ה מבקש ממני עכשו? האם הוא רוצה שנמשיך כרגיל, או שמא עבודת ה' בשעת מגפה שונה מעבודתו בימי שגרה?

מי שחייו קרואים לרצון האלוקים, רואה בנסיבות מאתגרות לא דברים שיש להתעלם מהם או לרגוז בגינם, אלא הכוונה לעבוד את השם בצורה אחרת. כך למשל יכול אברך להבין שמקומו בבית, וללמוד בעצמו עם ילדיו הקטנים שאינם מסתדרים עם המרחב הקולי, גם אם יפסיד סדרי כולל ואולי אף את מקומו בכולל. אם לילדים יכולה להבין שאין לה בררה אלא לעבוד בשעות הלילה בלבד – קורע ככל שיהיה המאמץ – כדי שתוכל להעסיק את ילדיה לבל יסתובבו ברחובות. משפחה יכולה להבין שמוטב לה לעזוב את ביתה בעיר חרדית ולעבור לבית גדול עם חצר בצפון, לרווחת הילדים ובני הנוער הסובלים בסגרים. אלה הם, אגב, סיפוריהם של אנשים אמתיים. אנשים אלה בחרו לחיות "חיים קרואים". הם הסתכלו סביבם, חישבו מסלול מחדש, ואז בחרו בדרך התואמת את רצון ה', לא בעבודה ש"לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים".

 

"לכו נא אל מקומי אשר בשילה"

תופעה מעניינת שלומדי תנ"ך לעומק מבחינים בה היא היעדר דמותו של תלמיד חכם שתורתו אומנותו. מדברי חז"ל אנחנו יודעים כי רבים מגיבורי התנ"ך היו גם היו שקועים בתורה: יעקב אבינו שהיה "איש תם, יושב אהלים", ודוד המלך שהשכים בחצות ליל ללמוד תורה, הם שתי דוגמאות מוכרות. אולם הכתובים לא רק שאינם מפרטים את עמל התורה של צדיקים אלה, אלא לעתים אף מעלימים אותו לחלוטין. מנקודת מבט נרטיבית, ניתן כמובן להבין מדוע ניתן משקל רב לנסיבות מטלטלות, לנסיונות קשים ולמלחמות. אך האם באמת לא יכול היה ספר בראשית להקדיש ולו פסוק אחד, למשל, לי"ד השנים שבהן למד יעקב תורה בישיבת שם ועבר, טרם הגיע לבית לבן?

יהודי מחויב אין לו תכלית מקודשת בעולמו – מלבד עשיית רצון השם. ואם רצון השם הוא למוטט את כל הרוטינות שלנו ולהפוך את עולמנו על פיו, אין זאת אלא שהוא מצפה מאתנו לעבוד אותו בעולם הפוך

התנ"ך, כידוע, הוא ספר לימוד לעם ישראל. היעלם מכוון זה יתכן שנועד לאלפנו לקח. בנסיבות רגילות, יהודי שעובד את ה' בתפילה ובתורה ראוי לכל שבח. אולם התנ"ך מציב בפנינו דרישה אחרת: התאמת עבודת ה' לנסיבות. יעקב התעלה ביותר בשבתו בישיבת שם ועבר, אך האם זהו המודל שהתורה משרטטת לנו – או "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"? יוסף הצדיק עבד את השם בבית פוטיפר, בבית הכלא, ובסופו של דבר בארמון המלך. האם עולה על דעתו של מישהו שבכל המקומות נדרשו ממנו אותן פעולות? האם תכנית אחת יכלה לשרת את דוד המלך בכל נסיבות חייו – רועה צאן, פליט, לוחם ומלך? האם מרדכי, שהתהלך מדי יום "לדעת את שלום אסתר", לא חשש שמשום כך הוא מפסיד את סדר הבוקר הרגיל שלו?

אם שאלות אלה נראות לנו מגוחכות, הרי זה משום שאיננו רגילים לנסות ללמוד ישירות מדוגמתם של אבותינו. התנ"ך מספר לנו בפרוטרוט על תמורות חייהם, ובכך מעניק לנו דוגמא מוארת: יהודי מחויב אין לו תכלית מקודשת בעולמו – מלבד עשיית רצון השם. ואם רצון השם הוא למוטט את כל הרוטינות שלנו ולהפוך את עולמנו על פיו, אין זאת אלא שהוא מצפה מאתנו לעבוד אותו בעולם הפוך. הנסיבות קוראות לנו להתאים את מעשינו, ולמלא את התפקיד הנדרש מאתנו כאן ועכשו. האם אנחנו מטים להן אוזן?

עם ישראל בימי בית ראשון החזיקו באמונה כוזבת שעבודת בית המקדש שלהם תענה את הכל. אמונה זו ניסה הנביא להפר בהזכירו להם את המשכן שחרב: "כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ […] וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו ז, יב).

הלקח לא נלמד אז. בימים אלה, כשאנחנו מתחמקים מאחריות בשם מוסדות מקודשים כמו "עולם התורה", מוטב שננסה להפנימו.

תמונה: Moshe Milner, לע"מ

39 תגובות על “הפרעת ההסתגלות של הציבור החרדי

  • מאמר קולע, אבל "הפרעת הסתגלות" היא ניסוח מעודן לעילא להתנהגות הפוגעת מיידית בבריאות אנשים ובחייהם… הנה דוגמא אופיינית, אחת מתוך רבות-רבות: אברך ת"ח (באמת) הנכנס למכולת צפופה ללא מסיכה (איש אינו מעיר לו, פרט לי – אני מכירו היטב, אך אינני שייך לקהילתו) – האם הוא סובל מ"הפרעת הסתגלות", או שבעצם הוא מפגין זלזול אופייני בכל מה שלא נאמר ונכתב במפורש בקהילה הפרטית שלו ובתורה הפרטית שלו?
    נודה על האמת: זו אותה גישה ותיקה של זלזול, אפילו עויינות ואפילו שנאה, כלפי כל אלה שמחוץ לקהילתי שלי (שאין בילתה) ולתורתי שלי (שאין בילתה) – צבא, עבודה, לימודי ליבה, לימודי אקדמיה, המדינה, החסידות האחרת, הקהילה האחרת, הפורשים, השקפה האחרת, ד"לים, פרענקים, ברסלבים, הנחיות משרד הבריאות…
    הנה ניסוח אחר, במקום "הפרעת הסתגלות", כמדומני שהוא ממצה את ההתנהלות הנ"ל על כל גווניה: "חוסר ממלכתיות" – גישה חברתית מצומצמת במקום גישה חברתית כללית. אפשר גם להשתמש בניסוחו של המן הרשע (אך לא "המן השקרן"): "עם מפוזר ומפורד"…

    • אתה, לא מזלזל בכל מי שחושב אחרת ממך? אתה לא סובל מהיעדר ממלכתיות?
      נראה שכן עובדה שאינך יכול להיכל אנשים שחושבים שממלכתיות היא לא דבר חשוב כל כך וחשוב יותר ללכת עם האמת הפנימית גם אם זה לא ממלכתי,
      לא מצדיקה מי שלא לובש מסכה, אבל במקרה הזה הביקורת מקיימת את המאמר: כל הפוסל במומו פוסל.

  • היום חרדי מקיים רק שתי מצוות איסור אינטרנט ואיסור עטיית מסכה

  • אני חושב שלטעון שמי שהמום מהאטימות והריקבון שמתגלים בחלקים רחבים בחברה החרדית בחודשים האחרונים הוא ממורמר זו בחירה קלה מדי. החרדיות פשוט משליכה מאחורי גבה את כל הערכים להם הטיפה במשך עשרות שנים וטענה שהיא המייצגת הבלעדית שלהם מכח היותה לומדת תורה ושומרת מצוות
    א. פיקוח נפש_ במשך שנים טענו החרדים כי הם ורק הם חרדים באמת לפיקוח נפש תוך שימוש בפסוק רק אין יראת אלוקים במקוםהזה והרגוני הם ייחסו רצחנות אפריורית לכל מי שאינו שומר תורה ומצוות בשלל סיפורי אימה על הציונים החשודים בשפיכות דמים על רופאים חילונים שרוצחים חולים במרתפים חשוכים על מדינות אירופה שחלקן מאפשרות ניתוק חולים סופניים ממכשירי ההנשמה כולל השוואות לשואה ולנאצים,כל זה קורה,הם טענו כי לא לומדים תורה ומקיימים מצוות. והנה מאז שפרצה הקורונה לחיינו אנו שומעים את כל הטיעונים שהכשירו את מבצע האותוניזיה לסילוק "הלא כשירים" בגרמניה הנאצית רק שהפעם הם יוצאים מפיהם של חרדים לא של גרמנים ארים. נו שימותו כמה זקנים שממילא אמורים למות (כמובן לא לשכוח שאיסור חמור לחתום על כרטיס אדי או לקבוע מוות מוחי נשימתי) שבעלי מחלות הרקע ינעלו את עצמם בבית עד אין קץ (לפני הופעת החיסון) אנחנו לא נוותר על אף טיש וכמובן שהדבר נעשה בגיבוי עידוד ותמיכה של מיטב האדמו"רים ואם חשבת שלחרדים לא אכפת רק משאר 7 מיליארד תושבי כדור הארץ אבל מבני קהילתם ומשפחתם אכפת להם ובכן הצחקת אותם הם ירקדו בחתונה בשעה שאשתו של השכן קומה מעליהם גוססת במחלקת טיפול נמרץ שלא תעז להפריע להם. יומרתו של הציבור החרדי להיות שומר החותם של הלכות פיקוח נפש התגלתה ככלי ריק במשבר הנוכחי
    ב. במשך שנים תפסה החרדיות את עצמה כאליטה באמצעות מוסד הבן תורה שמחויב להתנהג בסטנדרטים גבוהים משאר הציבור כמובן שהרחוב החילוני הוא אנטי תזה מוחלטת למה שהציבור החרדי התיימר לייצג והנה מגיפת הקורונה גילתה לנו שהטיעון אבל גם החילונים עושיםXYZ הוא טיעון לגיטימי בו השתמשו החרדים כתירוץ להתנהגות המכוערת והזוועתית שלהם, רק קחו בחשבון שכל אחד יכול לקחת את הטיעון הזה לאן שבא לו ותזכרו מי התחיל.
    ג. המשבר הזה הוכיח שאין דבר כזה הנהגה חרדית וגם אלה שמתיימרים להיות כאלה הם או שופכי דמים פאר אקסלנס או אנשים חסרי בוחן מציאות בסיסי. הסתבר שרבנים מקבלים החלטות במשבר הבריאותי החמור ביותר שחווה העולם ב100 השנים האחרונות על סמך תיאוריות קונספירציה סיפורי מופתים וחצאי שמועות שכל ילד עם סמארטפון יכול להפריך.
    ד. כמובן שזה לא כולם (ואני לא כותב זאת כדי לצאת ידי חובה) אבל זה לא קומץ,משהו רקוב בממלכת דנמרק מאוד מאוד רקוב ולנוכח חוסר היכולת החרדי לקבל ולו קמצוץ של ביקורת או לבקר את עצמם בעצמם אני די מיואש מהסיכויים לתקן משהו כמובן שמאוד אשמח להתבדות.

    • אם תחפש הנרות בשולחן ערוך בדברי הראשונים והאחרונים הראשונים לא תמצא קשר בין נשמרתם לנפשותיכם לענין שמירת הגוף. מדובר על שמירת רוחנית מעבירות.
      לגבי שמירה על הגוף יש מחלוקת אם זה מדרבנן או דאורייתא. את זה יש לומדים מפסוקים אחרים.
      השאלה היחידה האם אדם יכול ללמוד תורה ועל ידי זה מכניס את עצמו לפיקוח נפש? התשובה היא חיובית ובגמרא יש כמה וכמה מקרים שהתנאים ואמוראים למדו תורה במצב של פיקוח נפש.

  • לאיתי, אין די בכתיבה חייבים לעשות מעשה לשנות את המערכת אני ואתה נשנה את העולם!!

  • למוכיח בשער התבונה, קודם כל מתנאים ואומראים לא מביאים ראיה לדורנו אני יכול להביא לך ים של גמרות מדוע הם היו שונים, ולגופו של עניין זה לשון הגמרא כתובות י"ז ע"א, תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ונפסק להלכה ביורה דעה סימן שס"א סעיף א', מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת, קל וחומר למנוע מות וזה לשון ט"ז יורה דעה סימן רנ"א ס"ק ו',רש"ל הקשה ותימה הלא מסקינן סוף פ' קמא דמגילה גדולה תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות עכ"ל. ואין כאן קושיא דודאי אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא דהתם אומר דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתורה ולא בא לידו הצלת נפשות ממי שבא לידו הצלת נפשות ועל ידי כך צריך לבטל תלמוד תורה ולעסוק בהצלת נפש. והלכות שמירת הנפש ממחלות יש סימן שלם ביורה דעה סימנים קט"ז ושל"ו ועוד באבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד ובאורח חיים סימן תרי"ח אז בבקשה קצת להעמיק בלימוד תורה ולא להיות אויבער חוכעם ולהאמין במנהיגים עמי ארצות

  • לחברי מערכת צריך עיון אני שוב מסכם ומתמצת את כל הדיונים בדבר אחד זילזול בגמרא ובשלחן ערוך והפיכת התרבות החרדית למפלגה כמו כל המפלגות עם רגשות ואינטרסים ללא שום כפיפות לחוקי התורה

    • לחמודי החמוד .
      מה הקשר בן ביטול תורה לצורך מצוה אחרת כאשר אין מי שיעשה אותה ללימוד תורה שמכניסה אותך לתוך מצב של פיקוח נפש .
      זה שני סוגיות נפרדות . לגבי מה שכתבת שלא לומדים ממעשים של תנאים ואמוראים נראה לי שאתה צריך לימוד בכללי הפסיקה כי לטענתך רבי עקיבא וגם רבי שמעון בר יוחאי עברו על ההלכה ? אתה מבין שזה שטות גמורה .
      הדבר היחידי בענין קורונה שצריך לעיין בו שלסכן אחרים בגלל תלמוד תורה שלך זה בעיה חמורה . ממעשה רבי שמעון בר יוחאי נראה שהוא סיכן את אישתו בהסכמתה .

    • להביא כמה ציטוטים משולחן ערוך לא הופך את חמודי לתלמיד חכם .
      נראה לי שאתה קורא את שולחן ערוך אבל לא ממש מבין אותו וזה בהמשך לתגובה שלך .
      טול קורה מבין עיניך .
      כנראה אתה חי על סרטונים שמופצים במדיה החברתית בלי קשר לעולם התורה.
      או שאתה מתכון לכתובת המאמר שמכיר דעות עקומות והתוכן ניחוח של דברי אפיקורסיות .

  • למוכיח בשער התבונה, אני לא מתוכח עם בור ועם הארץ שיונק את דעותיו העקומות מהדת החדשה שקוראים לה "עולם התורה", אני מתייחס רק לגמרא והשלחן ערוך. אני לא מעוניין להאריך את הדיבור מדוע לא לומדים מהנהגות של תנאים ואמוראים כי אם היה כך הדין היו פוסקים את זה בשלחן ערוך וברגע שזה לא נפסק זה עצמו ראיה שזה לא לכל אחד. ולגופו של עניין, אתה בור ועם הארץ כמו רוב כת הישיבישערס והחסידים. לפי דבריך רואים שמעולם [כן מעולם] לא ראית שולחן ערוך מעבר לכריכה כל דיעותיך זה מהשטויות שאתה שומע מעמי הארצות שמסביבך עד שלא תלמד את כל הש"ס וארבעת חלקי השלחן ערוך בעיון אני לא מתכונן בכלל לענות לך כמו שלהבדיל פרופסור בכיר מעולם לא יתוכח עם פציינט אם הוא לא יראה לו תואר אקדמי, בכל מערכת לימודית כשאתה צריך לומר דעה אתה צריך להוכיח את ההשכלה שלך ולא תהא כהנת כפונדקאית מדוע במה שקשור לתורה כל עם הארץ שקיבל בירושה אדמו"רות או כל אברכון שבקושי יודע את העמוד הראשון בקידושין [ואולי גם זה לא] אם הוא יזם זריז ויש לא אפשרות להקים ישיבה גם אם הוא עם הארץ הוא הופך להיות מאן דאמר. מדוע רופא מוהל סופר ולהבדיל עורך דין או טוען רבני צריכים רשיון מדוע כדי להיות אדמו"ר או ראש ישיבה אין על זה שום פיקוח וכל אחד מקשקש את מה שיש לו לומר, אם זה לא היה מסכן חיי אדם זה לא היה מעניין אבל כאשר מגיעים לסכנת חיי אדם חייבים להילחם מלחמת חרמה. כל בתי החולים מלאים בחולי קורונה במצב קשה בגלל זה. ולגופו של עניין פעם היה לנו גלות יהודים בין גויים אחרי זה גלות חרדים בין חילונים והיום הגלות הקשה ביותר תלמידי חכמים בין עמי ארצות שהכתירו את עצמם, עדייין לא היה בשום דור והראיה שהתלמידי חכמים האמיתיים כרבי דב לנדא שאין גאון יותר ממנו בדור מורה על שמירת ההנחיות בכל מחיר.

    • אדון חמודי
      1. אני שומר על הנחיות ב 100 אחוז. כי עדיין לא מצאתי היתר להדביק אחרים. ואין לזה קשר ללימוד תורה שמכניסה אותך למצב של פיקוח נפש שזה לדעתי מותר לכתחילה.
      2. טול קורה מבין עינך. תשיב לענין ולגופם של דברים. ההתלהמות שלך והמנטרות שלך רק מלמדות על הידיעות שלך. ברור שאתה לא יכול לענין כי מי שיש לו יכולת לענות לענין עונה.
      3. לא מבין מאיפה אתה מוצא את ההיתר להגיד לשון הרע על ראשי ישיבות. מענין איפה זה נמצא בשולחן ערוך שלך?
      4. כאשר אתה מתווכח עם תלמיד חכם לא צריך תעודות מיד אתה יודע אם הוא תלמיד חכם או לא. ואני לא אגיד על חמודי מה אני חושב.
      5. להבנתי את המציאות סגירת בתי התלמוד אצל בחורים מביא דווקא לתחלואה במגזר החרדי. וזה הפוך במגזר החילוני והדתי לאומי. כאשר אין לימודים יש 100 ילדים בכל בנין שמתרוצצים בחוץ ללא השגחה עדיף שיהיו בתלמודי תורה עם השגחה. אצל הדתי לאומי שדומים לחילונים שמים את הילדים מול המחשב או הטלויזיה ושוכחים . ולכן ברור לי וזה נכתב בכמה מקומות שהמערכת המשפטית לא היית מוכנה לפתרונות שונים במגזר החרדי בגלל שיוויון מזוייף . ולכן דוקא שמירה על הנחיות הללו זה סיכון חיי אדם . למזלי אני לא צריך להתמודד עם ההחלטה מה לעשות.
      6. גמרתי לפחות 3 פעמים את הש"ס ולכן יש לך עוד נקודה של לשון הרע וזה ממש לא חמוד חמודי.
      7. מעניין לראות גמרא עם מעשה של תנא או אמורא שהוא מחוץ להלכה . האמת אני לא מצפה לתשובה או רק לזריקת רפש לא חמוד מחמודי.

    • למוכיח בשער התבונה, אתה מדקלם את כל מה שכתוב בעיתונות החרדית אינך אומר שום דבר מדעתך אין טעם לענות לך

    • למוכיח בשער התבונה, החזון איש אומר שלומר על מי שהעוילם גוילם אוחז אותו לתלמיד חכם לומר שהוא מזויף זה אינו לשון הרע כמו שאין איסור לשון הרע לומר על רופא שהוא רופא אליל

    • למוכיח בשער התבונה זה לשון הגמרא, ברכות כ' ע", רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה אמר להו הכי טבילו והכי טבילו אמרי ליה רבנן לא קא מסתפי מר מיצר הרע אמר להו דמיין באפאי כי קאקי חיורי. ועוד גמרא שבת י"א ע"א, תניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה ועוד גמרא כתובות י"ז ע"א, רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד אמרי ליה רבנן אנן מהו למיעבד הכי אמר להו אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא. ועוד גמרא עבודה זרה י"ז ע"א, ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא כי מטו התם חזינהו [לזונות] איתכנעו מקמייהו. ועוד ועוד ועוד אבל אני כאן לא מעביר שיעור בקיאות רק שתדע שמה שמותר לתנאים ואמוראים אסור לכל אדם ואפילו בחומש מה שהיה שמרים ואהרן דיברו על משה

    • למוכיח בשער התבונה, בכלל שכחתי לכתוב לך שרבי שמעון בר יוחאי בכלל לא סיכן את עצמו על לימוד תורה הם בכל מקרה רצו להרוג אותו על מה שאמר כל מה שעשו לא עשו אלא להנאת עצמן

    • אין לי זמן ללמד אותך גמרא ולהבין את דקויות ולימוד הגמרא כנראה יש לך חוסר בזה
      רק דבר אחד קטן על ר חנינה ורבי יוחנן
      החזון איש בספר אמונה ובטחון (ד, ט) כותב, שלולא חומרא העבירה של עבודה זרה וחובת התרחקות ממנה, היה אסור לחכמים אלו להעמיד את עצמם בנסיון מכזה, ולעבור על פתח בית הזונות, והיו צריכים ללכת דוקא פתחה של עבודת כוכבים, ששם לא היו צריכים לכפות את יצרם. ומאחר שמחוסר ברירה היו חייבים לבחור את דרך בית הזונות, יקבלו שכר על כפיית יצרם.
      לגבי שמעון בר יוחאי הרי הגמרא מסייגת בפרוש את הדברים אז ברור כי מי שהוא בדרגה של שמעון בר יוחאי יכול לעשות כמוהו . אבל במקום שהגמרא לא מסייגת את הדברים ניתן ללמוד להלכה את המעשה שלהם .
      ללמוד את בגמרא כמו ספר של חיים נחמן ביאליק או כפי שהכותבת הנכבדת לומדת את דברי הנביא זה מעשה הגובל באפיקורסיות .

    • עוד לימוד קטן בחינם אין כסף האם מותר לאדם לסכן את עצמו ללימוד תורה . תקרא בעיקר את הסוף של דברי המהרש"א והתוספות
      מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף סא עמוד ב
      יש לך אדם כו'. ר"א נמי לענין נטילת נפש קאמר כדמוכח בפ' בן סורר (עד.) ורע"ק דאמר בכל נפשך אפילו נוטל כו' לפרושי לדברי ר"א קאתי דלא תימא דלאו לענין נטילת ומסירת נפש קאמר ר"א אלא שיטריח עצמו בכל גופו כמו ושב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו דלא יתכן שם מסירת נפש כמ"ש הרא"ם ומשום דהכא נופל שפיר לפרש כמשמעו נטילת נפש מפרשינן ליה הכי דהיינו בכל נפשך ודע דעיקר קרא בעבודת כוכבים איירי כפירש"י בהדיא פרק בן סורר וז"ל ואהבת את ה' וגו' שלא תמירנו בעבודת כוכבים דאהא דאמרינן התם בג' עבירות יהרג אדם ולא יעבור חשיב עבודת כוכבים ויליף ליה מהאי קרא דבכל נפשך וש"ד וג"ע יליף מכי כאשר יקום וגו' ע"ש ובעובדא דרע"ק דשמעתין דמסר נפשו על ביטול תורה היינו בשעת השמד כדאמרינן התם דבשעת השמד אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ועוד דר"ע בפרהסיא הוה כדאמר מקהיל קהלות ברבים ובפרהסיא אמרינן התם דאפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ובזה יפול קושית הרא"ם על פירש"י בפרק בן סורר שפירש דבכל נפשך מיירי בעבודת כוכבים בלבד היינו שלא תמירנו בעבודת כוכבים ובחומש פירש סתם דכן הוא בכל המצות דלאו קושיא היא דהתם בגמרא אפילו בצנעה ואפילו שלא בשעת שמד איירי ודוקא בעבודת כוכבים אבל בפרהסיא א"נ בשעת השמד בשאר מצות נמי איירי האי קרא דבכל נפשך דיהרג ואל יעבור כדאמר נמי התם וכדמסיק הכא בעובדא דרע"ק שאמר ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו ולפי דברי התוס' שכתבו בפרק אין מעמידין ע"פ הירושלמי דאם רצה אדם להחמיר על עצמו אפילו בשאר מצות שרי איכא למימר דר"ע נמי מחמיר על עצמו היה ואפשר שזהו שאמרו ליה תלמידיו רבי עד כאן דהיינו וכי עד כאן חייב אדם למסור עצמו גם בשאר מצות והשיב להם כל ימי הייתי מצטער כו' ורצוני בכך להחמיר על עצמי אפילו בשאר מצות ודו"ק:

      תוספות מסכת עבודה זרה דף כז עמוד ב
      יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי – ומיהו רבנן פליגי עליה דר' ישמעאל בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד.) ואמרי דבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור ובצנעא יש חילוק בין עבודת כוכבים לשאר מצות דבשאר מצות יעבור ובעבודת כוכבים יהרג ולר' ישמעאל אין שום חילוק דבצנעא בכולן יעבור ואל יהרג ובפרהסיא בכולן יהרג ואל יעבור ומעשה דבן דמא פרהסיא הוה ולפיכך לא הניחו רבי ישמעאל ולפי זה נוכל לומר דהא דעבד ליה יעקב מינאה לר' אבהו לקמן בשמעתין (דף כח.) צנעא הוה ובשאלתות דרב אחאי (פרשת וארא) פוסק כרבנן דר' ישמעאל וכן מוכח סוגיא דתלמודא פ"ב דכתובות (דף יט.) דאמר רבא מי איכא מידי דאילו אתו עדים לקמן לאמלוכי אמרינן להו חתומו שקר ואל תהרגו דאמרינן אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים והיינו כרבנן דאי כר' ישמעאל אי בצנעא אפי' עבודת כוכבים נמי ואי בפרהסיא אפי' שאר עבירות נמי לא אבל קשיא דרבא גופיה אמר לקמן פרק ר' ישמעאל (דף נד.) הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם יצא אונס והדר כתיב לא תחללו ואפי' באונס כאן בצנעא כאן בפרהסיא משמע אתאן לר' ישמעאל וצ"ע ואם רצה להחמיר על עצמו אפי' בשאר מצות רשאי כמו ר' אבא בר זימרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים א"ל אכול נבלה ואי לא קטלינא לך א"ל אי בעית למיקטלי קטול ומחמיר היה דמסתמא בצנעא הוה.

  • יישר כח לכותבת הנכבדה. ממש הוצאת לי את המחשבות על הכתב!
    כבר מזמן אני מזהה לצערי שהחברה החרדית כבר לא מדברת על רצון ד' אלא על תרבות ומנטליות במסווה של עבודת ד'.
    במקום שנבין שהתרבות וההווי החרדי אמור לשרת את רצון ד' נהיה ההיפך האמצעים נהיו מקודשים וכבר אי אפשר לחיות חיים של תורה בלי טישים ומוסדות פתוחים. זה קרה משום שאנו כחברה התאהבנו בסגנון החיים שלנו . עד כדי כך שקשה לנו להיגמל ממנו.
    וכאן לדעתי השבר הגדול, החילונים מסתכלים עלינו ומצפים לראות אנשים אחרים, איכותיים יותר , שהאמת נר לרגליהם הם אומרים לעצמם: " הם מדברים כל הזמן על עבודת ד', מה נקרא עבודת ד' אם לא לשנות בזמן כזה הרגלי חיים ולחשוב מה רצון ד'".
    ובמקום זה רואים אנשים שכל הזמן נאבקים על המשך הרגלי החיים שהתרגלו אליהם ,
    זה מאכזב נורא, בעצם אתה מגלה שאין בינינו לבינם שום דבר, הם רוצים לחזור לחיים שמקודם וגם אנחנו נאבקים על זה , במה אנחנו שונים? האם לא נכון להסתכל קצת יותר בענווה על המצב ולהבין שעכשיו נדרש מאיתנו עבודת ד' אחרת?
    איזה כשל חינוכי יש כאן! כמה היינו יכולים להרוויח מבחינה חינוכית אצל ילדינו שהיו רואים מה באמת חשוב לנו.
    ואחרי זה מתפלאים שיש כל כך הרבה נושרים.. הנוער מרגיש בתת הכרתו שאין כאן אמת אלא מלחמה על תרבות והווי בלבד.

    • לפי התגובה שלך את מציונות הדתית . השיטה שלכם זה כמו בנק שמשקיעים בו מליון דולר ומקבלים אחרי 5 שנים חצי מילון דולר . זה נקרא בלשון כלכלית פשיטת רגל
      50 אחוז ממי שלומד בממ"ד מגדיר את עצמו בחייו הבוגרים חילוני . ממליץ לך לראות במרשתת שיעורים של ראש ישיבת ההסדר רמת גן .
      ואותם חמישים אחוז האחרים נמצאים על הרצף . ורצף זה גם כאלו ששולחים הודעות ווטאפ בשבת .
      אצל החרדים התופעה הזאת היא בערך 6-8 אחוז . חלקם מ 6-8 אחוז הופכים להיות ציונים דתים .

  • ראשית, דברייך משקפים את מחשבותיי בנושא בצורה בהירה מאד – תודה רבה, מאמר מקסים!!
    משפט אחד קפץ לי, ונראה לי שהוא פחות מחובר למציאות. את כתבת: "אם לילדים יכולה להבין שאין לה בררה אלא לעבוד בשעות הלילה בלבד – קורע ככל שיהיה המאמץ – כדי שתוכל להעסיק את ילדיה לבל יסתובבו ברחובות". התובנה נכונה, ואמא אכן צריכה לקחת אחריות על ילדיה שלא יסתובבו ברחובות. אבל האם זה באמת אפשרי אם היא עבדה במשך הלילה? האם יהיה לה מצבור מספק של סבלנות ושל אורך רוח, האם היא תהיה מספיק קשובה להם?
    המצב אמנם קשה, מסובך ומאתגר, ואין לי פתרון מן המוכן. אבל לא נראה לי שהפתרון הוא לעבוד עד שעות הקטנות של הלילה, ונדרשת כאן חשיבה מחדש.

    • אני מגיב מתוך שפלות-רוח ל"מוכיח בשער התבונה". גם לפי הכינוי הנעלה שבחר לעצמו, גם לפי סגנונו המתנשא וגם לפי חוש הריח בו הוא זיהה מיידית את מוצאו ואת מינו של שימי ("לפי התגובה שלך את מהציונות הדתית"): אכן מדובר במוכיח בשער אשר ראוי לו לדרוש בלשונו הגסה בחצר זכרון-משה או בחצר איצקוביץ', אבל במחילה מכת"ר – מדוע דווקא כאן!?

    • תודה על התגובה! בפסקה הזו פשוט הזכרתי כמה דוגמאות שאני מכירה מהמציאות. במקרה הזה דוגמה של חברתי שבעלה עובד חיוני ולא בבית כל היום ולכן עברה לעבוד בשעות הלילה בלבד. לא אידיאלי בכלל (ולהרבה נשים גם בלתי אפשרי) אבל זה היה הפתרון הכי פחות גרוע בנסיבות שלה, ולדבריה זה אמנם מאמץ משמעותי אבל אפשרי ושווה את הזמינות לילדים ביום.

      כל משפחה צריכה, כמובן, לעשות את החישובים שלה, מכל בחינה: בריאותיים, חינוכיים, כלכליים. אני גם לא אומרת שכל משפחה יכולה לעבור מחר לצפון… אבל לעשות חושבים בראש פתוח לחלוטין בוודאי שנדרש מכולנו בתקופה כזו, וזה המסר שדוגמאות אלה נועדו להעביר.

  • בקיצור הלוית הגר"ד סולובייצ'יק זה פשע חמור מאוד אין לזה שום קשר למצוות לוווית המת עמי ארצות במירעם ככה זה שכל התורה בנויה על נערווים ולא על עמל התורה אמיתי

  • לפי פרסומים מעודכנים מחלקת קורונה של בי"ח הדסה מלאה היום במשפחות חרדיות. לתשומת לב כל מאמיני המנהיגות שאומרים שאין קורונה ולכל אלו שמתנגדים לחיסונים שלהם יש מזרח מכובד בגיהינום.

  • ליהודי ישראלי, בפירוש המקום שלו זה כאן כדי שנצליח להפשיט את כל השטויות שהוא מייצג [לא אותו אישית כי הוא תינוק שנשבה] לפרק את כל הקרומקייט הזו לגורמים

  • לכותבת היקרה והאיכותית, תודה על (עוד) מאמר חד וחכם של תלמידה חכמה.

    לענ"ד הכותרת דווקא קולעת בול לבעיה כפי שהיטבת לתאר (ביחס לתגובה הראשונה מעלה).

    הערה וחידוד קטנים: כתבת: "עבור יהודי מאמין, המטרה החשובה היא לא להיענות לקריאה של הנסיבות, אלא לעבוד את ה', כמובן." ובכן, "היענות לקריאה של הנסיבות" היא-היא עבודת ה'. ביסוד הדברים אין כאן הפרדה, שהרי "הנסיבות" והקריאה הנובעת מהן לאדם, היא תמיד דברו ית'. כמובן שעבודתנו היא לזהות את הקריאה ואת אמיתת מהותה. זו מהות התקדמותנו, ו"על פי שכלו יהולל איש".

    התורה מעידה על משה שהיה "ענו מכל אדם..". הרש"ר הירש מעיר (בלשוני) שענוה היא לשון היענות (שרש ענה). וכשם שלענות למישהו זה תמיד כתגובה ל"קריאה" (שאחרת לשם מה יש לענות), כך שרש ענוה הוא בהיענות ל"דבר ה'". היענות זו היא היענות נכוחה ומתחשבת כלפי כל דבר, "יהיה אשר יהיה", ואז תגובה אליו על פי ההקשר הנתון, שכל כולו הוא כאמור, תמיד וללא הפסקה מאת "המחדש בטובו תמיד".

    ההקשר המזומן והנסיבות הם למעשה "רצון ה'" או "דבר ה'".

    הקב"ה הרי אינו מעיד על משה שהוא ה"חכם מכל אדם", או ה"צדיק מכל אדם", או ה"גיבור מכל אדם". היענותו לדבר ה' ללא סייג משמעה שהשכיל ל"הענות" להקשר כפי שזומן, מבעד זמנים ומצבים משתנים. על זה אמר שלמה המלך בקהלת "עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק. עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד וכו', שלכל זמן ועת לכל חפץ, ובלשון מודרנית, כל לפי הזמן והמקום וההקשר (הקונטקסט) המשתנה.

    זו אכן משמעות ה"חיים הקרואים"- לב ער ירא ומתבונן ואז מנסה כמיטב האפשר להיענות לאשר "קרוא" או בלשוננו, לאשר מזמן ה'. והזימון משתנה כמיטב הדינאמיקה המופלאה של החיים.

    כשל הדוֹגמאטיות וההתעקשות הפנאטית והפונדמנטליסטית שנראית ברבים ממחוזותינו בארץ ובעולם, הם לא רק סוג של גאוה (הפך הענוה– כלומר העדפת "ההרגל העצמי" במקום "חישוב מסלול מחדש כדבריך", ובמקום הענות למצב), אלא גם סוג של התקבעות (וזאת בעדינות) על מנהגים והלכות, מתוך שכחה נוחה של הלכות אחרות, שכחת סדרי עדיפויות, ושכחת היות ההלכה והמנהג כלי לצמיחת האדם לכניסתו "בשער ארמון המלך". היקבעות טוטאלית כזו, גם במחיר של אובדן חיים, שכבר ברור וגלוי לכל, היא כבר עם ריח לא נעים שמזכיר את דור אבותינו מני אז בעבר הנהר (וזה כדי להישאר עדין משהו).

    כמובן שהנ"ל לא אצל כולם, ואולי אפילו לא אצל הרוב (אך נראה שאצל הרוב זה עובר בשתיקה לכאורה). אך זה מספיק חזק, וכבר לאורך זמן, ועוד גל ועוד גל, ועם סידור ביד, ולדאבון הלב אצל מספיק קהילות בארץ ובארצות בעולם כדי להיות דומיננטי ומשקף). מה רב האבסורד לזעוק "מנע מגיפה מנחלתך" במנין ברוב עם בעת מגיפה.

    הפנאטיות מעלה על נס אך ורק את "כלי" ההתקרבות (כקרבן בימי ירמיהו, ותפילה בעת מגיפה– דווקא במנין וחתונה בעת מגיפה– דווקא ברוב עם וטיש-טוש ועוד, בימינו)- ושוכחת את מטרתם כמשרתי עליית האדם.

    אך מה הפתרון מלבד דמעות על המקלדת? למרות קורטוב של ביקורת וחשבון נפש, נדמה שרבה עוד יותר המגננה וחוסר היכולת והפחד לבקר. המעבר להתקפה ואד-הומינם למבקרים, לצד אפולוגטיקה, וזעקת הקוזק הנגזל, ועוד על ידי נבחרי ציבור ותיקים כגפני בשבוע שעבר ("אתם אשמים"!) אינם מבשרים טובות.

    האם מאמר שכזה ושכמותו שמוסיפים ידע ומאירים באור בהיר את הבעיה מספיקים? או שמא אנו עדים להמשכו והאצתו של תהליך שינוי אורגני, שישנה בסופו של דבר את פני החרדיות לבלי הכר? ואם כך יש לקוות ולהתפלל, שישתנו פני הדברים לטובה מבלי לשפוך את התינוק עם המים העכורים.

    לו יצויר שהיתה "חברה" חדשה המאופיינת ביותר שפיות, פחות פנטיות, יותר חירות אישית, כבוד לזולת, פחות פחד מ"מה יאמרו", ושבה אף יראת שמים, אהבת ה', קבלת האחר ודעות אחרות, אהבת אדם באשר הוא אדם, ועוד, הלא רבים כל כך היו רוצים ורצים לגור שם. בינתיים התארגנויות שונות מעין אלה פחות הסתייעו וגם זה דבר ה'. ואולי כי בסוף יתאחדו כל יושבי הארץ הזו אורגאנית בקבלה ובאהבה, וישועת ה' כהרף עין, וקרובה לבוא.

  • יש לי עוד הסבר, אשמח לשמוע היכן יש לו סימוכין בספרות ובמקורות: החברה החרדית, ברובה אך לא כולם, הם חברים בכת. המניע העיקרי של ההנהגה של הכת הזאת (כמו כל הכתות) הוא שמירת כוחם על החברים בה, כיוצא מזה כוחם הפוליטי, וכיוצא בזה הכלכלי. לכן גם אם המחיר הוא אובדן חיי אדם, ההנהגה החרדית, המושחטת מוסרית, מוכנה לשלם את המחיר, ולא לערער את כוחם ואת השליטה שלהם.

  • מאמר מדויק וחשוב (ועצוב).

  • למוכיח בשער התבונות, זה הכל מדובר בשעת שמד לא בשעת מגיפה וגם לא על [סנהדרין ע"ד ע"ב] הנאת עצמן, קל וחומר לא בשעת מגיפה ובכלל אף אחד לא מפריע לך ללמוד אין שום חיוב לשבת בצפיפות עם הרבה בני אדם ולהסתכן אני שם לב שאתה לא מבין שום דובר מה שאתה כותב אתה ושכמותך מגלים פנים בתורה שלא כהלכה בשעת שמד זה דין אחר לגמרי אצל חולי הנפש הצ'למערס כל דבר זה שמד וכל שוטר הוא נאצי

  • מאמר יפה ולצערנו לא יועיל כי השינוי בתפיסה לא יקרה מרבוי האינטרסנטים וומעוט ההנהגה (ענוותנותו וכו') החרדיות היא רק צורת חיים חיצונית שאין כיסוי ליומרה ולמלל שבה .במקום שיש פער בין ההכרזות לחיים בפועל חוגגת הצביעות שכידוע לכולנו מאפיינת יותר מדי את עולמנו.

  • לענ"ד דברייך נוגעים בנקודה הרבה יותר רחבה מהיחס לקורונה.
    תורת הראי"ה עוסקת רבות במהות הזמן ובהבנת התקופה.
    מכוח ראיית העומק ההיסטורי נגזרת עבודת ה'.
    לצערי הציבור החרדי מכחיש את מימד הזמן של המציאות ורוטינה של אלפיים שנות גלות מלוות אותו בצעדיו עד היום. ממארת הגלות לא התנערה מעל שוליו והם מאחזים בו ללא הרף.
    אין הכרה במיצאות של העולם הזה, אין הכרה בזמן.
    החרדי הממוצא מנותק מעש"ן ואף מדלת אמותיו.

    מעיין דוד את כותבת מצויין.

  • הכותבת הנכבדה כתבה דברים שנכונים באופן כללי. לגבי הבעיה שיש בהתמקדות בענין אחד או בדרך אחת.
    אך לדעתי אין זה שייך כל כך למשבר הקורונה.
    ניקח כדוגמא את נושא הסכנה בדרכים, כולם מכירים וכולם יודעים, וכמעט לכל אחד יש קרוב שנפגע בצורה זו או אחרת מהסכנות האורבות בדרכים. אך האם יבוא מישהו ויאמר 'סטופש' מפסיקים להשתמש בכלי תחבורה. כולם לומדים, עובדים, רוכשים קניות. הולכים לרופא וכו' וכו' רק בלי להתנייד בכלי רכב או לחצות כבישים.
    אגב, ידוע לי על אדם מבאי ביתו של הרב אלישיב, שנועץ ברב זצ"ל לאיזה תלמוד תורה לשלוח את בנו. המענה המפתיע היה: להעדיף את הקרוב יותר לבית כדי לחסוך מהילד את הסיכון שבנסיעה.
    גם בענין הקורונה כל אחד מכיר אנשים שעברה עליהם 'קצת' יותר משפעת רגילה. כותב השורות עצמו חלק מקרוביו שילם מחיר דמים כבד בענין.
    ולכן כמו שבנושא סכנת הדרכים אנו שוקלים רווח מול הפסד. הוא הדין בנושא הקורונה. וכמו שמדינת ישראל עצמה נהגה בשונה מסין, ששם הסגירו מחוז שגודלו כגודל מדינת ישראל בסגר מלא לכמה חודשים, כולל עוצר מפוקח ע"י הצבא ושיתוק המסחר לחלוטין. אמנם כאן החליטו שאין הצר שווה בנזק.
    באותה מידה יש לדון לגבי כל ענין ושינוי אורח החיים בעקבות הקורונה בכלים של הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה.
    למשל כל מי שמכיר את גילאי הישיבה קטנה, יודע ומבין שכמעט ולא שייך להשאיר אותם בבית זמן ארוך כ"כ ולצפות שתשמר בקרבם אורח חיים והתנהגות תקינה (ולא רק בקטע דתי).
    ועוד, אולי אם היינו נוקטים בעוצר כמו בסין היתה תועלת בהשארת כולם בבתים. אך המציאות שהילדים בגילאי בית ספר אינם יושבים ספונים בבתיהם. אלא מסתובבים בחצרות ובבתי השנים והחברים כך שפוטנציאל ההדבקה גדול אף יותר מאילו היו מגיעים למוסד החינוכי שהיה מתנהל בהקפדה תחת פיקוח ופרוטוקול התנהגות מסודר.
    וכן בענין חתונות ושמחות, חלק גדול מההנהגות הנוהגות בציבור ביחס לארועים הם לחבב את האישה לבעלה, ולשמח את בני הזוג כדי שהקשר יוכל להתפתח ביניהם באופן חיובי. אין חיוב לערוך סעודת שבע ברכות בכל יום מימי המשתה. אך כולם רואים חשיבות רבה בכל זה כדי לטפח ולעודד את הזוג בתחילת דרכם. בהחלט אם היה מנגנון מסודר שהיה קובע כללי ארועים הגיוניים ברור שרוב הציבור היה מציית לו ומקיימו בשמחה.
    אינני יודע להסביר בדיוק את ענין הטישים וכדומה כיון שאינני משתייך למגזר הרלוונטי. אך גם כאן נראה לי שההגיון העומד מאחורי התנהלות זו הוא שחלק גדול משמירה על דרך החסידות הוא דיבוק חברים (חוץ מהענין שנכון לגבי כל חברה, שאינך יודע איזה תעסוקה אחרת ימצא לו הצעיר בזמן מת כזה או אחר).
    לסיום: אי אפשר גם להתעלם שחלק גדול משיקולי השלטון נובעים מחוסר אכפתיות והתעניינות בדיני התורה וקיומה. (וכבר ראיתי פרשן שכתב על החוצפה שהבריכות סגורות לעומת מקוואות הנשים שפתיחתן היא 'כניעה' של השלטון לאחיזת החרדים בו).
    אפשר היה גם לדון ביחס למקבלי ההחלטות כאנשי חינוך ולהראות כיצד 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה' גורמת להתרופפות כל העניין. אך אין זה נידוננו.
    נ.ב. הייתי ממליץ לכל הכותבים המוכשרים שכאן, לנצל את את כוחם והשפעתם על הציבור כל אחד במקומו. לשכנע להתחסן שזה ללא ספק הפתרון היחיד כרגע לחזרה לחיים תקינים (גם מי ש'הבינו מדעו' שהחיסונים הם 'פייק'. בכל זאת בייחס לשלטון זהו הפתרון הזמין ביותר. וכל מי שחשוב לו ביטול תורה ותפילה ברוב עם עד כדי מסירות נפש שלו ואחרים. ימסור את נפשו על החיסון, ועי"ז יבטל את גזירות השלטון…).

    • לאיש יהודי רציתי להגיב בחריפות על תגובתך אבל היות והמלצת להתחסן אני מבטל את תגובתי

  • תשובה למוכיח בשער התבונה
    אמרו חז"ל חמירא סכנתא מאיסורא

  • למוכיח בשער התבונה
    לא משנהה מה שימי היא (דתית חרדית או אף חילונית)
    אם היא אומרת את האמת(לא יודע) עליך לקבל אותה

  • הכתבה מגלה חסר בחיבור אמיתי לנשמה ולזהות יהודית יהודית מאמינה עם לב טהור לעבדך באמת…. כמו כולנו כנראה. הדעות שעליהן היא מבוססת אינן דעות שמחוברות בשום צורה לדרך ה'…
    המלצה חמה מלב שמשתדל לדון לכף זכות ולהבין, כדאי להתקרב למקום אוהב יותר ופחות מנסה למצוא חן ולקבל חשיבות וערך.

  • ואף מילה על הרבנים שכל מה שמעניין אותם זה לטפח את שנאת החילונים כלפי החרדים כדי להגביה את חומות הגטו החרדי ולהצדיק את ההתבצרות של חברי הכתות בעילה "תראו, הם שונאים אותנו".

    • לשימי, לא כל מי שלובש פראק או לבוש חסידי ראוי לתואר רב, מספיק רבנים תלמידי חכמים אמיתיים שנכנעים לגמרא ולשלחן ערוך בהכול לא רק במה שמתחשק החמירו בהנחיות אפילו יותר ממה שהשלטונות דרשו, הבעיה היא כל מיני רע-בנים עמי ארצות שקיבלו את המשרה אוטומטית בירושה שהם עושים שם רע לכל הרבנים

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל