צריך עיון > סדר שני > קהילה וזהות חרדית > החרדיות: תיאולוגיה לפני סוציולוגיה

החרדיות: תיאולוגיה לפני סוציולוגיה

בשיח התקשורתי והאקדמי הרווח מוצגת החרדיות בתור תנועה המקדשת את העבר או דוגלת בבדלנות חברתית. הצגה זו מחמיצה את העבודה שהחרדיות היא תפיסת עולם דתית לפני שהיא תופעה חברתית. עבודת ה' היא בעיניה ערך בלעדי, השולל כל ערך מתכליות ארציות.

ז' כסלו תשפ"ג

מהו עקרון היסוד של העולם החרדי? הן בשיח החרדי התקשורתי (להבדיל מהבית מדרשי) הן בשיח האקדמי מוצגת החרדיות כתנועה המבקשת לשמר את העבר או להתבדל מהחילונים. על פי תפיסות אלו, החרדיות היא קליפה נטולת תוכן: היא עוסקת בשימור או בבדלנות, אולם לא מובן מהו הדבר שחשוב לה לשמר ומדוע חשוב לה להתבדל.

הן בשיח החרדי התקשורתי (להבדיל מהבית מדרשי) הן בשיח האקדמי מוצגת החרדיות כתנועה המבקשת לשמר את העבר או להתבדל מהחילונים. על פי תפיסות אלו החרדיות היא קליפה נטולת תוכן

משום כך, רבים מהדיונים על אופיה של "החרדיות החדשה" או על טיבם של "החרדים המודרנים" הם חסרי משמעות. אדם יכול לצווח ככרוכיא בעד התבדלות בלא שידע מדוע עליו להתבדל, או להגן בקנאות על שימור אורחות העבר בלי שידע מה בדיוק מנסה החרדיות לשמר. לחילופין, אדם יכול לטעון בתוקף כי הבדלנות היא שגיאה בלי להבין מדוע מבקשים החרדים להתבדל, או לתמוך בשינוי אורחות העבר בלי שידע מה הדבר שמנסים לשמר. להלן אבקש לטעון כי לא שימור העבר וגם לא הבדלנות עומדים ביסוד החרדיות, אלא הבלעדיות של "עבודת ה'" והתפיסה שמסירות למטרה זו שוללת כל ערך אחר.

 

מדוע חרדיות אינה אידאולוגיה של שימור העבר

לתפיסה רווחת באקדמיה, החרדיות היא אידאולוגיה של שימור העבר. חשוב לה לשמר את העבר משום שהוא מייצג בעיניה מציאות שלמה וטהורה יותר. עקרון היסוד של החרדיות הוא אפוא חשש משינוי. החרדים משתדלים לשמר את אורח החיים שירשו מאבותיהם ומאבות אבותיהם ולא לשנות מאומה ממה שהיה נהוג בעבר.[1]

האם זה נכון? במידה רבה כן. המסורתיות האידאולוגית קיימת בעיקר בחברה החסידית. היא משתדלת להחזיק בעוז במנהגי האבות ללא רלוונטיות למציאות. זה מתבטא בלבוש, בשפת הדיבור, במבנה הקהילתי ועוד. מאידך גיסא, קשה לראות את במסורתיות הבסיס היחיד של החרדיות. אביא שתי דוגמאות של תופעות אנטי-מסורתיות מובהקות הרווחות בחברה החרדית.

אין ספק שהחינוך החרדי מעלה על נס את שמירת אורחות החיים שירשנו מאבותינו, ובמיוחד בקהילות החסידיות. עם זאת, העובדה שהחרדים אינם מהססים לבצע שינויים דרמטיים באורחות החיים שירשו מאבותיהם מקשה לראות במסורתיות את המאפיין הראשי שלהם

התופעה הראשונה היא עולם הכוללים. כיום, המסלול הרגיל של תלמיד ישיבה ליטאית הוא להמשיך ללמוד בכולל לאחר נישואיו. לומדי תורה שאינם עובדים לפרנסתם אינם תופעה חדשה כמובן, אולם ההיקף חסר תקדים. קהילה שלמה החיה חיי אברכות היא תופעה חדשה ומהפכנית, המשנה מאורחות החיים שירשנו מאבותינו.

התופעה השניה היא ההלכה. בעולם התורה, הליטאי לכל הפחות, ההכרעה ההלכתית דוחקת את מנהגי האבות. הנהגה זו נפוצה במיוחד בחוג תלמידי החזון איש. הם אינם מהססים לשנות ממנהגי האבות אם לימודם מוביל אותם למסקנות אחרות.[2] כך הדבר בשיעורים ההלכתיים, בהלכות סוכה, בדיני שבת ועוד. זו תופעה אנטי-מסורתית מובהקת המערערת את התפיסה שהמסורתיות היא אבן היסוד של החרדיות.

אין ספק שהחינוך החרדי מעלה על נס את שמירת אורחות החיים שירשנו מאבותינו, ובמיוחד בקהילות החסידיות. עם זאת, העובדה שהחרדים אינם מהססים לבצע שינויים דרמטיים באורחות החיים שירשו מאבותיהם מקשה לראות במסורתיות את המאפיין הראשי שלהם.

 

מדוע הבדלנות אינה עקרון היסוד של החרדיות

הגדרה נכונה יותר לעקרון היסוד של החרדיות היא בדלנות: הרצון והצורך להתבדל מהחברה הכללית, החילונית. זו אסטרטגיה שניתן לזהות כמעט בכל אחד מתחומי החיים של האדם החרדי. החרדים נוטים להתגורר בערים או בשכונות נפרדות (גם אם מצוקת הדיור מכריחה לעתים להתגורר במקומות הומוגניים פחות); הם נמנעים מצריכת תקשורת שאינה חרדית; נזהרים שלא להחשף לתרבות שאינה חרדית; מתלבשים בלבוש הזועק שונוּת ונבדלות; לעתים מדברים בשפת היידיש מרצון שלא להתערב בתרבות ה'רחוב'.

עם זאת, בדלנות אינה עיקרון העומד בפני עצמו. בדלנות היא תמיד היבדלות ממשהו מסוים. הדבר שהחרדים מנסים להתבדל ממנו הוא העולם החילוני סביבם. עולה אפוא שעקרון היסוד של החרדיות הוא התבדלות מהחילוניות. התפיסה החרדית היא שחשיפה שווה השפעה: כאשר אדם נחשף לדבר שלילי הוא בהכרח, או בסבירות גבוהה מאוד, מושפע ממנו, ולכן כדי לשמור על גחלת היהדות בעולם המרוחק כל כך מעבודת ה', עלינו להסתגר בבועה סביבתית ותרבותית ולהזהר שלא תחדורנה פנימה השפעות מהעולם שבחוץ.

האם ההתבדלות מהחילוניות יכולה אפוא לשמש עקרון יסוד של החרדיות? יש בתשובה זו מידה מסוימת של אמת, אך היא אינה מספקת. הבעיה המרכזית בהסבר זה היא יחס החרדי לדתיות הלאומית

בבסיס ההתבדלות מונחת חרדה מפני איום העולם החילוני, ולא במקרה "חרדיות" שורשה ב"חרדה". מקורו של הכינוי "חרדים" הוא בפסוק שִׁמְעוּ דְּבַר ה' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ (ישעיהו סו, ה); ואכן, החינוך החרדי מטפח את החרדה מהעולם החילוני. בחינוך החרדי מרבים לדבר על אומללותם של מי שלא זכו לחיי תורה ומצוות, מספרים על ההשפעות השליליות בהיבטים שונים של החילוניות ומלמדים כי הדרך היחידה להיות מאושר היא לדבוק בתורה ובמצוות.

החששות מפני העולם החילוני מסבירות רבות מן התופעות שבחברה החרדית: היחס לאינטרנט, היחס למעורבות באקדמיה ובשוק העבודה, ההסללה של כל הנוער בלי יוצא מן הכלל לישיבות וגם חוסר המוכנות להתגייס לצה"ל.

החרדים אינם מאמינים שניתן לגדל יהודי עובד ה' מחוץ לעולם הישיבות. ממקום אליטיסטי לעילויים – כפי שהיתה "אם הישיבות", ישיבת וולוז'ין, וגם ממשיכותיה – הפכה הישיבה ל"תיבת נח", שתפקידה להגן מפני המבול שבחוץ. כאשר אני מכנה מקום מסוים "תיבת נח", משמעות הדבר היא שאני רואה את המציאות שמחוצה לו כ"מבול", אסון, מוות והשמדה. מי שבחוץ לא שורד, מי שבפנים ניצל. במציאות כזו אין מקום לפשרות. תפיסת העולם החרדית היא ששהות מחוץ לישיבה, לפחות בגיל הנעורים, היא מתכון בטוח, או כמעט בטוח, למוות רוחני. אנשי חינוך חרדים מתבטאים כך תדירות. ואיזה אדם יהין לזרוק את בנו מן התיבה המוגנת אל מי המבול הגועשים?

האם ההתבדלות מהחילוניות יכולה אפוא לשמש עקרון יסוד של החרדיות? יש בתשובה זו מידה מסוימת של אמת, אך היא אינה מספקת. הבעיה המרכזית בהסבר זה היא יחס החרדי לדתיות הלאומית. בחברה הדתית-לאומית תלמידי חכמים ושומרי קלה כחמורה המוסרים נפשם על קיום תורה ומצוות. עקרון ההיבדלות מהחילוניות לבדו אינו יכול להסביר את הוויכוח האידאולוגי בין החרדים לזרמים השמרניים בחברה הדתית-לאומית. כדי להבין מה בין החרדיות לדתיות הלאומית עלינו להציע עיקרון יסודי יותר מעצם השמירה מהחילוניות.

 

תחת השמש אין יתרון

ובכן, ראינו שהחרדים מחשיבים מאד את המסורת ושהם בוחרים בדרך הבדלנית, אך אין בכך כדי להסביר מהו הדבר היסודי יותר שעליו שומר היהודי החרדי; על מה כל החרדה הגדולה הזו?

מקור החרדה לדעתי רמוז בפסוק שצוטט לעיל: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ. אך ורק אל דברו. עקרון היסוד של החרדיות הוא התפיסה שהערך של עבודת ה' שולל כל ערך מערכי העולם הזה, כל מה שאינו דבר ה'. תפיסת העולם החרדית היא: יש אלוקים ויש עולם שהוא ברא. אלוקים הוא האמת הנצחית והמושלמת, והעולם הוא עולם השקר. תפקיד האדם הוא לחיות על פי האמת – אם תרצו, לחרוד לדבר ה' – בעולם השקר. אם יצלח כראוי את עולם השקר, תדבק נשמתו באלוקים בעולם האמת. העולם על כל מה שיש בו הוא חסר ערך לעצמו. הוא מקום ניסיון בלבד לאדם. האדם נצטווה לחיות חיי אמת, קדושה ודבקות, אף שהוא חי בעולם השקר הטמא.

עקרון היסוד של החרדיות הוא שהערך של עבודת ה' שולל כל ערך מערכי העולם הזה, כל מה שאינו דבר ה'

המשמעות של תפיסת העולם הזו היא שיש ערך ראוי אחד בלבד: עבודת ה'. לכל הדברים האחרים אין כל ערך. לא מדובר בערכים מתנגשים שצריך להכריע ביניהם, אלא בערך אחד מול רעיונות אחרים שנדמים בעלי ערך, אך לאמתו של דבר הם ריקים. איך בדיוק נראית עבודת ה'? כל חוג מעניק משקל להיבט אחר ביהדות או למצוה אחרת. יש הגורסים כי עבודת ה' היא דבקות, קדושה, התמסרות; ויש המתמקדים בלימוד תורה, בדקדוק הלכה, בנוהגי צניעות ועוד ועוד. המשותף לכל הגוונים של עבודת ה' הוא הניגוד בינם לבין העולם הזה. עבודת ה' עומדת בניגוד לערכי העולם הזה.

כדי לחדד זאת נחשוב על עולם הערכים של האדם שאיננו חרדי. באלו ערכים אנשים בני זמננו מאמינים? מוסר, חרות, שוויון, אחוה, רציונליות, אהבה, מימוש עצמי, זכויות אדם, דמוקרטיה, אחריות, אותנטיות, הקשבה, איזון עצמי, כנות, אומץ, אדיבות, מסירות, מקצועיות, סובלנות, שקיפות ועוד ועוד. כל הערכים הללו מקבלים תוקף מכך שהם מטפחים את העולם, את חיי האדם. הם ביטויים של הטוב והיפה והמשובח בחיי האדם בעולם הזה.

מנקודת המבט של החרדיות, מעלות אלו אינן בעלות ערך עצמאי. חשוב להדגיש, אינני מדבר על החרדים אלא על החרדיות. יתכן בהחלט שהחרדים מחנכים את ילדיהם למידות המצוינות באשר הם בני אדם, בדיוק כמו שהם מחנכים את ילדיהם לצחצח שיניים. אולם החינוך החרדי אינו רואה במעלות הללו ערך כשלעצמן. הן לא נועדו אלא לאפשר לאדם לעבוד את ה'. אין מצוה בשו"ע לצחצח שיניים.

הבה ניקח את החינוך לחסד כדוגמא. החסד הוא ערך מרכזי בחינוך החרדי. ואכן, בעולם החרדי יש לא מעט ארגוני סיוע, גמ"חים. אולם האם החרדיות מעריכה את האחוה לגופה? חסד הוא "מצוה". כמובן מעורבים כאן גם רגשות טבעיים של רחמנות וצורך לתמוך בבני הקהילה. אולם אי אפשר לומר שהחינוך החרדי הטהור מחנך לעזרה לזולת באותו אופן שבחינוך הלא חרדי מחנכים להתנדבות, למשל. החברה החרדית מכירה בחשיבות המעשה המוסרי, אבל רק כביטוי לרצון ה' ולא כערך עצמאי. יש הערכה למעשי חסד, ויש מעשי חסד רבים בחברה החרדית, אבל אם אין מדובר במצוה, המוסר כשלעצמו אינו נחשב ערך אליבא דהחרדיות.

החינוך החרדי סבור כי חיי האדם בעולם הזה הם הבל, ולפיכך גם העזרה ההדדית ומעשי החסד לא נועדו אלא להביא את האדם לעולם שכולו טוב, לעולם האמת, שבו הדבר היחיד הנחשב הוא רצון ה'

ניתן לקבל המחשה לכך כאשר נוצר קושי מוסרי מול ההלכה. במקרה הזה העמדה החרדית ברורה: אין שום ערך למוסר האדם. האדם כלל אינו יכול להבין מה מוסרי ומה לא. השיפוט המוסרי נתון אך ורק לאלוקים, ואם אלוקים אומר שכך צריך לנהוג – זה מוסרי.

הערך המרכזי בעולם המודרני הוא חיי האדם בעולם הזה. החילוניות ההומניסטית העמידה את חיי האדם במרכז. מתוך כך יש ערך עצמי להיגיון, למוסר ולרגשות. החינוך החרדי סבור כי חיי האדם בעולם הזה הם הבל, ולפיכך גם העזרה ההדדית ומעשי החסד לא נועדו אלא להביא את האדם לעולם שכולו טוב, לעולם האמת, שבו הדבר היחיד הנחשב הוא רצון ה'. ההיגיון, המוסר והרגשות אינם בעלי ערך מצד עצמם. הם נועדו לשרת את רצון ה'. בעשותם זאת יש להם ערך, אך אם אינם משרתים את רצון ה' הם נטולי ערך.

 

מדוע לא אכפת לחברה החרדית לשלם מחירים על החרדיות

אורח החיים החרדי דורש מחירים לא קלים במגוון רחב של תחומים. לא רק בתחום הכלכלי; גם בתחומים מוסריים, חינוכיים ואמוניים. האם אין קושי מוסרי למשל בבחירה שלא להתגייס? אם נמשיל את המדינה לבניין המנוהל על ידי ועד בית, האם יעלה על דעתו של מישהו שלא לשלם את דמי ועד הבית? במה שונה השירות בצה"ל מתשלום דמי ועד בית למדינת ישראל? כל בחור במדינת ישראל נדרש לתרום שלוש שנים מחייו כדי להגן על אזרחי המדינה, חוץ מהחרדים. האם יש צידוק מוסרי לכך? והאם אין נוצרות בעיות מוסריות קשות בשל העוני הרווח בחברה החרדית? ובתחום החינוכי: האם החברה החרדית מאמינה שהלימוד בישיבה מתאים לכלל הנערים? וכי נעלם מעיניה שאחוז ניכר מן התלמידים מבלה את זמנו בישיבה בחוסר מעש? האם הדבר איננו נזק חינוכי משמעותי? ואם נלך לתחום האמוני: האם לא ברור לכל כי הפער בין היבול הדל להחריד של החברה החרדית בתחום האמוני ליבול העשיר והמגוון של החברה הדתית-לאומית בתחום זה נובע ישירות ממידת המוכנות להתמודד עם עולם המודרני ועם השאלות שהוא מציב?

כל עוד עניין כמו רווחה אישית של ילד מאיים על ההתמסרות לעבודת ה', אין כאן בכלל התנגשות ערכית. רווחת הילד חשובה רק אם היא תעזור לו להיות עובד ה'. אם היא מאיימת חלילה על היותו עובד ה', היא אינה ערך

מהי תשובת החברה החרדית, לא מעשית אלא עקרונית, לבעיות הללו? דוברים מתקדמים של החברה החרדית מסבירים כי מדובר בשאלה של התנגשות ערכים: החברה החרדית מוכנה לשלם מחיר של ערך מסוים כדי להרוויח ערך אחר. אך כל מי שחי 'בפנים' יודע שתשובה זו היא כסות עיניים. מנקודת המבט של האידאולוגיה החרדית, לא מדובר בתשלום מחיר ערכי, אלא בתפיסה שהמחירים הללו אינם באמת מחירים. כלומר, יתכן שמדובר בבעיות ממשיות שצריך לטפל בהן ברמה הפרקטית, אבל לא בהתמודדות בין ערכים שונים המתנגשים ודורשים הכרעה.

לפי הגישה שהצעתי למעלה, שהדבר היחיד שיש לו ערך הוא עבודת ה', לא מדובר באמת במחירים. בתפיסה החרדית, כל המחירים שהזכרתי לעיל אינם מייצרים התנגשות ערכית. לא שהערך של עבודת ה' גובר על הערכים האחרים, אלא שהערכים האחרים אינם ערכים כלל. החרדיות אינה מתמודדת עם התנגשות בין ערכים, אלא עם התנגשות בין הערך היחיד לתאוות, למשיכות, לנטיות, למחשבות ורעיונות. כל עוד עניין כמו רווחה אישית של ילד מאיים על ההתמסרות לעבודת ה', אין כאן בכלל התנגשות ערכית. רווחת הילד חשובה רק אם היא תעזור לו להיות עובד ה'. אם היא מאיימת חלילה על היותו עובד ה', היא אינה ערך.

תפיסת עולם זו הצמיחה את הבדלנות כדרך התמודדות עם העולם החילוני. אם העולם שולל את הערך היחיד האמיתי, גם אם יש בו טוב רב, עלינו להתבדל ממנו בכל דרך, שחלילה לא נאבד את מה שבידינו. משום כך אי אפשר לדבר על "מחיר הבדלנות". אין לבדלנות מחיר. לא שרווחי הבדלנות גבוהים יותר מהפסדיה, אלא שאין שום הפסד. מה אנו מפסידים כאשר אנו מקיימים את הערך היחיד ושוללים את כל הדברים נטולי הערך?

 

הכללה: הנטישה השקטה של האידאולוגיה החרדית

חרדים רבים יראו בדברים שכתבתי עמדה קיצונית שאיננה משקפת את תפיסתם. אכן כך. הצגתי את עקרון היסוד של החרדיות בטהרתו. בפועל, בני אדם חיים כפי שהם חיים. מעטים מאמצים את האידאולוגיה באופן הרמטי ושוללים בבוז את כל המציאות שמחוצה לה. רבים מקבלים אותה למחצה, לשליש ולרביע. אולם יש גישה נוספת: רבים דוגלים בה באופן רשמי, אך אינם מוכנים ליישם אותה בחיי המעשה, ולפיכך מתמודדים אתה בדרך מעניינת.

אם אדם מכליל את כל מה שטוב ויפה בעיניו, בעינים הומניסטיות, ומגדיר אותו "רצון ה'", הוא מעקר מתוכן את המושג "רצון ה'" והופך אותו ל"רצון האדם". הוא בעצם בורח בריחה שקטה מהאידאולוגיה החרדית

לדרך זו אקרא הכללה: אכן הערך היחיד הוא עבודת ה', אלא שה' רוצה לא רק קיום מצוות והימנעות מעברות, אלא כל דבר טוב ויפה. כך מוכנסים ערכים רבים אל תוך המושג "עבודת ה'" ונעשים לחלק מהיהדות. ה' רוצה שנהיה מוסריים, בני חורין, רציונליים, אוהבים, שנממש את יכולותינו, שנהיה דמוקרטים, נורמלים, אותנטיים, מאוזנים וכו'.

אין בכוונתי להתווכח ולטעון שערכים אלו אינם עבודת ה'. יתכן שכן. אך זוהי אינה האידאולוגיה החרדית. אם האדם מכיר בכך ש"עבודת ה'" אינה מקבלת את ערכה ממה שטוב ויפה בעולם הזה, אפשר להתווכח אתו מדוע ערכים מסוימים הם רצון ה' ואחרים לא. אולם אם אדם מכליל את כל מה שטוב ויפה בעיניו, בעינים הומניסטיות, ומגדיר אותו "רצון ה'", הוא מעקר מתוכן את המושג "רצון ה'" והופך אותו ל"רצון האדם". הוא בעצם נוטש בחשאי את האידאולוגיה החרדית. פורמלית, גישה זו מקבלת על עצמה את העיקרון שאין ערך מלבד עבודת ה'; בפועל, היא מעניקה ערך עצמאי לכל הטוב והיפה בעיניה ומדביקה עליו את התווית "עבודת ה'", ובכך פוטרת עצמה מן ההתמודדות האמיתית עם האידאולוגיה החרדית.

 

ובשטח: מרחב של ערכים

לסיום, אבקש לשוב אל ההסתייגות שכבר הזכרתי. האם החברה החרדית חיה על פי האידאולוגיה שהצגתי? האם האדם החרדי הממוצע מתנהל לאור תפיסת עולם זו השוללת את קיומם של ערכים מלבד עבודת ה'? האם בכלל מדובר באידאולוגיה המיושמת בדרך כלשהי?

האידאולוגיה מטפחת עיקרון מסוים, קשוח למדי; הלב האנושי והתרבות מייצרים סט של ערכים אחרים, חלקם מסתדרים יפה עם עבודת ה' וחלקם פחות; והאדם מתנהל במרחב הזה וסופג השפעות הן מה"שמים" והן מה"ארץ"

למעט בודדים ממש או קבוצות קטנות בעלות אידאולוגיה קשוחה ונוכחת במיוחד – האידאולוגיה בניסוח שהצגתי עומדת ברקע של החיים. ברמה הציבורית מתקבלות לפיה החלטות, אך היא איננה שולטת באופן בלעדי בחיי היחיד. בחברה החרדית מתקיים מנגנון מענין של פער מובנה בין האידאולוגיה לחיים עצמם. ניתן לראות בכך פנים לחיוב וגם לשלילה. אולם בשל פער זה, המציאות החברתית קשוחה הרבה יותר מהאופן שהיחיד מתנהל בפועל.

למעשה, בין הערכים הצומחים מתוך התרבות האנושית ובין הערך המוחלט והיחיד של עבודת ה' מתקיים משחק עדין ונוצר מרחב שבתוכו חי האדם. האידאולוגיה מטפחת עיקרון מסוים, קשוח למדי. הלב האנושי והתרבות מייצרים סט של ערכים אחרים. והאדם סופג השפעות הן מה"שמים" והן מה"ארץ", ויוצר לעצמו את האיזון המתאים לו.

 


[1] ראו י' כ"ץ, ההלכה במיצר: מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה, ירושלים תשנ"ב.

[2] ראו ב' בראון, החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, ירושלים תשע"א, עמ' 469-422.

Photo by Dave Herring on Unsplash

12 תגובות על “החרדיות: תיאולוגיה לפני סוציולוגיה

  • הסברת מצוין את האדאולוגיה הדתית לאומית

  • מאמר יפה

  • לטעון שההבדל בין החרדיות ובין ה"זרמים השמרניים יותר בחברה הדתית-לאומית" כלשונך הוא בקביעה המוחלטת שהכל זה עבודת ה' ואין בלתה, זו טענה חסרת בסיס.
    בציבור הדתי לאומי תורני שמרני או איך שלא תרצה לכנות אותם האמירה היא זהה לחלוטין שלך – דבר אין להם לבד עבודת ה'.
    השאלה היא מה נכנס בתוך עבודת ה'.
    האם הלאומיות היא עבודת ה' כפי שיטענו החרד"ל או ערך נוסף מחוץ לה שיש לאמץ או לדחות כפי שיטענו נושאי דגל החרדיות למינם.

  • נדמה שמה ששמואל כתב הוא שעיקר החרדיות היא רוחניות הכרוכה בשנאת העולם הזה, כמו הגנוסטיקה הקדומה. דתיות טנצנדנטית לחלוטין נוסח פרופ. ל. שמסרבת להכיר בקדושה כלשהי בעולם הזה.

    אך חז"ל לא כן דרכם, והם סברו שכבשה או פר יכולים להיות מוגדרים כקודש על פי ההלכה, כל שכן מלכות ישראל וצבאות השם, או סתם יהודים או אפילו גוים רח"ל שנבראו בצלם ודמות בוראם. מה שהרב ליכטנשטיין זצ"ל אמר לפרופ. ל. "אתה אדם דתי מאד, אבל הדת שלך אינה יהדות" תקף גם פה.

    • אתה תוקף את ההשקפה החרדית כפי שהיא לטענת הכותב, אך לא תוקף את טענת הכותב לגבי מהי החרדיות

  • ערימת הבלים מטומטמת כזו לא נכתבה מעולם באתר מצויין זה, ולמען האמת גם לא באתרים אחרים, פחות מצויינים.

    אם אתמצת מאד, ניתן לומר שהתורה עצמה, וחכמי התורה, ממשה רבינו והלאה במורד שלשלת הדורות, זועקים בקול נגד דברי הבל אלה: "לא ניתנה תורה למלאכי השרת".
    מה שכותב הכותב הוא שהתורה אינה "תורת חיים" בכלל, אלא ערימת סיסמאות והצהרות דקלרטיביות שלא מיושמות ואין להם היתכנות ליישום.
    ואם אדייק יותר, למעשה הכותב אומר, שאין שום קשר בין היהדות לבין החרדיות.

  • לענ"ד גברים אלה סותרים את הרעיון שה תובע אגם שלא אכל מאכל מסויים יש עניין להנות מהעולם הזה
    הערך החרדי הוא ההבנה שהדבר שמניע את החיים אלא הדברים שיוצאים מהתורה ובאמת הקטע הזה שהורים זורקים את הילדים שלהם בגלל שלא בחרו ללכת בדרך התורה יש המון רבנים שחולקים על כך וטוענים שצריך לזרוק את כל הילדים מלבד אותו ילד

    אבל אני נוטה להסכים ש דה פקטו הציבור החרדי השכיל להסכיל כמה הבנות בסיסיות במהו יהודי

  • הדילמה המוסרית בנושא הגיוס לצבא היא אינה קיימת .פשוט ממשיכים להתנהג כמו שהתנהגו בפולין ברוסיה ובהונגריה,כי שם באמת אין מה למות למען הגויים.אבל כאן לחיות בנוחיות ובבטחון כשהסכון בהגנה עלינו וההשתתפות בלחימה נופלת עך כתפי אחרים.זו אינה דרך התורה זו טפיליות לשמה ושום הסבר מתחכם ככל שיהיה לא יכול להתקבל על הדעת

  • המאמר נוגע בשאלה מאוד מאוד חשובה: מה מקום היהדות (*) בחיי היהודים? האם היהדות היא המרכיב הראשוני בנפש האדם שעליו נבנים שאר הנדבכים הנפשיים (מעין bios של מערכת הפעלה), או פאן\היבט מסויים בנפש\בתודעת האדם שדר בכפיפה אחת לצד דברים נוספים, ואולי אפילו לא בשלום ושלווה. זה גם נכון ברמה התרבותית: האם היהדות היא תופעה על-תרבותית מטא-פיזית, או שהיא חלק מהתפתחות התרבות האנושית והתפתחות התרבות שלנו כיהודים.
    אפשר לראות שמה שמשותף לפונדמנטליזם-הדתי ולאנטי-דתיות בישראל, שתי תפיסות שנראות סותרות זו את זו במבט ראשון, היא הוצאת היהדות מהתרבות האנושית – מה שמותיר שתי ברירות: או לבטל אותה או לראות בה מהות הכל. וכמו שרואים היום בתוצאות הבחירות הכיוון הוא העמקת הפונמנטליזם – הצפרדע תמשיך להתבשל לאיטה במים ההולכים ומתחממים עד שכבר יהיה מאוחר מידי.
    * (מערכת אמונות\מנהגים\מוסר\דת\שפה\מנטליות\היסטוריה\גאונולוגיה\משפחה)

  • או אם לקצר, יש לאדם יצר טוב ויצר רע, נפש אלוקית (רק עבודת ה) ונפש בהמית שלתוכה נכנס היצר הרע.
    יפה לראות שסוף סוף רעיונות החסידות מבוססי הקבלה חודרים להוגים חרדיים.

  • מתוך פסקת הסיכום:
    "האידאולוגיה מטפחת עיקרון מסוים, קשוח למדי. הלב האנושי והתרבות מייצרים סט של ערכים אחרים."
    נו? ובכן?
    הכותב מודה אפוא לבסוף שהחרדיות בפועל הינה סוציולוגיה ולא תיאולוגיה, ושולל את כותרת מאמרו.
    וצ"ע.

    • שמואל, במחילה ממך, יסוד ההבדלות כפי שנוסח ע"י משה סאמעט ואחריו ע"י מורו ורבו פרופ' יעקב כץ ואומץ ע"י מוסדות הלימוד הרבים מדבר על הבדלות גם משומרי מצוות ולומדי תורה אחרים ממטרות כיתתיות. כוונתו היתה לומר שהחת"ס ובני דורו, ובוודאי ממשיכי הרעיון, ביקשו ל'מתג' את עצמם בצורה נבדלת משאר היהודים, ולכן הם התנהגו אחרת ואף שינו את דרך פסיקת ההלכה באופן שיתאים למטרה.
      החרדיות הארצישראלית לא דומה ל'אורתודוקסיה הבדלנית' עליה דיברו סמט וכץ. לתוך אותה אותודוקסיה צריכים אנו להכניס גם את הציבור החרד"לי ומרידך גם את חרדי חו"ל העובדים לפרנסתן, ועם זאת נכללים תחת כיתת 'האורתודוקסיה הבדלנית'.
      משכך נשמט בסיס הנידון במאמר…

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל