צריך עיון > סדר שני > הבית היהודי > הסוד הכמוס של חיי האישות

הסוד הכמוס של חיי האישות

הניסיון להמתיק את גלולת החטא שביצריות על ידי טשטוש ממד הבושה שביצר נועד לכישלון. חיי האישות אינה מבטלים את המבוכה ביצריות, אלא חושפים אותה בצורה בטוחה ומוגנת במסגרת האינטימית של ברית הנישואין.

ב' אדר תשפ"ג

מאמרו של הרב כץ ("והתיר לנו את", צריך עיון, כ"ה בשבט תשפ"ג) מנתח בבהירות את הקונפליקט הקיים בקרב זוגות סביב יחסי האישות ודן בשאלה עתיקת היומין: מהו מקומה הראוי של המיניות בחיי הנישואין? ממסקנת המאמר עולה כי הנישואין הופכים את היצר מדחף ביולוגי עיוור המשתלט על האנושי שבאדם לכוח המעדן והמטפח את האנושיות. בבסיס מאמרו ניצבת התפיסה שהפגם ביצר הוא השתלטות הכוח הביולוגי על החלק הרצוני שבאדם. תיקון פגם זה לפיכך הוא שימוש ביצר כדי לספק את הצרכים הגופניים והרגשיים של הזולת. בכך מכניס האדם ממד רגשי ואנושי לאותו דחף חייתי ונוטל ממנו את עוקץ החטא.

יש תימוכים רבים לגישתו של הרב כץ, המנסה לנטרל את הממד היצרי של היצר ולהפוך אותו למשהו השייך לתחום האנושי, הרצוני. אך לרבים מאוד גישה זו פשוט לא עובדת. היא מנסה למחוק את היצריות מהיצר, אבל היצר תמיד נשאר כוח כאוטי במידת מה, 'חייתי', כפי שהרב כץ מכנה אותו. החיה, עלינו להודות, אינה לגמרי בת אילוף.

אך לרבים מאוד גישה זו פשוט לא עובדת. היא מנסה למחוק את היצריות מהיצר, אבל היצר תמיד נשאר כוח כאוטי במידת מה, 'חייתי', כפי שהרב כץ מכנה אותו. החיה, עלינו להודות, אינה לגמרי בת אילוף

בפרשת מצורע מלמדת התורה כי הכניסה למקדש אסורה לאחר יחסי אישות. גם בחז"ל אנחנו מוצאים הפרדה חזקה מאוד בין המיניות לקדושה. אסור לעסוק בדברים שבקדושה ליד מיניות גלויה, ואסור לקיים יחסי אישות ליד ספרי קודש. הקודש דורש הופעה של האדם ללא הרבדים היצריים שבו. הפרדה זו מלמדת שאף לקיום יחסים במסגרת הנישואין יש ממד יצרי שאי אפשר להתעלם ממנו. עם זאת ההלכה מורה כי מצות עונה היא חובה חשובה ורצויה.

אם אכן כך, וקשה עד בלתי אפשרי למחוק את הממד היצרי שביצר, הרי שגישת הרב כץ אינה פותרת את הבעיה שהוא הציג היטב במאמרו: שזוגות חווים את יחסי האישות באופן שלילי אף לאחר הנישואין, כיוון שהם מזהים בהם דחף ביולוגי נמוך. אם אי אפשר למחוק את הממד היצרי שביצר, הרי שגישה השוללת את הלגיטימציה מן הרכיב החייתי שבמיניות רק מעצימה את הבעיה. כל כמה שיתאמץ אדם, הוא יתקשה להפוך את היצר ל'אנושי' לחלוטין. הקונפליקט המתואר רק יעמיק אפוא על כל האשמה והבושה הכרוכים בו.

במאמר זה אבקש להציג גישה אחרת למקום של המיניות בחיי הנישואין. אטען כי היצר נשאר 'חייתי' במידת מה גם במסגרת הנישואין. למרות זאת, חיי אישות במסגרת נישואין כהלכה מקלים מעל האדם את מטען הבושה שהוא חש בהיותו יצור פיזי ויצרי.

 

הבושה בגוף

הבושה בגילוי הגוף, בחשיפתו לעיני אנשים אחרים, או אפילו בחדרי חדרים, היא עובדה חברתית מובהקת, עד כדי כך שהלבוש הוא הסמל הבסיסי לאנושיות. תשעים ותשעה אחוזים מהתרבויות האנושיות היום תופסים את ההתערטלות כדבר מגונה ואף אוסרים אותה בחוק. האדם, בשונה מכל בעלי החיים, אינו מסוגל לקבל בהשלמה את גופו ולהתנהל כפי שהוא באופן טבעי, ללא לבוש.

ברצוני להציע כי יש קשר הדוק בין היות האדם יצור תבוני ובעל אישיות לבין הצורך שלו בהצנעת הגוף. בעלי חיים חשים הרמוניה מושלמת בגופם הטבעי והגולמי, משום שהם מזהים את עצמם לחלוטין עם הטבע ומתמזגים בו לחלוטין. אין להם אישיות בעלת תודעה עצמית החורגת מהטבע. הגוף לפיכך אינו אתגר עבורם והם אינם מרגישים צורך להסתירו. האדם לעומת זאת ניחן באישיות המודעת לעצמה. הוא מזהה את עצמו עם המודעות שלו, והדבר יוצר נתק בינו לבין גופו. האדם מרגיש שהחלקים הגופניים הטבעיים שבו אינם מייצגים את אישיותו. הוא מרגיש כי "אני" אינו "הגוף שלי".

במידת מה, גילוי הגוף גורם לדחיקת האישיות הצדה. הוא מעורר תחושה שהאישיות אינה מנהלת את האדם לבדה. כך נולדת בנו הבושה במיניות ובגוף, וממנה נובע הצורך בלבוש ובהסתרת הגוף

הגוף הוא מעין מנגנון עצמאי הפועל בין אם האדם רוצה בכך ובין אם לא. ואכן, בדומה לדבריו של הרב כץ, הבושה במיניות קשורה להשתלטות הגופני על האני המודע. המיניות היא כוח טבע המתפרץ מעצמו. כוח זה פועם בנו ומתיימר לנהל אותנו על פי חוקים משלו. קומת האדם חשה חוסר נוחות כלפי היצר ורואה בו איום, ולכן מבקשת את הסתרתו. במידת מה, גילוי הגוף גורם לדחיקת האישיות הצדה; הוא מעורר תחושה שהאישיות אינה מנהלת את האדם לבדה. כך נולדת בנו הבושה במיניות ובגוף, וממנה נובע הצורך בלבוש ובהסתרת הגוף.

משום כך, ילדים אינם מתביישים בגופם. המודעות העצמית שלהם אינה מפותחת דיה. רק כאשר מבשילה המודעות העצמית של האדם, הוא מתחיל לחוש זרות כלפי הגוף. ככל שמתפתחת דעת האדם ומתעצבת אישיותו, כך גוברת בו תחושת הבושה בגופו. רעיון זה מתואר היטב בפרשת בראשית: רק לאחר שאדם וחוה אוכלים מעץ הדעת ונעשים יודעי טוב ורע, נולדת אצלם הבושה והם מכסים את ערוותם. כלומר הבושה בגוף נגרמת מהתעצמות של כוח הדעת שבאדם. כיוצא בו, התורה מכנה את המיניות שאינה רצויה 'גילוי ערוה'. תיאור זה מגלה לנו שהעוול במיניות האסורה הוא שהערוה נגלית. גילוי הערוה הוא איום על קומת האדם.

מלבד כיסוי הגוף, האדם חש חוסר נוחות בשל היצר המפעפע בו (שלא במסגרת נישואין, כדלהלן), אף שמבחינה גופנית הוא נהנה ומתענג. יש בנפש האדם חוסר השלמה מובנה כלפי התפרצות היצר, היות שהאישיות נדחקת הצדה. חכמי ישראל לדורותיהם התייחסו בחומרה אף להרהור עברה, משום שבכל פעם שהגוף קובע את פעולות האדם ואת מחשבותיו מתמעטת קומת האדם. ההשפלה הגדולה ביותר לאדם היא היותו נתון בידי יצריו.

נחדד מעט את הנקודה הנוגעת לענייננו. המיניות היא מערכת דחפים טבעית בעלת אופי עצמאי, ולכן האדם מתבייש בה. אנושיות תקינה אינה יכולה להתקיים כאשר הערוה אינה מוסתרת. חוסר הנוחות מהגוף ומהמיניות הוא אפוא עובדה קיומית. הוא אינו ניתן להעלמה. הבושה בגוף ובמיניות תמשיך ללוות את האדם במהלך חייו, אף בחיי הנישואין.

 

הערך הטיפולי של יחסי האישות

מה מתרחש אפוא בנישואין? כיצד גילוי הערוה שהיה אסור עלינו הותר על ידי חופה וקידושין, כלשון ברכת הנישואין?

הנישואין מכוננים מסגרת שבה יכול האדם לחשוף את החלקים שהוא בוש בהם בדרך כלל. הם מאפשרים לגלות את המודחק, וכך להקל את נטל הבושה והאשמה. נישואין הם קשר ממוסד, רשמי, בעל מחויבויות ואמון הדדי. קשר זה מייצר סביבה בטוחה דיה שהאדם יכול לבטא בה אף את החלקים שהוא אינו מזדהה עמם לחלוטין. הקשר האינטימי בין בני הזוג, הביטחון המלא שלהם זה בזה, מאפשר להם לחשוף את החלקים היצריים שהם מתביישים בהם באופן בטוח, מכוסה, נסתר. כאשר בני זוג נפתחים זה לזה וחושפים אף רבדים אלו, נוצרת ביניהם אינטימיות מוחלטת. כל אחד מהם יודע את הסודות הכמוסים ביותר של בן זוגו.

כאשר היצריות מפעמת באדם כשהוא לבדו, מתעצמות הבושה והאשמה. הוא מרגיש שהגופני משתלט עליו והוא נבוך מכך. אולם חשיפת היצריות בפני בן הזוג, שבו האדם בוטח באופן מלא, יוצרת דוקא אפקט הפוך – היא מקלה את משא הבושה

היצריות המתגלה בפני בן הזוג מזכירה את התהליך הטיפולי. כאשר היא מפעמת באדם כשהוא לבדו, מתעצמות הבושה והאשמה. הוא מרגיש שהגופני משתלט עליו והוא נבוך מכך. אולם חשיפת היצריות בפני בן הזוג, שבו האדם בוטח באופן מלא, יוצרת דוקא אפקט הפוך – היא מקלה את משא הבושה. היא משולה לתהליך טיפולי, שבו האדם משחרר מעצמו את החלקים שהוא נבוך מהם כשהוא מוכן להודות בהם, לספר אותם, להכיר בהם.

אולם אפקט זה מתקיים אך ורק בקשר בטוח ומעוגן כמו נישואין. תנאי מוקדם לגילוי הערוה בפני האחר הוא כריתת הברית בין בני הזוג. ללא הברית העמוקה של הנאמנות, הברית ההופכת את האיש והאשה לזוג, למשפחה, לאחד, חשיפת הערוה אינה אלא ביטול קומת אדם. כאשר האדם חושף את ערוותו לעיני כל העולם, הבושה שלו רק מתחזקת. הוא עלול להרגיש מחולל. יחסים מזדמנים מותירים לפיכך את האיש והאשה מחוללים; הם גילו את החלק המביך ביותר שלהם, את הסוד הכמוס שלהם, בפני זר.

לפיכך, יחסי האישות אכן "מצילים את האדם מן החטא", אך הם אינם בגדר "התר לחטוא" כדברי הרב כץ. להפך, יחסי אישות במסגרת מוגנת מקלים מעל האדם את משא ההסתרה והבושה שהוא סחב לבדו עד הנישואין. זהו הערך הגדול ביחסי אישות במסגרת נישואין.

 

חיזוק הברית באמצעות יחסי האישות

יחסי אישות במסגרת הנישואין אינם רק הצלה מן החטא, הקלה ממשא הבושה שהאדם נושא, אלא גם חיזוק האמון בין בני הזוג. האינטימיות הזוגית מתחזקת ונבנית פעם אחר פעם על ידי חשיפת הגוף הטבעי זה לזה. האמון ההדדי והביטחון זה בזה מתחזקים ברגע האינטימי ביותר, כשבני הזוג משחררים מעט את המושכות ומרשים לגוף לחיות כפי חוקיו שלו. הגילוי הזה מותנה בתחושה הדדית של ביטחון ואמון, אך הוא גם מטפח ומחזק תחושה זו בו זמנית. הוא מאשש את האמון ההדדי.

בתוך מערכת זוגית חזקה, האדם יכול לחוש ביטחון לגלות את הגוף שבו, ואז, על ידי שיתוף הרבדים הכמוסים שבו עם אדם אחר, הגוף עצמו משמש ליצירת אינטימיות. גילוי מייצר אינטימיות באופן אוטומטי. הקרבה נוצרת כאשר אדם חש נוחות לחשוף אל האחר את החלקים הכי יצריים שלו

לגישתו של הרב כץ, על בני הזוג להישאר בשליטה אף ברגעים אלו, לחתור אך ורק לחיבור רגשי ולקשר ולהישאר ברובד האנושי. לפי הגישה שהצגתי, האינטימיות נבנית דוקא על ידי חשיפת הרבדים היצריים ביותר, ה'חייתיים'. בתוך מערכת זוגית חזקה יכול האדם לחוש ביטחון לגלות את גופו. על ידי שיתוף הרבדים הכמוסים שבו עם אדם אחר, הגוף עצמו משמש ליצירת אינטימיות. גילוי מייצר אינטימיות באופן אוטומטי. הקרבה נוצרת כאשר אדם חש נוחות לחשוף אל האחר את החלקים הכי יצריים שלו.

ההזדהות המוחלטת עם הגוף מתאפשרת רק כאשר האדם מגלה את גופו במלוא מובן המילה. באופן פרדוקסלי, הסיבה לכיסוי התמידי של הגוף היא העושה את גילויו לבעל משמעות אינטימית. כלומר, ההזדהות המלאה של האדם עם גופו נוצרת רק כאשר הוא חושף אותו עם האחר באינטימיות: גם אותם חלקים כמוסים שבמהלך החיים השגרתי מוסתרים מגיעים לכלל מימוש. יש כאן מעגל מופלא המזין את עצמו: האדם בוש בגופו, אך בכך נעשה אותו גוף טבעי ו'חייתי' כלי ליצירת קשר ואינטימיות עם האחר.

חיי הנישואין מאפשרים אפוא לבני הזוג לבטא אף את סודותיהם הכמוסים ביותר, שהם מתביישים בהם בדרך כלל. היכולת העוצמתית הזו להשלים אף עם הרבדים הפחות נוחים שבאישיות – היא המאפשרת את החיבור ואת האינטימיות בחיי הנישואין.

Photo by Justin Schüler on Unsplash

41 תגובות על “הסוד הכמוס של חיי האישות

  • איזה מאמר מדויק!!!

  • דומני שהכותב הנכבד לא הבין את המאמר עליו הוא מגיב או עיוותו בכוונה תחילה. המאמר של הרב כץ אינו שולל את קיומו של היצר או הופכו לדבר פחות או מגונה.אלא מביא גישה יהודית וטיפולית בריאה כיצד להשתמש ביצר באופן הנכון. לדברי הכותב הנכבד הנישואים הם אפשרות מצוינת ומותרת להשתמשות ביצר המיני באופן האנוכי ביותר.זו לא גישה יהודית ולא גישה מקצועית.

    • מסכים ביותר. צריך לחזור לגישה היהודית. ככה זה שלומדים באקדמיה או בדומה לה. הפוך בה והפוך בה וכולא בה ואם טרם הבנת אז כנראה לא יגעת. יש מספיק מכונים שמלמדים אקדמיה תחת המושג יהדות אך זה רק עלה תאנה. אז קדימה לחזור למקורות בלי תחפושות.

  • ממסקנתו של פראגר עולה כי גשמיות ורוחניות אינם קשורים זה בזה, בנוסף לכך מגיש פראגר מתכון ברור למתחים בין בני הזוג וחוסר סיפוק הדדי. ובמקומם חיפוש דרך להנאה מינית אישית. מה יעשה כשלא מתחשק לו??! או לה?? ,איך ינהג כשבת זוגו בהריון?! האם אנו מוחקים את דבריהם של חכמנו בכל הנוגע ביצירת קשר רגשי בין בעל לרעיתו?!

    • בס'ד
      צודק ביותר. ראה תגובתי לרב דניאל ברגר. רוצים לחזור הביתה, אל המקורות

  • הגישה של הכותב, כפי שהבנתי אותה, מקוממת. העולה מהמאמר הוא שיצר המין, גם כשהוא בהיתר, הוא עוד אחת מחולשות האדם, והקשר האינטימי מוזן בסה"כ מהנכונות של בני הזוג לחשוף בפני השני את החולשה הזאת. זה כמו שאדם ישתף את בת הזוג שלו באיזו חולשה, למשל שהוא קמצן. המאמר כאן אומר לבני זוג שנכון שה' נתן להם יצר, והוא גם נחשב למצוה כשהוא בהיתר, אבל זה סוג של מום שיש להתבייש בו וכל שיש לנחם אותכם הוא שהחשיפה ההדדית של המום הזה יוצרת אינטימיות.
    לא יעלה על הדעת לומר כך על מצוה שה' נתן ליהודי! ועוד מצוה שמוטיב השמחה הוא מרכזי בה ("ברצון שניהם", "צריך לפייסה"). בואו נאמר שכדאי שהאינטימיות תהיה מבוססת בעיקר על היחשפות בני הזוג זה למעלות השני, ולא לחולשותיו.
    יצר המין הוא כלי רב עוצמה שה' נתן לאדם, שבוחר איך להשתמש בו. היצר יכול להרוס ולחלל את האדם אם הוא מבוטא לא במקום הנכון, אבל הוא דבר קדוש ומאחד, שמח ולגיטימי לחלוטין כשהוא מבוטא בקדושה בין בני זוג.
    האם אדם צריך להרגיש לא טוב שיש לו סכין במטבח, כי זה כלי שיכול לשמש לרוע ח"ו? כמובן שלא, כי סכין תלוי למה הוא משמש. הוא חפץ של מצוה אם הוא משמש רק להכנת אוכל לבני המשפחה.
    קרל פון קלאוזביץ היה איש צבא פרוסי, שאמר ש"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים". גם הקשר הפיזי בין בני זוג, בזוגיות טובה, הוא רובד נוסף בקשר הרגשי ביניהם. כן, הרגשי, הוא דרך נוספת לבטא את האהבה ביניהם. זה כמו שבני זוג הולכים למסעדה, שברור שהעיקר עבורם הוא לא האוכל שם אלא האוירה הנעימה שהחוויה תיצור לשניהם. קשר פיזי זוגי הוא גם חויה משותפת, וחוויות משותפות מחזקות את הזוגיות, כמו מסעדה או יציאה לסופ"ש זוגי.
    היהדות מדגישה את החשיבות של קשר איכותי בין בני זוג, כבסיס לקשר הפיזי. ואין ספק שקשר רגשי בין בני זוג הוא קדוש ורצוי בעיני ה', שמשרה את שכינתו במקום כזה. לא יתכן שכשהקשר הזה ממשיך לביטוי פיזי, הוא פתאום יהפוך למשהו שיש להרגיש אי נוחות איתו.
    אי נוחות צריכה להיות כשהגישה לקשר הפיזי לא באה על מצע של קשר רגשי, אלא כמטרה בפני עצמה. אז זו תאווה נמוכה, זה עדיין מותר אבל נקרא נבל ברשות התורה. אבל הגישה הבריאה והיהודית במקום אחר כל כך מזה.

    • איך שאני רואה את המאמר שכתוב דווקא ממש יפה נראה שלא הבנת את כוונת הכותב במדוייק
      הדימוי לקמצנות שגוי מבסיסו במאמר יש אבחון נפשי שמחדד את ההשפעה שיש לחשיפה לצרכים יותר ארציים ככזו שדווקא מייצרת קשר פנימי עמוק יותר.
      הדיבור על תכונות שפלות וכד' חוטא לעומק העניין
      ואני כותבת את זה דווקא ממקום שממש מזדהה עם התחושות

  • ממש אהבתי
    (אני בעד שילוב של דיברי הרב שלמה כ"ץ ודיברי הכותב)
    יישר כח

    • מסכים איתך שצריך את שני הרבדים. דברי פראגר ממשמעים את היחסים עצמם אך ודאי שיש עוד רבדים עמוקים של אהבה וריגוש שמתקיימים בדברי כץ. יש חסר בכל אחד מהם כי מן המאמר של כץ משתמע שאם בני הזוג כעת לא במצב של הדדיות גבוהה יש חסרון בקיום יחסים וזה כאמור לא נכון כפי שהדברים מבוארים היטב במאמר של פראגר אך גם בדברי פראגר יש חסר, כי להעמיד את כל המשמעות של היחסים על החשיפה של היצרים זה לא מדוייק.

  • בגישה זאת יש משום לעבוד את ה' בשני יצריך, עם כל החיות (לא חייתיות) שבך, בקדושה ובאהבה, ולא תוך כדי דיכוי וכיבוי מחלט של חלק מהאדם,

  • מאמר נפלא. טעון המשך. מסקרן מאוד איך הרב פראגר יסביר למשל את 'בני תשע מידות'.

    • יהודי חסידי, פתח מקורות חסידיים והכל מצוי שם. למה תישען על דת מוסווית בצורת האקדמיה?

  • אחרי קריאת מאמר זה אני מבין היטב את דברי חז"ל: 'וייצר שתי יצירות יצירה מן התחתונים, ויצירה מן העליונים, רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם רבי אליעזר ברא בו ד' בריות מלמעלן וד' מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, מטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה, מלמעלה עומד כמלאכי השרת, מדבר, ומבין, ורואה, כמלאכי השרת'. (בראשית רבה יד ג)

  • שוביניזם!
    לא זו בלבד שמאמר זה אינו קשור ליהדות, אלא אפילו את האקדמיה הוא אינו מייצג.
    זו גישת יחיד גברית, המשרתת את הרצון להנאה ללא מיצרים, גם אם הדבר בא על חשבון השני.
    זו גישה של גבר שאינו מבין מהו קשר זוגי אינטימי.
    כל אחד מבין שכאשר לא מעדנים את היצר והופכים אותו לאנושי, הדבר יבוא על חשבון בן / בת הזוג,
    פעם על חשבון האשה ופעם על חשבון הגבר, אך בדרך כלל על חשבון האשה המעוניינת בקשר הרגשי.
    בעוד הרב כץ בחר בדרך מאוזנת שבה המיניות היא חלק מהמערכת הזוגית והקשר הרגשי, ושניהם נהנים הנאה גופנית ורגשית מלאה, בחר פראגר להקצין ולהציג את המיניות כמטרה העומדת בפני עצמה.
    כולם יודעים שבאופן שהמיניות היא מטרה בפני עצמה, ולא רואה צורך בהרמוניה עם הקשר הרגשי, זה מעניק לגבר גושפנקא של "תהנה ככל יכולתך גם על חשבון האשה".
    לדעתו של פראגר האשה כנראה נועדה לשמש כחפץ בלבד…
    המאמר משתמש עם טיעונים נאורים, אך מבוסס על שוביניזם טהור

    • שלום. אני חייב להודות שהתגובה שלך טילטלה אותי. קראתי שוב את הדברים שכתבתי, ולא מצאתי התייחסות מפורשת בדבריי לטיעונים שהעלית. אך כואב לי מאוד שהדברים שלי הובנו בצורה כזו.
      ולכן אנסה להסביר את כוונתי: המאמר עוסק בשאלה האם יש ערך ביחסי אישות שנעשים בהסכמה ומתוך רצון אך אינם באים מחמת קשר רגשי (קורה לפעמים…) וע"ז הארכתי לבאר שיש ערך ביחסים כאלו יחסים היות והם יוצרים גיחוי חשיפה וממילא אינטימיות. לא היתה כוונה חלילה לומר שגם אם אחד מבני הזוג כופה על השני יש בזה ערך. אין בזה שום תועלת רק נזק. וכמו שהאריכו חז"ל והפוסקים.

      מקווה שהצלחתי לתקן את התקלה שיצאה מתחת ידי.

    • בס'ד
      כל הכבוד אפרת. מלים כדורבנות. היהדות הלא מסולפת היא המקור ללמוד ממנה אורחות חיים והיא מאשרת את דברייך. הפסיקו ללמוד זוגיות בכל מיני מכונים דתיים המגישים לכם חומר אקדמי. כל הנושא התורני שם הוא ההפרדה בין גברים לנשים בזמן הלימוד וזה מכשיר את השרץ האקדמי. חבל…

    • החלוקה המגדרית שאת מציגה כבר לא נכונה בימינו, ישנן הרבה נשים שמחפשות את ההנאה היצרית. (היא נכונה אולי לשנות ה-80 המוקדמות). וכן להיפך, ישנם הרבה גברים שמחפשים קשר רגשי. הדיכוטומיה הזו עברה מן העולם.

    • להבנתי המאמר של פראגר לא בא לשלול את הקשר הרגשי. הוא רק בא לתת קונטרה למאמר של כץ שניסה לעדן את המיניות בצורה לא פופורציונלית. פראגר הביא מבט עמוק שמתייחס למיניות כמות שהיא בצורה כנה.

    • את מפרשת את המונח 'חייתיות' באופן צר מאוד. במובן של רצון והסכמה של בת הזוג. חייתיות בעיני יכולה לנבוע גם מקשר רגשי. הכותב סה"כ אמר שבמסגרת של נישואין זה בסדר אם יש דחפים מיניים 'חייתים'. ואין צורך לעטוף כל הזמן את היצר המיני ברומנטיקה, ולתקוע את הזרימה המינית בין בני הזוג. כמובן שאת צודקת שבכלל זה גם מונח שלפעמים המיניות תהיה ללא קשר רגשי. אבל באמת מה הבעיה בזה? אם שניהם רוצים ונהנים.

    • הרב,משה כתבת מאמר מצויין שבא להאיר זווית חשובה בחיינו. אשריך. התורה מלמדת איך לצמצם את החייתיות שבנו אך התורה גם מלמדת שבעולם הזה לא נגיע לשלימות בכך. במאמרך הסברת היטיב איך להתמודד עם חוסר שלימות זו.

    • לאפרת. קראתי כעת שוב את המאמר. החלקים השוביניסטים בו הושמטו. תודה רבה

    • פמינזם!
      מצטערת לומר אבל התגובה שלך היא תוצר של פמיניזם מאוד ראשיתי

    • לאפרת, כך גם אני הנבתי את המאמר כפי שאת ציינת וזאת על אף שנעשו בו תיקונים ושונה מהמאמר המקורי.

  • הקשר האינטימי הפיזי חייב להיות מבוסס על קשר נפשי ורגשי טוב בין בני הזוג. הוא קומה נוספת בקשר הרגשי.

    אני לא יודע אם מדריכים מדגישים את זה היום לצעירים, אבל עד לפני שנים לא רבות, זה לא הוסבר. אני בטוח שהרבה אנשים – אצל חילונים ודאי אבל בהחלט גם חרדים – מסתכלים על הקשר הזוגי כמורכב משני מישורים: מישור אחד רגשי, ולצידו מישור של קשר פיזי. כאילו הם שני היבטים של הזוגיות.

    זו טעות כל כך בסיסית במהות הקשר הזוגי. אנשים כאלה לא מבינים שקשר פיזי הוא ההמשך לקשר רגשי, וללא אוירה טובה [לא רק באותו יום אלא בקביעות עד כמה שאפשר] בין בני הזוג, המעשה הפיזי הוא לא יותר בפריקת יצר בהיתר.
    חובה שמדריכים ידגישו את הנקודה הזאת.

    • לדעתי את גם טועה בקריאת המאמר וגם טועה לגופו של עניין.
      ולהיפך דווקא השיח שמנסה לחבר בכח בין הרגשי לקשר הפיזי גורם לכל כך הרבה זוגות נזק, חוסר ההבנה שהנאה גרידא היא טובה ומועילה (כמובן כשזה בהסכמה מלאה של שני הצדדים) ולא חייבת לבוא דווקא מתוך איזו התעלות זוגית שלא תמיד ממומשת.
      כמי שפוגשת לא מעט נשים שמתמודדות עם רצון לאינטימיות ומרגישות חוטאות כשזה לא יושב על האידיאל שהמדריכה הציגה כל כך חשוב שתפיסות מעמיקות כמו אלו יקבלו ביטוי נרחב יותר

    • לפעמים אוכלים סעודת שבת, ולפעמים סתם משהו כדי לסתום את הרעב.
      שתי סוגי הארוחות נצרכות לקיום האדם.
      אחת יותר לנפש ואחת יותר לגוף.
      כמו שאף אחד לא יאמר שאכילה סתמית מיותרת, כך גם ביחסי אישות.
      (לא סתם ההיקש ל״פת בסלו״).

  • מאמר מצויין. חסר מקורות. כץ הביא כמה וכמה תימוכים לדבריו, בשונה ממך.

  • בתורת החסידות ובקבלה מבואר כעין דבריך: יש לנפש הבהמית כוחות חזקים יותר מהנפש האלוקית כיון ששורשה ממקום גבוה יותר – עולם התוהו. ולהבדיל פרויד ותלמידיו גם ביארו כעי"ז.

  • אפרת למה את מניחה שהמאמר נכתב לגברים אני דווקא קראתי אותו כמיועד לנשים ואולי הוא דווקא פוגעני מול הגברים
    הוא אגב, לא פוגעני כלפי אף אחד
    יש בו הנחה הגיונית ומתבקשת שביחסים יש ממד ארצי והכותב נותן להם ערך בפני עצמו ואף מראה באומנות רבה איך הוא תורם גם לאינטימיות ולתשוקה.
    אני ממש נהניתי

    • מכיוון שהמאמר עבר עריכה מחודשת לא אוכל להגיב לך לגופו של מאמר

  • לא הבנתי מה אתה מרויח מהמאמר.

    • העיקרון של המאמר במשפט אחד הוא: שכשהאחד מאפשר לבן.ת הזוג להיות כפי שהוא באופן טבעי ומשוחרר, וכל אחד משמש בשביל השני מרחב המכיל אותו על כל רבדיו אפילו הנמוכים ביותר אז הממד הרגשי והממד היצרי מתאחדים, ונוצרת אינטימיות. כמובן כאשר יש ברית עמוקה בין בני הזוג.

    • אני מאד מזדהה עם הזעקה של אפרת
      . במאמר לפני עריכתו מחדש היו אלמנטים ברורים שאפרת הזכירה וצרמו גם לי

      .בכל מקרה הושמט הראוי להשמט ותוקן הצריך תיקון. כעת נותר צריך עיון.

      כמו שציין פראגר בתגובתו לאפרת.
      והתיקון אינו מובן מאליו וראוי להערכה.

      שתהיה זוגיות טובה לכולם וחודש אדר שמח

  • מאמר פילוסופי להחריד. מה רע בהסברים הפשוטים של הרב וולבה והר' פינקוס?

  • לב הויכוח בין המאמרים הנפלאים הוא מה נותן את הצידוק לחוויות מיניות. לפי המאמר של הר' כץ הצידוק נולד מההענקה לשני. ולפי הר' פראגר הצידוק נולד עוד קודם לכן – מעצם הברית, ולכן הוא לא תלוי הענקה

  • מאמר נפלא, אך העיקר חסר מן הספר, ואסביר:
    אפשר להמשיך לדון רבות בעניין הרגשי והייצרי שמתלווה למיניות אך צריך גם לזכור את המציאות ואולי להסיק ממנה לגבי זה, והיא: כאדם שנשוי הרבה שנים ושוחח עם נשואים רבים נוכחתי לדעת (ומן הסתם זה ברור פה לכולם) שהמיניות היא המרכיב החשוב ביותר בנישואין, שמעתי גם רב גדול ומוכר שאמר "אם שם הכל תקין.. אז ברוב המקרים לא יהיו בעיות גדולות של לום בית וכו"
    ולכן כשמתחילים לנסות לפרק את זה לצד בין רגשי/ייצרי או שבכלל שוכחים שהייצר הזה משכין שלום במיליוני בתים בעולם בכל רגע נתון, זה אולי נחמד בשביל הפילוסופיה אך אין בזה מהות אמיתית,
    לדעתי צריך לשלב תמיד בין הדברים! למרות שאם יש על מה לדבר זה על (וזה יכול להיות נושא מעניין למאמרים אצלכם..) זוג חרדי קלאסי שבליל הנישואין כבר צריכים לשכב למרות שעדיין אין שם חיבור רגשי מלא.. ודי למבין.

  • הויה אלוקינו אחד הוא.
    אנו נבראנו בצלמו.
    ככל שההבנה שלנו אודות עצמנו וכוחותינו הפנימיים שואפת לתפיסה אחדותית, כך בוודאי קרובים אנו יותר אל האמת הטוב הבריאות וההצלחה.
    בקדש הקדשים היו הכרובים מעורים זה בזה.
    בזמן הזיווג האדם נמצא בדרגת הדבקות האלוקית הגבוהה ביותר. קרוב הוא אז יותר מתמיד לצלם ודמות אלוקים. ואלוקים אחד הוא, לא עשוי מכוחות שונים.
    ככל שנמצאים בדבקות אלוקית בזמן הזיווג, כך הפעילות והחוויה של הכוחות הגופניים והרגשיים, זהות וחויית העצמי של האיש והאשה יחד, הגוף והנשמה, הופכים כולם לענין אחד קדוש ומופלא.
    ולמי שזה זר רחוק ונדמה קשה עבורו, שידע שעצם הידיעה והאמונה בזאת, פועלת בקלות ובמהירות ובחוזק רב. ואין לך שעה מתאימה מזאת לתת לאדם שלימות.
    בדוק ומנוסה.

  • מזל שיהודי הגיב, כי רציתי לומר משהו קרוב והוא חסך לי מילים, רק בקצרה אומר ש:
    מה שמוביל את המאמר היא ההבנה שיש לכבד את הרובד הפיזי כשלעצמו. עם כל הכבוד לקשר הרגשי, הרי במהלך חיי האישות יש הרבה מקום ומשקל לגוף כשלעצמו, ולא ניתן להסביר את הערך רק בעומק שקיים במימד הנפש/ רגש. אבל לדעתי הכותב פספס את ההזמנה הגדולה שיש בזיהוי הנכון האמור. הגוף אינו משמעותי רק כי שיתוף הבושה [רגש שלילי חם] מייצר קרבה ואינטימיות [למרות שיש בזה אמת בלא ספק.
    "הנשמה לך, והגוף פעלך", המימד הרוחני הוא נברא ובאותו אופן ולא פחות יש הארה גבוהה במימד הפיזי כשלעצמו. אין צורך לפלפל כל כך הרבה עם האצבע. הרגש המעיד על הגוף כחיובי מונע מהסוד הקיים במעמקיו, שמתגלה בעת הזיווג ובעת קיום מצוות בכלל.
    אם מה שאמרתי עד עכשיו מדויק, הרי שהגילוי היצרי עצמו, אם הוא של אדם בעל קדושה כלומר שומר ברית לפי מעלתו, אמור להיות שונה לגמרי מגילוי יצרי של אדם פגום.
    הקצב הגופני והמיני בפועל שונים. היצר יהיה בטבעו עמוק יותר ופונה אל רבדים עדינים יותר, וכולל את הרבדים הרגשיים ללא צורך "לחשבן" באופן מודע וכן הלאה.
    הערת סיום, שווה לקחת את המחשבות על סוגיות אלו מעולמה הפנימי של תורת אמת ומחכמיה, יש שם הרבה עושר שלא קיים בחוץ..

  • לא מבין
    משום מה הכותבים הנכבדים מעמיקים רק ביצר המיני, ומתעלמים לחלוטין מכך שהגוף ה"חייתי" משתוקק לתאוות נוספות כאכילה, שתיה ועינוגים נוספים, גם הם דחפים גופניים המתפרצים מעצמם ומשתלטים על האני המודע שבנו, ומשום מה אינם מייצרים אצלנו שום תחושת איום, וודאי לא כזו הגורמת לנו להסתירם או להתבייש בהם.
    אנו חיים עם יצרים אלו בשלום ובשלוה למרות שה"חייתיות" שבהם אינה פחותה מהיצר המיני.
    ניקח בחשבון את כל הפעולות הנבזיות כשלעצמן שהאנושות עושה כדי להגיע לסיפוקן של תאוות אלו, כמו רציחת בעלי חיים וכו וכו….
    שום דבר מכל זה לא גורם לנו להתבייש ולחוש נקיפות מצפון, הכל מובן מאליו ומושתת בעומק נפשנו כדבר לגיטמי ומובן.
    במה שונה א"כ היצר המיני?
    אולי זהו רק עניין תודעתי חינוכי או חברתי?
    לדעתי המאמר לוקה מאד בחסר בשל ההתעלמות מההיבט הרחב על כל מה שכלול ב"יצר" האדם.

  • מסכים עם חלק מהמגיבים, ההיבט המרכזי של הייצר הוא: מיני!! נקודה. כמובן שתמיד עדיף לשלב את זה גם בצד רגשי אך זה שילוב של צורך אחר, והראיה שאם היה חובה לשלב גם רגש מלא וחיבור רגשי אמיתי בין בני הזוג ולא רק הנאה מינית נטו אז כיצד ההלכה מורה לזוג צעיר בליל הכלולות שההיכרות בינהם שטחית (ויעידו על כך זוגות במגזר) לקיים יחסים?!?

  • המאמר סותר נקודה מהותית באמת האלוקית המנחה אותנו בהתייחסותינו אל הבריאה האלוהית,
    והיא ההדרכה המפורשת בכל דברי חז"ל והראשונים, על "התקדשות בשעת תשמיש", אין די במוסד נישואין כשר עבור התגלות המימד הגופני הטהור והרצוי, אלא במגמת התקדשות שהתבארה יפה ברובד הבסיסי שלה במאמר של הרב כ"ץ, ובהערתו של מגיב "יהודי חסידי" שביקרה בעדינות יתר את התפיסה הנפסדת המתבארת במאמר, בשאלתו כיצד יסתדר הכותב עם "בני ט' מידות", אין די, משום שעל זה הבהיר הכותב בתגובתו על הטענה שהמאמר הוא שוביניזם, שאין הוא מדבר על חוסר הסכמה, כך שאין חשש כזה, על כן תמיהתי היא כיצד יסתדרו רעיונות הכותב עם "קדושים תהיו" – שלא יהיה נבל "ברשות התורה"???

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל