אחת הסוגיות הכואבות המסעירות (שוב) את החברה הישראלית היא גיוס בני הישיבות החרדים לצה"ל. זאת על רקע ארועי טבח שמחת תורה (7.10) תשפ"ד, ומלחמת "חרבות ברזל" שהחלה בסמוך להם. הסוגיה התעוררה במלוא עוזה לנוכח המחירים הגבוהים והכואבים ששילמו המגזרים המתגייסים לצה"ל, במיוחד בני המגזר הדתי־לאומי.
רבים מבני המגזרים האחרים חווים קושי בשל שרות מילואים של בן משפחה, שכול ה"י או טיפול בפצועים ובהלומי קרב, והדבר מעלה את הסוגיה לראש סדר היום הציבורי
רבים מבני המגזרים המשרתים בצה"ל חווים קושי בשל שרות מילואים של בן משפחה, שכול ה"י או טיפול בפצועים ובהלומי קרב. הדבר מעלה את הסוגיה לראש סדר היום הציבורי. מנגד, התנהלות המגזר החרדי, עסקניו ורבניו לאורך תקופת המלחמה בכל הקשור לסוגיית הגיוס וספיחיה היא לצנינים בעיני המגזרים המשרתים בצה"ל.
ניתן לסכם ולומר, לאור הנתונים העלובים של גיוס חרדים לצה"ל אחר שליחת עשרת אלפי צווי גיוס חדשים, כי הסוגיה רחוקה מפתרון ושהצדדים השונים מנהלים דו־שיח של חרשים.
הצופה מהצד סבור כי הגיעה העת להרים ידיים ולומר – הסוגיה בלתי פתירה. אולם אני מציע להרחיב ולהרחיק את המבט, ולנסות לשרטט קווי חיזיון עתידי בכל הקשור לסוגיה זו ובכלל.
הרקע לאי־גיוס של החרדים
ראשית יש להניח – בקצירת האומר – כמה הנחות יסוד בכל הקשור לאי־התגייסות בני ישיבות חרדים לצה"ל. בלעדיהן לא נוכל לצאת לדרך.
אי־התגייסות בני ישיבות חרדים אינה עניין העומד בפני עצמו. הוא תפור וקשור במנעד רבדים רחב של השקפת עולם, תרבות ואמונות ודעות. לא נוכל לסקור את העניין למלוא רוחבו, אולם על קצה המזלג נאמר שבעיקרו של דבר, הכל נעוץ ביחס של היהודים לציונות המודרנית. אם בתחילה היו לא מעט – ואולי רבים – מגדולי התורה בגולה שתמכו בציונות, לצד רבים שהתנגדו לה, הרי שברבות השנים, ועם התפתחות ה'מוצר' שהציונות הביאה לעולם, להלן 'מדינת ישראל', העמדות התחדדו וגובשו הדק היטב.
לא אעסוק בטיבה של הציונות עצמה, אולם כל בר־בי־רב יודע כי הגישות הדתיות נחלקו בעיקרן לשלוש.
גישה ראשונה – שלילה מוחלטת. הגישה של הרב יואל טייטלבאום מסאטמר גרסה כי מבחינה הלכתית־דתית הציונות אינה אלא כפירה ברעיון גאולת ישראל בידי שמים ובידי משיח שומר תורה ומצוות "כדוד אביו". וכי הקמת מדינת ישראל והעלייה הציבורית לישראל אינה אלא התגרות באומות העולם, ובמיוחד באומה הערבית, ועברה על אחת או יותר משלוש השבועות שעל פי המדרש השביע הקב"ה את בני ישראל.
גישה שניה – תמיכה מוחלטת בתוספת כוכבית, או 'מקף קדוש' המחבר בין ציונות לדת ובין תורה לעבודה. הגישה של תנועת המזרחי וגדוליה היתה אימוץ של הציונות, הצטרפות למאמציה, חיבור עם ערכיה ובניית זהות של יהדות דתית שהיא גם לאומית. וכוכבית על שום מה? על שום התפיסה השלטת כי מדינת ישראל – תוצר הציונות – אינה אלא "ראשית צמיחת גאולתנו". היא איננה הגאולה השלמה, בשל העובדה שהיא ביסודה חילונית. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, והריבון בה הוא העם כולו, כל אזרחיה, גם שאינם בני ברית וגם יהודים מרשיעי ברית. הריבון בה אינו ריבון כל העולמים ותורתו. ולכן אינה הגאולה השלמה אשר אליה יש לשאוף ולחתור. גישה זו משלבת בין ציונות לדתיות, לא כדי לשמור על הציונות החילונית אלא כדי לגרום לה להפוך לציונות דתית ולהביא לגאולה תורנית. הציונות הדתית גורסת שיש להשתלב במוסדות הלאומיים, לאמץ את סט הערכים הלאומי, ולפעול לקביעת אופיה של מדינת ישראל 'מבפנים'. החילונים לפי הרב קוק הם "חמורו של משיח".
הציונות באה להשקפתם להחליף את מיקוד הזהות היהודית – מזהות הנעוצה בדת ובשמירת תורה ומצוות לזהות הנעוצה בלאומיות. ולכן התנגדו לה בכל מאודם, מתוך חרדה לצביונו של העם היהודי כפי שהתגבש במשך למעלה משלושת אלפי שנות היסטוריה
גישה שלישית – תמיכה פרקטית 'מבחוץ' ובלי הזדהות. זו הגישה החרדית המרכזית שגיבשה תנועת אגודת ישראל ערב קום המדינה. החרדים לא יתנגדו לקיומה ולקימומה של המדינה, אולם לא יקחו בה חלק 'מבפנים'. מסמך הסטטוס־קוו נועד לשם כך. ההבנה של החרדים היתה כי הציונות היא רעיון יהודי־לאומי המסכן את הרעיון היהודי־דתי, ולכן חובה להתבדל ממנה. הציונות באה להשקפתם להחליף את מיקוד הזהות היהודית – מזהות הנעוצה בדת ובשמירת תורה ומצוות לזהות הנעוצה בלאומיות. ולכן התנגדו לה בכל מאודם, מתוך חרדה לצביונו של העם היהודי כפי שהתגבש במשך למעלה משלושת אלפי שנות היסטוריה.
החרדים הפנימו את הסיסמא הציונית־חילונית השואפת ל"ככל העמים בית ישראל" והסיקו כי כמו שיהודים 'הסתדרו' אלפיים שנה בתפוצות 'כל העמים' כך יהודים 'יסתדרו' ב'בית ישראל' החילונית. החרדים גם שמו לב היטב ל'כוכבית' של הציונות הדתית והמתינו לראות כיצד ייפול דבר. ההמתנה השתלמה; היא הוכיחה לחרדים כי בדרך לשילוב לאומי שילמו בני הציונות הדתית מחירים כבדים בזהותם הדתית, בהתחלנות בשיעורים ניכרים של בניהם ובנותיהם. מחירים הנובעים בשל הקושי לשלב בין זהויות ובשל הרֵעות והחיים כתף אל כתף עם יהודים חילונים בכל התחומים. גם תופעת 'דתיי הרצף' הוכיחה לחרדים כי בעוד בכל הקשור ללאומיות, בני הציונות הדתית אינם על רצף כלשהו והם שומרים את תורת הלאומיות בקפידה, בכל הקשור לדתיות נכנעה הציונות הדתית להכלת דתיות־רצף על שלל רמותיה וצורותיה.
על רקע דברים אלו התגבשה והתעצבה סוגיית אי־התגייסות בני ישיבות חרדים לצה"ל. עיתוני התקופה החרדיים שמחו וצהלו בקום המדינה, אך עם התברר אופיה החילוני נדמו. לפי מייסדי המדינה, לצבא העם יש מטרה מרכזית, להיות 'כור היתוך' ליציקתו של היהודי החדש. ואכן, צה"ל הוא מוסד חינוכי־ערכי בעל מוביליות חברתית עצומה. ניתן לומר כי במידה מסוימת הוא היה הריפוי של האפליה המזרחית. הוא אִפשר לבני עדות אלה לטפס בסולם הישראליות במהירות. כאז כך היום. למותר לומר כי לפי החוק החילוני של מדינת ישראל, צה"ל אינו כפוף לתורה ולהלכה אלא לחוקי מדינת ישראל בלבד. כל שהצליחו בני הציונות הדתית הוא לגרום לכך שאדם דתי יוכל – טכנית – לשרת בצה"ל מבלי להתגאל במאכלות אסורות או לחלל שבת ומועד וכיו"ב. אולם צה"ל אינו מנהל מלחמותיו לפי הלכות מלכים ומלחמותיהם של הרמב"ם. הדבר לא מונע מבני הציונות הדתית לצטט חלקים אחרים מדבריו בדרישתם לגיוס חרדים לצה"ל. אבל זה אינו מעניינו של מאמר זה.
מחירו של המקף הקדוש
לאחר הקדמה זו אבקש להתמקד ב'כוכבית' של גישת הציונות הדתית. ה'כוכבית' גורסת כי אנו במצב ביניים. דהיינו, מדינת ישראל איננה מושלמת, היא איננה החזון הגאולי השלם, אלא צעד – או כמה צעדים – בדרך לשם. לטעמי בה טמון החזון העתידי.
כעת נפנה לנתח את עתידה של מדינת ישראל לנוכח המגמות הקיימות ולאור דברי הרקע דלעיל.
קימומה של מדינת ישראל לא נעשה ביום אחד. קדמו לכך מוסדות ציבור ותנועות ציבוריות בכל המישורים. אלו התגבשו למוסדות הלאומיים של טרום המדינה – ההסתדרות הציונית, הסתדרות הפועלים, קופות החולים, ארגוני ההגנה, הקרן הקיימת לישראל ועוד. במילים אחרות: כדי להקים מדינה יש להניח תשתית מורכבת, שעליה תוקם המדינה בבוא העת כביכול 'ביום אחד'.
כך גם השאיפה הטמונה בתנועת 'המקף הקדוש' איננה יכולה לקרות מאליה. כדי שמדינת ישראל תשנה את אופיה ותיעשה ברבות השנים תורנית, או דתית, שהריבונות בה תהיה בדומה למלכות ישראל המתוארת בחזון הנביאים ובספרות התורנית לרבות ברמב"ם, יש לפעול לשם כך. ובדיוק כך עושה הציונות הדתית במלוא הלהט. על זה אין חולק. אלא שאליה וקוץ בה – פעולות הציונות הדתית אכן מניחות תשתית מצוינת למלכות ישראל שבדרך. הדבר היחיד שעומד בעוכריה הוא הדמוגרפיה.
כאמור, גישת 'המקף הקדוש' משלמת מחירים באיבוד בניה לטובת ציבורים אחרים, בעיקר לחילוניות או למסורתיות או לדתיות רצף. התוצאה הכואבת של נשירה זו היא בבחינת 'פול גז בניוטרל' או ייבוש ים בכפית. כל ההשפעה יורדת לטמיון בשל העובדה כי בסופו של דבר במדינה דמוקרטית שהיסוד לה הוא 'קול אחד לכל אחד', העימות על אופי המדינה מוכרע בילודה. שם הציונות הדתית מפספסת את מטרותיה.
נזכיר כי הציונות הדתית – עד למהפך הפוליטי בשנת 77' – היתה בת ברית היסטורית למפלגת השלטון מפא"י ונתפסה אשכנזית אליטיסטית, ורק המהפך הפוליטי האמור יצר ברית בין אוכלוסיות שהודרו ממדורת השבט, קרי: ימניים, מסורתיים, דתיים, חרדים
את הנחת העובדה כי אוכלוסיית המדינה נעשתה דתית ושמרנית יותר משהיתה בעבר ניתן כמובן לייחס להשפעת פעולתה של הציונות הדתית. אולם טענה זו מצריכה הוכחה. יתכן כי התנועה לעבר מחוזות מסורתיים יותר באוכלוסיית ישראל נובעת מזרמים דמוגרפיים המחזקים את שיעורו של החלק המסורתי־דתי באוכלוסיה, במנותק מהשפעות פועלה של הציונות הדתית. נזכיר כי הציונות הדתית – עד למהפך הפוליטי בשנת 77' – היתה בת ברית היסטורית למפלגת השלטון מפא"י ונתפסה אשכנזית אליטיסטית, ורק המהפך הפוליטי האמור יצר ברית בין אוכלוסיות שהודרו ממדורת השבט, קרי: ימניים, מסורתיים, דתיים, חרדים.
יתכן כי זו הסיבה לתנועה ההולכת וגוברת של אוכלוסיית ישראל למחוזות המסורתיים־שמרניים, תנועה המאופיינת בריאקציה לשלטון הפוליטי של השמאל ולתנועות הציונות בעלות חזון כור ההיתוך של 'הישראלי החדש' – צבר, כופר, בדמות בני השבט הלבן החילוני.
אמנם שיעורי הילודה בקרב הציונות הדתית בכללותה אינם נמוכים, אך כאמור – עם זליגת אחוז משמעותי ממנה למחוזות החילוניות ודתיות הרצף היא נותרת בשיעור די קבוע באוכלוסיה ולא מצליחה להתקרב לשלטון פוליטי אפקטיבי להגשמת מטרותיה.
בדיוק בנקודה הזו נכנסים החרדים לעסק. החרדים, בהתבדלותם מהציונות והחילוניות ומהאתוסים המכוננים את זהותו של הישראלי החילוני או הדתי־לאומי, בתוספת פריון גבוה מאד ביחס ליתר חלקי האוכלוסיה היהודית בישראל, משמשים מאגר קולות אזרחי ל'יום פקודה'. ללא החרדים, שאיפת הציונות הדתית היא שאיפה נכזבת.
המגזרים המשרתים בצה"ל מטיחים ללא הרף בחרדים: אם כל אזרחי המדינה יהיו חרדים, כיצד יהיו לכם רופאים? אנשי תעשיה? מהנדסים? הייטקיסטים? כלכלנים? חיילים? כיצד תוכלו לקיים מדינה מודרנית, חפצת חיים פיזיים־מדיניים בעולם מערבי? ובצדק. החרדים בהתבדלותם כבר משלב חינוך הבנים מעקרים את מחצית אוכלוסייתם מהיכולת לרכוש מקצוע או תפקיד ציבורי.
סבלנות היא שם המשחק
התשובה לכך משתבצת היטב בחזון העתידי.
הציונות הדתית בהשתלבותה בחברה הישראלית ובאתוס הציוני מניחה תשתית מוסדית ואוגרת ידע מקצועי הדרושים לקיומה של מדינה מודרנית, תחום שהחרדים נכשלים בו. החרדים מצדם מעבים את המאזן הדמוגרפי בעוד ועוד שומרי תורה ומצוות במדינת ישראל, תחום שהציונות הדתית נכשלת בו. שילוב של שתי מגמות אלה יכול לחולל שינוי במדינת ישראל בבוא היום. שילוב זה, על רקע התמעטותם הדמוגרפית של סמני הליברליות הפרוגרסיבית המכלים את עצמם באמצעות שבירת מוסדות המשפחה והמסורת, עשוי לייצר תשתית מדינתית שיש בה אנשי התפקיד והמקצוע הדתיים שישמרו את הידע שצברה מדינת ישראל, וכאשר זו תהפוך אט אט את פניה, החרדים ישתלבו בתוכה ללא חשש של אבדן זהות ויהיו חלק בלתי נפרד מהמדינה, חלק שווה בזכויות ובחובות, מבלי לאבד את מטרת העל החרדית – שימור היהדות התורנית כרכיב זהותי מרכזי בחיי היהודים.
שלבי הביניים וחבלי הלידה של החרדי הישראלי קורמים לנגד עינינו. אלו נעשים בריקוד עדין של צעד קדימה ושניים לאחור. גישוש, בדיקה, זהירות – ורק אז אימוץ. כמו בכל שינוי בחברה שמרנית השינויים בחברה החרדית מתרחשים בדרך של מעגלים־מעגלים וטיפין־טיפין
השאלה שנותרה פתוחה – ורק בעל כישרון נבואי יוכל לתת עליה תשובה המניחה את הדעת – היא מה יקרה בעתיד ומתי בדיוק החרדים יצטרפו ל"מדינה", מתי ירגישו החרדים שסכנת החילון חלפה וכי המדינה היא 'שלהם'. כאמור, קשה להשיב תשובה מדויקת לשאלה זו. אולם אם מנתחים את המגמות העתידיות בהתאם לעבר ולהווה, ניתן לומר כי כשם שהאוכלוסיה הישראלית הכללית נעשית אט־אט מסורתית יותר, כך קיימת תנועת ישראליזציה של הציבור החרדי. ציבור שנעשה ימני יותר, לאומי (יש שיאמרו לאומני) יותר, ישראלי יותר, מערבי יותר. הסיבות לכך מגוונות, אולם ניתן לומר על קצה המזלג כי בסופו של דבר השפה האחידה (עברית), התקשורת המקוונת הנגישה וההתערות בחיים הכלכליים הציבוריים נותנים אותותיהם. ברי שהשינויים האבולוציוניים הללו, בקצב זהיר ביותר, בריאים יותר בהשקפה שמרנית מן השאיפה הכלל ישראלית דהיום לשינוי הציבור החרדי באבחת חרב רבולוציונית בניחוח "כאן ועכשו" או בסלנג הישראלי הישן, "זבנג וגמרנו". התפישה השמרנית יודעת על פי נסיון העבר שגישה אגרסיבית זו לא רק אינה משיגה מטרתה אלא מסיגה לאחור כל התקדמות זהירה שכבר נעשתה. סבלנות, וסבלנות רבתי, היא שם המשחק. בוודאי בכל הקשור להתפתחותה של חברה שמרנית, או אולטרה שמרנית.
שלבי הביניים וחבלי הלידה של החרדי הישראלי קורמים לנגד עינינו. אלו נעשים בריקוד עדין של צעד קדימה ושניים לאחור. גישוש, בדיקה, זהירות – ורק אז אימוץ. כמו בכל שינוי בחברה שמרנית, השינויים בחברה החרדית מתרחשים בדרך של מעגלים־מעגלים וטיפין־טיפין.
אמת, לא ניתן להתעלם מחוסר הסבלנות הישראלי לקצב העיכול החרדי. דומה כי פקע מיתר הסבלנות. בוודאי על רקע האמונה הכללית כי בצה"ל חסרים לוחמים וסד"כ מתאים לניהול הלחימה המתמשכת ברצועת עזה. חוסר סבלנות זה גם גורם לכעס רב בקרב ציבור המשרתים בצה"ל, ובקרב התופשים עצמם משלמי המסים וקטרי הכלכלה, הערבים לבטחונה וחיוניותה של מדינת ישראל. הכעס מתלהט עוד יותר על רקע הטענה כי המדינה וצה"ל דתיים יותר, שומרי מצוות יותר ו'מותאמים' לאוכלוסיה החרדית. אולם אין אלו כלים שיש בהם תועלת. מאמר זה עוסק בראייה פרקטית של הדברים, מבלי ליפול לפולמוס מוסרי־תורני־יהודי בסוגיית הגיוס. פולמוס זה יש לנהלו ברוחב ובעומק יריעה ראויים. אין ספק כי יצר החיים של החברה הישראלית חזק יותר. הוא הוכיח את עצמו בעתות משבר מבית ומחוץ. ככל הנראה גם סוגיית הגיוס לא תגרור את החברה הישראלית לשבירת כלים.
הצדק בגישת 'להציל מן הארי ומן הדוב'
ברי כי הגישה הקיצונית של נטורי קרתא – אי הכרה במדינה מחד גיסא ואי קבלת הטבות כלכליות ממנה מאידך גיסא – הוליסטית יותר בעיני הציבור הישראלי ולכן נסבלת. גם בשל העובדה כי מדובר בקבוצת מיעוט שולית מאד בחברה הישראלית. הגישה החרדית של "מציל מן הארי ומן הדוב" או כל דימוי אחר מקוממת את הציבור הישראלי הרחב – הכיצד אינכם מכירים במדינה, במוסדותיה, בערכיה, ואינכם נוטלים חלק בחובות האזרחיים הנובעים ממנה וממצבה הבטחוני, ומנגד אתם לוקחים חלק בפרלמנט, במוסדות הנבחרים, בשלטון המרכזי והמקומי, ולא טומנים ידיכם בצלחת אלא נוגסים בעוגת התקציב ללא כל עכבה מוסרית? במילים אחרות: החרדים כפו על מדינת ישראל הסכם או חוזה שאינו הוגן ואינו בר־קיימא.
התשובה הקצרה היא שלתפישה החרדית, מי שכפה את קיומה של מדינת ישראל בדמותה כפי שעוצבה הם מקימיה הציונים. משעה שאלה קבעו את 'כללי המשחק' לפי שיטתם וערכיהם, מה להם כי ילינו על השחקנים במגרש? מי שבחר להשחית את המוסר היהודי ולהחליפו בשיטת משפט זרה – אין לו זכות תלונה בטענות מוסר יהודי על מי שרק מבקשים לשמר מסורת של אלפי שנים כפי שעוצבה דורות על גבי דורות של יהודים. התפישה החרדית משתלבת היטב עם התפישה השמרנית שיש לכבד את העבר, להיות צנוע ביחס לניסיון החברתי הנצבר, ולצעוד צעד אחר צעד כשמחוללים שינוי. הציונות החילונית בחרה לחתוך בבשר החי ולנסות לייצר גשר כושל 'בין התנ"ך לפלמ"ח', תוך דילוג על אלפיים שנות גלות, אלפיים שנות יהדות תורנית עמוסה וענפה. היא בחרה להקים מדינה המעגנת במהותה את ההשתמטות הרבתי של הציבור הישראלי הרחב מנשיאה בעול תורה ומצוות. אין שוויון בנטל. כנגד צעד חריף זה ההתגוננות החרדית בתוך חוקי המשחק של השלטון הישראלי – הוגנת, מוסרית ולגיטימית מכל בחינה שהיא. בהקשר הזה החרדים בישראל פועלים במגרש הפוליטי בדיוק כמו חבריהם בכל מדינות הגולה ברחבי העולם עד עצם היום הזה.
ניתן להשית את האחריות למצב הנתון על קבוצות פוליטיות בישראל שהיה נוח להן מסיבותיהן הן להעניק לחרדים את הפריבילגיה של אי־שרות צבאי ללא מחיר כלכלי בצדה
לנוכח דברים אלו, ולאור מחקרי חברה וכלכלה באשר להנעת תהליכים, ניתן להשית את האחריות למצב הנתון על קבוצות פוליטיות בישראל שהיה נוח להן מסיבותיהן הן להעניק לחרדים את הפריבילגיה של אי־שרות צבאי ללא מחיר כלכלי בצדה. אם החברה הישראלית סבורה שעל פי שאלה זו בלבד יש להכריע בחירות לכנסת – היא יותר ממוזמנת לעשות כן ולשכך את תחושת חוסר ההוגנות. אלא שנדמה כי כיום, בעקבות הקיטוב בחברה הציונית סביב ביבי או רק־לא־ביבי, כך שפשרה לא נראית באופק מצד אף מחנה (ובוודאי לא מצד המחנה השמאלי־ליברלי שהפך רדיקלי־חרדי לעמדותיו), החברה הישראלית מבכרת להכריע את הבחירות על סוגיות אחרות במדמנה הפוליטית הישראלית. זכותה. אבל גם בעייתה.
קרדיט תמונה: bigstouck
המאמר טוען שהחרדים ישתלבו במדינה כאשר תהפוך לדתית לחלוטין? זו טענה מקוממת ביותר. הבסיס לקיום מדינה מתקדמת המספקת ביטחון, רווחה, חינוך ובריאות לכלל אזרחיה הוא החוזה הבלתי כתוב שרוב רובם של האזרחים יתרמו לתחזוקת הצרכים האלו, גם אם השלטון אינו בדיוק לפי דעתם. אין אפשרות להמתין עד שיואילו החרדים להסכים לתרום ולא רק לקחת יותר ויותר. יתרה מזו, מילוי חובות אזרחיות כתשלום מיסים והימנעות מניצול מערכות הרווחה ע"י תרגילים שונים ומשונים הוא חיוני לקיום אותן מערכות. ההבטחה במאמר שמילוי החובות האלו יגיע אי שם בעתיד היא לעג לאזרח העובד ומשרת, כי מי לידינו יתקע מתי ואיך ואם בכלל היא תתקיים.
1. לא נטען "לחלוטין". זה תהליך גמיש וארוך.
2. הבסיס האמור בדבריך גורם לך לקפוץ למסקנה כי "אין אפשרות להמתין עד שיואילו החרדים להסכים לתרום ולא רק לקחת יותר ויותר." – ואני שואל, ובכן, מה אדוני מציע? חוץ מלקטר ולהתעצבן כמובן.
3. אף אחד לא מבטיח שום דבר אלא מנסה לקרוא את המפה החברתית. ייתכן ושום דבר מהמתואר לא יקרה. האזרח העובד והמשרת מוזמן לקחת ברצינות את המשחק הפוליטי, בבחינת פיקוח נפש המדינה, ולעמול קשה כדי לסנדל את כל הפרצות המאפשרות לחרדים לשגשג במדינת ישראל. שינסה. אם לא – שילין אלא על עצמו.
הנה הסבר אחר, נכון יותר, לאי-ההתגייסות החרדית לצבא. אני בן 71 וזוכר את הימים שלפני הסרת המכסה על "תורתו אומנותו". סבי ז"ל היה נגד חרדי בקבע תושב בני ברק ומתפלל בבית הכנסת של הרב יעקב לנדו. אבי החרדי שירת במילואים. לפני 1977, כאשר היתה מכסה על "|תורתו אומנותו" מי שלא למד תורה לא יכל להכלל במכסה על חשבון אחק שחשקה נפשו בתורה באמת ובתמים, והוא התגיס לצבא כאחד האדם. אחרי 1977, בהעדר מכסה הכשירה החברה החרדית את מעשה הרמיה והעושק של השתמטות בטלנים משירות בצבא. במהלך השנים גם התפצל הציבור החרדי לשלוש קבוצות פוליטיות. חזרה למצב של שמירת הפטור רק למי שבאמת תורתו אומנותו אינה אפשרית בגלל הפחדנות והפרוטקציוניזם של מנהיגי הציבור החרדי, המנהיגים הרבניים והמנהיגים הפוליטיים. הציבור החרדי בישל את הדיסה הבאושה הזו, ועליו להתאזר אומץ ולפתור אותו. ההסבר האידיאולוגי במאמר הוא גיבובי מילים שנועדו להסתיר את האמת. היות ויש לי כמה עשרות אחינים חרדיים, אני יודע על מה אני מדבר. הבטלנים והעובדים בשחור ממשיכים להשתמט משירות צבאי.
אני בהחלט מסכים עם דבריך שעל האזרחים העובדים ומשרתים לסגור את הפרצות המאפשרות לחרדים את ניצול המערכות הקיימות לטובת חיים ללא עבודה תוך כדי הקמת משפחות ענקיות. יש לבטל את ההנחות במעונות לכולם, מלבד נכים ומשפחות חד הוריות. יש לבטל את ההנחות העצומות בארנונה, שהונדסו לטובת משפחות גדולות. יש לבטל את ההנחות לפי אזור מגורים בתחבורה ציבורית, שבעבר לא היו קיימות כלל ונוצרו למען החרדים. יש לבטל את סבסוד התשלומים לביטוח הלאומי ומס בריאות. יש להתנות את תשלומי המדינה לחינוך הפרטי, ולהתנותו בלימודי ליבה. יש לבטל את תשלומי המדינה לסמינרים ולהתנותם בהגשת התלמידות לבגרות במקום מבחנים שונים ומשונים שכל מטרתם מניעת התלמידות מלימודים אקדמיים. אני בטוח שחוץ מהדברים הללו המגזר החרדי עסוק בחיפוש עוד שיטות לקבלת כספים ממשלם המיסים. בבקשה לפרסם ללא שינוי. תודה
יש ויש ויש. יש לך תוכנית איך לעשות את כל זה? תוכנית בת-היתכנות כמובן.
מצד אחד, זה שבן גוריון הפך את הצבא לכור היתוך, והעובדות בשטח של נשירה של עד 50% מהציבור הדתי בצבא, שומטת את המוסריות של הטענה של החילוניים והדתיים לחרדים להצטרף ולשרת בצבא !
אי אפשר לבכות ולהתלונן שצריכים לשאת בנטל כי צריכים ביטחון ואז לשמש בצבא כפלטפורמה לכור היתוך חברתית דתית !
אם הצבא יעבוד אך ורק צבאית ובטחונית, ויתן מרחב לכל רמת אמונה דתית, העיקר שישאו בנטל הביטחוני, אז יהיה להם הזכות לתבוע מחרדים להתגייס לצבא, והאמת, שאז חרדים באמת ילכו לצבא.
הכותב טועה בשגיאה ממין החרד״ל. רק בגלל שאתה מניח שיש ייעוד דתי אי משיחי למדינת ישראל זו לא סיבה לפרש את המציאות הנכוחה לאור אמונה זו.
כשם שרבותינו התנגדו למפעל ההתנחלויות מדין התגרות בעמים ולא שעו לטענות הצודקות בדבר ארץ ישראל השלמה, שכן אידאל דתי-הלכתי לחוד ומציאות וסכנה לחוד. כך ציבור לא יכול לברוח מחובות אזרחיות בסיסיות על בסיס הטענה שהגידול הדמוגרפי ישרת איזה מטרה כלשהיא בעתיד (הלא מוגדר.) עד שיגיע העידן המתואר (אם וכאשר) יש סכנה מוחשית וברורה למדינת ישראל בטחונית, כלכלית וחברתית שההתבדלות החרדית מציבה. הציבור החרדי לא יכול להציל מן הארי ומן הדב כפי שעשה כשהיה קטן ושולי. אם הוא יתעקש על ״הזכות״ להציל מן הארי ולהמשיך להתיחס למדינה כפרית הוא עלול לספוג מכה קשה שרק פריץ יודע לתת. באנגלית קוראים לכך: you eat what you kill. תסתדר בעצמך. השעה הזו קרובה מתמיד.
המאמר לא עוסק בהצדקה כזו או אחרת אלא בקריאת מפת המציאות, או למצער בניסיון לקרוא אותה, כפי שהיא נראית בעבר ובהווה ולהסיק ממנה לעתיד.
ולכן, כל טענה על סכנה מוחשית או אי יכולת להציל מן הארי וכו' איננה רלוונטית למאמר זה.
לגבי המכה הקשה – ייתכן, ייתכן שלא, סיפת המאמר עוסקת מעט בסיכויים שלה במפת המשחק הדמוקרטי כפי שהוא עוצב כיום ע"י המחנות הניצים וברמת הרדיקליות שלהם. בכל מקרה, המכה הקשה לשיטתך היא הרפואה. כך שלטעמך היא אמורה להביא מרפא והכל יבוא על מקומו בשלום.
ערב טוב.
לא הבנתי (או שאני לא רוצה להבין) את האופציה של להיות שותף רק בלקחת, יותר מזה זה אופציה של להיות שותף בלהחליט מי יהרג במלחמה אם ניצא למלחמה וכו' (חברי הממשלה הם אחראים ישירים לתוצאות המלחמה. שס ואגודה יושבים בממשלה בזמן ההחלטה הגורלית ואריה דערי הוא גם חבר הקבינט שמחליט את הפרטים)
עוד משהו שהייתי ילד אמרו שמי שלא לומד חייב/צריך להתגייס, מה קרה עם זה? באזור שאני גדלתי היו רבים ששירתו שלב ב' אחרי הישיבה.
אני חושב שהאופציה של לקחת בלי לתרום, הוא לא בר קיימא והסיבה היחידה שזה קיים, זה השיטה הפוליטית בישראל, שעדיפו לתת לחרדים כל מה שביקשו (וגם מה שלא בקשו) העיקר שיהיה קואליציה שקטה (החרדים בקשו רק כסף בשביל המוסדות) לא היה להם שום בקשות שהיקשו על ניהול המדיניות.
אחזור על תגובות קודמות שלי: המאמר אינו עסוק בלהסביר/להצדיק "לקחת ולא לתת" מבחינה אזרחית. הוא עוסק בקריאת מציאות. עיין לעיל בתגובתי ל"עיני הנץ".
לגבי מה ש"מכרו" לך כשהיית ילד. תתפכח. זה מעולם לא היה קשור בשום צורה למי שלומד או למי שאינו כזה. זו מלחמת תרבות ודת. זה שהצליחו "לסבן" את החילונים והמסרותיים (האחרונים עדיין "קונים" את ה"סיבון" הזה, ע"ע הגב' דיסטל-אטבריאן), לא אומר שדיברו אמת – להרחבה ראה נא מאמרי הקודם בצריך עיון: https://iyun.org.il/article/why-is-important-to-haredim-to-serve-in-the-idf/not-in-our-school/
אכן, מסכים שככל שהציבור החרדי גדל מבחינה דמוגרפית אורח חייו מכביד על קיומה של מדינת רווחה בבחינת "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב", ולכן הדרך היחידה היא סתימת החורים. אלא שהמשחק הפוליטי כפי תמונתו כיום מקטין את הסיכוי לשינוי. המחנות ניצים מדי מכדי להעמיד את סוגיית החרדים בראש מעייניהם.
"אחזור על תגובות קודמות שלי: המאמר אינו עסוק בלהסביר/להצדיק "לקחת ולא לתת" מבחינה אזרחית."
אבל זו בדיוק לב הסוגיה! כל השאר פחות רלוונטי, אדוני היקר.
"המאמר אינו עסוק בלהסביר/להצדיק"
אני מציע שתחזור ותקרא את מה שכתבת בעצמך בפסקה שמתחילה ב'הַתשובה הקצרה…'.
שם אתה מציג עמדה ברורה.
אבל כשמאתגרים אותך כאן על הדברים, אתה טוען פתאום שהמאמר עוסק רק בקריאת מפת המציאות – וזה לא ממש עומד יחד.
לרב נתנאל
כדתית לאומית מבית תורני מאד, וציוני מאד, כל כך כואב לי לקרוא את המאמר הזה עם הטענה "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב"
כלומר לדעתך אין החרדים אשמים בכך שהם "גונבים", ומתנהלים בצורה חסרת אחריות לאומית ואפילו עם ניחוח של ניצול המערכת (מערכת המאפשרת חיים כפשוטו, מערכת הבנויה ממילוני יהודים, נשמות קדושות, שרבים מהם משקיעים את חייהם ומותם על קיומה של המערכת הזו מתוך תורה ו/או אהבת העם והארץ)
ובמקום שתקרא לחשבון נפש אצל העולם החרדי, אתה מטיל את כל האשמה על הציבור הכללי שמאפשר את המציאות הזו.
זה נראה לך פייר?
אולי בן אדם שלא סותם חורים עלול בעצלנותו/שאננותו להביא עליו מכרסמים, אבל בסופו של דבר האשמה המוסרית מוטלת על הגנב. מכיוון שלא מדובר על עכברים חסרי דעת שטבעם לכרסם, אלא על ציבור יקר שטוען לתורה ומידות מתוקנת, אני מצפה ממנו לתת את דעתו ולתת כתף ליצירת מציאות מתוקנת יותר
מצווה להפיץ בציונות הדתית שיבינו שכשם שהחילונים משרתים (שלא מדעת) כאמצעי עבור גאולתם אף הציונות הדתית היא החמור של הגאולה החרדית…
1. לקו-ניקים לא תהיה שום בעיה עם זה.
2. אלה שאינם כבר רותחים על החרדים, לפחות שיראו שיש אופק ותקווה, בחינת יש שכר לפעולתך.
בסוף, כותב המאמר מציג את הפרשנות שלו לתהליכים שקורים מול עינינו, קרי שהדתיים הכינו ומכינים את התשתית עבור החרדים. תקרא לזה חמור, או תקרא לזה מדהו אחר – זה קורה.
הגאולה היא לא חרדית, לא חילונית ולא ציונית דתית
היא שלמות השכינה והופעת שם ה' בעולם
אשרינו שזוכים אנו להיות חלק מאותם אנשים שהם חמורו של משיח, אלו שבגופם ובמסירות נפשם בחיים ומוות מביאים גאולה לכל העולמות.
אם מישהו בוחר לעמוד מהצד, להסתכל ולהעיר הערות, לחכות שאחרים יעשו בשבילו את העבודה, בלי להזיז ולבנות כלפי מעלה (לא תקף לכל החרדים, אבל לצערי בגישה הכללית זה קצת הרוח) – זה שלו. נתפלל עליו ונמשיך לאהוב
לדתית לאומית
מאיפה הביטחון שאתם באמת מביאים גאולה, ולא ההיפך?
בינתיים רואים מהציונות בעיקר צרות.
אני לא ראיתי איפה הקב"ה ביקש עזרה כדי לגאול אותנו.
אז אם אתם באמת אוהבים אותנו ואת ע"י, תשקלו לחשב מסלול מחדש.
ללא פשוט להיות..
מאיפה הבטחון שאנחנו מביאים גאולה?
הציונות מביאה רק צרות?
אחי היקר, מיליונים של יהודים צדיקים נלחמו ונלחמים למען עם ישראל
מיישבים את הארץ במסירות רבה
מקימים ישיבות, מדרשות, תנועות נוער, מלאים בתורה
תסתכל סביבך
מה ההבדלים בחיים של יהודים מלפני מאה שנים והיום? זוכר מה היה לפני 80 שנה? האם בפוגרום לפני 300 שנה היה מערך של 300,000 יהודים שקופצים יום אחרי להגן ולנקום?
ארץ ישראל בטוחה ליהודים כפי שלא הייתה אלפיים שנה
פורחת מבחינה כלכלית כפי שלא הייתה אלפיים שנה
עולם התורה פורח כפי שלא היה אלפיים שנה, ואולי בכלל
תפתח עיניים ותראה עין בעין בשוב ה' ציון
לדתית לאומית
לפני שאגיב לעובדות שציינת, אני שאלתי מאיפה הביטחון שזה מה שהקב"ה מצווה, לבנות יישובים תו"כ מלחמות ושפ"ד בלתי פוסקת כפי שציינת "בחיים ובמוות".
האם אנו מצווים להקריב את בנינו על מצוות יישוב א"י?
חוץ ממקור אחד שגם אותו ניתן להסביר אחרת, לא ראיתי כזה.
לכן מסקנתי היא שמדובר באהבת האדמה והרחבת הגבולות במסווה של מצווה.
וכש"כ כשמדובר בשלטון שהקים מערכת חוקים וחינוך דווקא לא ע"פ התוה"ק וגורם חילול ש"ש רבתי בכל העולם.
אני לא ביקשתי מאף אחד מהמיליונים שיסכן את עצמו בשבילי ומבחינתי הסירוב העקרוני שלהם לפעול ע"פ דעת תורה הוא זה שמביא את כל הסכנות, אז כפי שאומרים לצרעה: "לא מעוקצך ילא מדובשך".
אז אני גם פותח את העיניים ומה אני רואה?
שכל הצרות והפוגרומים שהיו מנת חלקם של יהודי התפוצות, כעת מתקיימים דווקא איפה שיש 300,000 חיילים כפי שציינת.
ישיבות יש בכל העולם אם מעט ואם הרבה, וגם תמיד היו ובע"ה תמיד יהיו מכוח ההבטחה ש"לא תשכח מפי זרעו" .
אז אני מעדיף לסמוך עליה מאשר על קבוצת פורקי העול שרק מבטיחים הבטחות ומקיימים את ההיפך.
ללא פשוט
קודם אגיב על כמה נקודות שהזכרת עכשיו
1. ציבור המתנחלים רחוק כל כך מלהיות שטוף תאווה לאדמה ושטח, כך שאם זוהי מסקנתך כנראה פגשת אותם רק דרך התקשורת (נקודה למחשבה – יודע מה חושב על חרדים מי שפוגש אותם רק דרך התקשורת?)
2. "לא מדובשך ולא מעוקצך" – עיקר הטענות של הציבור הכללי המובאות במאמר התייחסות לציבור חרדי שאומר "אקח כמה שאני יכול מהמדינה בלי לתת". האם אתה אזרח במדינת ישראל? מקבל ממנה פיתוח, שמירה, תקציבים לחינוך, רווחה, בריאות? אז אתה לא אומר "לא מדובשך ולא מעוקצך".
אבל לעיקרון של עניין, אוכל להסתפק בכך שהתגובה הראשונית שלי הייתה על טענת כותב המאמר, שהציונות הדתית מניחה תשתית לקיומה של מדינה יהודית בכך שמשלבת חיי עבודה בשלל מערכות המדינה יחד עם תורה ומצוות.
בתגובה שלך הראשונה שלך אתה בעצם הסכמת עם המאמר, רק בטענה שהחרדים הם המטרה והציונות הדתית הם הכלי או הדרך (אתה הסכמת שהם במעשיהם מסייעים לגאולה)
אז חידדתי שהמטרה היא גאולה והופעת כבוד ה'. ומשימת כל יהודי היא להיות הדרך והכלי שמביא אותה.
וכעת לשאלתך העיקרית – מאיפה הבטחון שזהו רצון ה', או "אני לא ראיתי איפה הקב"ה ביקש עזרה כדי לגאול אותנו"
ובכן, תורת הרב קוק מבוססת מאד, וכמובן שלא אוכל לכתוב אותה כאן, וכמובן גם לא זכיתי ללמוד את כולה. אזכיר נקודה אחת, שהיא העמידה על ההבדל בין גאולה ניסית, שהייתה שייכת ביציאת מצריים (גאולה ראשונה) ובזמן המדבר, לעומת גאולה טבעית, המשובחת יותר, הקשורה לארץ ישראל.
בגאולה ראשונה עמ"י מצידו עוד לא היה עם, בלי תורה בלי כלום. הקב"ה עשה נס עצום בכך שלקח לו גוי מקרב גוי, הוליכנו במדבר 40 שנה ונתן לנו את התורה. כמעט ולא הייתה פעולה מצידנו. עמ"י היה פאסיבי, כמו ילד קטן, שאביו צריך להאכילו ולהשקותו.
אגב, רואים בחטא העגל שאכן עמ"י לא היה באמת במדרגה הזו ונפל.
כאשר נכנסו לארץ נגמרה הנהגה הניסית ("ה' יילחם לכם ואתם תחרישון", מן מהשמיים) ונצרכנו להנהגה טבעית, עבודת האדמה ולמלחמה בכוחנו.
זה לא בדיעבד, זה לא חיסרון – זה לכתחילה! ככה מתקנים את העולם! עמ"י מדינה שלמה שהולכת לפי התורה בדרך הטבע. כדי להבין למה רק כך מתקנים את העולם יכול לקרוא פה ("למהלך האידאות בישראל" של הרב קוק. הפסקה הרלוונטית היא בפרק ב' פסקה שנייה) https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%9C%D7%9A_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
שוב, עמ"י עוד היה צריך לעבור תהליך שלם של אלפי שנים עד שנגיע לדרגה שיכולים אנו להגשים בצורה שלמה את המטרה המרכזית ולתקן את העולם
ובדורות שלנו, לאחר הגלות הקשה ותהליך הזיכוך והבנייה הארוך שעברנו, האיר האור בלבבות ונדרשים אנו למצוות הגדולות של הכניסה לארץ ורישתה, שום תשים עליך מלך.. להקים פה חברת מופת שהולכת לפי הדרך של מי שברא את העולם קבע. לא רק ברמת הקהילה, אלא ברמה של מדינה שלמה. בסופו של דבר נביא למציאות של שלמות הופעת הקודש בכל הרבדים ובניית המקדש. אם נשב רגל על רגל אולי בסוף הוא ירד מהשמיים, אבל אם נזכה נבנה אותו בעצמנו.
1. לא אמרתי שטוף, אך שואף בהחלט.
פגשתי די הרבה, אנשים נחמדים מאד אך טועים בגדול.
2. אני לא מדבר בשם הציבור החרדי ויש באמת תופעה של "אכול כפי יכולתך", קשה לשפוט ציבור שעסוק בהשרדות אך באמת הרדיפה אחרי תקציבים מביאה תופעות שליליות מאד ומנטרלת את יכולת התוכחה שאנחנו מחויבים לקיימה.
אם כי שרותים בסיסיים אינם בגדר לקיחה או הנאה מכיוון שהציונות השתלטה על כל המשאבים והאדמות ולא משאיריםלנו כ"כ ברירה.
אני גם לא גיליתי שום התנגדות לשילוב חיי עבודה בתור אמצעי פרנסה כל עוד זוכרים את העיקר,
הד"ל הפכו את העבודה לאידיאל יחד עם תורה וזה גם חלק מהעיוות.
בקשר לתורת הרב קוק, על מה באמת היא מבוססת?
טרם הצלחתי למצוא מקורות בחז"ל או בראשונים לרעיונות אלו.
למעשה ראיתי הפוך מזה – שלא לעלות בחומה ולא לדחוק את הקץ.
וכמובן שהגאולה העתידה תגיע בדרך נס – לא שנשב "רגל על רגל" אלא נקיים תרי"ג מצוות, נתפלל ונאמין.
כש"כ במדרש: מי גואל לע"ל? – נטרונא
2. הציבור החרדי ממש לא צריך לעסוק בהישרדות וברדיפה אחרי תקציבים. הוא יכול לעמוד בזכות עצמו כמו כל ציבור אחר
למה יש אידאל דווקא בעבודה מתוך יראת שמיים, ולמה זה מה שמביא לתיקון העולם, כתוב בקישור ששלחתי בתגובה הקודמת
התורה של הרב קוק מבוססת מאד, אבל זה תורה שצריך ללמוד בבית מדרש, לא בתגובות למאמר
בכל מקרה
גאולה טבעית הייתה בימי יהושוע בן נון , בימי עזרא ונחמיה, חשמונאים וכו'
כך שכדי להצדיק את ההתבדלות מעם ישראל ומגורלו בשדה הקרב ובא"י עליכם חובת ההוכחה, וצריך קצת יותר מכמה מדרשים על שיר השירים
שאגב לגבי שלוש השבועות, יכול לקרוא ב"אם הבנים שמחה" של הרב טייכטל שבו הוא מפריך את כולן
2. נכון מאד
אידיאל בעבודה או לא, זו מחלוקת בגמרא, בסופו של דבר עבודה זה צורך קיומי ואמצעי, כשלימוד תורה זו המטרה.
אין לנו שום מסורת של להאמין שזו מטרה בפני עצמה.
התחמקות יפה, אני אמשיך לחפש גם בבית המדרש, בינתיים לא מצאתי.
השאלה אם הגאולה באמת הגיעה צריכה לא צריכה כלל לעלות, מכיוון שאין מי שיאשר את זה כפי שהיה בגאולה מצרים וסוף גלות בבל, לכן אנחנו לא מסתמכים על תיאוריות שאפילו כאן בפורום טרם מצאנו להן מסורת או בסיס.
לא מצאתי כזה איסור בשם "התבדלות מע"י", אך מצאתי מצווה להתבדל מעוברי עבירה גם אם הם 99.99% מאלו שקוראים לעצמם ע"י.
עם כל הכבוד לרב טייכטל, הוא לא מפריך כלום עם דקדוק קטן בגרסת רש"י בסוגייה.
גם הספר שלו מבוסס על רעיונות ומחוסר מסורת ומקורות.
שלושת השבועות זו גמרא מפורשת ולא רק מדרשים, בינתיים לא נמצאו שום מקורות סותרים, רק אצל מצדיקי הציונות הדתיים למיניהם, שמסוגלים גם להמציא את התורה מחדש עם כ"מ תיאוריות שמעולם לא נשמעו בבתי המדרש ועוד אח"כ להגיד שעלינו חובת ההוכחה!
דבר ראשון מעולה, להמשיך לחפש בבית מדרש זה בכל מקרה יביא רק דברים טובים
(מומלץ על ספרי הרב קוק, הרב סולוביצ'יק, הרב עוזיאל, הרב הנזיר, הרב חרל"פ, הרב צבי יהודה, הרב מרדכי אליהו.. וכמובן ב"ה בלי סוף רבנים גדולים בדורנו)
השאלה על הגאולה בוודאי חייבת לעלות כי היא קריטית ומחייבת.
התעוררות לגאולה לא התחילה אצל הרצל.
החל ממקובלי צפת שפעלו ל"אוקמי שכינתא מעפרא" דרך מבשרי הציונות וחובבי ציון שבאו מתוך תורה ועד יראי שמיים רבים לאורך הדרך עד ימינו.
אם אין בדורנו מי שיכול לאשר כפי שהיה במצרים, בשיבת ציון בימי עזרא והחשמונאים, אז גם אין מי שיוכיח שלא (ויצדיק את הישיבה על הגדר בתחום הזה)
וכן, עליכם חובת ההוכחה כיוון שתהליכי הגאולה שהיו בזמנים אלו (וכן ההתייחסות של רבי עקיבא לבר כוכבא) היו פחות דומים לאיך שההסתכלות החרדית רואה את המציאות היום ויותר איך שהציונות הדתית.
ומתי בכל הזמנים האלו אגב, הייתה התבדלות מגזרית כמו התבדלות החברה החרדית מה"עוברי העבירה"? אפילו בזמן מלכים שעבדו ע"ז להכעיס, הנביאים ראו בהם את מלכי ישראל ולא ביטלו את עצם מלכותם.
ובע"ה נזכה בקרוב להיפטר מקללת הגלות.
שישבו כל תלמידי החכמים יחד בירושלים ונזכה סוף סוף שמציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים באופן ברור ובהיר בלי ספקות
(שזה אגב, גם יקרה כשאנשים יתחילו לקחת אחריות, ולא כשנסתגר כל אחד בבית מדרשו ונחכה לאליהו הנביא שיכריע ויתרץ)
תודה, הבעיה שמכל הרשימה אני לא מוצא אף ספר בבתי המדרש שאני נמצא בד"כ.
בכל מקרה הם כולם מבוססים על ספרי הרב קוק שכבר התייחסתי לכך שלא מצאתי מקורות קודמים דהיינו ראשונים וחז"ל.
התעוררות לגאולה היתה תמיד ואנחנו גם חלק ממנה, פשוט אנחנו מחכים לאמיתית ודוחים את הזיוף.
מי שעלה לא"י בצורה המותרת אשריו!
ההסתכלות על הגאולה (למרות שבימי עזרא היה ידוע שזו פקידה וסוף גלות בבל אך לא הגאולה האחרונה) היתה אך ורק ע"פ סימנים ברורים או נבואה שהיום לצערנו אין.
לכן מי שמזייף אותה ממש לא מחייב אותנו להשתתף וכמובן ששב ואל תעשה עדיף, כש"כ כשאין שום ספק שמדובר במחטף עלוב של מסיתים ומדיחים והשתלטות כוחנית במטרה לעשות היפך מרצון ה'.
וגם סופו של בר כוזיבא ידוע למי שלמד מעבר למה שמלמדים בשיעורי ההיסטוריה של התעמולה הציונית.
ולהבדיל מהמלכות בתנ"ך שהיתה ע"פ נביא ולכן לא היתה תלויה ישירות במעשי המלכים.
מסכים בהחלט שהרבנים ומנהיגי הדור צריכים להגביר את השיח התורני כדי למצוא פתרון אחיד, זה יקרה רק כאשר יתנתקו מהפוליקאים והעיתונאים שמחדירים נרטיבים הרסניים בציבור ודי בזה.
עד אמצע שנותה80 שירות בצה״ל היה לגיטימי בחברה החרדית למרות שהצבא של אז היה חילוני הרבה יותר מהיום לכן תירוצי הכור היתוך הם הבל ורעות רוח.
מה הקשר בין התנגדות לציונות או צורך להישמר מפני התרבות החילונית לחיים על חשבון אחרים כשיטה?
גם חרדים בחו״ל צריכים לשמור על עצמם מהתרבות הסובבת אבל זה לא מביא אותם למסקנה שמותר להם לחיות על חשבונם אחרים באופן כל כך ממוסד וחסר בושה.
לכן יש לנו פה חברה שפשוט התרגלה למנעמיה של מדינת הרווחה המערבית ואחריה המבול וכל השאר זה תירוצים ברמה של גן ילדים.
תמיד אתם מביאים את הטענה הנבובה של ההשוואה לחרדים בחו״ל
כאילו שהם פחות ״פרזיטים״ מהחרדים בארץ
אז יש לי חדשות בשבילכם חרדים בניו-יורק ולונדון גם לא משרתים בצבא ולא תורמים למדינה שלהם בשום צורה אחרת
הם גם מקיימים מוסדות חינוך עצמאים וישיבות וכוללים שאין בהם לימודי חול ומקבלים תקציבים גדולים מהמדינות שלהם במקומות מסויימים אפילו יותר מאשר בארץ
רובם לא לומדים מקצועות אקדמיים
הם מקבלים הטבות של רווחה עקב גידול משפחות גדולות ומצב כלכלי נמוך
ההבדל היחיד הוא בנושא של התעסוקה וגם בזה אין הבדל גדול כי בארץ יש הרבה יותר נשים עובדות או בחוץ לארץ יש יותר גברים עובדים
אז מספיק עם הטענה הטיפשית והשקרית הזו
עייני כאן:
https://iyun.org.il/article/anglo-haredim-in-israel/
הטענה כביכול חרדים בחו"ל לא רוכבים על ההטבות המדינתיות היא פשוט טעות.
אלא שבכל מדינה ההטבות משתנות והחרדים מתאימים את עצמם.
ראה את המלחמה על "גזירת החינוך" בניו יורק למשל.
ההבדל הוא שבין גויים הבידול הוא עוצמתי הרבה יותר וממילא כור ההיתוך החברתי איתם פחות. בארץ החרדים צריכים להתמודד עם מדינה דוברת שפה אחידה (עברית), עם אידיאלים של יהודים אחרים שאינם שומרים תומ"צ וכו'. לא ניתן להשוות את האתגר הישראלי לאתגר הגויי.
לנתנאל אני לא מבין את ההשוואה לחול בחול החרדים הם לא חלק מהמערכת הפוליטית וגם אם כן ההשפעה שלהם היא לא מכריעה ברוב המקוצות והזמנים, בישראל המגזר החרדי בכוחו הפוליטי מעצב מדיניות כלכלית שמתחזקת את המצב הנוכחי ופועלת אקטיבית להישענות הולכת וגוברת על המדינה, זה לא שהחרדים פה מתאימים את עצמם למערכת, אלא הם אלו שמתאימים את המערכת לטובתם על חשבון מישהו אחר, הרי לו יצוייר שיקום מישהו וינסה לשנות את המדינות הכלכלית לעבר קפיטליזם החרדים הם יהיו אלו שהתנגדו וינסו למנוע את השינוי הזה כי הם יאלצו לבצע התאמה
וגם לגבי עבודה
עד אמצע שנות ה80 נושא תעסוקת חרדים בכלל לא היה קיים בשיח הציבורי בישראל מהסיבה הפשוטה שחרדים עבדו כמו כולם והמציאות הזו של נרמול חיים ללא עבודה היתה מדע בדיוני. ושוב המדינה של אז היתה חילונית הרבה יותר משהיא היום ובכלל אם היותה של המדינה חילונית היא הצדקה לאבטלה המונית וחיים על חשבון מדינת הרווחה אז מדוע נשים חרדיות הולכות לעבודה?
להתווכח עם פובליציסטים חרדים זה ספורט מהנה במיוחד אחרי סבב אחד של ביקורת אתה מגלה שהטיעונים שלהם לא מחזיקים מים.
התשובה לכך היא פשוטה, נטועה עמוק באמיתה תלמודית עתיקה: היכי דאפשר אפשר, היכי דלא אפשר לא אפשר.
בתובנה זו גם טמון הפתרון כידוע לכל בר-בי-רב. עליך לדאוג שיהיה יותר "לא אפשר" מ"אפשר". לגבי הסיכוי לכך בתמונת המשחק הפוליטי דהיום – ימים יגידו. ראה סיפת מאמרי.
מאמר שבסופו לא נותן פיתרון מעבר למה שכבר נוהג נמשיך כפי שהיה ואולי בעתיד יהיה שינוי שאף אחד לא מוכן להבטיח גם לא כותב השורות.
תוכנית עבודה אמורה להכיל סדר זמנים ושלבים הכותב לא מציע שום דבר מעבר לכך שמיעת ישראל תשקע דמוגרפית עם קבוצת אוכלוסייה שנשענת על כלל המדינה כשאין כל עירבון שמשהו יקרה אחרת בעתיד, תכנית העבודה היחידה שיכולה לעבוד זה פשוט חלוקה של אזורי שליטה של כל קבוצה וכל קבוצה תתמודד בכוחות עצמה מי שמאמין שהתורה מפרנסת ושומרת ביטחונית שיעודד את זאת באזור השליטה שלו ושישא בתוצאות מי שחושב שצריך צבא וכלכלה מתקדמת שיעשה זאת וישא בהוצאות של זה, לטעמי די ברור מי יכנע למי בית שמש פתח אביב או תל אביב לבית שמש
המאמר לא מציע פתרון, ולא מתיימר להציע פתרון, אלא מנסה לקרוא את המציאות העתידית על פי ההווה והעבר. זה הכל.
אתחיל מהסוף. החרדים הם שילוב מדהים של פרזיטיות ופחדנות וזו הסיבה העיקרית לעובדה שהם לא משרתים בצבא. שהרי לא צריך להכיר במדינה כדי להשתתף בנטל ההגנה על הקהילה היהודית שחיה בארץ ישראל. אם החרדים מסוגלים לעמוד מהצד כאשר אחיהם משתתפים בנטל הרי המסקנה המתבקשת – פרזיטים ופחדנים. כל הסבר אחר הוא מכבסת מילים ומשפטים. ואגב, אני מאשים את החילונים הטיפשים שנותנים לזה לקרות. יתרה מזאת, מזרימים מאות מיליוני שקלים כדי לתחזק קהילה פרזיטית שאיננה עובדת ואיננה משתתפת בהגנת הקהילה.
אם אתה כותב: "לא צריך להכיר במדינה כדי להשתתף בנטל ההגנה" – ככל הנראה לא שירתת בצה"ל. בכל מקרה העיקר הוא לא הכרה במדינה. מדינה נתונה. אלא הכרה בדמותה ובצלמה של מדינת ישראל כפי שעוצבה ע"י מקימיה. מדינה שאיננה כפופה לתורה ומצוות. מדינה חילונית.
לגבי ה"פרזיטיות ופחדנות" שאתה מכנה את החרדים – אחלוק עליך מכל וכל. היסוד הוא מלחמת תרבות ודת. היא החלה עם תחילת ההשכלה ואח"כ הציונות שהייתה חילונית מאוד באופייה, ממילא גם המדינה שהקימה היא בצלמה ובדמותה. משתלבי העבר נהיו חילונים, והציונות הדתית על מספרי מתחלניה ו"דתיי הרצף" היוצאים ממנה מוכיחה את צדקת הטענה.
לגבי האישומים – מסכים. כתבתי זאת בסיפת המאמר.
לקוראת הקבועה
מה חלקם באוכלוסיה של החרדים בחו״ל ביחס לאוכלוסיה הכללית?
האם בתרחיש כלשהו החרדים בבריטניה ארה״ב או בלגיה יהפכו לרוב?
האם בקונגרס האמריקני בפרלמנט הבריטי או בפרלמנט הבלגי ישנם מפלגות חרדיות עוצמתיות שמחזיקות את הממשלה בגרון?
האם לחרדים בחוץ לארץ ישנו ולו פרומיל מגסות הרוח שגעון הגדלות והתחושה של אני ואפסי עוד שיש לחרדים בארץ
מלבד חסידויות קטנות וקיצוניות במוסדות חינוך של מיינסטרים ליטאי וספרדי בארה״ב ובבריטניה לומדים לימודי חול ברמה די טובה כתנאי לקבלת מימון מהממשלה
איך אמרת
די עם השטויות.
מה הקשר?
לא דיברנו על רוב או על נציגות
דיברנו על מה שאת מכנה ״חיים על חשבון אחרים״ אי שירות בצבא, השתתפות מצומצמת בתעסוקה ובאקדמיה והנאה מתקציבי רווחה וחינוך תוך התבדלות וכו
שבזה אין הבדל בין חרדים בארץ לחרדים בחו״ל
ובניגוד למה שנסית לטעון שבכדי להישמר מפני תרבות חילונית אין צורך לחיות כמו חרדים בארץ, והבאת לראיה את החרדים בחו״ל זה פשוט שקר גמור! כי גם הם מתנהגים בדיוק באותה צורה!
ומה הקשר לחלקם באוכלוסיה ואם הם יוכלו להיות רוב?
המסקנה היא כי אין כנראה דרך אחרת להישמר ממבני החילון
מלבד נושא התעסוקה שבו הדעה שלי שונה, ואני משתייכת למגזר החסידי ששם באמת אין הבדל וגם בארץ אין שום איסור לגברים לעבוד לפרנסתם
ואגב, אם כתבת ״מלבד חסידויות קטנות וקיצוניות״, אז רק שתדעי, שחסידות סאטמאר הקיצונית מהווה את פלח האוכלוסיה הגדול והמשמפיע ביותר בציבור החרדי בניו יורק
מעבר לשרות צבאי היכולת של הציבור העובד במדינה לשאת על כתפיו את הציבור החרדי ההולך וגדל לא יוכל להתקיים עוד הרבה. כדאי לסגור את הפינה הזו כבר עכשיו לפני שברגע האמת לא תוכלו להציע הצעות אחרות מלבד הכל או כלום. כלומר תשתתפו – תקבלו, לא תשתתפו לא תקבלו. והאמת היא שחיים של בטלה לגברים בגיל העבודה הוא חטא נורא ולא מצאנו בחכמי ישראל צידוק לדבר הזה. ברגע שתתחילו להיות ציבור עובד ולומד – גם בעיית הגיוס תיפתר בקלות.
טענתך היא תרתי דסתרי מיניה וביה – אם הציבור החרדי הולך וגדל הרי שחלון ההזדמנויות הדמוגרפי-דמוקרטי הולך ומצטצמם באותו היחס…
בכל מקרה – אלו כללי המשחק שמדינת ישראל יצרה. את מוזמנת לשחק כמיטב יכולתך על מנת לגרום לשאיפתך של "תשתתפו – תקבלו, לא תשתתפו לא תקבלו".
לגבי "בטלה לגברים בגיל העבודה היא חטא נורא" – נשאיר את הדיון ההלכתי, ובכן, לדיון הלכתי. לומר "לא מצאנו בחכמי ישראל צידוק לדבר הזה" זה פשוט לא נכון. ובכל מקרה גם במצב דהיום הגברים החרדים שאינם עובדים לפרנסתם הם מיעוט. מיעוט גדול בקרב החרדים, אבל מיעוט. בוודאי ביחס לכלל האוכלוסייה בישראל.
כ 55% מהגברים עובדים, אבל רובם בעבודות דחק ובשחור ולכן הציבור החרדי מהווה נטו נטל קשה על המדינה. ולגבי הדמוגרפיה: ריבוי ילדים לא מאפשר להורים ברמת שכר נמוכה לכלכלם ללא סיוע מהמדינה. מצד שני אם יש להורים ילד אחד בלבד, הסיוע להם בזקנה הוא נטל כלכלי קשה. כלכלית, נקודת האיזון היא כשני ילדים לזוג. זה גם מבטיח שלמדינה תהיה יכולת לשמר ולשפר את רמת השירותים הקיימים, אחרת המדינה נמצאת במצב של פול גז בניוטרל, במקרה הטוב, ובמקרה הרע זה מוביל למה שרואים במדינות כמו מצרים. זה מה שקורה היום בישראל ואם בנוסף המדינה תידרדר לדיקטטורה והמונים יעזבו, תשארו לבד לאכול את הדייסה שבישלתם
ליוסי המאמר שהבאת בקישור לא ממש קשור לנושא ובכל אופן לא סוטר את מה שכתבתי
ל
1. בעל המאמר קורא לשיטת הקנאים "נטורי קרתא".
למעשה רוב אלו שקוראים לעצמם כך הם לא ממש ממשיכי דרכו של הרב עמרם בלוי ז"ל שהקים את הקבוצה המקורית ולא ידוע עליו שנהג כמותם בכ"מ דברים שהם עושים וטוענים שזו שיטתו.
השיטה הקנאית היא הרבה יותר רחבה וגם מתונה וכוללת חסידויות כמו "תולדות אהרון" ו"סאטמר" ופוסקים כמו הרב משה שטרנבוך ועוד הרבה רבנים וקהילות ממש לא מבוטלות, בתי דין כמו "בד"ץ העדה החרדית" האשכנזית וגם הספרדית.
כך שנם ממש לא "קבוצה שולית" אלא יותר קבוצה שאין לה השפעה ציבורית וייצוג ממלכתי.
2. אי שאפשר לייחס את תנועת התשובה לציונות הדתית, למעשה רוב בעלי התשובה הפכו לחרדים ובניהם לומדים במוסדות חרדים וזו זכות של הציבור החרדי האגודאי שבאמת דאג לתשתית שבעלי תשובה יוכלו להשתלב בה.
המסורתיות כשיטה היא טעות גדולה ושונה לגמרי מתשובה אע"פ שיכולה לשמש בסיס לתשובה, ולפחות היא לא מכחישה את האמונה, עדיין א"א לייחס לה חיפוש אמת אלא חיפוש זהות.
מי שמחפש זהות, יקח כזאת שעונה על צרכיו בלי לבדוק אם היא אמיתית, ויכול ליפול קורבן למניפולציות שקריות שיודעות להשתמש במוטיבים מתחום האמונה וההיסטוריה היהודית כדי לקדם מטרות אחרות.
מה גם שאין מטרה כזו לקיים מצוות למחצה שליש ורביע אלא המטרה היא עד היכן שידנו מגעת כ"א לפי כוחו וכמובן שהתהליך הוא ארוך אך המטרה צריכה להיות מסומנת מהתחלה.
3. מה באמת המטרה בהשפעה פוליטית דתית?
איך אותם אלו שרוצים להשפיע מתכוונים ליישם את חוקי התורה בתשתית חוקית שלא מכירה בה בתור ערך מחייב אלא רק כתרבות?
וגם אם יקימו "מדינת הלכה", ללא סנהדרין א"א יהיה לתת תוקף להרבה חוקים.
האם אנחנו באמת מצווים לכל הכאב ראש הזה?
או שמא תפקידנו לחזק את אחינו בגילוי האמת הצרופה בתקווה שישמעו, ואנחנו את נפשנו הצלנו.
למה ההסדרניקים לא מתקלקלים? הרב הירש מסביר
הרב משה הלל הירש, ממנהיגי הציבור הליטאי, הסביר בשיחה עם תלמידיו מדוע ההסדרניקים לא מתקלקלים במהלכם שירותם הצבאי. "אדם שמדמיין שהוא בצבא של יהושע בן נון, הוא יכול להישאר שלם בתורתו וביראתו".
ראש ישיבת סלבודקה וחבר מועצת גדולי התורה, הרב משה הלל הירש, התייחס בשיחה עם תלמידיו לדרכם של תלמידי ישיבות ההסדר ולשאלה האם שירותם בצה"ל מסכן את שמירתם התורנית והדתית.
בשיחה שנערכה עם הרב יהודה עמית, ראש ישיבת קריית מלאכי, אמר הרב הירש כי לדעתו תלמידי ההסדר שומרים על יראת שמיים גם במהלך שירותם הצבאי, בזכות האופן שבו הם רואים את שליחותם.
"הם לא מתקלקלים כי הם בתוך הצבא של יהושע בן נון", אמר הרב. "אדם שמדמיין שהוא בצבא של יהושע בן נון, הוא יכול להישאר שלם בתורתו וביראתו, כי זה לא סתירה". לדבריו, התודעה הפנימית והתחושה שהם חלק ממשימה לאומית-רוחנית, משמשת להם כמגן רוחני.
הרב שיתף גם בשיחה שקיים עם איש צבא שעסק בהערכת מצבם הרוחני של חיילי ההסדר. "הוא אמר לי שהוא חושב שהם כן נשארים. אז אמרתי לו: הם נשארים בגלל שאצלם זה יהושע בן נון – אבל אצלנו זה לא יהושע בן נון, וסכנה שכולנו ניפול".
גם אם הם לא מתקלקלים, הם עדיין מדומיינים
לעניות דעתי, אתה — כמו רבים אחרים — עושים סלט אחד גדול. מערבבים בין נושאים שאין ביניהם שום קשר ענייני. שיטת סאטמר, או ההתנגדות האידיאולוגית לציונות ולמדינה, לא קשורה כלל לנושא של נשיאה בנטל — לא ביטחוני ולא כלכלי. אלה שני תחומים נפרדים לגמרי, וכשמערבבים ביניהם יוצאים בטענות שאין להן בסיס.
עובדה: הרב יצחק יוסף — שאף אחד לא חושד בו שהוא קנאי או משתייך לשוליים — מורה באופן חד משמעי שגם בחורים שאינם לומדים בפועל, אסור להם לשרת בצה"ל. לא בגלל סאטמר, ולא בגלל אנטי ציונות…
ומאידך, שמענו וראינו שחלק מחסידי סאטמר בעבר כן שירתו בצבא. זה לא מיתוס. מי שלא מאמין — שיבדוק אצל הוותיקים של שיכון סאטמר בבני ברק.
האדמו"ר מסאטמר זי"ע התנגד למדינה מהיסוד — השקפתית, רוחנית, תורנית. אבל אם תעיין בחיבוריו, כמעט ולא תמצא התייחסות לשאלת הנטל הביטחוני או הכלכלי. למה? כי בזמנו, החרדים היו מיעוט קטן מבחינת מספרית והשפעה. זה נושא שצף בעיקר רק כשהחרדים הפכו למגזר משמעותי במספרים ובמשקל הפוליטי.
עוד סלט שאתה עושה זה המחשבה שככל שהמדינה תהיה יותר דתית, כך החרדים ישתלבו בה יותר. סליחה, אבל מה הקשר? השתתפות בנטל — שירות צבאי, תשלום מסים, תרומה לחברה — היא חובה אזרחית בסיסית, בלי קשר לאופי המדינה או למידת הדתיות שלה. גם אם המדינה תהיה הכי חילונית בעולם — זה לא נותן לאף אחד פטור מלתפקד כאזרח.
כמו שכבר העירו לך כאן, ואם נחדד את זה עוד יותר — האם במדינה שאתה לא מסכים עם ערכיה, מותר לך לא לשלם ארנונה? לא לשלם מסים? לא לשרת כשצריך? ברור שלא. זו לא שאלה של השקפה, זו שאלה של אחריות.
ולגבי המגיבים שהתווכחו לגבי ההשוואה לחרדים בחו"ל — אז כדאי לדעת: כמעט בכל מדינה כיום שיש שמה קהילות חרדיות, יש מתחים, לעיתים לא פשוטים, בין הקהילות חרדיות לבין מוסדות השלטון. זה נוגע לנושאים של חינוך ולימודי ליבה, קצבאות ועוד. לא מדובר באיזו תופעה ייחודית לישראל.
וזה חשוב להבין — הקונפליקט הזה לא קשור לציונות. אתה יכול להיות אנטי-ציוני לגמרי, ועדיין להיתקל בדרישות מצד המדינה להשתתף בנטל הכללי, לשלם מסים, לשרת, לקחת אחריות. השקפת העולם שלך לא הופכת אותך לפטור מהכללים של חברה אזרחית.
ולהפך — יש לא מעט שמאלנים קיצוניים, חלקם ממש שוליים, שהשקפת עולמם קרובה מאוד לזו של נטורי קרתא. אז מה? הם לא משלמים מיסים? הם לא נדרשים לעמוד בחוק?
השורה התחתונה היא כזו: השקפה תורנית, השקפה פוליטית, ציונות, אנטי-ציונות — כל אלה לא יכולים לשמש תירוץ להשתמטות מהחובות הכי בסיסיות שיש לאדם כלפי המדינה שהוא חי בה.
הנטל — בין אם כלכלי, ביטחוני או אזרחי — לא תלוי בדעה שלך. הוא חלק מהחיים בחברה מסודרת.
לפני שאתה מזמין סלטים, כמה תיקונים
אדמו"ר מסאטמר כותב במפורש ב"על הגאולה ועל התמורה" שמי ששולח יהודים להסתכן במלחמות הוא שופך דמים וכן מי שמעודד אותם.
הרב יצחק יוסף טוען שהצבא מקלקל ולכן לא ללכת.
למעשה הכל נכון ומגיע מאותו שורש של לא להשתתף בכל הביזיון שנקרא "מדינת ישראל".
עם מדינות אחרות שאנחנו גרים בהן, אין לנו סכסוך עקרוני והן לא פוגעות בייצוג שלנו.
משא"כ כאן שאנחנו צריכים למחות בעצם העובדה שהמדינה בכלל הוקמה אז קצת קשה לעשות את זה תו"כ שאנחנו מתגייסים לצבא שלה.
למיסים וארנוניות שהם מטילים עלינו אין משמעות של חיבור והסכמה אלא רק עניין כספי אך צבא זה כבר סיפור אחר.
הסלט שאתה מתאר פשוט לא קיים במאמר. מדובר בסקירה שנועדה לברר את קריאת המציאות של הציבור החרדי שאינו סאטמער וכו'. הסלט בראש שלך.
בכל מקרה סיפת דבריך באשר להתנהלות החרדים בכל העולם כולו מוכיחה שמדובר על עניין עקרוני יותר של אי-היטמעות כתוצאה מהזדהות ושותפות עם מגזרים אחרים. במילים אחרות: זה לא באג, זה פיצ'ר.
אם אתה סבור שחרדים יכולים להישאר חרדים גם בלי הפיצ'ר הזה של ההתבדלות, אתה מוזמן לעשות ניסויים בנושא. הם נערכים גם בארה"ב (מודרן אורתודוקס) וגם בארץ (ממ"חים וכו') – את התוצאות בחו"ל דומני שרואים, לתוצאות בארץ נצטרך להמתין עוד דור או שניים.
ובהקשר דבריך כדאי לצטט את הרש"ב מחב"ד שטען כי היהודים במהותם (כוונתו לחרדים שומרי תומ"צ כמובן) אינם מסוגלים לבנות מדינה "גם אנחנו מצד תכונותינו אין אנו מסוגלים לזה". ואידך זיל גמור.
למגיב 'לא פשוט להיות פשוט' — תגובתי כוונה לכותב המאמר, ובמידה מסוימת גם לשאר המגיבים — לא אליך. איתך אין לי שום ויכוח, להפך: תבוא כל יום! אתה פינת ההשקפה הטהורה שלנו.
לליפא:
תודה רבה על החיזוק, זה נותן הרבה כוחות נפש!
אני גם שמח לראות שכותב המאמר התייחס לתגובתך.
אני למשל לא קיבלתי שום יחס ממנו…
יחס לשם יחס אינו נחוץ, הלא כן?
קראתי את דבריך, עם רובם אני יכול להסכים.
לכן לא ראיתי צורך להתייחס.
במיוחד שתגובתך איננה ישירה לאמור במאמרי.
קודם כל תודה על היחס, שאותו לא ביקשתי רק לשם יחס.
הבקשה שלי היתה להתייחס לכך שהמאמר, כמו רבים אחרים, מצמצם את הגודל והחשיבות של קהילות חרדיות משמעותיות בארץ ובעולם בעלות גישה פחות גמישה עם המציאות הבעייתית שבה שליטי הארץ הם ההיפך ממה שהיהדות מצווה, ולקרוא לאותן קהילות כאמור במאמר:
"מדובר בקבוצת מיעוט שולית מאד בחברה הישראלית".
או לקרוא להן בשם "נטורי כרתא" שהם באמת מיעוט בתוך קבוצה זו ולא מייצגים אותה כלל.
ולכן תגובתי ראויה להתייחסות לא רק מצד ההתייחסות.
לדתית לאומית,
התפיסה שלך שהחרדים חסרי אחריות לאומית – ולכן את מתחלחלת מ"לאו עכברא גנב" וכו' – היא נכונה ושגויה כאחד.
אסביר –
התפיסה החרדית לגבי הלאומיות היהודית היא שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה. דהיינו – הלאומיות היהודית מתבטאת בדבר אחד, וכל יתר הדברים צריכים לשרת אותו. והדבר הוא – שימור המסורת התורנית מזה אלפיים שנה כפי שהתעצבה ע"י היהדות הרבנית מסוף בית שני. החרדים רואים את עצמם – ובצדק – בממשיכי המסורת הזו בדייקנות הגבוהה ביותר מיתר הציבורים והמגזרים היהודיים שעל פני תבל. כך שגם הלאומיות – כפי שהציונות תופסת מהי – חייבת לשרת את המטרה העליונה הזו. אם הציונות לא משרתת אותה יש להתנגד לציונות. הציונות הדתית גם יודעת שהציונות לבדה פוגעת במטרה הלאומית-יהודית כפי שהחרדים תופסים אותה, ולכן מנסה לשלב, להוסיף את ה"דתית" אחרי ה"הציונית", או כמו שאת מכנה את עצמך: דתית לאומית. זאת אומרת שגם את מבינה ומסכימה עם התזה שלאומיות אין בה די בלעדי הדתיות. אלא שהחרדים מתבוננים בשילוב המוצע על ידי הציונות הדתית ורואים את המחירים שה"דתית" משלמת ביחס ל"לאומית". ועייני שוב במאמר בהקשר הזה.
ולכן, דווקא מתוך אחריות לאומית-יהודית, החרדים מבקשים ועושים כל שלאל ידם לשמר את החברה החרדית כפי שהיא. במובן זה המונח "לאו עכברא" אינו בא לומר על השתמטות מאחריות, אלא להיפך – בגלל האחריות הציבור החרדי נאלץ לנהל מלחמה פוליטית-ציבורית עם הציונות במגרש בהמשחקים שאותו ייסדה וקבעה את כלליו הציונות. הכל לפי הספר. אלא שאם הציבורים שאינם חרדים רוצים לנסות לשנות את המשחק – על מנת להקשות על החרדים את המשחק הפוליטי ולנסות להשפיע על האידיאולוגיה החרדית בגלל האילוצים שייווצרו – הם מוזמנים לנתח מהם ה"חורים" שמהם מגיחים ה"עכברים", דהיינו, מה הם דרכי הפעולה הפוליטיות של החרדים המאפשרות להם לבסס את אורח חייהם בישראל, ולנסות לסגור את החורים הללו.
זה הכל.
מאמר נפלא רק חסרה נקודה אחת- גם בציבור החרדי יש המון שהמפלגות הקיימות לא מייצגות אותם ולכן הם לא מצביעים או מצביעים למפלגה אחרת כך שהגידול הדמוגרפי לא בטוח עוזר כל כך
אל תזלזל בעצמך, יש לנו כוח אדיר גם ללא שום ייצוג פרלמנטרי.
הפוליטיקאים רק מחלישים אותנו וקורעים אותנו מבפנים בעיקר בעזרת השופרות העיתונאים ואנשי החצרות- משולש השליטה על הציבור החרדי שבעיקר חרד לגורלו בסביבה כה עוינת.
אז מכיוון שהם לא עוזרים אלא יותר עסוקים בלרצות את השלטון ולספק לו את מאוויו בצורת מכסות של סחורה אנושית, עדיף להסתדר בלעדיהם.
ר"ע העדה החרדית.