מדינת ישראל יצאה להפוגה מהסחרור העמוק שאליו נקלעה. קשה להעריך אם המשא ומתן שנפתח יוביל לפריצת דרך או דוקא למסמוס הרפורמה, אבל הוא מעניק הזדמנות טובה להרהר בשאלה אם הרפורמה טובה לחרדים.
שר המשפטים לוין וחבר הכנסת רוטמן מקדמים את הרפורמה מתוך תפיסה מסוימת של המבנה המשטרי הרצוי בדמוקרטיה. המבט החרדי שאני מתעניין בו כאן אינו נוגע בסוגיה עקרונית זו אלא באינטרס המגזרי. האם הרפורמה שהוצעה בכנסת היא דבר מה שלנו כחרדים יש עניין בו? יש כמובן סוגיות משפטיות שהציבור החרדי נדרש להן ממש בימים אלו. סוגיית הגיוס דורשת פתרון בחקיקה, וגם מינויו של יו"ר ש"ס לשר בממשלה נתקל במחסום משפטי, אבל האם הרפורמה היא המהלך הנדרש?
הבעיות שיוצרת מערכת המשפט לציבור החרדי אינן נקודתיות, ולכן הן לא תיפתרנה בהסדרים נקודתיים. בית המשפט אינו מכיר בזכות הקיום של ערכי הציבור החרדי, ולכן הוא מפר באופן מערכתי את היכולת הציבורית להגיע לפשרה עם החרדים
לפני מספר שבועות הציע נשיא המדינה את 'מתווה העם', וכלל בו הצעה מרומזת שתענה על דרישות הציבור החרדי ללא צורך ברפורמה מקיפה. הוא הציע מענה נקודתי לשתי הסוגיות המעסיקות כרגע את הנציגות החרדית בכנסת: חוק הגיוס והכשרת דרעי לכהונת שר. שלא במפורש הציע הנשיא לנציגים החרדים לוותר על תמיכתם ברפורמה ובתמורה לקבל הסדרה נקודתית של סוגיות בוערות מבחינתם.
עם או בלי קשר, יש הסבורים כי אין לציבור החרדי עניין בשינוי שיטת בחירת השופטים ובשאר השינויים שמציעה הרפורמה, בהסדרת הביקורת השיפוטית על חקיקה, בשאלת השימוש בעילת הסבירות או במעמד היועצים המשפטיים. היהדות החרדית ממילא איננה נושאת עיניה לבית המשפט, טענו, וכל מטרתה היא רק למנוע מבית המשפט להתנכל לה. מה לנו ולרפורמה כללית במערכת המשפט?
גישה זו יושבת על חוסר הבנה בטיב ההתנגשות שבין החרדים לבית המשפט בצורתו הנוכחית. הבעיות שיוצרת מערכת המשפט אינן נקודתיות, ולכן הן לא תיפתרנה בהסדרים נקודתיים. בית המשפט אינו מכיר בזכות הקיום של ערכי הציבור החרדי, ולכן הוא מפר באופן מערכתי את היכולת הציבורית להגיע לפשרה עם החרדים.
כדי שהחרדים יוכלו לחיות כאן במדינה, אין מנוס מתיקון יסודי של המערכת ברוח רפורמת לוין. רק שינוי עמוק במערכת המשפט על זרועותיה השונות יאפשר לציבור החרדי לשמור על אורח חייו וגם לבטא את ערכיו בזירה הציבורית כשווה בין שווים.
המיעוט בפרלמנט ובבית המשפט
הציבור החרדי הוא מיעוט אידאולוגי ותרבותי המצליח לשמור על צביונו ואף לקדם ערכים החשובים לו בזירה הציבורית. הדרך של החברה החרדית להגן על עצמה מפני פגיעת הרוב היא השתתפות בפרלמנט. במסגרתו הם מנהלים משא ומתן עם שאר נציגי החברה ומגיעים להסכמות. הבוחרים החרדים ונציגיהם מבודדים מספר יעדים שעליהם הם אינם מוכנים לוותר, והם ממקדים את ההון הפוליטי שלהם במאבק עליהם.
הנציגוּת החרדית היא דוגמא לשימוש יעיל במיוחד בזירה הפרלמנטרית, אבל קבוצות נוספות בחברה בישראל מגנות בצורה דומה על הערכים החשובים להן. השיטה הפרלמנטרית הישראלית, ובפרט שיטת הבחירות הכלליות־יחסיות שלה, מביאה לכך שבפורום החשוב ביותר, המקים ממשלות והמחוקק חוקים, יש ייצוג לכמעט כל קבוצה בפסיפס הישראלי. במסגרת המשחק הפרלמנטרי, כל אחת מהקבוצות משתמשת בכוחה הפוליטי כדי להבטיח את הערכים החשובים לה ביותר וכדי לקדם בשדה הציבורי את תפיסת עולמה, תוך התחשבות (ולו מתוך הכרח) בערכים החשובים לקבוצות אחרות.
מי שמשבש תהליך דמוקרטי זה של פשרות והסכמות בין נציגי הציבור, החיוני הן להגנה על ערכי המיעוט והן לשמירת הסולידריות בחברה, הוא מערכת משפט. היא נעשתה אקטיביסטית, כל־יכולה ובעלת גוון אידאולוגי מובהק
זהו היתרון הגדול של ביזור הפרלמנט למפלגות רבות בשיטה הישראלית: היכולת לאפשר ייצוג לקשת רחבה יחסית של קבוצות בחברה ולתת לכל אחת מהן קול במשחק הפוליטי. היכולת של חברה הטרוגנית תוססת להתקיים ולשמור על תחושת אחוה מבוססת על השתתפות שווה והוגנת בזירה הציבורית. זהו הייחוד של הפרלמנט: היותו גוף המקבל החלטות לאו דוקא לפי עקרונות וכללים ברורים, אלא על בסיס פשרות והסכמות. יתרון זה מאפשר למיעוט להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות.
כאשר כללי המשחק הוגנים וההשתתפות בו פתוחה לכולם, איש מהמשתתפים אינו זוכה בכל הקופה, אבל כולם מסוגלים לקבל עליהם את התוצאה.
מי שמשבש תהליך דמוקרטי זה של פשרות והסכמות בין נציגי הציבור, החיוני הן להגנה על ערכי המיעוט והן לשמירת הסולידריות בחברה, הוא מערכת משפט. היא נעשתה אקטיביסטית, כל־יכולה ובעלת גוון אידאולוגי מובהק. ההתערבות החוזרת והנשנית של בית המשפט בסוגיות ערכיות וציבוריות משבשת את היכולת של מפלגות קטנות להבטיח ערכים ועקרונות שנבחרו על ידן בקפידה. היא מפרה את האיזון העדין שיוצרים הצדדים בזירה הציבורית, מבטלת הסכמות וגוררת את כל הצדדים להקצנה ולמאבק.
דוגמא בולטת לכך היא סוגיית גיוס בני הישיבות. בית המשפט ביטל ושב וביטל את ההסדרים שיצרה המערכת הפוליטית, ואשר פוטרים את בני הישיבות מגיוס. התערבות זו לא גייסה בחורי ישיבות לצה"ל, אבל היא כן העלתה שוב ושוב את הסוגיה לשיח הציבורי, העמיקה את הקיטוב בעם וחיזקה גורמים פוליטיים הנושאים את הדגל האנטי־חרדי.
ביטויים מתחלפים לבעיית שורש אחת
סוגיית הגיוס היא רק אחת מני רבות, ופגיעתה הרעה של מערכת המשפט בזהות היהודית של המדינה ובציבור החרדי רחבה הרבה יותר. הנה כמה דוגמאות נוספות: בית המשפט צמצם לאורך השנים את סמכויות בתי הדין הרבניים וכרסם בעצמאותם, פגע באופי היהודי של הפרהסיה הציבורית בשבת ובפסח, וכפה הכרה בגיורים רפורמיים. במקביל, היעוץ המשפטי לממשלה קידם את התפיסה שהפרדה מגדרית מטעמי דת היא אפליה פסולה, ועם בית המשפט מנע אירועי תרבות המותאמים לציבור החרדי והגביל את ההפרדה באקדמיה.
צורת הפעולה של מערכת המשפט משתנה, אך בכל המקרים היא התערבות בפשרה שיסודה משא ומתן ציבורי. לעתים מבוטלת מדיניות ממשלתית, לעתים נפסל חוק, ובמקרים אחרים, כמו בסוגיית החמץ בבתי החולים, מבטל בית המשפט הסדר חברתי שנולד מהשטח
צורת הפעולה של מערכת המשפט משתנה, אך בכל המקרים היא התערבות בפשרה שיסודה משא ומתן ציבורי. לעתים מבוטלת מדיניות ממשלתית, לעתים נפסל חוק, ובמקרים אחרים, כמו בסוגיית החמץ בבתי החולים, מבטל בית המשפט הסדר חברתי שנולד מהשטח.
הצבע האידאולוגי הברור של מערכת זו מוביל אותה שוב ושוב לחיכוך עם הציבור החרדי ועם ערכיו. העובדה שמדובר במבצר אידאולוגי בעל גוון אחיד, שאינו צריך לשאת באחריות להחלטותיו, הופכת אותו לחסם בפני פשרה חברתית בין הציבור החרדי לציבור הליברלי. ההתעצמות המתמדת של בית המשפט ושל היועץ המשפטי לממשלה מגבירה את עוצמת ההתנגשות ומרחיבה את מנעד הכלים שבידי מערכת המשפט לדחיקת רגלו של הציבור החרדי ולסגירת הדלת בפני פשרה אתו.
אם נסתפק בהסדרה של סוגיית הגיוס ללא טיפול עומק במערכת המשפט, נמצא את עצמנו מאותגרים שוב ושוב על ידי בית המשפט והיעוץ המשפטי. זו איננה סוגיה פרטנית אלא בעיית עומק: כאשר אחת מרשויות השלטון איננה מייצגת את מגוון ההשקפות בציבור, ובמקביל היא אומרת את המילה האחרונה בכל סוגיה ציבורית, נפרם האיזון העדין בין גוני החברה וחלקים ממנה ימצאו את עצמם בפני שוקת שבורה חדשים לבקרים.
הקבוצה שערכיה מודרים יותר מכל מבית המשפט היא החרדים. בית המשפט רואה לעצמו שליחות לצמצם ולרסן את הקול החרדי בזירה הציבורית. בעיה זו לא ניתן לפתור בהסדרים מקומיים. מן ההכרח לפעול לגיוון התמהיל האנושי במערכת המשפט, כדי שהוא ייצג את ההשקפות הנפוצות בציבור בפרופורציה סבירה
הקבוצה שערכיה מודרים יותר מכל מבית המשפט היא החרדים. בית המשפט רואה לעצמו שליחות לצמצם ולרסן את הקול החרדי בזירה הציבורית. בעיה זו לא ניתן לפתור בהסדרים מקומיים. מן ההכרח לפעול לגיוון התמהיל האנושי במערכת המשפט, כדי שייצג את ההשקפות הנפוצות בציבור בפרופורציות סבירות, ולדאוג להקטנת המעורבות שלה בנושאים ציבוריים.
מטבעם של דברים נמצאו גם מקרים של חפיפה בין הערכים של בג"ץ לאינטרסים דתיים או חרדיים, והוא הגן עליהם נגד עמדת הממשלה. אולם השאלה החשובה איננה אם יש מקרים כאלה, אלא באילו מהגופים – הפרלמנט ובית המשפט – יש למיעוט החרדי הגנה טובה יותר. אין ספק כי בית המשפט אינו מכבד את ערכי הציבור החרדי. בכנסת לעומת זאת יכול להיווצר לעתים רוב שיפעל נגד האינטרס החרדי, אבל בדרך כלל הוא כולל גם מפלגות המעוניינות לשמור על אפשרות לשיתוף פעולה עתידי והן מרככות את הנזק לציבור החרדי. כמו כן, התעמרות של רוב בפרלמנט ניתנת לתיקון פשוט יחסית על ידי הפרלמנט הבא, וזאת בשונה מהתעמרות של בית המשפט. במבחן התוצאה, ככל שיופקד בידי הכנסת כוח רב יותר, כך ישתפר מצבו של הציבור החרדי, וככל שיתחזק בית המשפט, הוא ילך ויורע.
לתקן את השיטה
העניין הראשון והחשוב ביותר שיש לפתור הוא שאלת הרכבו של בית המשפט העליון. כל הסדר שייקבע להגבלה של פסילת חוקים ולשריון הסדרים ממוקדים יעמוד בסופו של דבר למבחנם של השופטים. הם שיחליטו על תוקפו והם שיפרשו אותו. הם גם ימצאו דרכים חדשות לפעול במסגרת האילוצים השונים. הניסיון מלמד שאין כמעט גבול לגמישות הפרשנית שמגלים שופטים אקטיביסטיים המעוניינים לקדם ערכים ליברליים־פרוגרסיביים. אם ההרכב של בית המשפט לא ייעשה שמרן יותר משפטית ומחובר יותר למסורת ישראל, נמצא את עצמנו בהתנגשות מתמדת עם השופטים סביב הפרשנות הראויה להסדרים שייקבעו עכשו, ועל התשובה לסוגיות חדשות שתעלינה בהמשך.
אף שאין לציבור החרדי עניין להכניס חרדים לבית המשפט, צריך להיות אכפת לו מי הם השופטים המתמנים לו. רק בית משפט שמרן וזהיר בהתערבותו בסוגיות ציבוריות יאפשר לכנסת להיות הזירה המרכזית להכרעה ציבורית, שבה מגיעים הציבורים השונים בישראל להסכמות המאפשרות חיים משותפים
אף שאין לציבור החרדי עניין להכניס חרדים לבית המשפט, צריך להיות אכפת לו מי הם השופטים המתמנים לו. רק בית משפט שמרן וזהיר בהתערבותו בסוגיות ציבוריות יאפשר לכנסת להיות הזירה המרכזית להכרעה ציבורית, שבה מגיעים הציבורים השונים בישראל להסכמות המאפשרות חיים משותפים. וכשהכנסת מחליטה, להבדיל מבית המשפט, יש מקום גם לקבוצות מיעוט להשיג השפעה ולהשתתף בעיצוב הזהות של המדינה.
אבל גם בית משפט מרוסן וזהיר נאלץ לעתים לעסוק בשאלות ערכיות. זהו הבט נוסף של שאלת ההרכב האנושי: רק הרכב שיש בו ייצוג הולם לשופטים מסורתיים ודתיים יגלה הבנה לערכי הציבור החרדי ולאורחותיו ויכבד את ההסדרים המאפשרים לו לשמר אותם.
שינוי שיטת הבחירה של השופטים יעניק לרוב המסורתי בישראל ביטוי הולם בבית המשפט וייתן משקל גובר לגישה משפטית מרוסנת. השינויים האלו יאפשרו לחיים הציבוריים בישראל לשוב למסלול של הסכמות וכבוד הדדי. הציבור החרדי יוכל לקחת חלק הוגן בעיצוב פניה של המדינה, בלי שהסכמות ופשרות יידרסו בדיעבד על ידי בית המשפט.
ואולי רק התגברות?
נבחרי הציבור החרדים דחו את הצעת הנשיא ובכך ביטאו העדפה לשינוי של קבע על פני פתרון מקומי, ועל כך יש לברך.
עם זאת, נראה שיש מחלוקת בשאלה מהו החלק העיקרי באותו שינוי של קבע. העמדה שמבטאת יהדות התורה היא שפסקת ההתגברות היא אבן הראשה של תיקון מערכת המשפט. לפי תפיסה זו, שינוי שיטת הבחירה של השופטים איננו הפתרון המרכזי לבעיות שמייצרת מערכת המשפט. ההנחה בבסיס גישה זו היא שגם שופטים דתיים ומסורתיים אינם מגלים הבנה מספקת לציבור החרדי ולערכיו, ולכן גם אם לאורך זמן ישנה בית המשפט את פניו, הוא יוסיף להאכיל את החרדים מרורות. הדרך הנכונה להתגונן מפני העוינות של מערכת המשפט לדידם היא מסירת המילה האחרונה לכנסת: חקיקה של מנגנון התגברות, שיאפשר לכנסת לאשר מחדש חוקים שנפסלו בבית המשפט ולבטל כל החלטה שיפוטית בעייתית באמצעות חקיקה והתגברות על פסילתה.
לדעתי גם גישה זו שגויה. מנגנון ההתגברות הוא כלי אפשרי לריסון מערכת המשפט, אך בשום אופן אינו כלי עיקרי לתיקון המצב.
גם אם כוללים את פסקת ההתגברות במתווה הרפורמה, עליה להישמר למקרי קצה. כדי לסכל מראש את שלל הפגיעות הקלות בסטטוס־קוו ובאינטרסים חרדיים ודתיים, חובה לחולל שינוי עומק בזהות השופטים והיועצים, וכן להגדיר ולהגביל את סמכויותיהם
ראשית, גורמים שמרנים, התומכים בחיזוק הכנסת והממשלה על פני בית המשפט, הביעו לאחרונה הסתייגות מרעיון ההתגברות בכלל. טענה אחת היא שפסקת התגברות דוקא תעניק לבית המשפט אומץ לפסול חוקים בידיעה שפסיקתו איננה סוף פסוק, ומנגד הכנסת דוקא תתקשה לממש את זכות ההתגברות שלה למול ביקורת ציבורית ותקשורתית. אבל גם אם נניח שפסקת התגברות תועיל לביצור מספר סוגיות חשובות, בשום אופן לא ניתן לראות בה כלי לשימוש נפוץ.
בתי המשפט והייעוץ המשפטי לממשלה מאתגרים את ההשגים החרדיים במגוון רחב של כלים. לעתים בפרשנות מוטה של חוק או של תקנה, לפעמים בביקורת שיפוטית על פעולות הממשלה או זרועותיה, ובמקרים אחרים בהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה המופנות לעיריות ולפקידים ממשלתיים. אם נשליך את יהבנו על פסקת ההתגברות, התוצאה תהיה שכל סוגיה קטנה ומקומית תצטרך להיפתר בדרך של חקיקה ראשית והתגברות על פסיקה הפוסלת אותה. כל הנחיה של משנה ליועמ"ש המורה לראש עיריה לבטל אירוע בהפרדה תחייב שימוש בפטיש הכבד ביותר האפשרי, על כל המחירים הציבוריים שנשלם על כך כחרדים.
גם אם כוללים את פסקת ההתגברות במתווה הרפורמה, עליה להישמר למקרי קצה. כדי לסכל מראש את שלל הפגיעות הקלות בסטטוס־קוו ובאינטרסים חרדיים ודתיים, חובה לחולל שינוי עומק בזהות השופטים והיועצים, וכן להגדיר ולהגביל את סמכויותיהם.
ממלחמה מתמדת לפשרה הוגנת
הציבור החרדי הוא מיעוט אידאולוגי ותרבותי במדינת ישראל. למרות היותנו מיעוט מובהק הצלחנו לאורך השנים להבטיח את האינטרסים שלנו ולקדם את ערכינו כשותפים בעיצוב פני המדינה. זאת באמצעות השתתפות במשחק הפוליטי והגעה להסכמות עם בני קבוצות אחרות בחברה. הציבור החרדי לא עיצב את המדינה בדמותו, אך הוא קיבל הזדמנות הוגנת להשפיע על דמותה ולהבטיח את זכויותיו.
אנחנו נמצאים בסיטואציה חריגה של היתכנות לתיקון עומק במערכת המשפט. ויתור על ההזדמנות הזו יהיה בכיה לדורות. אסור להתפתות להצעה לוותר על הרפורמה כדי להסדיר סוגיות ספורות. זה הזמן לתקן מהיסוד
מי שהפר שוב ושוב את הפשרה ההוגנת הזו הוא מערכת המשפט, ובראשה בית המשפט העליון. היא אתגרה שוב ושוב את ההשגים הערכיים והחומריים של הציבור החרדי בשדה הציבורי. לעתים היא פגעה בהם, ולעתים כפתה הסדרה מפורשת של פשרות מוסכמות, ובכך העצימה את הביקורת הציבורית על המגזר החרדי.
כאשר החל בית המשפט לספח עוד ועוד נושאים ציבוריים לתחום שיפוטו, החיכוך בינו לבין היהדות החרדית והדתית התעצם, וההסכמה החברתית בישראל נפגעה. האמון שבין הצדדים נשחק. בפרט חלה ירידה באמון של הצד החרדי ביכולת להגיע לפשרות שלא תנוצלנה לרעה על ידי בית משפט חד־צדדי.
הגורם הראשון לחוסר היכולת לקדם פשרות עם הציבור החרדי הוא זהותם של שופטי בית המשפט העליון, והריחוק של רובם המכריע ממסורת ישראל. התיקון של מצב זה חייב לכלול שינוי עמוק בזהות השופטים והסדרה ברורה של סמכויותיהם, אשר תחזק את המוסדות הנבחרים הנוטים לחתור לפשרות.
אנחנו נמצאים בסיטואציה חריגה של היתכנות לתיקון עומק במערכת המשפט. ויתור על ההזדמנות הזו יהיה בכיה לדורות. אסור להתפתות להצעה לוותר על הרפורמה כדי להסדיר סוגיות ספורות. זה הזמן לתקן מהיסוד.
הרפורמה שמקדמים לוין ורוטמן אינה מתוך תפיסה שלהם על מבנה רצוי בדמוקרטיה, אלא פגיעה אנושה בעצמאות הרשות השופטת שהיא אחת משלוש הרשויות עליהן עומדת דמוקרטיה. שתי הרשויות הנוספות הן הרשות המחוקקת, שהיא הכנסת, והרשות המבצעת, שהיא הממשלה. בישראל כיום, יש זהות מוחלטת כמעט בין הממשלה לכנסת בשל כוחו העצום של ראש הממשלה נתניהו על כל חלקי הקואליציה. זהות כזו לא היתה תמיד קיימת בעבר, והיו מצבים שבהם חברי כנסת ממפלגתו של ראש הממשלה סירבו לתמוך בחלק מהיזמות שביקש להעביר. המצב הנוכחי של זהות כמעט מוחלטת נובע משליטתו של נתניהו. אם נוסיף לכך את שליטת הקואליציה ברשות השופטת נאבד את ה"רגל" השלישית עליה עומדת דמוקרטיה.
ה"רפורמיה" הזו, בנוסף לשליטה מוחלטת במינוי שופטים, מבקשת לבטל את מעמדם של יועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים כך שהשרים לא יהיו חייבים לציית לעצותיהם. מצב כזו הוא פתח נרחב לשחיתות מאחר שתחסר כל בקרה חוקית על מעשיו של השר.
הטיעון שבית המשפט, במתכונתו הנוכחית, מונע מהחרדים לממש את ערכיהם הוא הטעיה גמורה. בית המשפט מונע פגיעה בציבור שאינו חרדי ושעליו מבקשים החרדים לכפות את ערכיהם. פגיעה בסמכויות בתי הדין הרבניים אינה מונעת מהחרדים מאומה, אלא רק מונעת כפיית חוקי ההלכה על מי שאינו חפץ בכך.
עניין גיוס בני ישיבות הוא אכן נושא שיש להסדיר אותו, אלא שלא ניתן לעשות זאת על ידי פגיעה בציבור אחר. זהו אכן נושא סבוך ובעייתי לפיתרון, אלא שפגיעה ברשות השופטת, ומכאן בדמוקרטיה, היא דרך פסולה לפיתרון הבעיה.
לסיום, הפיכת ישראל לדיקטטורה הנישלטת על ידי משפחת נתניהו ומקורביהם לא תביא תועלת לאיש מלבד לשליטים עצמם. החרדים, בהיותם הקבוצה העניה והנצרכת ביותר במדינה, לא יפיקו שום תועלת מפגיעה בכלכלה ובביטחון. יתר על כן, קבוצה שאינה שותפה מבחירה לנטל הביטחוני, ואשר השתתפותה בכלכלה היא חלקית בלבד, אין לה זכות מוסרית לכפות פגיעה באופי המישטר באופן מחריד שכזה.
נראה לי קצת מגוחך להעמיד את הרפורמה כפוגעת באחת מרגלי הדמוקרטיה, בעוד שבכל הדמוקרטיות, השופטים ממש לא בוחרים את עצמם.
יש פה ציבור שפשוט אין לו שום אמון במערכת המשפט, והוא דורש לשנות את השיטה.
בקשר ליועצים המשפטיים, נראה לי יותר מגוחך שכנסת שעמדה כמה חודשים, ונפל בחלקה הזכות למנות יועצים משפטיים, תוכל לסנדל את הכנסת הבאה כמו שרואים עכשיו.
הטענה האמיתית נגד בג״ץ היא שמונע מהחרדים להשתמש הלחץ פוליטי לדרוס על זכיות של לא-דתיים
בג"ץ הרוויח את דחיקתו משום שתמיד התערב במה שלא שייך לו. כמו שאמרת סוגיית הגיוס תיפטר בכנסת ולא בבית המשפט ומכאן שהתערבות בגץ בסוגיית הגיוס ובעוד סוגיות מערערת את היחסים הדמוקרטיים במדינה. לכן נדרש תיקון למערכת המשפט וזו בדיוק תפקידה של הרפורמה שאני מעדיפה לקרוא לה תיקון מערכת המשפט.
מאמר חשוב ובהיר. מציג את הדברים בסדר ובמתינות.
מאמר שטחי, המנסה לחפות על העובדה הפשוטה שהציבור החרדי (כפי שהוא בא לידי ביטוי בידי נציגיו הפוליטיים) הוא ציבור לא דמוקרטי ואנטי חופש, המנסה, בכלים דמוקרטיים שמדינה דמוקרטית מודרנית מספקת לשחקנים השונים, לכפות את תרבות האפליה וחוסר השוויון ואנטי החופש המובנה שלהם על כלל הציבור והמדינה.
נ.ב. אני חרדי מבטן ומלידה (לא בעל תשובה ח"ו וכ"ש לא מזרחי ל"ע), ולכן תחסכו ממני בבקשה תגובות כמו "אתה כנראה לא מכיר מספיק את החרדים" ודומיו….
הפוך גוטה !
הציבור החרדי כבר אינו מיעוט, הוא אינו מתגייס מסיבות היסטוריות ואינו מלמד מקצועות הנדרשים למאה ה-21 – ואנחנו בדרך לקריסה חברתית וכלכלית בעיניים פקוחות לרווחה. על איזה סולידריות אתה מדבר? אכפת לנו בכלל מהחברה הישראלית או רק מיבנה וחכמיה? כל המאמר הזה הוא ההתנשאות בזעיר אנפין.
וכי יש אבא שלא רוצה שבנו ילמד אמנות כלשהי? שאנחנו נקיים כחברה כלכלה בר קיימא?
בית המשפט הוא הדבר האחרון שמונע את ההתפרקות של המדינה הזאת – למדינה ערבית מזרח תיכונית טיפוסית – שאתה ואף אחד מהקוראים לא ירצה לחיות בה…
כל הכבוד על התגובה הכנה ויד ה והמתומצתת.
מצטרף לכל מילה.
לא מסכים בכלל עם הכותב!
הבעיה של החרדים היא מאוד עמוקה ומתחילה בכך שמדינת ישראל מבחינתם מקורה בחטא ואין לה זכות דתית ואלוהית להתקיים, מהתפישה הבסיסית הזאת נובעת כל ההתנהלות החרדית כלפי המדינה שבמקרה הטוב אין שיתוף פעולה ובמקרה הרע יש הפגנות ומחאות אלימות על שלל נושאים: גיוס לצבא, מעצר עריקים, שמירת השבת, עבודות הרכבת בירושלים, ניתוח גופות לאחר מוות לא טבעי, גיור ועוד
החרדים בהגדרה הם אנטי מדינה והממלכה מבחינתם היא הקהילה ולכן לא יהיה שום גישור אמיתי ולאורך זמן בינם לבין החברה היהודית הכללית
אם החרדים היו נשארים אחוזים בודדים מכלל האוכלוסייה בישראל אז היה אפשר לספוג את חוסר השילוב שלהם בצבא, כלכלה, חינוך כללי ועוד אבל הם כבר לא מיעוט קטן אלא כ-20% מהחברה הישראלית ובעלי הריבוי הטבעי הגדול ביותר שיהפוך אותם לרוב עוד כ-30 שנה… איך בדיוק תתקיים פה מדינה מפותחת ומשגשגת עם רוב חרדי שנשאר במנטליות של מיעוט מתבשל ונרדף????
יגאל: אני מסכים עם כל מילה שכתבת. תודה
הרפורמה של לוין תפרק את המדינה, ותוביל להתנגשות דמים. הכותב כלל לא קורא את המפה.
למוטי – הטענה שהמצב היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם הוא שקר גמור. הוועדה לבחירת שופטים מורכבת כיום מתשעה חברים. החברים הם שר המשפטים, שר נוסף, שני חברי כנסת שלפחות אחד מהם הוא מהקואליציה, שני נציגים של לשכת עוה"ד, ושלושה שופטים. כדי לבחור שופט עליון יש צורך ברוב של שמונה, כלומר יש צורך בהסכמה רחבה, כולל לפחות חלק מנציגי הקואליציה שהם שני השרים ןלפחות ח"כ אחד. אין שום אפשרות לשלושת השופטים החברים בוועדה לבחור לבדם שופט עליון, והאמת היא שרוב של שלושה גם לא מספיק לבחירת שופט רגיל.
בנוגע לדוגמאות של בחירת שופטים ע"י פוליטיקאים מרחבי העולם, הרי שגם הן חצי אמת, שלפי הפתגם הידוע גרועה משקר. בארה"ב יש הפרדת רשויות בין הנשיא לשני בתי הקונגרס, ומעל לכל קיימת החוקה שאין בילתה. גם במדינות אחרת המצב כלל אינו דומה למה שמנסים כאן להשליט עלינו ולא אכנס לכך מפאת קוצר היריעה.
מאמר יפה ורהוט, שמציג נקודת מבט חשובה בנושא.
התגובות למאמר משקפות במידה רבה את מה שקורה בחברה הישראלית – שיח חרשים!!!
כל אחד חוזר ומסביר את עמדתו, אך לא בהכרח מקשיב בפתיחות כנה ומתוך כבוד לעמדת האחר ולחששותיו
לנציגים שאינם נבחרי הציבור יש רוב בוועדה. 5 מתוך 9 הנציגים הם שופטים ועורכי דין. ברור שעורכי דין שצריכים לעמוד אחר כך מול השופטים- מיושרים איתם, ראי מה קרה עם נוה וחימי(וזה רק מה שהתגלה). כדי למנות שופטים דרוש רוב של 7 מתוך 9, וכתוצאה מכך נוצר ווטו לשופטים אשר מצביעים פה אחד ובעצם ממנים את עצמם. אפשר גם לראות את דעות השופטים לפי סטטיסטיקה של פסקי דין,וגם לפי מה שהם אומרים אחיר שהם פורשים.
אבל הטוב ביותר שתקראי את ספרו של דרור חוטר ישי( שהיה יו"ר לשכת עורכי הדין)- "הכוח ממכר"- יש שם הוכחות למכביר.
הטענה שכביכול השופטים אינם בוחרים את עצמם היא שקר גמור
נציגי לשכת עורכי הדין שבויים לגמרי בידי השופטים, הם הרי רוצים להתקדם לאנשהוא במהלך הקריירה
המציאות היא שכשהשמאל ישלוט, הם יכולים לעשות יחד עם השופטים ככל העולה על רוחם, הווי אומר השופטים ממנים את עצמם בשילוב עם נציגי השמאל, וכשהימין שולט הם חייבים להתייעץ ולסכם עם השמאל על כל מינוי.
זה האמת ואת זה חייבים לשנות.
ישר כוח לכותב המאמר על הביאור המרחיב והמפורט על כל המחלוקות שיכלו מזמן להסתיים ולעבור מחיינו ללא התערבותו הבוטה והמשחיתה של בג"ץ.
האם שוויון בנטל, זה דבר ששווה כל כך הרבה זמן של חוסר יציבות שלטונית? חמץ אולי?
כל זה עוד מבלי לדבר על היועצת המשפטי, ששם חייבים רפורמה.
כך או כך, יש פה צד שלא מוכן לשרוף את המדינה ועל כל גאוותנו
פסח כשר ושמח לכולם!!!
המספרים שהגת אינם נכונים. עובדה תמיד נבחרים שופטים ליברליים. אם כך איך זה קורה? המידע שהצגת אינו נכון ויש לי הרגשה שאת כאן באה לבלבל חרדים ולהביא להם מידע שגוי שיגרום להם לחשוב שהתיקון של מערכת המשפט אינו טוב להם. חפרפרת????
למוטי – המשך. לצערנו יש פה באמת מצב של ציבור גדול שאין לו אמון ברשות השופטת. אבל, כשבודקים לגופו של עניין את הטענות אין לע"ד אפליה. כמובן שניתן להתווכח על כך, אך רוב החשדנות כלפי בית המשפט היא תוצאה של שנים של הסתה מצד מומחה ההסתה והפלגנות בנימין נתניהו.
בקשר למינוי יועצים ע"י הממשלה הקודמת, הרי שאחרי עשרות שנים של שלטון ליכוד כמעט ברציפות, קשה לבוא בטענות על זה שמישהו אחר זכה למנות כמה משומרי הסף.
ממש לא קשה לבוא בטענות כשיועצת שותקת לממשלה שמנתה אותה על הכול ומשחיתה כל מהלך של הממשלה הנוכחית
דבורה, התגובות שלך לא מתכתבות עם המציאות.
א. נתניהו שולט בקואליציה? איך בדיוק הוא שולט על כל המפלגות האחרות שמהוות חצי מהקואליציה? גם בתוך מפלגתו יש מורדים.
אגב, האופוזיציה דווקא מאשימה את נתניהו בכך שהוא נסחט על ידי שותפיו. כנראה שהאמת באמצע – יש ביניהם הסכמות ושותפות.
ב. 'ההסתה של נתניהו' היא שגרמה להידרדרות באמון במערכת המשפט?😯 הרי נתניהו הגן על בג"ץ לאורך השנים. איך בדיוק הוא אחראי גם לחוסר האמון בבגץ?
נראה שהמציאות לא משמעותית ומה שחשוב זה רק לזכור ולהזכיר שביבי רע מאוד. חבל
את מנסה להכניס דעות ליברליות לציבור חרדי. מן הסתם מתוך מחשבה שכאן מתרכז ציבור חרדי אינטלגנטי, פתוח יותר ומתון יותר . אבל דברייך נשמעים מלב השמאל כמעין שליחה לשכנע את הציבור החרדי לתמוך בכם. תחלמי שוב…
זה אולי נכון שביבי נטה שלא לתקוף חזיתית את במוסד הבג"ץ והיעוץ המשפטי עד לפני התפתחות חקירות המשטרה בעניינו, אבל צדיק תמים אף פעם לא היה. הדוגמא הקלאסית היא פרשת בראון חברון בסוף שנות התשעים. כידוע, הפרשה העלתה חשד למינוי יוע”מש נאמן לביבי, רוני בראון, במטרה לסגור את תיק דרעי הראשון (ע”ע בראון חברון בוויקיפדיה). ביבי יצא מהפרשה בעור שיניו מבחינה משפטית, והמינוי כידוע נפסל כיוון שבראון היה רחוק מהרמה המקצועית והאישית הנדרשת לתפקיד, ובנוסף התגלה שהיה מעורב במונקי ביזנס הליכודי דרך צחי הנגבי. וזאת רק דוגמא מיני רבות.
מעניין איך ההסטוריה חוזרת על עצמה, כפארסה. לאחרונה ניסה ביבי למנות את מנכ”ל משרדו, יוסי שלי, לראש הלמ”ס, למרות שמדובר באדם ללא הבנה של ממש בסטטיסטיקה או כלכלה. אז למה למנות אדם שאינו מקצוען משכמו ומעלה לתפקיד כה קריטי ? מאותה סיבה.
לגבי מה שכתבת שאין אפליה- נראה שלא קראת את המאמר…מה בעניין חוק הגיוס? הפרדה מיגדרית? סמכויות בתי הדין? הכותל? ועוד…
לשלמה – אתייחס לטענותיך זו אחר זו. בעניין חוק הגיוס כבר כתבתי שמדובר בסוגיה לא פשוטה, אך המציאות מראה שבפועל כבר עשרות שנים בני הישיבות אינם מתגייסים. מעולם לא נעשה כאן ניסיון אמיתי להסדיר את העניין, ולע"ד זה אפשרי כי רוב רובו של הציבור הכללי מקבל את המצב. להביא חוק גיוס מפלה כפי שנעשה זו טעות שגרמה לפסילתו בבג"ץ מטעמי חוסר שיווין. הפתרון חייב לבוא בצורה אחרת שתהיה מוסכמת, רק שלאיש מהפוליטיקאים לא אצה הדרך בעניין כי מה יותר נוח וחביב עליהם מזריקת בוץ על בית המשפט?
בנוגע להפרדה מגדרית – גם כאן צריך להגיע להסכמה רחבה, כי עניין אפלייה נגד נשים הוא רגיש מאד בציבור הכללי. יש אומרים שאין מדובר באפלייה, אבל פה אני אזכיר את פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב, שקבע כי אין כזה דבר "שונה אבל שווה".
בעניין סמכויות בית הדין הרבני כבר כתבתי.
בעניין הכותל – פה באמת יש מריבה שיש לה קצת נופך ילדותי. הכותל אינו רכושה של אף קבוצה מגזרית, והתביעה החרדית לשליטה בו אינה מתקבלת על הדעת. כך או אחרת, על נושאים מהסוג הזה אפשר להתאפק ולא להחריב את המדינה.
בברכת פסח כשר ושמח.
לדבורה
הציטוט שלך מבית המשפט האמריקאי הוא שתפס את תשומת ליבי.
בסיסה של המחלוקת היא הערכים. הערכים שבגץ מייצג ונראה שבהם את תומכת מקורם בעיקר בעמדות פופולריות-בינלאומיות. זה כמובן טבעי שהשופטים חשופים בעיקר לעמדות כאלה הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית מאמינים בהם. מובן עוד יותר, שמי שהדיקטטור מייצג את עמדתו תומך בדיקטטור.
העובדה שבעינייך עמדת בית המשפט העליון היא מחייבת או אפילו מקור סמכות, היא כמובן אפשרית – אבל את ואתם.ן 🙂 חייבים להבין שישנם אנשים שעבורם זה לא כך.
עניין הכותל ממש אינו נושא ילדותי, הוא שריד בית מקדשנו שאותו רוצים לחלוק עם הרפורמים. שאגב, לא דורכים שם כמעט. רק רוצים שתהיה רחבה מעורבת. רק רוצים לקבל לגיטימציה לדרכם.
הפרדה מגדרית לציבור המעוניין בכך, נראה לי שזו חוצפה של ממש להתערב בזה מכוח כל מיני שיקולים של שוויון. זה לא שוויון, לא לתת לנו לעשות אירועים שמתאימים לנו.
שוב ושוב בג"ץ מעלה על השולחן נושאים שלא ישנו כלום חוץ מלעשות בלגן במערכת הפוליטית תוך הסתה נגד הציבור החרדי.
סתם נראה לי קצת מוזר לומר על המחנה התומך הרפורמה שהם המחריבים את המדינה, כשהמדינה פינתה והרסה משפחות, אף אחד לא חשב להשבית ולהרוס אותה. גם אם היו קריאות לסרבנות, זה היה רק מפקודת הגירוש, לא מצה"ל ככלל. יש פה צד שמוכן לשרוף פה הכול העיקר להשליט את דעותיו על מה שיישאר מהחברה שלנו.
אני לא מבין מה גורם לאדם חרדי להתנגד לרפורמה, מתי בית המשפט כל כך עזר לו שהוא נהיה חסיד של השופטים.
רק פלגנות והסתה זה המתנה של בית המשפט לציבור החרדי, היה אפשר לשנות, ונכנענו. נקווה שתהיה הזדמנות שניה.
פסח כשר ושמח
לא הבנתי ? אתה טוען שרק לחרדים ודתיים יש זכויות תפילה בכותל, ואין לאחרים זכות בימים ושעות מסויימות להתפלל בדרכם ? אם כן, מה הבסיס לטענה: הרי במדינה דמוקרטית חופש דת מוקנה לכל ולא רק לחרדים ודתיים ? חוצמזה – מי אמר לך שרק רפורמים רוצים תפילה מעורבת , אולי גם חילונים ? אולי גם מסורתיים ? לא ברור לך שכל העניין הוא הנירמול – לא ברור לך שמרגע שזה ינורמל ויהיה אפשרי רבים יבחרו באפשרות הזו ? אז אולי תודה שלא רוממות הדמוקרטיה מדברת מגרונך אלא החרדה שמא מישהו יקח לך את המונופול על הדת שבשמה מותר לך לדעתך למנוע חופש דת ?
"מתי בית המשפט כל כך עזר לו״ – מתי באמת בית המשפט עזר לחרדים? איזו שאלה חסרת מודעות. המדינה הזו יכולה להתקיים כמערבית ועשירה ונתמכת בידי מדינות המערב רק בגלל בג״ץ. מעט אנשים אינטליגנטיים בעלי כוח יצירה בתחומי המדע והכלכלה יהיו מוכנים לחיות במדינה שתהיה כפופה לתורת מוסר שתורכב כפשרה בין החרדים, הכהניסטים ומרכז הליכוד. ובלי האנשים האינטליגנטיים האלו והבריתות הבינלאומיות שהם מביאים איתם אין הייטק ואין כלכלה ואין סייבר ואין ביטחון ואין חיל האוויר הטוב בעולם וגם אין מדינה. החרדים אולי יוכלו למצוא מדינה חדשה שתקלוט אותם כפליטים. שם יחיו כגלותיים בלי ניסיונות לשנות את ערכי המדינה המארחת כמו גולם שקם על יוצרו, וההיגיון יחזור לעולם.
אפשר להגיד הרבה דברים על הרפורמה המשפטית אבל בין השאר היא מהווה בגידה של החרדים באידיאולוגיה שלהם – מגלותיות הם מנסים להפוך ממש לבעלי הבית. אבל להיות גם חרדי וגם בעל הבית זה כמו להיות משולש מרובע. מה שמכונה בפילוסופיה היהודית ״מן הנמנעות״.
אבן המחלוקת לצערי סבה היום סביב הציבור החרדי. הסיבה הפשוטה לכך היא הדמוגרפיה המתדפקת על הדלת של החילונים.
הציבור המתנגד מזמן שכח את הרפורמה למרות שממשיך לצעוק "דיקטטורה" וכל מעייניו כעת נשואות לסדר הדברים אחרי הבלאגן החוקתי – האם יוכלו החרדים להמשיך לא ללמוד ליבה? האם נוכל לעגן לתמיד את חוסר ההשתתפות במאמץ הלחימה? (ביננו, כולם מבינים שזו השתמטות לשמה ובוודאי לא לשם שמיים, אבל בוויכוח הציבורי אף חרדי לא מעז לומר זאת).
ולכן המאמר הזה, ככל שהכותב מתאמץ להתדיין באופן מסודר על הדברים, מתחמק מהשאלה שמטרידה גם אותי כבר שנים – למה אנחנו מתחמקים ?
השקר המהותי שבבסיס המאמר מיוצג בפתיחה מול הסיפא:
"המבט החרדי, שאני מתעניין בו כאן אינו נוגע בסוגיה עקרונית זו אלא באינטרס המגזרי."
מול:
"למרות היותנו מיעוט מובהק הצלחנו לאורך השנים להבטיח את האינטרסים שלנו ולקדם את ערכינו כשותפים בעיצוב פני המדינה. … הציבור החרדי לא עיצב את המדינה בדמותו, אך הוא קיבל הזדמנות הוגנת להשפיע על דמותה ולהבטיח את זכויותיו"
כלומר, מבחינת כותב המאמר ה"אינטרס המגזרי" אינו רק "להבטיח את זכויותיו" (והדוגמאות שלו – למשל הפרדה באקדמיה הכללית ו "אופי היהודי של הפרהסיה הציבורית בשבת ובפסח" כלומר כפיה דתית על הרוב אפילו באיזורים בהם ה "מיעוט המובהק" החרדי לא מסתובב בפרהסיה), אלא גם "להשפיע על דמותה" ו"עיצוב פני המדינה".
זו חריגה מובהקת מאינטרס מגזרי אל תחום הרוב הדמוקרטי, שלטענת המחבר אין לחברה החרדית שהיא "מיעוט מובהק" לטענתו, כל עניין בה שכן ערכיו שונים לחלוטין. זו מהות הכפיה (במקרה זה – החרדית). הניסיון להשתמש בבג"צ ושופטים "מטעם" כדי להשפיע על דמות המדינה ולעצב אותה ע"י וברוח "המיעוט החרדי המובהק" הכופר מעיקרו בערכים עליו מושתת בג"צ ושאינו מעונין להשתתף בצבא העם וזאת כביטוי ל"אינטרס המגזרי" שלו, היא עוד ביטוי לשקר המהותי זה.
ראשית כול לא אמרתי שרוממות הדמוקרטיה זועקת מגרוני. חוץ מזה שבשונה ממך אני לא זועק בכלל. משתדל לפחות.
כולם יכולים להתפלל בכותל תוך שמירה על קדושת המקום. לא מבין איך משמע בדברי שרק לחרדים ודתיים יש זכות תפילה בכותל.
הכותל הוא מקום קדוש לכול אורכו ובכול שעות היממה. ומי שלא מבין את זה, שפשוט יתרחק מהמקום.
לא מבין מה קפץ לך עם מונופול וכו', אולי אם תכתוב בצורה מנומקת יותר ופחות סימני שאלה יהיה שייך לנהל שיח יותר אינטליגנטי.
מדגיש שוב, אין לי מושג מה יקרה עם הנושא ינורמל, כרגע הדרישה לתפילות מעורבות היא של קומץ אנשים שכול מה שמעניין אותם זה רק פרובוקציה. הם לא מבקרים בכותל ביום יום.
שאלתי פעם את השומר בסיומו של חול המועד כמה רפורמים הגיעו לעזרת ישראל, הוא אמר לי שהם קצת אכזבו. לחצתי עליו והוא אמר לי שלמעשה לא הופיע אפילו אחד…
בית משפט עליון ליברלי והחברה החרדית לא יכולים לדור בכפיפה אחת. צריך להיות ישירים: יש יותר מידיי ערכים והוראות לא ליברליות במסורת ישראל. זה חסר תוחלת. בית משפט סביר לא יכול לאפשר "פרבילגיות" מופלגות לסקטור מסויים המקריסות את עקרון השוויון.
עצם ההתדיינות בבג"ץ בשנים האחרונות דווקא צמצמה את העוינות כלפי אי השירות בצה"ל של בני הישיבות לעומת ההתלהמות שלוותה אותנו משך כל השנים עד החלטת בג"ץ הידועה.הפיתרון היחיד לסוגיה הטעונה הינו בדרך אותה מנסים עתה להתוות:צמצום עד ביטול שירות החובה ותגמול נדיב למשרתים בכסף ובתחומים נוספים .
ביטול עילת הסבירות ,אליה לא התייחס הכותב,מסוכנת מאד לציבור החרדי ואכמ"ל. מתן שליטה לממשלה במינוי השופטים עלול להיות חרב פיפיות.ההצעות העולות עתה להרכב ועדה ע"י אישים מחוץ למערכת שלא יהיו תלויים לא בשופטי ולא בפוליטיקאים-הגיוני ומתאים הרבה יותר.
למה נראה לך שהדיון בבג"ץ הוריד את רמת השנאה??
בלעדיו יכל להיות חוק גיוס שהיה מוריד את העניין מסדר היום.
בג"ץ לא גרם לגיוס של אף חרדי, ורק משאיר את הנושא הטעון על השולחן.
ביטול עילת הסבירות כנגד החלטות ממשלה הם אולי לא טובות למגזר החרדי.
אבל עילת הסבירות על מינויים??
על חוקים??