זו המנגינה שלנו

בערב שבועות תשפ"ג כיבד בנוכחותו הרב דוד לייבל, ראש מוסדות 'אחוות התורה', את מדרשת אותות – מדרשה תורנית לנשים חרדיות. את שיעורו, שסבב סביב דברי חז"ל, "נשים במאי זכיין", חתם בפניה ישירה לבנות המדרשה ולאורחותיה:

אני רוצה להאמין שהדרבון שלכן ללמוד גמרא אינו פמיניסטי – 'אההה… אתם הגברים לומדים גמרא, גם אנחנו לומדות גמרא…' יש לנו סוג חשיבה שמושקעת בגמרא, בתנאים, באמוראים, בראשונים, שמה אנחנו מוצאים את עומק החשיבה שלנו, את דרכי החשיבה שלנו, לכן יש מקום ללמוד גמרא… אתן יכולות לספוג, להפנים את הדברים האלה, ולכן ללמוד גמרא!

לדברי הרב לייבל, זכותן של נשים אינה רק בשליחת בעליהן ובניהן ללמוד, אלא גם בלימוד וברכישה של עומק החשיבה ושיקול הדעת של חז"ל, המשוקעים בדברי הגמרא, בדברי תנאים ואמוראים ופוסקי הדורות.

זכותן של נשים אינה רק  בשליחת בעליהן ובניהן ללמוד, אלא גם בלימוד וברכישה של עומק החשיבה ושיקול הדעת של חז"ל, המשוקעים בדברי הגמרא, בדברי תנאים ואמוראים ופוסקי הדורות

במאמרה האחרון על במה זו השמיעה אורית ג'ושוע טענה דומה. היא העלתה על נס את הנשים היפות כתרצה, שנדבן לבן ומרצונן הטוב הן מתאוות ללמוד דברי תורה באופן ישיר ובלתי מתווך, במפגש ישיר עם ארון הספרים היהודי. היא אמנם סייגה את דבריה ואמרה שיש להבדיל בין לימוד אישי למסגרת ציבורית ללימוד תורה לנשים, ולכך איני שותפה, אך לעיקר טענתה אני מסכימה בהחלט. רק  מפגש בלתי אמצעי עם דברי חז"ל במקורם יכול להניב לימוד עמוק ומשמעותי שיש בו מסרים עבורנו, שיטעין אותנו בכוחות להתמודדות עם אתגרי התקופה.

במאמר זה אני מבקשת לעיין בסוגיית 'נשים במאי זכיין' ודרכה לשפוך אור על עמדתו של הרב לייבל ללימוד גמרא לנשים.

 

גם מנגינה היא פירוש

כולנו יודעים שלדיבור יש מנגינה, והמנגינה של הדברים מעניקה להם את משמעותם. דבר מה יכול להיקרא בשתי מנגינות ולקבל בהתאמה משמעויות שונות ואפילו הופכיות. הביטוי החיובי "אין כוחו אלא בפיו", שרש"י מציין אותו לשבחו של משה בהתכוונו לכוח הדיבור והתפילה, הפך בשפה המדוברת לביטוי של גנאי על אדם שאין כיסוי לדבריו.

פרשנים שונים קוראים את אותן מילים במנגינה שונה, והמשמעות משתנה בהתאם. הביטוי "ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה" (קידושין כט, ב) מופיע במסגרת דיון על המתח שבין התמסרות ללימוד תורה לבין דאגה לצרכי החיים. אנו מכירים ביטוי זה במנגינה ששמע רש"י בדברים הללו, המניחה את ההטעמה בסוף המשפט –  כיצד אדם יכול לעסוק בתורה כאשר ריחיים על צווארו? אין זה אלא שעל האדם החפץ בתורה להסיר מעליו את הריחיים. התוספות שומעים ביטוי זה במנגינה אחרת, המעניקה את עיקר המשקל לריחיים שעל צווארו, ורואה בהן את האחריות הראשונה של האדם הנשוי. הם מביאים את פרשנותו של רש"י ומערערים עליה:

ועוד קשה אחר שנשא אשה היאך יצא חוץ למקומו ללמוד והלא הוא צריך לחזור אחר מזונות אשתו ובניו […] שצריכין בניו ובנותיו להתמשכן בעבור מזונותיהן? משמע שאין עושים יפה שהולכים ללמוד חוץ למקומן! על כן נראה לר"ת איפכא דר' יוחנן דאמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה לבני בבל דיבר שאינו יכול להניח אשתו וילך וילמוד תורה ועוד שהם עניים.

רבנו תם מטעים את החלק הראשון של המשפט: ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה? המשימה העיקרית המוטלת עליך היא דאגה למשפחה, ואתה הולך ועוסק בתורה? היאך אתה עוזב את משפחתך ומתנער מחובתך העיקרית לעת הזו?

נראה אפוא שאותו ביטוי ניתן להבין בשתי דרכים שונות. לפי הראשונה, על האדם ללמוד תורה ו'להסתדר' עם החיים. לפי רבנו תם ההבנה הפוכה: חלילה לך מלצאת חוץ למקומך כאשר פרנסת ילדיך עליך. הסרת הריחיים היא אופציה חיובית לפי פירושו של רש"י, אולם היא אפשרות בלתי ראויה לפי פירושו של רבנו תם.

כעת ננסה לקרוא את המקורות העוסקים ב"נשים במאי זכיין" במלואם, בהקשרם ובשתי המנגינות האפשריות לקראם.

 

נשים במאי זכיין – אידאל או בעיה שיש לצמצם?

כל תלמידת בית יעקב שמעה לא אחת את דברי הגמרא על "נשים במאי זכיין", אולם מעטות למדו את הסוגיה במקורה. הבה נעיין אפוא בדברי הגמרא ונקשיב לקולה בתשומת לב:

גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר, "נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי." אמר ליה רב לר' חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. [אמר לו רב לר' חייא: נשים במה הן זוכות? ענה לו: בהבאת בניהן לקרוא בתורה בבית הכנסת ובשליחת בעליהן לשנות בבית המדרש ובהמתנה לבעליהן עד שהם באים מבית המדרש] (ברכות יז, א).

הגמרא טוענת כי הנשים נתברכו או הובטחו יותר מן האנשים, ותומכת את דבריה בפסוקים המבטאים שלנשים קשר ישיר לדבר ה' ללא כל תיווך: "שמענה קולי", "האזנה אמרתי". מיד לאחר מכן, לכאורה בהמשך לדברים שלמעלה, היא שואלת "נשים במאי זכיין" – במה זכו הנשים למעלה זו?

איך נכון לקרוא שאלה זו?

בגליון "דברי ישר" שהתפרסם בערב חג השבועות בשנת תשע"ח מופיעים דברי חז"ל אלו עם הביאור הבא:

אשה שזוכה להמתין לאישה ומוכנה לכל מציאות קשה שלא תהיה, ולא מתוך חוסר ברירה, אלא להפך, מתוך אהבת תורה ולכתחילה, היא זוכה להיות בהגדרה של נשים שאננות, שזכותן גדולה משל האנשים.

חשוב לכותב גם להדגיש שהשאלה "נשים במאי זכיין" אינה תמיהה אלא שאלה רטורית: "לא היה לו ספק בדבר ח"ו, אבל רצה לברר מקחו לדעת למה זכו בכך." להבנתו, ניסוח דברי רב כשאלה לרב חייא איננו מטיל ספק במעלת הנשים, אלא נועד להדגיש את גדלותן. השאלה היא אמצעי פדגוגי להדגשה וחיזוק, ולא תמיהה המחלישה את העמדה. לפיכך, התשובה נקראת כקביעה: נשים במאי זכיין – בכך שהם מסייעות לגברים, זוהי מעלתן של נשים.

ואכן, כך גם אנו שמענו את הדברים, והבנו כי הלימוד עצמו נמצא אי שם, מחוץ לגבולותינו, ותפקידנו הנעלה, והזכות הגדולה ביותר שלנו, הם אפשור קיומו וביסוסו של עולם התורה הנבנה בידי הבעלים והבנים. שאלה זו מתנגנת באזנינו כהוראה, כערך שאנו נושאות על נס, כשליחות ייחודית המוטלת על כתפינו, מלכתחילה!

אולם שאלה זו, ככל שאלה, ניתנת להיקרא גם במנגינה של 'בעיה'. יש ביטוי יידישאי ש'שאלה איז טרייף'. בכשרות אנו מעדיפים בשר חלק, שלא היתה עליו שאלה. עצם העובדה שאנו שואלים לגבי הנשים, עוד לפני שנעמיק בתוכן השאלה, משדר כי יש להן בעיה. וכך אכן קרא זאת ה"פני יהושע" בביאורו לגמרא שם.

ה"פני יהושע" תוהה מה מקום יש לשאלה "נשים במאי זכיין". הלא גם הן מצוות כגברים במצוות לא תעשה, וכן בכל מצוות עשה שאין הזמן גרמן. אז למה לשאול במאי זכיין? למה לחפש להן שביל צדדי לזכות דרכו, ששולחות את בעליהן ובניהן, כשהן יכולות לצעוד בדרך המלך, ובדיוק כמו הגברים לקיים את כל המצוות ואז גם לזכות לשכר כמותם? כלומר, הוא מבין כי "נשים במאי זכיין" הוא תמיהה על האמירה הקודמת – מהי מעלתן של נשים שהן זוכות לשבחים אלה? מתוך כך הוא מנסה להבין מדוע יש בכך שאלה. הוא מסביר כך:

והנראה לענ"ד בענין זה […] שצריך אדם לזכך כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בעה"ז על ידי קיום רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כדי שיוכלו כולם ליהנות מזיו השכינה כדפרישית ומשום דלפי"ז לא שייך הך מילתא כי אם באנשים שמקיימים רמ"ח מצות עשה משא"כ בנשים כשתסיר מהם מצות עשה שהזמן גרמא כיון דפטורות ישארו אותן אברים פגומים ולא יוכלו ליהנות מזיו השכינה, ומש"ה מסיק רב במילתיה דאפילו הכי גדולה הבטחה שנתן הקדוש ברוך הוא לנשים.

אדם מזכך את רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו באמצעות קיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. מכיון שלאשה חסרות מצוות, שכן אינה מחויבת בכולן, במה יזדככו כל איבריה? חלקם יישארו פגומים ולא יזכו חלילה ליהנות מזיו השכינה.

כל מי שמוצאת זמן ופניות נפשית ללמוד באקדמיה, לעבוד במשרה מאתגרת או לשתות מים מבורות נשברים, ודאי וודאי שעליה ללכת בדרך המלך ולשאוב מבאר מים חיים – לימוד תורה עצמאי, מתוך הספר, בראיית ההקשר המלא

זו לדעתו שאלת רב לרב חייא – אם הן אינן מחויבות בלימוד תורה, היאך תזכינה באותו זיכוך שהתורה מקנה ללומדיה? מרגיע אותו ר' חייא ואומר: בכך שהן מסייעות לבעליהן ולבניהן ללמוד תורה הן זוכות בשכר לימוד תורה. מצאנו להן אפוא שביל צדדי, קיצור דרך לאותו יעד נכסף שהגברים מגיעים אליו ישירות, דרך לימודם העצמאי:

וכדי לפרש דבריו אמר ליה רב לר"ח הני נשי במאי זכיין והיינו כדפרישית ובהא מסיק שפיר באקרויי בנייהו ובאתנויי גברייא ונטרין כו' נמצא כיון שהן מסייעות לבעליהן ולבניהן ללמוד תורה לשמור ולעשות כל תרי"ג מצותיה הרי שיש להם שכר אפילו במצות עשה שלא נצטוו עליהם וכן בתלמוד תורה אף על גב שלא נצטוו עליהם ושכר תלמוד תורה כנגד כולם אפילו הכי יש להם שכר בכולן.

לשיטת הפני יהושע, התירוץ של הגמרא נועד רק לאותן נשים שאינן מקיימות את המצוות שהן פטורות מהן. לו היו נשים מקיימות את כל המצוות, גם מצוות שהזמן גרמן, לא היה מקום לתמיהה.

התורה פטרה נשים ממצות לימוד תורה – על כך אין ויכוח. אולם, כפי שכתבה אורית ג'ושוע, נשים יכולות ללמוד תורה אם הן חפצות בכך, בגדר "אינה מצווה ועושה". עבור אותה אשה שמסיבות שונות אינה מוצאת את הרצון הפנימי הזה, מציע ר' חייא מסלול עוקף לזכות באותן מעלות שחז"ל מייחסים לנשים – הלימוד של בעלה ובניה. אך מכך נובע, שכל מי שמוצאת זמן ופניות נפשית ללמוד באקדמיה, לעבוד במשרה מאתגרת או לשתות מים מבורות נשברים, ודאי וודאי שעליה ללכת בדרך המלך ולשאוב מבאר מים חיים – לימוד תורה עצמאי, מתוך הספר, בראיית ההקשר המלא, כפי שמציעה לנו גב' ג'ושוע.

המילים אותן מילים. רק המנגינה שונה, וממילא גם המשמעות משתנה. כעת היא גם עולה בקנה אחד עם דבריו של הרב לייבל, המעודדים את הנשים ללמוד גמרא, לא בדיעבד, אלא לכתחילה. להתחבר למקור שאין שני לו, להבין את שיקול הדעת של חז"ל ולאמץ את מבטם על החיים.

 

אז למה אמרו לנו אחרת?

כל מי שגדלה בבית יעקב סופגת לקרבה אהבת תורה במנות גדושות, בדרך שרק מורותינו היקרות ידעו להנחיל. כמי שהיתה עדה לקימומו של עולם התורה המפואר על חורבות יהדות אירופה, אני גאה להיות חלק מאותו מפעל אדיר שפעל בהרמוניה על כל חלקיו למען המטרה המשותפת.

אכן, באותם ימים הוטלה עלינו שליחות, להיות חיילים במערכה; הגברים בחזית לימוד התורה והנשים בעורף, מאפשרות את אותו לימוד כרחל אשת ר' עקיבא. המשימה שאליה היינו מגויסות לא אפשרה לנו לשמוע מנגינה אחרת אלא רק 'קבוצת משימה' – יש לך יעוד, יש לך שליחות. משימת הדור היא החשובה. כפי שאין זה לגיטימי שהטבח הצבאי יתרעם מדוע הוא טבח ולא טייס, כך גם אנו לא שאלנו את עצמנו מדוע אנו רק מאפשרות ולא לומדות בעצמנו. כולם יחדו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. מגויסות היינו למשימה הכללית. ואכן, כדברי ר' עקיבא, שלי ושלכם שלה. עולם התורה לא היה עולה כפורח בלעדי תרומתנו.

רק את כיחידה תצטרכי ליתן דין וחשבון על מצבך הרוחני, ולא תוכלי להסתפק בכך שמישהו ילמד עבורך. את הזיכוך שהתורה מזככת את לומדיה, את המסרים שהתורה רוצה להעביר לך – אינך יכולה לקבל מכלי שני

היום, אחר הקמתו המפוארת של עולם התורה, שבה החברה החרדית משדה המערכה, והיא מגלה שהעולם שבתוכו ילדיה חיים מדבר בשפה אינדיווידואלית. היחיד והיחידה, כל אחד מאתנו רוצה לעשות לביתו, לנשמתו, לזהותו. האתגרים העומדים היום בפנינו הם אתגרים אישיים. כל אחת תתייצב עם הנייד שברשותה, או בלעדיו, בפני קונה, ותצטרך ליתן דין וחשבון. למדת תורה? היא תישאל. נשאת ונתת באמונה? היא תיתבע!

רק את כיחידה תצטרכי ליתן דין וחשבון על מצבך הרוחני, ולא תוכלי להסתפק בכך שמישהו ילמד עבורך. את הזיכוך שהתורה מזככת את לומדיה, את המסרים שהתורה רוצה להעביר לך – אינך יכולה לקבל מכלי שני. את חפצה לצעוד בדרך המלך ולא מסתפקת עוד רק ב־Plan B.

משימת ההשתלבות הנושקת על דלתנו מאתגרת מאד את הזהות התורנית של כל אחד וכל אחת מאתנו. בדיוק כפי שנהגו מורותינו בדור הקודם, עלינו להתגייס למשימה הזו בשפה של אידאל, של שליחות, של Plan A. עלינו לשלוח  את עצמנו לעבודה, ללימודים ולכל האתגרים שבחוץ גדושות בתורה וביראה, ומחוברות כמו למכונת חמצן לארון הספרים היהודי. רק כך נצליח במשימה העומדת לפתחנו בדור הנוכחי.

לימוד תורה לנשים הוא צו השעה. מי לה' אלי!

Photo by Anne Nygård on Unsplash