מצב החירום השורר במדינה בעקבות המתקפה הנוראה שחוותה בשמחת תורה הציף שוב את הסוגייה הלא פתורה של גיוס בני הישיבות. התסבוכת החוקתית המתגלגלת בעניין כבר שנים מאז שבית המשפט העליון ביטל את חוק טל רק מעמיקה יותר את המשבר. התחושה הרווחת היא כי הפעם משהו חייב להשתנות: המצב לא יכול להמשך ככה. כאשר מאות מבחורי ישראל מכל קצוות החברה הישראלית נקטלים בשדה הקרב תוך חירוף נפש להצלת הבית, נדמה כי בסבב הנוכחי המגזר החרדי לא יצליח להתחמק מהדרישה הפשוטה של רוב העם המופנה כלפיהם – לשאת בנטל הביטחוני.
התחושה הרווחת היא כי הפעם משהו חייב להשתנות: המצב לא יכול להמשך ככה
מבלי להיכנס להיתכנות הפוליטית לפתרון, ניתן להצביע על נקודת תורפה אחת המסמלת את קו השבר בוויכוח הנצחי בין הציבור החרדי למקבילתו החילוני: "הבחורים שאינם לומדים".
כפי שעלה במאמרים שפורסמו על במה זו, ובפרט אלו של הרב יהושע פפר, עניינם של צעירים חרדים שאין תורתם אומנותם (וגם לא קרוב לכך) מעלה קושי מיוחד. קשה לנציגים החרדים להתגונן מולה, כאשר התירוץ המפורסם בדבר ה"חילון" המתרחש לחרדים המתגייסים אינה מתקבלת על הדעת: "יפתחו לכם מסלולים נפרדים", עונים התובעים מהחברה הכללית. "במה אתם יותר טובים מבני הציונות הדתית?", הם מטיחים.
ובכן, מה אפשר לומר בעניין החרדים שאין תורתם אומנותם? מדוע שלא נשרת?
השקפת עולם הישיבות ביחס לגיוס
לפני כמה חודשים כתב הרב יהושע פפר מאמר מרתק בסוגיה הנ"ל. בין דבריו, הוא הביא ציטוטים אחדים של גדולי הדורות בעניין ניצול פטור "תורתו אומנתו" על-ידי אלה שאינם. הרב פפר מתאר מצב שבו עם הזמן, "הוראות אלו הלכו ונעלמו", עד שכיום פורחת לה תעשייה שלמה של מוסדות הנועדות אך ורק למען הענקת הדיחוי.
אולם, יש להודות כי לא ברור אם הוראות אלו היו כנות במלואן, או שנבעו מתוך אילוץ, וכאשר הוסר האילוץ בוטלו ההוראות. זכורה לנו הקלטה מתוך דברי הגראי"ל שטיינמן, זצ"ל, שפגש הורים שביקשו עצה בנוגע לשליחת בנם לצבא – מסלול הנח"ל החרדי שבדיוק קם. באותם הימים. לפי התמלול שפורסם, רק לאחר שאמרו לו ההורים כי בניהם נמצאים במצב תחתית מבחינה דתית, אישר להם הרב שטיינמן לשלוח את ילדיהם לצבא. לעניות דעתי, לא מדובר בזלזול בכללים שהתווה הדור בקודם, אלא בעמדה ברורה המביעה התנגדות עקרונית של הציבור החרדי לשירות בצבא.
טענות אלו לא יועילו כלפי צעירים שאינם לומדים תורה, והם מתקשים לעמוד בנסיבות חדשות שבהן החרדים הופכים להיות חלק משמעותי מתוך האוכלוסייה: וכי כאשר כל המדינה חרדית ימשיכו החרדים להימנע מהשירות הצבאי?
התנגדות זו עמוקה יותר מעניין לימוד התורה בלבד, כולל ההגנה של "תורה מגנא ומצלא". טענות אלו לא יועילו כלפי צעירים שאינם לומדים תורה, והם מתקשים לעמוד בנסיבות חדשות שבהן החרדים הופכים להיות חלק משמעותי מתוך האוכלוסייה: וכי כאשר כל המדינה חרדית ימשיכו החרדים להימנע מהשירות הצבאי? אלא, קיימת התנגדות יסודית ושורשית הנוגעת בבריח התיכון של יחסי חרדים-חילונים מאז קום המדינה – או, אם תרצו, יחסי דת ומדינה.
גם כאשר תהיה חובה הלכתית ברורה של שירות בצה"ל, כגון מלחמת העצמאות (וגם כיום, לפי כל הדעות ששמעתי בנוגע למלחמת ההגנה של "חרבות ברזל"), עדיין מוקש זה יחצוץ בין הניצים. סלע המחלוקת הרבה ונוגע בעצם מהותה של קיום המדינה.
"הדרכון היהודי" מול "הדרכון הישראלי"
"נכון, במציאות הישראלית הנוכחית, אנחנו מחזיקים בכיס החליפה שלנו שני דרכונים. הדרכון הישראלי שלנו בן 75 שנה כמעט, ואנחנו מכבדים מאוד בני 75 – אף שאצלכם לא כל כך מכבדים את חוכמת השנים, לא קמים מפני שיבה ולא מהדרים פני זקן. אבל הדרכון היהודי שלנו בן למעלה מ-3300 שנים, מאז התקיים בנו "היום הזה נהיית לעם" כשקבלנו את חוקת העם שלא ניתנת לשינוי, למרגלות הר סיני, ואנחנו מכבדים יותר את העתיקוּת הזו ושומרים עליה ללא שינוי, ללא עיוות, ללא סטייה וללא סילוף לאורך כל השנים והתמורות. אנחנו יכולים להחזיק דרכון כפול, ישראלי ויהודי, כל עוד אין סתירה בין "הריבונות הישראלית" לריבון עולם. אם מדינת ישראל אינה מנסה לעקור את ריבונותו כביכול של ריבון עולם מחיי אזרחיה ומחוצותיה, כמו שניסתה ממשלת הערב רב לעולל, זה אפשרי. אבל כאשר כופים על העם היהודי לבחור בין ריבונות ישראלית לריבונותו של ריבון עולם, אם הוא ייאלץ לבחור רק בדרכון אחד, העם היהודי כבר בחר: ד’ אלוקינו ד’ אחד. לא נבחר אז, כולנו כאן כבר בחרנו!"
עורך "יתד נאמן" לא נשאר חייב, וקבע נחרצות שכאשר קיימת סתירה בין השתיים (והיא קיימת), בין הדרכון היהודי לבין הדרכון הישראל, אזי נבחר באחד בלבד: זה של העם היהודי
כך נכתב במאמר מערכת של ישראל פרידמן, עורך עיתון "יתד נאמן", בתגובה לדברי העיתונאי בן כספית עת הוקמה ממשלת ה-64, שעורר סערה כאשר תחת הכותרת "מדינת יהודה ומדינת ישראל". בדבריו, הציע כספית לפלג את מדינת ישראל לשניים: ישראל ויהודה, תל-אביב וירושלים. עורך "יתד נאמן" לא נשאר חייב, וקבע נחרצות שכאשר קיימת סתירה בין השתיים (והיא קיימת), בין הדרכון היהודי לבין הדרכון הישראל, אזי נבחר באחד בלבד: זה של העם היהודי.
בעיניי, זוהי תמצית האידיאה החרדית. מטעמים מובנים, חברי הכנסת החרדיים לא ידברו בשפה הזו ברבים, אך ספק שכאן מונחת הסיבה העיקרית להתנגדות היהדות החרדית לנושא הגיוס – ממועד קום המדינה ועד ימינו. ההסבר לכך כרוך בהבדל המשמעותי בין השירות הצבאי לבין המעורבות בשאר מוסדות המדינה.
חייל בצבא אינו איזה עובד מדינה רגיל, אשר נותן תפוקה למעסיק ומקבל משכורתו מהגוף הממונה שבמקרה שלנו היא המדינה. חייל בצבא הוא מעין נכס. הוא הופך להיות "רכוש" של המדינה. עליו לקבל כל פקודה ולציית לכל הוראה, גם כשהן קשות, גם כשהן נוגדות את מצפונו. אין אפשרות לצאת. אין אפשרות של התפטרות. חייו של חייל נתונים, פיזית, בידי של מפקדים תחת מרותו של הרמטכ"ל, שר הביטחון, והדרג המדיני כולו – למדינה. הריבון שלו, במובן העמוק ביותר, הוא המדינה.
מצב זה סותר את אחת מהנחות היסוד של היהדות החרדית. הבעיה אינה בהכרח "הלכתית". לעניין ההלכה, אפשר להקים גדוד נפרד, דוגמת גדוד "נצח יהודה", ולהפקיד בו על סטנדרטים הלכתיים נוקשים ואוכל כשר ברמת מהדרין. אמנם, לא קל להקפיד בצבא על קלה כחמורה, כמו שהציבור הדתי לאומי למד לאורך השנים, אך לא זה העיקר. הנושא העיקרי הוא עיקרון "דעת תורה".
עבור היהדות החרדית, הסמכות הרבנית – סמכות התורה – אינה נעצרת בגבולות ההלכה המקובלות, אלא כוללת גם את "שוק החיים" על גווניו השונים. כפי שלימוד החזון איש וגדולי הדור בעקבותיו, "השיטה לעשות את התורה לחלקים שנים, הוראה באיסור והיתר חלק אחד, והוראה בשוק החיים חלק שני, להיות נכנעים להוראות חכמי הדור בחלק הראשון ולהשאיר לחפש בחירתם בחלק השני, היא השיטה הישנה של המינים בירידת היהדות באשכנז אשר הדיחו את עם ישראל עד שיתערבו בגוים – ולא נשאר לפליטה" (מכתב לרב קלמן כהנא). כלומר, יהודי חרדי נשאר תמיד תחת מרותם של גדולי התורה, גדולי הדור. לכלל הזה אין יוצא מן הכלל. והצבא – גם צבא חרדי, גם כשהוא על טהרת הקודש – מוציא את החייל מן הכלל.
"חרדי הוא לא כזה המאולץ לחבוש כיפה שחורה על ראשו," כתב פעם הרב דב פוברסקי בטוב לקראת בחירות באתר 'כיכר השבת'. "חרדי הוא בראש וראשונה אחד כזה שקיבל על עצמו לשמוע בקול הרבנים של המגזר החרדי, חסידי או ליטאי, ולמלא אחר הוראותיהם כפי שנאמר בתורה 'ועשית ככל אשר יורוך', גם כשהימין נראה לך שהוא שמאל ולהפך". מכאן ברור: אדם חרדי לא יכול לשרת בצבא, גם לא על טהרת הקודש. הבעיה אינה ההלכה. הבעיה היא הריבונות.
להציל את כבשת הרש: האמנם?
ואולם, החזון איש תווה לנו אבחנה דקה: מצד אחד, אנחנו שייכים לריבונות הישראלית, משתתפים בפוליטיקה ובמוסדות המדינה, ומצד שני אנחנו לא שייכים. כלומר, אנחנו משתתפים, אך לא שותפים. עם הזמן, נדמה שמתווה זה הולך ונהיה קשה יותר ויותר לקיים.
ההליכה על החבל הדק השליך על מגוון תחומי החיים. בין היתר, הוא התבטא באיסור המפורסם של גדולי ישראל לנציגים החרדים שלא לכהן בתור שרים בממשלת ישראל. כלומר, חבר כנסת משתייך לרשות המחוקקת של המדינה, אך אין לו סמכות – ולכן אין לו אחריות מלאה. הוא לא מוביל, הוא לא מבצע במלוא המובן של המילה. אך ראו זה פלא! – עם השנים, הלך הנוהג והשתנה, וכיום דמויות חרדיות מכהנות כשרים או כסגני שרים במקום שאין שר – תחבולה "תלמודית" העוקפת, כביכול, את האיסור של כהונה כשר.
אך ראו זה פלא! – עם השנים, הלך הנוהג והשתנה, וכיום דמויות חרדיות מכהנות כשרים או כסגני שרים במקום שאין שר – תחבולה "תלמודית" העוקפת, כביכול, את האיסור של כהונה כשר
הדברים ראויים להיאמר באופן ברור. המנדט המקורי של חברי הכנסת היה "להציל מידם", כמו מושקה היהודי הבא לפני הפריץ, אך עם הזמן הלכנו והפכנו לפריצים בעצמנו: משרדי ממשלה, תקציבי תרבות, דרישה לאפליה מתקנת בתקנים במגזר הציבורי, וכך הלאה. כך לא נראה כבשת הרש. כבר לא באנו "להציל" אלא "לדרוש", "בזכות ולא בחסד" (כסיסמת הבחירות של דגל התורה). ועם הזכויות, כידוע, מגיעות גם חובות. נוח לנו להתעלם מכך, ככל שנוכל, אך יום יבוא וזה יתנקם בנו. נדמה שהיו הזה כבר הגיע.
קשה מאוד להצדיק את האחיזה החרדית בחבל משני קצותיו, וגם אם נמשיך להצהיר על כך במישור הרעיוני, הרי שהמציאות עצמה מכריזה שזה כבר לא המצב. להסתובב במחשבה כי הנך מבכר את הדרכון היהודי ממקבילתה הישראלי זוהי תחושה משעשעת, אך חיי המעשה מדגישים דווקא את הדרכון הישראלי. החרדים כיום הינם שותפים. הגיע הזמן שישתתפו בהכל.
עידן האחים לנשק
מכאן באנו למבוי סתום. כיצד ניתן להתקדם בנושא הגיוס? מצד אחד, הציבור החרדי מצהיר על היותו יהודי ולא ישראל, בריבונות גדולי התורה ולא בריבונות המדינה, ולכן אין מה לדבר על כניסה לצבא. מצד שני, זה נתפס כצביעות עמוקה. אנחנו הרי חלק עמוק מתוך המדינה, נציגנו מכהנים כשרים והם אפילו חברים בקבינט הבטחוני-מדיני: וכי ניתן לומר שאין לנו אלא דרכון אחד? אם אין אנו מכירים בריבון, אז אין לנו את הפריווילגיה להתנהג כאילו אנו הריבון בעצמו. קריאת בן כספית תהיה אפוא מוצדקת: "יחיה כל מגזר בנפרד על פי אמונתו" – ומכאן הדרך קצרה לחורבן, חלילה.
אולם, לאחר השנה האחרונה, התחלתי להאמין כי אולי ניתן למצוא פתחון פה כלשהו לפתרון הסוגיה. תהיתי לעצמי: מה שונה טענת החרדים מסירובם של חלקים מתוך "אחים לנשק" לשרת תחת ממשל שלטענתם פוגע בעקרונות הבסיס שעליהם מושתתת הדמוקרטיה הישראלית. מבין דבריהם שמעתי צלילים של התנגדות למהותו של הריבון תחת ממשלת הימין – התנגדות שבאה לידי ביטוי אפילו בסירוב לשרת. הרפורמה סתרה את ערכי היסוד, עד כדי ההצהרה: לא נשרת אם הרפורמה תעבור. ריבון כזה אינו הריבון שלי.
כמו שכתב פרידמן, חלקים מתוך תנועת המחאה הוכיחו כי הם מוכנים להחזיק את הדרכון הישראלי רק כל עוד הוא לא סותר את מהותה של המדינה הדמוקרטית לפי תפיסתם. ככל שיש סתירה, אין להם אלא דרכון אחד: ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה!!
אותם חלקים מתוך "אחים לנשק" מחזיקים אף הם בשני דרכונים: הישראלי מחד והדמוקרטי מאידך. כמו שכתב פרידמן, חלקים מתוך תנועת המחאה הוכיחו כי הם מוכנים להחזיק את הדרכון הישראלי רק כל עוד הוא לא סותר את מהותה של המדינה הדמוקרטית לפי תפיסתם. ככל שיש סתירה, אין להם אלא דרכון אחד: ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה!!. מכאן הדרך קצרה לשריפת צו 8 בגלוי וקריאה למרד מיסים. כלומר, סרבני הגיוס הצהירו כי הם אינם מוכנים למלא את חובותיהם האזרחיות כלפי ריבון שסותר את אמונתם וערכיהם. טענה חרדית קלאסית. מובן מאליו שהם לא הצהירו במקביל על נכונות לוותר על זכויותיהם.
והנה, הדבר אפשרי. היו כאלה שמחו, כמובן, נגד הרטוריקה הקיצונית של תנועת המחאה, אך היא לא איבדה את הלגיטימציה שלה. נציגיה המשיכו לקבל זמן מכובד בפריים-טיים של אולפני החדשות, והנה לנו מציאות חדשה: אפשר לקבל הזכויות האזרחיות מהמדינה במקביל לסירוב למלא חובות עקב פערים ערכיים. יש לנו על מי לסמוך.
אולם, יש תנאי אחד שבינתיים אין אנחנו מקיימים. אנשי המחאה השתמשו באיום הסירוב כדי לכפות על הממשלה לחזור בה מתוכנית הרפורמה. כלומר, הם ידעו בדיוק מה שהם רוצים, ואיום הסירוב שימש כלי להשיג את רצונם. הם לא מעוניין בבחירת דרכון אחד בלבד, ומעדיפים את שניהם. בניגוד לכך, אנו החרדים, כפי שמדגיש הרב פפר השכם והערב, טרם ענו על השאלה הפשוטה והבסיסית: מה אנחנו רוצים? כיצד אנחנו היינו מנהלים את המדינה ? מה נעשה כשנהיה רוב?
ככל שלא הצהרנו מה מבוקשנו, מה אנחנו רוצים, אין לנו את הזכות לסרב פקודה. רוצים גדודים נפרדים? קיבלנו. רוצים נוכחות רבנית? קיבלנו. רוצים שהכרעות פיקודיות תהיינה תלויות באישור ועדת רבנים? באמת רוצים? מה יהיה הרכבו? האם נריב עליו – ועל גורלה של המדינה – כמו שאנחנו רבים בשטיבל המקומי? קודם כל, בא נחשוב וננסח תשובה כנה לשאלה הפשוטה והמתבקשת של "מה אנחנו רוצים": מה התנאים שלנו לאיחזה מלאה בשני הדרכונים?
לאחר מכן, נוכל לדבר – בכנות וברצינות – על סוגיית הגיוס.
אין תסבוכת משפטית. ישנה קבוצה פרזיטית שנהנית מהסמרטוטיות של השלטון. זו תמצית הבעייה. אילו החילונים והדתיים היו עם קצת יותר מוח הם היו מקשרים בין שירות צבאי/אזרחי לבין הזכות לבחור ולהיבחר. ואז הייתם רואים איך האדמורים היו בריצה מטורפת ללשכת הגיוס כדי להתגייס. פעם הייתי גאה בשורשי החרדים. היום אני מתבייש בהם. הצלחתם להריח ישראלים רבים מהדת. ואם את זה אתם לא מבינים אז כנראה שהדת אצלכם היא למראית עין בלבד.
נפלא .
תודה על הפוסט
איך צייץ אריה ארליך: תודה לכרים חאן שהזכיר לכולם למה נקרא שמו סיני – שירדה שינאה לאומות העולם, כמה שלא נתיפייף לעולם לא נמצא חן בעיניהם!!!
הדברים אמורים גם פנימה, הם לא רוצים אותנו כחרדים בצבא, בממשלה, בתקנים ממשלתיים ולא בשום מקום של השפעה, הם רצו אותנו כפינת תצוגה במוזיאון. ע"ע ראיון ישראל כהן וליאור שליין שהאחרון אמר שאיננו רוצה צבא שכפוף לדרישות החרדים.
הם רוצים אותנו כחילונים ותו לא!
אסייג שלא כולם כאלה ולא כל חילוני מעוניין לחלן את החרדים, אבל כל אלו שצועקים בכיכרות הם כן.
קודם נפתור את הבעיה שאנחנו רוצים למצוא חן בעיניהם ואז נשב לפתור בעיות מהותיות
נועם . בן ישיבה שאמור להיות בעל מטען אמוני ותורני רציני שמתגייס לצה"ל ויוצא בשאלה יש לבדוק מאיזה ישיבה הוא הגיע ואולי לסגור אותה . הוא לא אמור היה להתחלן
יפה הגדיר הכותב את הבעיה – אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
לדעתי צריך להפנים היטב את המציאות הפשוטה, שמדינת ישראל היא מדינה ליהודים אתניים, אבל איננה מדינה יהודית כל כלל ועיקר. משכך, יש לאמץ את ההצעה של בן כספית ולחלק את ישראל למספר אוטונומיות: הערבית, הישראלית, והיהודית. במדינה הישראלית יתחתנו עם מי ומה שליבם חפץ, ויסעו בשבת באוטובוסים הלוך ושוב כאוות נפשם.
המדינה היהודית תתנהל לפי היהדות, לא תקבל שום תקצוב מאף אחד, ותוכל להקים צבא על טהרת היהדות או לא להקים צבא בכלל…
עורכי צריך עיון חיים בעולם אוטופי בו מדינת ישראל והיהדות הולכים שלובי זרוע. אבל מה לעשות, אוטופיות שייכות לעולם הדמיון ולא לעולם המעשה.
כותב המאמר, יסלח לי כבודו. נראה לי מנותק מהמציאות, מאמר עקום, שברור שכל ההיתפלספויות האלה הם נגד רצון השם בעולם. וכל העיקרון הבסיסי החרדי של לשמור על ניתוק מסוים מהעולם, יכול וחייב להתקיים גם בצבא וגם בעבודה.
להמציא אידיאל שגם מי שלא לומד צריך לא להתגייס, כי זה נגד האידיאה החרדית של ציות לרבנים, ברור שזה נגד רצון השם, וזה המצאה של תפיסה, כדי להמשיך להנות מכספים של אחרים, ולחיות על הכסף ועל הדם והחיים שלא שאר האנשים במדינה.
אכן אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
איני מבין למה לא כדאי לאמץ את הצעת בן כספית: נחלק את המדינה למספר אוטונומיות – ערבית, יהודית וישראלית. המדינה הערבית תתנהל לפי חוקי האיסלאם, המדינה הישראלית לפי חוקי הפרוגרס, והמדינה היהודית לפי חוקי היהדות. אף אחד לא ישדוד תקציבים, ולא יצטרך ללכת לצבא שלא תואם את אורחות חייו, והכל על מקומו בא בשלום.
הדמיון שמדינת ישראל והיהדות הולכים שלובי זרוע קיים בעולם האוטופיה בלבד, ולא במציאות. כדאי להפנים זאת כמה שיותר מהר.
מדינה יהודית -חרדית לא תוכל לשרוד לא מבחינה כלכלית ולבטח לא מבחינה ביטחונית .
החילוק בין דרכון ישראלי לדרכון יהודי קצת מוזר בעיני. המדינה זה העם. כולם מבינים שמדינת ספרד היא המדינה של הספרדים. כך גם פה, מדינת ישראל מבטאת את העם היהודי. אולי פשוט החרדים לא רוצים להיות חלק מעם ישראל, לא קוראים לזה דרכון יהודי, את זה הם לא רוצים. אולי דרכון חרדי… "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"
החילונים (הכופרים בתורת ישראל) הם לא חלק מעם ישראל ואינם יהודים. אין בהם שום דבר יהודי – לא בתפיסת העולם, לא בהתנהגות, לא בלבוש, בשום דבר. הם גויים לכל דבר וענין, רק ממוצא יהודי.
מה משותף בין חילוני תל אביבי ליהודי מזמן בית המקדש, בבל, אשכנז, פולין או מרוקו? כלום. מה משותף בינו לגוי מסן פרנסיסקו או ברלין? הכל (למעט החוצפה הישראלית, בזה קשה להתחרות).
היהודים נמצאים בכל רחבי העולם: בניו יורק, בלונדון, בירושלים, בהתנחלויות (כן, אלו השנואים על הגויים האנטישמים מתל אביב) ואפילו בגבעת שמואל. אין ליהדות שום קשר למדינת ישראל. היא היתה הרבה לפניה, ותישאר עוד הרבה אחרי שהיא תקרוס.
ישראל – שם שניתן ליעקב אבינו אחרי שנלחם במלאך של עשיו
אז לפי דבריך
אלו שממשיכים את תרבות עשיו וברכת "על חרבך תחיה" הם עם ישראל
ואלו שממשיכים את מסורת יעקב (עם כל הקשיים והבעיות הפנימיות והחיצוניות) הם לא עם ישראל
אני לא יודע מה הסיפור של הדרכונים ומי בדיוק הנפיק אותם אך המשמעוות האמיתית היא שאנחנו לא רוצים להשתייך לאלו שקיבלו את תרבות עשיו או באופן מלא או למחצה, שליש ורביע.
זו רק דוגמא קטנה לגודל האבסורד ובולבול המושגים של החינוך הכפרני שמוחק לאט לאט את הזהות האמיתית של ע"י
חיים.
התלבטתי אם לטרוח בכלל לנסח לך תגובה, שכן נראה לי שדבריי יפלו על אוזניים ערלות. אבל הזעזוע הפנימי שלי לא נותן לי מנוח.
נשמע מדבריך כאילו אתה חרדי, ואני אכן בטוחה שאין אתה מייצג חלילה את הציבור החרדי, ותמהני כמה מגדולי התורה החרדים יחתמו על משפט אחד שלך.
דבריך הם תעודת עניות גדולה לתפיסתך הרוחנית, הם רדודים, מניפולטיביים וחסרי כל ביסוס רציני תורני.
אתה מתעלם בבוטות מכל אזכור כלשהו ל"ישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא", מן העובדה שישראל קרויים בנים בין אם עוברים עבירות בשוגג ("בנים סכלים"), בין במזיד ("בנים לא אמון בהם") ובין כשהם דבוקים לחלוטין בעבודה זרה ("זרע מרעים בנים משחיתים"), הייתי שולחת אותך לבירור מעמיק בקידושין ל"ו ע"א, ובספר "נצח ישראל" למהר"ל, פרק י"א. לא נותר לי אלא לשמוח שדעתך פונה 180 מעלות מהותית מדעת הקב"ה, שאם לא כן וודאי לא היה גואל אותנו עד עולם. (ועיין סנהדרין צ"ז)
התעלמותך המוחלטת מסגולת ישראל מעציבה את הנפש (מעודך לא פתחת הרב קוק, הלא כן?), ומעידה על תפיסה קיצונית שמתפתחת בעקבות תורה פרטית המנותקת מכלל ישראל.
אגב, אתה כותב על יהודיים שאינם שומרים תו"צ כביכול ח"ו הם גויים לכל דבר, בעוד שהתפיסה המנתקת סגולה מבחירה, ומתיימרת לשפוט את היהודי כהופעת מעשיו בלבד – היא נוצרית לחלוטין. לדידך נראה כי יהודי שהתנצר – כבר אינו יהודי. בסך הכל יחלקו עליך כל גדולי התורה לאורך כל הדורות, הן בהגותם והן בפסיקותיהם ההלכתיות.
אין ליהדות שום קשר עם מדינת ישראל? מילא. וודאי תשב רגל על רגל ותחכה להתגשמות שמיימית של נבואת "ואתם תהיו לי ממלכת (מלכות זוהי מדינה, כן?) כהנים וגוי קדוש" במקום לנסות להביא את קומת הקודש אל התשתית החומרית (החייבת להופיע קודם הקומה הרוחנית, בדומה לתינוק שדבר ראשון מופיע ומשלים את התפתחותו הגופנית, ורק על גבי קומת החומר בו מופיעה נשמתו).
"היהודים נמצאים בכל רחבי העולם" – בכך אתה מנסה להוכיח עליונות כלשהי? היהדות הרי לא יכולה להופיע בשלמותה, עמ"י לא יכול להופיע את הקב"ה כראוי – אם אינו בא"י. ("דומה כמי שאין לו אלוק", "אין לך ביטול תורה גדול מזה", האישה יכולה לכפות גט על הבעל אם אינו רוצה לעלות, ועוד כל כך הרבה מקורות שאעדיף להניח שאתה יודע אותם, אחרת זה מעט מביך). אגב, בהצלחה לך עם לנסות לנתק את יכולתינו לחיות בארץ הקדושה מעובדת קיומה של מדינת ישראל)
לעניות דעתי, עם ישראל יכול להציע לעולם ערכים נשגבים יותר מרק אלה המכונסים במסגרת הלאומית של מדינה.
יותר נכון לקרוא לעצמינו "כלל ישראל" או "כנסת ישראל" במובן העמוק, מאשר "עם ישראל עם כללים בכנסת" של מדינה.
האם אני נגד המדינה? לא, אני בעד המדינה, אני מוכן למות עבור המדינה, כי היא מגינה על כולנו , על כל כנסת ישראל. שירתתי בצבא ואילו הייתי יוצר צעיר הייתי גאה להילחם במלחמה הזאת להגן על המגן. אבח המדינה כמדינה איננה שווה ערך ליהדות.
מעבר להגנה והגדרה עצמית לאומית, הלאומיות גם תופסת חלק מעוגת הערכים שלנו, כדברי הרב קוק זצ"ל, אבל רק חלק.
כדי לצאת ידי חובת מחאה:
לא רק שיש כאן בורות עמוקה במצב של עם ישראל בגלות (הרבה פעמים גרוע מהמצב היום, כפי שיעידו השו"תים השונים).
יש כאן גם עמארציות בסדר גודל מרשים.
כל מי שלא לובש את הקנייטש בדיוק כמוני הוא לא יהודי. נחלל עליהם את השבת לכל הפוסקים, אבל לקרוא להם יהודים או ישראל – הס מלהזכיר!
לא רוצים להשתייך למי שהתורה משייכת אותי אליו. הרי מה ההלכה יודעת בענייני "השקופע"???
לצערנו הקדוש ברוך הוא מזכיר לנו את זה כשאנחנו שוכחים…
בינתיים היחידי שמזכיר קנייעטש ועמארציות זה אתה, במקום לתרום לנו ממגוון ידיעותיך ולהאיר את עינינו אתה מתקשקש עם מושגים של עלוני רחוב.
המצב כיום : עד לפני מספר שנים ניתן היה לומר שקיים סיכוי סביר שהמדינה תשרוד גם בעתיד .כיום כבר לא ניתן לומר זאת וההרגשה בשנים האחרונות היא כאילו חיים אנו בסוף הבית השני או בסוף שנות ה 30 של המאה שעברה בפולין.ישראל מקיזה את דמה ומדרדרת קשות גם מבחינה כלכלית .לצערינו הציבור היהודי ובמיוחד החרדי עדיין לא הפנימו את המצב החמור ומחכים למכת החסד של מלחמה כוללת שעדיין למעשה עוד לא הגיע .
לאור המצב חייב כל הציבור החרדי ליטול חלק במאמץ הביטחוני כדי להגדיל את הסיכוי לשרוד . חיים כיום במדינה 7 מיליון יהודים ושואה שניה אסור שתקרה.
נכון מאד, לאור המצב החמור שמינים ואפיקורסים מדרדרים את ע"י רוחנית וגשמית.
באמת היהדות החרדית צריכה לקחת צד ולהתבדל לחלוטין מעגל הזהב של ימינו שעינינו רואות את הסכנות הגדולות שהוא מייצר.
במסווה של הבטחות "ניצחון" ו "אחדות" הוא מביא רק אבידות ופירוד.
וה' יזכה אותנו לחזור בתשובה שלמה וישועה כהרף עין.
ומה עם 'כל ישראל ערבין זה לזה?' מה אם החובה להציל כל יהודי ולא רק חרדי?
איך אפשר להציל יהודי אם משותפים פעולה עם מי שגורם לו את הצרות?
באמת, אנחנו מקווים שילמדו טועים בינה ויצטרפו לאמונה שאם נחזור בתשובה שלמה וננעזוב את הבורות הנשברים, הקב"ה יושיע אותנו או ע"י מנהיגים ראויים או בעצמו.
בינתיים כל הפתרונות האחרים לא עוזרים
המאמר מרתק והתגובות מעציבות. העוינות כלפי מי שאינו חושב כמוך היא עצומה, וההצדקה העצמית להתנהגות הרסנית היא אינסופית. הציבור החרדי, שכבר אינו מיעוט, מרשה לעצמו מצד אחד להיות שותף ותומך בממשלה שהביאה אותנו לאסון נורא, ומצד שני להשתמט מחובות הנובעים ממעמד זה. ממש מדכא לחשוב על העתיד הצפוי לכולנו במדינה שציבור ענק בה רק תומך במלחמות בהן נהרגים ילדיהם של אנשים אחרים. הצידוק המטופש שההנהגה היא כפרנית הוא מרושע ומנוול במציאות שבה המגזר החרדי שותף מלא ומשפיע בממשלה.
בתחילת דבריך אתה מתלונן על "עוינות כלפי מי שלא חושב כמוך".
אך בסופם את מגלה לא פחות ואפילו יותר עוינות
אז אולי תסביר לנו למה לנו אסור לא לחשוב כמוך ולך מותר לא לחשוב כמונו.
כמובן שהמחשבות מביאות למעשים שעליהם כנראה הכעס בשני הצדדים אז תשתדל גם להיות מדויק ולהבין שהצד השני לא כועס רק על מחשבות או דעות אלא גם על מעשים שלשיטתו ולפי האמונה והמסורת שלו שהם קצת יותר וותיקים משלך, גורמים נזק ומספיק מבט מהיר כדי לראות לאן הם הביאו.
לע"ד הסיבה שהמפלגות החרדיות נצמדות לימין היא כי הימין הלאומי צריך את התמיכה והאישור של מי שטוען שמייצג את הדת היהודית וזה האחרון מרגיש יותר "בבית" עם הגישה הלאומית מאשר האוניברסליות של השמאל ומשכך, בצד הימני של המפה יש הרבה יותר פוטנציאל למצביעים.
אל תקח את קשה כאילו מדובר בעקרונות, זה שיקולים פוליטיים נטו בשיטת המשטר שהקמתם כאן.
הדיון הזה שוב משעשע אותי, כמו הקודמים לו. כי ימציאו ק"נ טעמים מדוע לחרדי אסור להתגייס, אפילו בקבוצה מגובשת עם חבריו החרדים, ואפילו לתקופה קצרה, כדי להגן על משפחתו-קהילתו-עמו. אבל כמובן מותר לאותו חרדי להתבטל מלימוד-תורה ולעבוד עם חילונים/ערבים בסופר, במשרד רו"ח, בחברת תוכנה, בהשגחת-כשרות, בחנות-בגדים, במכולת, במעדני-שבת, בחנות סלולר. (יש לי דוגמאות חיות לכל הנ"ל).
אני שוב חוזר על עצמי: הצלחנו להמציא אידיאולוגיה לפרזיטולוגיה!
יתר-על-כן, שברנו את שיא עזות-המצח והרשעות, כאשר אנו מנסים להעביר חוק השתמטות גורף, תוך-כדי מלחמה קשה ומסירות-נפש כפשוטה של גיבורים כפשוטם (לא מסירות-נפש של מקווה קר, לא גיבורי-כוח של שמיטה – בדקתי אישית, ובניגוד למלחמה יצאתי גם מהמקווה וגם מהשמיטה ללא רגע של פחד וללא שריטה…).
אולי קשור רק בעקיפין. היתה תקופה קצרה שבה הציבור החרדי נרתם בהמוניו לעזרה לחיילים ולמשפחות שלהם.
אח"כ החרדים חזרו לחיים הרגילים שלהם.
יש אנשים שהיו מגויסים תקופה ארוכה ועכשו הם יתגייסו שוב.
נשותיהם כורעות מהעומס והציבור החרדי כבר לא עוזר.
יש גם נשים חרדיות שבעליהן מגויסים והן נמצאות בודדות בתוך הציבור שלהן.
אפילו אם חרדים לא מתגייסים-למה לא לעזור לאנשים שכן מתגייסים?
שוב אותו תקליט שרוט
לפחות אתה משועשע
וגם מודה שיש באמת טעמים לחוסר שת"פ של אלו שנשארו נאמנים לאמונה ורחוקים ממי שנזכר להטיף מוסר אחרי שהזוכה עליו באפסנאות והחליף אותו בססמאות שאפילו טעם אחד הוא טורח למצוא כדי לקיים דיון אמיתי ולהוכיח את דבריו.
למשל: מי מתישהו הביא איזשהו איסור לעבוד במשרד רו"ח או לקנות בחנות סלולרי?
מה הקשר בכלל?
זה יפה שאתה מפרגן לגיבורים אך באותה נשימה אתה הופך ציבור שלם ל"רשעים" ללא שום הסבר מתקבל על הדעת אלא רק הגיגים על מקווה, שמיטה וחנות מכולת.
בבקשה להעלות את הרמה…
דמגוגיה זולה.
"שום הסבר המתקבל על הדעת", היכולת שלך לאטום אוזניים להסברים הגיוניים מרשימה.
"לא תעמוד על דם רעך", "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", הלכות מלכים לרמב"ם.
אני כותבת ויודעת שאין בזה טעם, הציבור החרדי צריך להכיר מתוכו ובעצמו בעוול המוסרי העצום הזה, וכן לשפר בהחלט את החינוך לערבות הדדית, אכפתיות לכל עמ"י, ותפיסת האומה כגוף אחד שאנחנו חלק בה.
המחשבה שעמ"י עשוי פרודות פרודות, המחשבה שציבור יכול להתבדל ולקיים תורה פרטית ואישית – היא פשוט לא יהודית. התפילות לא כתובות ככה, התורה לא נתנה כך, וגדולי ישראל מעולם לא התבטאו כך.
האם לא מפחיד אותך, אפילו במעט, לראות יהודים המקיימים תו"צ ותפיסתם הכללית שואפת לאפס? האם לא כואב לך באמת על אחיך החילונים הרחוקים מהתורה? ולא פחות מכך על אחיך החרדיים (ושוב, חלילה לא כולם!) המנותקים מראיה כללית כלשהי? האם אתה שואל את עצמך איך אתה יכול לעזור לכל עמ"י?
לפעמים מרגיש לי שחלק מהעולם החרדי נופל בדבר הזה, הוא ממקד את בניו במעגל שסובב סביב עצמם, שמירת המצוות הפרטית שלהם, משפחתם, וקהילתם בלבד. אם אינך מסתכל על העולם בתפיסה כללית, ההשגות הרוחניות שלך ישארו ברמת גן.
תגובה קצרה לרב/רבנית לא פשוט לא פשוט —
לא העליתי בדעתי, שלמישהו תהיה בעיית הנקרא ב-8 השורות הברורות שכתבתי.
אמנם ציינת שהתקליט שרוט ושהרמה אינה גבוהה דיה, אבל הייתי ממליץ לקרוא שוב, הפעם לאט ולהיעזר בפיסוק, ואז להשתדל להבין את הנקרא – נהיר ובהיר.
חג שמח ובש"ט לכל עמ"י!
ע"כ כתוב בדיוק "יראי חטא ימאסו"
התגובה האחרונה אתה מדבר על שיאים של רשעות בלי שאתה מפרט מקור אמיתי אחד אלא סיפורי סבתא על מכולת ומשרד רו"ח.
זו לא בעיה של הבנת הנקרא זה פשוט עייפות לשמוע אתו ריגשי בפעם ה…
תו"כ זלזול בוטה במנהגים ולא יעזרו שום איחולים ומילים חסרות כיסוי לכסות על השנאה העצמית וההסתה.
לנועה
אני מבין שכדי לעזור לע"י ולהציל אותו, אני צריך להתגייס לטובת מי שעוסק כבר יותר מ-150 שנה בהשמדה שיטתית של מקור החיות שלו ומנתק אותו ממנו- על מי מברכים את הברכה ה-19?
זה לא כלל ישראל לפי כל המקורות.
כל הדיבורים היפים והססמאות ללא שם זה בדיוק המכשול שמסמא את העיניים מלראות את המציאות הכ"כ פשוטה שכל הצרות מגיעות בגלל שהתרחקנו מהיחיד שיכול לעזור לנו…
הבהרה ללא פשוט —
לא הייתי נזקק להגיב, אלא בגלל המשפט האחרון שכתבת, על "זלזול בוטה במנהגים". לצערי שוב הוכחת ליקוי בהבנת הנקרא, ואני מחוייב להגיב על-פי: "אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו" (ברכות ל"א:),
ובכן, הדגשתי לעיל שמוסרי-נפש במקווה קר, וגיבורי-כוח בשמירת שמיטה, אינם שקולים כלל למוסרי-נפש אמיתיים וגיבורים אמיתיים במלחמה. ואכן יצאתי בשלום מקור של מקוואות קרים ויצאתי בשלום ממגבלות של שנות-שמיטה, ללא שום רגע של פחד וללא שום שריטה – בניגוד למלחמה.
אולי הפעם הגענו להבנת הנקרא, ואולי לא – על-פי "אם תכתוש…".
יה"ר שעמ"י יזכה במהרה בימינו ל"ויחן שם ישראל…"
שיעור בהבנת הנקרא של דבריך שאולי גם אתה לא מבין.
כשאתה מחלק בין אנשים שמוסרים נפש על מצוות מסויימות לבין גיבורים "אמיתיים".
אתה מעביר את המסר שהראשונים לא
אז תבדוק את עצמך ואת המניעים שלך.
לכותב המאמר
אכן לצערנו הרבה חרדים באמת מנסים להשתמש בשני דרכונים שלמעשה סותרים זא"ז ומכאן נובע בלבול גדול בציבור וחוסר בשורשים אידאולוגיים ברורים ותשובות ברורות.
אנחנו מצווים להחזיק אך ורק דרכון אחד שעליו אבותנו מסרו את נפשם ומי שלא מבין את זה הוא תינוק שנשבה בשבי עסקנים פוליטיים ודרשנים מתוחכמים שמגייסים את התורה למטרותיהם ואין להם הסברים אמיתיים אלא ססמאות שלא קשורות למסורת אלא סוג של מסורת חדשה של פשרה וחיבור למקור הבעיות של כלל ישראל וחיזוק השקר.
אני מאחל לע"י כולל אני הצלחה בגילוי האמת והדרך ליישם אותה.
מיציתי את הפורום הנ"ל, בע"ה שיהיה לתועלת הקטנה שלפחות כמה קוראים יבדקו את הדברים באמת במקורות.
מרוב למדנות ופלפול שכחו את השכל הישר.
יש בית אחד, שמחייב נתינה ולא רק ללקחת