צריך עיון > סדר שני > "בלבנו בינה": חינוך לפנימיות – מענה לסכנת האקדמיה

"בלבנו בינה": חינוך לפנימיות – מענה לסכנת האקדמיה

לימודים אקדמיים לנשים היו לאחד האיומים המשמעותיים על החינוך החרדי, ועל אף הנסיונות הרבים למנוע אותם, הנהירה אליהם ממשיכה. התמודדות אלטרנטיבית עם האיום שבהם היא שינוי הגישה החינוכית בסמינרים: מתביעה לחיקוי ולכפיפות דעת, לחינוך להבנה ולהזדהות הלב.

ט"ז טבת תשפ"א

[1] בפאנל של רבנים וראשי ישיבות בקיץ האחרון נשאל ר' יגאל רוזן, ראש ישיבת אור ישראל, מהם התחומים הדורשים תיקון בציבור החרדי. לפי הפרסומים, במענה לשאלה זו השיב הרב רוזן כי "אצלנו בישיבה תיקנו – ואני מצפה שכל ראשי הישיבות יצטרפו ליוזמה הזאת – כי בחור שיוצא להשתדך עם בת שלומדת באקדמיה, לא ישתתפו בחתונה שלו; לא בני הישיבה ולא הנהלת הישיבה." עוד אמר כי "עשרות בנות פונות לאקדמיה ואחריתן מי ישורנו […] אנחנו לא מקדשים מספיק מלחמה בנושא הזה. אנחנו לא מרחיקים את אותן המשפחות. הן לא שייכות לנו, הן לא מהמחנה שלנו."[2]

דבריו של הר' רוזן לא נאמרו בחלל ריק. בשנים האחרונות אנו עדים למגמה הולכת וגדלה של פניית נשים חרדיות ללימודים אקדמיים.[3] פניה של נשים צעירות ללימודי תואר ראשון ואף שני ושלישי היתה לחזון נפרץ. כתוצאה מכך, קולט המשק הישראלי מדי שנה מספר גדל והולך של נשים חרדיות לקשת מגוונת מאד של מקצועות: אולמות בתי המשפט מתמלאים מדי יום בעורכות דין חרדיות, מחלקות בתי החולים הומות מאחיות חרדיות, ומשרדי תאגידים וחברות מאוישים בעובדות ובמנהלות חרדיות.

ר' יגאל יוצא באופן נחרץ נגד אותה מציאות, והוא אינו יחיד. נערכו בנושא כנסים,[4] הופקו סרטי תדמית, ובתוככי הסמינרים אפילו מתקיימים שיעורי השקפה אשר מטרתם הרחקת הבנות החרדיות מהעולם האקדמי, ולא בכדי. מדוע? מהן הסכנות הנלוות ללימודים אקדמיים של בנות חרדיות? בשורות הבאות אבקש לפרוט לנקודות מדוע לדעתי יש בלימודים האקדמיים כדי לאיים על החברה החרדית בכלל ועל הצעירה החרדית בפרט. לסיום, אטען שמאחר שמדובר במגמה הצוברת תאוצה על אף התנגדות הממסד, יש לשקול תגובה שונה אליה, שכן יתכן שהיא בלתי נתנת לעצירה.

 

אתגרי האקדמיה

את האתגרים שאתם תתמודד הצעירה החרדית בעולם האקדמי ניתן לחלק לשניים: המפגש עם תכנים בעייתיים והמפגש עם התרבות החילונית.

האתגר הראשון מתייחס למפגש עם רעיונות זרים ומקורות סמכות שאינם דתיים; השקפות זרות על טבע האדם בשיעורי פסיכולוגיה, על טבע היקום בשיעורי מדע, ובכלל – על תפיסת הטוב ועל תכלית האדם בעולמו. לרוב, מדובר במסרים עקיפים ולא בהטפה מכוונת. עם זאת, האקדמיה היא מוסד חילוני הבנוי על יסודות אחרים משל העולם התורני. גם אם הנהלת המוסד תתאמץ מאד לצנזר תכני כפירה מובהקים, היא לא תצליח למנוע מעבר של מסרים עקיפים.

האתגר השני מעלה חשש של נטישת ערכי היהדות ואימוץ ערכים סותרים לאלו שעליהם חונכנו, דרך השפעה תרבותית עקיפה. באוניברסיטה פוגשת התלמידה החרדית את העולם החילוני באופן בלתי אמצעי: האנשים, השפה, הנורמות, ההעדפות התרבותיות, הלבוש והאווירה. לצורך הדוגמא, נניח שניתנת מטלה לעבודה בזוגות. הסטודנטית החרדית תשובץ עם שותפה חילונית. מטבע הדברים יעלו שאלות עומק לדיון, והסטודנטית החרדית עלולה להתמודד לפתע עם סוגיות שמעולם לא חשבה עליהן. מפגש שכזה אף עשוי להזמין את הסטודנטית החרדית להתבונן במציאות החיים שלה דרך נקודת מבט חילונית, זרה ואחרת, באופן העלול לייצר סדק ואולי אף לערער מושכלות יסוד.

אתגר התכנים תלוי במידת מה בתחומי הדעת הנלמדים – סטודנטית לקלינאות תקשורת או לסיעוד תידרש פחות להשקפות עולם חילוניות מסטודנטית למשפטים או לפסיכולוגיה. לעומת זאת, האתגר התרבותי תלוי בסוג המוסד ולא בסוג התואר – ככל שהמוסד שבו לומדת התלמידה חילוני יותר, כך גוברת ההשפעה התרבותית – אפילו אם היא לומדת מתמטיקה טהורה או הנדסת מכונות.

עם זאת, האתגר התרבותי אינו פוסח על האקדמיה החרדית, גם אם במינון נמוך. אין זה סוד כי לעתים בתוככי המכללה החרדית יושבת סטודנטית המוגדרת חרדית לפי הפרמטרים שנקבעו בהגדרות המל"ג (לצורך הדוגמא, מי שלמדה במוסד חרדי),[5] אולם חדלה זה מכבר לקיים אורח חיים חרדי. אפילו אין מדובר בסטודנטית שפרקה חלילה עול תורה, המפגש במרחב האקדמי מזמן מטבע הדברים מפגש בין זרמים שונים. כך למשל יתכן כי סטודנטית מרקע חסידי ומקהילה שבה נהוג כי אישה אינה נוהגת ברכב תשב לצד סטודנטית מרקע אחר שנוהגת ברכב. קשרי החברות עשויים לעורר בה רצון לאחוז בהגה גם אם נמנעה עד כה מלעשות כן (או אפילו לחלום לעשות כן…). כאמור, גם אם אין מדובר בנסיונות קרדינליים או בתוצאות חותכות, הרי שעצם הישיבה המשותפת עם ה"זר", עם ה"אחר", יוצרת סדקים, שלא לומר שברים של ממש, בחומת ההיבדלות.

האקדמיה עלולה אפוא לשנות באופן דרמטי את התפיסה העצמית של התלמידה החרדית, את ערכיה ואת השקפת עולמה. החינוך החרדי מכין את הבנות לקראת חיי הבית ומייעד אותן לתמוך בבעל המקדש עתותיו ללימוד התורה. ואכן, הנערה החרדית נוטלת לרוב את עול הבית על שכמה. המפגש עם העולם החילוני מוליד שינוי בערכים ובתפיסות העולם. חשיפה לתכנים העוסקים בשוויון מגדרי במישרין או בעקיפין, מפגש עם סטודנטית המקיימת אורח חיים שונה – כל אלו עלולים לערער את היסודות שעליהם חונכה הצעירה החרדית אך אתמול בשבתה בסמינר.

מושגים כמו מימוש והגשמה עצמית שהיו זרים לה, הופכים שגורים בלקסיקון החדש. ואם הסיבה שהסטודנטית החרדית פנתה ללימודים אקדמיים היתה רכישת מקצוע שיסייע בידה לפרנס בית של תורה, הרי שאט אט מתרחבים חלומותיה ומקבלים מושגים. ספרה לי סטודנטית לסיעוד שהגיעה מרקע שמרני מאד, כי רק במהלך הלימודים הבינה שאם היא 'באמת רוצה להתקדם' היא חייבת תואר שני. את מקומה של ההשקפה הרואה במקצוע אמצעי למימוש ערכים דתיים-קהילתיים נעלים תופסת השקפה מערבית הדוגלת בפיתוח של האינדיבידואל, והרואה בלימודים מטרה בפני עצמה.

מכל האמור לעיל עולה כי הלימודים באקדמיה אינם רק מקור לרכישת ידע מקצועי שעניינו פרנסה, אלא גם מצע לעיצוב מחדש של הזהות; עיצוב המתרחש במישרין ובעקיפין, ביודעין ושלא ביודעין, באמצעות חשיפה לתכנים הזרים לחינוך החרדי ובאמצעות חשיפה לחילוניוּת במובן הרך והקשה של המושג. אין פלא אפוא כי נשמעים קולות זעקה נגד האקדמיה בקרב מנהיגי החברה החרדית.

בהקשר זה חשוב להדגיש כי המפגש עם החילוניות עשוי להתקיים במקום עבודה או אף במרחב הציבורי, אולם יש להבחין בין השניים. האקדמיה היא מוסד חילוני מובהק, כפי שישיבה היא מוסד דתי מובהק, להבדיל. הצירוף "סטודנטית חרדית באקדמיה" מקביל, לכאורה, ל"חילוני בישיבה קדושה". במילים פשוטות יותר – הסטודנטית פונה לקבל דעת, כלים והכשרה מעמיקה במוסד חילוני מובהק על כל המשמעויות הנלוות לכך.

לא לחינם, בכינוס שהתקיים אך בחודש האחרון (פורסם בעיתון "יתד נאמן" בתאריך י"ח בכסלו) אמר ר' דוד כהן, מראשי ישיבת חברון את הדברים הבאים:

אשה שהולכת למהלך של קריירה ומקבלת גישמאק בזה, היא מתקדמת בחיים ונהיית חשובה ויש לה מעמד והיא מביאה הרבה כסף. היא מפרנסת את הבית. אבל אי אפשר להכניס בית של תורה עם קריירה. קריירה של אשה זה לא בית של תורה.

 

מדוע הן כה פגיעות?

מחנכות ומחנכים רבים מזהים כאמור את האיום הטמון בלימודים אקדמיים, והם מתאמצים למנוע את נהירת הבנות לאקדמיה (ללא הצלחה יתרה). אך יש לשאול: מדוע בעצם אנו כל כך חוששים, בפרט כשמדובר בלימודי נשים? הלא כולנו גדלנו על ערכי התורה, טופחו בנו מנוער מידות טובות והוספגו בנו השקפות נכונות. כיצד יתכן שלמפגש קצר עם האקדמיה, אפילו דרך תיווך של מכללות ייעודיות המפקחות על התכנים, יש השפעה כה עמוקה? אחרי הכל, לא מדובר בלימוד של תכני כפירה כמו ביקורת המקרא או אפילו פילוסופיה, אלא בהכשרה מקצועית. מדוע אפוא אנו כה רגישות, שהשפעה עקיפה ומפגש תרבותי תמים מאיימים כל כך על עולמנו? דומני שהתשובה לכך נעוצה במאפיין עמוק מאד של חינוך הבנות בציבור שלנו – חינוך לציות ולא להזדהות.[6]

מוסדות החינוך מסננים ומנפים בשבע נפות את התכנים הנלמדים ואת הסוגיות העולות לדיון במסגרת השיעורים והפעילויות החברתיות, ואינם מכשירים את התלמידה להתמודד עם דעות אחרות. בהכללה, הלימוד בבית יעקב נושא אופי של חיקוי ושינון, ולא של בירור וביקורת. גם בלימודי הקודש וגם בלימודי החול נדרשות הבנות לשנן מפרשים או ללמוד בעל פה תהליכים, בלא שניתן מקום לחשיבה ביקורתית. הגישה החינוכית הרווחת בסמינרים אינה שכנוע התלמידות במסרים החינוכיים, אלא דרישה לחקות מודלים ראויים. התלמידות אינן מתבקשות להציג נימוקים בעד או נגד דעות שונות, ואף המחנכות ברובן הגדול אינן טורחות לעשות זאת.

סיפרה לי מכרה, כי בשנות לימודיה בסמינר אסר תקנון המוסד על לבישת גרביים בצבע שחור. אולם באחד מימי החורף הירושלמי הקרים היא נעלה מגפיים בצבע כהה לצד חצאית התלבושת הכהה, וסברה שבמקרה זה אין בגרביים שחורים חוסר צניעות. להבנתה, האיסור על גרביים נבע מהתנגדות ללבוש בולט וצעקני, אך כיוון שכל בגדיה היו כהים, היא לא מצאה פסול בגרביים כהים. כשהיא הגיעה לסמינר, היא נקראה לשיחת נזיפה אצל המורה. היא ניסתה להסביר למורה כי היא עשתה זאת משום שחשבה כי כך צנוע יותר. לעולם, כך סיפרה לי, היא לא תשכח את תגובת המורה: מי את שתחשבי? גדולי ישראל חושבים בשבילך!

אין חולק כי הוראות התנהגות או סעיף בתקנון אינם יכולים לשמש כלי למשא ומתן בין הנערה להורים או למוסד הבית-ספרי. תקנון הוא תקנון, ומוסד שאינו רוצה לעודד אנרכיה צריך להקפיד על שמירתו. אולם, תגובת אותה מורה לא נגעה לחובת הציות לתקנון, אלא ללגיטימיות של הפעלת שיקול דעת פרטי על ידי התלמידה. לדבריה, תלמידה אינה אמורה להפעיל שיקול דעת. אחרים אמורים לעשות זאת בשבילה.

ואכן, מדובר בהשקפה מכוננת בבתי הספר לבנות של בית יעקב: בת ישראל צנועה אינה נדרשת להכרה עצמית אלא לכפיפות לקול הסמכות. כאשר הבת שואלת שאלה תמימה, מתוך רצון להבין, היא עשויה לקבל תגובה שאסור לשאול ואין צורך להבין – בת ישראל כשרה מצייתת לנאמר לה ואינה מקשה עליו קושיות.

בניגוד לחינוך בישיבות, המעודד את התלמידים לשאול ולהקשות על החומר הנלמד, חינוך הבנות מעודד אותן להקשיב ולקבל. ההבדל בין המוסדות אינו נובע כמובן מיחס שונה לסמכות התורה – גם בישיבות, תלמידים אינם מעלים בדעתם לערער חלילה על סמכות ההלכה ועל חובת האדם לציית לדבר ה'. ההבדל נעוץ בכך שהגבר נתפס מי שאמור לקבל על עצמו את דברי התורה מתוך רצון והזדהות עם האמת שבהם, ואילו הבת נתפסת מי שאמורה להזדהות עם קול הסמכות, ולא עם ההוראות עצמן.

מתוך כך, כיוון שהבת עוזבת את חממת הסמינר ונכנסת לתוך עולם דעת שבו קול סמכות אחר – קולו של המרצה – היא עלולה לחוות שבר משמעותי. בתודעה שלה, היא אינה אמורה להפעיל מחשבה ולבקר את הנאמר לה. הסטודנטית הצעירה אינה מרהיבה עוז לפקפק בתכנים הנמסרים לה, וגם אינה יודעת כיצד לבור את המוץ מן התבן ולהכריע אילו תכנים לקחת, ואילו לזרוק הגם שנאמרו מפי מי שנחשב מקור הידע.

חמור מכך הוא המצב שהבת מאמצת חשיבה ביקורתית במסגרת האקדמיה. בניגוד לגישת הלימוד בסמינר, במהלך הלימודים האקדמיים מתבקשת התלמידה להפעיל כלי ניתוח וחשיבה ביקורתית. לכן, סביר להניח שבמוקדם או במאוחר תאמץ הסטודנטית לעצמה כלים ביקורתיים. כך, פעמים רבות היא חווה באקדמיה תחושה של הארה – פתאום דעתה מקבלת משקל. אלא שכעת, כלי ביקורת אלו מופנים גם כלפי אמונתה, אורחות חייה וכל הקדוש והיקר שעליהם גדלה. כלי ביקורת אלו מופנים חזרה אל המקום שממנו באה, מתוך אמונה שכל הנלמד באקדמיה הוא צו התבונה הטהורה ואילו כל מה שלמלמדים בסמינר הוא חשכת הבערות ודעות קדומות.

אמת. במצב הנוכחי של חינוך הבנות, הפנייה לאקדמיה מציבה אותן בפוזיציה שברירית מאד. אך האם זה מוכרח להיות כך? דומני כי הכנה מוקדמת ועבודה על חיבור פנימי עמוק של התלמידה לתורה ולקדושה יעניקו לה את החיסון הדרוש וימנעו ממנה להיות פגיעה כל כך. תלמידה שהוכשרה מבעוד מועד להזדהות עם התכנים שהיא שומעת, לא תמהר לומר אמן על כל תוכן זר שתשמע, אפילו מפיו של מקור סמכות. ולהערכתי, כאשר היא תתקל במסר שאינו עולה בקנה אחד עם ערכי התורה, היא תדחה אותו.

רוב רובן של הבנות החרדיות ההולכות לאקדמיה חשות נאמנות אמיצה לתורה ולעולם שהן משתייכות אליו, ואם היה בכוחן, היו דוחות כל נסיון השפעה שלילי, אך חוסר המוכנות שלהן מציב אותן בעמדה פגיעה. תלמידה שהורגלה לקבל ולהפנים באופן אוטומטי את שנאמר לה, בלי לנהל שיח פנימי עם התכנים, עלולה ליפול בנקל. לפיכך, חינוך שיטפח זיקה וקשר אמתי ועמוק לתורה ולערכיה יצמיח בוגרות שתצלחנה ביתר קלות את אתגר האקדמיה.

 

"הדר קיבלוה": קבלת התורה מאהבה

דרך חלופית למתודת החינוך הקיימת היא להזמין את התלמידה לשיח ולנסות להביא אותה להכרה במסר שמנסים להנחיל לה. כוונתי אינה לומר שהמחנכת צריכה להזמין את התלמידות לערער על דבריה. אין ספק שהמחנכת ניצבת בעמדת סמכות. אולם סמכות זו יכולה לקבל שתי צורות: חיקוי או הנחיה. דרך אחת היא לומר לבנות: כזה ראה וקדש; גדולים מאתכן מורים לכן את הדרך, ואינכן צריכות לרדת לחקר הענין בעצמכן. דךר שניה היא לכוון את הבנות הצעירות אל האמת באמצעות שיח מעמיק, והצעת מענה לספקותיהן ומבוכותיהן. כך תחוש התלמידה הזדהות עם הדרך, ולא תרגיש שהיא מובלת באף. כמובן, גישה זו אינה עומדת בסתירה לכך שלעתים תידרש הנערה לעשות את מה שאומרים לה אף ללא הבנה. אולם המטרה העיקרית של החינוך לא תהיה ציות לכללים, אלא יצירת הזדהות בלב החניך.

מתודת החינוך לציות מלמדת את התלמידה לקיים את הכללים וללכת בתלם. מתודת החינוך המסבירה מעניקה לתלמידה תחושה חזקה של הזדהות עם ערכי התורה, מתוך אהבה והכרה, כך שהיא תפתח חוסן פנימי שיעמוד לה גם במפגש עם עולמות אחרים. כשהיא תגיע לאוניברסיטה ותשמע את המרצה מציגה טיעון המנוגד לתפיסת עולמה, היא לא תקבל אותו באופן אוטומטי. יתכן שהיא לא תדע להסביר למרצה מדוע לדעתה היא שוגה, אך האמונה שבה, כלומר ההזדהות העמוקה עם המסרים שספגה, תגרום לה לדחות את הדברים.

המציאות הקיימת מלמדת על עלייה במספר בוגרות בית יעקב הפונות ללימודים אקדמיים. המציאות הזו מחייבת את בתי הספר והסמינרים לבנות ציר של הזדהות וחיבור עמוק של התלמידות עם העולם היהודי ועם תכניו. מומלץ לקרוא לתלמידות לחשוב ואולי מעת לעת אף להביע את מחשבותיהן הכמוסות בנוגע לתכנים הנלמדים, וזאת כדי שבבוא היום, כאשר תהיינה התלמידות סטודנטיות צעירות ותפגושנה עולמות תוכן אחרים והשקפות זרות ומנוכרות, תוכלנה להקשיב לקול הפנימי שלהן ולמצוא בעצמן את הכח לדחות את הדברים העומדים בסתירה להשקפתן. כלומר, הכשרה ומתן כלים לחשיבה ביקורתית עשויים בסופו של דבר לתרום לעיצוב ולחיזוק הקשר של הסטודנטית החרדית עם העולם היהודי, ולא חלילה להפך.

למעשה, קו מחשבה זה מוליד צורך דחוף נוסף שאין לו מענה מספק היום – פלטפורמה ביקורתית שבה תוכלנה סטודנטיות חרדיות לדבר על אתגרי האקדמיה באופן חופשי. אף במהלך הלימודים עצמם נדרשת שיחה של 'שקלא וטריא', כדי לבחון אילו תכנים ניתן לאמץ ואילו תכנים אינם ראויים. לעתים רצוי להביא את הדברים בפני דמות בעלת ידע תורני ועומק מחשבתי על מנת לדון בהם יחד. ליבון כזה צריך להיעשות בהבנה כי הסטודנטית החרדית כבר אינה בת סמינר 'בעלת דעת נקיה', וטיעונים שהתיישבו על לבה בעבר לא בהכרח יספקו אותה כעת. ומכאן קריאה גם להורים השולחים את בנותיהם למוסדות אקדמיים לשמור על ערנות, ולהזמין את בתם לשיח פתוח על התכנים שהיא נתקלת בהם במהלך לימודיה.

 

מה עושים?

המגמה של יציאת הנשים ללימודים אקדמיים מזמנת מספר תגובות. האחת, תגובתו של ר' יגאל רוזן שעמה נפתחה רשימה זו, ושל רבנים נוספים: התנגדות נחרצת וחד משמעית האוסרת מכל וכל.

האם התנגדות זו מצליחה לעצור את התופעה? האם היא אכן גורמת לבנות חרדיות שלא לפנות ללימודים אקדמיים? הנתונים מלמדים שלא. בנות רבות יותר ויותר פונות ללימודים גבוהים חרף ההתנגדות הנחרצת.[7] יתרה מכך, לא אחת כאשר ניגשת נערה לרב ומתייעצת האם לפנות ללימודים אקדמיים, היא מקבלת תשובה חיובית המעודדת אותה לעשות זאת. צרכי הפרנסה הדוחקים מביאים רבנים רבים להתיר, במקרים פרטיים, את הלימודים באקדמיה, שבלעדיהם אפיקי ההשתכרות מצומצמים ודלים. נראה אפוא כי השלילה הנחרצת אינה מועילה. אולי היא מונעות אחדות מלרכוש תואר, אך רבות מוצאות את עצמן בשערי האקדמיה, עם אישור רבני או בלעדיו. חשופות לאתגרים משמעותיים ללא משען וסמך.

ראוי אפוא לשים דגש בבניית חוסן פנימי וחיבור עמוק של תלמידות בית יעקב לעולם התוכן היהודי, מתוך מחשבה שהן עתידות להיפגש עם רעיונות סותרים ועם אנשים 'זרים'. לא לנצח הן תשבנה בדלת אמותיו של הסמינר ובצלן של המחנכות. שינוי תפיסתי זה בקרב מוסדות הלימוד הוא צו השעה, בבחינת הקדמת תרופה למכה.

נוסף לכך, בטרם תתחיל הסטודנטית את הלימודים האקדמיים, יש מקום לפרט באזניה מהם האתגרים שיעמדו לפתחה, ולנסות לגבש מראש פתרונות מתאימים. ראוי גם כי מוסדות הלימוד האקדמיים יחשבו על סוגיה זו וינסו ליצור פתרונות מערכתיים שישאירו את הסטודנטיות מחוברות לעולם היהודי. למשל, שילוב של לימודי קודש כחלק מדרישות התואר, הרצאות ייעודיות לקראת חגים ומועדי ישראל כמקובל בסמינרים, הקמת פלטפורמות לדיונים בסוגיות המפורטות לעיל, והקמת תכניות ליווי תורני לאורך שנות הלימודים.

לחילופין, ניתן לחשוב על שילוב לימודים לקראת תואר מוכר בתוככי הסמינרים. אף אם טרם מתאפשר להכניס את רוב תחומי הדעת מסיבות שונות, יש מקום לשקול תחומים שבהם ניתן לעמוד בדרישות המל"ג, כך שהסמינרים יעניקו תואר אקדמי מוכר, כגון בתחומי החשבונאות או המחשבים.

המציאות משתנה בקצב מסחרר, ויקשה לדרוש את החזרת הגלגל לאחור. לימודי בנות חרדיות באקדמיה הם תופעה קיימת, ודחיה גורפת וחד משמעית שלה עוזרת למעט, אך מפקירה רבות אחרות. עלינו להיות קשובים למציאות המשתנה ולאתגרים שהיא מזמנת בפנינו, ולנסות להציע פתרונות ישימים ואופרטיביים שיתנו מענה לצורך הקיים.

 


[1] רשימה זו היא הרחבה של הדברים שאמרתי בכנס "תקוה ישראלית" באוניברסיטת בר אילן שהתקיים בתאריך: 08.09.2020.

[2] ראה פרסום באתר כיכר השבת: https://www.kikar.co.il/372117.html ת.כ. 24.11.2011.

[3] איתן רגב, "אתגרים בהשתלבות חרדים בלימודים אקדמיים", דוח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות (2016).

[4] https://www.bhol.co.il/news/871239.

[5] להרחבה ראו מסמך מספר 4685 של המועצה להשכלה גבוהה.

[6] נושא זה נדון והורחב בעבר מעל במה זו. ראו: מעיין דויד, "נשים במאי זכיין", צריך עיון 2018.

[7] רובין ונוביס דויטש, "נשים חרדיות באקדמיה: מסורת, מודרנה, חששות ווסתים", מגמות 2017.

Photo by Omer Salom on Unsplash

47 תגובות על “"בלבנו בינה": חינוך לפנימיות – מענה לסכנת האקדמיה

  • הי
    בתור בוגרת בית יעקב שהיא גם בוגרת מוסד אקדמאי מאוד נחשב בארץ
    אני רוצה להגיב ולומר שבנות ישראל אינן כה "שבריריות" ועדינות
    זה נכון שמערכת החינוך שלנו מקדשת צייתנות עיוורת וזה רע מאוד
    אבל האקדמיה מקדשת סקפטיות עיוורת וגם זה רע מאוד
    המעבר מבית יעקב לאקדמיה הוא מעבר מפרדיגמה לפרדיגמה שעלול להיות גם קשה וטראומטי
    אבל אשה חרדית היא לא סמרטוט, וברוב המקרים היא מודעת לכך שהיא הולכת לאתגר שהוא גם רוחני, גם אם אינה מודעת לעוצמתו מלכתחילה
    אישה שמבחינה אישית מגיעה מתוך שאיפה לשמור על עצמה, מצליחה במידה זו או אחרת, כי כשעולות שאלות היא מלבנת אותן (אפילו בינה לבין עצמה).
    אישה שמגיעה לאקדמיה מתוך רצון לצאת אל העולם שבחוץ- אם היא לא תשמור על עצמה אף אחד אחר לא ישמור עליה.
    מסכימה עם הצורך לתת מענה לסטודנטיות החרדיות- זהו אכן צורך בוער
    לי אישית היתה מאוד חסרה קבוצה או קהילה תומכת של נשים שיצאו רק כדי להתפרנס ורוצות להתמודד בצורה הכי טובה ולהישאר יראות שמיים ועובדות ה'
    הבעיה היא שבממסד החרדי הנוכחי אין לזה לגיטימציה, ובמקומות אחרים לא מבינים מה מה מפריע לי בכלל

  • תודה על המאמר הראלי והכנה.
    כבחור הלומד באקדמיה אומר שאני משער שהתייחסת במאמרך רק לתופעה של בנות חרדיות היוצאות לאקדמיה (אל אף שקשיים אלו זהים לחלוטין לכל חרדי הפוגש את העולם מבחוץ ואולי אף בכל גיל – משום מה הנחת שבחורים הלומדים בישיבות מקום ש-"מעודד את התלמיד לשאול ולהקשות על החומר הנלמד" המצב הוא שונה, אולי אני עוף מוזר אך הקשיים הם אותם קשיים) משום שהיקף התופעה גדול בהרבה אצל נשים מאצל גברים.
    בכאו"פ, כמש"כ, הקושי העיקרי נובע מהמפגש עם אנשים חכמים ומוסריים עם דעות שונות, ותפיסת עולם שונה, וקושי זה קיים אצל כל מי שנכנס לאוניברסיטה, לא משנה באיזה פקולטה הוא ילמד. כמש"כ, אם היו מאמצים מראש חינוך צופה פני עתיד (=היא\הוא עלולים לצאת יום אחד לעולם אז באו נחנך אותם כאנשים שיום אחד ימצאו את עצמם בגיל 25 באוניברסיטה) זה היה יכול לעשות הרבה טוב.
    לדוג', לענ"ד, אפי' בעולם הדתי היר"ש לא מציגים את האמת המרה שיש אנשים טובי לב, אינטליגנטים, רודפי צדק ואמת, שחושבים בצורה מאוד מאוד שונה מאיתנו [וזה כולל אטאיסטים\אגנוסטים\טרנס' וכו' למיניהם]. כשהגישה הנאיבית מתנפצת, עוד הרבה דעות – שלא בהכרח קשורות אליה – מתנפצות עימה. ככלל, אם נאמר את האמת כפי שהיא עוד בשלב מוקדם נוכל למזער את הנזקים בצורה משמעותית. אני מודע לכך שזה מסוכן ושאנו הולכים על הגדר, אבל אין ברירה אחרת.

    • כבחורה לא צעירה, בוגרת סמינר, ובוגרת אוניברסיטה.
      אני מוצאת את עצמי מזדהה מאוד עם הכתוב לעיל.
      אני מרגישה שהפגיעה המשמעותית היא בשינוי של סולם הערכים.
      אם אהיה כנה מאוד עם עצמי, אין ספק שכיום סוג הבחורים שאני פוגשת שונה לחלוטין מבעבר, ולא בגלל הגיל המשתנה.
      אלא בגלל העימעום שהאקדמיה יצרה לי בהסתכלות, בחיבור אל נקודת האמת.
      שאף אחד לא יתכחש לכך שפתאום המרצים הופכים ל'מן דאמר' (ואולי זה רק לעניותי), כמו גדולי ישראל והלוואי שלפעמים לא יותר מכך….
      אני כואבת את המחול שמחולל בנו, את הרצון למיצוי עצמי, הצורך להתפרנס בכבוד, והמרחקים שלפעמים אפשר למצוא את עצמינו,
      רחוקים כ"כ… ולא תמיד זוכרים מי הגבירה ומי השפחה…

    • נחמד לך בחברתם אה????
      אז לכן אתה כבר קורא להם "טובים"
      מקווה שפעם אחת מישהו מהם יזרוק לך איזה מילה על כך שאתה "דתי" (בסיטואציה שזה יבלוט אצלך כשאתה בחברתם) ואולי אז תתפקח…..
      רק תסביר לי איך אדם שלא מאמין בשכר ועונש ! , וחלקם מאמינים שאנחנו לא יותר מתרכובת אורגנית ביולוגית וכו' מקרית, עם אפס מחוייבות לאיזה ערך עליון (מחויבות קרי באופן שזה גם לא "נחמד"), אפס מחויבות לאיזה תכלית עליונה נצחית וכו', אפס מחויבות לזה שיש התחלה וסוף, וכו' וכו' איך אדם כזה יכול להיקרא אצלך טוב??????? קראת פעם איזה ספר פילוסופי על ההגדרה של טוב, אפילו לא דעת תבונות או מורה נבוכים, סתם כמה דקות בחייך חשבת תאורטית על עצם המושג. ולא נכנס כאן סתם לויכוח ריאלי אם באמת הם אנשים טובים גם כמו שאתה חושב…

    • אכן אני מסכימה עם יהדות פשוטה
      רוע כמו גם טוב לב יש בכל מקום- חרדים, חילונים, יהודים ואומות העולם,
      אלה תכונות אופי אנושיות שקיימות אצל כל אחד במינון זה או אחר/
      אבל יראת שמיים יש רק אצל עובדי ה' אמיתיים/
      היום נדמה לך שהאנשים שאתה רואה הם טובי לב- חכה שתצטרך מהם משהו, כמה מהם יסכימו להלוות לך כסף בהשוואה לחברים מהשיעור בישיבה? כמה מהם יסכימו לתת לך להעתיק שיעורי בית, בהשוואה לבנות סמינר? כמה מהם יסכימו להקדיש מזמנם כדי ללמוד עם סטודנט חלש (באוניברסיטה הוא מטרד, בישיבה או בסמינר זה אדם שיש לעזור לו)
      הייתי שם, ישבתי עם כל גווני הקשת בכיתה.
      שום טוב לב ושום נעליים
      מערכות אינטרסים ותו לא.
      נוח לקטר על מערכת החינוך החרדית ואכן יש הרבה על מה, ובצדק,
      אבל אי אפשר להתעלם גם מהתועלות שלה- אף מקום אחר לא ינסה אפילו לחנך. ואם אפשר למצוא מחנכות ומחנכים שמהווים דוגמה אישית אמיתית לאדם טוב ושלם, זה רק שם.

    • ל-יהדות פשוטה\ריקי
      קיבלתי. אך אני עדיין תוהה על מש"כ (ריקי), וזאת משני סיבות:
      ראשית, בנוגע למציאות הקיימת, אני בספק אם מה שאת מתארת באמת מוכיח את טענתך הרי תמיד ישנם הבדלי Ingroup VS Outgroup וע"כ אני לא אתפלא אם אשתלב יותר טוב בתוך הישיבה מבחוצה לה, זהו טבע בנ"א (ונדמה לי שמצב זה קיים גם בכיוון הנגדי). שנית, איני טוען שיש שם יותר אנשים טובים יתכן מאוד ויש פחות אך אי"ז גורם לי לבצע הכללה, אני מבין שיותר קשה להיות מוסרי באמת (במצבי לחץ וכדו') למי שלא חונך ע"כ אך אי"ז מן הנמנע שישנם כאלו (והרבה יותר ממה שהיינו מעדיפים לחשוב). לא נראה לי שקיימת סיבה מהותית שתמנע מאדם מלהיות אדם מוסרי באמת, אם הוא החליט שזהו רצונו. על השאלה כיצד יתכן שהם מוסריים באמת הרי אין להם ערך מחייב? שאלה טובה, ובאמת נדמה לי שערכי התנ"ך חילחלו (דרך הנצרות) לעולם הרחב בצורה משמעותית באלפיים שנים האחרונות – והנה התוצאות. שערי תירוצים לא ננעלו, אך בואו לא נעלים עין ממה שקורה (אולי) באמת. תודה על הפידבק.

  • תודה רבה על המאמר הראוי

    הדברים ידועים ונטחנו עד דק במהלך השנים האחרונות
    אפשר לשים לב במאמר שלך שרובו מדבר על הבעיות והסכנות, ובסופו בכמה שורות בודדות על פתרונות.
    אם לא יהיה שינוי משמעותי בדרך הרבנים להוביל פתרונות משמעותיים, הבעיות רק יגדלו.
    הגיע הזמן שבמקום דיבורים על הסכנות, ואיומים של רבנים על בחורים (שלא עוזרים במאומה) יתחילו לחשוב יותר על פתרונות וליישם אותם.
    בסופו של דבר לרוב כשיוצאים לאקדמיה הסיבה כלכלית ולא חברתית, ועד שלא יראו דוגמא אישית מהמנהיגים על הסתפקות במועט לא יוכלו לקבל את זה.

    • המצב הכלכלי לא קשור רק לדוגמא אישית, כיום אין כל כך אפשרות להתפרנס בדרך אחרת, במיוחד בקהילות שבהם הגברים לומדים, לא נותר הרבה ברירות חוץ משהאישה תצא ללמוד ולפרנס,
      פעם יוקר המחיה היה נמוך יותר.

    • מאוד אמין שעו"ד כותבת את המאמר…
      וסלחו לי זה נשמע יותר אוי אוי אוי אני עשיתי דרך ונכשלתי אל תכשלו אחריי… זה פטרונות לשמה האקדמיה זה אתגר ללא ספק וצריך לשמור על עקרונות (לימודים נפרדים וכו) וצריך לדעת לאן נכנסים ואיך מתמודדים… לא מעט פעמים שיניתי נקודת מבט של המרצה מתוך ויכוח ועמידה על עקרונות

  • מכל המאמר דווקא צד את עיני נזיפת המורה על התלמידה. מי את שתחשבי? גדולי ישראל חושבים בשבילך.
    אז על המורה אין מה לכעוס כי היא עצמה קרבן של השיטה.
    אבל באקדמיה מחנכים שאדם חוקר בשכלו. וכל האקסיומות שלו חשופות לביקורת התבונה האנושית המשוחררת מכבלי החרדיות.

    באקדמיה אף אחד לא חושב בשבילך. אלא את/ה חושב/ת לעצמך. וגם מתמקדים בדברים קצת יותר גדולים משאלת הצבע של הגרביונים.

    אז הפתרון החרדי האמיתי זה הפתרון של יגאל רוזן שהוא הפתרון החרדי הקלאסי לכל דבר. אז כנראה להרחיק את המשפחות ולהחרים את החתונות זה הפתרון החרדי.

    אז צר לי שלא התייחסתי לפתרונות כי עם עולם הערכים החרדי( אם אפשר לקרוא לחרמות ונידוי חברתי "ערכים") אכן האקדמיה מתנגשת.

    וכן! היא מתנגשת עם הקביעה של מי את שתחשבי? הקונטרסט הגדול ביותר של החרדיות ואקדמיה נמצאת בדיוק בשאלת המורה של מי את שתחשבי. וגם עם החרמת אדם על רקע דעותיו.
    אז מי שהתחנך בסמינר יחוש בקונפליקט בלתי פוסק בין ההטפה הסמינרית של המחנכות מהסוג המוזכר לעיל.

    • מעניין שכשאני למדתי באקדמיה אז ממש לא לימדו לחשוב אלא יותר לקבל את דעתם של הוד מעלת הליברלים המשכילים שהם יודעי כל, ואם חלילה תעז להביע דעה אחרת אז אתה גזען, חשוך וכו'…
      חבל שאתה לא טורח להתייחס לדיון זה במעט יותר רצינות. הזכרת לי במקרה ראיון שראיתי לאחרונה עם אובמה בו הוא נשאל מה דעתו על כך ש74 מליון אמריקאים בחרו כן להצביע לטראמפ, תשובתו הייתה שחבל שהם ניזונים מאצעי תקשורת מוטים הם צריכים להקשיב לכלי התקשורת "האמיתיים", שום מחשבה על מורכבויות על דעות שונות, כלום נאדה.
      אולי זה מסכם יותר מכל את כושר החשיבה של הפרוגרסיבים.

  • הגיע הזמן לצאת מהקונכייה החרדית אל העולם הפתוח. אם החינוך שלכם באמת שווה אז הבחורות והבחורים ימשיכו באותה הדרך. אם לא סימן שעליכם לתקן את החינוך המבזה שניתן לבנות ושהופך אותן לבובות חסרות מוח. בנות יכולות וצריכות להרחיב את השכלתן והן יכולות בהחלט להתמודד עם האקדמיה. מי שצריך תיקון הם המנהיגים שחושבים שאפשר להישאר באותו הדגם עד סוף העולם. מי שיש לה יכולת להיות עורכת דין לא צריכה להיות מורה או גננת רק כי הרבנים לא רוצים לאבד שליטה על העדר…

    • יצא המרצע מן השק!! מתגובה זו שלך מובנת ההתנגדות לאקדמיה, את כבר נלכדת ברשת, דעת הרבנים לחלוטין איננה במגמה "לשלוט" בעדר אלא למנוע מבנות ישראל כשרות עיוות מחשבה כאלה.

    • אין דבר כזה עולם פתוח.

    • אני דוגמה למישהי שלמדה באקדמיה ואיבדה את האמונה שלה. פשוט כי ראיתי עולם שלם שם בחוץ של אנשים שחושבים ומחפשים תשובות ולא כמו שמנסים כאן לאמר שאין להם טוב לב וכו'.
      אולי האקדמיה דומה למה שהשואה עשתה ליהודים- מי שהיה חזק נותר חזק עוד יותר. מי שהתנדנד גם ליפני לא יכל להמשיך לערבב תירוצים.
      אני אומרת תמיד: אם יש לנו משהו כל כך טוב בידיים אנחנו לא צריכים לפחד שהבנות תראינה משהו אחר ותלכנה אחריו.
      יש גבול לכמה אפשר לשמור על האדם כדי שלא יתקלקל. מתי תתנו להן לראות ולהחליט בעצמן? כשהן יהיו זקנות ואז תגידו- לא מתאים כבר יש לה נכדים????
      בכל התרבויות הנורמאליות יש זמן של ההתבגרות שבו נותנים לנערים לבדוק מה מתאים להם מלבד בתרבות החרדית שבה כל תקופה היא עוד חוליה בשרשרת החנק עד למוות.
      מעניין למה החברה החרדית לא משלימה אף פעם עם זה שיש אנשים שעבורם ההשקפות הקיצוניות שלהם פחות מתאימות. הם נלחמים במי שיוצא כאילו הוא פגע בהם אישית . כשכל מה שהוא עשה היה להתאים את הדרך- עבור עצמו!!!!!

  • אם אני מבין נכון הבעיה היא לא רק למידה באקדמיה אלא גם היעדר למידה בסמינר חרדי כלשהו. הכותבת רק מתייחסת לפערים בהם החרדית הממוצעת תיפגוש בחיי האקדמיה אבל הבעיה זה לא האקדמיה אלא היעדר למידה בסמינר חרדי בו יוצקים את ההשקפה וההכנה התודעתית הרצינית לקראת התקופה הבאה בה האישה החרדית תקים בית של תורה ומצוות. זה נכון מאד שתלמידה בת 18 שזה עתה סיימה את הלימודים בבית יעקב לא תיפול היישר לזרועות האקדמיה הקרות. ואני מדבר גם על אקדמיה חרדית לייט. הלימודים קשים מאד ומלחיצים מאד ולא כולן תעמודנה בלחץ ופירוק התיסכול והלחץ יתבטא בהתרופפות האמונה ושמירת המצוות. מצד שני לאחר שנה שנתיים בה ספגה את תכני התורה והמוסר ברמה הגבוהה ביותר בסמינר ולאחר שהיא מצאה את האדם שעליו היא יכולה לסמוך ולקבל את התמיכה הנפשית והתורנית הנדרשת מול פגעי האקדמיה ,מקום העבודה , החברה ורוח התקופה הבעייתית מאד לשומרי תורה ומצוות או אז זה כן זמן פחות מועד לפורענות ללמידה באקדמיה ויציאה לעבוד.
    אני מאמין שכל הקצף יצא על בנות שמיד אחרי גיל 18 התחילו ללמוד באקדמיה ולא בסמינר . אין להן מה למהר, יש הרבה כישורים מקצועיים ויכולות שתלמידות המסיימות בנות יעקב צריכות להשלים ולהשיג באופן עצמאי בשילוב עם חיי סמינר
    כלומר עוד לפני שלב האקדמיה ובכך יהיה להן גם יתרון פתיחה בחייהן ובעתידם האקדמי והמקצועי.

  • אני נמנע מלהגיב בד"כ, למרות שבאופן כמעט גורף אני חלוק על המאמרים שאני קורא כאן. והפעם אחרוג ממנהגי.
    המאמר כתוב בטוב טעם, במיוחד נהניתי מהצגת הבעיות (האיום, כלשון הכותבת) של האקדמיה.

    אולם בחלק הפתרונות חייכתי חיוך מר. היהדות החרדית (ואגב, יש לזה אין ספור סימוכין אצל כמעט כל מחבר במחשבת ישראל) דגלה בהרבה תחומים בבדלנות- משום שהמציאות לאורך כל ההיסטוריה, הוכיחה בוודאות שהחומות והמסגרות (עם החסרונות שבצידן) שומרות הכי טוב על כולנו. כן, זה מפחיד אותי שהבן שלי לא יהיה דתי, כי אני יודע בוודאות שיש בורא לעולם ויש לו תפקיד כתוב לכל אחד מאיתנו- לעשות את רצונו יתברך.

    המפגש עם תרבות חילונית כוחו עצום להשכיח את העובדה הזו, והמחשבה שהפיתרון הוא "חינוך להזדהות ולחיבור" היא לא פחות מאשר נאיביות תמימה מאוד. היה זה כבר הרמב"ם שקבע שהאדם הוא יצור כל כך חברתי עד שאין לו כמעט בחירה ללכת נגד הזרם.
    אז אין ספק שחייבים לחנך לחיבור עמוק, אבל בד בבד לזכור שזה ממש לא הפיתרון. כי בינינו, מצוות זה לא תמיד הכי כיף, לפעמים יותר כיף לראות סרט בקולנוע, והיצר הרע תמיד מספק לנו נסיונות.
    ולכן עדיף פשוט להתרחק.

    תבדקו את ההיסטוריה, ותראו: היחלשות בדת, בכל הדורות, נגרמה בעיקר כתוצאה מחשיפה לתרבות אחרת. החל ממצרים, עבור דרך יוון, רומא, העת החדשה, הההשכלה והחילוניות. לתרבות יש כח עצום דווקא כי היא מעבירה מסרים עקיפים, הפיתרון היחיד הרלוונטי הוא להתבדל.

    כמובן, בהנחה שאנחנו מאמינים שהתפקיד שלנו הוא לעשות רק מה שהבורא רוצה ככתוב בתורתו. אם לא הסכמנו על הנחת היסוד הזו, לא כתבתי כלום.

    בהצלחה

    • יפה מאוד צודק ביותר

    • בתגובה לנתן פרידמן

      "בהנחה שאנחנו מאמינים שהתפקיד שלנו הוא לעשות רק מה שהבורא רוצה ככתוב בתורתו", לפי איך שאתם מבינים

    • גם אני איני נוהג להגיב . אך הבדלנות שאתה מציג אכן שמרה. שמרה על המעט אבל הרוב הלך לאבדון. לפני כ150 שנה עולם האקדמיה עשה שמוט בעולם הישיבות. גילו שיש דינוזארים ביקורת המקרא . ונסגרו ישיבות.

  • בציבור הד"ל חשבו כמו כותב המאמר ואתם חושבים שזה עזר?
    לא.
    זה גרר אותם לאפיקורסות ורפורמיות שיצאו מהם,ראו כמה רבנים או אנשי רוח אפיקורסים של ממש יצאו מהם והם אלה שמתנגחים ביהדות,
    ובכל קהילה ד"ל יש להם את הבעיה שצריכים להוקיע רפורמים או קונסרבטיביים או או כאלה שבדרכם לכאלה שנוצרו מהם במהלך השנים וגם יוצאי ישיבות מרכז הרב.
    באירופה היו את המשכילים שהתנגחו בקהילות שלהם, וגם היום לד"ל שהולכים לאקדמיה יש את אותה בעיה.
    הכרתי בית כנסת של ד"ל שהתפלגו במהלך השנים לאחר מלחמות שרצו להעלות נשים לחזניות לקריאת ספר תורה והכל בשם השיוויון.
    לדעתי זה לא יעזור. בן תורה שאשתו הולכת לאקדמיה החיים הרוחניים שלו יהיו קשים והרבה מלחמות יהיו בבית ובהחלט גם הגשמיים.
    אחוזי הגירושין של זוגות כאלה רבים.

    • יש פה דבר אחד… עסקנים… שעושים כסף גדול על גב הציבור. בקרלין יש בסמינר תואר של הפתוחה ויש היום מכללות כשרות למהדרין זה פשוט מלחמה של עסקנים על גב הציבור, ובמקום שהרבנים יגדירו מה התנאים ללימודים במכללה, העסקנים גוררים את הרבנים ואת העיתונים שלהם למלחמת קודש כאשר הם מנסים בנתיים למצוא פיתרון של הכנסת האקדמיה לסמינרים ולהציל את העסק הריווחי שלהם כמו החוק של פינדרוס.
      וכי בוגרת סמינר שלמדה אדריכלות ותעבוד בסביבה גברית עדיפה מקלינאית תיקשורת שתעבוד עם ילדים ותחסוך להם 45 דק עם חילוניה.
      וכן גננת יכולה לעבוד בגן חילוני כשאין עבודה או כשהבוס החרדי לוקח לכיסו את כל הזכויות של העובד שהוא גזל גמור.

      בקיצור ככל שהסמינרים יפגעו כך המלחמה תהיה מלחמת קודש וכך החלשי אופי יעשו את רצון העסקנים.

      אמר לי פעם סטודנט חרדי, בינינו אנחנו לא חרדים, שאלתי אותו למה, תשובה הייתה זו התחושה שאני מקבל ממשפחתי.

      זהו מפלצת שהעסקנים יצרו ומי שתמים קונה את זה,

      ואולי שיחשבו על להוזיל עלות של שנת לימוידם בסמינר, לא על זה לא חשבו רק להשמיץ טת המכללות הניפרדות שעושות עבודת קודש.

      הפחד הכי גדול של חרדי זה פאשקוויל כי הציבור קונה לוקש שמוכרים לו.

      בדיוק כמו שביום בהיר החליט צלמער אחד לקרוא לחיילים חרדקים ושיווק את זה טוב כך גם המלחמה באקדמיה….הכמות כתבות בהמודיע מעידות על כך שמנהלי הסמינרים חסידי סלונים וגור בלחץ

      הגיע דור שלמד לשאול למה…שלא מוכן לקבל הכל כמובן מאליו ומחפש את הצדק.

      העסקנים האלו שילדיהם גרים בדירות ברב שפע וכדו והעדר שמצייט להם גר ביחידות בחניות שלהם הם אלו שגורמים לבוגרי המכללות למאוס בדרך החרדית

      ומכאן אני קורא, אל תתנו לקומץ עסקנים לגדיר לכם חרדיות ריווחית לעסק שלהם.

  • בדורות הקודמים היה מצב שהבנות למדו בבתי ספר של גויים (במקומות שלא היו בית יעקב) התוצאה היתה נהירה המונית להשכלה וחילוניות, החרדים הגיבו באיחור, זה יכול להיות 30 שנה עד שמבינים וחושבים מה לעשות כדי להציל את הדור, אגודת ישראל נוסדה 30 אחרי שהיה הקונגרס הציוני, רעיון אגודת ישראל נוסדה ע"י שני בעלי תשובה, יעקב רוזנהיים ונתן בירנבוים, החפץ חיים והרבי מגור הקימו את אגודת ישראל, אינני יודע כיצד להגיב כיום, בכל אופן לא טוב להיות תלויים בחסדי חילוניים, הרמב"ם כתב בהלכות תלמוד תורה שזה חילול ה' שחרדי יפתח תלות כלכלית בחילוני, ברור שמי שהולך ללמוד באקדמיה עליו לפתח חסינות נפשית, בדור הקודם למד הרבי מלובביץ באוניברסיטה בכל זאת נשאר צדיק, ופעל הרבה לקרוב החילוניים לה' אז אם הולכים ללמוד באקדמיה ושומרים קשר עם הקב"ה אז מצוין,

  • המאמר כתוב טוב, וחבל באמת "שבית יעקב" התרחקה מהכוונה של מייסדתה שרה שנירר ע"ה, לצקת בקרב בנות ישראל ידע ורגד יהודי אמיצי כדי שלא יפלו ברגע שיצאו לרחוב.
    כדאי לכל אדם (איש ואישה, מבוגרת וצעיר) קצת לנסות יותר להבין מה ולמה הוא עושה ולא לפעול כעדר.
    אולי אם ילמדו יותר את תורתו של הרש"ר הירש זצ"ל שנכתבו גם לכאלו, זה יעזור.
    מי שרוצה לראות יסוד חשוב מה זו תפילה כדאי לראות בפרשת השבוע (ויחי) מה הפירוש "פיללתי".

  • פספסם את העיקר.
    במקום לתת עצות לבנות ישראל ולנסות להציע לרבנים "להיות ראליים".
    מן הראוי להבין את הטרור האקדמי שמשליטה המדינה בשנים האחרונות, בניגוד למקצועות מיוחדים כמו עו"ד ורפואה הדורשות לימוד אקדמאי מלא, בעבר היו שפע משרות ממשלתיות שלא דרשו בהם שום תואר! כיום כמעט לא ניתן לקבל שום משרה שמתוקצבת מהמדינה ללא תואר אקדמאי, כאשר בפעמים רבות אפשר בקלות להסתפק בהכשרה וכיו"ב ולפעמים מחפשים בכוח איזה תואר שיתאים לתפקיד.
    הסיבה לכך ברורה וידועה, למרות המילים היפות והגבוהות אף אחד לא מעוניין באמת שהציבור החרדי ישתלב ב"שוק העבודה" ובוודאי לא במשרות ממשלתיות נחשקות, המטרה העיקרית והלא נסתרת היא "השתלבות בחברה הישראלית" דהיינו להנמיך או לטשטש את הגבולות שבין החברה חרדית לתרבות החילונית. והדרך לכך דרך היא דרישת הסף לתואר אקדמאי שנשלט בבלעדיות ע"י המל"ג בעלי הדעות הידועות.
    כל ניסיון ל"אוניברסיטה חרדית" תמיד תתקל בשלב כלשהו בהתנגדות, (כגון הפרדה מגדרית שמנוגדת ל"ערכי האקדמיה") כי המטרה באקדמיה החרדית היא ברורה, ואף אחד במל"ג לא ייתן שיכבשו לו את המלכה בבית.
    שנאת עמי הארצות לתלמדי חכמים (ובמקרה הזה שנאת השמאל והרפורמיים לציבור החרדי) היה מאז ומעולם וכנראה ימשיך ללוות אותנו בעתיד.
    כך או כך, גדולי ישראל מאורי עינינו ימשיכו להדריך את הציבור לנהוג באופן ששומר על חומות ההבדלה מהתהום החילוני, וה' לא ימנע טוב להולכים עמו בתמים.

  • אני רוצה להציע את נקודת מבטי על הדיון.
    אני מודה, אני לא חרדית, אלא דתית לאומית. גיליתי את כתב העת הזה בטעות ואני עוקבת אחריו כבר בערך שנה, כי זה מאוד מעניין אותי לדעת מה קורה בעולם שלכם. אני ממש מעריכה את הדרך שלכם והבירור הרציני שאתם עושים פה בסוגיות מהותיות לכם.
    רציתי לתת את נקודת המבט שלי כמישהי שלמדה באקדמיה.
    נכון, גדלתי בחינוך דתי לאומי , שהוא יותר פתוח לעולם הרחב, וגם יש לי קרובי משפחה חילוניים.
    אבל בכל זאת, כשבאתי ללמוד עיצוב תכשיטים בשנקר זה היה שוק תרבותי בשבילי. בכל זאת למדתי בבי"ס דתי לבנות ופתאום באתי למקום מעורב שהוא מעוז החילוניות.
    גיליתי אנשים נפלאים ומקסימים, ו-חילוניים. אני חושבת שהדבר שהיה הכי משמעותי עבורי הייתה ההבנה שיש המון אנשים נחמדים וערכיים שהיהדות והתורה היא לא מרכז העולם שלהם. הם לא גדלו על זה, הם לא למדו את זה בבית וגם לא אח"כ, והם חיים את חייהם בלי החיבור הזה. וככה זה. בעצם זה להבין שלא אצל כולם היהדות והמצוות הם מרכז העולם. זה משנה את הפרספקטיבה על החיים ועל היהדות
    האם זה גרם לי לפקפק במצוות או בקב"ה? לא, זה פשוט גרם לי להבין שהעולם גדול, ויש המון דרכים לחיות. נכון, אני מאמינה שהיהדות היא הדרך הנכונה אך יש הרבה אנשים שחיים בדרך אחרת. זה נותן תחושת ענווה.
    ואני מאמינה שגם זה מהקב"ה-העובדה שיש הרבה חילוניים בארץ, ושזאת לא מדינת הלכה. אולי הוא רצה שקודם נבנה מדינה חזקה כלכלית ומדינית? כי הרי בלי לחם אין תורה. וכבר עכשיו המדינה שלנו היא אור לגויים. מבחינה טכנולוגית ומבחינת חדשנות בכל התחומים. לא יודעת להגיד את החשבונות של הקב"ה. אבל זה המצב. הרוב פה חילוני.
    אני יכולה להגיד, כמי שלמדה צמוד לחילוניים, שיש לעולם החילוני יתרונות, כמו חופש לעסוק במה שרוצים.
    הרי כל אדם הוא מיוחד, והקב"ה ברא אותו מסיבה מיוחדת, כדי שיוציא לפועל את הכוחות והכישרונות שהקב"ה נטע בו, אז יש אדם שהוא טוב בלימוד, ואז כדאי שילמד גמרא או מקצועות עיוניים אחרים ויעסוק בהם, ויש אדם שהוא טוב עם הידיים ויוכל לבנות רהיטים לשמש את האנשים בבית או בבית כנסת, או צעצועים לשמח ילדים, ויש אדם שרוצה לעזור לאנשים ויהפוך להיות רופא. כל אחד יכול לפתח את הכישורים שלו ולהיות טוב בתחום שלו. כל זה מתייחס גם לכישורים שיש לנשים כמובן.
    וכן, אני אוהבת גם שהחילוניים שואלים שאלות, וציניים, ורוצים תשובות טובות על השאלות שלהם. זה גורם לך לחשוב למה עושים מה שעושים ולא לעשות דברים על אוטומט.
    ויש עוד דברים טובים, אך אקצר את דבריי.
    אבל, חסר להם משהו, ככה אני מרגישה. יש להם איזו תחושת תלישות, חוסר גבולות, במיוחד בקרב הנוער. הם לא מרגישים מחוברים למשהו. אין משהו גדול מהם.
    ולכן אני לא חילונית עכשיו אלא דתית. דווקא כי אני מכירה את 2 העולמות החלטתי לדבוק בעולם הדתי. זה לא אומר שאני לא מושפעת מרעיונות חילוניים. אני לקחתי את הטוב משני העולמות, כי בשני העולמות יש טוב. צריך לסנן מה לקחת ומה לא מתאים.
    אני חושבת שזה חשוב שחילוניים יהיו חשופים לדתיים, גם חרדים וגם דתיים לאומיים, כי יש לחילוניים המון מה ללמוד מהיהדות, מכם!- משמעת עצמית, כיבוד הורים ומורים, קהילתיות, עזרה לזולת. כל כך הרבה טוב!
    אבל הם לא רואים את כל הטוב הזה. כי אנחנו חיים בנפרד אחד מהשני. אז איפה הם ילמדו מה זה יהדות?
    משעה אחת תורה בשבוע בבי"ס? לא, וגם לא מדוכנים של הנחת תפילין או חלוקת נרות לשבת. זה לא מה שיקרב חילוני ליהדות.
    צריך שהם יכירו אנשים דתיים. יראו את ההתנהלות היומיומית. שנכיר בלימודים או בעבודה.
    שנדבר על הילדים או על פילוסופיה או על החיים. וככה יכירו יותר טוב את היהדות ויראו מה שטוב בה.
    אני חושבת שזה התפקיד של הדור שלנו!
    וכן, זה דורש דו שיח, שהם יכירו דתיים ושאנחנו נכיר אותם, וכן, יכולים לחלחל רעיונות משני הצדדים.
    אז חשוב להתחזק באמונה לפני כן. לקרוא ספרי אמונה. זה מה שאני עשיתי בימי ילדותי, לא כי הייתי חייבת, אלא כי זה עניין אותי. צריך ללמוד למה עושים מה שעושים, כדי שיהיה עמוד שדרה חזק כדי להבין את היופי של העולם ממנו הגענו.
    והעיקר, צריך לתת אמון באנשים או נשים שיוצאים לעולם בחוץ. שהם יבינו שהעולם הדתי שממנו הם הגיעו הוא טוב, שיש בו ערכים יפים וטובים ואין סיבה לעזוב את העולם הזה רק כי נפגשים עם רעיונות אחרים.
    ואז הם ישפיעו לטובה גם על כל שאר האנשים סביבם.

  • צודקת לגמרי אחותי לפני שלמדה עבודה סוציאלית רבה איתי שאני לא אראה סרטים היום היא מבקשת ממני להוריד לה סדרות ולפני קצת זמן היא ביקשה ממני תסמארטפון הישן

  • המאמר יפה ונכון
    רק הבעיה היא איך מורות שחונכו על ציות עייור יחנכו להבנה והכלה שהן עצמן לא מבינות?!
    הרי פלח נרחב ברחוב החרדי זה אנשים שלא מסוגלים לחשוב אחרת ממה שחונכו כי הם חונכו בחינוך חוסם אז איך כשהם המורים והמורות של הדור הבא יוכלו לחנך בצורה אחרת
    רוב המגיבים כאן וגם כותבת המאמר זה אנשים קצת יותר פתוחים ומודרנים מרוב המורות בסמינרים כך שלדרוש מהם משהו שלנו מובן זה קצת יותר מידי

  • הייתי רוצה להפנות את הדיון על המניע ליציאה לאקדמיה.
    ראשית העולם וגם העולם החרדי מושפע מאוד מהמודרניות והמתירנות שנוצרה. והרצון להגיע ליכולות מביא את הבחור/ה החרדי/ת להכנס לעולם האקדמיה.
    שנית אשמים בזה שליחי הציבור בעלי ההשפעה שמגוננים על המנהלים שעושקים את נשות האברכים. ולא מאפשרים לעובדות להשתכר כראוי.
    ג' יש פער בין ההשקפה שבחור מגיע טעון מהישיבה אחרי שהוא ליבן ודן בסוגיית הדת ובא מוכן להקריב חיים בשביל חיי תורה וקירבת ה'. לבין עולם הנשי שעולמם פחות מבחירה בין דעות אלא הכתבה של המורה. וכשהיא עוזבת את הסמינר ומכירה באקדמיה עולם היא מתחברת לעולם הרגש והחויתי של העולם הזה ובכך נוצר פער בין שני בני הזוג שמצריך מלחמה ואו כניעה על ערכי הבית.
    ולכן הפטרון א.להבין שאנחנו כבר עמוק בתוך העולם הזה ואנו זקוקים לאנשי חינוך שיודעים להבין את הראש הצעיר.איך לתפוש אותם ולעבור מחינוך של הכתבה לחינוך שקירבת ה' זו זכות ובונוס שיש רק לנו והזכות שלנו זה לשמר אותו.
    ובמקביל ליצור לימודי אקדמיה בתוך ההשקפה החרדית.( כי אחרת. הנשירה מהציבור החרדי והקינאה במצליחנים רק תלך ותגדל ותמוסס את כל החרדיות.)

  • הנושא מאוד מורכב התשובה היא לא יכולה להיות חד משמעית כן או לא, אני ניזכר כילד שקראתי על החזון איש זצ"ל שכשהוא התחיל להנהיג לפני למעלה מ80 שנה בישיבת תפארת ציון שילמדו את השיעורים בעברית כדי שגם בני עדות המזרח יוכלו להצטרף, הקנאים אז השתוללו מזעם עם הגישה ציויינים חדש אסור מן התורה ועוד ענה להם החזון איש משל על גנרל זקן שהתעקש להילחם בחזית הישנה כשהחזית השתנתה, כידוע לכם למנהיגים קשה מאוד להחליף הארד דיסק מhdd לssd למי שמבין בהארד דיסקים החזית השתנתה מה שהיה טוב בשנות ה90 היה, כעת יש דרישה למקצועות אקדמאים יותר מתמיד כמו שהחזית נגד האינטרנט השתנתה תמיד גדולי ישראל בכל הדורות ידעו את הגמרא שהגדוילים של הדור הזה מתעלמים ממנה, וזה לשון הגמרא יבמות ס"ה ע"ב, ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, כשם ששרה שנירר הקימה את בית יעקב הייתה התנגדות עזה בגליציה אבל גדולי ישראל דאז שהיו באמת גאונים הבינו שהיות וזה אינו איסור של יהרג ואל יעבור, זה לשון הגמרא בבא קמא ל"ח ע"א, ת"ר וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם קראו ושנו ושלשו, וכתבו התוספות, וא"ת והא אמרינן בחגיגה (דף יג.) המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז) ויש לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן. רואים שבדברים האלו לפעמים צריך לשנות, ופה יש דבר שמתעלמים ממנו, כולנו יודעים שפרנסה זה מן השמיים, אבל פה יש בעיה שמתעלמים ממנה, שגורמת לפיצוצים אדירים מתחת לפני השטח, שיהיה ברור לא אמרתי שמותר אקדמיה, בפירוש לא, מה שכן ואני כל הזמן מדבר על זה, שהמשמעת מאוד מתרופפת בציבור החרדי ויפה שעה אחת קודם, לצערי הרב אני צריך הרבה להיות במקומות רפואיים רואים בצוות הרבה חרדיות וזו עובדה קיימת, הבנות של הדור החדש [בפרט בנות אברכים] לא מוכנות לחיות ברמת חיים כמו של הוריהן שיהיה ברור ומצד שני אם בעליהן עובדים הן לא שייכות לסטייל ואם הבעל לא יקבל שטעלע ביום מן הימים הן תהיינה סוג ב' בשידוכים ואפילו ג', ההנהגה מתעלמת מזה שלא נעים לומר אבל זו עובדה שחדרה לציבור החרדי מהציבור החילוני המושג העם הוא הריבון זו עובדה האפשרות היחידה להתמודד עם כל דבר לא רק האקדמיה כי היום זה אקדמיה מחר זה פאות מחרתיים זה לימודי אנגלית בתלמודי תורה ועוד ועוד, אם אתם מתמודדים עם הגמרא וההלכה וכל דבר כותבים תשובה מנומקת לא מסתתרים מאחורי דעת תורה או ככל אשר יורוך יש לכם סיכוי להצליח. למשל החפץ חיים זיע"א כשהוא יצא למשל נגד איסור לשון הרע הוא חיבר ספר שמירת הלשון עם כל המקורות למטה. אני עכשיו חושף לכם דברים ש99.999999999% תצנזרו את זה אבל אתם לפחות חייבים לראות את זה, כשהייתי ילד עדיין שמירת הלשון לא הייתה נפוצה ואני הסתתרנו מאחורי הגמרא ביצה ל' ע"א, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין הכא נמי הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין והני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא היא לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי דהא תוספת יום הכפורים דאורייתא הוא ואכלי ושתו עד שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי, ולא רציתי אפילו ללמוד את ההלכות האלו, עד שעזר הקדוש ברוך הוא ולמדתי את כל הש"ס וארבעת חלקי שולחן ערוך והגעתי אל ההלכה באורח חיים סימן תר"ח סעיף ב' בהג"ה, ודוקא שאינו מפורש בתורה, אף על פי שהוא דאורייתא; אבל אם מפורש בתורה, מוחין בידן, רק אז התחלתי ללמוד ספר שמירת הלשון, ולעניינינו במקום לאיים ולקלל ולהחרים [איני רוצה לפגוע אישית בבני אדם רק בשיטות עקומות] צריך לחבר ספר על כל המקורות בגמרא ובהלכה על השפעת דעות לא טובות וללמוד את זה בסמינר כמו שלומדים הלכות שבת כשרות ועוד זה ישפיע איומים וקללות לא משפיעים, כשהייתי צעיר יותר והורי איימו עלי עם הגיהינום אמרתי להם על שכנים חילונים ניצולי שואה שעברו את כל הגיהינום בשואה ולא רק שהם לא חזרו בתשובה הם נהיו שונאי דת קיצונים ביותר שלא רואים בדור הזה אני מדבר על לפני למלעה מ50 שנה ההשפעה הכי טובה שאם אתם אוחזים שאסור תחברו על זה ספר [כמי שהרבי מסאטמער זצ"ל כשרצה לאסור את הבחירות ואת העיברית והעליה לארץ ישראל חיבר ספר שלם בשם ויואל משה] רק כך תצליחו בעזרת ה' זו דרך ארוכה וקצרה

  • כאב לי כלכך לשמוע על המורה בסמינר שאמרה לבחורה על הגרביים השחורות, ואני אישה חרדית. אני חושבת שהאמת נעדרת מאוד!! וזה עצוב שכך מגיבים לנערה על גרבים שחורות שמצד האמת ובעיניי ללא קשר לסמינרים זה הרבה יותר צנוע!! נקרע לי הלב מכל השקר שמשתולל ולא פחות בציבור שלנו.
    לגבי הלימודים, המאמר ברובו נכון, בתור בוגרת אקדמיה במסלול חרדי מובן לי שזה בעייתי גם כך, אבל לפעמיים המקצוע שזהו משהו שנדרש ובגיל מסויים ובאופן מופרד מהציבור הכללי אולי יש כן מה לחשוב אך בהחלט זו סוגייה. שהקב"ה יגאל אותנו לבדו ונזכה בקרוב לדעת את האמת!! אין עוד מלבדו! משיח דחוף!!!

  • על איזו אקדמיה מדובר? על איזה גדולים מדובר?

    ברור שללכת למקום מעורב עם חילונים זו בעיה מאד קשה, ואם גדולי ישראל יצאו נגדה, הם צודקים. אולי אפשר ללכת לשם לאחר החתונה (ואולי גם זה לא).

    אם מדובר על מוסד כמו לוסטיג, ברור שאלו שאוסרים אולי הם בבחינת יודעי ספר, אבל לא גדולים. (ראיתי שיש גם סמינר בשם "שבילי בית יעקב של גב' יפה דרעי שתחי' עם לימודים אקדמאים).

    כעת השאלה היא על מוסדות הביניים. אני חושבת שבמקום לעסוק בזה, אדרבה שיקימו סמינר עם תואר ראשון בעוד מגוון נושאים. בדרך כלל בנות של בית יעקב ידועות כבנות רציניות והן תלמדנה ותעלנה.

    אם יש בעיה של עיניים צרות של אנשים שמאל, שונאי אדם המכנים עצמם "ליברלים", בשביל זה יש את חברי הכנסת של יהדות התורה וש"ס.

    הבעיה היא לדעתי משני הכיוונים, מצד אחד חוסר היצע של מקומות לימוד לבנות חרדיות בסמינר עם תואר ראשון, ומצד שני הקשבה לאנשים לא ראויים שאוסרים זאת.

    בסופו של יום האוסרים משתמשים בניסיון הענשה מוראלי, החרמת תלמיד ישיבה הנישא לבנות אלו. כנראה הסיבה היא עודף היצע של בנות ללא תואר, והערכה נמוכה לה הן זוכות ב"שוק השידוכים" (כבר שמעתי שטוענים שהייחוס הכי גדול כיום הוא הוא מהנדסת תוכנה), אבל כאשר לא יהא היצע של בנות ללא לימודי תואר גם אותם רבנים יתפשרו.

    • הטעות הנוראה שלך:
      איננו ספקולנטים של הבורא אלא רק חיילים פשוטים.
      כמו בצבא, עלינו רק לצייץ לפקודות ולא עלינו לבחון את יעילותם ונכונותם
      גם איננו להטוטנים, ואין לנו שום היתר להוכיח עמידה בתנאים עויינים!!!
      אמונת חכמים פשוטה, בהבנה שגם לו חיינו 1000 שנה לא היינו מגיעים לרוחב מחשבתם והיקף שכלם של קודמינו, גדולי וענקי הדורות שאת פקודותיהם אנו מצייתים.
      ואסיים בנימה אישית לכותבת:
      בצעידתך בדרך מסוכנת זו – עלייך להתפלל היטב היטב שמי מנכדייך לא יהיו חילונים!

    • ברור שאנחנו חיילים פשוטים של הקב"ה.

      הבעיה היא במי שמתיימרים להיות מתווכים.

      יתכן מאד שחלק מהם, בבחינת "כי השוחד יעוור חכמים ויסלף דברי צדיקים" (וזה אולי שוחד חיובי, אהבת ה' עד כדי חוסר יכולת לראות אפשרות שאדם ירכוש השכלה אחרת כפי שהבהיר הרב דסלר).

      כאשר עוסקים בענייני קודש, יש להיזהר שלא להישרף מחום התורה.

      לכן עלינו לשקול בפלס את דבריהם ולראות האם הם עולים בקנה אחד עם דברי התורה שבכתב ושבע"פ.

      למשל לי ברור, שמי שנלחם באדם שרוצה ללמד את בנו אומנות על טהרת הקודש, הוא בוודאי לא יכול להיות מורה הוראה לדור.

  • נקצר את מה שכתבתי באריכות לזרוק פקודות לאסור דברים אולי יהיו מיעוט קטן שיציית [כמו באינטרנט לאחר הקורונה] אבל זה קול קורא במדבב לבנות אברכים נמאס מרמת חיים נמוכה שהן חוו אצל הוריהן ונמאס להם מהתבזות של אביהן לשנור כדי להשיא אותן במיוחד אחד מהרבנים שאמר שעדיף לחיות בעניות ולא ללמוד באקדמיה… זה לשון הגמרא בבא מציעא ק"ז ע"ב, הכתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים – רק מי שהתנסה בבזיון של שנור אצל הגבירים בחו"ל רשאי להכתיב אם ללמוד באקדמיה או לא. לקינוח אשה מבוגרת שהכרתי למדה בזמנו באחד הסמינרים בבני ברק בשנות ה60 מכרו להם לוקשים שכדאי להם להינשא לאברך אמרה האשה הזאת אני אנשא לאברך ואגור בדירת 2 חדרים [כך היה מקובל אז] והמנהל גר בדירת 6 חדרים שיראה קודם דוגמא אישית.

  • תודה על המאמר אולם אנני מבין את הדיון. הרי איך אפשר שבחורה או בחור שיוצאים מכמעט חמש עשרה שנה של חינוך חרדי פתאום אינם מסוגלים להתמודד עם עולם ערכים שונה, עולם החילוניות.
    ממה שידוע לי המושג חינוך זה לתת כלים לילד כדי להתמודד בחיים כאשר הילד לא יהיה כבר בתא המשפחתי. כאשר הוא יחשף לכל מיני דברים שמנוגדים לסולם הערכים שהוא גדל בהם, הוא אמור לדעת איך להתמודד.
    בחורה שיוצאת לעבוד אמורה להישאר עם אותה צפייה שבעלה יוכל ללמוד תורה ובע"ה יגדל לתלמיד חכם. למה פתאום בחורה שהלכה לאקדמיה חושבת אחרת?? איפה הערכים שעליהם גדל כל עם ישראל במשך אלפיים שנה ושכל הורה שאפילו עובד אמור להנחיל לצאצאיו. אדם שעובד לפרנסתו אמור להביע בפני ילדיו שהוא הולך לעבוד מחמת סיבה זו או אחרת אולם צפייתו היא שיוכל ללמוד עד בלי די. למה אדם שלומד אינו יכול לקבוע לו סדר במהרש"א מהר"ם שי"ף על פרק איזהו נשך??? הרי יש לו את היכולת לעשות את זה מהישיבה והוא אמור להשתוקק לדבר הזה.

  • המאמר נוגע בדבר הרבה יותר עמוק מאקדמיה; הוא קורא לחזק יתדות של קשר וחיבור שורשיים. בסיסמאות בלבד אנחנו נטולי יסודות, כי העומק נטוע בעצמת השייכות.
    המילים האלו חצובות מחוויתי האישית. לימודי הדוקטורט שלי היו מלווים בהזדמנויות להעמיק את החיבור לזהות הנשמה שלי, ולתכנית האלוקית שאני שותפה לו. עבורי זה היה מסע של "בורר": מה אני משייכת אלי ולעולם שאותו אני טווה, וממה אני מתבדלת. זה דרש ממני ללמוד את הפרמטרים שה' יהיה גאה בהם. זה המדד היחיד ששווה לחיות עבורו.
    אדם שלומד על תכליתו, וחי על פי התכלית הזו, יוכל לרתום את העושר של העולם למסע הזה.
    אני מזדהה ומצטרפת לקריאתה של רבקי ללמידה מעודדת מחשבה ושאילת השאלות הבועטות של החיים. לא רק כדי להשמר מפגעי החשיפה, אלא כדי לחיות במלוא מובן המילה. לחיות חיים המכוונים אל הנצח.

  • ליעקב, רואים שאתה יודע לדקלם יפה מה שכתוב בכל היומונים החרדים המודיע יתד המבשר והפלס, האם פעם שאלת את עצמך: מי אמר שהם צודקים? לפני כ400 שנה היה בפולין ארגון חשוב בשם ועד ארבע ארצות ניהלו אותו גדולי עולם אחד מגדולי ישראל שהיה חבר שם הוא הט"ז, במשך הזמן הארגון הזה הסתאב ורבי יעקב עמדין יצא נגד הארגון וכתוצאה מכך הוקמו תנועות החסידות והמוסר שהיום לצערנו עבר זמנם. יש היום אברכים גאוני עולם שמכניסים את כל חברי המועצת בקצה הציפורן כל חטאם הוא שהם עמלי תורה ולא נכנסו לפוליטיקה ולמנהיגות ויש להם יתרון שהם מבינים את האברכים שלומדים תורה מתוך הדחק. [במאמר מוסגר נראה לי שכתבתי כבר בשם מילך בידרמן האדמ"ור רבי מרדכי גולדמן מזויל (נכדו של רבי שלמה ובנו של רבי גדליה משה) שבא יהודי לבקש ממנו ברכה להתרפאות מהמחלה הארורה רבי מרדכי היה אז אברך בכולל חיי עולם ובירך אותו והאיש נרפא 50 שנה לאחר מכן המחלה חזרה והוא שוב ביקש מרבי מרדכי ברכה כשהוא היה כבר אדמו"ר מזוויל, ענה לו האדמו"ר כרגע איני יכול לברך מפני שאיני לומד תורה מתוך הדחק.] עם כל הבבוד למנהיגים הם לא צריכים לחשוש מהוצאה לפועל מפינוי הדירה שלא לדבר על התבזות גועלית לשנור בחו"ל, לאסור זה הכי קל חייבים למצוא פתרונות לא לומר אסור אסור אסור.

  • אני כל כך לא מסכימה!
    אני בוגרת אחד הסמינרים הגדולים בירושלים ובד בבד עם הלימודים במסלולים למדתי במכללה.
    המשפחה שלי זאת משפחה של תלמידי חכמים כולם אנשים מוכרים בציבור ולכל הנשים יש תארים חלקן עם דוקטורט.
    תמיד ידעתי שהסמינר הוא לא מורה דרך הוא מקום ללמוד בו (גם יהדות) וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות
    לכל מורה היה את הדעות שלה והמון פעמים הייתי מתוכחת עם המורות וכמוני הרבה בנות ובחיים מורה לא אמרה לי משפט כמו המשפט שצוטט לעיל היו שיעורים שלמים של ויכוחים שתרמו לי לחיים המון ופתחו לי את העיניים הרבה יותר מהמרצים במכללה
    יש אנשים שבוחרים לקחת משפטים מסוימים של אנשים לא חכמים ואיתם להכליל ציבור שלם.
    אני בוגרת סמינר של אחד מ3 הסמינרים הגדולים בירושלים ובעלת תואר ראשון בכלכלה ומוכרחה לציין שדוקא האקדמיה גרמה לי להבין כמה טוב המקום שהייתי בו כמה פתיחות מחשבתית אמתית הייתה שם וכן סינון היכן שצריך לסנן.
    לדעתי זה לא הסמינרים שצריכים להשתנות אלא כל הורה מחובתו להקנות לילד כלים לדעת לסנן לדעת לקחת מכל בן אדם דברים חיוביים שאומר ולא את הדברים הפחות

    • אהובה ברמת העיקרון את צודקת, גם אני חשבתי כך.

      עד שראיתי שאולי אני יכולה להתווכח בתיאוריה, אבל אם אני מגיעה למסקנה שונה, אני לא יכולה ליישם אותה.

      אז שזו חברה פתוחה באופן תיאורטי ורודנות באופן מעשי (אלא אם אתה בוחר לחיות בשולי החברה).

  • לינק איך נראה השנור בחו"ל וזה רק טיפה מן הים אין לאף גודול סמכות להשפיל ככה בני אדם
    https://www.youtube.com/watch?v=Wn0ePZZ_fzg&ab_channel=menashelustig%D7%9E%D7%A0%D7%A9%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%92

    • https://www.kikar.co.il/383243.html עןד לינק לתשומת לב המתנגדים לאקדמיה, לא אמרתי שמותר אבל אין שום סמכות לאסור כל זמן שלא מונעים תופעות זוועתיות שבאות מחוסר פרנסה הדור הזה לא יסתפק במועט נקודה בפרט שהחיים היום יקרים פי כמה מפעם חייבים לדאוג לרווחה כלכלית לפני שזורקים ים של איסורים

  • מאמר נפלא!
    אני חושב שהוא יכול להתייחס באותה המידה גם ללימודי גברים.

    אני סטודנט, ובאופן אישי נחשפתי לאותן תפיסות עולם ליברליות, הרבה לפני שנכנסתי לשערי האקדמיה.
    ודווקא לכן – זה מזעזע אותי יותר.
    אני רואה את המרצים מעלים נושאים שמתנגשים באופן ישיר עם ערכי התורה, ורוב הסטודנטים אפילו לא מבחינים שמדובר בעקרונות סותרים.
    אני זה שבדרך כלל יוצר עימותים בשיעורים, לא כדי לשכנע את המרצים, אלא כדי להעמיד את הדיון על הציר הנכון, וכי אני מרגיש שאם אני לא עושה את זה רוב הסטודנטים בולעים את הדעה בשלמותה.

    לדעתי (ואני פועל בעניין,) צריך להקים מכינות קדם אקדמיות, שיתווכו בין המקום החרדי לעולם האקדמי.
    ושכל אחד ידע מהי רצפת הדיון של אקדמיה ותורה.

    אני חושב שחובה להקים קבוצות גיבוש, כתבי עת, וכלים אחרים שבהם הנושאים האלו יעלו.
    אני חושב שהמקום הכי מסוכן, זה ההתייחסות של "יאללה, נסיים את התואר ונקווה שנשמע כמה שפחות דיבורים בעיתיים", כי התייחסות מתעלמת – יוצרת בראש אגף שלם של דעות כפרניות שנבלעות בשלמותן, ונשארות ללא מענה.

  • צריך לבנות אקדמיה-אוניברסיטה חרדית, כשם שיש בי"ס לאחיות חרדי וכשם שיש מכללות חרדיות. גם הקמת בי"ח חרדי לא הייתה קלה, אבל התבצעה לבסוף. עד שתקום כזאת אקדמיה – הציבור נאלץ למצוא פתרונות ביניים, כי אנחנו מעוניינים בפרנסה בכבוד, ואין לנו את הייחוס-הפרוטקציה שיש לבנותיהם וכלותיהם ובניהם וחתניהם של הרבנים והעסקנים היוצאים בשצף-קצף נגד האקדמיה…

  • בס"ד
    החינוך בעולם החרדי, זלזול באחר …
    הם חילוניים, להם אין סיפוק בחיים, לנו סיפוק מדף גמרא אין מה להשוות… "מה זו תעודת בגרות??"
    תתקלקל בצבא. ברחוב. באוניברסיטה רח"ל לשמוע על יום העצמאות… כמה אזהרות כמה שלילי כמה הפחדות… שיוצרות בי דווקא סקרנות לדעת להבין לבדוק בדיוק כמו דיון בדף גמרא….
    """דווקא בהיבט חיובי""
    אני זוכר בישיבה בבני ברק הייתי בן 13… וראש הישיבה היה אומר… על הסטודנטים מבר אילן (בר מינן קרה לזה) שהם גנבים הולכים עם ג'ינס וכל מיני לא רלוונטי… נגעלתי כבר אז… על הממסד אמר משה דיין כלב… על בן גוריון כמה "ברכות"… על הרב גורן "הלל" (בסגי נהור כמובן)
    כל זה גורם לך לשאול?! לדעת?! ותוסיף שאתה גם רוצה להתפרנס.. ובכלל אם אני באקדמיה "אני" אשפיע אייצג אסביר … הרי כל ישראל ערבים זה לזה… מלמדים אותך…
    כל אדם צריך ללמד וללמוד לחיות בכל סביבה… "עיטוף הצמר גפן כבר פרח מזמן" ואיתו אטימת האזניים והעיניים דיייייי לאזהרות הפחדות הרחקות… תייצרו כלים ואלטרנטיבות… ומי שבדרך החליקה תחזור היא כאן… "ליפול" היא יכולה גם בסופר בכמה רגעי קנייה… וזה נכון לגברים ילדים נשים אברכים רבנים והד"מ

  • חבל שבמקום להקדים תרופה למכה תמיד מקימים את הבית חולים מתחת לגשר שנפל… יש לנו כבר סמינרים רק צריך ללמוד בהם תארים אקדמאיים זה הכל… ואז אין צורך לפנות למוסדות חילוניים וגם לא לצעוק גיוואלד כשבנות מחוסר ברירה לומדות במוסדות הנל.
    כמה פשוט ככה מסובךךך
    כי יש אנשים שמאד מפחדים שמא הבנות תהיינה "חשובות" חס וחלילה וה' ישמור
    עדיף שתעבודנה בעבודה שאין ממנה סיפוק , שלא תרווחנה מידי הרבה אבל שגם תפרנסנה בית של תורה בבחינת "שהכושי יעשה את שלו ועדיף כמה שיותר בהכנעה ובשקט"
    צריך להפריד בהפרדה גמורה בין ציות לגדולי ישראל שרואים למרחוק ודעתם רק אמת לבין ציות לעסקני ישראל שרואים כסף ודעתם היא רק כבוד

    • לאדלר, מה הם הקריטריונים לזכות לתואר גדולי שראל שרואים למרחוק מי בדיוק ראוי לתואר הזה ומי המציא את המושג הזה ומי אומר שצריך לראות למרחוק צריך לקיים את ההלכות שבשלחן ערוך ולא לעשות חשבונות מה יהיה למרחוק הרבה ראיות למרחוק פישלו בגדול למשל לפני השואה "גדולי ישראל" ראו למרחוק שלא תהיה שום שואה והפשע החמור מבחינתם היה כשכבר הייתה השואה לעצמם הם ידעו לדאוג ולברוח אז בבקשה להפסיק עם פולחן האישיות הזה שמתאים למשטרים מסויימים ולחשוב לעומק מה כתוב בגמרא ובשלחן ערוך על זה אם אתה מתעצל ללמוד ולהתעמק וכל דבר לפתח דרך קצרה וארוכה של אמונה עיוורת זו סטייה מהיהדות אני יודע שתכתוב עלי חזרה אפיקורוס כדרכם של כל הכוחנייים בעיתונות החרדית אבל לפני שתכתוב עלי אפיקורוס אני אצטט לך את הגמרא שמגדירה מה זה אפיקורוס זה לשון הגמרא סנהדרין צ"ט ע"ב
      אפיקורוס רב ורבי חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה חבירו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורוס הוי מגלה פנים בתורה כגון מאי כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ורבי חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי מבזה חבירו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי אלא למאן דאמר מבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי אמר רב נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה רבא כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה כי הוה חזי בה טעמא להיתירא אמר להו תחזו דקא שרינא לכו עורבא כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא אמר להו תחזו דקא אסרנא לכו יונה רב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן רב פפא אישתלי ואמר כגון הני רבנן ואיתיב בתעניתא לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה כי מטו מגילת אסתר אמרי הא [מגילת אסתר] לא בעי מטפחת אמר להו כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו דאמר רבי יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע
      אני יודע שאומרים בשם החזון איש שמי שאומר את מה שכתבתי על השואה הוא אפיקורוס, דבר ראשון לא שמעתי את זה ממנו ושמעתי מתלמידיו שהוא אמר שאין לו זמן להכחיש את כל מה שאומרים בשמו ואפילו אם הוא כן אמר זה לשון טור חושן משפט הלכות דיינים סימן כה
      כתב הראב"ד שאין אדם עתה בזמנינו רשאי לחלוק על דברי גאון כדי שישתנה הדין מדברי גאון אלא בקושיא מפורסמת וזהו דבר שאינו נמצא לפיכך החולק על דברי גאון הוי כטועה בדבר משנה וכן אם טעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם ואילו שמע היה חוזר בו זהו טועה בדבר משנה:
      וא"א הרא"ש ז"ל כתב ודאי מי שטועה בדברי הגאונים שלא שמע דבריהם וכשאמרו לו פסק הגאונים ישר בעיניו טועה בדבר משנה הוא ולא מיבעיא בפסקי הגאונים אלא אפילו חכמי כל דור ודור שאחר הגאונים לאו קטלי קניא באגמי הוו ואם פסק הדיין שלא כדבריהם וכששמע דבריהם ישרו בעיניו והודה שטעה טועה בדבר משנה הוא וחוזר אבל אם לא ישרו בעיניו ומביא ראיה לדבריו המקובלת לאנשי דורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ואין לך אלא כל שופט ושופט אשר יהיה בימים ההם ויכול לסתור דבריהם כי כל הדברים שאינם מבוארים בתלמוד שסדרו רבינא ורב אשי יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים והיכא שנחלקו שני גדולים בפסק הלכה לא יאמר הדיין אפסוק כאיזה מהם שארצה ואם עשה כן זהו דין שקר אלא אם הוא חכם גדול וגמיר וסביר ויודע להכריע כדברי האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו דאפילו אם פסק גדול אחד יכול החכם לסתור דבריו בראיות ברורות ולחלוק עליו כאשר כתבתי למעלה וכ"ש אם יש סיוע מא' מהמחברים החולקים עליו ואם לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין הממון מיד המוחזק ואם לא ידע הספק במחלוקת הגדולים ואח"כ נודע לו ואינו בר הכי שיוכל להכריע או שאינו יודע להכריע אם נראין כדברי האחד לרוב החכמים והוא עבד כאידך היינו שיקול הדעת ואם א"א לעמוד על הדבר אין כאן טעות ומה שפסק פסק ע"כ.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל