"להצלחה אבות רבים, אך הכישלון יתום", אמר פעם איש חכם. עם זאת, כשבאים לבחון את דפוסי ההתנהלות של רוב אנשי מחנה הימין, כולל הנציגות החרדית לגווניה, נראה שהמשפט נכון בעיקר בחציו הראשון. להילת הצלחה, כאשר היא מגיעה, יש דורשים רבים מספור. הכישלון לעומת זאת לעולם אינו יתום. תמיד יימצא לו אב אחד או יותר מתוך רשימה קבועה של אשמים.
את התובנה דלעיל קיבל כותב השורות בין השאר מחברינו בצד השמאלי, עורכי הקריקטורה של המגזין 'כלכליסט'. בין אם מדובר בתשוקה מזוכיסטית לריגוש, ובין אם זו סקרנות לנסות להבין את נקודת מבטו של הצד השני, האיורים של מגזין זה, ושל ביטאון 'הארץ' משמאלו – בהחלט יכולים להיות תשקיף להלך הרוח במחוזות מסוימים.
באחד האיורים מוצג ראש הממשלה הנוכחי, המנהיג את המדינה בשני העשורים האחרונים למעט הפסקות קצרות, חנוט בבגדי קוסם ורכון מעל רולטה של תירוצים קבועים – בג"ץ, היועמ"שית, הדיפ־סטייט, התקשורת, איראן, ה'סמול' וכן הלאה – תוך שהוא מבקש מהקהל להמתין לראות מי אשם במחדל התורן.
כאשר מטיחים תחת כל עץ רענן בשופטי בג"ץ או בתקשורת, בפקידות המדינה ובדומיהם, את תחלואי הארץ בתקופה ארוכה של ממשלות ימין, האם אשמה זו נופלת רק על כתפיהם?
אין בכוונת מאמר זה לדון בעומק באיורי עמוס בידרמן או מורן שריר, ובוודאי לא להצדיק אותם. אולם קשה שלא לתהות, כאשר מטיחים תחת כל עץ רענן בשופטי בג"ץ או בתקשורת, בפקידות המדינה ובדומיהם, את תחלואי הארץ בתקופה ארוכה של ממשלות ימין, האם אשמה זו נופלת רק על כתפיהם?
מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל
מה מגדיר מנהיג? אם נחזור רגע לראש הממשלה הנוכחי, הסיבה היחידה שאנשים רואים בו מנהיג היא העובדה שהוא מוכן לשלם מחירים על המדיניות שלו. כשנשאל בראיון בפאנל תכנית 'הפטריוטים' בדבר חזרה יהודית לשטחי הרצועה הוא השיב שזה 'לא ריאלי'. בלי קשר לשאלה אם זה באמת ריאלי או לא (כמה ריאלי היה החלום הציוני אי שם בסוף המאה ה־19?), אין ספק שנתניהו ידע היטב את מחיר האמירה הזו בקרב הבייס. הוא אמר אותה בכל זאת. הבעיה של נתניהו כמובן היא שהמנהיגות הזו מופגנת רק לכיוון אחד. גוש הימין מסתכל על המנהיגים שבחר ושואל את עצמו: ממי הם מפחדים יותר, מאתנו או מחסידי כת קפלן?
הזירה המשפטית היא כנראה הדוגמא הבולטת ביותר. לא עובר שבוע מבלי ששר או חבר קואליציה ירים את קולו בנהי על הברקס התורן ששמה היועמ"שית, אם לו באופן אישי או למהלכי הממשלה בכלל. הידעתם שבאפשרות הממשלה לפטר את היועמ"שית? תנסו לשאול אותם למה הם לא עושים זאת. אני שאלתי. אוי, כמה תירוצים. כל מה שעולה לכם בראש – כנראה נכון.
רפיון זה נוגע גם להתנהלות פרקליטות המדינה כממסד, וכמובן הסמכות השיפוטית שהגיעה לממדים מבהילים. ברגעים אלו ממש מתנהלת עתירה נגד גוף תקשורת פרטי (כן, כן, פרטי!) בדבר מינוי תקין לחלוטין של הדירקטריון למנכ"לית חברת החדשות. שופטי בג"ץ רואים את עצמם מוסמכים לדון גם בעניין זה. למה לא, בעצם? מי יעצור אותם?
האם המצב עקום עד כאב? בוודאי. אין ספק שלגורמים המוזכרים יש יד בכך. עובדה היא שלמעט חסידי כת ברסלר ורדמן ועוד כמה קיצוניים, קיים קונצנזוס כמעט מקיר לקיר בדבר השינויים הנחוצים במערכת המשפט, בעוד הוויכוח נסוב על עומק השינויים וטיבם, על מהירות הביצוע, ובעיקר על נקודות של סמנטיקה. המצב שמנהיגי המחנה משמאל חלים ורועדים מאימת האנרכיסטים הוא כבר נושא למאמר נפרד. הבעיה היא שמנהיגי הימין, ובתוכם מיודעינו שלוחי דרבנן, פוחדים אולי אף יותר.
אם נתבונן בדברים בכנות, נמצא שלעתים קרובות מעדיפים נבחרי הציבור מהימין לקחת את אותם גזרי עץ בוערים בדמות 'האשמים הקבועים' הנ"ל וליצור באמצעותם מסך עשן סמיך על חדלון המעש האישי
אם נתבונן בדברים בכנות, נמצא שלעתים קרובות מעדיפים נבחרי הציבור מהימין לקחת את אותם גזרי עץ בוערים בדמות 'האשמים הקבועים' הנ"ל וליצור באמצעותם מסך עשן סמיך על חדלון המעש האישי. זו ממש שיטת עבודה: התבכיינות, התקרבנות, מקסימום דיבורים מתלהמים – כל אלו מתקבלים בברכה. מעשים? מה פתאום, יש לנו אחריות. אנחנו לא רוצים לפורר את העם, צריך סבלנות, צריך לנהוג בחכמה. בקיצור, עדיף לא עכשו. מי שיצליח לחשב מהו הטיימינג המושלם להשליט מדיניות שלשמה נבחרו נציגי הציבור הללו, יהיה זכאי לפרס נובל.
הדוגמאות לכך רבות מספור. משילות בנגב, סיפוח, גירוש מסתננים ועוד. העיתונאי ארז תדמור אף הגדיל לעשות וקיבץ את שלל הנושאים לכדי כרך הנושא את הכותרת "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל". תובנותיו המחכימות שוות התבוננות מעמיקה. אך גם מבלי להידרש לממצאיו, אירועי השנה האחרונה לימדו אותנו שיעור כואב. בשבעה באוקטובר ראינו מה עולה בגורלם של מי ששועים לדברי רהב ועוז מדומה מפי גורמים רברבנים, שבפועל לא נוקטים שום צעד התואם את עמדות שולחיהם בקלפי.
'מדיניות ההכלה' שהתנפצה בקול רעש גדול אל סלעי המציאות המזעזעת היא אמנם פרי ידיהם של מספר אנשים בהגמוניה הבטחונית, הצבאית והמדינית, אך לצערנו הלוגו המוטבע בראש העטיפה שייך לראש הממשלה. נתניהו הוא איש שזכויות רבות לו, אך בכל הנוגע להבנת המציאות ולטיפול בסוגיה העזתית, הוא ביכר את גישת השמאל שבמקום לרוצץ את ראש התנין העדיף להאכיל אותו בפתיונות, בתקווה שיהיה הנאכל האחרון. למרבה הצער, תווית המחיר לחידלון הזה עומדת על סכום הרוגים בן ארבע ספרות ולמעלה ממאה חטופים בתחומי הרצועה, שבזמן כתיבת השורות עוברים זוועות שקשה להעלותן על הדעת.
מדוע אני מצביע למפלגה חרדית ולא מקבל כלום?
אם מחלקים את מחנה הימין לקבוצות התנהגות, אפשר להבחין בשלושה אגפים ברורים.
באגף אחד נמצאים חברי הליכוד לדורותיהם המתאימים לתיאור המתסכל לעיל כמעט באופן מלא. בקצה השני נמצאים נבחרי הציונות הדתית עם בן גביר וסמוטריץ' בראשותם. אפשר לאהוב אותם ואפשר שלא, אבל אין ספק שלפחות בכל הנוגע לתחומים שעליהם הם אמונים ולמדיניות שלשמה נבחרו, הם אינם בוחלים בשום אמצעי. אם נציגי הציבור החרדים תולשים את שערותיהם כשהם נוכחים לדעת שבן גביר פופולרי יותר מהם בקרב צעירי המגזר, כדאי שיחשבו מתי היתה הפעם האחרונה שהם מימשו את המדיניות אשר לשמה נבחרו. בממשלת השישים וארבעה, הימין מלא מלא, היכולות הפוטנציאליות היו פנומנליות. התוצאה היא אפס אחד עגול.
נראה שאין מנוס מלקבוע שחברי הכנסת החרדים נכללים בקטגוריה המאכזבת. הבו לי תחום אחד שהם הצליחו להביא הישג כלשהו, פירור מדיניות רצוי. נכון, האתגרים רבים מספור, אבל חברי הכנסת שלנו נשלחו לזירה הציבורית כדי להתמודד אתם, לא כדי לספר לנו כמה עבודתם קשה.
הגיע הזמן לומר להם בגלוי: אתם מבקשים מאתנו בכל פרק זמן להגיע אל הקלפי בהמונינו בשביל להפקיד בידיכם את הכוח לעשות שינוי. אולם לכולנו יש משכנתא לשלם. אתם מקבלים משכורת מהכיס של כולנו כדי שתנצלו את זמנכם לממש את כוחכם האלקטורלי. אם אינכם מסוגלים לעשות זאת, ולא משנה מאיזו סיבה, אולי הגיע הזמן שתתנו לאחרים לנסות?
תכנית אופק חדש, איקס. רפורמה משפטית (כן, הם דיברו על זה בהחלט), איקס גדול. חוק גיוס? נראה שאין טעם אפילו להזכיר אותו. ואנחנו עוד מדברים על נושאי הדגל. גם באינספור תחומים אחרים התמונה זהה
תכנית אופק חדש, איקס. רפורמה משפטית (כן, הם דיברו על זה בהחלט), איקס גדול. חוק גיוס? נראה שאין טעם אפילו להזכיר אותו. ואנחנו עוד מדברים על נושאי הדגל. גם באינספור תחומים אחרים התמונה זהה. עמיתי העיתונאי ישראל פלר ערך כתבה מדוקדקת על ההישגים המאכזבים של חברי הכנסת החרדים, שהתפרסמה בהרחבה בחדשות 'משפחה'. סעיפי תקצוב, סעיפי דת ומדינה, קביעת מעמד בתי הדין הרבניים לבוררות בדיני ממונות, עיגון הקומה הכשרה, כלכלה, תעסוקה ודיור – הרשימה ארוכה. לנסח את מאות הסעיפים ידעו העוזרים הפרלמנטריים. את מימוש הסעיפים הח"כים עצמם כבר לא הצליחו לבצע. ידוע קמי עמא דבר.
חברי הכנסת החרדים והציבור שבחר בהם ניצבים בפני שוקת שבורה. הגענו למצב החמור ביותר אי פעם במגזר מכל בחינה אפשרית. שלל תפקידים, אינסוף תופינים, כל המי־ומי עברו במחלקת משאבי אנוש. איזה הישג הבאתם למי ששלח אתכם? האשמה, יש לומר, היא עלינו, בראש ובראשונה. במצב מתוקן הח"כים החרדים היו מפנימים כי בפניהם ניצבות שתי אפשרויות: לתת יד לתהליכים המתרחשים מתחת לפני השטח וביתר שאת, או לשלם את המחיר האלקטורלי. הסיבה שזה לא קורה קשורה כבר אלינו, ציבור הבוחרים.
אם יש בשורה אחת בנקודת הזמן הזו היא שהציבור הישראלי לכל גווניו, כך נראה, מתחיל למאוס באכילת 'לוקשים'. זה נכון בגזרה הבטחונית, שם להגי רהב והתרברבות שחצנית כבר אינם תחליף למציאות בשטח, וזה נכון ביתר שאת בגזרה הפוליטית־מגזרית.
אם המנהיגות החרדית רוצה לממש את כוחה האלקטורלי בדרך להובלת המדינה, הגיע הזמן לשלוף מהבוידעם את המושג שעד היום לא היה ניתן להזכיר. פריימריז הוא לא מילה גסה, וקידומו בפועל אינו בבחינת גזרת שמד.
תתפלאו לשמוע שבאוזני חלק מהמי־ומי מהבוחשים בקלחת הפרלמנטרית הרעיון הזה נשמע לא רע בכלל. ניתן לכם לנחש מי כן מתנגד אליו. בכל אופן, לרעיון הזה יש יתרונות וחסרונות. האחרונים יכולים להגיע בדמות התחקירים על מירי רגב והיהלומים, ובהחלט לא בטוח שבשטעטל שלנו לא נראה מחזות דומים. אולם גם שם התפקיד שלנו – של הציבור – לנצל את כוחנו כדי למנוע התנהלויות כאלה.
הגיע הזמן שמחדלים כמו אסון מירון או הישגים ציבוריים דלים עד בלתי קיימים יגיעו עם תג מחיר. הגיע הזמן שאת תרבות התירוצים וההתקרבנות נשאיר מאחור. הגיע הזמן ליישם גם אצלנו את המשוואה שאין סמכות ללא אחריות
הגיע הזמן שההנהגה תהיה חייבת לספק יותר עשייה ויותר הסברים כלפי השטח, כלפי כל הגוונים של היהדות החרדית, למן היושבים באוהלי שם עד ליוצאים לעבוד לפרנסתם (שכבר אינם מעטים). הגיע הזמן שנבחרי הציבור ישקפו את דעת הציבור שבחר בהם. הגיע הזמן שמחדלים כמו אסון מירון או הישגים ציבוריים דלים עד בלתי קיימים יגיעו עם תג מחיר. הגיע הזמן שאת תרבות התירוצים וההתקרבנות נשאיר מאחור. הגיע הזמן ליישם גם אצלנו את המשוואה שאין סמכות ללא אחריות. אתם לא מצליחים? זה בסדר. אל תתחילו שוב לספר לנו על האשמים הקבועים. תנו לאחרים לנסות. מגיע לנו יותר, ככה פשוט.
תמונה: יהודה יואל מנדלוביץ, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons
כותרת המאמר מטעה, משום שכולו עוסק בהפניית האשמה לאחרים. השאלה "האם האשמה נופלת רק על כתפיהם", כלומר על בג"ץ, התקשורה וכו', היא היתממות ונסיון להסיט אותה ממי שבשלטון כבר עשורים. ומה הטענה למפלגות המייצגות את הציבור החרדי? שלא השיגו מספיק הטבות לשולחיהן. כולל הטבות שבאות על חשבונם של אחרים. המציאות היא שמפלגות אלו שותפות לשלטון כבר עשורים, ומכאן נובעת אחריותן המשותפת לאסונות הביטחוניים והמדיניים שאנו שקועים בהם. לא רק, אלא שמתוך חיבה גדולה לכספי השלמונים שמעתיר נתניהו, הנאמנות לו ולשלטונו האיום היא מוחלטת, ואין משמעות לנזק הנגרם למדינה כולה תחת ממשלת בלהות שכל מעייניה בשלטון ותענוגותיו. יתרה מזו, הכותב מלין על הכישלון להשיג הישגים כדוגמת חקיקה לטובת משתמטי ההגנה נגד אויבינו הרבים, וכפיית הציבור לבתי משפט מגזרים. דומה שההטייה המגזרים, שפעם היתה מביישת את מחזיקיה, הפכה נישאת בגאון.
פריימריז ? איך אפשר לקיים פריימריז אם אתה מצביע לא לפי דעתך אלא לפי מה שהורו גדולי הדור ???
* לגבי אותו "גוף תקשורת פרטי (כן, כן, פרטי!)", אני לא יודע האם הגוף אכן פרטי מבחינה חוקית או שזה קצת יותר מורכב, וזה גם לא רלוונטי. חדשות 13 מחוייב לפעול בהתאם ל"חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו" , ועיון בפרטי החוק מלמד שעובדיו, קל וחומר המנכ"ל\ית, מחוייבים להבטיח מידע עיתונאי מהימן, הוגן , מאוזן, לא מפלגתי, והבעיה היא שיש חשד שאינו לא-מבוסס שהמנכ"לית מונתה כפוליטרוק\קומיסר מטעם הממשלה, בהליך מינוי לא תקין, שהרי אינה עיתונאית ויש לה זיקה פוליטית מובהקת וברורה, ומינויה נעשה בהליך מוזר כפי שפורסם בהרחבה. כמו שנאמר "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו". אגב, לפי החדשות היא כבר עפה.
* לגבי השימוש במונח המזלזל "כת קפלן": ובכן ההפגנות נגד ה"רפורמה" היו רחבות ועממיות, השתתפו בהם מאות אלפי בני אדם, ומתבטאת גם בסכנה מוחשית לבריחת האיליטות המקצועיות בתחומי רפואה\צבא\היי-טק\מדע וכדומה, בדומה למה שקורה בהונגריה ורוסיה. לא היתה בתולדות המדינה מחאה בסדר גודל כזה, בעלת השלכות כלכליות וחברתיות שקשה לאמוד את משמעותן, ולהתייחס לכל זה כ"כת" מהווה במקרה הטוב ניתוק מהמציאות ובמקרה הרע שימוש במונח מזלזל ומבזה כלפי כל אלה שהכותב לא מסכים איתם שזה סדר גודל של חצי מהמדינה.
כנ"ל לגבי השימוש במינוח "כת ברסלר ורדמן ועוד כמה קיצוניים" – דבר בהיסטוריה האישית או בהתבטאויותיהם לא מראה שהינם "קיצונים", ואמירותיהם מייצגות בדבריהם פחות או יותר תפיסות המיינסטרים הלא-חרדי\חרדלי\ביביסטי בישראל, והם אנשי מעשה מצליחים וחכמים ולא פוליטרוקים מטעם (בניגוד לאותה מנכלי"ת צדקת).
* לגבי "אסון מירון" – למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה ששתי המילים האלו מופיעות ברצף בצ"ע מאז מסקנות ועדת החקירה לאסון, צ"ע בחר להתעלם מהמסקנות …
האמירה שנתניה ביכר את גישת השמאל ולכן טיפח את החמאס בכספים לרוב, היא שקר. אין ולא היה טיעון מהצד השמאלי של המפה הפוליטית שיש לטפח את החמאס. נהפוך הוא, נתניהו עצמו טען לא פעם בעבר שהחמאס מהווה משקל נוגד לרשות הפלשתינית, וכדי להחלישה יש לחזק את החמאס. עכשיו שהתבררה הטעות המחרידה בשיקול זה, אז מאשימים את השמאל? הרי כשקמה ממשלת השינו בראשות בנט ובשיתוף מפלגות שמאל, מיד הפסיקה את העברות הכספים. ממשלה זו לא שרדה לאורך זמן, ונתניה שוב הקים ממשלה בתמיכתם העולצת של המפלגות החרדיות, וחידש מניה וביה את ההעברות.
שקר נוסף הוא כינוי המפגינים "אנרכיסטים". הרי המילה הזו משמעותה אנשים. שפועלים למען שינוי, בעוד שהיפה הוא הנכון. המפגינים נלחמו נגד שינוי שיטת המשטר. אם כבר, האנרכיסטים הם אותם 64 ח"כים שמרימים ידיהם בעד כל שינוי מה שמפריע להם לבזוז ולהשתולל.
הניתוק של כותב המאמר מהמציאות מגיע לשיאו בהצעת פריימריז במפלגות שמצביעיהן סרים למרות בהתאם ל "ועשית כל אשר יורוך".
ממשלת בנט לפיד לא הפסיקה את העברת הכספים לחמאס, זה פשוט לא נכון.
לאיתי: לפחות לפי מה שפורסם, החל מ 2018 ועד לממשלת-בנט (2021-22), נתניהו איפשר העברת סכום כולל של כמיליארד דולר לחמאס, cash וללא תיעוד בנקאי, שהגיע לנתב"ג ככסף קאטרי – עשרות מליונים לחודש, ומשם דרך מעברי הרצועה ישירות לחמאס. מבחינה החמאס זו שיטת העברת כספים מועדפת כיוון שעזה היא כלכלת-אי שסוחרת בשקלים ובשווי כסף, ודולרים cash נוחים מאוד עבור סחר עם מבריחים בסיני. זה נפסק אחרי שבנט נכנס.
הסיבה לצורך לשלם לחמאס היתה שב 2017 אבו מאזן החליט להפסיק לממן את החמאס בעזה דרך הרש"פ ונתניהו חשש מקירסה הומניטרית ברצועה שתוביל למשבר מדיני.
בעקבות הפסקת תשלום מזוודות הדולרים, לאחר כניסת בנט, מצרים העבירה לחמאס דלק שאותו החמס מכר ועליו קיבל מיסים, שאיפשר את מימונו העקיף, אבל לא ישירות דרך ישראל, ובשווי כסף ולא בדולרים. מובן, שכל עוד שהחמאס שולט ברצועה, וכנראה שימשיך לשלוט (ישראל מסרבת לדון בחלופה מדינית), ישראל תאלץ לממנו באופן עקיף, כי היא נתפסת כאחראית לרצועה בעולם.
כפי שכבר כתב עדי נרדי – תלונתך על גדולי הדור. ויש להאריך הרבה בהזדמנות.
לנו אין זכות לדרוש מהמדינה, לציונות הדתית כן. הם תורמים ונותנים, וממילא גם מקבלים. ואנחנו רק מקבלים ומקבלים.
באמת יש מגוון סיבות למה הנציגים החרדים לא דואגים מספיק לציבור שלהם.
אבל הבסיס והסיבה המרכזית היא פשוט שהציבור החרדי לא שותף לביטחון והכלכלה של המדינה, וממילא כל שירות שהוא לוקח יש בזה פגם ערכי ומוסרי. כי הוא לא נותן למה שיקח. בשונה מהציונות דתית.
ולכן לדעתי לא משנה איזה נציג ציבורי חרדי יהיה.
ובאמת זה קצת טענה מגוחכת שהם לא עושים מספיק, הרי אנחנו ציבור שלוקח מהמדינה תקציבים עצומים, וקיצבאות וכד׳ ועדיין מתלוננים שזה לא מספיק.
מה הישג כביר יותר ממסמוס הגיוס ומימון המעונות?
הי כל החשיבה היא עד שהפריץ ימות ויבוא פריץ אחר שנתקמבן גם איתו.
זה מה שנקרא חשיבה עם חזון…
הכל בדיחה גדולי הדור כלל לא מודעים למה שחברי הכנסת שלהם מעוללים ואם הם כן מודעים אז כנראה שהם עובדים על עצמם
אשאל שאלה קצרה אך מהותית שתבאר את העניין האם הרבנים מודעים שמי שמונה כיושב ראש הכנסת הוא בעל נטיות הפוכות באופן מוצהר?
נמאס לתרץ כל דבר בהתחמקויות ותירוצים נבובים הגיע זמן לקחת אחריות ולהוביל כל הכבוד לצריך עיון שמתחילים מהלך שנקוו בפסימיות שיתחזק וילך הלאה
הכשלון הוא יתום . טוב שקיים "שמאל" כדי להאשים אותו בכל המחדלים ובכל הכשלונות וגם לפרוק עליו את כל הכעסים . אך חשבון נפש וקבלת אחריות הם דברים שלא קיימים אצלנו החרדים . המדינה הולכת ומתפרקת גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה ביטחונית ואצלנו עולם כמנהגו נוהג . אנו מוכנים למות או ללכת לכלא ובלבד שלא להתגייס שכחנו שבעבר עד לתקופת בגין החרדים בחלקם הגדול כן התגייסו ומתן פטור גורף היה אחד הסיבות ל 7.10. הוצאנו את עצמנו מכלל ישראל והעדפנו שאחרים ישפכו את דמם למענינו .עצוב.
הכתב הנכבד בתמימות או בהיתממות מלין על כך שאנחנו לא מקבלים דבר משליחנו בכנסת, הטענה יכלה להיות במקום אם המטרה שלנו בהצבעה לכנסת היתה כדי להפיק רווחים מכל סוג שהוא אבל עד כמה שידוע לי ההצבעה בבחירןת מיועדת להראות כמה יהודים מצהירים שהם נאמנים לה' ותורתו וממילא לא רלוונטי מה הם פועלים בשטח.
הפסקתי לקרוא אחרי שהגעתי לקטע: 'נתניהו הוא איש שזכויות רבות לו, אך בכל הנוגע להבנת המציאות והטיפול בסוגיה העזתית, הוא ביכר את גישת השמאל…' לא ייאמן. אתה מסביר ומסביר את הבעיה בהאשמת 'מישהו אחר', ואז אתה עושה את אותו דבר בדיוק! הוי אומר: גישת ה'שמאל המדומה' היא הבעיה… קיצור, 'הם' אשמים.
גם לגופו של עניין זה לא נכון, כי לנתניהו הייתה מדיניות של החלשת אבו מאזן, והכספים לחמאס עזרו לו בעקיפין בנושא. הוא ראה את עיקר הבעיה באבו מאזן שתובע מדינה פלסטינית, עם חמאס איכשהו אפשר לחיות; סך הכול סבב של טילים פעם בשנה-שנתיים והרי למעשה יש לנו את כיפת הברזל. קיצור, הוא היה בטוח שהוא שולט בגובה הלהבות, וגם חונק לאט לאט את הסוגיה הפלסטינית, עד שהגיע השביעי באוקטובר וזה התפוצץ לו בפנים. את המחיר הנוראי כולנו משלמים. איך אמר סמוטריץ'! בזמנו: 'חמאס הוא נכס'.. אבל אתה בשלך וכמו כולם: השמאל אשם או לפחות גישת השמאל..
נס! שאני לא קונה עיתון משפחה .. אני ממש לא בא לסנגר כאן על החכי"ם החרדיים אבל להאשים אותם באי-הישגים, כשזה כל כך ברור שזה קשור לאווירה שנוצרה בעקבות ניסיון הרפורמה המשפטית והמחאות שבאו בעקבותיו וביתר שאת לאחר המלחמה הנוראה שפרצה בשמחת תורה, זה פשוט שטות. האווירה שנוצרה היא זאת שגרמה לכך שפריבליגיות מסוימות שאנחנו, הציבור החרדי, נהנינו מזה משך דורות נמצאות בסכנה כרגע. אבל איך למען השם זה קשור לחכי"ם???? שכחת מה היה בממשלות הקודמות שבהן החרדים השתתפו? ואיזה הטבות היו. זה היה עם אותם חברי כנסת חרדיים, להזכירך. למה לכתוב מאמר כזה רדוד ושטחי? למה???????? למה מגיע לנו עיתונות כזו??????