צריך עיון > סדר שני > חייבים לגלות אחריות

חייבים לגלות אחריות

ישראל וינגולד
ישראל וינגולד

התנהלות החרדים בתקופת הקורנה חושפת שרבים מידי בציבור החרדי חושבים רק על קיום קהילתם ואדישים למחיר ששאר המדינה משלמת על כך. דפוס התנהגות זה נובע מה"סטטוס קוו" ביחסי החרדים והמדינה, הפוטר את הראשונים מאחריות אזרחית. הגיע הזמן לשנות את הסטטוס קוו, ולהתחיל לגלות אחריות.

כ"ז תשרי תשפ"א

כבר בשלב מוקדם היה ברור, שאחת התכונות המעניינות של וירוס ה–covid 19 היא יעילותו בחשיפתם של מבנים, תכונות ומגמות במערומיהם.

(איריס לעאל, "הארץ", 6/9/2020)

נגיף הקורונה הוא חלק מחיינו כבר קרוב לתשעה חודשים. אנו בעיצומו של סגר שני, כמה חודשים לאחר שהסתיים הסגר הראשון, ואין כל ערובה כי לא יהיה צורך בסגר נוסף. ניהול אורח חיים רגיל של לימודים, עבודה ונסיעות עלול לגרום להתפשטות הנגיף, סיכון הגדל עוד יותר בימי החורף, בשל חוסר היכולת לשהות באוויר הפתוח.

מצד אחד, שעה קשה ומאתגרת זו עוצרת את מהלכם הרגיל של החיים, אך מהצד השני נדמה כי היא מאיצה תהליכים שבימים כתיקונם היה אורך להם זמן רב להתרחש. כוונתי בעיקר למתחים בין החברה החרדית למדינת ישראל. הנטל של החברה החרדית על המדינה היה מורגש בעוצמה במוקדם או במאוחר גם ללא הקורונה, אך תהליכים שבימים כתיקונם היו אורכים שנים או אפילו עשור, מתרחשים כעת במספר חודשים.

להלן, ברצוני לעסוק באחריות האזרחית המוטלת עלינו בתור חברה. בשל כך אתייחס רק להתנהלותנו בנוגע לתקנות הקורונה, ולא למדיניות הממשלה או להתנהגות המשטרה וגורמי אכיפת החוק.

 

אני ואפסי עוד

הציבור החרדי מרגיש היטב את המגפה. אין כמעט אדם חרדי שאינו מכיר אישית מישהו שחלה בקורונה, ורבים אף מכירים אנשים שחלו קשה או נפטרו מהנגיף למרבה הצער.

ואכן, מגפה זו מאתגרת במיוחד את אורח החיים החרדי, שקהילתיות היא מרכיב חשוב בו הרבה יותר מבמגזרים אחרים. תפילה במניין, לימוד תורה בצוותא, שיעורי תורה ואירועים, הם אבני הבניין של חיינו. נוסף לכך, החברה החרדית מורכבת ממשפחות ברוכות ילדים, המתגוררות בצפיפות בבתים ובשכונות. בפרפראזה על דברי הגמרא, "אחד מבני החבורה שחלה, תדאג כל החבורה", ניתן לומר בעניין התחלואה בקורונה כי "בני החבורה" הם מאות אנשים שהיו ליד החולה; במנייני התפילה, בבית המדרש או במהלך אירוע משפחתי.

אולם, אתגר זה היה יכול להניע שתי תגובות הפכיות. הוא היה יכול להביא לכך שנזהר ונשמר יותר מכל ציבור אחר. לצערנו, הוא הוביל לתגובה ההפוכה. נוסף להדבקה גבוהה בקהילה החרדית, עקב אורח החיים הקהילתי וצפיפות הדיור, יש גם זלזול גדול בתקנות ההרחקה והזהירות. לתופעה זו היינו עדים מאז הסגר הראשון, מהחתונות המחתרתיות ועד לתפילות הימים הנוראים וחגי חודש תשרי.

התנהלות החרדים בתקופה האחרונה חשפה שרבים מדי בחברה חושבים רק על קיום קהילתם. המחיר ששאר המדינה משלמת על התנהלותם אינו מזיז להם כמלא נימה

תוך כדי כתיבת המאמר, התפרסם מכתבו החריף של גאב"ד "דרכי תורה", הגאון רבי אשר וייס שליט"א, וכה דבריו:

בושה תכסה פנינו כאשר אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ובכל יום ויום נפטרים לבית עולמם חולים ממחלה זו, וביניהם אדמו"רים, ראשי ישיבות, מרביצי תורה מופלגים ועמך בית ישראל, ואלפים נאנקים בכאב וביסורים. ולא נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה. כבר אמרתי בעבר שעלינו להחמיר יותר מרשויות הבריאות בארץ ובעולם שנגועים בנגיעות שונות. הלא התורה הקדושה לבדה היא נר לרגלנו, ובה נצטוונו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ואיך לא נבוש כאשר פורקי עול מצוות ואומות העולם תמהים, וכי איך לא יחוסו אנשי תורה למצוותם.

חשבון הנפש על התנהלותנו בשעה זו צריך להתמקד בשני נושאים. הנושא ראשון הוא העובדה שלא החמרנו יותר, כפי שכותב הגר"א וייס. אמנם, כנגד קטרוג זה עוד קל להצטדק ולומר שקשה על אנשים לבטל את חיי הקהילה לזמן בלתי ידוע, אם רבים מניחים כי כך או אחרת אנשים יחלו וימותו, והשאלה היא רק עד כמה נוכל לעכב זאת. אולם הנושא השני שבו עלינו לערוך חשבון נפש הוא התנהלות החברה החרדית, וחוסר ההתחשבות שלה בחברה הכללית. כנגד זה נאלמים כל הסנגורים.

גם אם אפשר ללמד מעט זכות על בחירתן של חצרות מסוימות לזלזל בהנחיות ולפגוע בבני קהילתן, קשה מאד לפטור אותן משרירות הלב שבה הן נוהגות נוכח מצוקת כלל ישראל. התנהלות החרדים בתקופה האחרונה חשפה שרבים מדי בחברה חושבים רק על קיום קהילתם. המחיר ששאר המדינה משלמת על התנהלותם אינו מזיז להם כמלא נימה.

הרב חיים נבון הציג זאת בצורה החדה ביותר:

יותר ויותר קבוצות, מכל מגזרי החברה החרדית, אדישות למצוקת עם ישראל, ומזלזלות בהנחיות המאבק במגפה. כשאומרים שקבוצה חרדית מסוימת בחרה ב"חסינות עדר" [… מדובר] למעשה [ב]נוסחה פשוטה יותר: הם נשענים על המשאבים הרפואיים של מדינת ישראל בהנחה שכל האחרים יקפידו, ולכן יהיו די רופאים ודי מיטות אשפוז בעבורם. אולי ההנחה הזאת אינה מודעת; אך כל מי שמחבר את המספרים רואה שאילו כל אזרחי ישראל היו מתנהגים כמו החרדים, בתי החולים היו קורסים.[1]

התמונה המתקבלת היא אפוא עגומה ביותר: החרדים – שגם כך אינם משרתים בצבא, והם אולי אף נטל כלכלי על המדינה – מתנהגים בכפיות טובה שאין דומה לה, ואינם נרתעים מלהכניס את כל המדינה לסחרור מסוכן, כדי שהם יוכלו להמשיך בשגרת חייהם.

אירועי התקופה האחרונה מבליטים אפוא ביתר שאת את מה שהיה ידוע כבר קודם לכן: לקהילה החרדית יש השפעה עצומה על כלל החברה הישראלית, ויש חשיבות אקוטית לכך שהיא תתחיל ליטול אחריות על הכלל. מגפת הקורונה ממחישה באופן טרגי ביותר מה קורה כאשר קבוצה כל כך גדולה אינה נוהגת באחריות אזרחית. מציאות זו צריכה להיות איתות לכולנו, חרדים ולא חרדים כאחד, מה יעלה בגורל המדינה אם מצב זה ימשך לאורך זמן.

 

איך הגענו עד הלום?

"שנת האפס"[2] של הקהילה החרדית בארץ הקודש היא שנת תש"ח (1948 למניינם). לאחר שהשואה האיומה כילתה שליש מעם ישראל, ובתוכם רוב בני הישיבות ומרביצי התורה שבאירופה, נסעה השכינה ותקעה יתד בארץ הישנה-חדשה, ארץ ישראל.

בשנה זו, חלק מארץ ישראל הפך ל"מדינת ישראל", ולראשונה מאז ימות החשמונאים התקיים שלטון יהודי עצמאי על כל יהודי ארץ ישראל. בדומה לתקופת החשמונאים, מרכז החיים היהודיים היה ירושלים, ושפת הדיבור היתה לשון הקודש. אך בשונה מתקופה זו, לא היה קשר בין קברניטי המדינה לדת ישראל, וחוקי המדינה ומשפטיה רחקו מדיני התורה ומהמשפט העברי.

היהדות החרדית התנגדה מלכתחילה לרעיון המדינה החילונית וסירבה לתמוך במאמצי הקמתה. התנגדות זו ישבה על האמונה שרק מדינה המבוססת על חוקי התורה יכולה להיות לגיטימית: "קיום מדינה יהודית אפשרי רק אם חוקת התורה מוכרת בה בתור החוקה היסודית של הארץ", כלשונה של החלטת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בנוגע להקמת המדינה.[3] אולם, כיוון שהרעיון קרם עור וגידים, והמדינה עמדה לצאת לדרך כך או כך, נקבע "סטטוס קוו", שהגדיר את היחסים בין שומרי התורה לבין המדינה החילונית. המונח "סטטוס קוו" הוא מונח דיפלומטי במקורו [status quo ante bellum], שפירושו "המצב שהיה לפני המלחמה". בשפת הדיבור מציין המונח שימור המצב כפי שהוא.

החרדים הסכימו לוותר על התביעה שלהם למדינה יהודית המתקיימת על פי חוקי התורה, ולהכיר בפועל במדינה החילונית, בתנאי שבתמורה לכך תפטור אותם המדינה מעול דרך ארץ, בדומה לחכמי יבנה

המסמך החשוב ביותר ביחסי הציבור החרדי והציבור הכללי במדינת ישראל, ומסמך היסוד בנושאי דת ומדינה במדינת ישראל, הוא "מכתב הסטטוס קוו" המפורסם. מכתב זה נכתב על ידי ראשי הסוכנות היהודית, (דוד בן גוריון, יצחק גרינבוים והרב י"ל פישמן מימון), ונשלח ביוני 1947 ליו"ר אגודת ישראל דאז, חתנו של הרבי מגור, הרב י"מ לוין. עיקרו של המסמך הוא הסכמה של החרדים להכיר במדינה המעניקה חופש דת ומצפון לכל אזרחיה, בתמורה לשמירת המדינה על שבת וכשרות במרחב הציבורי, לאי-פגיעה בסמכות ההלכה בתחום המעמד האישי, ולאי-התערבות בתחום החינוך.

מסמך ההבנות בין ראשי הסוכנות לבין החרדים ערב הקמת המדינה שימר אפוא את הסטטוס קוו שהיה קודם לכן: החרדים אינם שותפים ברעיון המדינה, והמדינה אינה מתערבת בחייהם. עם המעבר מיישוב למדינה, הדריכו עקרונות הסטטוס קוו את יחסי הדת והמדינה גם בנושאים דומים שלא נכללו במכתב, כגון מתן הפטור משירות צבאי, שניתן לראשונה במלחמת השחרור ל-400 תלמידי ישיבות,[4] וההחלטה על הגיור (פולמוס "מיהו יהודי"). גם בבחירות האחרונות בירושלים הצהירו המועמדים השונים על מחויבותם ל"סטטוס קוו" העירוני.[5] ואכן, מאז הקמת מדינת ישראל ועד הכנסת ה-18 מופיע הסטטוס קוו בכל ההסכמים הפוליטיים בין המפלגות הדתיות למפלגות השלטון.

להבנתי, יחסי הכוחות שנקבעו באותה שעה בהסכם הסטטוס קוו מסבירים איך הגענו עד הלום, למשבר יחסי מדינת ישראל והחרדים, שמגפת הקורונה ממחישה היטב.

 

בין יבנה לבני ברק

ההסכם בין החרדים לבין המדינה מזכיר למעשה הסכם קדום הרבה יותר, העומד בבסיסו של האתוס החרדי: ההסכם בין רבי יוחנן בן זכאי לאספסיינוס קיסר, בעת שהלה צר על ירושלים. בשעת המצור על ירושלים, מספרת הגמרא, נמלט רבן יוחנן בן זכאי בארון מתים מירושלים הנצורה מחוץ והשסועה ממלחמות מבפנים, והגיע להיפגש עם שר הצבא הרומאי. אספסיינוס התפעל מחכמתו, והציע למלא כל בקשה שלו. בקשתו של רבי יוחנן בן זכאי, שהבין כבר כי ירושלים היהודית לא תשרוד מאבק זה, היתה: "תן לי יבנה וחכמיה, שושלתו של רבן גמליאל, ורופאים עבור רבי צדוק." במילים אחרות, רבי יוחנן ביקש להגן על עולם התורה במחיר של ויתור על ירושלים.

משמעותה של בקשה זו דומה מאד להסכם הסטטוס קוו. רבי יוחנן בן זכאי בא לפני הקיסר, והציע הסכם ויתור על יומרות מדיניות ואזרחיות, תמורת הגנה על חיי הדת. מתוך ריאליזם נוקב, הוא היה מוכן לוותר על ירושלים, כלומר על עצמאות מדינית, לטובת יבנה וחכמיה.[6]

הסכם "יבנה וחכמיה" עם קום המדינה התבסס על היגיון דומה. החרדים הבינו שמדינה כפי שהם רוצים – מדינה המבוססת על חוקי התורה – לא הולכת לקום בקרוב. מתוך כך, הם הגיעו להסכם עם השלטון החילוני: אתם תפטרו אותנו מעול דרך ארץ, תתנו פטור מגיוס ל-400 בחורי ישיבה,[7] ותתמכו במוסדות התורה, ותמורת זאת, אנחנו נוותר על מנעמי השלטון ונכיר בסמכותה של הממשלה. החרדים הסכימו להכיר במדינה היהודית, למרות תפיסתם שמדינה יהודית שאינה מבוססת על חוקי התורה אינה לגיטימית. כפי שנכתב בהצהרת גדולי התורה הנזכרת לעיל בנוגע להקמת המדינה: "מדינה של יהודים שאינה מיוסדת על חוקי ושלטון תורה היא התכחשות למקור ונצח ישראל ושוללת את מהותו וצביונו של עם ישראל וחותרת את יסוד קיום עמנו וחודלת להיות מדינה יהודית." החרדים הסכימו לוותר על התביעה שלהם למדינה יהודית המתקיימת על פי חוקי התורה, ולהכיר בפועל במדינה החילונית, בתנאי שבתמורה לכך תפטור אותם המדינה מעול דרך ארץ, בדומה לחכמי יבנה.

המשמעות המובלעת של הסכם הסטטוס קוו היתה שהחרדים מכירים במדינה ומקבלים את חוקיה. אולם, דבר זה הולך ומשתנה, ועם שינוי זה הופך הסכם הסטטוס קוו לאיום קיומי על מדינת ישראל

חשוב לציין כי הסכם הסטטוס קוו אינו זהה לחלוטין להסכם ריב"ז והקיסר. כבר מההתחלה גילו החרדים דאגה למצב הרוחני של המדינה כולה, ולא רק לשימור עולם התורה. שלשה מתוך ארבעת הסעיפים של הסכם הסטטוס קוו אינם נוגעים לחרדים עצמם אלא לשימור אורח החיים היהודי המסורתי והעמדת הדת על תלה בכל מדינת ישראל. עם זאת, מבחינה אזרחית מדובר באסטרטגיה דומה: ויתור על כוח שלטוני תמורת הגנה על התורה.

התנהלות החרדים בתקופה הנוכחית משקפת בדיוק רב את תוצאות הסטטוס קוו, ואת חוסר ההיתכנות שלו בתקופה הנוכחית. התנהלות החרדים במגפה הולמת את הגיון "תן לי יבנה וחכמיה". אפשר לתאר את ההיגיון החרדי כך: הישיבות הלא פטורות משירות צבאי; הן חריגות; הן אינן נמצאות תחת תחום החלות של החוק האזרחי הרגיל – מדוע אפוא בתקופת הקורונה יחול עליהן פתאום החוק הרגיל? נכון שכל המדינה נמנעת מאירועים המוניים. נכון שכל מוסדות החינוך סגורים. נכון שחלקים גדולים במשק נמצאים בסכנת התמוטטות. אבל אנחנו "יבנה וחכמיה" – איננו מחויבים לחוק הכללי.

יש שתי בעיות בלוגיקה זו. ראשית, היא מתעלמת מכך שלהסכם "תן לי יבנה וחכמיה" יש שני צדדים. הפריבילגיה המיוחדת שניתנת ליבנה וחכמיה מחייבת אותם שלא להתערב בשלטון ולא להטות אותו לטובתם. המשמעות המובלעת של הסכם הסטטוס קוו היתה שהחרדים מכירים במדינה ומקבלים את חוקיה. אולם, דבר זה הולך ומשתנה, ועם שינוי זה הופך הסכם הסטטוס קוו לאיום קיומי על מדינת ישראל. שנית, הסדר "יבנה וחכמיה" יכול לעבוד כשיש 400 בחורי ישיבה, לא כשהם 25% ממערכת החינוך.

הקורונה מציפה אפוא על פני השטח את השבריריות של הסטטוס קוו ביחסי החרדים והמדינה, ואת הצורך לחשב מסלול מחדש.

 

תן לי יבנה וחכמיה?

השינוי המרכזי שהופך את הפטור ממעורבות אזרחית ללא רלוונטי הוא גודלו של הציבור. החברה החרדית גדלה והתעצמה, ושוב אינה מיעוט קטן ובלתי מורגש, אלא חלק משמעותי דמוגרפית וכלכלית במדינת ישראל. הסכם "יבנה וחכמיה" יכול לעבוד כאשר מדובר בקבוצה בעלת משקל זניח בחברה. יש היגיון לוותר לקבוצה כזו על מעורבות אזרחית לצורך שמירה על אוטונומיה חינוכית. ואכן, הסכם זה היה טוב לשעתו. אולם, עם הגידול המבורך של החברה החרדית, ההימנעות שלה מנשיאה באחריות אזרחית הופכת לנטל כבד מנשוא על מדינת ישראל.

לפי אומדן הלמ"ס, בסוף שנת 2019 מנתה האוכלוסיה החרדית בישראל כ־1,125,000 נפש, (לעומת כ־750,000 ב־2009). קצב הגידול הטבעי השנתי של האוכלוסיה החרדית בשנים אלו היה 4.2% לשנה.[8] בשנת הלימודים תשע"ט (2018/19) למדו בחינוך החרדי — היסודי והעל־יסודי — כ־332,000 תלמידים, שהם 24.5% מהתלמידים בחינוך העברי ו־18.5% מכלל התלמידים בישראל. בשנים 2012-1999 גדל בהתמדה מספרם של בני הישיבות והאברכים, בקצב של 4% לשנה, הדומה לקצב הגידול של החברה החרדית באוכלוסיית המדינה. מספר תלמידי הישיבות ואברכי הכולל החרדים בשנת 2018 היה 134,482 (כולל תלמידי חו"ל). מתוך הישראלים שבהם, 70% היו אברכים.

כל הנתונים הללו מובילים למסקנה אחת: על מנת שהחברה בישראל תמשיך לשגשג מבחינה כלכלית, בטחונית וארגונית עלינו לחשוב מחדש על השתתפות החרדים בכלכלה, בצבא ובמוסדות המדינה

לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי לשנת 2017, ההכנסה של 18% מהמשפחות בישראל נמצאת למטה מקו העוני לאחר הוספת תשלומי העברה ומסים (28% לפני הוספת התשלומים). באוכלוסיה החרדית שיעור זה גבוה בהרבה — 43% (57% לפני הוספת התשלומים); ובאוכלוסיה היהודית הלא־חרדית — 11% (22% לפני הוספת התשלומים). נכון אמנם שבהתחשב במבנה משק הבית החרדי, המאופיין במשפחות גדולות, העוני המדובר אינו משקף נאמנה את איכות החיים של משפחות אלו. עם זאת, הוא אומר הרבה על התרומה הכלכלית של החברה החרדית למדינה. השיעור הנמוך של גברים עובדים בחברה החרדית והשכר הנמוך יחסית אצל מי שכן עובדים אינם מוסיף לחוסן הכלכלי של המדינה. ואכן, ההוצאה של משקי בית חרדיים על תשלומי חובה — מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות — עומדת בממוצע על פחות ממחצית (43%) מההוצאה של משקי הבית הלא־חרדיים (1762 ש"ח לעומת 4,142 ש"ח). במילים פשוטות, החברה החרדית היא נטל כלכלי משמעותי על מדינת ישראל, כבר היום.

על פי התחזיות, שיעורה של האוכלוסיה החרדית בכלל האוכלוסיה ב־2030 צפוי להיות כ־16%; באותה שנה יהיה מספר החרדים שמתחת לגיל 20 כמיליון נפש, ושיעורם בכלל שכבת הגיל הזאת יהיה 25%. שיעור החרדים בגילי העבודה העיקריים (64-25) יהיה 11%. הצפי הוא שבשנת 2033 תמנה האוכלוסיה החרדית כולה 2 מיליון נפש, מתוך 11.7 מיליון הצפויים לחיות בישראל בשנה זו.

בשנת הלימודים תשע"ט (2018/19) למדו במוסדות אקדמיים (כולל באוניברסיטה הפתוחה) כ־12,000 סטודנטים חרדיים שהם 3.8% מכלל הסטודנטים שלמדו בשנה זו בישראל, אף שהחברה החרדית היא 12% מכלל האוכלוסיה, וזאת לאחר העלייה שחלה במספר הסטודנטים החרדיים בשנים האחרונות. כלומר, שיעור החרדים מבין המהנדסים, הרופאים, הכלכלנים, הגאוגרפים, המדענים ושאר הגורמים המקצועיים הנדרשים לניהול תקין של מדינה, הוא מזערי.

כל הנתונים הללו מובילים למסקנה אחת: על מנת שהחברה בישראל תמשיך לשגשג מבחינה כלכלית, בטחונית וארגונית עלינו לחשוב מחדש על השתתפות החרדים בכלכלה, בצבא ובמוסדות המדינה. תרומתם הנמוכה של החרדים לכלכלה ולתשלומי המסים עלולה לפגוע בכל השירותים הניתנים מהממשלה לאזרחים, ובראשם הקצבאות והמענקים ללומדי התורה. כמו כן, האחוז הגבוה של החרדים בגיל הגיוס מעורר מחשבה האם המערכת הצבאית תוכל להחזיק מעמד ללא החרדים, זאת עוד לפני השאלה על הצורך ליטול חלק בצבא, בתור קבוצה הנהנית במישרין משירותי הביטחון שהוא מספק.

אם עולם הישיבות החרדי היה מונה 400 תלמידים, רוב הציבור היה יכול להשלים עם פתיחת הישיבות בתקופת הקורונה, על אף שכל מערכת החינוך בארץ סגורה. החרגה זו לא היתה שונה בהרבה מאי גיוסם של בחורי הישיבות לצבא במלחמת השחרור. אולם, הריבוי המספרי יוצר תמונה שונה לחלוטין. סברתם של חרדים רבים, שהחברה החרדית יכולה להתנהל כאוטונומיה נפרדת – "יבנה וחכמיה" – וכמובלעת בתוך מדינת ישראל, מתנפצת בתקופת הקורונה. הדבקות חסרות אחריות בתוך החברה החרדית, גם אם חלקן נעשות בתמימות, מביאות לעומס רב על מערכת הבריאות, גורמות להקפצה של מספר החולים במדינה, ומובילות להחמרת הסגר על כל ערי ישראל ולפגיעה אנושה בכלכלה. לצערנו, עקב התנהגויות אלו מתגברת השנאה בין החברה הישראלית לחברה החרדית, ונשמעים קולות הקוראים להיפרדות כלכלית, ולעצירת קצבאות לחרדים ותמיכה בישיבות.

אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו. זהו עוול מוסרי נורא. אם החרדים מוכנים להתערב בחלוקת התקציב, כך שישרת את המטרות הקהילתיות שלהם, הם מוכרחים להיות שותפים בנטל בהתאם

מעבר לריבוי המספרי, ישנו שינוי אחר שהופך את הסטטוס קוו ללא רלוונטי, שינוי המציב לנו תביעה מוסרית נוקבת וחריפה. הבסיס להסכם "יבנה וחכמיה" היה כאמור ויתור על השלטון. משמעו היה שהחרדים אינם שותפים בחברה האזרחית, לא לטוב ולא למוטב. הם אינם מתגייסים לצבא, אבל כתוצאה מכך, הם גם אינם מחליטים אף החלטה משמעותית בנוגע לתקציב מדינת ישראל, לחלוקת המסים וגבייתם וכיוצא באלו. לפי השמועה, אפילו בשעה שהמדינה הציעה להשוות את תקצוב החינוך החרדי לחינוך הכללי, סירב לכך הרב שך. הוא הבין שאי אפשר לצפות שהמדינה תתקצב את החרדים, אם הם אינם רואים בעצמם חלק מהחברה האזרחית.[9] החרדים הסכימו למעשה שכל ענייני המדינה ינוהלו מעל לראשם, שהם יקבלו פחות תקציבים למוסדות שלהם, ובתמורה תניח להם המדינה לנפשם. אלא שחוזה זה הופר. החרדים לא עמדו בפיתוי הכוח, והם שלחו את ידיהם לשלטון. בתהליך זוחל, שהתחיל עם כניסת החרדים לקואליציה לאחר "המהפך" של 77, הפכו החרדים משותפים פסיביים לשותפים פעילים. היום הם כבר ממש אינם מסתפקים ב"יבנה וחכמיה". הם רוצים חזרה את ירושלים.[10]

כל עוד היה שינוי זה מלווה בקבלת אחריות אזרחית, הוא היה מבורך. אולם, המצב הנוכחי הוא שהחרדים מרגישים "יבנה וחכמיה", בזמן שהם יושבים בלשכת הגזית בירושלים. אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו. זהו עוול מוסרי נורא. אם החרדים מוכנים להתערב בחלוקת התקציב, כך שישרת את המטרות הקהילתיות שלהם, הם מוכרחים להיות שותפים בנטל בהתאם. הם מוכרחים לשרת בצבא, לתרום לכלכלה, ולקחת חלק בניהול המדינה. ללא הירתמות זו, הם הופכים למה שאוהבים לכנות בתקשורת 'פרזיטים', יצורים החיים על חשבון האחר בלי לתרום לו דבר. צו השעה הוא מעורבות הולכת וגוברת של החרדים במוסדות המדינה. הסטטוס קוו הופר, ואנחנו היינו המפרים שלו. להחזיר את הגלגל לאחור ולחזור למצב של "יבנה וחכמיה" אי אפשר. חובתנו אפוא לתרום את חלקנו להחזקת המדינה ולשגשוגה.

אחתום את דברי בנימה אופטימית. בחודש האחרון התקיים מעל במה זו דיון על מקומם של החרדים העובדים בחברה החרדית. דומני כי תפקידם העיקרי של החרדים העובדים בשעה זו הוא נשיאה בנטל עם כלל ישראל. החרדים העובדים הם הנענים לצו השעה, לשאת יחד בעול עם כלל החברה הישראלית וליצור תקוה לעתיד טוב יותר, מתוך אחריות הן כלפי החברה הישראלית כולה והן כלפי הישיבות ועולם התורה כולו. קיומה של מדינת ישראל, על תושביה החרדים והלא חרדים כאחד, תלוי בכך שהציבור החרדי כולו ישא בנטל עם אחיו, ויוכיח כי החברה החרדית יכולה לתרום תרומה משמעותית גם לשגשוגה האזרחי של המדינה.

 


[1] "ההיסטוריה היהודית תזכור לחרדים את הרגע הזה", הרב חיים נבון, מקור ראשון, כ' בתשרי תשפ"א.

[2] מושג שטבע פרופ' הלל כהן, בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, בספרו הנושא שם זה.

[3]  החלטת מועצת גדולי התורה על דבר חלוקת הארץ, הפרדס, שנה י"א, חוברת ו'.

[4] הוראת המטה הכללי של ההגנה בעניין זה ניתנה בטרם קום המדינה, ב-9.3.1948 (ב' שפירא, "חרדים וחילוניים – מאזן ביניים", הארץ, 28.4.1989)

[5] https://www.israelhayom.co.il/article/607997

https://in-jerusalem.org/minisite/chr/index.html?utm_source=Kikar&utm_medium=Desktop&utm_campaign=CHR

[6] לפי הגמרא, לו היה ריב"ז מבקש על ירושלים, לא היה מקבל דבר.

[7] בן גוריון נימק זאת, ש"שאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות". https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2015594,00.html

[8] הנתונים על פי שנתון החברה החרדית 2019, מאת ד“ר לי כהנר וד“ר גלעד מלאך.

[9] ראה, "כשמרן הרב שך סירב להצעתו של מנחם בגין" ישראל שפירא, כיכר השבת, י"ג אב תש"פ.

[10] ראה תמלול שיחה שקיים יעקב ריבלין עם דפנה ליאל לפני מספר חודשים. ליאל: "חברי הכנסת החרדים שוברים שיאי ייצוג. הם כבר מחזיקים בתפקידי שר במשרדים שמשפיעים על כל אחד ואחת מאתנו, משרד השיכון ומשרד הפנים לדוגמא, ועומדים בראש הוועדות הכלכליות הגדולות בכנסת, הכספים והכלכלה. למעשה, נכון לומר שאין היום אף מהלך כלכלי שיכול לצאת לפועל בלי תמיכת החרדים." ריבלין: "יעקב אשר יושב ראש ועדת חוקה והוא שולט; אין חוק שיעבור בלעדיו. זה כניסה לנישה חדשה. למעשה החרדים היום שולטים בכנסת."

תמונה: Bigstock

22 תגובות על “חייבים לגלות אחריות

  • מסכים ומזדהה לגמרי.
    אבל חייבים להציג את הצד השני
    מדינת ללא תורה – כגוף ללא נשמה
    לא רק החרדים צריכים לקחת אחריות על המדינה, אלא גם החילונים צריכים לקחת אחריות על נשמתה של המדינה – על התורה.
    כל עוד החילונים לא עושים זאת – יש כאן בעיה חמורה לא פחות
    כמובן שיש גם תלות בין שתי הבעיות האלו

    • אם אתה מצפה שהחילונים יקבלו את אורחות חייך עליך לקבל את שלהם. צעד ראשון לכל שיח שיוויוני "נאה דורש נאה מקיים". התורה מלאה ערכים אנושיים שרבים מהחילונים יוכלו להזדהות עמם ורבים לא פחות מקיימם. מדוע אתה מבטל זאת? עבודת השם אינה מתקיימת רק בבתי הכנסת ובכוללים. וכי החרדים המציאו את התפילה?

    • מי אמר שנשמתה של המדינה היא התורה *שלך*?
      בעיניך, כמובן, יש רק תורה אחת ולכן אתה לא רואה אפשרות שמישהו יחשוב אחרת ממך אבל איזה פלא! יש המון אנשים שרואים באופן שונה את מה שאתה רואה!

  • הבורא יתברך כתב לנו בתורה אם בחוקותי תלכו, ופירש רשי שתהיו עמלים בתורה. ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה
    הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם
    לבטח בארצכם עד כאן. לפי הבטחת מלך העולם בתורה . גם אם אדם עם הארץ ואינו יודע תורה. הרי שמשונה
    מאוד לומר לאדם לצאת לעבוד היות ועוד עשר שנים מספר החרידים יהיה רבע מהאוכלוסיה.

  • תודה על הכתבה
    אבל היא פשוט לא נכונה, אי ההקפדה על ההנחיות בקורונה נובעת

    א: כי אין קורונה בארץ הקודש, מספר החולים לא משמעותי אלא מספר המתים שלא עולה על שפעת רגילה.

    ב. לסגור ישיבות תלמודי תורה וכוללים למשך כמה שנים זהו חורבן ליהדות כמו שכבר מתריאים אנשי חינוך ורואים כבר את התוצאות בשטח.

    ג. בעיות נפשיות ופסיכולוגיות כבר נוצרים ממצב זה, וכו' וכו'.

    זוהי הסיבה שהציבור הנורמלי מתנגד לכל הנ"ל. וגם הציבור השפוי בארץ ובכל העולם. אנחנו רוצים ילדים ודור הבא יציב ושפוי בנפשו ומספר המתים לא מצדיק התנהגות זו לא לפי ההלכה (עיין הלכות תענית תרעו) ולא לפי המציאות שמתים כל שנה 50,000 איש ממחות שונות בארץ הקודש, זהו דרך העולם

    בהצלחה

    • ישראל, לא יכלתי לקרוא את דבריך ולא להגיב.
      א. איך אתה יכול להכחיש את קיום הקורונה בארץ כשיש מאות מתים ממנה? טענתך כי אין שום עניין להתרגש ממגפה שמספר מתיה לא עולה על מספר המתים משפעת- משוללת כל יסוד! התורה מלמדת אותנו על מעלת החיים ועל החובה הקדושה לשמרתם- ואפילו כשמדובר על נפש אחת מישראל!!!.
      ב. סגירת ת"ת וישיבות אינה מתעתדת להימשך שנים כמו שכתבת (אך המצב הזה עלול להתרחש אם ימשיכו להכחיש את קיומה של הקורונה ולזלזל בהנחיות). זה אכן כואב ובלתי נסבל לסגור ישיבות ובכל זאת, ישנם ת"ח וחלק מגדו"י שתומכים בהחלטה זו לעת עתה ע"מ לשמור על המשך בריאותם וקיומם של הלומדים, שעל ידם ימשיך להישמע קול תורה לא רק בבית המדרש- אלא בתוך ביתם, במסגרת המשפחתית. נכון שזה לא אותו דבר, אך קיימת נקודת מבט נוספת שלימדו אותנו חז"ל: "תורה שלמדתי באף…", איזה ערך יש לתורה הזו שמוסרים עליה נפש גם במסגרת הביתית שלא מאפשרת את הפניות כמו בישיבה/ כולל.
      אותם נזקים שמתריעים עליהם אנשי החינוך אינם נובעים כתוצאה ישירה מהקורונה, אלא הם תוצאה של חינוך שהפך את לימוד התורה מערך איכותי- לכמותי, ל'למדנות', ל'הספקים', ל'מעמד חברתי' וכו'. יש כאן בעיה חינוכית עמוקה יותר שהחינוך ללימוד התורה מכוון לתוך בית המדרש כמעט מבלי חיבור לחיי היומיום שבחוץ.
      ניתן לנצל את הימים האלה בדיוק לצורך מימוש מטרה זו!!
      תביט אחורה- העם שלנו עבר כ"כ הרבה תלאות שאיימו על המשך קיומה של התורה, וגם בתקופות חשוכות שלא יכולנו ללמוד תורה בבית כנסת ובתי מדרשות- נצחנו את הכל ע"י שינון התורה בתנאים לא תנאים בהתאם למצב.
      ולכותבת המאמר- אני מזדהה עם דברייך עד כדי כאב!! ומזדהה עם דבריו של טוביה שחייבים להאמר לצד הדברים שכתבת.

  • נקודה למחשבה

    אין חיה כזו אחריות על מדינה כי מדינה זה ישות דמיונית. יש רק כמה שרלטניים שיש להם כוח לכפות בשם המדינה (בדמוקרטיה השרלטניים מתחלפים יותר מהר מדיקטטורות, זה ההבדל היחיד ביניהם) . ולכן תמיד מדינה היא כפיה על ידי מיעוט אנשים. ומי שמחזק אותם כמו בעל המאמר כאן, בעצם מחזק את כוח הכפיה.

    חוץ מי הביעה המוסרית של הכפיה, יש בעיה אחרת וזה שבני המשטרים הם סטטיים. כלומר תרבותית בני משטרים לא יוזמים כי הם לא דינמיים. משטר כהגדרה הופך בני איוש לסטטיים.

    מנגד יש אחריות ציבורית שאת זה עושים רק בני חורין כמו החרדים. עוד לא ראיתי ארגון חרדי אחת שהוא לא כללית לכלל הציבור אם זה יד שרה ואם זה לב לאחים ויד לאחים וטהרת המשפחה וכו' וכו'

    בני המשטרים לעולם לא מקימים כאלה ארגונים, כי הם רגילים להיות ילדים אצל הגננת\המשטר.
    יש לנו ניסוי אנושי טוב לראות שדווקא אלה שהם נגד המדינה תמיד עשו הכל למען כל יהודי בכל מקום בעולם. אבל יהודי שהוא חלק של הישות, מבחינתו, הישות צריכה לעשות הכל במקומו.

    נסכם
    ציבורית אפשר להקים משטר = ישות דמיונית עם דגל\פסל, ואז כל פרטי הישות הם רובוטים סטטיים. זה לעומק מקור החושך האנושי מאז המצאת הישות הדמיוניות האלה, על ידי נמרוד ועל ידי נבוכדנצר וחבריו (עינו בחז"ל שמדגישים זאת השכם וערב). מאז הנאורות, המשטרים למדו לתת חופש אלא רק לאקדמיה ואז בני אנוש התקדמו קצת, אבל האקדמיה די מהר נהפכו לישות נפרדת והשאירו את ההמונים מאחור. אותו דבר בכלכלה, המשטרים למדו להבין שכלכלה חופשית מביא ליזמות ולכן מביא למשטר הישגים כלכליים. אבל זה היה טוב רק לעשירים וההמון נשארו מאחור, ככה קיבלנו את השואה בזמנו, והנה אנו שוב מקבלים את הפופוליזם בעשור האחרון כמו שהיה לפני השואה. ואז בני אנוש חוזרים לחושך

    אפשר לעשות כמו היהודים בכל ימי ההיסטוריה, שזה אומר חופש מוחלט בלי משטרים ובלי גננות. ואז כל אדם בן חורין ומאלה באים היזמות הצמיחה וכו' וכו'.
    נכון שארגוני החסד הכלליים מורגש יותר משאר היזמות. אבל יש כל כך הרבה צמיחה בכל כך הרבה תחומים שלא שמים לב לכך. עצם הצמיחה בכמות החרדים בכל העולם מאז השואה, זה צמיחה מטורפת. מנגד הלאומניים בני המשטרים קיבלו עצירות. כלומר זה כשלעצמו צריך לתת לכל בר דעת את ההבנה שאדם דינמי עדיף על אדם סטטי. וחירות מביא את האדם להיות דינמי ומשטר מביא את האדם להיות סטטי.

    אני הדגים לכם מה ההבדל בין בני משטרים מול בני חורין ביזמות ציבורית.
    מישהו מכיר משטר או משרד בריאות שדורש מזוגות לעשות בדיקות דור ישרים?!
    והנה קם אדם אחד מהחברה החרדית והרים דבר כל כך מובן מאליו, ודי מהר אין חרדי סוגר שידוך בלי בדיקת דור ישרים.
    הווה אומר. אפי' שהקידמה במדעי הרפואה נמצאת באקדמיה (שאין לחרדי גישה אליהם כי הם סגורים לאנשים עם אג'נדות מסוימות כנ"ל), חרדי אחד שם לב לבעיה ומיד לקח יוזמה פרטית והקים ארגון דור ישירם, והנה ב"ה, הציל הרבה מאוד משפחות. וחסך מהציבור את המשאבים הרבים שצריכים למשפחות שעוד לא ידעו מבדיקת דור ישרים.

    והנה הדבר הזה קיים כבר שלושים שנה אצל החרדים, ועוד לא ראיתי משטר אחת בעולם שמציע לעשות את זה או שהציבור בעצמו עושה את זה או המשפחות בעצמן עושים את זה.
    הווה אומר יחי הבני חורין ואבדון לבני המשטרים.

    אם חשבנו שזה רק בגשמיות כמו חסד ורפואה וכו' וכו'. גם ברוחניות אותו דבר.
    האם רבנים או גדולים הם סיבות הצמיחה הרוחנית של החרדיות?! לא מיניה ולא מקצתיה. תמיד יש יזם פרטי שיוזם משהוא לשוק הציבורי החופשי והציבור קובע בחופשיות האם לאמץ או לא לאמץ.
    ולא צריך הוכחה יותר טובה מ"אבות ובנים". כל ההורים יושבים פעם אחד בשבוע ולומדים עם הילדים. (לא מדובר על עזרה בשיעורים וכו' שאת זה עושים כל ההורים וכל הזמן. מדובר על נטו ללמוד ביחד, הורים עם הילדים שלהם)
    האם משטר יכול ליזם דבר שכזה, האם רב או אדמור יכולים ליזם דבר שכזה? לא ולא. רב ואדמור מיועדים יותר לשמור על מסגרת ולא על יזמות. יזמות באים תמיד מאנשים פרטיים ובני חורין.

    לסיום אני אומר לבעל המאמר כאן
    הנח להם אם לא נביאים הם, בני נביאים הם.
    את המאמרים מהסוג הזה כבר כתבו נמורד נגד אברהם אבינו. ואיפה נמרוד ואיפה אנחנו? נבוכדנצר נגד דניאל ואיפה הוא ואיפה אנחנו?

  • מאוד לא התחברתי לכתבה!!!
    היא פשוט לא נכונה.
    תהיתי ושוב ושוב מי המחבר האם חרדי / דתי או חילוני גמור. יש פה גזענות נוראית.
    "מחרביה ממנה יצאו"
    שום דבר לא קורה בגלל החרדים!
    מה קרה באיטליה ובמדינות שונות שנפטרו במספרים אסטרונמים שם אין חרדים אז מי אשם?!
    ובלי תורה לא תהיה לנו גם מדינה!!
    אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים!!!

    • רוב התחלואה בארץ היא במגזר החרדי – לפי דרעי בגל הראשון 70% מהחולים היו חרדים (רבים מתוכם הגיעו בטיסות ישירות מהקהילה החרדית בניו יורק בזמן ששאר הטיסות נעצרו בחוק)

      כיום התחלואה הציבור החרדי היא פי 6 מהציבור הכללי.
      נכון שהתמותה החרדית לא גבוהה משמעותית מהתמותה הכללית, אבל זה בגלל שרק 3% מהציבור החרדי מעל גיל 65 ששם עיקר התמותה (לעומת 12% בכלל הגילאים )
      רק שזה מדגיש את הבעייה – נניח ויש מחלה שחרדי יכול להדבק בה ולא למות אבל אם ידביק אחרים מהציבור הכללי המבוגר יותר יכול להגיע למוות.
      האדישות שבה הציבור החרדי מקבל את התמותה בציבור הכללי בגלל שאצלו יש מעט מבוגרים מזעזעת.

      ואגב לגבי איטליה -שיעור ההדבקה בישראל גבוה פי 5 מאיטליה. רק ששם התמותה גבוהה בגלל קריסה של מערכת הבריאות ובגלל אחוז גבוה של מבוגרים.

  • התגובה שלך נופלת בהמון כשלים לוגיים.
    קודם כל זהות המחבר זה לא טיעון כנגד דבריו, במחילה ממך.
    לא הבנתי איך שום דבר לא קורה בגלל החרדים, יש פה אי שמירה על הנחיות שגוררת תחלואה.
    מי שאשם באיטליה וכו' זה אנשים שלא שמרו על ההנחיות. אף אחד לא טען שהחרדים הם הדרך היחידה להפצת הנגיף אז לא כל כך הבנתי מה את רוצה או טוענת חוץ מאי היכולת לקבל ביקורת ולהפנים או לענות בצורה קוהרנטית.

  • מזדהה עם דברי הכותב, על הצורך לשאת באחריות הציבור כולו, ועל הזלזול החמור בערך זה,
    אולם, מסקנות הכותב על הצורך בשינוי הסטטוס קוו, מרחיקות לכת,
    והוא בריחה מהאזורים הדורשים תיקון בתוך המצב וסגנון החיים בו אנחנו כבר חיים,
    וישנם דרכים רבים, או ליתר דיוק נקודות רבות הדורשים נשיאה בעול עם כלל ישראל,
    הרבה לפני שינוי הסטטוס קוו,
    הבה נשאל את עצמינו,
    מתי היה הפעם האחרונה, בו הערך של נשיאה בעול הכריע וקבע את ההנהגה שלנו בחיי היום יום??? האם אנחנו מכירים את אופיו של מדה זו???
    וכאשר המודעות לנשיאה בעול כלפי חברינו, טפנו, ונשינו, קרי – החברה איתם אנחנו מבלים את רוב ימינו, שואפים לאפס, אין פלא כי ביחס לחברה השונה מאתנו באורח חיים בדעות…, לא עולה על דעתנו לשאת איתם בעול.

  • מאמר מדויק ונכון מאד.

  • יפה מאוד הייטבת להגדיר את הבעיה של הציבור החרדי היום שנקרא חרדי אך מורכב מעשרות קבוצות ותתי קבוצות המושפעים מחלקים קיצוניים בחברה.
    הלוואי ודבריך יפלו על אזניים קשובות

  • ישר כח. מדוייק ולעניין

  • כל כך מסכים עם דבריך. האחריות היא בעצם גילום הערבות של עם ישראל. ביטוי הברית שלנו עם הקב״ה.
    והבוקר נזדקרו לעיני דברי הרמב״ם במתנות עניים:
    כל המרחם–מרחמין עליו, שנאמר "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" (דברים יג,יח); וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם, יחוש לייחוסו–שאין האכזרייות מצויה אלא בגויים, שנאמר "אכזרי המה ולא ירחמו" (ירמיהו נ,מב).
    קשה ונוקב
    והחידוש הנורא של חלקים מן החברה שלנו הוא שהאכזריות מזוהה כיראת שמיים וכמצווה.
    וחשוב לאמר בקול גם על תרבות הגדולים. נכון להיום זו תרבות של אכזריות, והיום אני מבין שצריך לבערה מן העולם.

  • לפי שיטתך שהחרדים מצד אחד מתנתקים ומצד שני דורשים ממנעמי השלטון.
    הם החילונים לא נותנים ולא מותרים לנו ולכן מגיע לנו מעוגת התקציב, שיוותרו לנו ויתנו לנו לפתוח ישיבות למרות שהכל סגור אז יוכלו לדב איתנו על ויתור.
    הישיבות זה הדבר הכי טוב שקרה בקורונה, לוקחים קבוצה ענקית של חרדים שהיו עלולים להיות מפיצי קורונה סגרו אותם בישיבות להדבקה המונית (קפסולה לא מצילה כלום) והרווחנו אלפי צעירים שכבר לא יפיצו.
    יש פה פשוט מהלכים נגד הציבור החרדי כדי להרגיע את החילונים (לא אומר שנאה)
    נ.ב. למה יש סגר על בני ברק אם הוכח שהחרדים לא מדביקים את רמת גן ובכל מקרה מדביקים בתוך העיר? למה מועיל הסגר?

    תכלס: כל תקופה כשהיהודים התקרבו מידי לגויים הקב"ה הזכיר להם… וכן להבדיל החרדים מול החילונים.
    לראשונה בהיסטוריה חלק גדול מהיהדות החרדית עשתה מהלך שמצפצף על המדינה, פתחו את מוסדות הלימוד, ללא שום התיחסות לחילונים כי קלטו שאנו עדיין בגלות ולא כל דבר צריך להיות חוקי והמדינה היא לא בדיוק הבית שלנו.

  • לקחת אחריות???
    אין שום קשר בין המלצות שמשתנות כל יום לשמירה ואחריות על החיים.
    מחר אדון גמזו יחליט שהולכים עם מסיכה רק במקומות סגורים כמו שהולכים בכל העולם ואז כל מי שהולך ללא מסיכה פתאום לא נקרא מזלזל?
    א"א להאשים ציבור בחוסר נטילת אחריות כשהמחליט מה נקרא שמירה ומה יהיו ההנחיות מונע משיקולים ולחצים פוליטיים.
    לפי הזלזול בציבור החרדי היו אמורים להיפרד מאיתנו אלפי בני אדם שהשם ישמור.

    בנוסף כותב מהכרות: כיום גם הרבה מאוד שנפטרו מהקורונה נפטרו כשהגיעו לטיפול דחוף בבית חולים בתחום שלא קשור לקורונה, בדקו להם קורונה בכניסה לבית חולים ובמידה ויצאו חיוביים זרקו אותם למות במחלקת קורונה ולא קיבלו את הטיפול שלשמו הגיעו.

    • כן. חכמינו ז"ל ציוו "דינא דמלכותא דינא", וזה אומר שמה שהשלטון גוזר – צריך לקיים, גם אם אתה לא מסכים. ואם גזרו לחבוש מסכה ברחוב, זה מבחינתך כמו דין תורה עכשיו.
      ואפילו אם אוכפים את החוק ואפילו באכזריות, אין לך למי לבוא בטענות כי לא קיימת את ציווי זה. אפשר לנסות להתחמק ולתחמן כנהוג בציבור, אבל לפחות לקחת אחריות ולא להיתמם בדיעבד שמתנכלים לך.

  • תרשו לי להתנגד לכותב המאמר.
    אפשר להסתכל אחורה ולבדוק את יחסי החרדים-חילונים ממצרים ועד הנה, (שלטעמי מוצגים כאן באופן מאוד אנטישמי ומגמתי, מה עם הדרת העדה החרדית ממוסדות המדינה המתהווה? מה עם הקצאת סרטיפיקטים בעיקר לשאינם שומרי תומ"צ? ועוד ועוד דברים שקרו לפני שנת האפס אבל היו חלק מהתהליך שקדם לה)
    אבל זה לא העניין פה ועדיף להסתכל קדימה ולראות מה יהיה אפקטיבי למיגור המגיפה
    העניין הוא שבשביל מיגור הקורונה ולא משנה באיזו חברה, צריך אמון של החברה בשלטון, ולצערנו השלטון החילוני לא הרוויח את אמון החברה החרדית בו.
    נניח שיש לך חבר שנוהג לתת צ'אפחות קצת יותר מדי כואבות,
    בכל פעם שהוא מתקרב אליך אתה מתכווץ.
    וזה מה שקורה לציבור החרדי: בכל פעם שהשלטון מנסה לכפות עליהם משהו, הם מתכווצים.
    כן, זו גלותיות, מה לעשות שהיא עדיין מוצדקת בישראל 2020?
    והיא היא מה שגרם לציבור החרדי להתייחס לתקנות הקורונה כאל עוד צ'אפחה כואבת- כי זה מה שהם רגילים לקבל מהמדינה וממוסדותיה, כבר עשרות בשנים.
    מגיפת הקורונה גם לו טופלה באופן מקצועי ותוקשרה כראוי לציבור החרדי- לא יכולה למחוק שנים של פרשיות כמו גיוס בנות, גיוס בחורי ישיבות, קולנוע אדיסון, בר אילן, האמא המרעיבה וכו' וכו'
    קל וחומר כשהיא מגיעה כשחלק מהפרשיות הללו הן עדיין פצעים פתוחים שלא זכו להיסגר בצורה נכונה,
    ולכן במצב הנוכחי, כל מפגש של שוטר עם אזרח חרדי, הוא התנגשות בין הנרטיב החילוני של "עופו לנו מהעיניים, אנחנו הרוב", לבין "אנחנו קיימים יען כי אנחנו קיימים" וכשראש הממשלה קורא לציבור החרדי לא לשמוע לרבנים, זה רק מציג בפרונט את ההתנגשות הזו,
    ולכן, כדי למגר את הקורונה בציבור החרדי, צריך צעדים בוני אמון ולא הורסי אמון,
    יתכבדו גורמי השלטון (כן, השלטון החילוני) ויעשו מעשים בוני אמון (מעבר לצעדים שהורסים את אמון הציבור כולו כמו הפרת ההנחיות שהם עצמם קבעו)
    לדוגמה:
    להידבר עם המנהיגים האמיתיים של הציבור החרדי- הרבנים- כבר בתחילת המגיפה כשנדרש לגייס את שיתוף הפעולה מצידם, ולא רק בהאשמות לאחר מעשה.
    להעניק לחולים החרדים את הטיפול המיטבי שהוא שונה בתכלית מהטיפול בחולים החילונים- מבחינת מלוניות בעיקר
    לא לאיים בשלילת תקציבים- אלא להיפך, להעניק ביד ומייד תקציבים למנהלי מוסדות שיפחיתו לאפס את רמת התחלואה במוסדם
    וכן הלאה וכן הלאה
    המשותף לכל הצעדים הללו הוא הגישה הבסיסית שמקבלת את עצם קיומו של הציבור החרדי גם אם הוא לא בא טוב בעיניים.

    • לא הבנתי, אם לא טוב השלטון בעיניך ואתה לא חש צורך לתרום לו, למה לגיטימי בעיניך לקחת ממשאביו? (שאתה כאמור, לא מעוניין לתרום להם)

    • אדם- בוודאי התכוונת להגיב לתגובה אחרת כי דבריך לא קשורים לדבריי
      לא דיברתי על תחושת הצורך לתרום לשלטון וגם לא על הלקיחה ממשאביו.
      אמרתי שאם השלטון רוצה למגר את מגיפת הקורונה בציבור החרדי, הוא צריך להרוויח ביושר את אמון הציבור הזה.

  • אמיץ מאד, אבל החברה החרדית בנויה על (חסינות) עדר ואין מחשבה עצמאית ואין ביקורת עצמית. הכותב מציע לקחת אחריות – אל מי אתה מכוון? אם למנהיגים אז הם לוקחים אחריות לטעמם ושיקולם. אם אתה פונה לאזרח הפשוט – הוא חלק מהעדר
    ואם הכל אופן אתה פונה אליו אז כנראה שהוא כבר לא חרדי, לצערי…

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל