צריך עיון > סדר שני > הגות ומחשבה > איפה הם המכבים? על רוח חנוכה שבקרבנו

איפה הם המכבים? על רוח חנוכה שבקרבנו

פורים וחנוכה מציגים שני מודלים של חג דרבנן: האחד מוקדש להישרדות יהודית, והאחר לשגשוג יהודי. אנו חיים כעת בתקופת חנוכה. ויש לנו אפילו מכבים.

א' טבת תשפ"ה

"איפה הם המכבים?" זמן רב לפני ששאלה זו הונצחה בידי שאול טשרניחובסקי בשירו משנת 1923, היא נשאלה על ידי מנהיגי תנועת ביל"ו בשנת 1882, כשקראו לעמיתיהם היהודים ברוסיה להצטרף לתנועת העלייה: "קום תקום יהודה!" מראשית ימיה שאבה הציונות השראה מהמאבק הלאומי של החשמונאים ומנצחונם הצבאי. עמידתם האיתנה של החשמונאים והריבונות שהחילו בארץ ישראל היו לדוגמא ולמופת. כפי שכתב א"ד גורדון: "אם אבותינו בימי החשמונאים […] היו הולכים רק בדרך הפוליטיקה הריאלית ובהיגיון ישר, אז בוודאי שהיו ידיהם רפות, והעם העברי היה נידון לאבדון."

הגרסה המקורית משבחת את המאמץ האנושי, "על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים", ואילו ילדים בבתי ספר דתיים שרים על הנסים והנפלאות "אשר עשה ה' למכבים"

ההתמקדות של התנועה הציונית באומץ האנושי ובהישגים הצבאיים של החשמונאים לא התקבלה בעין יפה אצל האורתודוקסיה היהודית. היא הדגישה באופן מסורתי את האלמנט האלוקי שבסיפור חנוכה והפחיתה את חשיבותו של ההיבט הצבאי. מילות השיר השונות ששרים ילדים בבתי ספר דתיים ולא דתיים מדגימות זאת היטב. הכל שרים את "ימי החנוכה" הקלאסי, אולם שורת הסיום משתנה. הגרסה המקורית משבחת את המאמץ האנושי, "על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים", ואילו ילדים בבתי ספר דתיים שרים על הנסים והנפלאות "אשר עשה ה' למכבים". ההבדל, עדין אך משמעותי, משקף את הפער המתמשך שבין גישת החרדים לגישת הלא־חרדים ביחס לשיבת היהודים לארצם.

במאמר זה ברצוני לבחון את הנושאים הללו מפרספקטיבה של זמן – שהוא לעתים קרובות הפוסק האחרון בשאלות השנויות במחלוקת. לאחר כמעט שמונים שנה של פריחת היהדות בישראל, ועם כל מה שתלוי על הכף, בחינה מחודשת של מסר ימי חנוכה רלוונטית והכרחית.

 

חנוכה לעומת פורים: שתי פרדיגמות של גאולה

יש הבדלים בולטים בין שני מועדים דרבנן, חנוכה ופורים. אחד מהם הוא אמירת ההלל, חלק בלתי נפרד מחנוכה אך נעדר מפורים. הגמרא (במגילה יד, א) מציעה לכך שלוש סיבות. אולם ההבדל המובהק ביותר בין החגים הוא אורכם: חנוכה נמשך שמונה ימים, ואילו פורים נחגג יום אחד בלבד. הבחנה זו מזמינה בחינה מעמיקה יותר.

למספר ימי החנוכה נאמרו כמה הסברים. המפורסם ביותר, כפי שמופיע בגמרא (שבת כא, ב), הוא נס פך השמן. מקורות נוספים, כמו ספרי המקבים ותפילת "על הנסים", מציינים את אורך החג כנובע מנצחון החשמונאים, ובספר מקבים ב' מסופר על הצורך לפצות על חג הסוכות שלא נחוג באותה שנה. יש שאף הצביעו על קשר לחג חורף פגאני, קלנדריא, המוזכר בגמרא (עבודה זרה ח, א); יתכן שחנוכה, כמו חגים דאורייתא המתייחסים לעונות חקלאיות, מתייחס גם הוא לתופעה טבעית ואנושית ומעלה אותה לדרגה של קדושה.

פורים חוגג את הישרדות העם היהודי, ואילו חנוכה חוגג את המשמעות של הישרדות זו. פורים חוגג את היהודים, חנוכה חוגג את היהדות

אך בלי קשר לסיבה המקורית, נדמה כי הניגוד בין ימי החנוכה ליום פורים משקף הבחנה עמוקה יותר: שתי פרדיגמות שונות של חג יהודי. ההבדל טמון באופי הישועה שכל חג מציין. פורים חוגג את הישרדות העם היהודי, ואילו חנוכה חוגג את המשמעות של הישרדות זו. פורים חוגג את היהודים, חנוכה חוגג את היהדות.

 

גלות וגאולה: שני מודלים

לגלות פנים רבות. המסורת היהודית מצביעה על ארבע גלויות שונות, המקבילות לארבע החיות שבחלום נבוכדנצר. המדרש מוסיף שגלויות אלו נחוו במידה מסוימת על ידי יעקב אבינו.

הגלות הראשונה, בבל, מתאפיינת בביזה ושוד, ומשקפת את טענת לבן: הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא (בראשית לא, מג). הגלות האחרונה, גלות רומי, משקפת את ירידת יעקב למצרים ומתאפיינת באורך יוצא דופן. הגלויות הממושכות – של צאצאי יעקב במצרים ושל העם היהודי במשך אלפיים שנה – מאיימות לשחוק את זהותו היהודית של העם.

הגלויות השניה והשלישית, פרס ויוון, רלוונטיות במיוחד לנידון. גלות פרס, הדומה לעימות של יעקב ועשו, היתה איום של השמדה טוטאלית. המן ביקש להשמיד את העם היהודי, והישועה באה באמצעות התערבות אלוקית מאחורי הקלעים, לצד פעולתם של מרדכי ואסתר. גלות יוון לעומת זאת מקבילה לתקיפת דינה בידי שכם, אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם (בראשית לד, יג). היא איימה על אמונת העם היהודי ועל תרבותו הייחודית. ההלניזם טשטש את הזהות היהודית, וגזרות יוון שחקו את יסודות הדת, עד שבני חשמונאי נחלצו למלחמה כדי לשקם את טהרת המקדש ואת חיי התורה.

בקצרה, ניתן לומר שפורים מציין הישרדות, וחנוכה – תחייה. שמונת ימיו משקפים את התחדשות הערכים היהודיים ואת אור התורה הנצחי

האיומים האופייניים של ארבע הגלויות מעצבים את אופיין של הישועות. פורים הוא חג של הישרדות, כפי שביטא מרדכי בדבריו לאסתר: רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר (אסתר ד, יד). למרות איום ההשמדה, העם היהודי שרד – וישרוד לנצח. חנוכה, מנגד, הוא חג של תקומה. הוא מציין את ההתעקשות על הזהות היהודית גם בזמנים חשוכים שהמעורבות האלוקית אינה נראית לעין. בקצרה, ניתן לומר שפורים מציין הישרדות, וחנוכה – תחייה. שמונת ימיו משקפים את התחדשות הערכים היהודיים ואת אור התורה הנצחי.

 

רוח האדם של חנוכה

ביטוי רהוט לרעיון האמור ניתן למצוא במאמר של ג'ורג' אליוט משנת 1879, שבו היא מתארת את האנטישמיות המודרנית ואת האתגרים שעמדו בפני יהודי אירופה במאה ה־19.

"המאבק ההרואי והניצחון של החשמונאים," היא כותבת, "הצילו את הדת והעצמאות של האומה משלטונם המשחית של היוונים." רוח זו מעולם לא דעכה. "מכאן והלאה, האלמנטים המוסריים של החיים היהודיים התגייסו […] לשימור האופי הלאומי נגד מיזוג משחית עם זה של זרים, שהדת והפולחן שלהם היו אליליים ולעתים תכופות מגונים."

דברי אליוט נשמעים כמעט חרדיים כשהיא כותבת על "הקבוצה הזרה המזלזלת בקבוצה הלאומית כצרת אופקים, ולעתים מבטאת את רחבות האופקים שלה ברצון לקדם את עצמה על ידי חנופה לכוח זר". עם זאת, מקרים אלה "רק חיזקו את קבוצות השמרנות, שהיו צריכות לעמוד איתן כדי להציל את הארון הקדוש, הרוח החיה של אומה קטנה". בזמני משבר, היא מציינת, "רבים מהשמרנים הפכו לקנאים, שמהותם העיקרית היתה התנגדות, במסירות נפש, לטמיעת הלאומיות שלהם." לכך היא אף מצרפת את ההדגשה: "מבחינתי, אני שותפה לרוח הקנאים."

האופי האנושי של הנס, יוזמה אנושית שהצילה את רוח החיה של היהדות, מאפיין את חג החנוכה – שוב, בניגוד לפורים.

למעט מרדכי ואסתר, שעמדו במרכז סיפור פורים מתוך מודעות לתפקידם בגאולת העם היהודי, מרבית השחקנים בסיפור פורים פעלו ללא כוונה מודעת להצלת היהודים. בגתן ותרש, שזממו לרצוח את אחשוורוש ושילמו על כך בחייהם, לא יכלו לדעת שמעשיהם ישפיעו על הישועה הסופית. גם יועציו של המן, שהמליצו לו להכין עץ לתלות עליו את מרדכי, לא יכלו לשער שהמן עצמו יתלה עליו. המסר ברור: הקב"ה מארגן את סיפור ההישרדות המופלא של העם היהודי.

הם לא נקראו, כמו אסתר על ידי מרדכי, להשתתף בסיפור האלוקי של הישועה; הם היו צריכים לכתוב בעצמם את התסריט

בניגוד לכך, הישועה של חנוכה אינה כוללת שחקנים מלבד החשמונאים. אלה פעלו מתוך מודעות מלאה של "מי לה' אלי". נס חנוכה היה כולו מעשה ידי אדם, של יהודים שהבינו את החובה הגורלית של הזמן והיו מוכנים לפעול לפיה. הם לא נקראו, כמו אסתר על ידי מרדכי, להשתתף בסיפור האלוקי של הישועה; הם היו צריכים לכתוב בעצמם את התסריט. הישרדות יהודית, הנושא של פורים, מובטחת על ידי ה'; יהדות, הנושא של חנוכה, מובטחת על ידי הקנאות של סוכני אנוש. בפורים ה' דואג לנו; בחנוכה אנו דואגים לו.

על הפסוק "למנצח על אילת השחר" נאמר במסכת יומא כי "מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים" (יומא כט, א). הגמרא שואלת מיד לגבי נס חנוכה, ומשיבה: "ניתנה לכתוב קא אמרינן" – הכוונה לנסים שנכתבו במקרא בלבד. נס פורים ניתן להיכתב בכתבי הקודש כי הוא נס שאמנם אינו מפורש, אך כל כולו אומר מעורבות אלוקית בעולם. הוא האחרון שבנסים התנ"כיים. חנוכה פותח פרק חדש של נסים, נסים מהזן האנושי.

 

המנורה: ישראל כחנוכה

לפני מספר שנים נכחתי בשיעור ישיבתי, ובו טען הרב בפני תלמידיו שמדינת ישראל היא "נס פורים" – פורים ולא חנוכה. בהתבסס על ההסבר דלעיל, משמעות הדבר היא שישראל הוקמה בתהליכים של השגחה אלוקית, אך על ידי אנשים שלא היו מודעים למשמעות האלוקית של מעשיהם. מנהיגי הציונות היו לכל היותר כמו חרבונא: זכורים לטוב, בתנאי שלא פעלו במפורש נגד הדת – אך לא מעבר לכך.

קשה להסכים להערכה זו. אמנם היו מנהיגים ציוניים שהיו רחוקים מהמודעות החשמונאית – אלה שראו בציונות אמצעי "להיות ככל העמים", תוך התעלמות מהייחודיות היהודית שחנוכה מייצג. גם כיום, דעות כאלה ממשיכות להישמע בבמות ובערוצים מסוימים במדינת ישראל. אך עמדה זו אינה משקפת את התנועה כולה, ובוודאי לא את חזונו של הרצל, מייסד הציונות המדינית. סיפורו הקצר של הרצל משנת 1897, "המנורה", שמעניק ביטוי נוקב לדמיון המדינה היהודית, מתייחס דוקא לחנוכה בתור השראה למדינה העתידית.

הרצל כתב בנימה אוטוביוגרפית ברורה כשהוא פתח את סיפורו בתיאור אדם ש"כבר מזמן הפסיק להיות אכפת לו ממוצאו היהודי או מדת אבותיו", אך למרות הריחוק היה מאז ומעולם "אדם שעמוק בנפשו חש את הצורך להיות יהודי". האנטישמיות הגואה סביבו פערה בנשמתו פצע שותת דם, וייסורי נפשו גרמו לו "לאהוב את היהדות בלהט רב". עם הזמן, אהבה זו הביאה אותו לתובנה שאין דרך אחרת להציל את העם היהודי מסבלותיו אלא "לשוב אל היהדות".

משעה שדולקים כל הנרות כולם, חייבים הכל לעמוד כמשתאים ולשמוח על מה שנוצר. ואין משרה מבורכת יותר מזו של משרת האור

הרצל מתאר כיצד נאבק עם עצמו, ולבסוף הגיע למסקנה שאף על פי שהוא עצמו מרוחק מכל דבר יהודי – לא קל לעקור את הזיקה הקרובה למנהגים ורעיונות שנספגו ממקורות לא יהודיים שעליהם גדל – הוא יוכל לפחות להעניק לילדיו חינוך יהודי. את החינוך הזה ביקש להתחיל בחג החנוכה: "בשנים קודמות הניח לחג לעבור […] מבלי משים. אולם עכשו שימש לו הזדמנות להעניק לילדיו מזכרת יפה לעתיד". כך הדליק את הנר הראשון, תוך שהוא מספר לילדים את סיפור נס פך השמן ונצחון המכבים על יוון. הנרות היו למוקד הרהור על שאיפות לאומיות יהודיות: "נר אחר נר הודלק בחנוכיה, וביחד עם ילדיו הרהר האב על האורות הקטנים." לבסוף הגיע היום השמיני של חנוכה:

"בא היום השמיני, שבו מדליקים את שורת הנרות כולה. […] זוהר אדיר קרן מן המנורה. עיני הילדים נצצו. עבור ידידנו הפך רגע זה משל להצתת אומה שלמה. תחילה נר אחד – עדיין חשוך והאור הבודד נראה עגום. ואז הוא מוצא חבר, ואחר כך עוד אחד, ועוד אחד. […] משעה שדולקים כל הנרות כולם, חייבים הכל לעמוד כמשתאים ולשמוח על מה שנוצר. ואין משרה מבורכת יותר מזו של משרת האור."

אין ספק, הרצל לא היה 'כהן גדול'. אך ההתעוררות שהוא מתאר מושרשת עמוק במאבק החנוכה ובמורשת החשמונאים

אין ספק, הרצל לא היה 'כהן גדול'. אך ההתעוררות שהוא מתאר מושרשת עמוק במאבק החנוכה ובמורשת החשמונאים. "הוא לא לימדנו תורת משה," אמר עליו הרב אברהם אליהו קפלן בהספדו, "אך הוא לימדנו לומר שתי מלים, בהזדמנויות כאלה אשר לפניו – לא העזנו ולא יכולנו לאמרן: עברי אנכי!"

תוך פחות מעשור חווה העם היהודי שני ארועים ששינו את פני ההיסטוריה. השואה האיומה היתה סיפור של פורים. העם היהודי כמעט ונכחד, אולם שרד ועלה מתוך האפר. הקמת מדינת ישראל היא סיפור של חנוכה. כמו שחש מייסדה, מדינת ישראל אינה סיפור של פורים. בהעניקה לנו את היכולת לממש חיים יהודיים במלואם, היא עניין של זהות יהודית ותקומה. היא סיפור של חנוכה.

 

חשמונאים מודרניים

את כתיבת המאמר אני מסיים ביום השישי של חנוכה, עם שובי מהלווייתו הצבאית של אוריאל פרץ הי"ד, חייל חרדי ששירת בגדוד "נצח יהודה" ונפל בקרב למען העם והארץ. מפקדו של אוריאל, במסר קצר שהוקלט בעזה, סיפר כי אוריאל הצטרף לצבא אחרי ה־7 באוקטובר, מתוך תחושה שאינו יכול לעמוד מנגד, וגילה אומץ לב ויראת שמים. אוריאל לא סיפר להוריו מלכתחילה לאיזו יחידה הצטרף. כששאל אותו אביו "מדוע בחרת ביחידה קרבית?" השיב מיד הבן: "אם אני לא אלך, מי ילך?"

בעומדי בהלווייתו של אוריאל רוויית העצב, בעיצומם של ימי החנוכה, ידעתי כי עומד לפני "חשמונאי מודרני" – אחד מני רבים שזכינו להכיר מאז ה־7 באוקטובר – דמותו בוודאי תשמש השראה עמוקה לאחרים. מאמר זה נפתח בשאלה הפשוטה, "איפה הם המכבים?" אפשר בהחלט לומר שמצאנו אותם.

 

9 תגובות על “איפה הם המכבים? על רוח חנוכה שבקרבנו

  • גם הרב קוק היה חרדי ונראה שההיסטוריה חוזרת, חרדים לאומיים שחוזרים על אותה מנטרה שחוקה שבכוח מנסה להפוך את הרע לטוב נגד מה שהתורה מצווה.
    אחרי הניסיון לגייס את אברהם אבינו אז כמובן שמגיע הניסיון הבלתי פוסק להשתמש במוטיב של חנוכה כדי לתת לנציגי היוונים תחפושת של מקבים (תשאירו משהו גם לפורים)
    כותב המאמר מתעלם בשיטתיות מהתגובות שלי מפני שבאמת אין לו תשובת משקל חוץ מכ"מ דימויים הוליוודיים

    • לכ' 'לא פשוט', אשמח לדון, אבל תביא טענה לעניין (לא סיסמאות ולא אד הומינם) ויהיה למה להתייחס.
      בתור הנחת מוצא, האם תסכים שיש משמעות דתית לעובדה שהקב"ה החזיר את עמו ישראל לארצו, והיא דורשת מאתנו התייחסות כלשהי? הדיון במאמר הוא בתגובה לרב (חרדי) שלכל הפחות התייחס, ואני מציע התייחסות אחרת. מה דעתך בנושא?

    • הגיעה העת למחוק את המלה מכבים מהלקסיקון שלנו.
      לא היו מכבים ולא מקבים. היו חשמונאים!
      רק יהודה כונה מקבי או מכבי.
      גם טשרניחובסקי לא כותב בשירו מכבים, הוא כותב המכבי ומתכוון ליהודה או למורשתו.
      וכך הוא כותב:
      "שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
      שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
      אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,
      אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"

      עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
      אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
      "כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
      אַתָּה הַמַּכַּבִּי"

      בכבוד רב

    • אני שמח על הנכונות לקיים דיון ענייני

      הטענה הראשונה:
      הקמת המדינה היא נגד רצון ה' וציווי התוה"ק לפי הגמרא בכתובות העוסקת ב 3 השבועות ועוד מדרשים, ראשונים ופוסקים בשרשרת הדורות עד לפוסקי זמנינו.

      השניה היא:
      שכל המטרה של המדינה היא לכפור בתוה"ק ובמי שנתן אותה אע"פ שהיא מאפשרת לקיים אותה לחלק מהאוכלוסייה, עדיין מערכת החינוך מלאה בתכנים כפרניים וכן התקשורת וכן מערכת המשפט.
      ובכלל עצם העובדה שיהודים מצהירים על שאין רצונם בקיום התוה"ק היא חילול ה שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה ורק זו סיבה מספקת להתנער מהם ולפרסם בכל העולם שאין לנו שום שייכות איתם והם ממש לא מייצגים אותנו.

      השלישית:
      שמאז תחילת הרעיון המטורלל להקים מדינה נגד רצונם של או"ה ובמיוחד אלו שבסביבתנו התחילה מסכת שפ"ד שלא נגמרה עד היום ואף אחד לא יודע איך להשתלט על מה שקורה פה.
      אז לפחות אנחנו נגלה את דעתנו והסתייגותנו מרעיון זה ולא נשתף איתו פעולה במיוחד כשהיום המדינה נשלטת ע"י חניכי הרוויזיוניסטים שפניהם אך ורק להמשך הלחימה ומשעבדים אותנו כלכלית לאג'נדה האכזרית ע"י הגדלת המע"מ ומסים על השקעות במקום לעודד אותן + בריחה של משקיעים זרים כתוצאה מהמצב.

      רביעית:
      חוסר האחריות כלפי אזרחים מסכנים שנפלו בשבי על לא עוול בכפם והסחר בדם שהפך את רוב תושבי המדינה לאכזריים כלפי אחיהם.
      האשליה שבאמת יצליחו להכניע את הפנדמליזם האיסלמי על צורותיו השונות ללא תמיכה של או"ה הצליחה לשווק את הניצחון המדומיין במקום לקיים את ההתחייבות הראשונה במעלה להציל את חיי האזרחים והחיילים בשבי.

      חמישית ואחרונה להיום:
      האזרחים כאן נאנקים תחת העול הכלכלי של קבוצת בעלי שליטה שלא מאפשרים צמיחה ורווחה במיוחד ע"י שליטה ושימור מחירי הדיור וכך בעצם משעבדים את האוכלוסייה ונותנים להם פרורים רק כדי שימשיכו לייצר ולהכניס משאבים לבנקים וענקיות הנדל"ן כך שבמסווה של גאולה קיבלנו שיעבוד.

      יש עוד טענות אך נסתפק באלו לשם התחלה

      המשמעות הדתית של קיבוץ הגלויות הנוכחי הוא שמי שלא פועל ע"פ ההלכה לא מתחשבים בהצלחה שלו והיא בבחינת ניסיון כמו העגל שהצליח מעשה שט… ואכן הם הצליחו לקבץ מיליוני יהודים מארצות המזרח שסבלו רדיפות רק בגללם ולפעמים גם בצורה מכוונת והפכו יהודים מאמינים וקהילות דתיות שלמות לכופרים גמורים.

      אז אחרי כל הנ"ל האם הם מזכירים במשהו את החשמונאים הקדושים שנלחמו על קיום האמונה והדת או שמא ליוונים.

    • 1. כידוע, גדולי הפוסקים והראשונים לא התייחסו כלל לג' שבועות – הרי"ף, רמב"ם, רא"ש, טור, שו"ע, וכן רמב"ן, רשב"א, ושאר ראשונים. הם הוזכרו ברשב"ש, בפאת השולחן, ובשו"ת בית הלוי, ועוד, אך אף רוב האחרונים דחו את יישום הדברים, ובפרט במסגרת של עליות יהודת ארצה בעידן החדש בכמה סיבות: שהדבר נעשה בהסכמת האומות, שהגוים הפרו את השבועה שלהם, וכך הלאה כידוע מדברי האור שמח, ה'אם הבנים שמחה', ועוד. אבל חוץ מכל זה, איך זה רלוונטי? לפני קום המדינה טענו לא מעט רבנים שאין למדינה סיכוי, שהרי "אם ה' לא יבנה בית זה שוא עמלו בוניו". המדינה קמה ושגשגה, כנראה שהקב"ה היה עם הבונים. כך או כך, כיום אנחנו כאן ומובן מאליו שעלינו להגן על נפשנו.

      2. זו טעות נפוצה. הציונות לא המציאה את החילון. החילון הגיע הרבה לפניה, ושאר התנועות של אירופה היו חילוניות לא פחות. אולם, הציונות, למרות שרוב מנהיגיה היו חילונים, לפחות כיוונה לעומק פנימי של שיבת יהודים לארצם ובניין ארץ ישראל, ואם מצאנו שהקב"ה העניק שכר נפלא לעומרי על בנה את השומרון, למרות שהיה עובד ע"ז, אזי גם לבוני הארץ מגיע קרדיט – וזה חוץ מכך שרבים כיוונו לשיבה ליהדות, כפי שעולה מכתבי הרצל במקומות רבים, גם אם לא באופן הלכתי. מטרת המדינה לא הייתה "לכפור בה'", היו דעות שונות כידוע אבל בתור אמרה גורפת זה בוודאי לא נכון. מה שכן, הציונות החזירה ליהדות את הממד הלאומי, ויש להודות בכך שהממד הלאומי החומרי עשוי להתגר את המסורת – אבל אין מנוס, נצטרך להתמודד עם זה. ואכן, יש חילול ה' בכך שציבור היראים לא השתתף בכך, עדיין אפשר לתקן.

      3. לא הבנתי את הטענה. אתה נגד מע"מ, בעד שלטון פלסטיני, נגד לחימה מול אויבנו הבאים להשמידנו? צריך לחדד כאן.

      4. שוב לא הבנתי. לדעתך היה נכון להיכנע לחמאס, להשאיר בידי חזבאללה את מלוא עוצמתה, להניף דגל לבן? אולי זו דעתך, אני חושב שהיא שגויה לחלוטין, אבל איך שיהיה מקווה שתוכל להבין שיש אפשרות לדעות אחרות – ובכל אופן זה לא רלוונטי ללגיטימיות שלה מדינה.

      5. איזה אזרחים נאנקים. המצב החומרי כאן טוב משהיה אי פעם, "נאנקים" באיזה מובן? נראה לך שהיה טוב יותר בגלות מזרח אירופה? בגדול, השוק הישראלי יחסית חופשי (למרות שיש הרבה מאד לתקן, בזה אין ספק – המדינה נוסדה על יסודות סוציאליסטים וחבל שעדיין אנחנו תחת עולה של ההסתדרות וארגונים נוספים), וכל אחד יכול לעשות לביתו. אל תקנה את הקונספירציות ואל תשחק אותה מסכן, פשוט תעשה.

    • 1. ידוע למי?
      קודם כל רש"י הוא גם אחד מהראשונים כמדומני והוא מתייחס לכך בשיא הרצינות בכתובת ולא כאל איזה נושא שולי, הוא אף כותב שגם ריבוי תפילה על הגאולה הוא בכלל ויש הרבה הסברים ע"כ.
      הרמב"ם מתייחס מאד ברצינות לנושא באגרת תימן.
      עוד פוסק שכותב ע"כ בתוקף הוא המהר"ל שאף טוען שהן ב"יהרג ובל יעבור".
      אתה מוזמן לעיין בספר "ילקוט השבעתי אתכם" של הרב אביעד נייגר שקיבץ רשימה ארוכה של פוסקים לאורך הדורות (כולל הרמב"ן) שכן מתייחסים לעניין.
      ובכלל, מה הטענה בחוסר התייחסות?
      האם חוסר התייחסות זו דחייה?
      אפשר למחוק גמרות ומדרשים ללא מקורות סותרים?
      אפילו לא מצאנו אחד מהראשונים שסותר מדרשים אלו אז כש"כ שאחרונים לא יכולים.
      אפשר להתווכח על ההצבעה באו"ם וזה וויכוח ארוך אך בוודאי שזה רלוונטי. (מה ההתייחסות היום לאו"ם?) ואם קיבלו רשות אז למה ביצעו פיגועי טרור נגד מטרות בריטיות?
      מה זה אומר שהמדינה קמה? שזה מותר?
      כבר כתבתי שהצלחה אינה ראייה לצדקות, הרי גם היוונים הצליחו בהתחלה אז זה אומר שהם צדקו?
      ישנה טעות גדולה בשורש ההבנה של הדברים.
      לסיכום:
      1.1. מדרשים וגמרות א"א למחוק ע"ס חוסר התייחסות של כמה פוסקים, בפרט אם אחרים על התייחסו
      2.1. הצלחה אינה ראיה לכך ש"ה' עם הבונים" בטח שלא עם אלו שבונים מכונת השמדה רוחנית והתרסה כלפי שמיא בפלטין של מלך.
      הוויכוח הוא לא על המציאות אם אנחנו כאן או לא אלא האם היה מוצדק לגרום למציאות זו ואיך להתמודד אתה, ונכון, עלינו להגן על נפשנו בראש ובראשונה מהכופרים, המדיחים והמסיתים למיניהם שממלאים את הארץ ובמקרה גם הם אלו שגורמים לסכנות.
      2. מה הטעות?
      הציונות הנה התצורה הסופית של הכפירה שאמנם החלה לפני, היא למעשה המקבילה של התנועה הרפורמית שגם עושה שמות ביהדות, הם גם תומכים גדולים אחד בשני "היילכו שניים בלתי אם נועדו".
      ואם היא לא ההתחלה אז זה בסדר?
      מה הטענה כאן?
      אם היו טרוריסטים לפני החמאס אז החמאס הם לא טרוריסטים?
      מנהיגי הציונות כיוונו באמת לעומק הפנימי של שימוש בארה"ק כדי למשוך את ע"י למלכודת שמעטים מצליחים לשרוד בה בתור שומרי תו"מ ועוד מעט בעלי השקפה נכונה.
      באמת הגיוני להגיד שזה שציבור יראי ה' לא השתתף בבניית מדינה המורדת במלכות שמיים זה חילול ה'.
      זה מה שיוצא מכ"מ ספרים דימיוניים ללא שום בסיס ע"כ שמנאצי ה' הם בעצם סוג של "צדיקים נסתרים".
      ומכך מסיקים עוד דמיונות שיראי ה' שמתנגדים אליהם הם בעצם מחללי ה'.
      כמה אפשר ליפול לטענות שהן בדיוק ההפך מהתוה"ק?
      3. הטענה כתובה ברור מאד, אתה פשוט מבצע שלילה ע"י הקצנה של הדברים.
      מע"מ זה מס שמקובל בכל העולם ולא כתבתי שצריך לבטלו, אני אתחיל שוב מהתחלה:
      השלטון הנוכחי שמייצג את רוב העם, לא עושה שום מאמץ לסיום מצב הלחימה ועוד מחפש הרפתקאות נוספות מול איראן וסוריה בטענות מטענות שונות כאשר ידוע מראש ש:
      1.3. לא יפילו את השלטון באיראן
      2.3. לא ישלטו בסוריה
      3.3. לא ישלטו בלבנון
      4.3. אין שום תוכנית להשלטת סדר בעזה וברור שבוואקום הזה ייכנסו גורמים פנדמטליסטיים אלימים בין אם יקראו להם חמאס או שם אחר ולצערנו יכולת השיקום שלהם היא גבוהה והם ימשיכו לחנך דורות המשך לג'יהאד קטלני.
      טענתי היא שמזמן היה אפשר לסיים את הלחימה הממושכת ולהחזיר את החטופים שזו המטרה החשובה ביותר ובמקום זאת מאביסים את המון העם בססמאות כמו "לחסל את החמאס" יחד עם "להחזיר את החטופים" בשעה שכולם יודעים ששתי המטרות מתנגשות וא"א לקיים את שתיהן, (לא ראיתי איזה מבצע כזה שיכול לחלץ את כולם ללא עסקה) אך מפני הבושה שיש בלחשוף את האכזריות הציונית הטיפוסית שהמציאה את "נוהל חניבעל" הידוע לשמצה, ממשיכים לדקלם ססמאות לא מציאותיות.
      וכדי לממן את הלחימה שלצערנו רוב העם המשולהבים תומכים בה, מטילים עלינו עוד מסים שמכבידים עלינו את העול וגורמים להאטה בהשקעות (כמובן שהחברות הגדולות ימשיכו לגלגל עשרות מיליונים באין מפריע כי איתם לא מתעסקים)
      4. כתבתי כבר קודם את עיקרי הדברים בתור דוגמה לכך שהשלטון לא מחפש שקט ושלווה אלא עוד יותר לחימה ועוד יותר לחימה וכדי לא לסכן את חזון א"י השלמה הוא פוסל את הרשות הפלסטינית בתור יישות לא טרוריסטית שכן שואפת לגלות אחריות מסויימת כלפי אזרחיה וגם אם תגיד שאתה לא סומך עליהם מכ"מ סיבות שלא יהיו, אז אותו שלטון ימני נתן במו ידיו לטרוריסטים מוצהרים שאומרים בפה מלא שכל מטרתם היא להרוג, להשמיד ולאבד, ואין להם שום אחריות גם כלפי האזרחים שלהם אלא שמשתמשים בהם בתור נשק ומגן אנושי, לבנות מיני אימפריית טרור עם טילים, מנהרות ועשרות אלפי מתאבדים חמושים על טנדרים שלבסוף לצערנו ביצעו את זממם.
      אופס… טעינו בקונספציה…
      זו לא טעות, כולם ידעו בדיוק מה קורה שם עשרות שנים אלא שהיה להם נוח שיש שתי רשויות לפלסטינים.
      ושוב אזרחים מסכנים הם אלו ששילמו את מחיר הדמים ועדיין משלמים.
      5. הכל יחסי, נכון שיש שפע מצרכי מזון כפי שלא היה בעבר, אך הכל ע"ח המינוס בבנק שרוב רובה של האוכלוסייה, גם כאלו ששני בני הזוג עובדים סובלים ממנו + הריבית העצומה על המשכנתא שעד שמסיימים לשלמה, אז צריך עוד כמה כדי לחתן את הילדים.
      רק מי ש:
      1.5. הוריו מסודרים בתחום האקדמיה, תקשורת, פוליטיקה, עסקים, זוכה לאפשרות הוגנת להמשיך את השפע הכלכלי ללא קשיים מיוחדים בעוד שמי שלא זכה ומעוניין למצוא תעסוקה סטנדרטית לא מצליח להתרומם.
      כמובן שיש מקרים יוצאים מן הכלל של אנשים בעלי כשרונות מיוחדים או כאלו שעשו מאמץ מיוחד או סתם ברי מזל למיניהם, אך בשורה תחתונה אין כאן באמת מדיניות של רווחה.
      תראה לי פוליטיקאי אחד שניסה להוריד את מחירי הדיור שהם עיקר העול הכלכלי.
      אפילו כחלון הצליח רק ליישם מבצע "מחיר למשתכן" שלא באמת פתר את הבעיה.
      הפתרונות למעשה הם מאוד פשוטים, הגדלת ההיצע והפחתת המיסים על מקרקעין.
      אך משום מה כבר עשרות שנים משמרים את המצב הקיים ומחירי הדירות ממשיכים לטפס באופן אקספוננציאלי.
      זו לא קונספירציה, אלו נתונים פשוטים.

      כמובן שהכל מגיע משורש אחד:
      "אין יראת ה' במקום הזה והרגוני"
      הפתרון הוא קודם כל להכיר בעובדות ולדעת איפה שורש הבעיה.
      אח"כ נגיע לשלב המעשה- א"א לדלג ישר לשם.

    • 1. א. חוסר התייחסות = זה לא עניין מרכזי/משמעות ביהדות. כבר כתב החזו"א לר' אלחנן שאי אפשר לנהל את היהדות על-פי מדרשים, לכל דבר תמצא מדרש. ב. ב"אם הבנים שמחה" דווקא מבאר על-פי רש"י מדוע זה לא מקור רלוונטי, עיי"ש. ג. לא יודע מה מצאת ברמב"ם, הוא מדבר על משיחי שקר ומזכיר שדברי חז"ל הם "על דרך משל". ד. בכל אופן, בעיקר: המדינה היא עובדה, וכל הדיון על השבועות פשוט אינו רלוונטי. אני מתפלא עליך שאתה עושה מזה עסק. כיון שהמדינה קיימת, וחיים בה מיליוני יהודים, אז בוודאי שעלינו להגן עליה, לעשות כל דבר למען שגשוגה, ובעיקר להחדיר לתוך ממד של קדושה וחיבור עם הקב"ה. וכן, להילחם עם הכפירה שבה, מסכים בהחלט.

      2. א. באשר לרפורמים, להיפך, הרפורמים היו הלוחמים הגדולים נגד הציונות והמדינה. עי' בהיסטוריה. ב. הטענה היא שהחילון הוא בהחלט בעיה ויש להילחם בה, אך לא במדינה. ברור כשמש שהמדינה אינה גורמת לחילון, אלא להיפך – דווקא אלא שקשורים לציונות מחוברים יותר ליהדות, וכל מי שמכיר קצת את יהדות התפוצות יודע זאת: רמת נישואי תערובת עצומי פי כמה אצל מי שאין לו חיבור לישראל. ג. קל מאד להאשים את מנהיגי הציונות בכוונות זדוניות. איני טוען שלא היו כאלה, אך בוודאי שזה לא מאפיין את התנועה במלואה (עי' במקורות רבים, לדוגמה, ביחס להרצל, כגון כאן: https://tchelet.org.il/article.php?id=183&page=1). ד. תכל'ס, העמדה שלך כאן לא מובנת. אוקיי, אתה אומר שכוונת ראשי הציונות הייתה לרעה. שיהיה. כיום, יש מדינה יהודית עם אחוזים ענקיים של חרדים/דתיים שכולם מחויבים לה' ולתורתו. במצב כזה, מה ההיגיון לחזק את החילוניות של המדינה בכך שפורשים ממנה? להיפך, יש לחזק את מוסדות הדת שבה ולחבר אותה לקדושה. מה הקשר בין המקורות שציינת שקיימים (תביא, נבדוק) לבין השאלה של מה לעשות היום??

      באופן כללי, אני מתפלא כמה אפשר להיות כפוי טובה כלפי המדינה. המדינה היא התומכת הגדולה בהיסטוריה by far בלימוד תורה. היא לא חייבת, מדינות אחרות לא נוהגות כך, אך היא עשתה זאת במשך עשרות שנים ובממדים אסטרונומים, תוך בנייה מחדש של עולם תורה ענק. המדינה גם מממנת ומאפשרת שירותי דת, חינוך דתי וחרדי, מגוון ענק של מוסדות דת, וכל זה באופן שאין לו שום אח ורע. היא תמכה ואפשרה את הקהילות החרדיות המתבדלות ובאופן כללי את חיי הדת שבתור מי שגדל בחו"ל אני יודע כמה צריכים להכיר טובה על כך. ואתה, שגדלת כאן ברמת פינוק שאין שני לה, מסתובב למדינה ואומר: את רעה, את כופרת, צריכים להרחיב אותך! ברור שיש פגמים (רבים) וראוי לעמול על תיקונם, אך דבריך (ודברים דומים של אחרים) לוקים לדעתי בכפיות טובה קשה, וצ"ע על יהודים שומרים מצוות שככה מתנהגים.

      3. אני קורא לא מעט בתחום המדיני, ומקבל את העובדה שיש דעות לכאן ולכאן, אך נשגב מבינתי כיצד אתה מתיימר לדעת כ"כ הרבה בתחום שלאחר כבוד, אינך מומחה בו. בא, יש מדינאים ומומחי מדיניות רבים שתומכים במדיניות הממשלה, ויש כאלה שחולקים עליה. אבל לבוא ולומר שהמדינה חוטאת בגלל בחירת מדיניות כזו או אחרת? אני דווקא רואה בעין יפה את ניהול המלחמה של נתניהו וממשלתו, עשו עבודה מדהימה בלבנון, וכעת עושים עבודה מצוינת בעזה, בתנאים קשים. כאשר החמאס מציע רשימה של 30% מתוך סך החטופים, ברור לענ"ד שאי אפשר לעצור את הלחימה. אבל כאמור, הייתי משאיר את הטענות מהסדר הזה מחוץ לדיון. הן באמת לא קשורות.

      4. "חזון א"י השלמה"? נתניהו? הרשות הפלסטינית, זאת שאזרחיה הצביעו באחוזים מטורפים בעד מתקפת חמאס? מורשת ערפאת? שוב, לא נראה לי שיש לך את המומחיות הרלוונטית כאן.

      5. תראה, מי שנכנס למינוס עושה זאת מתוך בחירה. בשכונה החרדית שלי לא היו כמעט רכבים לפני 20 שנה. כיום, אין מקומות חניה. רמת החיים עלתה בטירוף, וזאת בסוף בחירה של אנשים להצטרף לרמה החדשה או שלא (או, לחילופין, להתחייב על סך 400,000 ש"ח לכל בת שמתחתנת – זו פשוט בחירה של אנשים). בנוסף, יש בישראל חינוך חינם ובריאות חינם וכו' מה שאין בארה"ב, שם צריכים באמת לעבוד קשה כדי לשלם על דברים שמקבלים כאן חינם אין כסף (האם זה טוב? לא בהכרח, ואכ"מ). ואם הבעיה היא ש"אין יראת ה' במקום הזה", אז יאללה, בא ניכנס כמה שיותר עמוק למנגנוני המדינה, ואז תהיה יותר יראת ה' במקום הזה. אתה בעד או נגד?

    • 1.א. נתחיל בזה שאני כלל לא מכיר את המשוואה שציינת, האם זה מקביל ל"התיק נסגר מחוסר עניין לציבור?
      איך זה שאיסור שלפי המהר"ל הוא ב"יהרג ובל יעבור" והעונש עליו הוא "הנני מתיר את בשרכם" וכבר קרה לפחות פעמיים במאה שנה האחרונות הוא לא עניין משמעותי?
      מי פוסק כך?
      במשך מאות שנים לא התייחסו גם ללה"ר עד שבא הח"ח וכתב הכל בספר מסודר.
      לפי דבריך שאתה מצטט דברים מאד כלליים שאמר החזו"א כנראה בתגובה לנושא מסויים שעלה ואינו טענה בכלל לענייננו.
      אז חלק מפסיקות ה"בית יוסף" שמבוססות על מדרשים" הן בעצם לא מחייבות כי הן מבוססות על מדרשים. וכל ספר "חפץ חיים" גם לא מבוסס על פוסקים אלא על גמרות ומדרשים ופסוקים אז אולי גם הוא לא מחייב? אתמהה…
      החזו"א בטח לא התכוון שא"א להסתמך על מדרשי חז"ל וגמרות כי הוא בעצמו פסק הרבה הלכות רק ע"ב הגמרא.
      הכלל שאני מכיר הוא שאם יש מדרשים וגמרות הסותרים זא"ז אז פוסקים לפי הגמרא ולא לפי המדרש או הזוה"ק.
      אך בנידון דידן יש התאמה מלאה ביניהם אז מי יכול לקחת ע"ע את האחריות לא להתייחס לדברי חז"ל?
      ב. אולי באמת כמו במקרה של הרב טייכטל הי"ד שאיני יכול לשפוט את המניעים שלו ושל בני דורו שעברו צרות איומות ונוראות שכנראה גרמו לו לתמוך בכל מחיר ביישוב א"י שבו ראה חבל הצלה, כפי שתיאר בספרו שהזכרת ובו מתוארות תהפוכות נפשו על החורבן הגדול, אך מה הבסיס לדבריו בנושא ג השבועות? מי עוד מפרש כך את רש"י?
      אדמו"ר מסאטמר שגם הוא עבר כמה צרות באותה תקופה מביא את רש"י כפי שמפרשים את הגמרא עוד הרבה מפרשים וגזירת הגלות האמורה מופיעה בעוד הרבה מקומות.
      כאן בפורום במאמר אחר, היה ויכוח על פירוש דברי הרמב"ן בנושא כיבוש הארץ ונטען שויו"מ העמיד אותם באופן מחודש, אך למעשה הסתבר שזוהי גם דעת הרשב"ש ושויו"מ לא המציא שום דבר מעצמו, וזוהי אבן יסוד מאוד חשובה בעניין שדברים צריכים להיות מבוססים בשרשרת הדורות ומוכחים שמקורם בתורת משה, אחרת אין כלל דיון.
      ג. לשון הרמב"ם:
      "לפי שידע שלמה ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארך זמן גלותם תפצר להתנועע בלא עתה הראויה ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ ובורא העולם במדת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות נחלתו וחבלו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"
      הרמב"ם הוא בתפקיד מזכיר ח"ו?
      דברי חז"ל ע"ד משל?
      אולי גם איסור נגינה בכלי שיר בשבת הוא רק משל, ואולי השו"ע רק מזכיר ולא באמת מחייב, זה נשמע הגיוני? לא!
      מה שהתכוון הרמב"ם הוא שהשבועה היא ע"ד משל כי לא באמת השביעו אותנו בב"ד כהגדרתה ההלכתית של שבועה אלא שמפני חומרת ההוראה זה כתוב בלשון שבועה.
      ד. אז בוא נסגור את הגמרא והמדרש כי כבר עברו על הכל וזה לא רלוונטי, לא צריך ללמוד, פשוט נזרום עם העבירות של אחינו הכופרים ונצטרף אליהם, ככה בטח נחדיר את הקדושה.- אני מקווה שאתה מבין את גודל האבסורד בדבריך, אולי גם נצא למועדונים בשבת כדי להחדיר לשם קדושה, הרי במילא הם קיימים… אז בוא גם נתרום לשגשוגם.
      באמת דרך להלחם עם הכפירה ע"י תמיכה מוצהרת בה…
      2.א. נו, אז כפי שמואב ומדיין עשו שלום ביניהם כדי להחטיא את ישראל אז כך גם הם.
      ב. באמת? מדינה שמחנכת יותר ממליון ילדי ישראל לכפירה ופריצות לא גורמת לחילון? אולי יש ליקוי חמה אם זה נקרא "ברור כשמש".
      ג. מה זה משנה? היו ביניהם הרבה מחלוקות ועדיין ישנן, בסופו של יום קמה ממלכה שלימה של כפירה.
      ד. העמדה שלי היא הכי מובנת בעולם: פשט מאד לא להתחבר לרשעים, מה לא מובן? אפילו החילונים מבינים את זה טוב ולא מציקים לקנאים עם גזירות גיוס למיניהן כי העמדה שלהם מאד ברורה ועקבית בנושא והם מוכיחים אותה בנכונותם גם לשלם את המחיר במסירות נפש.
      הרבה יותר לא מובן הוא החיבור הסלקטיבי של האגודה שספק אם הם בעצמם מבינים אותו.
      וזה החיזוק הכי גדול לחילוניות, שמצטרפים אליה ונותנים לה "הכשר" כפי שזה נתפש בעיני העולם שזה רק מגביר את הבילבול בין רע לטוב.
      מוסדות הדת של המדינה כמו הרבנות למשל, כ"כ מקולקלים שעדיף שכלל לא יתקיימו.
      תמצא לי בבקשה את המקורות בחז"ל או בהלכה לדברי הרב קוק ע"כ שהכופרים המוצהרים שנלחמו שלא להזכיר ש"ש כלל הם בעצם שליחים של האור שבתוך החושך ועושים נחת רוח לשכינה כדבריו…
      אז קודם כל נלמד מה לא לעשות ואח"כ נבדוק מה כן אפשר.
      באופן כללי כמה אפשר להיות כפוי טובה כלפי שמיא ולתמוך במחטיאי הרבים שהשתלטו על כל המשאבים בארה"ק ומחלקים קצת שוחד לחרדים כדי שישתפו פעולה ויישבו אתם בכנסת שיסודה במינות וכפירה.
      אני באמת 3 פעמים ביום מסתובב כלפי מזרח ואומר "למינים ומלשינים אל תהי תקווה" וכך גם אתה.
      אז צ"ע על שמואל הקטן?
      3. אד הומינם? מדיניות? בתקופת השלטון הארוכה של הימין זרמו מיליארדים לעזה ישירות לידי החמאס דרך ממשלת ישראל שידעו בדיוק מה הם עושים עם הכסף, סליחה שטיפש כמוני אומר ש 1+1=2.
      אתה וכל עמך בית ישראל כ"כ מוקסמים ממפגני הכוח של הצבא שמחזק לכם את האגו הלאומי ששכחתם שחיי אדם שכעת נמצאים במצוקה שאין כדוגמתה קודמים למבצעים צבאיים מרשימים ככל שיהיו וידוע שלא יהוו פתרון קבוע.
      לא נדון יותר בסוגיה כדי שלא יסמנו אותי בתור אויב העם שנותן לחמאס כוח כפי שמשתיקים את כל מי שמעז לבקר את התנהלות המשטר הפסבדו פשיסטי ודי בזה.
      4. מה האלטרנטיבה? שוודיה? האו"ם?
      לא שמעתי שיש תוכנית להחזיר את המנהל האזרחי ושלטון הצבא כפי שהיה טרם אוסלו. אז מה כן?
      5. זו באמת עוד בעיה, שמי שכן היה יכול להסתדר ללא מינוס, מתפתה לחיות ברמת חיים יותר מכפי יכולתו, באמת בעיה תרבותית\חינוכית.
      בארה"ב אפשרויות ההשתכרות או העסקים הן הרבה יותר גדולות במדינה שמאד מעודדת יזמות עסקית בניגוד למדינתנו שעושה הכל כדי לדכא יזמים חדשים ולא מקומבנים בביורוקרטיה והפניות מעגליות ר"ע החוק החדש על מיסים כלואים שעוד יותר יפחית את ההשקעות בשוק.

      נכנס ומה נעשה? נקים "מדינת הלכה"? אין לזה שום תמיכה והיתכנות, אז מדינה חצי חצי?
      בכל מקרה מתוקף איסור ג השבועות א"א כלל להקים שום סוג של שלטון ולכן "שב ואל תעשה" עדיף עם כל התסכול שבדבר.
      ואולי מחאה אמיתית מחוץ לגדר תעזור יותר מנפתולי המסרים הסותרים בפנים.

  • כתוב יפה מאוד. הקישור לדברי ההערכה של רב אליהו קפלן זצ״ל ביחס ללאומיות הרצל יפים. יש פה משחק עדין בין המיתוס של המכבים כתנועת שחרור לאומית כפי שהשתקפו בציונות לבין הרעיון של עצמאות רוחנית (ביוזמת ודרישת היהודי) מאובדן זהות תחת ההלינזם כפי שמתקשר למדרשי חז״ל. זה לא אותה זירה משום שהלאומיות המודרנית מתגבשת סביב המוצא והעמיות ולא סביב הדת ועבודת ה׳.

    הסיום במסירות נפש היוצאת מן הכלל של חייל חרדי אוריאל פרץ ז״ל הי״ד מעלה שאלה איזה מהמודלים של החשמונאים אוריאל ז״ל מילא, ושמא שניהם גם יחד.

    אני רוצה להציע דרך שלישית. אוריאל בחר ליטול עול עמו הנמצא בסכנה, אספקט שקיים בכל עם הנלחם על שלומו ובטחונו. חובה אזרחית שקשורה למצב סכנה – יותר פורים מחנוכה. יחד עם זאת, התודעה הדתית שמלווה יהודי מאמין ושומר תורה כאשר הוא ניגש למשימה אנושית כזו מרוממת את המעשה החילוני-טבעי למדרגה של קדושה. ממש כמו נרות החנוכה הדולקים בחושך לילות החורף. אין נס פך השמן אלא אור בחירת האדם הזורחת בתוך חושך המציאות.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל