בראשית דברי חשוב לי לציין עד כמה חשוב פרסמו של המאמר "הישר והנלוז". אני מסכימה עם המחבר שחבל מאד שיש צורך לכתוב על הדברים הללו. עצוב וחבל – אך בהחלט הכרחי. הציבור החרדי מתמודד היום עם בעיה חמורה של התעללות מינית בילדים. דבר זה משפיע לא רק על הנפגעים אלא על כל החברה. מעשים כל כך חמורים ומזעזעים, אי אפשר שלא ישפיעו על החברה כולה.
בדומה למחבר, גם אני, אחרי 30 שנה בתחום, שואלת את עצמי בכל בוקר – איך זה יכול לקרות אצלנו, אצל עם המתבסס על ערכים של תורה, של מידות, של טוב?
בדומה למחבר, גם אני, אחרי 30 שנה בתחום, שואלת את עצמי בכל בוקר – איך זה יכול לקרות אצלנו, אצל עם המתבסס על ערכים של תורה, של מידות, של טוב? איך זה יכול להיות שהגענו למצב כל כך חמור, שיום יום שומעים על מקרה נוסף? איך אדם ירא שמים ושומר מצוות מגיע למצב שהוא מתנהג כמו מפלצת חייתית והורס את חייהם ונשמתם של ילד או ילדה?
***
בשרותי המבחן בישראל רשומים שבין 2000-1998 נחקרו 40,000 ילדים על ידי חוקרי ילדים, מתוכם יותר מ-15,000 ילדים נחקרו בעקבות עברות מין. 27% מהקרבנות היו נפגעי גילוי עריות. גם במקרים אחרים, לרוב, התוקפים הם אנשים המוכרים לילד או קרובי משפחה. פגיעה מינית בילדים בתוך המשפחה נחשבת לצורת ההתעללות הנפוצה ביותר והקשה ביותר מבחינת הילד. הורים מפחדים שהילד יהיה קרבן להתעללות מינית על ידי אדם זר. בניגוד לחששות אלו, רוב ההתעללויות נגרמות על ידי מישהו שמוכר לילד, כולל בני משפחה וחברי משפחה קרובים. איך מגיעים אנשים למצבים כאלה ולמה נדמה שהיום זה קורה הרבה יותר?
לפי דעתי הגענו למצב של מגפה בגלל שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא הגועל וטומאה של המדיה והשניה היא הנטיה של ילד שנפגע לפגוע בעתיד.
הזמינות של המידע ברשת האינטרנט יצר מצב שבו כל אדם יכול להיחשף לתכנים מתועבים בלי כל מאמץ. לצערנו, התמכרות לדברים אלה מגיעה בקלות. כפי שמציין כותב המאמר, ההתמכרות גורמת לעליה חוזרת ונשנית של רף הגירוי, ומוליכה את האדם אל דברים שכל אדם נורמלי רואה בהם סטיה מתועבת. ואכן, 85% מתכני הפריצות באינטרנט מכילים גם אלימות קשה. צפייה בתכנים אלה עלולה להשפיע מאד על התנהגות הצרכן שלהם. התמכרות לפורנוגרפיה משפיעה מאד על היחסים האינטימיים בין זוגות וגם על העליה החדה בפגיעות בילדים.
הסיבה השניה לעליה מתמדת בכמות המקרים של התעללות בילדים היא הנטיה של הנפגע לפגוע. לפי מחקרים שנערכו, התעללות מינית בילד עלולה לגרום לכך שבעתיד יהפוך הנפגע לתוקף. ילד או נער שנפגע, אם הוא אינו מקבל עזרה או טיפול, יתכן שייצור את המשך הגירוי בכך שהוא בעצמו יפגע בעתיד באחרים. לצערנו הרבה בנים דתיים וחרדים חוו התעללות מינית ולא יכלו לדבר על זה ולקבל עזרה – מה שגרם להמשך מעגל ההתעללות. נקודה זו מדגישה את החשיבות בהגשת טיפול מידי לילד שהותקף, כדי לתת לו הזדמנות להשתקם וכדי למנוע המשך של מעגל אלימות וקרבנות.
התמכרות לתכנים לא ראויים מפעילה גלגל של אלימות שאין לו סוף לכאורה. האם כל מה ביכולתנו לעשות הוא להרים ידיים ולהרגיש מתוסכלים?
סקירה זו מעלה תמונת מצב עגומה מאד – התמכרות לתכנים לא ראויים מפעילה גלגל של אלימות שאין לו סוף לכאורה. האם כל מה ביכולתנו לעשות הוא להרים ידיים ולהרגיש מתוסכלים? אני מאמינה שיש לנו הרבה מה לעשות בתור חברה. אנו יכולים להפוך את עולמנו למוגן בהרבה באמצעות התמודדות נכונה. ילד או נער שאינו מקבל מידע על הסכנות באינטרנט, אינו מוכן להגן על עצמו מפניו. הסקרנות מפני הלא נודע מביאה הרבה ילדים ובני נוער לבדוק מה באמת יש באינטרנט וליפול להתמכרות. אפילו כשהצופה מודע היטב לכך שצפייה בתכני פריצות היא דבר מגונה האסור הלכתית, הוא מתקשה לעמוד בפיתוי. בפרט כאשר לא מתקיים שיח בריא על הנושא, שנועד לעזור לנוער להתמודד עם מבוכתו כלפיו. יש גם בושה לדבר על ההתמכרות, דבר שמונע מנערים ומבוגרים לקבל עזרה בתחום. בנקודה זו אני מסכימה עם המחבר שאדם הנחשף לתכנים לא ראויים דרך האינטרנט וזהו מקור המידע היחיד שלו על מיניות, עלול לקבל מושג מוטעה מאד על מיניות בריאה.
אין בידי פתרון מלא לבעיות אלה, אך כאמור, אני סבורה שיש הרבה מה לעשות כדי להיטיב את המצב הקיים. הדרך לכך מתחילה לדעתי בחינוך, בראש ובראשונה חינוך למיניות בריאה, אשר יעניק תשובת משקל למקורות לא טהורים שמהם עלול האדם להשיג את המידע לגבי יצריות ויחסים. אולם בנוסף, יש צורך בחינוך למוגנות אשר יפתח מודעות בקהילה לסכנות הקיימות, ולמה שניתן לעשות כדי לטפל בהן.
בדברי להלן אבקש להתייחס לנקודה השניה, ולהציג כמה הצעות קונקרטיות, אשר אנו בארגון "תהל" מיישמים בהצלחה במשך שנים רבות.
לבער את הפחד
אלימות מינית היא תופעה חברתית הקיימת בכל חברה, והיא חוצה את הקווים של המגזרים השונים. אולם אחת הבעיות באלימות המינית אינה נוגעת לטיפול בתוקף, אלא לפחד של הנפגע מחשיפה. לאורך ההיסטוריה, לחברה היתה נטיה להעלים עין מהתופעה של התעללות בילדים. גם היום, למרות המודעות הרבה להגנת הילד, הן מפני ניצול מיני והן מפני התעללות פיזית, הבעיה של התעלמות הסביבה מהבעיה ממשיכה להפריע, ופעמים רבות נותר הילד להתמודד לבדו עם ההתעללות ועם הטראומה שבאה בעקבותיה.
גם תופעה זו חוצה מגזרים, ובמגזר החילוני כמו במגזר החרדי ישנו פחד מחשיפת התקיפה. אולם במגזר החרדי יש לפחד זה ממדים ייחודיים המשפיעים על נכונות הנפגע לחשוף את התקיפה ולהגיש תלונה במשטרה. הנפגע במגזר החרדי שואל את עצמו איך תשפיע חשיפת התקיפה על סיכוייו להתחתן ועל חיי היום-יום של בני משפחתו. ייתכן מאד שחשיפת הסיפור שלו תשפיע על מעמדו ב"שידוכים", ועל סיכויי קרוביו להתקבל למוסדות חינוך נחשבים. בנוסף, בציבור החרדי יש פחד ורתיעה מלפתוח נושאים רגישים כמו התעללות ומיניות. כך נוצר מצב שבו הן הילד והן הוריו נוטים להדחיק מקרים של התעללות. הילד אינו מודע לדברים אלה, כיוון שלא מדברים אתו על זה, וההורים אינם רוצים לחשוב או להאמין שדברים כאלה קורים.
נוצר מצב שבו הן הילד והן הוריו נוטים להדחיק מקרים של התעללות. הילד אינו מודע לדברים אלה, כיוון שלא מדברים אתו על זה, וההורים אינם רוצים לחשוב או להאמין שדברים כאלה קורים
ההימנעות של החינוך החרדי מעיסוק ישיר ובוטה בנושאי מיניות מובנת בהחלט. כמו כן, ההצנעה של מקרי התעללות, שכל שומעם תצלנה אוזניו, גם היא מובנת. אולם דברים אלה אין פירושם בהכרח שאי אפשר להכין ילד קטן להתמודד עם הסכנה של פגיעות, ושלא ניתן לפתח בקהילה מודעות למוגנות באמצעים מעודנים וצנועים.
בארגון "תהל" פיתחנו מערכת של סדנאות לילדים בנושא "מוגנות" בהסכמה של גדולי תורה. בבנית הסדנא שמנו דגש בפיתוח כלים להתגוננות ולמודעות בדרכים שלא יקלקלו את הנשמה הטהורה והתמימה של הילד הקטן. באופן זה ניתן להעביר את הסדנא בצורה מתאימה לאוכלוסיה החרדית, בלי לעורר אנטגוניזם או חרדות. למשל, חשוב מאד ללמד את הילד שלא עושים חסד או מצוה בלי רשות של ההורים, דבר שלא בהכרח מודגש בחינוך הרגיל המחנך את הילד להישמע למבוגרים ולרצות לעשות מעשים טובים. מניסיוננו, לסדנאות מוגנות אלו ישנה יעילות מוכחת בפיתוח כלי התמודדות עם סכנות של פגיעות מיניות אצל הילד. רק השנה העברנו יותר מ-2000 סדנאות כאלו במוסדות חרדיים בארץ ובעולם, כולן באישורם ובפיקוחם של רבני הקהילות.
בנוסף אנו מציעים סדנאות עבור הורים. בסדנאות אלו לומדים ההורים כיצד להגן על ילדיהם, איך לדבר על נושא זה עם הילדים בצורה צנועה, המתאימה לגילם, וברוח התורה. בסדנאות אלו אנו מדגישים את הכוח של ההורה, מתוך כבוד אמתי לערכים של הקהילה. מניסיוני, התגובות של ההורים לסדנאות אלו חיוביות מאד. בדומה לכך, אנו מעבירים סדנאות לאנשי חינוך, כדי שיוכלו להבין את התופעה ולזהות נפגעים, וכן כדי שיהיו מודעים לחובת הדיווח.
הקהילה הדתית מתחילה להבין שאין ברירה אלא להכיר בתופעה ולהתחיל לטפל בה ברצינות
בעקבות ההסברה בקהילה ובסדנאות של המרכז, ראינו עליה חדה בפניות לרשויות מהסקטור הדתי בשנים האחרונות. בקהילה הדתית והחרדית יש היום יותר מוכנות לגשת לטיפול ולספר את הסיפורים הקשים והכואבים. כמו כן, יש גם יותר מוכנות להגיש תלונה במשטרה. הקהילה הדתית מתחילה להבין שאין ברירה אלא להכיר בתופעה ולהתחיל לטפל בה ברצינות.
בנוסף, אנו מציעים קורסי הדרכה לרבנים, כדי לחדד אצלם את המודעות למורכבות של פגיעה מינית בחברה, וכדי להעניק להם כלים טובים יותר על מנת לטפל במקרים כאלה. להבנתי, כפי שרב אינו פוסק הלכה בנוגע לשימוש במכשיר טכנולוגי חדש, בלי להבין את המכניזם הייחודי שלו, כך הוא צריך ללמוד באופן מקצועי את הנושא של פגיעה מינית, כדי להורות בו בצורה נכונה ומתאימה. ואכן, רבנים מכל הזרמים באים ללמוד אצלנו את הנושא.
תחום נוסף שארגון "תהל" מקדם, הוא מינוי אחראי על טיפול בפגיעות מיניות בכל מוסד חינוכי. לפי החוק למניעת הטרדה מינית בישראל, יש חובה שיהיה ממונה על טיפול בהטרדות מיניות בכל מוסד. אלא שלרוב, בתי ספר מטילים אחריות זו על היועץ החינוכי (אם ישנו, כי בהרבה מוסדות חרדיים אין אפילו יועץ או יועצת). הבעיה היא שלרוב היועצים החינוכיים אין הכשרה או ניסיון בתחום. ארגון "תהל" פועל להכשרת מטפלים מקצועיים ברוח התורה, שייקחו על עצמם תפקיד זה ויהיו אחראים למניעת פגיעות מיניות במוסד החינוכי, או להתערבות במקרה הצורך.
כפועל יוצא מכך, אנו מנסים לפתח גם מודעות לתקנון מוגנות בכל בית ספר ומוסד. מטרת התקנון היא מניעת מקרים נוספים של פגיעות. באמצעות התקנון ניתן להביא למודעות בתחום וגם להעביר מסר ברור מאד – אצלנו זה לא יקרה!
***
אני משוכנעת שאנחנו, בני החברה המיוסדת על ערכים של תורה ואכפתיות הדדית, יכולים להחליט לעשות שינוי. לדאוג למקום בטוח לכל ילד, ולהיות נחושים שלא להכיל אלימות בתוך החברה שלנו, בתוך הקהילה שלנו, ובתוך הבתים שלנו. באמצעות חינוך נוכל להתחיל את השינוי. אני מקווה שבעזרת הסברה וסדנאות חינוך נוכל ללמד איך לחיות אחרת – איך לבנות קהילה המבערת תוקפנות ואלימות, ומספקת לנפגעים עזרה ותמיכה.
החלום שלי הוא שבשנה הבאה אכתוב עוד מאמר. במאמר זה אוכל לבשר לכם, שאצלנו זה כבר לא קורה!
מאמר מאלף. חבל שיודעים על ארגון זה רק מעט.
יש בדברים סתירה מובנית. אם הסיבה השניה שהוזכרה, נטיית הנפגע לפגוע, אומרת שכבר בעבר, לפני פרוץ האינטרנט, הנגע היה נפוץ.
מאמר שיש בו עירבוב בין דעות ובין עובדות
למרות הגנאי הברור שיש בפורנוגרפיה והאיסור ההלכתי עליה, לא הוכח בעולם קשר ישיר בין צפיה בפורנוגרפיה ובין עליה בתקיפות נגד ילדים למשל.
יתכן שדווקא פדופילים שמרגיעים את עצמם בצפיה בתכנים אלו עשויים לוותר על פגיעות.