השכלה לבטלה

מאמר תגובה ל"חרדים מהאקדמיה"

--
אלי פלאי יו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות ובעל קבוצת התקשורת "משפחה"

מקובל לחשוב שכניסה משמעותית של חרדים לשוק התעסוקה חייבת לעבור במסלול האקדמי. אך הניסיון מורה שרבים יכולים להצליח במגוון תפקידים, ביניהם חשובים ומשמעותיים, ללא כל הכשרה אקדמית. המסלול האקדמי אמנם חיוני למקצועות מסוימים, אבל למקצועות רבים הוא כרוך בבזבוז זמן ומשאבים, כאשר אין קשר בין החומר הנלמד לבין הכישורים המעשיים הנדרשים למילוי התפקיד. עלינו להוריד את החסם האקדמי המיותר על-ידי איתור מבחנים אלטרנטיביים היודעים לזהות כוח עבודה איכותי בלי צורך בתואר אקדמי. המקום להתחיל בתהליך הוא השירות הציבורי.

כ"ד אדר תשע"ח

בקבוצת "משפחה" יש כ-200 עובדים –  120 שכירים ועוד כ-80 העובדים בפרילנס. מדובר בעורכים, כותבים, מנכ"לים, סמנ"כלים, אחראי מחלקות, אחראי שיווק והפצה, גרפיקאים, פרסומאים ועוד. כמעט לאף אחד מהם תואר אקדמי. אם אחד מבין עובדים אלה, נניח מנהל השיווק וההפצה של העיתון, היה רוצה להתקבל לאיזו משרה בשירות הציבורי (גם תפקיד זוטר, נגיד במחלקת תרבות תורנית), הוא היה נשלל על הסף. אין לו תואר.

חשבו לרגע: מנכ"ל של קבוצת תקשורת בינלאומית, אדם שמנהל שלש חברות כולל שלוחות מעבר לים, שעומד בראש ארגון פילנתרופי – ואין לו סיכוי לזכות בתפקיד זוטר בשירות הציבורי. האין זה אבסורד?

מעשה שהיה. סגן ראש עיריית ירושלים רצה לשלב את אחד העובדים שלי בדוברות עיריית ירושלים. אותו עובד אחראי על תחום התקשורת בארגון עם עשרות עובדים. הוא בעל ניסיון מוכח, ומגיע מצויד בכישורים שלא ניתן להטיל בהם ספק. אך זה לא שינה דבר. לא הייתה כל אפשרות שיזכה במשרה, שכן תנאי הסף למכרז במגזר הציבורי הוא תואר ראשון.

חשבו לרגע: מנכ"ל של קבוצת תקשורת בינלאומית, אדם שמנהל שלש חברות כולל שלוחות מעבר לים, שעומד בראש ארגון פילנתרופי – ואין לו סיכוי לזכות בתפקיד זוטר בשירות הציבורי. האין זה אבסורד?

ושימו לב: לא משנה בכלל אם מדובר בתואר ראשון בבלט, בכימיה אורגנית, או במדעי המזון. כושר ביטוי בכתב, ניסיון, יכולת ניהולית יוצאת דופן, וכן הלאה – לכל אלה אין בכדי להועיל.

 

בשביל מה צריך את התואר?

רבים נוטים להציג את ההליכה לאקדמיה בתור כורח כלכלי. בעולם של היום, אומרים, לא ניתן באמת להתקדם ללא תואר אקדמי. תואר אקדמי הוא תנאי הכרחי לתעסוקה מכובדת. מה תוכל להיות ללא תואר – שליח פיצה? נהג אוטובוס? לאיזה חברה תוכל לפנות? מי יקבל אותך לעבודה?

אולם לעתים קרובות, החסם המשמעותי ביותר העומד בדרכו של העובד הוא תואר אקדמי. ללא הצדקה.

רוב התכונות הנדרשות להצלחה בעולם העסקי – למעט מקצועות הדורשים ידע מקצועי הנרכש במוסדות ההשכלה הגבוהה – תלויות דווקא בכישרון ובניסיון. הרבה מאד מהכישורים המקצועיים בכל תחום נלמדים תוך כדי תנועה. כמובן, כמה קורסים פה ושם לא מזיקים – קורסים בניהול למנהלים, קורסים בכתיבה לכותבים, קורסים בעריכה לעורכים, וכן הלאה. הדבר נהוג גם בעולם העסקי. מהנדסי תוכנה, למשל, גם כאלה שלמדו ארבע שנים באוניברסיטאות היוקרתיות, נדרשים לעשות קורסים מקצועיים מפעם לפעם (וכן בכל תחום ותחום).

לעתים קרובות, החסם המשמעותי ביותר העומד בדרכו של העובד הוא תואר אקדמי. ללא הצדקה

כמובן שיש מקצועות שאין מנוס מלימוד במוסדות אקדמיים: על-מנת להיות רופא חובה ללמוד רפואה, ועל-מנת להיות עורך-דין חובה ללמוד משפטים. אך בגדול, ובכל הנוגע לעולם העסקי ולשירות הציבורי, אין קשר ישיר בין התואר לבין העבודה בפועל.

בחברה הכללית תואר ראשון משמש "מסננת" ראשונית אפקטיבית למדי, הבוררת מבין המועמדים את המתאימים לתפקידים בעלי אחריות. אדם שלא הולך לאוניברסיטה, ולמצער למכללה אקדמית, משול לאדם שעזב את עולם הישיבות אחרי שלש שנים ב"ישיבה קטנה". אוניברסיטה היא כמו "ישיבה גדולה". שם לומדים את הלימודים הגבוהים, לימודי מבוגרים שמגיעים אחרי ההשכלה התיכונית. כמו כן, לעתים יש ביכולת לעמוד בחובות האקדמיות ניבוי אפקטיבי על הצלחה עתידית בתעסוקה.

אך הקשר בין יכולות פרקטיות וניהוליות ליכולות אקדמיות אינו מובהק. התואר אינו מביא בהכרח את הטובים ביותר לכל מקצוע. כמו כן, תואר אינו המנבא היחיד עבור יכולות וכישורים, וכן מיומנויות שונו אינם מגיעות כתוצאה מתואר – אלא מתוך ניסיון והיכרות עם התחום. למרות זאת, מכרזים רבים עבור משרות ממשלתיות מציבים את התואר כתנאי סף, מבלי להגביל את המועמד לתואר שיהיה רלוונטי עבור אותה משרה. ברשימת היתרונות נוכל למצוא קריטריונים מעניינים כגון: התאמה, ניסיון, כישורים וכדומה. האם לא היה הדברים צריכים להראות הפוך? האם לא הגיוני יותר להציב את הקריטריונים הרלוונטיים למקצוע הספציפי כתנאי-סף, ואת התואר כיתרון בלבד?

על קידוש התארים האקדמיים אנו משלמים מחיר כלכלי עצום. מדובר בהשקעה ממשלתית אדירה, בהשקעה כספית נכבדה של הלומדים, במשאבי זמן המתכלים על הלימודים, וכל זאת במקום השתלבות מהירה בשוק התעסוקה. כמו כן, אנו מפסידים גברים ונשים רבים וטובים שאינם מנצלים את כישוריהם בשל משוכה זו. לא בכדי, מדינת ישראל עומדת במקום השלישי בעולם (מאחורי קנדה ויפן) באחוזי בעלי תואר אקדמי בתוך האוכלוסייה. בעיני, זה לא בהכרח מקור גאווה.

האבסורד הוא, שהגוף שמקדם יותר מכל את האקדמיזציה המיותרת של העובדים, הוא הגוף העיקרי שנפגע מזה – המדינה. המקום שבו החסם של לימודים אקדמיים נוכח באופן הבולט ביותר והשרירותי ביותר הוא השירות הציבורי. כאמור בפתיחה, המצב בשירות הציבורי כיום הגיע כמעט לידי כך, שאפילו להיות שרברב בשירות הציבורי נדרש האדם לתואר ראשון. וכך פוגעת המדינה בעצמה שלש פעמים: היא משקיעה הון מיותר בסבסוד לימודים שלא תורמים דבר לעובד; היא מפסידה את שנות העבודה של עובד הנדרש להקדיש 3 או 4 שנים להשגת התואר, במקום להתחיל מיד בקריירה המקצועית; והיא מציבה חסם מיותר בפני עובדים מוכשרים רבים שלעולם לא יוכלו לתרום מכישרונם, כיוון שהמדינה הציבה תנאי מיותר המונע מהם להשתלב בשוק התעסוקה.

 

מה עושים עם החרדים?

אם בחברה הכללית אמורים הדברים, הרי שכאשר מגיעים לחברה החרדית הדבר הופך לקטסטרופה, כלכלית וחברתית. עבור החברה החרדית החסם האקדמי הוא חסם עצום, שכן רוב רובם של הנמנים על החברה החרדית אינו בעל תואר אקדמי. כך, נחסם האדם החרדי מלהגיש מועמדות למגוון עבודות ותחומי תעסוקה, וזאת ללא כל סיבה עניינית, רק בגלל העדר תואר אקדמי.

יש גורמים שמאמינים שהפתרון לכך הוא אקדמיזציה של הציבור החרדי: כדי שישתלבו בשוק התעסוקה על החרדים להפנים את המסר האקדמי, ולנהור בהמוניהם למוסדות האקדמיים השונים. משרד התעסוקה שוקד על תכניות חומש בשיתוף המעוצה להשכלה גבוהה, מתוך אמונה כי הדרך היחידה לשילוב חרדים בעולם התעסוקה עוברת באקדמיה. לו רק ירכשו החרדים תואר, הם אומרים, הרי שדרכם לעולם העסקים והמסחר סלולה. אם רק יוריד החרדי את הכובע העגול המאיים, וילבש לפי שעה את הכובע המרובע הנחשק, הרי שמובטחת לו פרנסה ברווח ובכבוד.

עבור החברה החרדית החסם האקדמי הוא חסם עצום, שכן רוב רובם של הנמנים על החברה החרדית אינו בעל תואר אקדמי

אבל האם זה באמת הפתרון הראוי והדרך הראויה? עבור רבים מתוך המגזר החרדי, מדובר באתגר שאינו עביר בקלות. תואר אקדמי דורש משאבים של זמן וכסף – משאבים שאדם חרדי, שלעתים קרובות פונה לאפיק תעסוקה כאשר הוא נשוי ובעל משפחה, אינו מחזיק בהם בשופי. יתרה מזו, לימודים אקדמיים, בוודאי במוסד מוביל אך אפילו במכללות פחות יוקרתיות, מעמידים בפני האדם החרדי אתגרים זהותיים ודתיים שאינם פשוטים, הגורמים לחרדים רבים להדיר את רגליהם כליל מתוך אולמות האקדמיה. וכל זאת, כמובן, מעבר לעובדה שכאמור לעיל, לעתים קרובות אין כל קורלציה בין לימודי התואר לבין העיסוק הנחשק עצמו.

לדעתי הפתרון מונח במקום אחר לחלוטין. יסודו: החלפת הפילטר האקדמי בפילטר אחר, מותאם יותר לתפקיד ומפלה פחות את מי שלא רכש תואר אקדמי.

המועמדים החרדיים שאני פוגש הם בדרך כלל ברמת אינטליגנציה מעל הממוצע. בוגר ישיבה שלמד בישיבה רצינית נמצא בדרך כלל ברף הגבוה של יכולות למידה. הוא יודע לרכוש ניסיון תוך כדי תנועה, הוא בדרך כלל בעל מוסר עבודה גבוה, ועם רצון ומאמץ הוא יכול בהחלט להגיע לתפקידים חשובים ובכירים. למרות העדר לימודי הליבה, החינוך החרדי מעניק לחניכיו מידה שופעת של כישורים, כולל כישורים יצירתיים החיוניים בעולם התעסוקתי המודרני, והם יכולים בקלות להפוך לעובדים מצטיינים – לו רק יקבלו הזדמנות.

בתור מעביד במגזר החרדי, אני יכול להעיד שמעולם לא מצאתי את עצמי אומר: "מה אעשה עם החבר'ה החרדים האלה, שאפילו בגרות לא סיימו?" כמובן שאני מעוניין בעובדים שיוכלו להביא את התוצאה הטוב ביותר, את המרב. אני לא מנהל ארגון פילנתרופי, ומובן מאליו שאינני בוחר עובדים על בסיס "אפליה מתקנת" (שאינני מאמין בה). אינני מקבל מישהו לעבודה אלא אם שוכנעתי שהוא האדם המתאים ביותר לתפקיד. אך כדי לזהות ולמצוא את האנשים המתאימים, אני לא נזקק לפילטר של תואר אקדמי: לא תואר בתקשורת, לא תואר כללי, ואפילו לא תעודת בגרות. בלי עזרים אלו, אני מצליח לסנן את המועמדים המתאימים לתפקיד, ולמצוא את האדם הראוי והמוכשר ביותר לסוג העבודה שאני צריך. אני משתמש בפילטרים אחרים.

הפתרון מונח בהחלפת הפילטר האקדמי בפילטר אחר, מותאם יותר לתפקיד ומפלה פחות את מי שלא רכש תואר אקדמי.

הפתרון הראוי אינו אפוא חינוך מחדש של הציבור החרדי ויחסו עם האקדמיה, אלא להיפך: מציאת פתרון הולם שיוריד את דרישת הסף של תואר אקדמי, בלי להתפשר על איכות העובד ויכולותיו המקצועיות. יש לקבוע עבור כל מקצוע דרישות סף הגיוניות עבור תפקידים שונים, ולבחון אותם במבחנים ייעודיים – ממש כפי שיש מבחני לשכה עבור עריכת דין וראיית חשבון, למשל. לתפקידים הדורשים תודעת שירות, יש לדרוש תודעת שירות; לתפקידים הדורשים שליטה באנגלית, יש לדרוש שליטה באנגלית. כדי לבדוק את יכולות המועמדים יש להתאים מבחנים לאופי, וכן הלאה. מבחן ממוקד מטרה ויעיל יהיה, בסופו של דבר, אינדיקציה מועילה הרבה יותר מאשר תואר סתמי כלשהוא.

 

המגזר הציבורי

כפי שכבר הזכרנו, החסם שמציבים התארים עבור החרדי הממוצע נמצא בעיקר במגזר הציבורי, אך דווקא המגזר הציבורי הוא המקום המתאים עבור פתרון בעיית התעסוקה חרדית. בעיית תעסוקת החרדים עלתה באחת הועדות האחרונות של המעוצה הלאומית לכלכלה, המוטרדת מאד מעתידה של כלכלת ישראל, הזקוקה לשילוב מוצלח ואפקטיבי של עובדים חרדיים בשנים הקרובות. כשנתבקשתי להביע את עמדתי בעניין, טענתי כי התשובה לבעיה זו טמונה בשילוב החרדים במגזר הציבורי: הזירה הראשונה של שילוב חרדים אינה האקדמיה, אלא השירות הציבורי.

מדוע השירות הציבורי? השירות הציבורי מתאים באופיו לחרדים. העיסוק בצרכי ציבור מוטמע היטב בחינוך החרדי ובאופי של האדם החרדי. שליחות היא חלק מהלקסיקון שלו, והחיים הקהילתיים הם נשמת אפו. חרדים הם לא בהכרח בירוקרטיים מעולים, אך הם יכולים לעשות עבודה נהדרת בתפקידים שאינם פקידותיים. אנו רואים זאת כבר היום בקרב עובדים חרדיים המשמשים בתפקידים ציבורים שונים: בעירייה, בכנסת ובממשלה; יועצים, סגנים, מחזיקי תיקים, עוזרי שרים ועוזרים פרלמנטריים. חרדים העובדים בתפקידים אלה עושים לרוב עבודה נהדרת. הם מביאים אתם ראש גדול ותודעת שירות, ומתחת לרדאר הפוליטי עושים המון עבור החברה כולה. נראה אפוא שאם נשלב יותר עובדים חרדיים בשירות הציבורי נתרום בכך לחברה הישראלית כולה, וכמובן גם לחברה החרדית עצמה. ילכו לשם אנשים ראויים, בעלי תחושת שליחות שאף יזכו לפרנס את משפחותיהם בכבוד, אם שלא בעושר מופלג – בהתאם לשאיפותיהם של מרבית חברי הציבור החרדי.

אם נאפשר ליותר חרדים להיכנס לשירות הציבורי, נוכל לתרום גם לשיפור יחסי החרדים והחברה הישראלית

אם נאפשר ליותר חרדים להיכנס לשירות הציבורי, נוכל לתרום גם לשיפור יחסי החרדים והחברה הישראלית – שהוא כידוע אתגר ראשון במעלה. נוכחות החרדים בזירה הציבורית תיצור אפשרות אמתית להשתלבות בריאה בחברה הישראלית – השתלבות שאינה מאיימת על הזהות החרדית ועל ערכי החברה החרדית. המגזר הציבורי הוא מקום ניטראלי. הוא אינו דומה לאקדמיה. הצלחה בתפקידים אלה אינה דורשת הזדהות עם ערכי החילוניות, אלא עבודה מסורה ותודעת שירות. חרדים יכולים להיות מעולים בזה. אין להם כל בעיה לתת שירות לחברה הכללית, כל עוד הם לא נדרשים לאמץ את אורחות חייה ואת ערכיה. מדוע אם כן לא נראה יותר חרדים בשירות לאומי, בדואר, במשרדים הממשלתיים השונים? מדוע המשרד הממשלתי היחיד שבו אנו מוצאים חרדיים הוא הרבנות?

מציאת פתרון לבעיית התעסוקה החרדית צריכה להתחיל בשירות הציבורי. הדרך הנכונה ביותר לכך, היא קודם כל הסרתו של החסם האקדמי, באמצעות יצירת אמצעי סינון אחרים, שלא יפלו לרעה את העובד החרדי. מבחנים אלטרנטיביים, כפי שהצעתי לעיל, לא ידרשו השקעה כספית רבה מצד המדינה. הם מצויים מאד בשוק הפרטי, וניתן לקבוע שעל המעוניין בהגשת מעומדות לדאוג לעבור את המבחן הרלוונטי בכוחות עצמם – על דרך תואר אקדמי, אך כמובן זול הרבה יותר.

כך, על-ידי הצבת אלטרנטיבה למסלול האקדמי, נוכל לוודא שהשירות הציבורי לא יוותר על חלקים גדולים ואיכותיים מתוך האוכלוסייה. דווקא כדי לשפר את השירות הציבורי, חיוני לשנות את מסלול הכניסה לתעסוקה.

אולם כעת עלינו לשאול: אם לא תואר אקדמי, אז מה כן? מה ישמש פילטר אפקטיבי בפני הדופק על דלתות השירות הציבורי, כדי להבטיח רמה גבוהה (ולכל הפחות סבירה) של עובדים?

מעסיקים חרדים, דוגמת עיתון "משפחה", יודעים להעריך ניסיון של שש שנות לימוד בשיבת חברון, והזהות החרדית אינה מסתירה את הכישרון התעסוקתי מעיני המעסיק. זה לא המצב כאשר מדובר במעסיק שאיננו חרדי. הוא אינו מבין את הערך של שנות לימוד בישיבה, וקשה לו לזהות על-בסיס ראיון והיכרות אישית את הפוטנציאל של המועמד היושב מולו. מה אפוא יכול להיות פתרון הולם?

 

להפחית את הזרות

נקודה נוספת, שאף בשלה המגזר הציבורי עשוי להיות המפתח לפתרון בעיית התעסוקה החרדית, היא העובדה שתעסוקה במגזר הציבורי מאפשרת פריצת חסם מרכזי נוסף שעמו נאלץ העובד החרדי להתמודד: חסם הזרות. לעתים קרובות יפחד המעסיק החילוני מהעסקת עובדים חרדיים. אפילו לאחר המסע המפרך של השגת תואר קדמי, חרדים רבים יכולים לספר על תחושות קשות עת כניסתם לראיון עבודה, על מבטים קשים מצד המנהל כאשר הוא מבין כי המועמד, למרבה המבוכה, הוא אדם חרדי. כמובן שאין להכליל, וישנם מעסיקים רבים שמוכנים ואפילו מעוניינים לכלול עובדים חרדיים בקרב העובדים. אך הניכור בהחלט פוגע.

השירות הציבורי הוא המקום האידיאלי לאתחל בו תהליך של הפחתת החשד ההדדי בין החברה הכללית לזו החרדית. במגזר הציבורי ניתן לשלב אנשים מרקעים שונים בקלות רבה יותר מאשר במגזר הפרטי. המעסיק במגזר הציבורי הוא הממשלה; הממשלה רוצה להעסיק יותר חרדים, והיא יכולה לעשות זאת על-ידי עידוד העסקת חרדים בין שורותיה, בתור עובדים מן המניין.

מהצד החרדי, המגזר הציבורי הוא מקום עבודה "ניטראלי" לרוב מבחינה אידיאולוגית, שלא כמו האקדמיה. בנוסף, והוא נושא פחות את האופי ה"משפחתי" של עסק פרטי, הבנוי יותר על כימיה בין המעסיק למועסק. תכונות אלה הופכות אותו למתאים היטב לאופייה של החברה החרדית.

השירות הציבורי הוא המקום האידיאלי לאתחל בו תהליך של הפחתת החשד ההדדי בין החברה הכללית לזו החרדית

כניסת חרדים לשירות המדינה תפחית את מידת הניכור שהחברה הכללית חשה מול האדם החרדי. מתוך כך, הביקוש לעובד החרדי במגזר הפרטי יגבר. נוכחותם של חרדים בשירות הציבורי תקרין, עם הזמן, על השוק כולו. כאשר המעסיק הפרטי יפגוש את העובד החרדי בשירות הציבורי, כשווה בין שווים, עובד מסור ומצטיין שאינו נופל במאומה מעמיתו הלא-חרדי. מעסיק שפגש עובדים חרדיים חרוצים בשירות הציבורי לא יהסס לקבל אותם גם לעסק שלו. אם הם יכלו לעזור לו בעירייה ובמס הכנסה, מדוע שלא יסייעו לו גם בעסק הפרטי?

אדגיש שאינני מתכוון כאן לקבלת חרדים לשירות הציבורי במסלול של אפליה מתקנת. אין לדעתי מקום לאפליה מתקנת בקבלה לעבודה כלשהי (שלא כפי שנהוג היום במגזר הציבורי). לעניין הזה, על המגזר הציבורי לאמץ את שיטת העבודה של המגזר הפרטי, ולברור אנשים לפי כישורים, ולא לפי קריטריונים מוכתבים מראש. אך כאמור, יש לאתר את בעלי הכישורים באופן שאינו חוסם רבים מתוכם מלהגיש מועמדות.

אין לדעתי מקום לאפליה מתקנת בקבלה לעבודה כלשהי. על המגזר הציבורי לאמץ את שיטת העבודה של המגזר הפרטי, ולברור אנשים לפי כישורים, ולא לפי קריטריונים מוכתבים מראש

הדרך הזו, של שינוי הקריטריונים באופן הולם והגיוני, אפקטיבית פי-כמה מכל "תכנית ייעודית" עבור הציבור החרדי. תכניות ייעודיות, למרות כל הכוונות הטובות שבעולם, עשויות להיכשל בגלל אותן בעיות שאנו מוצאים במגזר הפרטי. למשל, במסגרת פרויקט "עתודות לישראל", שתפקידו לשפר את השירות הציבורי במדינת ישראל, נכשלו כל הניסיונות לקדם את שיעור החרדים בשירות הציבור – זאת למרות התכניות הייעודיות שפעלו למען מטרה זו. מישהו פשוט "שם רגליים". איננו צריכים תכניות ייעודיות, אלא כניסת עובדים חרדים למסגרות הרגילות, שווים בין שווים.

***

אינני כופר בכך שההכשרה הניתנת לבוגרי החינוך החרדי אינה נותנת דגש חזק מספיק על פיתוח כישורים הנדרשים לעולם העבודה. בהחלט לא היה מזיק אם תלמידים חרדיים היו מצטיידים בכלים חשובים כבר בגיל יחסית צעיר, ובאופן מקצועי. גברים חרדים כותבים לרוב פחות טוב מעמיתיהם בעלי ההשכלה האקדמית. הם לא למדו מעולם כללי תחביר ודקדוק, וזה אכן ניכר בכתיבתם. החינוך החרדי לא מקנה לחניכיו כישורי שפה, לא בעברית, כאמור, וכמובן לא באנגלית. כן, הכשרה במתמטיקה נדרשת ללא ספק לשם הצלחה במקצועות ההנדסה.

אך מאמרי לא בא לעסוק בחינוך החרדי. הוא מקבל את המצב הקיים כנתון, ושואל את השאלה: האם בשביל לאפשר לאדם החרדי, בוגר החינוך החרדי, להיכנס לתעסוקה משמעותית, יש לדרוש ממנו לעבור ב"ויה דולורוזה" של האקדמיה?

נכון להיום, התשובה העובדתית לשאלה זו היא כנראה שכן. מעסיקים רבים, ובראשם השירות הציבורי, לא יאפשרו לו להגיש מועמדות לעבודה ללא תואר אקדמי. במאמרי באתי להצביע על פער קשה בין המצוי האמור לבין הרצוי. הדרישה הגורפת לתואר אקדמי גורמת לבזבוז עצום של משאבים, אם של המדינה ואם של האדם הפרטי. ולענייננו, היא מדירה חלק גדול וחיוני של האוכלוסייה הישראלית – הציבור החרדי – מעבודות שמתאימות לו בעליל. השינוי שאני מציע אינו מהפכני. כאמור לעיל, אפשר להשאיר את הפילטר האקדמי במקומו, אך להוסיף לצדו פילטר מותאם כישורים. כך, נוכל לשדרג את השירות הציבורי, להעצים את החברה החרדית, ולשפר את החברה הישראלית כולה.


תמונה:Bigstock

22 תגובות על “השכלה לבטלה

  • א. הכותב נמצא במקרה בתחום שבו הידע אינו הרבה והכשרון לתמרן ולבחוש חשוב הרבה יותר. רוב התחומים אינם כאלו (ולא רק רפואה או קומץ מקצועות).
    ב. נכון שהמסננת של תואר אקדמי אינה יעילה מאוד. יש פתרון אחר? מבחני לשכה הם פתרונות לקומץ מקצועות ובדרך כלל הדרך אליהם היא אקדמית במהותה אז מה נשתנה?
    ג. תעודה אודות שש שנים בישיבת חברון יכולות להיות סימן ליכולת ונסיון לימודיים טובים, אבל יכולים גם לציין שש שנות התקלצות (וכל הסקאלה ביניהם). אני מקווה שאין הכוונה שמשרד החוץ "יברר" על הבחור אצל שכנים, מכירים ורבנים בישיבה.
    ד. בהחלט אפשר לדבר על מבחנים יעודיים כמו מבחני הדסה ועוד. אבל זה אינו עוזר לאדם הפרטי המחפש כרגע פתרון. כך שכרגע – התואר אינו לבטלה

  • חרדים יכולים להרוויח טוב מאוד גם בלי תואר אקדמי, ולהלן מספר דוגמאות לתחומים שבהם לא נדרש תואר אלא תעודה מקצועית:
    א. טבחים ושפים.
    ב. יזמים סוחרים ובעלי עסקים.
    ג. מנהלי חשבונות.
    ד. מצילים, מורים לספורט ומאמני כושר.
    ה. קוסמטיקאים, פדיקוריסטים ומקצועות היופי.
    ו. מקצועות העיצוב והצילום
    ז. כלי קודש.
    ח. נהגים ומחסנאים.
    ט. נגנים זמרים, אולפן ובמה
    י. מתווכי נדלן.
    יא. טכנאים מכל סוג
    יב. בוני ומקדמי אתרים
    יג. כתבים סופרים ועורכים.
    (יד. דווקא במקצועות בריאות הנפש, אימון ועזרה עצמית כן נדרש תואר, ו ב ג ד ו ל !!!)
    טו. מכירות.
    טז. עובדי משרד.
    יז.

    ועוד ועוד!
    כל הנ"ל הן פרנסות יפות שמכבדות את בעליהן ורבות מהן מכניסות הרבה כסף.
    אבל האברכצ'יק שואל את עצמו מה יגידו עליי בבית הכנסת מאחורי הגב? שאני טכנאי? עזוב… רוצה שיגידו שאני עורך דין… (ולא משנה שכטכנאי גז למשל הוא ירוויח הרבה יותר מעורך דין- בדוק) איך אני אשב בכולל ערב של אחוות התורה ליד רו"ח ומהנדס תוכנה ואספר שאני נהג אמבולנס?
    הוא לא מחפש רק פרנסה הוא מחפש קריירה וכבוד (שאינן מילים פסולות אך מעלות את השאלה מהו סדר העדיפויות של האדם)

    אז נכון שיש תחומים שבהם צריך תואר אקדמי, רובם הם תחומים שהשכר בהם נמוך כמו עו"ד, רו"ח וכדו', התחומים היחידים שכדאי לרכוש בהם תואר הם תחומי ההנדסה, הרפואה ותואר שני בפסיכולוגיה, אם אין אפשרות לעשות תואר בהנדסה, בפירוש עדיף ללמוד לתעודה מקצועית בתחום שאהוב על האדם, ולא לעשות תואר.

    • מלבד המילה ״אברכציק״, שהייתה ללעוג לאלו שכן שרדו את מהמורות החיים, אני מסכים עם ריקי לגבי בעיית הכבוד העצמי של ה׳פורש׳ לעולם התעסוקה. דבר זה הוא בעיקר בציבור ה׳ליטאי׳, מה שאי-אפשר לומר על הציבור הספרדי והחסידי עם דגש על חסידות גור.רק שגם צריך לזכור שאותו ה׳כבוד׳, הוא זה שמחזיק את אותו ׳חרדי עובד׳ בתוך הציבור שלו. כי עם מדים של מד״א, או לחילופין סרבל של נהג של ׳טמפו׳ או חולצה של ׳אושר עד׳, יהיה יותר קל לוותר על שעה וחצי ב׳אחוות תורה׳. (אני מדבר כמובן על אלה שיצאו לעבוד אך ממשיכים מלבד ה׳כולל׳, עם אותו אורח חיים)

    • תגובה לפינחס,
      המילה אברכצ'יק נועדה לתאר את האברך שרוצה לצאת מהכולל ולהתפרנס, אך מוכן לעבוד רק במשרה עם כותרת מפוצצת. לתואר "אברך" ראוי מי שרואה את הקריירה האמיתית שלו בלשבת וללמוד.

      תגובה ללא ליטאי,
      כל עובד זכאי לניהול ראוי, כאשר הראש רקוב, הגוף עאכו"כ. מתוך ניסיוני כשכירה אצל חילונים וחרדים, כשההנהלה מקצועית, העובדים מקצועיים פי כמה.
      הבעיה היא היעדר כישורי הניהול אצל מנהלים במגזר החרדי, ולא היעדר מוסר עבודה אצל העובדים. כל ילדון בן 20 שפותח עסק בטוח שהוא מלך העולם וכולם עומדים בתור לעבוד אצלו. ניהול זה מקצוע, ניהול אנשים זה מקצוע קשה מאוד, גישות ניהול חדשניות חודרות באיחור למגזר החרדי, ואי אפשר להתעמר בעובד ולצפות ממנו שיתנהג כמו העובד המושלם.
      בשנים האחרונות כשעובדים מקבלים קצת יותר אומץ ותובעים את מעסיקיהם החרדים בערכאות נחשפים סיפורים מחרידים (כמו עובדת שחייבת לתת את המעשרות שלה למעסיק, עובדת שלא מקבלת הפסקות, עובדת בתנאים לא תנאים, צריכה לתת שעות נוספות ללא תשלום, מורידים לה הפרשה לפנסיה אך לא מעבירים לקופה וכו וכו), מי שיצפה מאותה עובדת לתת את כל ה-100% שלה בעבודה, הוא תמים או רשע או מנותק מהמציאות.
      אם נשווה בין עובד/ת חרדי/ת לעובד/ת חילוני/ת שעובדים בתנאים דומים, תחת ניהול דומה, אין ספק שהעובד החרדי מביא איתו ערך מוסף של זהירות בגזל, רגישות לזולת, שליטה בכעס, צניעות ועוד.
      במיוחד נשים חרדיות שהינן בעלות יושר והגינות יותר מכל מדגם אחר באוכלוסיה.

  • כותב המאמר טועה ומטעה.

    הרי אף אחד לא הולך ללמוד באוניברסיטה בכדי להיות "עובד מדינה". יש כאלו שהולכים לאוניברסיטה, כי הם מגלים עניין בתחום הלימוד, אולם בטווח הארוך מעטים לומדים ללא תכלית.

    מצ"ב מאמר מכלכליסט בנושא:

    https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3730023,00.html

    ספר שחיבר פרופ' יואב רינון נקרא "משבר מדעי הרוח".

    לכן הטענה על כך שלימודים אקדמאים הם בזבוז, אינם נכונים ברמה העובדתית. השאלה היא מה לומדים.

    הכותב יכול להציע אלטרנטיבה לסוגיה שבה בישיבות אין דרישה לרמה אקדמאית, אין השכלה הנדרשת לבגרות וכד', כך שיציע אלטרנטיבות ממשיות לברור הנושא (כגון מכינה קדם אקדמית + לימודי תואר אקדמי בתלמוד ומחשבה יהודית, חלף לימודים בישיבה גדולה או בכולל), וכמובן זה יהא בשביל מי שרוצה להיות "עובד ציבור" במקצועות הדורשים תואר אקדמי כתנאי. אבל את החריש יש צורך לעשות בציבור החרדי גופו, משילמד לשמוע לרבנים בפסיקת הלכה, ויבין שכמו שאת אלברט אינשטיין לא היו לוקחים לעשות ניתוח מוח, כך לא מתייעצים עם רבנים אם ללמוד באקדמיה או לא, כי הם לא מבינים בזה (כמובן שאפשר לשאול שאלות ספציפיות, בענייני צניעות, בענייני אמונות ודעות אם יש צורך למי שלומד מדעי הרוח (וגם זה את המבינים בלבד וכל בר דעת יודע ש – 95% מהם לא מבינים בזה כלל).

    • לשמעון, מה כוונתך במילים: "כך שיציע אלטרנטיבות ממשיות לברור הנושא (כגון מכינה קדם אקדמית + לימודי תואר אקדמי בתלמוד ומחשבה יהודית, חלף לימודים בישיבה גדולה או בכולל), וכמובן זה יהא בשביל מי שרוצה להיות "עובד ציבור" במקצועות הדורשים תואר אקדמי כתנאי"?

    • או שאתה מיתמם או שאתה באמת לא משתייך לקהילה החרדית.
      אני חונכתי לשאול את הרב שלי לפני כל הכרעה בחיים: שידוכים, פרנסה, בריאות, ו.. כן גם אקדמיה.
      אם חונכת אחרת אני הרגע פורש, לידיעתי כל האסכולה החרדית דוגלת בזה!

  • אחר מחילה, המאמר של מר פלאי הוא אחיזת עיניים גמורה. החרדים הם "בעלי מוסר עבודה גבוה" ו-"תודעת שירות הציבור"?! אנחנו מדברים על אותם אנשים?! די לראות מה קורה בעיריות החרדיות או במשרד הדתות כדי להבין שהשירות הציבורי החרדי מקביל במדויק למדינת עולם שלישי מצויה. ומהי אותה התאווה להיקלט במגזר הציבורי אם לא הרצון להמשיך בחיי הבטלה ולקבל עליהם משכורת? זיווג מושלם של בטלנות חרדית עם בטלנות סוציאליסטית. כל עסקן מההסתדרות בודאי ישוש כמוצא שלל רב על הצעה כזאת לרענן את שורות הבטלנים שלו. אם הכותב לא רוצה שחרדים ילכו לאוניברסיטה יציע בפה מלא שהחרדים יהיו שפים, מוסכניקים, נגרים וכדו', ואין בכך כל בושה. אבל בשביל להצליח בעולם תחרותי -כלומר המגזר הפרטי – צריך לצאת מתודעת הבטלה ולא לשאוף לשמר אותה בדרכים אחרות, וכנראה שלזה אין תחליף לאוניברסיטה עם מבחנים (אלא אם כן לומדים לתארי זבל כמו עריכת דין, שהם סוג נוסף של בטלה שאינה טובה מהשירות הציבורי).

  • הדוגמה של השירות הציבורי מתאים לחשיבה בטלנית.
    רוצה לדבר על עבודה ללא תואר? קבל רעיון: קורס של חצי שנה סטייל הקורסים של ממר"ם ללימוד תכנות. קורס קשה ותובעני שבסופו אנשים יתקבלו למקומות עבודה בלי שום בעיה ועל סמך היכולות שלהם ולא על סמך פרוטקציוניזם.

  • מסכימה עם הנאמר בכתבה.
    ישנם מסלולי תואר שונים שמלבד "הרחבת אופקים" אינם נותנים שום ידע פרקטי או שימושי לסטודנטים ולימוד בהם מותיר סטודנטים מאוכזבים המנסים להתקבל לעבודות וניצבים בפני קשיי קבלה לא פחותים מאלו שללא תואר.

    המקום הכמעט יחידי שבו התואר הוא חובה זה השרות הציבורי. וכדאי להתחיל לפעול משם.

    רעיונו של הכותב הוא פיתרון לא רק עבור חרדים אלא עבור האוכלוסיה הכללית ועבור סטודנטים מהפריפריה שמתקשים לשלם את לימודי התואר ועל כן מרגישים שנותרים מאחור כשמדובר בשרות ציבורי.

    הכלל כמעט ואינו תקף בקבוצות פרטיות ביזמות או במקצועות שהוזכרו לעיל

  • יש פתרון אחד נהדר עבור הציבור החרדי – לימודי תכנות !
    לא צריך תואר , נהדר לאנשים עם יכולת לחשיבה מופשטת , ביקוש גבוה וצפוי לגדול , שכר ממוצע גבוה פי 3 מהממוצע במשק.
    והחלק הטוב הוא שניתן ללמוד הכל באינטרנט ובמחירים מצחיקים.
    יש כיום אפילו מסלולים מעולים אונליין ובחינם לגמרי ! כמו freecodecamp.
    (אם רוצים דווקא "תואר" ניתן גם להוציא תואר שלם אונליין במדעי המחשב באתרים כמו cursera או university of the people)

    כנ"ל יש אתרים שלאחר הלימוד יעזרו להתאמן במשימות תכנות , ואפילו יראיינו אותך וישדכו אותך למעסיקים בארץ ובעולם.
    (Codefights , למשל)
    מה שכן , חייבים אנגלית טובה , לפחות ברמה של קריאה והבנה.
    וכמו כן מאחר ולרוב האנשים אין יכולות גבוהות ללימוד עצמי , כדאי מאוד שתהיה מסגרת תומכת.
    אבל ניתן ליצור את זה בקלות עם קצת רצון. לנשים יש היום מסגרת שנקראת shecodes , שעושה את זה בדיוק – כל אישה יכולה היום ללמוד תכנות בחינם דרך מסגרת זו.
    ניתן להעתיק את אותו המודל גם עבור גברים וגברים חרדים בפרט.

  • נ.ב.
    בuniversity of the people קיימים מסלולים נוספים לתואר ראשון חוץ מאשר בתוכנה.
    התואר שלהם מוכר כתואר אמריקאי , והמייסד ישראלי.
    אולי ניתן ליצור מסגרות חרדיות למהדרין שילמדו על בסיס התוכניות שלהם.
    כך אין אג'נדות שנכנסות פנימה , יש שליטה מליאה על המנחים והתכנים.
    כנ"ל ניתן גם ליצור באותו אופן לימודים לתואר שני וכו'

    • לא מדויק.
      עבור כל מבחן יש לשלם 200 $ כך שבסך הכולל עלות הלימוד יוצאת כ2000$ לתעודה וכ4000$ לתואר

    • הי תמר , לא כתבתי ש university of the people בחינם , כתבתי ש free code camp – שהוא מסלול מעולה ללימודי תכנות – כולו בחינם.
      כמו כן יש בudemy קורסים נהדרים לתכנות כמו הקורסים של colt steele , andrei neagoie ואחרים , שניתן לקנות תמורת 40-60 ש"ח ! קורסים שהם למעשה לימוד תכנות איכותי ומקצוע שלם.
      במכללות בארץ לומדים קורסים דומים תמורת 15 אלף ש"ח.
      (הבעיה הגדולה עם המסלולים הללו , היא שדווקא מרוב שיש מבחר עצום של קורסים ומסלולים מדהימים וטובים, חינמיים ובתשלום , לפעמים סטודנט מאבד את עצמו בדרך , קופץ ממסלול למסלול בלי לסיים וכו'.
      זה מה שקרה לי ועיכב אותי מאוד – עד שהבנתי שאני חייב להתמקד במסלול אחד.
      אני יכול לציין עוד מסלולים ואתרים נהדרים כמו treehouse , datacamp ועוד ועוד. יש היום המון !!!
      אלו קורסים שמלמדים הכל מא' ועד ת' ועוזרים לך לבנות תיק עבודות איכותי , שאחר כך אתה יכול לבוא ולמצוא בעזרתו עבודה)
      בכל אופן , טוב שבאמת ציינת את זה – שהלימוד באוניבסיטה הזו אונליין שמציעה תואר אמריקאי מוכר , יעלה זול יותר מכל אוניברסיטה בארץ ובחו"ל !
      (זאת מכיוון שהאוניברסיטה הזו קמה כמפעל פילנטרופי כדי לעזור לכל אחד בעולם לרכוש השכלה)
      אז למעשה ניתן לגבש "קבוצות לימוד" של סטודנטים , אולי אפילו לארגן הנחיה , ולהסתמך על חומרי הלימוד ועל המסלול שלהם.
      כך לא צריך טובות מאף אוניברסיטה בארץ.
      ומכיוון שהכל נלמד אונליין אז אין בעיות של "חיי קמפוס" שהם משהו בעייתי לסטודנטים חרדים.

    • נ.ב.
      אם היום מישהו יבקש ממני מסלול שלם וטוב ללימוד תכנות אמליץ לו כך :

      א. קןרס טוב מ udemy – זה למשל :
      https://www.udemy.com/the-complete-web-developer-in-2018/learn/v4/content
      עלות ? 40-60 ש"ח.
      זה נותן ידע תיאורטי , הבנה והכל.

      ב. המסלול של free code camp
      (לא חייבים לעשות הכל כדי להשלים את המסלול , רק את מה שמסומן בכוכבית).
      עלות ? חינם !
      זה נותן תרגול מעולה, ובניה של תיק עבודות.

      ג. המשך בניה של תיק עבודות :
      http://www.codelegy.com/30days30sites/
      המשך תרגול ובניה של תיק העבודות.
      עלות ? חינם.

      כאן כבר אפשר להתחיל לחפש עבודה , ועם תיק עבודות איכותי בgithub יכול להיות שירדפו אחריך ולא תצטרך לחפש.
      מה נדרש ? ידע באנגלית (הבנה בעיקר) , גישה למחשב , עבודה קשה.

      ההמלצות הכי חשובה שלי – להיצמד למסלול , לא לדלג לתחומים אחרים עד שמסיימים ויש תיק עבודות מוכן !
      לא לפזול לקורסים אחרים , להיצמד לקורס שאנחנו עושים.
      הרבה פעמים נראה שזה קשה , אז חייבים להתייעץ (פורומים באינטרנט וכו').
      לא לוותר !
      גם אם אתה רואה דברים מדהימים שעשו אחרים ומה שעשית נראה די עלוב , לא להתרגש ! פשוט להמשיך.
      עלות של כל המסלול ? 40-60 ש"ח !
      מה תהיה בסוף המסלול ?
      full stack js developer
      שכר ממוצע ? כ26 אלף ש"ח.

  • לדעתי דווקא בגלל זה הרמה של העיתונים החרדים כל כך נמוכה. כל מעסיק יודע שמועסקים חרדים מגיעים מעולם אחר של סטנדרטים נמוכים וקומבינות – לא לכולם זה מתאים. לי למשל, לא.

  • ערב טוב,
    אשמח למצוא עבודה ללא תואר…..עבדתי 25 שנה מנהלת חברה עד שנסגרה החברה ,עכשיו אני ללא עבודה…בכל מקום מבקשים תואר // ולצערי הרב עם כל התעודות לא מוצאת עבודה…יצאתי ללמוד תואר ראשון

    • מאמר נפלא וכה אמיתי!
      אני גר בחו"ל ורואה את האפשרויות המוצעות לאברכים, המרובים הרבה ממה שיש בישראל.
      הסיבה העיקרית הוא הסינון האקדמי. למה באמת לא יוכלו אברכים להיות פקידים בבנק??
      אתם יודעים שכאן בלונדון (שהיא בירת העולם לבנקאות) פקיד בבנק לא צריך תואר אקדמי…

  • השינוי שאלי פלאי מדבר עליו הוא נחוץ, אבל מה לעשות שתופעת הפילטר של האקדמיזציה בקבלה לעבודה היא תופעה גלובלית שמגיעה מתרבות העולם המערבי.
    עכשיו לך תילחם נגד העולם המערבי.
    על פניו –חבל על הזמן!

  • צודק ב100% אני וחברי החרדים סיימנו לימודי ראיית חשבון קשים מאוד , והיום רובם מתחננים לעבודה של 5000 ש"ח במקצועות רבים מרוויחים יותר ללא המאמץ שנדרשנו במשך שנים רבות . ראו הוזהרתם תחשבו טוב לפני כניסה לתהליך כזה ……

    • אתם מחפשים התמחות, לא עבודה.

      מה לעשות שלאחר משפטים יש כיום עודף גם ברואי חשבון. אולם משתצלחו את ההתמחות, מובטחת לכם משכורת נאה.

    • יש היום ביקוש גדול לרואי חשבון טובים, גם כעובדים במשרדים (אפשר להגיע בשקט ל-10,000 ש"ח למשרה מלאה, אחרי סטאז' ונסיון ראשוני, ומשם רק לעלות), גם כאנשי כספים במוסדות ובארגונים, וגם במוסדות פיננסיים.
      סטאז' קצת יותר קשה למצוא, למי שהציונים שלו לא גבוהים. עדיין, זה אפשרי. במקרה הכי גרוע – עובדים שנתיים בשכר נמוך יחסית, ומשם מתקדמים.
      ומה שחשוב לציין כאן, שלפעמים, גברים חרדים שמסיימים ראיית חשבון עם ציונים נמוכים (מגרדים את ה-60 במבחני מועצה), זה בגלל שהם מגיעים בלי שום ידע מוקדם במתמטיקה וסטטיסטיקה ובלי שום כישורי לימוד ריאליים.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל