צריך עיון > סדר עיון > "לעבדה ולשמרה": כיצד נצמיח בני-תורה העובדים לפרנסתם > אברכי כולל וחרדים עובדים – היש תקווה לאחווה?

אברכי כולל וחרדים עובדים – היש תקווה לאחווה?

מאמר תגובה ל""לעבדה ולשמרה": כיצד נצמיח בני-תורה העובדים לפרנסתם"

ד"ר חיים זיכרמן מנהל אקדמי של הקמפוסים החרדיים, הקריה האקדמית אונו.

יציאת חרדים לעבודה בימינו אינה רק אתגר חברתי אלא גם תרבותי וזהותי. עתידה של החברה החרדית תלוי ביחסים שיתפתחו בין החרדים העובדים לאלו הלומדים על הפערים התרבותיים ביניהם: האם יווצר ניכור ופילוג או שמא יש סיכוי לשותפות ואחווה?

יג' ניסן תשע"ז

מאמרו של אלי שטרן, "לעבדה ולשמרה", מציג בצורה יפה את האתגר המרכזי של הדור הנוכחי לחברה החרדית. שטרן פותח בטענה כי "החברה החרדית סובלת כיום ממחסור באידיאולוגיה". כיום, טוען שטרן, כאשר יותר ויותר חרדים באים במגע עם העולם הכללי, "מורגש חוסר גובר והולך בניסוח ברור של עקרונות החרדיות".

בחלק השני עומד שטרן על הפער המתפתח והמחריף בין החרדים הלומדים לחרדים העובדים. השיח הנו שיח של שלילה, המבקש להתסיס ולהאשים את בני הקבוצה האחרת, ללא עיסוק משמעותי ביחסי הגומלין שבין שתי הקבוצות, הוותיקה והחדשה.

בחלקו השלישי של המאמר מצביע שטרן על היעדרה של דרך אמצע, כזו המאמצת גם וגם. זו היודעת לשלב תורה עם דרך ארץ, ברוח יהדות מערב אירופה. שטרן טוען כי "אחת הסיבות שיצרו מצב זה היא העדר ניסוח ברור של עולם הערכים החרדי", אך מיד לאחר מכן מוסיף כי "החינוך החרדי מכוון מראש למקום אחד – לאתוס של לימוד תורה".

המאמר קורא אפוא להעמיק את העיסוק ביסודות החרדיות, אלו שאינם מחייבים את לימוד התורה בתור חזות הכל. שטרן מבקש לאפשר לחרדי העובד להיוותר בתוך דמותו החרדית, הפנימית והחיצונית, אף לאחר שיצא מביתם של שם ועבר. "זו חליפתי" במקום "זו תמורתי".

האתגר הייחודי של האברך הליטאי

להבנה חדה יותר של הדברים, יש להתבונן על המהלך שעשתה החברה החרדית בדורות האחרונים. בראשית שנות התשעים – אמצע הדור השני לחברה הישראלית – הטביע פרופ' מנחם פרידמן את המושג "חברת הלומדים", על מנת לתאר את החברה החרדית בישראל. ואמנם, מושג זה שיקף במידה רבה את האתוס שהלך ונבנה בקרב החרדיות הישראלית. לימוד התורה היה לאידיאל, לתכלית העומדת בפני עצמה, אשר "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". הנהגתו האקטיבית של הרב שך, יחד עם כוחה העולה של הפוליטיקה החרדית באותה העת, הובילו לקיבוע האידיאל התורני והפיכתו לנורמה מחייבת עבור בוגרי ישיבות. ממילא, מי שלא נותר לאורך שנים על ספסל הלימודים בכולל, תויג "בעל בית" וסוג ב'. עם השנים הלך והתפשט אידיאל זה לכלל החברה החרדית, וממנו פרחה חברת לומדים משגשגת, שהצמיחה מחדש את עולם התורה באופן חסר תקדים בהיסטוריה של עם ישראל.

להפיכתה של חברת הלומדים לחברה כולית, המשליטה עצמה על כלל הציבור הליטאי ועל חלקים נרחבים בציבור החסידי והספרדי, היו מחירים כבדי משקל

להפיכתה של חברת הלומדים לחברה כולית, המשליטה עצמה על כלל הציבור הליטאי ועל חלקים נרחבים בציבור החסידי והספרדי, היו מחירים כבדי משקל. אציין את שני הקשיים המרכזיים: ראשית, הטלת כלכלת המשפחה על עבודת האישה בלבד הובילה לעוני שהלך והעמיק בתוך הציבור החרדי. שנית, הפרישה מן הלימודים למי שהתקשה בכך לוותה ברגשות אשם ובתיוגו השלילי המידי. לכך היתה השפעה ישירה על מצבו הרוחני של הפרט עצמו, ולעתים על מצב המשפחה כולה.

במאמרו מצביע שטרן על שינוי המגמה, המתרחש בדור הנוכחי של החרדיות הישראלית. מסיבות שאין זה המקום לפרטן, אך עיקרן שינויים תרבותיים, הנהגתיים וכלכליים המתרחשים בתוך הציבור החרדי ומחוצה לו, עוד ועוד חרדים כותבים לעצמם סיפור חיים שונה, הכולל שירות צבאי, לימודי מקצוע והשתלבות בתעסוקה. ואולם, יש לציין כי בשונה מ"בעלי הבתים" של הדור הראשון לחרדיות הישראלית שאליהם מתייחס שטרן, הרי שכיום, ההשתלבות במעגל ה"קריירה" כוללת לא רק היבטים תעסוקתיים, אלא אף היבטים תרבותיים נרחבים. העובדים בחברות היי-טק או במשרדי רואי חשבון נחשפים לעמיתיהם לעבודה, מבלים ביחד ימי גיבוש וחופשות, ונדרשים לדבר בשפה התרבותית-חילונית, אשר היא חלק מההווי הארגוני.

בשונה מ"בעלי הבתים" של הדור הראשון לחרדיות הישראלית שאליהם מתייחס שטרן, הרי שכיום, ההשתלבות במעגל ה"קריירה" כוללת לא רק היבטים תעסוקתיים, אלא אף היבטים תרבותיים נרחבים

יש להעיר כי מאמרו של שטרן, כמו גם תפיסת חברת הלומדים של פרידמן, מתייחסים לחברה הליטאית בתור המודל המרכזי של החברה החרדית. תפיסה זו אינה נחלת הכל. חצרות חסידיות רבות אינן רואות בלימוד התורה ערך עליון ובלבדי. אכן, ההנהגה החרדית כולה הסכימה על מעבר ל"חינוך חוסם" במקום "חינוך מחסן", חינוך שתפקידו להגן על בני הקהילה מפני פגעי המודרנה. אך בעוד ההנהגה הליטאית שמה את לימוד התורה במרכז החממה כמגנט רב כוח, הרי שההנהגה החסידית התמקדה דווקא בערכי הצניעות בתור המאפיינים המרכזיים שיסייעו לפרישות וסגירות בני הקהילה. חריגה בכך היא החברה הספרדית, שבשל מאפייניה ההיסטוריים והגיאוגרפיים לא אימצה את החינוך החוסם כדרך חיים כולית.

מסיבות אלו, מן הפן הפנימי, היציאה לעבודה קשה ביותר בקהילה הליטאית. שכן, החסיד בין אם תורתו אומנותו ובין אם לאו, עצם כפיפותו לרבו – האדמו"ר – מגדירה אותו חסיד. מערכת היחסים בינו ובין רבו לא תשתנה באופן מהותי כתוצאה מיציאתו לעבודה. אף החרדי הספרדי, הגדרתו "ספרדי" הנה היסטורית, ונובעת ממקורותיו הגיאוגרפיים בארצות האסלאם. יציאתו לעבודה אינה משנה את זהותו הפנימית. אך החרדיות הליטאית כוננה עצמה על תפיסת לימוד התורה. זו תמצית הליטאיות. מה אפוא מקשר את החרדי-ליטאי, זה שיצא מהמדרש למשרד, לקהילת האם שלו? במה הוא ליטאי? מלבד הקשיים התרבותיים וההלכתיים העומדים בפני כל חרדי עובד, היציאה לעבודה של החרדי הליטאי עלולה לסדוק את עולמו הזהותי.

מה אפוא מקשר את החרדי-ליטאי, זה שיצא מהמדרש למשרד, לקהילת האם שלו? במה הוא ליטאי? מלבד הקשיים התרבותיים וההלכתיים העומדים בפני כל חרדי עובד, היציאה לעבודה של החרדי הליטאי עלולה לסדוק את עולמו הזהותי

כפועל יוצא מתפיסת "החינוך החוסם" המובילה את הדור החרדי הנוכחי, הצעירים החרדים שהתחנכו בעולם הישיבות לא הכינו עצמם לקראת יציאה מן החממה הישיבתית. בשפתו של הרש"ר הירש, הם לא "חוסנו" מפני הצינה הרוחנית הנושבת בחוץ, ומכיוון שכך, ניתן להסכים כי אחד האתגרים החשובים ביותר של החרדיות הישראלית בדור הנוכחי, הוא יצירת כלים רלוונטיים, שיסייעו לצעירים העובדים למצוא את נוסחת האיזון בין שני האיים שבהם הם חיים ופועלים: האי החרדי מחד והאי הישראלי החילוני, מאידך.

אחד האתגרים החשובים ביותר של החרדיות הישראלית בדור הנוכחי, הוא יצירת כלים רלוונטיים, שיסייעו לצעירים העובדים למצוא את נוסחת האיזון בין שני האיים שבהם הם חיים ופועלים: האי החרדי מחד והאי הישראלי החילוני, מאידך

על הכלים הרלוונטיים עמדתי במקומות אחרים, ונראה כי אין צורך להמציא את הגלגל מחדש. חרדיות הגולה, בצפון אמריקה ובמערב אירופה, עוסקת באתגר זה כבר עשרות שנים. חרדיות זו שמעולם לא דגלה בהתבדלות בתור דרך חיים (אם כי נראה כי כיום ישנה תזוזה בהקשר זה), נדרשה ליצירת כלים חינוכיים שתפקידם לשמר את רוחניותו של הצעיר או הצעירה העובדים. קריאתו של שטרן לעיסוק בהיבטי עומק של החרדיות, מחייבת יצירת רבנות מקומית רלוונטית ובעלת השפעה, הדוברת את שפתם של הצעירים ומבינה את האתגרים העומדים בפני החרדים העובדים. ניצנים של מאמצים אלו מתפתחים כבר כיום בשולי החברה החרדית בישראל, ונקווה כי אכן יציצו ציץ ויפרחו פרח.

ואולם, ברשימה קצרה זו, אבקש למקד את הזרקור דווקא בפער המוצג על ידי שטרן בין הקבוצות החרדיות, ובמערכת היחסים ההולכת ונרקמת בין חברת הלומדים לחברת העובדים. קיומה של חברת עובדים חרדית הולכת ונהיית עובדה מוגמרת. נכון לכתיבת שורות אלו בשנת תשע"ז, שיעור החרדים (גברים) העובדים עומד על חמישים אחוזים בדיוק. החברה החרדית נמצאת בנקודת איזון מעניינת, שבה מחצית הגברים עובדים ומחציתם לומדים. אלף למטה, אלף למטה. מצד אחד חברת הלומדים המורכבת מפסיפס רחב של האוכלוסיה החרדית שתורתה אומנותה. מצד שני החרדים העובדים, בעלי רמת אדיקות שונה ותפיסות עולם שונות, אך כולם בעלי זיקה פנימית חיובית לערכי החרדיות.

חברת הלומדים, בתור הוותיקה מבין הקבוצות, מחזיקה באופן מוחלט במפתחות הקהילה. המוסדות הפוליטיים, החינוכיים והקהילתיים מרוכזים כולם בידי ההנהגה הוותיקה. חברת העובדים לעומתה הנה אוסף של אינדיווידואלים הנעים במרחב החרדי ללא הנהגה וללא מוסדות. עד עתה, הניסיונות לייצר הנהגה אלטרנטיבית לחברת העובדים לא צלחו, אך מוקדם עדיין לקבוע שאף לא יצלחו בעתיד.

תגובת חברת הלומדים להיווצרות חברת עובדים

מה תהיה מערכת היחסים בין שתי קבוצות אלו? כיצד תימנע "התפוררות המרקם הפנימי" שעליה מצביע שטרן במאמרו? כאן ניתן לתאר שלושה תסריטים שונים, שעליהם עמדתי בהרחבה בשנת תשע"ב.

תסריט ראשון הנו דחיה. על פי תסריט זה, ההנהגה החרדית של חברת הלומדים תוביל מאבק עיקש בחברת העובדים ובמנהיגי הקבוצה (ככל שיהיו כאלו). החשש מסחף של הציבור החרדי, שיביא להיחלשותה, לפחות הכמותית, של חברת הלומדים, עלול ללבות התנגדות זו. על פי תסריט זה סביר כי ככל שתגדל חברת העובדים, תחריף אף הריאקציה כלפיה מצד ההנהגה הקלאסית.

דחיה חברתית ממושכת מן הקהילה החרדית הקלאסית, מבתי הכנסת וממוסדות הלימוד, עלולה להביא להקמת זרם חדש ונפרד של חברת עובדים חרדית, שינותק קהילתית ואידיאולוגית מחברת הלומדים החרדית

חשש נוסף עלול להיות פוליטי. הקמתה של תנועה נושמת, בעלת מוסדות חינוכיים ופוליטיים, עשויה לאיים על המבנה הפוליטי החרדי הקיים. כדי לנטרל את האיום, עשויה ההנהגה החרדית להתלכד ולדחות את חברת העובדים. דחיה נוספת עשויה לבוא לידי ביטוי גם במוסדות החרדיים, שכיום עדיין מקבלים לשורותיהם את בניהם של החרדים העובדים. דחיה חברתית ממושכת מן הקהילה החרדית הקלאסית, מבתי הכנסת וממוסדות הלימוד, עלולה להביא להקמת זרם חדש ונפרד של חברת עובדים חרדית, שינותק קהילתית ואידיאולוגית מחברת הלומדים החרדית.

תסריט שני – התעלמות. על פי תסריט זה תעדיף ההנהגה החרדית להתעלם מתופעת התגבשות חברת העובדים החרדית, ולאמץ גישה פרגמטית שלפיה המאבק בתופעה לא ינחל הצלחה ועל כן יש להמעיט מחשיבותה. ואמנם, עד עתה לא יצאה ההנהגה למלחמת חרמה כנגד בית הגידול של חברת העובדים – מוסדות האקדמיה החרדיים, זאת אף שניתן לראות מעת לעת הבעת התנגדות למוסדות אלו, בעיקר בכל הנוגע לנשים רווקות ולמוסדות מעורבים. אדרבה, רבים סבורים שההנהגה החרדית מאפשרת קיום מוסדות אלו בהסכמה שבשתיקה, ומבינה את הצורך בחלופה מעשית לחברת הלומדים ובשחרור הלחץ הכלכלי והחברתי בחברה החרדית. על כך מעידים כ-13,000 סטודנטים וסטודנטיות חרדיים, הלומדים, נכון לשנת תשע"ז, במוסדות האקדמיים השונים.

תסריט שלישי – הכלה. תסריט זה, האופטימי ביותר, צופה שחברת הלומדים תטפח את הקשר עם חברת העובדים, בהבנה שהזנה הדדית עשויה לתרום לשתי הקבוצות. הזנה זו עשויה להיות מושתתת על בסיס כלכלי: ככל שתתעבה חברת העובדים, יהיה קל יותר להחזיק את חברת הלומדים ולתמוך בה כלכלית. התרומות לאברכי הכוללים יוכלו להתבסס על חרדים בני הארץ, ולאו דווקא על נדיבים מחו"ל.

מודל "יששכר וזבולון" בין חברת הלומדים לחברת העובדים יביא תועלת לשני הצדדים. הוא יקל את המצוקה של חברת הלומדים מחד גיסא, ויקל על מצפונם של החרדים העובדים מאידך גיסא

מודל "יששכר וזבולון" בין חברת הלומדים לחברת העובדים יביא תועלת לשני הצדדים. הוא יקל את המצוקה של חברת הלומדים מחד גיסא, ויקל על מצפונם של החרדים העובדים מאידך גיסא. על פי מודל זה, תראה חברת הלומדים בחברת העובדים חלק מן החרדיות, בדומה למודל שבקהילות ארצות הברית ומערב אירופה, שאוכלוסיית חרדים מודרניים מתגוררת בהן לצד אברכים ובני תורה, וקשרים חברתיים הדוקים נטווים בין שתי הקבוצות. שיתוף הפעולה עשוי להיות אף פוליטי: ההנהגה הפוליטית החרדית תקבל לשורותיה את ציבור העובדים ותכיל אותו בתוכה, ואף תקצה משאבים ראויים לצרכיו הייחודיים.

לא מופרך לחזות ששלושת התסריטים יבואו לידי ביטוי בסדר כרונולוגי. ההתנגדות תתחלף בהתעלמות, ולבסוף תוביל להשלמה ולהכלה. מעניין לציין שתופעה זו של שינויי תגובות על ציר הזמן מאפיינת את הציבור החרדי אף במאבקים אחרים, כגון בנושא הטלפונים הניידים בישיבות או בנוגע ליחס לאינטרנט. היהדות החרדית מנהלת במקרים רבים "קרבות בלימה" נגד תופעות המשקפות קִדמה ומודרנה. בתחילה ניתן לראות בתקשורת החרדית מאבק נחוש בתופעה. במרוצת הזמן שוכך המאבק והנושא נוחל התעלמות הפגנתית. התעלמות זו אף עשויה לעתים להתפרש הסכמה שבשתיקה, שלב לקראת הסדרת הנושא והכלתו ביהדות החרדית. כך נראה, למשל, כי תופעת האינטרנט בציבור החרדי, שנוהל נגדה מאבק ציבורי עיקש, מצויה כיום בשלב שבין דחיה להתעלמות. בה בעת יזמים רבים מבקשים לקבל "הכשר" לגלישה באינטרנט מסונן, באופן שיסדיר ויכיל את הגישה החרדית לאינטרנט. דפוס התייחסות זה עשוי להינקט גם בענייננו.

ימים יגידו אם החברה החרדית הקלאסית, שיסודותיה הם חברת הלומדים ובני התורה, תקבל את חברת העובדים החדשה הצומחת בדור הנוכחי. יתכן שהתגובה שלה לחברת העובדים ההולכת וגדלה לא תהיה אחידה, ותשתנה מזרם לזרם ומקהילה לקהילה. כך למשל, יתכן שלקהילות החסידיות הבנויות לפי הייררכיה ברורה שבראשה האדמו"ר, שבדרך כלל אף מכיר את כל חברי הקהילה היכרות אישית, יהיה קל יותר לעכל את הישארותם של החרדים העובדים, ואפילו המודרניים יותר, בתוך הקהילה. בקרב הציבור הליטאי עשויה התגובה להיות אחרת: מרכזיותו של לימוד התורה בעיני הציבור הליטאי, והיעדרה של הנהגה פעילה ויוזמת, עלולים לגרום לדחיקת חברת העובדים לשולי המחנה, או אף מחוצה לו. מקומה של חברת העובדים בתוך הקהילה החרדית הנוכחית עשוי אף להיגזר מכוחה הפוליטי, החברתי והכלכלי המצטבר של הקהילה הנרקמת.

כך או כך, חוסנה של החרדיות הישראלית בדור הבא יוכרע במידה רבה על פי עיצוב מערכת היחסים בין שתי הקבוצות החרדיות: חברת הלומדים וחברת העובדים.

2 תגובות על “אברכי כולל וחרדים עובדים – היש תקווה לאחווה?

  • אין במאמר חידוש לאדם מהמיגזר.
    הדברים באשר לליטאי החש שאם אינו שקוע בלימוד הרי שככבר נתלש מהמערכת זוקקים הרחבה, באשר הנקודה האמיתית היא החינוך של פך השמן הטהור שאינו מבדיל בין חובות של עיקר הדין, חובות שבחומרא וחובות שאינן בכלל חובות

  • ניתוח מרתק. הכותב טוען שבמידה רבה החסיד והספרדי ממשיכים להישאר "ספרדים" או "חסידים" עם תחושת שייכות לקהילות שלהם גם כשהם עובדים, הבעיה מתעצמת אצל הליטאי שהיציאה לעבודה מחלישה את הקשר שלו לקהילת המוצא משום שכל הגדרתה היא "קהילת לומדים". אפשר לדון בכך, משום שגם בקהילה הליטאית היה ויש מקום לאנשים עובדים (בכפוף לכפיפותם ללומדי התורה). כך או כך, ככל שהעובד יזהה את עצמו "כלל חרדי", כך ימצא מרחב מקבל יותר לחייו כחרדי עובד. לכלל החברה החרדית יש מרחבים נוחים יותר מאשר לנישות קהילתיות בתוככי החרדיות. זהות כלל-חרדית (ובוודאי פאן-אורתודוקסית) מושפעת ממגוון תרבויות ומסורות ועל כן יכולת ההכלה שלה רחבה יותר.

    די אם נתבונן בתהליך המתרחש כיום בקהילה החרדית. במבט כוללני על מגוון השינויים המתחוללים בקהילה ניתן לזהות תהליך של שקיעת הדומיננטיות של רעיונות ליטאיים ועליית הגמוניה חדשה המורכבת מבליל ספרדי-חסידי-ליטאי, התמהיל החדש מקבל יותר חיבור לטבע, לסביבה התרבותית – ומקורו במורשת ספרד היהודית של ימי הביניים, החסידות, על אף המעטה המתבדל שאימצה לעצמה, היא מחזיקה בערכים קבליים שתומכים בהרמוניה בין הטבע לדתיות. הליטאיות מאזנת את המגמה החתרנית-אנכריסטית-אוניברסלית ע"י הכנסת ערכים "מתנגדיים" הלכתיים ולוקליים.
    הטשולנט הזה על האש, אנחנו רואים את הבעבוע ומתחילים להתרגל לניחוח השונה שלו, מה ייצא ממנו בבוקר של שבת? מסקרן

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל