צריך עיון > סדר עיון > "לברית הבט" > להשפיע מבפנים מבחוץ

להשפיע מבפנים מבחוץ

מאמר תגובה ל""לברית הבט""

המפגש בין החברה החרדית לבעלי התשובה מכיל פוטנציאל מבורך של השפעה הדדית חיובית. השאלה היא: האם השפעה זו דורשת היטמעות ממשית של בעלי התשובה בחברה החרדית? אולי הגיע הזמן להבין כי ניתן להשפיע ולהיות מושפע גם כאשר כל אחד שומר על עצמיותו. בעלי התשובה יכולים לאמץ את הדברים הטובים בעולם החרדי בלי להפוך חלק ממשי ממנו, והעולם החרדי יכול להיתרם מרוח בעלי התשובה גם אם הם אינם דרים בשכונתו.

ה' אלול תשע"ז

קראתי את מאמרה של הגברת מורן נגיד, ונזכרתי בספר שקראתי בימי בית הספר התיכון – אחד מספרי הקלאסיקה הצרפתיים מהמאה ה-19, שעסק במאבקיו ובמאווייו של בן אצולה בנפתולי החברה הצרפתית הדקדנטית. הנקודה המרכזית בספר היתה קונפליקט שחווה אותו צעיר: האם להשפיע על החברה מבחוץ, או שמא מבפנים. במקרה שלו, החלטתו היתה (כדרכם של צרפתים) לפורר את החברה המושחתת. אנו, בעלי התשובה, רוצים לבנות. אבל השאלה היא אותה השאלה – האם להשפיע מבפנים או מבחוץ?

אנו, בעלי התשובה, רוצים לבנות. אבל השאלה היא אותה השאלה – האם להשפיע מבפנים או מבחוץ?

השאלה הזאת עלתה בי עם קריאת המאמר, המציף את העובדה שהיום מספר קטן יותר של חוזרים בתשובה מתחבר ומשתייך למגזר החרדי מאשר בעבר. בהמשכו של המאמר עולה הטענה כי החברה החרדית מפסידה מכך שבעלי התשובה כבר לא מנסים להיטמע בתוכה, כיוון שבכך היא מאבדת את הרוח הרעננה שהביאו אתם בעלי התשובה. מתוך כך צפה אצלי השאלה: האם אכן הדרך הטובה ביותר להשפעה היא היטמעות? במאמר זה ארצה להעלות מספר תהיות והרהורים סביב שאלה זו.

 

מבפנים או מבחוץ?

השאלה הראשונה שאליה צריך להתייחס אינה המיוחדת של בעלי-תשובה, אלא שאלת אינטראקציה כללית בין אינדיבידואלים וקבוצות. האם כדי להשפיע על אדם שחי בתל אביב אני חייב לחיות בתל אביב? האם כדי להשפיע על אדם שחי בבני ברק אני חייב לחיות בבני ברק, או שאני יכול בכלל לחיות באוקראינה? ולא פחות מכך – האם נדרשת אינטראקציה בו-זמנית בין אנשים, או אפשר להשפיע היום על אדם או קהילה שיחיו בעוד מאתים שנה? במילים אחרות, מה באמת משפיע – האם דווקא קשר בינאישי במסגרות חיים כמו מוסדות החינוך והלימוד וכדומה, או מהפכות תרבותיות? ובהקשר המאמר, האם בעל תשובה שיעשה את הכל כדי להיטמע בחברה החרדית, ישפיע יותר מבעל תשובה שיישאר במקום מגוריו או פחות ממנו? מי משפיע יותר, בעל תשובה המתגורר ברמת השרון ולומד עם אברך מספר פעמים בשבוע בכולל קהילתי ברמת גן, או זה המנסה להיטמע בנוף של בני-ברק? האם אנחנו חייבים לגור פיזית באותה הקהילה ולחנך את ילדינו באותם מוסדות – שפעמים רבות לא מוכנים ולא מתאימים למי ומה שאנחנו – כדי לאפשר הפריה הדדית?

מי משפיע יותר, בעל תשובה המתגורר ברמת השרון ולומד עם אברך מספר פעמים בשבוע בכולל קהילתי ברמת גן, או זה המנסה להיטמע בנוף של בני-ברק?

אין ספק שלעולם התשובה יש בשורה, ואין ספק שלחברה החרדית ישנם יתרונות אדירים. נראה נכון ששילוב מושכל של כוחות החידוש והכמיהה אל הקדושה שמביאים אתם בעלי התשובה, עם כוחות ההתמדה בני אלפי השנים של היהדות, יכולים להביא לידי הפריה הדדית. אולם, אבקש להטיל ספק בהנחה שהדרך הטובה ביותר להביא לידי הפריה זו היא היטמעות.

 

האם החברה החרדית פתוחה להשפעה?

המצוקה העיקרית שחווים בעלי התשובה המנסים להשתלב בחברה החרדית היא חוסר הפתיחות של העולם החרדי למצטרפים מחוצה לו. לעתים נדמה כי החברה החרדית אינה מעוניינת לקבל טיפים ועידוד מבחוץ, והיא מתייחסת בחשדנות לכל גורם זר המבקש להיכנס לתוכה, גם אם כוונותיו טובות וטהורות. ואכן, חלק ממה שמגדיר את החברה החרדית הוא הסגירות וההתכנסות, וכפי שנהוג לומר משמו של ה"חתם סופר": "חדש אסור מן התורה".

אולם, מבט מעמיק יותר מגלה שהסגירות החרדית היא רק קליפה חיצונית. לפני זמן מה דיברתי עם ראש ישיבה הקשור לפעילויות של כוללים רבים וגם עוסק בעולם הקירוב. הוא אמר לי שהרבה זרמים תת-קרקעיים בחברה החרדית נעים לכיוון של שינוי אדיר – בנושאי פרנסה, בנושאי לגיטימציה ליצירה, ועוד רבים. הוא הסביר שצורתה הנוכחית של החברה החרדית התעצבה מכוח ריאקציה לחורבן האדיר של השואה. לדבריו, הרבה מהנוקשות ומהסגירות של החברה החרדית היו קשורות לצורך להגן על היהדות. אלא שמטרה זו הושגה במידה רבה, ולכן כעת מתחילות לנשב רוחות חדשות. ישנם כוחות בחברה החרדית המבקשים להיות פתוחים יותר להשפעות חיוביות ממקורות שונים. "הטעות של החילוניים" אמר לי אותו ראש-ישיבה, "היא שהם מנסים לחולל בכוח תמורות בחברה החרדית". תמורות אלה מתרחשות ממילא, אמר, אך כאשר מנסים לחולל דברים בכוח, משיגים את ההפך. התנגדות מביאה שוב להסתגרות.

כעת מתחילות לנשב רוחות חדשות. ישנם כוחות בחברה החרדית המבקשים להיות פתוחים יותר להשפעות חיוביות ממקורות שונים

נקודה נוספת שבה ניתן לראות את מגמת הפתיחות היא "תנועת תשובה חדשה-ישנה" המתרחשת לאחרונה בתוך עולם הישיבות. ניתן לזהות בשנים האחרונות תנועה של התחדשות והתעוררות בקרב בני החברה החרדית שאינם מסתפקים בגרסא ה"ישיבתית" הסטנדרטית, ונעים בכיוונים של חסידות ולימוד פנימיות התורה. בדומה לכך, סדנאות עבודת הנפש צצות בעולם החרדי כפטריות לאחר הגשם. תופעות אלו מורות על תנועת חיפוש שקיימת ומתגברת בתוך העולם החרדי. חברה טובה של אשתי, אחת מחלוצות הבשורה של עבודת הנפש והחיבור האינדיבידואלי לעבודת השם, מתארת נחשול של נשים במסע גילוי עצמי בתוך הקדושה.

מתוך כך אנו למדים כי החברה החרדית אינה נעה לכיוון מסוגר יותר, אלא להיפך. מכאן נראה כי שגוי להניח כי החברה החרדית כיום פתוחה פחות להשפעה מכיוונם של בעלי התשובה. מערכת היחסים בין בעלי התשובה והחברה החרדית אינה אולי כפי שהיתה בעבר, אבל אין להסיק מכך כי החברה החרדית מסוגרת יותר או כי ראוי כיום לוותר על אינטראקציה של השפעה הדדית. ברצוני לטעון כי אין לוותר על הרצון להשפיע ולהיות מושפע, אך אולי ראוי לשנות את הגישה ביחס לדרך הראויה לעשות זאת.

 

לשתות את הלימונדה בבית

בתור סופר ויוצר חוזר בתשובה אני שואל את עצמי לעתים מהי הצורה הטובה ביותר להעביר את המסרים ואת התכנים שלי. כרגע העבודה שלי מתקיימת בעיקר על התפר שבין העולמות. הספרים שלי בוודאי אינם מוגדרים חרדיים, ונמכרים ברשתות כגון "צומת ספרים" או "סטימצקי", לצד חנויות חרדיות קטנות וחנויות המכוונות לציבור הדתי-לאומי או לציבור החוזרים בתשובה.

האם אני צריך לאמץ (גם מלשון אימוץ וגם מלשון מאמץ) את התרבות החרדית כדי להוציא לאור את המסרים ואת התכנים שאני רוצה להעביר? עד כמה אני צריך להשתנות כדי "להתאים"? או אולי להפך לגמרי – אולי אני צריך ליצור בצורה חופשית ולא להתחשב בקהל היעד? אלו שאלות כלליות שכל יוצר בכל תחום נתקל בהם, בפרט אם יש לו או לה רצון להגיע לקהלים רחבים.

יוצרים בעלי תשובה רבים שפנו באופן רשמי לקהל הכללי, כמו רמה בורשטיין, שולי רנד ונועה ירון-דיין, הגיעו לבסוף בדלת האחורית לקהל חרדי בקנה מידה גדול להפתיע, ויצרו שינוי תודעתי לא מבוטל. מה שאומר כי יתכן שהקשר לא צריך להיות מאולץ אצל אף אחד מהצדדים.

פעם התקשרתי לרב אורי זוהר בנושא כלשהו. שאלתי אותו מתי אפשר להיפגש. הוא השיב שנדבר מחר. שאלתי אותו איפה. "לא, לא," ענה, "אין צורך להיפגש פיזית. נדבר בטלפון." ואז שמעתי אותו מחייך מהצד השני של הטלפון: "אני אשב בבית שלי ואשתה את הלימונדה שלי, ואתה תשב בבית שלך ותשתה את הלימונדה שלך."

אולי אדם יכול לקבל על עצמו את הפסיקה ההלכתית החרדית ואת ההנהגות השונות מבלי להשתנות או לנסות להתאים את הופעתו ואת סגנון דיבורו

אולי לא חייבים לגור בטלזסטון כדי להתחבר ולהפרות זה את זה. אולי לא כל בעלי התשובה חייבים לגור בביתר עילית כדי שיהיה להם קשר עם עולם התורה. אולי אדם יכול לקבל על עצמו את הפסיקה ההלכתית החרדית ואת ההנהגות השונות מבלי להשתנות או לנסות להתאים את הופעתו ואת סגנון דיבורו.

בשיחה שהיתה לי עם אחד מגדולי הפוסקים הליטאיים של דורנו, הוא שאל אותי לגבי אחד מחברי. אמרתי שהוא אדם נפלא, והוספתי: "אבל אינני יודע אם הוא חרדי." הוא שאל אותי: "יש לו זקן? הוא מקפיד על כשרות 'מהדרין'?" אמרתי לו: "כמובן". אז הוא עצר וחייך: "מה, הבגדים?" אמרתי לו: "כן." – אותו חבר נהג ללבוש בגדים צבעוניים, ולא הקפיד על ה"שחור-לבן" החרדי. הלה החווה תנועת ביטול בידו והפטיר: "שטויות".

פעמים רבות, מה שאנחנו מאמצים בגלל החברה רחוק מלהיות האמת המוחלטת. לשבע הברכות שלי ושל אשתי, שערכו לנו חברים מבני ברק, הגיע הגאון הרב שמואל בירנבוים זצ״ל, שהיה ראש ישיבת מיר בארה״ב. לשאלתו היכן אני לומד עניתי, קצת במבוכה, שאני עובד ומשתדל ללמוד גמרא עם חברותא כמה שאני יכול. בתגובה לכך הוא אמר שהוא מאחל לי ללמוד חצי יום ולעבוד חצי יום. החדר היה מלא באברכים מצטיינים, שמבחינתם זה בוודאי לא היה איחול 'רציני'. לעבוד חצי יום? אבל הרב המשיך ואמר לי – אתה חושב שרק עליך אני מדבר? הוא אמר שלפעמים הוא לא מצליח לישון בלילה, מתהפך במיטתו ואומר לעצמו: רבי שמואל, אולי אתה צריך ללכת לעבוד? ושוב הוסיף בהתנצלות: "אבל אני בן 80, מי ייקח לעבודה מישהו כמוני?"…

הוא אמר לי שאינו מבין את בעלי התשובה: בחברה החרדית, כמו בכל מקום, יש אמת ויש תוספות לא כל כך מדויקות. נניח שהאמת היא 70%, והתוספות 30%. למה אתם מתעקשים לקחת גם את התוספות הלא מדויקות?

אני זוכר שיחה עם תלמיד חכם אחר. הוא אמר לי שאינו מבין את בעלי התשובה: בחברה החרדית, כמו בכל מקום, יש אמת ויש תוספות לא כל כך מדויקות. נניח שהאמת היא 70%, והתוספות 30%. למה אתם מתעקשים לקחת גם את התוספות הלא מדויקות? לא מספיק לכם 70%?

חוזר בתשובה אחד סיפר לי שהרב שלו אמר לו שהיה שמח ללכת כל היום בטריינינג (מכנסי ספורט) שחור, אלא שהוא אינו יכול בגלל המסורת הקהילתית. השאלה היא לא מדוע הרב אינו הולך בטריינינג, אלא למה התלמיד שלו לא עושה כן! זה לא אומר כמובן שצריך ללכת בטריינינג, אבל עצם השאלה והעיון בה יכולים לתת לנו כיוונים חדשים.

האם השם יתברך רוצה שבתור בעלי תשובה נמחק את כל הכישרונות שלנו? כנראה שלא. האם אנחנו צריכים לנסות להיטמע בכוח במקומות שלאו דווקא מקבלים אותנו או מתאימים לנו? כמובן ישנם בעלי תשובה רבים שנטמעים בשמחה ובהצלחה בתוך החברה החרדית, אבל המסע של בעלי התשובה, אף שיש בו פן קולקטיבי, הוא אישי וייחודי מאוד. כל נשמה והדרך שלה בחזרה אל כור מחצבה האמתי – אביה שבשמים.

תשובה חד-משמעית לשאלה שהצבתי בפתח – אין בידי. אבל בינתיים, נראה שאפשר לסכם שכל אחד ימשיך לשתות את הלימונדה שלו במקום שהכי נכון ומתאים לו, ושההשפעה תהיה לעתים בצורה עקיפה ולעתים בצורה ישירה יותר. ישנם תהליכים ארוכי טווח, ולהשם יתברך, תמיד, הפתרונים.

 

תמונה ראשית: Bigstock

4 תגובות על “להשפיע מבפנים מבחוץ

  • יפה. עשית מלימונים לימונדה.

  • אם בעלי התשובה לא צריכים לקחת את השלושים אחוז תוספות, למה חרדים כן צריכים?
    זה מוסיף משהו ביראת שמיים ומידות?!

    • הם לא צריכים, אבל כדאי להם.
      כל המשנה ידו על התחתונה…

  • ברור שלא ללכת בטרנינג אינו חלק מהתורה, והוא חלק מקוד חברתי חרדי, אולם בעל תשובה שמעוניין להתאקלם בציבור החרדי צריך לנהוג לפי הקוד החברתי של הציבור אליו הוא מבקש להשתייך, בדיוק כפי ששמר על הקודים החברתיים של הקהילה החילונית בה היה קודם.
    כמובן שישנה אפשרות לבעל תשובה שלא להתאקלם בציבור החרדי, וזו אופציה שהתרחבה ונפוצה יותר בשנים האחרונות (למשל, צביקה יחזקאלי), דבר שמקל על חילוני שחוזר בתשובה, וזה בהחלט תופעה שראויה לעידוד, וכנראה אותו רב שהסביר לבעל תשובה שהוא לא צריך לקבל על עצמו את ה30% המיותרים התכוין לזה.
    שבעל תשובה יבחר לא להתאקלם בציבור החרדי מבחינה חברתית ורק להשפיע על החברה החרדית זה די מגוחך.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל