ושוב פונביז' בכותרות: רימוני לֶבֶּן, טילי סטנדר והסתננויות אמיצות ללכידת מחבלים.
התקשורת, כך נראה, אוהבת את החומרים הללו. ובתקשורת איני מכוון לתקשורת הכללית, אלא דווקא לתקשורת החרדית. לתקשורת הכללית היו מלחמות משלה לעסוק בהם בשבוע החולף, מלחמות השליטה על גבעת-רם. סבב הלחימה הנוכחי על גבעת הישיבה הטריד אותה קצת פחות. התקשורת החרדית, לעומת זאת, ובעיקר זו הבלתי-פורמלית, על קווי הנייעס, קבוצות הווצאפ, וחשבונות הטוויטר שלה, חגגה זאת בפרץ עולץ של הצטדקות עצמית. דבריהם של שני כתבי "קו הנייעס" מתמצתים בקצרה את הרוח הכללית שנישבה בערוצי המידע החרדיים: "תיעוד אחד כזה הוא פי-מיליון מכל הסתה של ליברמן או של כל אדם אחר. ברגע שאני רואה את הסרטונים האלה – אני מנסה לקבור את עצמי". את דבריהם הם חתמו בקריאה נרגשת אל תלמידי ישיבת פונביז': "אם שומע אותנו אפילו בחור אחד מהשונאים או מהמחבלים, אנחנו רוצים לומר לו: חדל אש."[1] ואכן, לא רק בקווי הנייעס, אלא מכל עבר נשמעות תלונות על "חילול השם הנורא".
למי מתכוונים הדוברים כשהם מדברים על "חילול השם"? לכאורה, התשובה לכך היא שמו של הקב"ה – האמנם?
כשמחינו ב"צריך עיון" על התנהגות מופקרת בעיצומה של הקורונה, רבים הגיבו שמדובר ב"חילול השם". האם שמו של הקב"ה מתחלל בכך שמוחים נגד התנהגות לא הולמת של מי שאמורים ללכת בדרכו? האם כשירמיהו מוחה בבני ישראל ההופכים את היכל ה' למאורת פריצים הוא מחלל בכך את ה'? ודאי שלא. ההפך הוא הנכון – ירמיהו מקדש את שמו של הקב"ה בכך שהוא מגלה שההתנהגות הפסולה בבית אינה קשורה אליו. השם מתחלל ב"חילול השם" אינו אפוא שמו של הקב"ה, אלא שמו של הציבור החרדי. כמו שכתבו הכתבים דלעיל, "ברגע שאני רואה את הסרטונים האלה – אני מנסה לקבור את עצמי". "חילול השם" אינו אלא שם קוד למה שבעגה עממית יותר מכונה "פדיחה".
הניסיון להימנע מחילול שמו של הציבור החרדי שונה מאד מהזהירות מחילול שמו של הקב"ה. כדי לא לחלל את שם הציבור החרדי יש להגן באופן אוטומטי על כל מדיניות שלו וליישר קו עם רוח המפקד. הכלל הוא: אסור להעביר ביקורת בשום אופן על כלל הציבור החרדי. אם קשה מאד להגן על התנהגות הציבור, צריך לעבור להתקפה: לצעוק שכל מי שתוקף את החרדים מבחוץ הוא אנטישמי, ושכל אדם חרדי שמביע אי-נוחות מהתנהגות הציבור הוא חנפן שרוצה למצוא חן בעיני החילוני. אם רק יעז אדם חרדי לבטא דברי ביקורת, מיד יצעקו כנגדו שהוא מביא ל"חילול ה'" – כלומר, חילול שמו של הציבור החרדי. עיתונאים חרדים לעולם לא ימחו על תופעות פנימיות הראויות לביקורת, כמו מאבקי כוח ושליטה בצמרת ההנהגה שכולנו משלמים את מחירם. זהו הרי "חילול השם"! יש מצווה להסתיר את המאבקים ולתקוף את מי שחושף אותם. מסיבה זו, כשכמה נערים צעירים זורקים לבן אחד על השני הם מפרסמים לעין כול את מאבקי הכוח בציבור, והרי זהו "חילול השם" – מישהו עלול לגלות חלילה שיש מאבקי כוח בהנהגה החרדית. גיוואלד!
אך נדמה כי הזהירות מפני חילול שמו של הקב"ה דורשת דווקא את ההתנהגות ההפוכה. היא דורשת ערנות מתמדת של האדם לבחון האם דרכו נכונה, האם הוא מייצג נאמן של האידיאל הנשגב שאת שמו הוא נושא, או שחלילה הוא סטה מן הדרך. זהירות זו מחייבת את האדם להיות סופר-ביקורתי כלפי עצמו. אסור לו להתמכר לנטייה האנושית להצדקה עצמית, אלא הוא צריך לעשות חשבון נפש מתמיד ולבדוק שמא נפל בו פגם מוסרי. אם אכן נפל בו פגם כזה, הוא צריך מיד להתנער ולעשות תשובה, ולא לחשוש לפגיעה בשמו הטוב.
שמו של הקב"ה מתקדש כאשר אנחנו הולכים בדרכיו ועושים את הישר והטוב, ולא כאשר אנו מחפים על הפגמים המוסריים של הקהילה שלנו ונושאים את שמו לשווא.
[1] מתוך: "חצי יובל של מאבק שליטה: קיצור תולדות הסכסוך בפוניבז'", קובי נחשוני, YNET, 21.4.21.
אליהו לוי כל הכבוד לך חיכיתי שמישהו אחר יעלה את הפייק חילול ה' חילול פונויבז' אינו חילול ה' בהלכות סת"ם יש שמות שאינם נמחקים את השם פוניבז' לא מצאתי שם מה לעשות. זה לשון הגמרא יומא פ"ו ע"א
היכי דמי חילול השם אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר אמר אביי לא שנו אלא באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתבעי הוא אביי כדשקיל בישרא מתרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי והדר מקרב להו גבי הדדי ועביד חושבנא רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין יצחק דבי רבי ינאי אמר כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו (היינו חילול השם) +מסורת הש"ס [היכי דמי]+ אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקא אמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. כל הדברים ראיתי פעם בספר לב שלום לרבי שלום שבדרון זצ"ל שעמי ארצות מחפשים להראות כמה תלמידי חכמים לא טובים והתלמיד חכם מספק להם את זה, לכאורה כל הדברים האלו נאמרים כשתלמידי חכמים [היום כל שלום זכר זה ישיבע בוחער בפטנטציה כך שאי אפשר לקרא לפראי אדם האלו תלמידי חכמים הסטייפלר כבר כתב בספרו חיי עולם שמטרת הישיבה היא גם כדי שלא יהיו ברחוב לא רק כדי שילמדו] ויש בגמרא שבת קי"ד ע"א, ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפילו במסכת כלה ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים והני מילי למיטרח בריפתיה ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה למאי נפקא מינה למנוייה פרנס על הציבור אי בחדא מסכתא באתריה אי בכוליה תנויה בריש מתיבתא. והגמרא ביומא מדברת על התלמידי חכמים שמוזכרים במסכת שבת, וזה לשון אוצר מדרשים (אייזנשטיין) ל"ב מדות באגדה עמוד 268
ר' נחמיה אומר דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים, וכה"א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי ל"א). ורק על זה הכוונה ולא על כל כובע וחליפה וחולצה לבנה שמתנהג כחיה, היום כולם יודעים שבישיבות לא כל מי שרשום לומד, חילול ה' זה אם למשל יהודי בסדר גודל של רבי דב לנדא מתנהג בצורה שאפשר לפרש אותה שלילי זה חילול ה' לא כל בחור שבמקום לשוטט ברחובות הוא פשוט במסגרת מסויימת רוב הישיבות הן יותר מכבסת מילים למעון של נוער בסיכון
קצר ולענין
בטח התכוונת לתגובה של חמודי
יפה, מה שכן ועל הדרך אעיר שהבעיה העיקרית בפוניבז' לענ"ד היא שאין מקום להוצאת אנרגיות בצורה מבוקרת כמו ספורט וכיוצא בזה…
ואם לא נקרא לזה חלול ה' , נקרא לזה מה שנקרא האם הבעיה הזועקת לשמים בהתנהגות במקום שעדיין(!!!!) נחשב יוקרתי נפתרה? שינוי ההגדרה לא משנה לעצם מה שקורה שנורמות של ערסים מהרחוב נמצאות שם שמאבקי כח מהסוג הכי מגעיל מופעלים על ידי מי שמנהלים את העסק והכי גרוע שהורים עדיין שולחים לשם את בניהם
לשי, שינוי ההגדרה לא משנה את חומרת המעשה אבל בגמרא יש תמיד משום מאי מתרינן ליה בתורה דברים חייבים להיות מדוייקים כמו שגנב אינו גזלן וגזלן אינו גנב למרות ששניהם חמורים
זה פשוט מבזה
שכל חילוני שממלמל משהו על חרדים וצבא מיד נהפך לאנטישמי
ערבי שמרביץ לדוסים זה כי הוא למד מהחילונים
ורק עכשיו דממה
לא יתד לא אייכלר שיודע למחות כידוע
לא גפני בקושי ארבל
פשוט ביזיון ובושה
לא מספיק שעורך ""צריך עיון"" ימחה ויכתוב מאמר
אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעוהו
כולכם מבלבלים מוח אתם לא יודעים מחייהם
אולי אני לא מתווכח עם המסקנא, אבל החלט מתווכח עם המהלך, מה שקורה בפונוביז זה חילול השם גמור מן הסתם בדרגתו מן החמורות ביותר, מצד עצם המעשים ומצד פרסום הדברים, בזה אין ספק וחושבני שאין חולק, השאלה האם הדרך להתמודדות עם החילול השם היא ע"י פרסום מאמרים בענין ועוד הכפשות על הציבור, או לחפש עצות, פיתרונות, או אף מאמרי קריאה להתרחק מזה להתרחק מהמקום הזה, מאמרים להורים שיתעוררו לחשוב מה הילדים שלהם עושים שם וכל כדו', אבל מאמרים מסוג הציבור מנסה להסתיר דברים וכדו' לא עוזרות אולי אף רק מעצימות את החילול השם, ולדעתי לפחות היום כבר לא כ"כ נכונות
לאלון זה מעשה חמור מאוד אבל זה לא קשור לחילול ה' בגמרא יש הגדות לחילול ה' הפוגרום בפוניבז' לא עונה על ההגדרה הזאת לא כל דבר זה חילול ה' כמו שלא כל שוטר הוא נאצי, חילול ה' זה רק בתלמיד חכם בעל שיעור קומה שלא בדיוק עושה עבירה אלא שעושה דבר שביחס לרמה המוסרית שלו זה לא אתי ולא מוסרי אבל בפירוש לא עבירה, כי על עבירה כתוב ברכות י"ט ע"א, תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה והני מילי בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה. לעומת זאת על חילול ה' נאמר בגמרא יומא פ"ו ע"א, מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת. זאת אומרת שאין על זה חזרה בתשובה, הם לא תלמידי חכמים לא כל כובע וחליפה וחולצה לבנה נהפך לתלמיד חכם ומה שהם עשו זה עבירות גסות לא חילול ה', חילול ה' זה דברים שאצל תלמידי חכמים [למי שיש באמת דין תלמיד חכם על פי ההלכה לא על פי מאמרי העיתונים] הם לא בדיוק עבירות כמו שזה בזיון המעמד, למשל רבב על בגדו זה לא עבירה זה פשוט פגיעה בכבוד התורה ותלמיד חכם [מי שיש לו דין תלמיד חכם באמת] שבת קי"ד ע"א, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה.
מרוב עצים ופלפולים לא רואים את העיקר. והעיקר הוא שזו לא התנהגות מתאימה לבני תורה. איך שלא תסתכלו על זה זו חרפה. אולי הסיבה היא שאין להם לבחורים הצעירים מקום בריא וטוב להוציא את המרץ והכוחות של בני הנעורים. במקום ללכת לצבא הם נלחמים בתוך הישיבה. תחשבו קצת….
בדיוק זו התנהגות של חיות דו רגליות חד משמעית
העניין של מה הבריות אומרות עליו הוא ודאי קשור לחילול השם כמובן שאין לזה קשר להימנעות מביקורת
מסכים שאין להשתמש בטענה זו כדי לחפות על מעשי רשע (אולי כן זה נוגע לרמת הפרסום שלהם. כל האתרים שהולכים ומפרסמים את זה לכאורה אכן מחללים את ה').
לגבי החלוקה בין ה' לבין החרדים- פשוט שזו טעות.
ישיבת פוניבז' המכונה "ספינת הדגל" היא לא רק מוסד של חרדים. היא מרכז העברת התורה מדור לדור בדורינו אנו.
לכן אכן הפגמים שבה הם פגמים תורניים מובנים.
כאשר קיימים פגמים מהותיים במקום כזה של מסירת התורה מדור לדור- אכן זהו חילול שם ה' ושם התורה הקדושה.
וכמו שאמרו חכמים שהרואה תלמיד מתנהג כך אומר ארור רבו שלמדו תורה וכו' ונמצא שם שמים מתחלל.
לנתנאל, מי החליט שפוניבז' היא מרכזה העברת התורה מדור לדור, אולי קראת את זה באחד העיתונים אבל מי הסמיך אותך? תתפלא לשמוע שגאונים אמיתיים יצאו ממקומות אחרים באיכות יותר גבוהה מאשר בפוניבז' מאיפה העזות לכתוב כאלו מילים מפוצצות פוניבז' היא עוד ישיבה ככל הישיבות אולי הצליחו למתג אותה כמו את קוקה קולה למרות שלטעמי אינה יותר טעימה ממשקה אחר והיא בנויה על גבעה שנראת כמעט מכל גוש דן אבל זה לא משנה את המהות שהיא עוד ישיבה לא יותר זה לא פגמים במסירת התורה זה מלחמת ירושות בעין שני עמי ארצות שקיבלו ניהול ישיבה בירושה והמחלוקת למי יש שליטה על כמות אדירה של נכסים ששווים מיליארדים הכל זה כסף לא תורה ולא נעליים לא ראיתי את הגאונים הגדולים שיצאו מפוניבז' ב70 שנה האחרונות אלא אם כן תוריד את המפלס ותחליט שכל מי שתמונות מופיע במוקדי הישועות של העיתונים הוא הופך להיות גאון אוטמטית בכלל היום גאון זה בכלל תואר לזכר לא יותר מזה אולי יש כאלו שמקפידים לתת את התואר הזה לאחד שהוא שוסע שסע [בפראק] פרסות [שני הכפתורים מאחור] זאת אומרת שהוא פשוט בעל חי טהור אפילו לא בן אדם [ראינו את ההתנהגות בפוניבז' שמתאימה לשוורים לא לבני אדם]