מספרים שכאשר הקים הרב לוי יצחק הלפרין זצ"ל את המכון המדעי-טכנולוגי להלכה, העוסק במציאת פתרונות לאתגרים הלכתיים-הנדסיים, קרא לו תחילה "המכון הטכנולוגי לבעיות הלכה". גדולי התורה לא אהבו את השם: הבעיות אינן של ההלכה, אלא של נקודת המפגש בינה לבין טכנולוגיה. כך למשל, מתואר באתר המכון, הציע הרבי מליובאוויטש זצ"ל לשנות את השם ל"מכון לבעיות מדע וטכנולוגיה".
בהגדרה, ההלכה אינה יוצרת בעיות. להיפך, תפקידה לתקן את החיים, לקדש ולרומם אותם; החיים יקרים בעיניה. חז"ל מדגישים את הנקודה הזו במקומות רבים. בהלכות סוכה, למשל, משמש היסוד של "דרכיה דרכי נועם" כקריטריון הלכתי מכריע בזיהויים של ארבעת המינים; וציווי התורה "וחי בהם" הוא אחד מיסודות דין פיקוח נפש הדוחה את רוב מצוות התורה.
אלה דברים ידועים ופשוטים. לאורך הדורות, פוסקי ההלכה נדרשו לבקיאות מופלגת בתורה, וגם להיכרות טובה עם צרכי הקהילה ובעיותיה. פוסקים מכל הגוונים, מחמירים יותר או פחות, נדרשו תמיד להיכרות עם הבעיה עמה התמודדו. לא רק מהפן ההלכתי, גם מהפן המציאותי.
ברוך השם, נראה שאנו כבר רואים אור ראשון מנצנץ בקצה המנהרה של תקופה חשוכה זו, תקופת מגיפת הקורונה. יש לקוות שעם חלוף המגפה לא נזנח, כציבור, את חשבון הנפש שאנו מחוייבים לו על התנהגותנו ואורחות חיינו הקהילתיים בתקופה זו. דבריו של המשגיח הגה"צ רבי ראובן לויכטר שליט"א בעיתון משפחה (גליון עש"ק משפטים) מדברים בעד עצמם: עלינו להטות אוזן לביקורת שמגיעה אלינו מכל קצות החברה. נראה שהתנהגותינו, בהכללה, לא קידשה שם שמים. רבים בתוכנו גם עברו על פסיקות השו"ע בענייני שמירת נפש, של עצמם ושל אחרים, ברגל גסה ובשאט נפש (וזה עצמו גם כן חילול השם, כמבואר בהלכות יסודי התורה ביד החזקה, בלי קשר לפרסום ההתנהגות הזו בציבור).
ואולם, נראה שאנו יכולים לשאוב כח ועידוד מההנהגתם של רבותינו פוסקי ההלכה בתקופה קשה זו. הקול הברור יותר שזכינו לשמוע בשאלה מה חובתנו בשעה זו, שעת המגפה, היה להתרשמותי של פוסקי הלכה מובהקים. רובם ככולם השמיעו קול צלול, קולה של הלכה, שחייב ציות מלא להוראות הרופאים והנחיות משרד הבריאות. הדוגמאות הבולטות ביותר (אך לא היחידות, כמובן) היו פסקי ההלכה הנחרצים, מתחילת המגפה, של הגר"א וייס והגר"ד יוסף שליט"א.
לאורך הדורות מנהיגי הקהילות היו, בראש וראשונה, אנשי הלכה. רבנים שהתמחו ביורה דעה ואורח חיים, ודיינים שהתמחו באבן העזר וחושן משפט. בדורות האחרונים נחלש מעמדם של פוסקי ההלכה, עם עליית מעמדם של ראשי הישיבות, האדמו"רים והצדיקים. נראה שאתגרי הדורות האחרונים הביאו את הקהילות שלנו לדרוש הנהגה שתתן מענה נוסף, לא רק הלכתי צרוף, גם חינוכי ורוחני. פריחת עולם התורה והחסידות בארץ בוודאי נובעת גם משינויי הנהגה אלה.
ועם זאת, נראה שיש מקום להרהר גם בשאלה מה אנו מפסידים מכך שקולם של פוסקי ההלכה קצת נדחק. ראשי ישיבה שרבים מהם עובדים יומיום רק עם תלמידים צעירים נדרשים להיבט אחד, חשוב ככל שיהיה, של המציאות. כך גם מנהיגים רוחניים מטיפוסים שונים, לא הלכתיים. לעומתם, נדרש פוסק ההלכה להחיל את "דבר השם זו הלכה" במציאות החיים הממשית, על אתגריה הלא-פשוטים. שיקולים של "דרכי שלום", "הפסד מרובה" ו"חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" נמנים בין יסודות הפסיקה החשובים שלהם. כשלעצמי, אני מתקשה לדמיין מצב בו מרנן הגר"מ פיינשטיין, הגרש"ז אויערבך והגר"ע יוסף חיים עמנו היום, והתנהגות הציבור ביחס להנחיות משרד הבריאות (בהכללה) דומה למה שראינו השנה בקהילות שונות.
נראה אפוא שאחד הלקחים שעלינו לקחת ממגפית הקורונה, הוא חיזוק מקומו של לימוד ההלכה וההאזנה לפוסקי ההלכה בחיינו.
ישר כח, בשנים האחרונות קול ההלכה וקומתה הלכו ונדחקו בין כל מיני חומרות ששימשו לבוחן האם אתה חרדי אמיתי או מזרוחניק בכח .לבין מנהגים שתפסו מקום פתאום בין בני גילי מעטים עשו חאלאקה בדור אחרי נעשה המנהג נחלת רבים כנ"ל העליה לרשב"י במירון .חלק מן התהליך נעשה בלבול בין דינים גמורים ,דינים לכתחילה וסתם מנהגים סדרי עדיפות הלכתיים נדחו בשם מנהגים ללא ביסוס מספיק .נוסף על זה נולד דרג ביניים רוחני של דרשנים,מגידים משפיעים,אדמורי"ם מטעם עצמם בהשפעת עולם בעלי התשובה שפתאום נעשו גם הם מאן דאמר, ומספיק היה להם לומר שמישהו אינרסנט כזה או אחר (ינקי כבר אמרנו?) בלבל את הגדולים וממילא אפשר להם לומר וזו פלוגתא בין שווים .והללו מעולם לא הוכיחו כוחם בהלכה שהרי הם בעלי קבלה אמנם בתאוריה עדיין המחוייבות היא למי שגדול בתורה אבל בפועל צריך להחזיר עטרת הגדולה בתורה ובהלכה ולא בדרשנות כדי להחזיר קצת סדר לעולמנו המבולבל
גם בהלכה עצמה צריך לדעת שלא כל מי שיש לו היתר הוראה לפסוק בשבת כשרות וטהרה יכול לפסוק בדברים כאלו, היות והם דיני נפשות שכעיקרון צריך עליהם סנהדרין של שבעים ואחד, לכן יש כאן הליכה בין הטיפות יש כמובן את הדין של ספק פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה ובנוגע לחיסון השיקול מה יקרה אם לא יתחסנו למשל דוחה את כל השטויות והפייק ניוז שמקשקשים על דילול אוכלוסיה וכל מיני שטויות כאלו לא מתייחסים אליהם גם בהלכה עצמה יש עמי ארצות באיכות זה לשון שו"ת מהר"י ווייל סימן קמ"ו והובא גם בסמ"ע סימן ג' ס"ק י"ג, פסקי בעלי בתים ופסקי לומדים שני הפכים הם. צריך גם לדעת את כל הגמרות והראשונים והאחרונים על זה שצריך לדעת כל ארבעת חלקי שולחן ערוך אין ויכוח כי אחת הנימוקים להלכות קורונה זה דוקא באבן העזר סימן ד' סעיף ל"ד, עיין על זה בבית יוסף ובכל המקורות. כך שלא כל מורה הוראה שכונתי מוסמך לפסוק ובכלל לפסוק לא לקחת חיסון זה כמו לפסוק להדליק חשמל בשבת [כתוב לא תבערו אש לא כתוב שאסור להדליק חשמל]
לא הבנתי את כוונתך: "עמדתם הברורה של פוסקי ההלכה בנוגע להתנהלות הנכונה במגיפת הקורונה מעוררת אותנו לחזק את מעמד שמירת ההלכה בחיינו".
איזה עמדה ברורה, הב"ד בעניין החיסונים מחלוקת גדולה בפוסקים, ב"ד של הרב וואזנער פסוק לא להתחסן, ועוד רבנים שבררו את העניין ושמעו גם את הצד של הרופאים בכל העולם המתנגדים, האם כוונתך לעניין חבישת המסכות?
התייחסתי בעיקר לחובה לציית להנחיות משרד הבריאות. פוסקי ההלכה השמיעו קול צלול, הלכתי צרוף, שפיקו"נ דוחה תפיחה במניין, חתונות, לימוד ברבים ומקוואות. לעניין החיסונים, גם אם איני מבין את פסקי ההלכה שציטטת (הרי יש לשמוע לרוב הרופאים, ובעדיפות למומחים שבהם, בנושאים רפואיים במקרה של מחלוקת ביניהם. זה מבואר בראשונים ונפסק להלכה), קטונתי מלהשיג עליהם. מדובר בתלמידי חכמים גדולים שפסקו בכלים הלכתיים ודבריהם צריכים לימוד. זה בשונה ממנהיגים רוחניים שונים שהנחו, למשל, להמשיך ללכת למקוואות גברים באיזורים אדומים בוהקים, בלי שום נימוק הלכתי.
אני מצטט: "רובם ככולם השמיעו קול צלול, קולה של הלכה, שחייב ציות מלא להוראות הרופאים". האומנם!? למרבה הצער והביזיון יש רשימה ארוכה ומגוונת של פוסקים ואדמו"רים שפסקו להיפך! יתר-על-כן, ישנם רבנים ואדמו"רים שבהתנהלותם עשו ממש את ההיפך – ברוב-עם ובהדרת-מלך ובסגנון מתריס.
שאלת "תם": האם זו בכלל שאלה לרבנים? האם איננו מצווים בפשטות, ע"י התורה והשו"ע, לבדוק את המידע עם הרוב המוחלט של המומחים לרפואה, לנהוג באחריות לפי ההנחיות ולהתחסן?
כשם שיהודי אשכנזי מקפיד בשבת זכור על שמיעת "זכר" בסגול/בצירה ובפסח על חשש תערובת קטניות, וכשם שיהודי ספרדי מקפיד ב"זכר למחצית השקל" על שווי 9.6 גרם כסף (כיום 26 ש"ח) ועל התרת-קללות ביום שישי – חובה להקפיד שבעתיים שלא להדביק-להידבק, לציית להנחיות רפואיות ואין זה עניין לשו"ת הלכתי.
פלפולים מיותרים (הלכתיים כביכול), שעלו בעבר לגבי חיסון פוליו וחיסון חצבת, גרמו לנזקים בלתי-הפיכים.
להרב בניהו כל הכבוד לך הלוואי וירבו כמותך בישראל! ואין להזכיר כאן את ר' יוסף בנימין ווזנר, שלצערי הוא מגלה פנים בתורה כו'. רק לדברי הרב בניהו צריך לכתוב אלו שראויים להיות פוסקי הלכה.
ב"ה שהתהליך צובר עור וגידים להשליט את השלחן ערוך על חיי היום יום ב"ה שמתחיל להיווצר סדק בכל הכתות שלא שמו את לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא בראש מעייניהם
השאלה הפשוטה זה למה אתה חושב שאתה בכלל מאן דאמר להחליט איזה רב כן מספיק טוב לפסוק ואיזה לא
כשתכיר אותי תדע
לאברהם, התשובה הנימוקים שהוא מביא אם יש לי ראיות מוצקות שדוחות את זה [לא סברות] אז הוא מדבר שטויות נקודה אז מה אם יש לו תואר רב ויש לו היתר הוראה לפסוק בשבת כשרות וטהרה