לכבוד ראש ישיבת "אורות שאול" ואביו של הקדוש אמיתי גרנות הי"ד, הרב תמיר גרנות שליט"א,
שמעתי אמש ברוב קשב את פנייתך הציבורית אל הרב יצחק יוסף בסוגיית גיוס בני ישיבות. היה קשה להישאר שווה נפש מול דבריך הכנים והנוקבים, הנאמרים מפי תלמיד חכם וראש ישיבה, שאיבד את בנו יקירו בקרב על הגנת העם והארץ מפני הקמים עלינו לכלותנו. אמירתו של הרב יוסף, שכפיית הגיוס על בני הישיבות תוביל לירידתם מהארץ, הביאה אותך לפרסם מחאה פומבית לצד קריאה לגיוס בני הישיבות.
פתחת את דבריך בטענה הנוקבת כי בני הישיבות הממאנים לשרת בצה"ל אומרים למעשה שקרבנו של בנך היה לשווא. כביכול שילם הוא בחייו על מעשה פסול. בנך אמיתי הי"ד היה ירא שמים מרבים, אהב את התורה ורצה מאד לחיות חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא. הוא מסר את נפשו על התורה במובן הפשוט ביותר של המילה: השירות שלו בצבא לא נועד אלא לשמור ולהגן על העם היהודי ועל יכולתו לחיות את חייו בדרך התורה.
בהמשך דבריך הדגשת כי חובת הגיוס היא חובה הלכתית לכל דבר ועניין. התורה עצמה מצווה עלינו ללחום את מלחמות ישראל, ואין כל מקור הלכתי לפטור את שבט לוי ממלחמת מצוה, וקל וחומר את לומדי התורה. משכך, אין זה משנה מהם האתגרים העומדים בפני קיום מצוה זו – עלינו למצוא את הדרך לקיימה.
טענות אלו הן כבדות משקל ביותר. הן האשמות חמורות על ציבור גדול ומפואר, על גדולי התורה שהקימו עולה של תורה בארץ ישראל, אנשים כמו החזון איש, הרב כהנמן, הרב מבריסק, ר' יחזקאל אברמסקי, ר' שלמה זלמן אויערבך, ועל יהודים טובים רבים מספור ההולכים בדרכם והמקשיבים להנחיותיהם, יהודים פשוטים שמסורים בכל לבם לשמירת תורה ומצוות, לעם היהודי ולהמשכיותו. ציבור זה התנגד באופן עקבי לגיוס לצבא, והיה מוכן לשלם מחירים ציבוריים כבדים מאד לשם כך.
איני אומר זאת כדי להקל מכובדם של דבריך אלא כדי לשים אותם בפרופורציה. מדובר באישום חמור, אולם צריך להבין גם נגד מי הוא מופנה. אני מזדהה היטב עם כאבך, אך חשוב לי לשים משקל נגד ולומר כי ראוי לנסות להבין גם את עמדת גדולי התורה שהתנגדו ומתנגדים באופן עקבי לגיוס בני הישיבות.
בדברי להלן אנסה בכוחי הדל להגן על ציבור זה ולהסביר את סירובו לשרת בצבא. אני מבקש לומר כי סירובם לשרת בצבא אינו ממעיט חלילה מערכו של בנך הקדוש ושל שאר בני ישיבות ההסדר המשרתים בצבא ומוסרים את נפשם כדי שיהודים יכולו לחיות חיי תורה בביטחון בבני ברק ובירושלים, בביתר עילית ובקריית ספר.
***
בצוק העתים ירדה איבה לעולם, ונדמה כי עולם הישיבות מתפצל לשני חלקים העוינים זה לזה. אבל זוהי תמונה שגויה. לתלמידי הישיבות החרדיות ולתלמידי ישיבות ההסדר חשובים אותם דברים, וקיומם של אלו מזין ומחזק את קיומם של אלו.
ישיבת ההסדר הראשונה, כרם דיבנה, היתה כידוע מפעל של תלמיד החזו"א, הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל. החזון איש התנגד לגיוס בני ישיבות, אבל הדבר לא הפריע לתלמידו לחנך דורות על גבי דורות של תלמידי ישיבות הסדר, שהיו במידה רבה מודל לכל הישיבות שבאו אחריהן. תלמידים אחרים של החזון איש, כמו הרב יהושע יגל, פתחו ישיבות תיכוניות ששלחו את מרבית תלמידיהם לצבא, וקיבלו לכך את ברכתו. רבנים חרדים רבים לימדו בישיבות דתיות לאומיות ששלחו את מרבית חניכיהם לצבא. הציבור החרדי לא חש שזו בעיה, ואיש לא זלזל בשירותם של בני ישיבות ההסדר.
מדוע אפוא אנשים כמו החזו"א והרב מבריסק, רבותיו של הרב גולדוויכט, התנגדו באופן כה נחרץ לשירות בני ישיבות בצבא? האם החזון איש לא הכיר את תלמידיו של הרב גולדוויכט? האם הוא לא ידע שניתן לגדל יהודים יראים ושלמים, אוהבי תורה ולומדיה, בתוך ישיבות ההסדר? הרי מדובר במפעל הקיים כבר שבעים שנה.
כדי לענות על כך, ברצוני להציע תרגיל מחשבה. מה היה קורה לו בתקופת החזו"א היו כל הישיבות בארץ ישראל מאמצות את מודל ההסדר: פוניבז', חברון, סלבודקה, מיר – כולן היו שולחות את חניכיהם אחר שנה או שנתיים לטירונות ממושכת ולשירות סדיר של מספר חודשים. האם היה סיכוי כלשהו שמחזור שנתי של הישיבות החרדיות ימנה שלושה עשר אלף תלמידים ומחזור ישיבות ההסדר עוד אלף וחמש מאות?
איני יודע מהי עמדתך בשאלה זו. אם יורשה לי להציע את מחשבותי, אני חושד כי לו שלחו הישיבות החרדיות את חניכיהן לצבא, לא היו היום אלף חמש מאות תלמידים בכל מחזור של ישיבות ההסדר. מספרם היה קרוב יותר כנראה למספר הלומדים בכרם דיבנה של שנות החמישים – וגם זה בקושי. עולם התורה היה נעלם מעל האדמה.
בדיונים המתקיימים בתקופה האחרונה נראה שאנשים מסתכלים על המצב הנוכחי של עולם התורה כמובן מאליו. כביכול מאז ומעולם מנה ציבור שומרי התורה והמצוות מאות אלפים, ומאז ומעולם היו עשרות ישיבות הסדר בכל רחבי הארץ. הם רואים זאת, ואומרים, האם יתכן כי נחוצים שלושה עשר אלף לומדי תורה בשנה? האם כל אותם בחורים הם "עילויים" ו"מתמידים" שאינם מבטלים רגע מלימודם? ומה עם עשרת הבחורים שנצפו בחופשת סקי בשוויץ? ומה עם כל אלו שאינם לומדים ברצינות? מדוע שלא יהיו כמו תלמידי ישיבות ההסדר, המתייחסים ברצינות רבה גם ללימוד התורה וגם לשירות הצבאי?
הללו שוכחים כי ההצלחה הפנומנלית של עולם התורה בשבעים השנים האחרונות היא במידה לא מבוטלת תוצר של עמידה עיקשת של אנשים כמו החזו"א והרב מבריסק. הם הצליחו לטפח חיים קהילתיים אוטונומיים, מוגנים, סטריליים ככל האפשר.
במידת מה, אנחנו נמצאים היום במקום טוב יותר מבשנות החמישים. אולם כפי שנוכחנו לדעת היטב רק לפני מספר חודשים, עדיין מתחוללת בעולם מלחמת תרבות עזה. ציבור שומרי התורה והמצוות נמצא עדיין בעמדת חולשה לעומת הכוחות המתנגדים לו. לנוכח יחסי הכוחות, הקיום של עולם התורה בימינו נדמה בעיני לנס.
בכל פעם שאני נפגש בצעירים בני חמש עשרה או עשרים, שכל מה שיש להם בעולמם הן הוויות דאביי ורבא, אני אחוז השתאות. איך מצליחות הישיבות לעשות זאת? איך מצליחים היום, בעולם רווי הבל, הסחות דעת, רעש, מסכים ושטיפת מוח אידאולוגית, לגדל אנשים שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של הלכה? הלא פלא הוא.
אז נכון. ישיבות ההסדר מצליחות גם הן לעשות זאת. אולם האם הן היו יכולות לעשות זאת לבדן? האם ללא הגב החזק והעוצמתי של עולם התורה הכללי, שהוא גם מודל וגם מצפן לשקיעות בלימוד ולחיים של תורה – האם היינו יכולים לדמיין שיהיו היום אלף וחמש מאות תלמידי ישיבות הסדר בכל שנה?
כשתלמיד ישיבת הסדר נכנס לצבא, ברור לו שהוא נכנס למערכת גדולה מאד שאינה יכולה לעמוד על כתפיו בלבד. הוא יודע שהוא תורם את חלקו, אבל הוא גם יודע שאם לא היו כל שאר האנשים שכל חייהם ומרצם מוקדש להחזקת המדינה, היא לא היתה יכולה לעמוד. מכאן נובעת הכרת הטובה והמחויבות שלו לשאר הציבור הנושא בעול החזקת המדינה. מדוע אפוא כשזה נוגע לעולם התורה נדמה כי הוא יכול לעמוד כולו על כתפי תלמידי ההסדר?
משום מה, רווחת בציבור הדתי־לאומי המחשבה שעולם התורה יכול להתקיים באופן וולונטרי, על ידי התנדבות של יחידים, ורק קיום המדינה דורש התמסרות מוחלטת. בכל מה שנוגע לקיום המדינה, הם מקבלים שמדובר בפרויקט קולקטיבי, הדורש ריבונות מלאה, ציות לחוק, התמסרות וכולי. אולם בכל מה שנוגע לעולם התורה, מדמים לחשוב כי מערכת זו יכולה להתקיים כפרויקט קהילתי חביב.
עולם התורה הוא עולם מקביל ומתחרה לעולם החילוני. הוא "עולם". הוא מצריך אוטונומיה. אם הקהילה החרדית לא היתה שומרת על האוטונומיה שלה (שמירה שבקצה שלה יש גם "ישיבות לנושרים"), עולם התורה לא היה יכול להתפתח. לומדי התורה הפרטיים היו נבלעים בשטף. הילדים שלהם היו זונחים את דרכם ונבלעים בעולם הגדול.
אני שומע לא אחת ביקורת על העולם החרדי מחברי המצליחים לשלב בחייהם תורה עם דרך ארץ באופן מרשים. דעתם אינה נוחה מהזנחת דרך הארץ בעולם החרדי, והם מתלוננים על כך ובצדק. חז"ל אומרים שוב ושוב שהאדם שלם יותר כאשר הוא עוסק גם בתורה וגם בדרך ארץ, והחזו"א ושאר גדולי ישראל שהתנגדו לשירות הצבאי בוודאי ידעו זאת היטב.
אולם התמונה הציבורית הרבה יותר מורכבת ורחבה. קל מאד להסתכל על החרדים בעין רעה ולומר, מדוע הם אינם יכולים להיות כמונו – אנשים המשלבים תורה עם דרך ארץ ועולה בידם? אך השאלה החשובה היא, האם אתם, אותם המצליחים לשלב תורה ודרך ארץ, הייתם יכולים לעשות זאת ללא החרדים?
***
בדבריך ביקשת מהחרדים להושיט יד ולתרום למדינה. אני מזדהה בכל לב עם קריאה זו, ובכוחי הדל מנסה אף לפעול לשם כך. אולם אני צריך להזכיר לעצמי מפעם לפעם כי המחויבות המלאה למשימה קדושה זו, שגם בעיני היא חובה יהודית ותורנית מהמעלה הראשונה, צריכה להתחשב בגודל האתגר המונח לפנינו.
גם אני ממלא פי לא אחת בביקורת על העולם החרדי, ובעיקר על הפסיביות שלו במלחמה על עתיד העם היהודי. אולם אני משתדל גם לזכור כי איני מחזיק על כתפי את האחריות לציבור של מאות אלפי אנשים, נשים וטף השומרים נגד כל הסיכויים על אורח החיים היהודי המסורתי.
ביקורת יש לי הרבה. האם יש לי דרך טובה יותר להגן עליהם מפני הטירוף השורר כיום בעולם? אין לי. אני יודע שלא. עדיין לא. אני נפעם מהיכולת של הציבור החרדי לעשות זאת, ודי ברור לי שאם הם היו קורסים, העולם הציוני־דתי לא היה מחזיק מעמד לבדו.
במסכת ברכות מספרת הגמרא כי חכמי יבנה היו רגילים לומר: "אני בריה וחברי בריה. אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו. כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי, כך אני איני מתגדר במלאכתו. ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט? שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים." כיוצא בו, הישיבות החרדיות אינן מייתרות את מקומן של ישיבות ההסדר, המבקשות להגשים את חזון תורה עם דרך ארץ, אך גם ישיבות ההסדר אינן מייתרות את הצורך בעולם תורה חרדי אוטונומי ומנותק.
נכון, ישיבות ההסדר מצליחות לשים רגל גם בעולם הצבא וגם בעולם התורה. אך האם היה צבא ללא החילונים? האם היה עולם תורה ללא החרדים?
***
כששמעתי על נפילתו של בנך אמיתי הי"ד, אחזו בי חיל ורעדה. סיבה אחת לכך היתה הכאב, אבל היה שם גם יותר מכך. הרגשתי את כובדה של הקריאה לאחריות שהשמעת.
אם הציבור החרדי הוא היתד הנאמן של שמירת התורה והמצוות, המבטיח שתהיה קהילה שלמה שבה הדבר החשוב היחיד הוא מידת הנאמנות של חבריה למסורת היהודית, הרי שעולם התורה הציוני־דתי הוא חיל החלוץ המכשיר את הדרך לחיים של תורה, לתורה היוצאת מתוך בית המדרש אל החיים עצמם.
אני סבור שמלאכה זו לא הושלמה והדרך ארוכה עד שיהודים יוכלו לצאת בביטחון מתוך בית המדרש ולהרגיש כי העולם הזה הוא מקום בטוח עבורם. אומרים בשם החזו"א כי הישיבות של היום הן תיבת נח המגנה על האדם מפני המבול שבחוץ. אם נמשיך אלגוריה זו, הרי שעדיין לא כלו המים מעל פני האדמה ולא ניתן עדיין האות לכך שניתן לצאת בבטחה מן התיבה.
משמעות הדברים היא כי הישיבות החרדיות צריכות עדיין לשמור על האוטונומיה שלהן. אולם לצד זאת, יש תפקיד חשוב מאד לעולם התורה הדתי־לאומי. הוא המחזיק את הקריאה "רב לכם שבת בהר הזה". הוא מגלם במעשיו את השאיפה לחיות חיים מלאים יותר, להוציא את התורה מתוך ד' אמות של הלכה אל העולם הזה, אל חיי המעשה, בשירות הצבאי, בעולם הכלכלה, בשירות המדינה ובכל שאר זירות החיים. גם אם אין אפשרות שעולם התורה כולו יצא מן התיבה, יש חשיבות עליונה שהקריאה לכך תהדהד גם בהיכלי הישיבות החרדיות. אסור שנתרגל לנוחות של החיים המנותקים בתיבה סגורה. אין זה רצון התורה.
בגמרא במסכת יומא נאמר כי הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר את העשירים ויוסף את הרשעים. ברוח זו ניתן לומר כי בנך אמיתי הי"ד מחייב את לומדי התורה. מותו לא היה חלילה לשווא. הוא משמיע את התביעה העצומה הרובצת על בני התורה באשר הם – תלמידי ישיבות חרדיות וישיבות הסדר – להשתדל בכל כוחם להגשים את האידאל שלמענו הוא מסר את נפשו: להיות אדם שלם שעבורו התורה היא תורת חיים.
יהי זכרו ברוך.
Photo by Towfiqu barbhuiya on Unsplash
מאמר יפה, יש בו רק בעיה אחת:
המציאות שונה מהעבר, בעבר עולם התורה כמעט קרס, ואחוזי המגזר החרדי היו נמוכים.
זה לא דומה למצב היום, אם עוד 30-50% ממחזור המגזר החרדי יתגייסו, עדיין יהיה עולם תורה חרדי, פשוט כי המגזר החרדי הרבה יותר גדול.
ועולם התורה הציוני דתי, המופרה מהעולם האמיתי, כבר חזק דיו לעמוד בפני עצמו, ויודע כבר לפתח ת"ח שגם שירתו בצבא.
ההנחה שעולם הישיבות הציוני דתי מקבל את העוגן שלו מעולם הישיבות החרדי פשוט לא נכונה.
הציונות הדתית הצליחה להעמיד מודל של עשרות ישיבות שלא נופלות כהוא זה בתורה ויראת שמיים משל הישיבות החרדיות
אמת ויציב, אבל חושבני שבדיון המהותי והרגיש הזה צריך להבהיר: אין הכוונה להפוך את ישיבות פוניבז', חברון, סלבודקה וכו' (יש כ-100 כאלה המוגדרות: חרדיות) לישיבות-הסדר, כשם שאין כוונה להפוך את ישיבות מרכז-הרב, שבי-חברון, עטרת-כוהנים וכו' לישיבות-הסדר (יש כ-20 כאלה המוגדרות: ישיבות לאומיות שאינן ישיבות-הסדר).
הכוונה היא להקים ישיבות-הסדר חרדיות ממש, אשר בהן ימצאו את מקומם (בכבוד ולא בזלזול מצד קהילתם) אלה שאינם מסוגלים ללמוד שנים רבות ללא-הרף, אלה שאינם רואים את עתידם כאברכים, אלה החפצים בפעילות צבאית-מבצעית למען עמ"י (וכמובן מתגייסים בקבוצות מגובשות), אלה שרואים את עתידם כחרדים העובדים בגלוי ובכבוד בתחומים מכובדים.
כולנו מכירים המוני בחורים, הלומדים למחצה-לשליש-ולרביע, שישיבות כאלה מתאימות להם. כולנו גם מכירים בחורים, בטלים ומבוטלים מלימוד ראוי ומעבודה ראויה, שישיבות כאלה היו מצילות אותם.
ישיבות הסדר חרדיות כאלו אין להם תקומה מהסיבה הפשוטה שלהבדיל מהציבור הדתי לאומי שלישיבות הסדר כאלו הולכים האליטה של הציבור, וממילא שומרים על רמה טובה של שמירת תורה עם דרך ארץ, לישיבות ההסדר החרדיות יגיעו כל ישיבות הנושרים כלומר אלו שגם כך לא לומדים ברצינות ובשילוב הצבאי ייבלעו לגמרי ולא יחזרו לישיבות,
נוסף על כך שבישיבות ההסדר הדתיות לאומיות השילוב מגיע מאידאולוגיה של שילוב ולכן יש להן הצלחה, מה שלא יקרה בישיבות ההסדר החרדיות ששם הפרקטיקה תכתיב את השילוב ולכן זה לא יצלח.
בישיבת מרכז הרב וגרורותיה יש אנשים שכל עולמם הוא הוויות אביי ורבא יש גם אנשים שיודעים לחבר תורה וחיים ויש מגדולי הדור שצמחו משם. הם לא צמחו בשום אופן מישיבת פונוביז אלא מהגרא שפירא שצמח מחברון לפני שקיבלה עליה את מרות בני ברק. הם לא צריכים את עולם הישיבות החרדי וגם הם מתגייסים לשירות מקוצר. אין צורך בשום אופן בכל עולם הישיבות הליטאי בשביל לגדל תח כמו שלאורך ההיסטוריה לא היה צריך. אכן האתגרים היום יותר קשים. בשביל זה צריך בתים שמחנכים לאהבת תורה כמו הרבה בתים בציבור הדתי וצריך לתת את האפשרות למי שרוצה ללמוד עי בניית ישיבות. זה לא המצב בציבור החרדי. המצב הוא שיש מסגרת שאם אתה חי בה אתה חי בתורה ויראת שמים ללא קשר לשאלה האם אתה באמת לומד וירא שמים. המסגרת הזאת כוללת היבדלות מחידושים מודרניים ומחילונים, וממילא מהצבא מחמת שתי הסיבות, חילונים וחידושים מודרניים. חרדי לא יכול להחזיק נשק ביד שהרי אבותינו בפולין לא ידעו מה זה רובה. זו הסיבה שחרדים לא מתגייסים. ולא בגלל עולם התורה.
המאמר שלך כתוב יפה מאד אך בשורה התחתונה התורה היא אותה תורה וההמצאה הזו שבחורי ישיבה יכולים להשאר וללמוד בזמן שחיילים נהרגים על קידוש ה וציבור שלם מוציא את עצמו מהכלל בעצם אומר שהתורה של הכיפות הסרוגות לא מספיק טובה .ציבור שמוציא את עצמו מהכלל שלא יתפלא מדוע מתייחסים אליו ככזה .הגיע העת לגיוס של כולם.הצבא חייב עוד הרבה חיילים.הקונספציה של צבא קטן קרס מול עינינו.יש מספיק דוגמאות לגדולי ישראל ומנהיגי ישראל שגם למדו וגם נלחמו.מספיק להוציא ציבור שלם מן הכלל.האמת היא אחרת לגמרי -הפוליטיקאים חוששים שהמפלגות יתכווצו לאחר שירות צבאי משמעותי שכן חלקם של המגויסים במפלגות החרדיות יירד משמע פחות אלקטורט חרדי ומשמע פחות כבף לציבור החרדי.זו האמת לאמיתה.הגיע הזמן לגיוס חובה לכולם.עת צרה היא ליעקב
כל מילה שכתב הרב גרנות נכונה.ההבדל הוא בין מי שקם ולוקח אחריות ומי שממשיך לקוות שמישהו יילחם במקומו .זה כל ההבדל
לטענתך שיש מצב שבעבר היתה נכונה, בלי בניית עולם התורה החרדי גם עולם התורה הדתי לאומי לא היה מתקיים. אני גם מבינה את הטענה למה בעבר היה צריך לבנות את עולם התורה החרדי באופן הזה, אבל להמשיך לטעון את זה גם בימינו כשעולם התורה הדתי לאומי והחרדים מבוסס ויציב מאוד ומצד שני ישראל עומדת בפני מלחמת קיום זה קבעון וחוזר יכולת להבין שלפעמים המציאות משתנה.
נכון שיש היום המון מורכבויות מול העולם הכללי, אבל זה לא קשור לטענה שצריך לשבת בישיבה וללמוד בלי הפסקה. הטענה היחידה שיכולה להיות לכם מול זה היא שבשביל להתגייס אתם דורשים מסלולים נפרדים וכשרים בצבא. מה זה קשור לכך שצריך רק לשבת בישיבה ולא להיות שותפים במלחמת המצווה להגן על ישראל מיד צר?
אתה גם טוען שבציבור הדתי לאומי רווחת המחשבה שעולם התורה יכול להתקיים באופן וולונטרי, על ידי התנדבות של יחידים, אבל אני ממש לא מסכימה עם הטענה הזאת. מסלול ההסדר לא נועד ליחידים אלא לגידול הציבור כולו בתורה, וגם יש היום בציבור הדתי לאומי ישיבות גבוהות רבות שמגדלות תלמידי חכמים רבים, ממש לא רק יחידים. יש המון דיבור על בניית עולם תורה גדול. וכן, גם מתגייסים בישיבות האלו לצבא.
וכן, אנחנו לא יכולים בלי עולם התורה החרדי, ואנחנו גם לא רוצים לבטל אותו ולהרוס אותו, אבל גיוס לצהל לא צריך לפגוע בעולם הזה.
יש משהו פשוט שתוכלו לעשות: להציע דרך שמתאימה לכם כדי לגייס את אלו שלא לומדים באופן שלא יתקלקלו בצבא, בדרך שמאימה לכם. אבל עוד לא שמעתי קול כזה אפילו לא בודד. לא שמעתי דיונים של חרדים אך אפשר בכל זאת להשתלב במאמץ המלחמתי בלי לעזוב את דרך התורה. איה קולכם?
מאמר כתוב באופו רהוט ומנומק, אך כל כולו מבט לאחור ולא מתייחס למצב הנוכחי בארץ ישראל.
1. המציאות היום, ב״ה, שונה מהותיתמהעבר בתקופת קום המדינה. לאחר השואה הנוראית עולם התורה כמעט קרס, ולכן הייתה חשיבות מהותית לשקמו ולהעמידו על מכונו. לשמחתנו הרבה עולם התורה בימים אלו גדול מעולם התורה שהיה טרם השואה.
2. גם הציבור הדתי לאומי מכיל בתוכו לצד ישיבות ההסדר והמכינות ישיבות גבוהות, וכשם שהציבור מנתב את עצמו כל אחד לפי יכולת הלימוד שלו גם הציבור החרדי חייב לנהוג כך.
3. על גבי זה יש להוסיף את המצב בו אנו נמצאים במלחמת קיום אמיתית, עזרת ישראל מיד צר בה כל אחד צריך לצאת ולהלחם, כל אחד לפי יכולותיו וכישוריו.
הקמת מסגרות המשלבות את עולם התורה עם שירות צבאי נדרשות ויכולות לקום גם בציבור החרדי (בוודאי לקבוצות הצעירים שלא מתמידים בלימודם, וזאת בלשון המעטה).
השירות הצבאי בשעת מלחמה לא נופל מלימוד התורה וידועה אימרתו של הרב אויירבך שבאו לשאול אותו על עליית אנשים לקברי צדיקים שיעברו את הכביש וילכו להר הרצל לפקוד את קברי החיילים הקדושים.
אם הציבור החרדי ירתם למשימה יש ביכולתו לשנות מהותית את אופיו והצביון של השירות הצבאי וכך יצא על עם ישראל נשכר.
בתפילה לביאת גואל צדק, במהרה בימנו.
למה כזה ארוך
א. לולא החרדים עולם התורה לא היה מתפתח?
במה עולם התורה התפתח? ריבוי ישיבות אינו התפתחות.
ב. הכותב הנכבד מציג 13000 בני ישיבה ולא לוקח בחשבון את הכוללים
א. הרב יוסף בדבריו, כמו רוב מנהיגי הציבור החרדי שהתבטאו בעניין- לא טענו כך. ייתכן מאד שזה מה שהם חושבים, אבל עצם העובדה שהם נוקטים טיעון פסאודו הלכתיים, או סברות חצי משכנעות- מלמדות על איזה נומך בשיח. כל האומר אין לי אלא תורה…
ב. דרך ארץ מביא איתו גם איזו ישרות. ציבור עם סגנון צייתני או מעריץ – שאינם קשורים ליראת שמים או מצוות התורה, אינו בהכרח מופת שיש לשמוח שגדל ומתרבה.
ג. ועצם הטיעון – לטעיימך, מתי זה כבר יהיה מספיק? מתי תוכל להגיד שהמחיר, שאתם וכולם משלמים, עולה על הצורך בהגדלת המוץ שישמש את הגרעינים הנדירים?
ראשית צריך להגדיר מי הם גדולי תורה בדורנו. שנית מי הם גדולי הדור.
בנוסף מעולם לא היה מצב שלא עבדו אלא התפרנסו מן הציבור. צא וראה מה כתב הרמב״ם על כך. בצוק העיתים השתנו דברים אך בזמן מלחמת מצוה להצלת ישראל מיד צר כולם יוצאים כולל שבט לוי.
לכן היום בחלקים נדרשים של צהל תכנס וגם תצא חרדי
ברגע שתחליטו לשרת. הצבא יצטרך לתת פתרונות ולא להפך.
וזה על רגל אחת
המאמר כתוב יפה מאוד וגם יש בו דברי טעם והיגיון בעיניי, ולדעתי אכן שמירת פך השמן הטהור על ידי החרדים ראויה להערצה בכל קנה מידה שהוא. ממש כך.
אבל המאמר כתוב במילים מכובסות כאילו הכותב מנסה להסיח את דעתנו מן המציאות.
( לצערי אולי לא תפרסמו את דבריי כי אולי קשה לכם עם דברי אמת קשים).
הרי המציאות היא שהחרדים מזלזלים בתורתם של הסרוגים וברבנים שלהם, שהם לא מספיק גדולי תורה לדעתם.
הרב גולדוויכט שהובא במאמר נשלח על ידי החזון איש כדי להציל את הסרוגים והוא זלזל בהם, וגם הרב יוגל נשלח לשם כך.
החרדים גם לא מוכנים להגיד תפילה לשלום המדינה מתוך שנאה וזלזול למפעל הציוני ולהרצל או בן גוריון. החזון איש אמר שמדינת ישראל היא טריפה ולכן לא תחזיק יותר מי"ב חודש כדין בהמה טריפה, אבל התברר שהמדינה כן החזיקה.
הרב שח כתב בכתביו שהכיפה הסרוגה זה כמו מכסה שמכסה על סיר טריפה, ואפילו במכסה יש חורים.
החרדים, בייחוד הליטאים, מזלזלים לגמרי בסרוגים ולא מכירים טובה על כל מה שהמדינה נותנת להם.
ההיפך, הם אומרים שהמדינה צריכה להודות להם שהיא זוכה להחזיק לומדי תורה.
החרדים לא לומדים לימודי ליבה ולכן נופלים עול הציבור הדתי והחילוני שמפרנס אותם בעל כרחו בגלל הסכמים קואליציונים, כי פשוט החרדים יולדים הרבה ויש להם כוח דמוקרטי של אצבעות בהצבעות.
זה לא הסכם יששכר וזבולון אלא יששכר שכופה על זבולון, שלא מאמין בהסכם. יששכר וזבולון האמיתיים העריכו זה את זה אך החרדים מזלזלים בזבולון.
בנוגע לעלייה להר הבית, הרב יצחק יוסף אמר שהרבנים שמתירים עלייה הם רבנים מליגה ג', ד'.
החזון איש הבטיח שלא יפלו טילים בבני ברק ולכן החרדים חושבים שהמלחמה היא עסק של הציונים כי התורה מגנה. אך אם חלילה יש סכנות במודיעין עילית או ביתר עילית, הם מיד מבקשים מהצבא להגן וגם שייתן להם נשקים, כי כשזה נוגע להם הם מבינים שהתורה לא מספיקה.
גם כשבבני ברק היה גל גדול של גנבות, החרדים הקימו ארגון שומרים כי זה נוגע להם.
בבית חולים אין כמעט רופאים חרדים ( אלא אם זה חוזר בתשובה או גדל בחו"ל), כי החינוך החרדי לא מאפשר זאת, ולכן רופאים ציוניים דתיים וחילונים מרפאים את החרדים, ןהיות וזה נוגע להם באופן אישי הם יודעים להודות, אך למדינה לא מוכנים להודות אלא רק לזלזל. אילו הרצל היה רופא מנתח, המשפחה של המנותח הייתה מודה לו.
כואב כואב כואב.
פשוט לא משכנע.
העולם החרדי חי בניגוד מפורש לתורה ולהלכה, ואתה לא מביא פה צידוק אחד לעניין.
כל אדם שמכיר את העולם החרדי ועולם הישיבות יודע- החינוך החרדי לבנים נכשל.
הניסיון להציג את עולם הישיבות כהישג, כאשר כולם יודעים מהו המצב האמיתי הוא זריית חול.
הצבא עדיין לא מוכן לגיוס חרדים. אפשר לצעוק עד מחר אבל לפי חוקי הצבא נשים קודמות לשומרי מצוות ולכן יכולים לכפות על שומרי מצוות דברים המנוגדים (שירת נשים, צבא מעורב) להלכה.
המציאות באמת מורכבת,
לצערי הציבור הדתי לאומי במובן מסויים נמצא בכיס של הצבא ולכן לפעמים נתקל בבעיות
דרך אגב על הבעיות שומעים, אבל בדרך כלל רוב החיילים לא מגיעים למצבים האלו. למשל שירת נשים בדרך כלל זה פשוט נפתר בצורה שקטה, רק כשיש בעיות זה יוצא לתקשורת.
אבל כל הבעיות האלו הן כי אין לנו מספיק שיניים להתעקש על זה, אבל הציבור החרדי בגלל שהוא לא בכיס של אף אחד יש לו יכולת להציב תנאים לגיוס שלו, אל תפטרו את עצמכם בטענות בלי שבגלל ניסיתם. עם תנסו וישימו לכם גלגלים תוכלו לטעון את זה.
חצאי אמיתות. כל דעביד רחמנא לטב עביד. נגמר איפה שמתחילה מדינת ישראל. או שזה לא רחמנא. או שזה לא טב.
אין שום שותפות אמיתית משום סוג שהוא. זו האמת ואין בלתה.
בכמה קהילות חרדיות נאמרת תפילה כל שהיא לשלום המדינה?
ישנה בעיה כפולה.
נכון שיש בישיבות בחורים שלא ממלאים את הסדרים בישיבה.
הדרישה שילכו לצבא יש בה הגיון, אבל בחור כזה ילך לצבא, מי יכול להבטיח שהוא יצא מהצבא כמו שנכנס אליה מבחינה רוחנית.
מי מוכן לקחת אחריות ע"כ.
מצד שני בחורים בעלי יראת שמיים ובעלי ראשים מוצלחים. אם תיהיה אופציה של ישיבת הסדר מי מבטיח לנו שהם לא יתפתו ללכת לשם ואז עם ישראל יפסיד את גדולי הדור של הדור הבא.
גדולי ישראל לקחו את השיקול הזה בחשבון. והם הכריעו שבחוק צריך להיות במסגרת ישיבה קדושה.
אבל אם הוא עזב את הישיבה ומתעסק בדברים אחרים. לייב ללכת לצבא.
הבעיה היא, שבצבא ישנה ירידה רוחנית גדולה. ואת הפתרון לירידה הזאת הצבא צריך לתת פתרון.
אם לא למד כשהיה בישיבה, מה ה"רמה הרוחנית" שלו מלכתחילה? במקום לשבת ולהוציא זמנו לריק לא עדיף שיהיה יותר תורם גם יהיה פחות חרדי?
טיעון ממש חלש כי תמיד הוא נכון, הרי הבחור יתחתן וילך לעבוד, ילך לסופר וכדו׳׳ ומי ערב לנו שלא יתקלקל?
כבר אמרו חכמים ממני כי לכל דבר יש סיבה. טובה ויש סיבה אמיתית. המאמר מנתח את הסיבה הטובה. הסיבה האמיתית כיום מתומצתת במאמר שנכתב לפני הבחירות לבית שמש. הכותב מסביר שכרגע מתנהלות שתי מערכות, במערכה ההיא הם עושים את ההשתדלות שלהם ואנחנו את ההשתדלות שלנו אבל במערכה על בית שמש צריך לצאת ולהלחם כפשוטו. בקיצור הסיבה האמיתית היא אגואיזם ערכי. אף מוסד (ישיבה) לא יתבטל מאליו ואף אם לא תוותר על שינה נטולת דאגות. לשבחו של הכותב אומר שלפחות הוא לא נגרר לקלישאות של מגנא, מצלא ודומיהם
אם היו אומרים בישיבות החרדיות מי שבירך לחיילי צהל ומתפללים עליהם ומודים להם על השמירה ועל כך שהם מאפשרים לציבור החרדי לחיות בבטחון וללמוד תורה בשקט, אולי היה ניתן לקבל את דבריך. אבל כל עוד יש כזה זלזול והתנשאות בישיבות החרדיות על הישיבות הדתיות לאומיות ועל חיילי צהל ואין שום תחושת שותפות, דבריך הם עוד ניסיון לא מוצלח להגן על עיוות מוסרי וערכי שהחברה החרדית שבויה בו.
מילים מדויקות.בהפגנות החרדים נגד גיוסם לצבא נשמעות לא מעט קריאות כמו "נמות ולא נתגייס"ו"נאצים" כלפי השוטרים.זה אומר הכל ואין צורך בנסיון מאולץ ןשקרי להלבין את מה שאינו ניתן להחבנה
עוד נקודה חשובה שהגישה החרדית מפספסת: תארו לכם איך הצבא היה נראה אם המוני חרדים היו מתגייסים. כבר היום ההשפעה של הדתיים הלאומים על הצבא היא גדולה. ההסתגרות של החרדים מונעת את השפעת עולם התורה על עם ישראל וזה חטאם הגדול!
צודק! אין מה להוסיף …
השלום והברכה.קראתי בעיון את תגובתך לרב גרנות .יש בו פספוס גדול וזה ההתעלמות המוחלטת שלך ושל רבים כמוך מהחבר"ה שתורתם אינם אמונתם .ועל זה בוכה הנביא. ההתרסהנ כלפי ציבור גדול שאינו לומד !! אלא עובד ומבלה וחוסה בצילם של אלה שאכן תורתם אמונתם.אני מצפה שיקום מנהיג תורני .ידפוק על השולחן וירים סוף סוף את הכפפה.
מילים מדויקות.בהפגנות החרדים נגד גיוסם לצבא נשמעות לא מעט קריאות כמו "נמות ולא נתגייס"ו"נאצים" כלפי השוטרים.זה אומר הכל ואין צורך בנסיון מאולץ ןשקרי להלבין את מה שאינו ניתן להחבנה
ל'אמת' היקר,
אתה מדבר על הפגנות ה'פלג הירושלמי' מיעוט קטן ודוחה, עם דעות אינפנטיליות וילדותיות מאד, שהציבור החרדי סובל מהם יותר מכל אחד אחר. בכל מקרה בהחלט חסרים אנשים הן ברחוב החרדי והן ברחוב הדתי לאומי שמכילים את המורכבות הזאת באמת.
בישיבת מרכז הרב וגרורותיה צומחים תח שעולמם הוא לא רק הוויות דאביי ורבא אלא גם דבר גדול בלימוד שאר תחומי התורה, תח מגדולי הדור שיודעים לחבר תורה וחיים. בשביל לגדל תח שכאלה לא צריך את כל העולם החרדי כמו שלא היה צריך לאורך ההיסטוריה. אכן האתגרים היום יותר קשים. מה שצריך זה בתים שמחנכים לאהבת תורה כמו שיש לא מעט בציבור הדתי, וישיבות שמאפשרות לבחורים שחשקה נפשם להשתקע בעולמה של תורה. מה שקורה בציבור החרדי זה שיש מסגרת שמי שחי בה נחשב כירא שמים לומד תורה בלי קשר לשאלה האם הוא באמת ירא שמים ולומד תורה. מסגרת שכוללת שני אלמנטים חשובים של היבדלות מהחילונים והסתייגות עמוקה מחידושים מודרניים. בגלל שתי הסיבות הללו חרדים לא מתגייסים. לא בגלל שמירה על עולם התורה. את ההיבדלות מהחילונים עוד היה אפשר לפתור עי גדודים נפרדים לחלוטין. אבל את המודרנה הצבאית החרדים לא יכולים לסבול. חרדי לא יכול להחזיק ברובה שהרי אבותינו בפולין לא ידעו מה זה. הם יצטרכו להפנים שהעולם אכן מתקדם ומבוסס על חידושים מודרניים מכאן הדרך קצרה לחופש מוחלט בנושא הסמארטפונים ולנפילת כל החומות.
השלום והברכה.קראתי בעיון את תגובתך לרב גרנות .יש בו פספוס גדול וזה ההתעלמות המוחלטת שלך ושל רבים כמוך מהחבר"ה שתורתם אינם אמונתם .ועל זה בוכה הנביא. ההתרסהנ כלפי ציבור גדול שאינו לומד !! אלא עובד ומבלה וחוסה בצילם של אלה שאכן תורתם אמונתם.אני מצפה שיקום מנהיג תורני .ידפוק על השולחן וירים סוף סוף את הכפפה.
הדיון על בחורי הישיבות.חשוב. אך פרקטי יותר לדבר על ציבור העובדים. 57 אחוז מהגברים החרדים עןבדים 90 אחוז מהם לא עןשים שירות צבאי. למה?
פעם להערכתי כ30 אחוז היו עושים שלב ב ומילואים.
למה היום זה לא יכול לקרות.
כן כל אותם אקדמאים. בנקאים. מורים עו"ד.
סופרי סתם. כשהם יתגגיסו בחורי הישיבה ינשמו לרווחה.
חכים רבנים מנהיגי ציבור אני חלוק על דעתכם לגבי לומדי תןרה.
אבל על מה שמוסכם אינכם עושים דבר. תגידו אנו לא ניגע בלומדי התורה ולא נגביל את.מספרם אנו נשמור על עצמנו כחברה לומדת. אנו גם לא נדפגייס צעירים כי אנו חוששים מחילון.
אבל אנו מבקשים מבנינו מכל בני קהילתנו כל מי שמסיים את.פרק הכולל תתגייס לצבא ל3 חודשים ותעשה מילואים עד גיל חמישים.
אליהו יקר
טעותך במאמר זה, היא טעותו הגדולה של הציבור המתקרא חרדי.. טעות שאף מאמר כזה ועוד עשרות רבות הדומים לו והמופיעים באתר זה – לא יצליחו לייפות.
טעות שקשורה למושג "עולם התורה".
מניין לך המושג הזה? מהיכן נובעת ההנחה הכמו אונטולוגית שישנו 'עולם', שכולו תורה? הנחה שיש להתייחס לתורה במושגים כאלו אשר משדרים התאהבות בממסד והתעלמות…. ממה? מהתורה עצמה!
היכן מצינו שלומדים תורה רק בשביל להחזיק את "עולם התורה"?! הדבר הזה הוא חידוש חרדי (למרבה האירוניה) של עשרות השנים האחרונות, ואכן, צריך עיון על החזו"א, על הרב שך ושאר הגדולים שהזכרת מהיכן המציאו חידוש זה.
(אתם מוכרחים להבין, האתוס החרדי הוא חידוש, הוא חידוש עצום, דוקא בגלל שהוא מנסה לשמר, אך לשמר את מה שכבר איננו.)
נסתכל רגע אל גדולי הדורות, האם מי מהם למד או לימד כדי לשמור על 'עולם התורה'? הם למדו תורה לשמה – לשם התורה, ולא לשם סובסטנציה אבסטרקטית לה קראו "עולם התורה". הם לא דבקו, כמו הציבור החרדי, באיזה שהן הנחות חסרות בסיס על האופן ועל הכמות בהן התורה צריכה להילמד.
נשאל זו אחרת, מי אמר שהתורה חפצה בקיומו של "עולם התורה"? לו יצוייר מצב בו לימוד התורה סותר את ציווי התורה – פשוט שצריך להישמע לציווי. קיום רצון התורה קודם למושג המופשט והממוצא "עולם התורה". אבל אצל הציבור החרדי – קיומה הוא ביטולה.
בדבריך אתה מוכיח את חוסר המודעות העצמית החרדית. ועצוב שכך. ציפיתי מהכתבות המובאות באתר זה להיות מעט מפוכחות יותר.
תמיד אמרם שאתם מחזיקים את החילונים כאן אתה אומר שאתם מחזיקים גם את הדתיים….וכל זה רק נותן כוח לחילונים שחושבים שהם מחזיקים אותכם. תפסיקו לפחד
שני כשלים שמצאתי במאמר:
1- הכותב טוען שקיום עולם התורה החרדי הוא זה שמאפשר את קיום עולם התורה הדתי לאומי. ובכן, איך בדיוק? אין שום הסבר. שום טענה מבוססת. רק "אני חושד כי"
2 – הכותב מדבר על ישיבות ההסדר כ"חיל חלוץ" הפועל בשותפות עם ה"יתד הנאמן". מן תיאור הרמוני של של שניים המשלימים אלו את אלו. זו טענה חסרת כנות. הציבור החדרי ובטח הליטאי לא רואה את עצמו כחלק ממבנה הרמוני עם הציבור הדתי ועם עולם התורה שלו אלא מזלזל ובז לציבור הדתי ולישיבות ההסדר. בציבור החרדי רווחת התחושה שגדולי הדור ה"אמיתיים" נמצאים אצלינו והישיבות הרציניות "באמת" נמצאות אצלינו.
בזמן המלחמה מתגלה קלונו של הציבור החרדי, פתאום לדבר על מערכת הרמונית עם מי שעד אתמול זלזלת בו זה חוסר יושרה.
בתור אחד שלמד בישיבה גבוהה הרבה שנים ומכיר את עולם התורה הציוני דתי לפני ולפנים, אני חייב לומר שהכותב שהכותב לא יודע על מה הוא מדבר.
יכול להיות שבעבר עולם התורה הציוני דתי לא היה יכול להתקיים ללא מקבילו החרדי, אבל זה כבר מזמן לא כך.
אין כבר זכר לרמים חרדיים, יש כבר לא מעט מודלים לחיקוי זצוק"ל ויבדל"א מתוך הציונות הדתית, וגם לימוד העיון מקבל גוון שונה ממה שנהוג בעולם החרדי. ואני לא מדבר על לימוד מחשבה ותנך, שבתחום הזה עולם התורה החרדי נמצא בפיגור משמעותי מאוד, כל שכן בסוגיות של חיבור של התורה והחיים.
רוב ככל הרבנים ותלמידי החכמים בציבור הדתי לאומי שירתו בצבא, חלקם אף שירות מלא ויותר, ומתנדבים לשירות המילואים. השירות הצבאי לא פגע בהם, ולעיתים קרובות אדרבה, רק הוסיף לבניין האישיות ולהכרת המציאות, דבר שחשוב לא פחות מעוד מסכת בעיון.
על השאלה האם היה עולם תורה ללא החרדים, התשובה כנראה היא לא, אבל על השאלה האם יהיה עולם תורה ללא החרדים, או ללא עולם התורה החרדי כפי שהוא היום- התשובה היא כן בצורה חד משמעית. החי כבר נושא את עצמו.
קיומו של הציבור החרדי כפי שהוא אולי היה מוצדק בעבר, אבל זמנו כבר תם. אין לו מקום בהווה ובעתיד. הציבור היקר הזה צריך להתקדם לשלב הבא, לשלב שהוא מביא את האור הגדול שיש בו לכל מרחבי החיים. אני מאמין שהוא יוכל לעשות את זה בצורה מופלאה.
ואם אין בכוחו של עולם התורה החרדי להאיר את כל מרחבי החיים, אז צריך לעשות חשבון נפש גדול מאוד מאוד…
נכון מאד
בעבר השיטה החרדית היתה מתאימה, היום כבר לא. לכן תמיד התשובות וההסברים הם על העבר.
לצערנו אין אף אדם היום עם כתפיים מספיק רחבות כדי לשנות כיוון. במיוחד שיש את כל "ההנהגה" העסקנית והפוליטית עם אינטרסים הפוכים מהאמת.
לדעתי בסופו של דבר השינוי יגיע מלמטה
גם במזרח אירופה שלפני השואה מספר לומדי הישיבות היה קטן מאוד ביחס לאוכלוסיה היהודית. רוב אלו שלומדים בישיבות עושים זאת כי זה המסלול ואם הם יסטו ממנו הם יאבדו את הקהילה. אגה מספר החרדים שעוזבים את הדת שווה כמעט למספר החילונים מהציבור הדתי לאומי )באחוזים( ולכן רואים שלא הצבא הוא זה שגורם אלא החיים גורמים. החרדים חיים בעולם שאינו מחובר למציאות.
מתוך כבוד עצום לעולם התורה קשה לי עם תוכן הכתבה . ראשית האם יש אווה אמינה כי בני תורה פטורים ממלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר ?
האם בשל פחד מקלקול אנחנו לא מקיימים מצווה ?
שנית ב"ה הציבור החרדי גדל . אנחנו יכולים להתעלם מזה ?
והכי חשוב , כל מי שקצת מבין יודע שלפחות שליש לא לומדים . מה איתם ?
ראשית, כל הכבוד על השיח הכנה והמכבד.
שנית, יש פיתרון פשוט לבעיה. אחינו החרדים, אין צורך בפלפולים והשוואות, תציעו אתם את האופן בו יהיה לכם נכון לשרת ותשלחו לשם את כל מי שלא הולך להיות גדול בתורה או ללמוד כל חייו. אין צורך בהתנצחויות והוכחות, כל מי שלא עתיד להיות תלמיד חכם, שיתגייס באופן בו הציבור שלכם יכול להתגייס, תציעו מה כן, לא למה לא.
ויש לי הצעה משלי:
החוסר הכי קריטי כרגע של הצבא הוא במסה גדולה של לוחמים המתמחים בלוחמה בשטח בנוי, לכשערביי יו"ש וישראל יפתחו במתקפה, אין לנו מספיק לוחמים לעצור את הטבח שמתרגש לבוא עלינו.
הצעתי היא שיפתחו מסלול מקוצר לצעירים חרדיים שכולל חודש טירונות ועוד שלושה חודשי אימון בלחימת שטח בנוי (לש"ב) כמעט ואין יחידות מיוחדות בצהל שמתאמנות כל כך הרבה זמן על לש"ב.
אחרי זה יהיו מילואים ביישובי תפר של שלושה שבועות בשנה – שבוע אימון ועוד שבועיים קו. זה כל השירות! זה יפתור בעיה גדולה לעמ"י יעשה שירות של חרדים בתנאים מיוחדים להם בהפרדה מוחלטת משאר צה"ל, ובא לציון גואל.
בקיצור אחינו החרדים, אל תגידו למה אתם לא מתגייסים, תציעו איך כן, כמה כן וכל מה שאתם צריכים כדי להיות הגונים איתנו, אנשי תורה שאוספים את מתיהם בכל בית שני ורואים אתכם מתפלפלים למה זה לא מדוייק לכם. שאו בכתף יחד עם אחיכם כל בית ישראל.
נכוו מאד!
לא יעזרו כל הפלפולים שלך להצדיק מי שלא מתגייס. מי שלא בא לעזרת ישראל מיד צר עובר על לא תעמוד על דם רעך ובמלחמת מצווה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. תמשיך לשקר לעצמך ולישון טוב בלילה כשאמהות לחיילים לא ישנות בלילה ואתה ישן כמו תינוק. אתה לא רב אתה ערב רב
מתנהל פה דו שיח רציני ומכבד, מנומק ואחראי. למה לדבר בשפת ביבים?
המושג 'עולם התורה' הוא לב הבעיה, וצריך קודם כל להבין את משמעותו. החרדים מייצרים מצג שווא כאילו בלי הישיבות אין תורה, או שלא יתקיים 'עולם התורה'. אבל מהו עולם התורה?? זהו מפעל מפואר עם המון תקציבים שמטרתו לגדול ולגדול בכל מחיר. צריך להבין שיש פה הרבה כסף וכח, וכל פגיעה בעולם המפואר הזה כביכול, היא קודם כל פגיעה בתקציבים ובכוחם של עסקנים והפוליטיקיאים החרדים. הרי התורה יכולה להתקיים גם בלי 'עולם התורה' של הישיבות החרדיות, או לחלופין יכולה להתקיים ע"י צעירים חרדים אחרי צבא. אבל אז הם אומרים שלא יהיו צעירים חרדים אחרי צבא, כי הצבא ף יהרוס את אלו שאמורים להיות הכי חזקים באמונתם…
אבל יש לי רעיון: אם הצבא כזה נוראי, אז אפשר להתגייס למשטרה ולמג"ב. עשינו עסק?
תודה מקרב לב
על תשובה בהירה ,מנומקת,מכובדת
ו..נכונה
אבקש להסתכל על הנאמר מנקטדת מבט אחרת . מדינה דמוקרטית מושתת על ערבות ומחוייבויות של אזרחיה . של כל אזרחיה .
שירות צבאי הינו שירות חובה לכל האזרחים . במרוצת השנים ,תנאי חובה זה הטשטש בתוך אוכלוסיות מסויימות .
מנגד קיימות זכויות המוקנות לנו כאזרחים באופן אוטומטי . הזכות לבחור ולהבחר , קצבאות שונות ועוד .
ככל שאזרח מחליט לא למלא את חובתו האזרחית( שירות צבאי) , הרי שויתר גם על זכויותיו המוקנות לו כאזרח .
לימוד התורה הינו ערך חשוב ונעלה , אך לתפיסתי , כל אימת שהלימוד נעשה על חשבון אחרים , זה פסול מעיקרו .
הצבא יצטרך להתאים מסגרות לגיוס חרדים ,
על מנת לאפשר השתלבות נאותה ומתחשבת. בהערכה , דתי לאומי מודאג .
דרך ארץ קדמה לתורה
הכותב מתעלם מסוגיית בסוגיית הסיכון. החרדים אינם מסכנים את עצמם וגם אינם יכולים לסכן את עצמם ב"אוהלה של תורה", ולכן הם מאבדים את הזכות המוסרית לטעון טענה כלשהי מול אלה שכן מסכנים את חייהם, או על על פנים מוסרים אותם על מזבח החובה לשרת במקום שהם אינם רוצים/מעוניינים להיות בו.
מדהים וקולע, גם אם עולם הישיבות הסדר היה מחזיק לבדו היו לנו 3000 בחורים?!
החילונים משתמטים מהתפקיד של עם ישראל ובוודאי שאין לנו נחיתות לעומתם
1. צבת בצבת עשויה. מסתבר מאוד שהיה ניתן לגדל עולם ישיבתי עם אחוז משמעותי של ממשיכים בכוללים אם היו מאמצים מודל של הסדר חרדי משופר, ה"כולא" את התלמידים עד גיל 27.
2. כיום יש ניפוח מלאכותי של עולם הישיבות, כולל עוברי אורח או כאלו שאי אפשר להם לעסוק בתורה ועוסקים.
3. ראינו לאן האוטונומיה הגיעה. איננו מסוגלים לנהל עולם כזה עם חישובים רציונליים ולצערי הרב הדבר מתבטא החל מענייני הישיבות וכלה בעכברי בני ברק.
4. בל נשכח שמה שאתה קורא עולם הישיבות בזמנו היה מצומצם בהרבה בכמותו, אבל משמעותי פי כמה באיכותו וכפי הנראה הא בהא תליא. אם הישיבה היא תיבת נח – מרובות בה החיות, אם היא מוסד למעוניינים בלבד היא יכולה להיות וולוז'ין. עצם המונח עולם הישיבות וההבטה על הישיבות כעולם נפרד הם טעות שעולה לנו ביוקר ואכמ"ל.
עם כל הכבוד, אין שום תירוץ הלכתי, מוסרי, או מחשש שמא יבולע להם מבחינה רוחנית, לפטור גיוס ציבור שלם, גדול, שמונה כיום כ- 1.5 מיליון איש, תחת הקמת מסגרות מתאימות, והצבא צריך להערך לכך כמובן. ואין מה להוסיף עוד על דברי הרב גרנות!
לא ילד אני ואיני זוכר תקופה בה כל כך הרבה ת"ח ובני תורה מהציבור הדתל"י הפנו האשמות קשות כל כך לציבור החרדי. משהו עמוק קורה. דווקא בתקופה הזו פתאום מעלים אברכים עם כיפה סרוגה ואמ 16 לתורה בחניכי הישיבות ועושים להם מי שברך עם דמעה בעין. אבל זה מאוחר מדי. יש גם כעס, אבל תחושה עמוקה שאין פה בית הלל ובית שמאי כמו שחשבנו. אלא פרושים וצדוקים. תורת הציבור החרדי הולכת ומאבדת קשר למעמד הר סיני וגדולי ישראל שבדורות עברו. השיח של הרב לנדא בראשית המלחמה כשהוא טוען "שאין בכלל הגדרה של מלחמת מצווה ואינך מבין בזה כלום אז אל תדבר", הפתיע אותי מאוד. זה לא "נסתר", יש סוגיות ברורות שנלמדות מכל הש"ס, והוא מתעלם מקיומן. פתאום אני מסתכל על המשנה ברורה דרשו בארון ושואל את עצמי על ישרות התורה בעצמה. אלו שאלות חדשות ומסוכנות. אחיי החרדים איבדתם את הצפון.
המאמר למעלה מלא באהבה כנה ורצון לשיתוף פעולה, אבל הידיים שהמתינו שם 70 שנה [לא פוליטקאים אלא בני התורה], כבר לא באוויר כדי לתפוס. כן אנחנו "דורשים" שינוי בהנהגה המעשית ולא אפולוגטיקה ופלפולים!!
חיזרו לארץ ישראל, לקדושת האומה, לברית בין הבתרים ולערבות של בית ישראל.