צריך עיון > סדר שני > החטא, החוטא והתשובה

החטא, החוטא והתשובה

התשובה אינה אמורה להיות ניסיון לנקות את מצפוננו ולהתנקות מהכתם שמטיל בנו החטא, אלא מאמץ להיות טובים יותר, שלא נחטא בפעם הבאה שיזדמן לנו ניסיון.

כ"ו אלול תשפ"ב

אחת המצוות החשובות ביותר בעולמו של היהודי המאמין היא התשובה. מצוה זו אינה עוסקת במעשה או באיסור ספציפיים, אלא מקיפה וחובקת את כלל המצוות ונוגעת לכל אדם בכל זמן: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַּעֲשֶׂה, אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵ-ל בָּרוּךְ הוּא.[1] מצות התשובה מאפשרת לאדם לכפר על כל עוונותיו, ואפילו היה רשע כל ימיו, כפי שמפורט בדברי הרמב"ם ובשאר פוסקי ההלכה.

תשובה שיש בה בשורה היא התשובה השמה במוקד דוקא את החוטא ולא את החטא. תשובה זו ממקדת את האדם בתיקון עצמי ובשיבה אל ערכי התורה, במקום ללפף אותו בייסורים אינסופיים על עבר שאין להשיב

מהי עניינה של מצוה זו? התלמוד במסכת מכות אומר שחייבי כריתות יכולים להפטר לגמרי מעונש על ידי תשובה.[2] הרמב"ם גם הוא מציין שהתשובה מכפרת על כל העברות, דהיינו שהיא מאפשרת תיקון כלשהו של החטא, גם אם היא אינה פוטרת לגמרי מעונש.[3] ממקורות אלו ודומיהם ניתן להסיק כי הרעיון העומד בבסיס התשובה הוא כפרה על מעשים שנעשו בעבר, ומחיקתם כאילו לא נעשו. התשובה היא בעצם תיקון של ההשלכות השליליות של החטא.

במאמר זה אצביע על בעייתיות מסוימת בהסתכלות זו, ואנסה להציע גישה המציגה את מצות התשובה במובן של תיקון האדם, ולא של מחיקת החטא. הכוונה העיקרית של התשובה אינה ביטול של החטא, אלא תיקון ושיפור של האישיות. מגישה זו ניתן לגזור לקח כללי על יחסה של התורה אל המצוות והעברות, ועל תפקידם של ימי התשובה הגדולים של חודש תשרי.

 

האם ראוי לנסות למחוק את החטא?

הבעיה בגישה הרואה בתשובה כפרה על החטא ומחיקת העבר היא הקושי להבין כיצד ניתן למחוק מעשים שנעשו כאילו לא היו. מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת. כשם שכלי זכוכית שהתנפץ לא יכול לחזור לתיקונו כאילו מעולם לא נפל, כך מעשה שאדם עשה, בין טוב ובין רע, לא יוכל להמחק באורח פלא כאילו לא היה. העבר חקוק בסלע. אי אפשר לשנותו.

גם אם נטען שהתשובה היא בבחינת נס – מנגנון מופלא המאפשר להחזיר לאחור את הסרט הנע של הזמן, לחתוך ממנו את סצנות העבר ולגלול חזרה לרגע ההווה, יש בעיה אחרת, בסיסית יותר, בגישה זו. התייחסות לתשובה כאל מנגנון הפועל על מעשה עברה ספציפי עלולה להחמיץ את המטרה העיקרית שלה.

אדם המתמקד במחיקת הרושם של העברה אינו מתקן את עצמו: במקום להתמסר לתהליך שנועד לעזור לו להיות אדם טוב יותר, הוא ממוקד במחיקת הכתם שיצרה העברה

תהליך החזרה בתשובה מגיע מתוך התבוננות וחרטה על המעשה. כלומר, אדם המתעורר לעשות תשובה מבין שעשה משהו רע, ושואף לחזור ולהיטיב את דרכו. אולם אדם המתמקד במחיקת הרושם של העברה אינו מתקן את עצמו: במקום להתמסר לתהליך שנועד לעזור לו להיות אדם טוב יותר, הוא ממוקד במחיקת הכתם שיצרה העברה. התשובה נתפסת בעיניו חומר ניקוי שנועד לכבס את הרושם שהעברה הותירה בו, כך שהמיקוד אינו בשאלה איזה אדם הוא רוצה להיות אלא בשאלה כיצד להעלים את הכתם שהעברה הותירה. תהליך החזרה בתשובה מתמקד בעבר ובמעשה ספציפי ולא באדם עצמו ובמצבו היום. עבודת התשובה במקרים אלה היא תועלתנית, והיא מחמיצה את העומק של תהליך התשובה.

ברומן הגדול של דוסטוייבסקי, החטא ועונשו, מתואר הדחף הנפשי לניקוי האשמה, לכפרה, בצורה מופתית. עלילת הסיפור נסובה על סטודנט פשוט, רסקולניקוב, שאינו אדם רע במיוחד, שבתקופה של משבר רוצח זקנה שברירית, מלווה בריבית, שהוא חייב לה כסף. הוא מנסה לטשטש את המעשה כדי לחמוק מעונש, אך נתקף בחולי ובייסורים בשל האשמה הרובצת על מצפונו. המחבר מגולל את ייסוריו ואת חיפושיו אחר ישועה. העלילה מתארת את השאיפה לישועה כרצון עמוק להגאל מהכתם שרובץ עליו, ולא כשאיפה להיות לאדם טוב יותר. ברור מאד שהתהליך שעובר רסקולניקוב אינו תהליך של תיקון עצמי המונע משאיפה להיות אדם טוב יותר, אלא תהליך של ניסיון להפטר מהתחושה המייסרת בשל מעשיו. התשוקה העזה של גיבור הסיפור היא להחזיר את מחוגי הזמן לאחור ולגזור מהם את הרגעים הקשים. הוא אינו נגעל מעצמו, מהיותו אדם רע כל כך, אלא מהכתם הרובץ עליו.

התשוקה העזה של גיבור הסיפור היא להחזיר את מחוגי הזמן לאחור ולגזור מהם את הרגעים הקשים. הוא אינו נגעל מעצמו, מהיותו אדם רע כל כך, אלא מהכתם הרובץ עליו

סיפור זה הוא המחשה קיצונית של התייחסות הרואה בתשובה תהליך המתמקד במעשה ספציפי שקרה בעבר ובניסיון למחוק את הרושם הרע שנוצר בעקבותיו. אם אנו רואים בתשובה כפרה, אזי איננו רחוקים ממצבו של רסקולניקוב. גישה זו עושקת מהאדם את ההזדמנות הגדולה שהתשובה מציעה, כשהיא שמה במוקד דוקא את החוטא ולא את החטא. תשובה זו ממקדת את האדם בתיקון עצמי ובשיבה אל ערכי התורה, במקום ללפף אותו בייסורים אינסופיים על עבר שאין להשיב.

ניתן לראות במצות התשובה אם כך לא עיסוק במעשים שנעשו בעבר, אלא התמקדות באדם עצמו ובמצבו בהווה.

 

תשובת החוטא אל הקב"ה

בהלכות תשובה, מתאר הרמב"ם את התשובה בצורה מעניינת ויוצאת דופן:

מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּפִי כֹּחוֹ וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ כְּלוֹמַר אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים וּמְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כֻּלָּן לְטוֹבָה וּלְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְגוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ. שֶׁגָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֶמֶת לוֹ לְהִכָּנַע וְלִהְיוֹת עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ.[4]

כלומר, התשובה, לדברי הרמב"ם, מתמקדת בשאלה איזה אדם אני רוצה להיות. אדם ששב בתשובה אמיתית רואה את עצמו אדם אחר מזה שעבר את העברה. הוא "אינו אותו האיש שעשה אותן המעשים".

אדם העוסק בשאלה איזה אדם הוא רוצה להיות הוא אדם העובר את תהליך התשובה. הכפרה על החטא אין משמעה מחיקת העוון שנעשה, אלא ההבנה כי האדם שעבר את העברה כבר איננו אותו אדם

מצות התשובה, כפי שמשתקפת ברמב"ם, מלמדת אותנו כי כאשר התורה מצווה אותנו להמנע מעברה כלשהי, היא אינה רק אוסרת את המעשה, אלא גם שוללת את העמדה הנפשית שהובילה אליו. כלומר, התורה אינה מתייחסת רק למעשים, אלא גם לאדם העושה אותם: אדם שאינו חוטא הוא אדם טוב יותר מהאדם העושה את העברה. התכלית של כלל המצוות והאיסורים בתורה היא שנהיה בני אדם טובים יותר. משום כך, העברה אינה שייכת לעבר. היא משפיעה על דמותו של האדם בהווה. לפיכך אין די בענישת עובר העברה. הוא מחויב גם בתשובה.

עבודת התשובה אם כן אינה עוסקת באחריות שלי למעשה שעשיתי בעבר. את המעשים יש לתקן. אם אדם גנב עליו לשלם את הגנבה. התשובה מתייחסת בעיקר למצבו של האדם בהווה. כלומר, התשובה עוסקת בשאלה איזה אדם אני היום, אם הייתי מסוגל לעשות את העברה הזו אתמול.

התשובה מתמקדת בתהליך שעלי לעבור כדי להעשות לאדם טוב יותר, אדם שונה ממי שעבר את העברה. מי שעוסק בשאלה איזה אדם הוא רוצה להיות, הוא עוסק בתשובה. מי שמבין שעבר עברה, שמכיר בעובדה שהעברה שינתה אותו לרעה, מי שמתחרט על כך בלב שלם, ומקבל על עצמו לא לעשותה שוב בעתיד – הוא כבר אדם אחר. הכפרה על החטא אין משמעה מחיקת העוון שנעשה, אלא ההבנה כי האדם שעבר את העברה כבר איננו אותו אדם.

המילה "תשובה" בהקשר זה אין משמעה תשובה על שאלה. "תשובה" היא שיבה של האדם אל דרכי התורה. שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם,[5] זועק הנביא, וכן, רִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ.[6] האדם הוא השב, ולא מעשה העברה. התשובה פירושה שאדם שעבר עברה יכול לשוב אל הקב"ה, לשוב אל דרכי התורה, לשוב ולהיות אדם טוב. התשובה אינה נוגעת כלל לפעולות שאדם עשה אלא לאדם עצמו. הרעיון העומד בבסיס התשובה הוא שגם לאדם רע יש תקנה. הוא יכול לשוב ולהיות אדם טוב.

***

מלבד מעשה התשובה עצמו, יש בדברים אלו מסר הנוגע לימי התשובה עצמם, הכוללים את ראש השנה ויום כיפור. גם בימים אלו ניתן ללכת בשתי דרכים: להבליט את המעשים ואת תוצאותיהם או את האדם ואת מצבו. לפי הגישה שהצגתי לעיל, בימי התשובה ראוי להתמקד באדם: במצבו הנוכחי ובתהליך השינוי שהוא עושה.

ברצוני להדגיש: אין הכוונה שאין לנו לעסוק במעשים שעשינו. ודאי שעיסוק זה נכון וראוי, כפי שהרמב"ם מדגיש בהלכות תשובה (בעיקר בפרק השלישי). עם זאת, אפשר להתמקד במעשה עצמו ואפשר להתמקד באדם המשתקף מתוך המעשים. ראוי לדעתי לבחור בדרך השניה. אנחנו נשפטים אמנם על מעשינו, אך הדין הוא עלינו עצמנו: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם" (משנה ר"ה א, ב). "רחמנא ליבא בעי." האלוקים מבקש את האדם.

 


[1] משנה תורה, הלכות תשובה א.

[2] בבלי מכות יג, א.

[3] רמב"ם, שם , הלכה ג.

[4] רמב"ם, שם , הלכה ד.

[5] ירמיהו ג, כב.

[6] יחזקאל לג, יב.

Photo by Matt Nelson on Unsplash

תגובה אחת על “החטא, החוטא והתשובה

  • יפה מאוד.
    מאמר מעניין ומעורר מחשבה.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל