צריך עיון > סדר עיון > עלייה לצורך עלייה > האם ניתן להקדים דרך ארץ לתורה?

האם ניתן להקדים דרך ארץ לתורה?

מאמר תגובה ל"עלייה לצורך עלייה"

לבני ארץ ישראל, כך יודע כל חוצניק, חסר קצת "דרך ארץ". הם פחות מנומסים, קצת אגרסיביים ואינם נשמעים לכללי החברה. מדוע אפוא הופכים לא מעט חוצניקים בתוך חצי דור לישראלים "משוגעים" בעצמם? האם ניתן לצפות שהתהליך יהיה הפוך? שאנו, בני ארץ ישראל, נלמד מבני חו"ל?

ד' אלול תשפ"א

בנערותי למדתי בישיבת מיר בירושלים. הישיבה, שהיתה אבן שואבת לתלמידים רבים מהארץ ומחוץ לארץ, התחלקה באופן לא רשמי לשתי ישיבות: בית המדרש המרכזי, שבו היו בעיקר תלמידי חו"ל, ולצידה, בבניין נפרד, ישיבה לישראלים. מטבע הדברים, לא היו שתי הקבוצות נפגשות ביום יום, אבל בשבתות, כל תלמידי הישיבה שנשארו ללון בה, היו מתקבצים סביב שולחנות ארוכים בחדר אוכל אחד, ומקיימים סעודות משותפות. באחת השבתות שמתי לב להבדל מעניין בין השולחנות של הישראלים לשולחנות של החוצניקים. חלוקת האוכל לשולחנות עבדה כך שעובד המטבח היה חוצה את המעבר בין השולחנות הארוכים עם עגלה ועליה מגשי אוכל, והיה מניח בראש כל שולחן מספר מגשים. בשולחנות של הישראלים הסדר היה כזה: ראשית היה התלמיד היושב הכי קרוב למעבר מקבל לידיו מגש, מוריד לעצמו ולחבריו מנה לצלחת, ורק אחר כך, הוא היה מעביר מגשים נוספים הלאה לאורכו של השולחן. בשולחנות של החוצניקים, לעומת זאת, הסדר היה הפוך. שם הקפידו להעביר קודם כל מגשים לסוף השולחן, ורק לאחר שכולם קיבלו, היו החברים בקדמת השולחן נוטלים לעצמם מגש ומחלקים לעצמם מנה.

"מדוע כולם דוחפים?" הם היו תוהים בקול בעודם מצטופפים בשטיבל "בית ישראל" בתפילת שחרית או מחכים בתור לחנות הפיצה. לחרדים ישראלים, כך הם הסיקו, אין "דרך ארץ"

ההבדל בין ההתנהגות של החוציניקים להתנהגות של הישראלית אינו קשור באופן ישיר להבדלים שתיאר הרב פפר במאמרו, הבדלים אידיאולוגיים ביחס למעורבות בעולם וחיים ארציים. הם נוגעים כמדומה למה שקרוי אצלנו "דרך ארץ". לחוציניקים יש דרך ארץ, ולישראלים, נאמר זאת בעדינות, קצת פחות. ואכן, אחת התלונות השכיחות שהייתי שומע מידידי החוצניקים בישיבה הייתה על מנהג הדחיפות החרדי, ושמא, צריך לומר, הישראלי. "מדוע כולם דוחפים?" הם היו תוהים בקול בעודם מצטופפים בשטיבל "בית ישראל" בתפילת שחרית או מחכים בתור לחנות הפיצה. לחרדים ישראלים, כך הם הסיקו, אין "דרך ארץ".

למרבה הצער, התרשמות זו מזהה חיסרון מרכזי בהווי החיים החרדי בישראל. אחד החסרונות הבולטים לעין בחיים החברתיים של החרדיות הישראלית הוא המחסור בנימוסים, בערך הבסיסי של קיום אנושי נעים ותקין. במאמר זה אנסה לאפיין את המקור להבדלים, ולתהות האם וכיצד ניתן ללמוד ממידת ה"דרך ארץ" של בני חו"ל. עם זאת, לפני שאנו מתלהבים מידי מאימוץ של נימוסי החוצניקים, ברצוני להציב הסתייגות חשובה מאד.

 

משפחתיות, אדיבות והמרחב האישי

בחברה המערבית, וביחוד בזו האמריקאית, שממנה מגיעים אלו רוב המכונים אצלנו "חוצניקים", ישנה קדושה למרחב האישי. הפמיליאריות הישראלית, הפנייה אל האחר בלשון ישירה, תרבות ה"אחי", עומדים בניגוד חריף לאינטואיציות הבסיסיות ביותר שלהם. לפיכך, בעוד בחברה החוצינקית יש הערכה רבה להוגנות, לריחוק ההדדי, לעמידה בתור ולכיבוד המרחב האישי של האחר, בחברה הישראלית, ובייחוד בזו החרדית, יש איזו תחושת אחווה משפחתית, שבה מתבטלות המחיצות בין איש לרעהו.

התחושה הכללית היא שכולנו משפחה אחת. אני נותן לך ומצפה לקבל בהתאם. הקירבה בינינו ידועה. כמעט מובנת מאליה. במשפחה, כמו במשפחה, יש גם מאבק על משאבים במחסור. יש רק זוג הורים אחד ורק כמות מסוימת של זמן ומקום ותשומת לב שניתן ליהנות מהם. במשפחה צפופה, החלש עשוי להפסיד מצד אחד, אך גם ידאגו לו יותר אם יפול חלילה, מצד שני.

בעוד בחברה החוצינקית יש הערכה רבה להוגנות, לריחוק ההדדי, לעמידה בתור ולכיבוד המרחב האישי של האחר, בחברה הישראלית, ובייחוד בזו החרדית, יש איזו תחושת אחווה משפחתית, שבה מתבטלות המחיצות בין איש לרעהו

על פני השטח, התוצאה עשויה להיות לא נעימה לעין. יש התנפלות על משאבים, מריבה על מקום ותשומת לב ודחיקה של החלש לשוליים. דינמיקה משפחתית רגילה לחלוטין היא דבר שאנו מעדיפים להסתיר מאורחים בדרך כלל. ליד האורחים, כולם נדרשים להסתיר את התחרות, היריבויות והאמוציונליות הרוגשת. אבל כל אלו מסתירים מהאורח גם את עומק הקשר המשפחתי, את ההיסטוריה המשותפת, את העתיד המשותף ואת הקשר הרגשי העמוק. הדינמיקה של הנתינה ההדדית המתקיימת במשפחה מכוח הקשר הרגשי נובעת מההתפרצות הגעשית שמתרחשת רגע אחרי שהאורח נעלם ולא מההתנהגות המנומסת והאדיבה ליד השולחן. האחווה המשפחתית העמוקה אינה תוצאה של כללי התנהגות ונימוס. היא באה מן הלב והיא אינה עולה בקנה אחד עם הסדר הנאה והרוגע שבכללי ההתנהגות של החברה המהוגנת.

ואכן, אחד החסרונות הבולטים בגישה הפורמלית היא המרחק שכללים חברתיים מייצרים. באופן בלתי נמנע, אדיבות ונימוס מביאים לתחושת נחמדות מזויפת. אם כל אחד ברחוב מחייך אליך, אז אף אחד לא באמת קרוב אליך. מתי ניתן לחוש קירבה? בתנאים החורגים מגבולות הסדר והחוקים. זו משמעותה של אינטימיות וקרבה משפחתית. ניתן לפשוט את המדים ולנהוג אחד בשני באופן טבעי ומשוחרר יותר. האם זה אומר שאין משמעות וחשיבות לסדר ה"חיצוני" המתקיים בעולם שבחוץ? ממש לא. יש להם חשיבות עצומה לקיום חיים חברתיים מתוקנים, אלא שאליה וקוץ בהן, וחובה להשלים אותן על ידי חיים של קרבה ואינטימיות במסגרת החברה הקרובה והמשפחה.

אם נביט בסיפור שפתחתי בו, ניתן בקלות לטעון שעדיף לשבת בשולחן של החוצניקים. אני יכול לשבת בסוף השולחן ולקבל מגש מלא עוף היישר לסוף השולחן. החברה דואגת לי. אבל האם הם חבריי או שזו חברה כללית בלתי אישית? אמנם נעים ונוח בסביבה הזאת, אבל האם הקשר ישיר ואמיתי? האם אני יכול להיות עצמי בסביבה כזאת?

נזכרתי בכל זאת במקרה נוסף שאירע לי ממש בימים האחרונים. עליתי לאחרונה לאוטובוס הנוסע מירושלים לבית שמש, כשיחד איתי עולים לאוטובוס מספר נשים ללא חזות חרדית. האוטובוס, העובר בשכונות החרדיות של בית שמש, היה כמעט מלא. חיפשתי מקום, ומצאתי אחד כזה ליד אברך חסידי שהמושב שלצידו היה מלא בחפציו, כובע, שקית דהויה ועוד. האברך ששם לב כנראה לאוכלוסייה הפחות חרדית שעלתה לאוטובוס, מיהר ליידע אותי בקול רם שהקו הזה הוא קו 418 ולא 419, כאומר, כדאי שהנוסעים החדשים ישימו לב לאיזה אוטובוס הם עולים ולא יחשבו שהם על קו אחר ולא יגיעו אל מחוז חפצם. הבנתי שמתוך אי נעימות לשדר את המסר הזה באופן ישיר לנשים שעלו לאוטובוס, הוא הפנה זאת אלי. "מתחשב מצידו" חשבתי לעצמי, בעודי סורק את האוטובוס למצוא בכל אופן מקום פנוי ללא צורך בישיבה משותפת על ספסל עם אדם נוסף. עמדתי שם עוד רגע נוסף, ואותו אברך, ששם לב בינתיים שאיני מתיישב, פנה אלי שוב ושאל אם אני מעוניין לשבת. עניתי לו שכן, וציפיתי שהוא יפנה את המושב שלידו מחפציו וייתן לי לשבת. אך במקום לפנות הכל אל חיקו, הוא הרים את הכובע והושיט אותו לכיווני מבלי להביט לעברי, ואת שאר החפצים אסף אליו. עמדתי שם לרגע קצת מבולבל, כשאיני יודע איך להגיב למחווה. למראה מבטי השואל, הוא סימן בידו, ללא מילים, שאניח את הכובע במדף מעל ראשו. "כנראה לא מתחשב כל כך" הרהרתי שוב. איזה מין אדם, פשוט מגיש לך את כובעו האישי ומצפה שתדע מה לעשות איתו, וכשהוא מבחין בכך שלא הבנת, הוא מסמן בידו ומהמהם במקום לפרש במילים את כוונתו ולהתנצל על כך שאינו עושה זאת בעצמו?

האברך אותו תיארתי, לדוגמה, רצה לעשות טוב. היה אכפת לו מכך שיהיה לי מקום לשבת והיה אכפת לו מכך שהנוסעים שעלו לאוטובוס יגיעו ליעדם. אולם, הוא עשה זאת באופן כל כך מגושם, כל כך לא מנומס, עד שזה עצמו עלול היה ליצור חוסר נעימות אצל אחרים

אבל הבה נביט שוב על אותו אברך. הוא מדבר שפה משלו. בעיני האדם הנימוסי, הוא מתנהג בצורה מעוררת תמיהה. אבל מבט נוסף מלמד על קודים "משפחתיים", על תחושת שותפות עמוקה, שמייצרת הנחה פשוטה שרמזים יתקבלו בהבנה. המרחב האישי מצומצם יחסית, והוא נשאב לתוך שותפות ממוקדת יותר ומיידית יותר.

אחר הסתייגות ארוכה זו, ארצה לחזור לטון ביקורתי מעט יותר. למרות דברי הלל אלו לקרבה ולחום של החרדיות הישראלית, בסופו של דבר, כאשר אנו עומדים בתור איננו רוצים שידחפו אותנו. ה"דרך ארץ" שעליה מדובר כאן אינה רק כיבוד המרחב האישי של האחר, אלא גם התחשבות מסוימת בקיום אנושי נעים. האברך אותו תיארתי, לדוגמה, רצה לעשות טוב. היה אכפת לו מכך שיהיה לי מקום לשבת והיה אכפת לו מכך שהנוסעים שעלו לאוטובוס יגיעו ליעדם. אולם, הוא עשה זאת באופן מעט מגושם, לא כל כך מנומס, עד שזה עצמו עלול היה ליצור חוסר נעימות אצל אנשים שאינם רגילים בקודים ה"משפחתיים" שלו. היה ניכר שהוא איש טוב, אכפתי, אבל היה ברור באותה מידה ש"דרך ארץ" במובן המקובל בעולם הרחב הוא מחוץ לאופק שלו.

 

מה הם חיים "נורמליים"?

מדוע זה כך? האם החוצניקים בעלי יראת שמים יותר מהישראלים? האם יש להם לב רחב יותר? האם הם נדיבים יותר? לאו דווקא. אפשר להציע הסבר נסיבתי להבדל. החוצניקים מגיעים מתרבות של שפע. הם התרגלו לכך שיש מספיק לכולם, אין צורך לחטוף את המנה הראשונה המגיעה לידך, אין צורך לדחוף את השני כדי להגיע ליעד המבוקש. אדם יכול להרשות לעצמו להיות נדיב וסבלני כי הוא אינו חושש ממחסור. כאשר במשך כל חייך, בכל הסביבה שלך, מעולם לא נתקלת במצב של מחסור – קל לך לחכות בתור. כל מי שאתה מכיר נוהג כמוך. אין חשש שיעקפו אותך או שתפסיד את התור שלך. אתה לא צריך להתנפל על המדפים. יש כמות כל כך גדולה, שגם אם תיתן לכולם להקדים אותך עדיין יישאר לך כל צורכך. מתוך שפע זה, התרגלו בני חו"ל לנהוג באדיבות זה בזה. הם מגיעים מתרבות שיותר קל בה לחייך אחד אל השני.

בעוד שבקרב בני חו"ל "נורמליות" משמעה "דרך ארץ", אצל בני ארץ-ישראל "נורמליות" משמעה פרישות דרך ארץ ודבקות בתורה

אולם, דומני שההסבר לכך עמוק יותר. כפי שציין הרב פפר, אחד המאפיינים המרכזיים של חרדיות חו"ל הוא חיבור לארציות בריאה, מתן כבוד גם לתחומים שאינם בתי מדרשיים באופן מובהק והערכה לחיים ברווחה וכבוד. מחוסר הגדרה אחרת, אגדיר זאת במילה שבני חו"ל אוהבים מאד להשתמש בה: "נורמליות". בדברם על "נורמליות" (או באומרם שהישראלים "משוגעים") כוונתם לגישה בריאה לחיי העולם הזה, כביכול, לחיות בעולם הזה הוא משהו "נורמלי". נורמליות זו מתבטאת ביחס חיובי יותר לפעילות ספורטיבית, התנהגות אנושית אדיבה, מתן מקום ל"קומון סנס" (שכל ישר או "דעת בעלי בתים" – לדעת חלק מהציבור), יחס מכבד יותר לנשים, ובאופן כללי, התחשבות בכל מה שקשור לדברים הקרובים יותר אל תנאי הקיום הבסיסיים של האדם. אפשר למעשה לכלול כל זאת במושג אותו הזכרנו קודם לכן: "דרך ארץ". לבני חו"ל יש יותר כבוד ל"דרך ארץ", והוא בא לידי ביטוי לא רק בחלוקה מסודרת של מגשי האוכל בישיבה אלא ביחס מכבד לצרכי החיים הבסיסיים.

מצד שני, אפשר לטעון ה"נורמליות" הזו באה על חשבון "הנורמליות" של ארץ ישראל. בחרדיות הישראלית, נורמלי לחלוטין להיות ספון כל החיים בכולל, מבלי להיות מוטרד לרגע מהשאלה "מה אעשה כשאהיה גדול". בחרדיות זו, נורמלי לחלוטין לגדל משפחה של 7 ילדים עם אם שמרוויחה משכורת מינימום כמעט ואב שמביא מלגה של כולל ועוד כמה פרוטות בחלטורות מהצד. ואכן, תוצאות נורמליות זו ניכרות בשטח. מן המפורסמות הוא שבני ארץ-ישראל מחוברים ללימוד התורה ולחיים רוחניים יותר מבני חוץ לארץ. בעולם החרדי הישראלי, נער בן 14 יהיה למדן גדול יותר, בקיא יותר, ועם יכולת ללימוד עצמי גבוהה בהרבה ממקבילו החוצניק. ישנו פער של ממש בין עולם התוכן התורני של התלמיד החוצניק לזה של מקבילו הישראלי.

ניתן אפוא לומר שבעוד שבקרב בני חו"ל "נורמליות" משמעה "דרך ארץ", אצל בני ארץ-ישראל "נורמליות" משמעה פרישות דרך ארץ ודבקות בתורה.

 

מי קודם ומי חשוב?

ניתוח זה אמור להציב סימן שאלה גדול סביב תופעה אחרת, המייחדת, להתרשמותי, את בני חו"ל. למרות הפער המתואר ברמה התורנית ההתחלתית, לעיתים קרובות מאד, תוך כמה שנים, התלמיד החוצניק סוגר את הפער ואף מתעלה על מקבילו הישראלי. יתירה מזו, במחקר ההשוואתי המאד-לא-פורמלי שערכתי בישיבת מיר, אם בקרב תלמידים ישראלים בגיל המופלג של 24 ניתן היה להבחין בסימני שחיקה ועייפות, הרי שתלמידי חו"ל נותרו מלאים חיוניות וחדוות לימוד. בזמן שהישראלים שוקעים לתוך הרגל של סדרים שחוקים, החוצניקים מלאים תחושת מטרה והתלהבות מהעולם הרוחני שהתחברו אליו באיחור. מה ההסבר להבדל הזה? ניתן כמובן לומר שזו רק ההתלהבות של ההתחלה אצל החוצניקים, או עייפות של וותיקים אצל הישראלים, אך לא היא. הניסיון מראה שהרצינות של התלמידים החוצניקים מחזיקה מעמד גם בכולל. ואילו אברכים ישראלים שחוקים וחסרי מוטיבציה הינם, לדאבון לב, חזון נפרץ בימנו.

הקדימות של הדרך-ארץ אצלם אינה הופכת אותה לחשובה יותר מן התורה, אלא לבסיסית יותר. ואדרבא, היא זו שהופכת את התורה לנשגבת בעיניהם. אצל בני ארץ-ישראל, לעומת זאת, התורה קודמת לדרך ארץ, והיא גם מרחיקה אותו מאופק הקיום

אני סבור שהבדל זה נובע דווקא מכך שהבחירה בחיי תורה היא הדבר ה"לא-נורמלי" אצל בני חו"ל. תלמידי חו"ל בחרו בלימוד ולא נולדו אליו. עבורם הקיום מחוץ לבית המדרש נתפס כקיום הנורמלי, ודבר זה הופך את בית המדרש למקום נעלה ומיוחד ולא לברירת מחדל. העובדה שמדובר בבחירה "לא-נורמלית" היא זו שמעניקה משמעות וכבוד ללימוד בתוך בית המדרש. אדם שבחר בתורה נתפס כפלא, כדבר החורג מהצורה הנורמלית של החיים; הוא ניצב בקטגוריה נפרדת והציבור מעריך אותו על כך. אין זה פלא שניתן לראות אצל החוצניקים כבוד מיוחד לרבנים, שנדיר לפגוש אצלנו בארץ. אין זאת רק שהציבור שם הוא "בעליבתי" יותר. מעמד הרבנות והמשמעות של היות תלמיד חכם שונה גם היא. הם נעלים יותר, מיוחדים יותר ומלאי משמעות.

אפשר לומר אפוא שאצל בני חו"ל "דרך ארץ קדמה לתורה", אך היא אינה חשובה מהתורה. דרך ארץ היא הדבר הבסיסי, הנורמלי, ואילו התורה היא חידוש, תוספת, בחירה שחורגת מהמצב הבסיסי של הקיום. הקדימות של הדרך-ארץ אצלם אינה הופכת אותה לחשובה יותר מן התורה, אלא לבסיסית יותר. ואדרבא, היא זו שהופכת את התורה לנשגבת בעיניהם. אצל בני ארץ-ישראל, לעומת זאת, התורה קודמת לדרך ארץ, והיא גם מרחיקה אותו מאופק הקיום.

 

האם ניתן להעתיק את מודל חו"ל לארץ?

ניתוח זה מביא אותי ללב מאמרו של הרב פפר. הרב פפר מעלה שתי תהיות: האם ראוי להעתיק את מודל חרדיות חו"ל לישראל והאם ניתן לעשות זאת. נתחיל מהשאלה הראשונה: האם ראוי להעתיק את המודל? לכאורה, לאור האמור לעיל, יש להסיק כי חרדיות חו"ל היא צורת קיום מתוקנת יותר מזו של הארץ. חז"ל מלמדים כי דרך ארץ קדמה לתורה, והתבוננות על ההבדל האמור בין בני חו"ל לבני ארץ ישראל מסבירה מדוע. אם מקדימים תורה לדרך ארץ, עלולים לאבד לא רק את דרך הארץ אלא גם את התורה. וכפי שחז"ל אומרים במקום אחר: "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". אם אדם בטל ממלאכה, סופו שהוא מבטל גם את התורה, וחמור מכך – נגרר לידי עוון. אולם, כאן אנו מגיעים לשאלה השנייה, שהיא, האם ניתן להעתיק את מודל חו"ל לארץ. כאן, כמדומני, התשובה אינה כל כך פשוטה.

חרדים ישראלים איבדו כבר את ההזדמנות להקדים דרך ארץ לתורה. החינוך הבסיסי ביותר שלהם הוא שהתורה קודמת לדרך ארץ. כאשר בגיל מבוגר הם משנים את טעמם ופונים ל"דרך ארץ", הם בוחרים ב"לא-נורמלי"

קודם כל, יש להבחין בין שני מובנים שונים של העתקה. ניתן לדבר על העתקת מודל חו"ל במובן של אימוץ דפוסי החיים שלהם, קרי, רכישת מקצוע מכובד, יציאה לעבודה, חיקוי רמת החיים וכו'. העתקה מסוג זה, המאמצת את ההיבטים השטחיים של חרדיות חו"ל, אפשרית אמנם, אבל היא לא תביא לתוצאה הרצויה. הראיה המידית לכך היא המקרה המצער של רבים מאד מהחרדים העובדים בישראל. ניתן לומר שהחרדים העובדים מאמצים את מודל חו"ל. הם רוכשים מקצוע ויוצאים לעבוד, ומאמצים את אידיאל ה"נורמליות" של בני חו"ל. אולם, בניגוד לבני חו"ל, בהרבה מאד מהמקרים, ברובם הגדול כנראה, איננו רואים שהם משמרים את היחס המכבד לתורה וללומדיה. ההפך הוא הנכון. לא רק שהם מתרחקים מלימוד תורה ומתקשים לשמור על קשר לבית המדרש, אלא שהערכתם ללומדיה יורדת מאד.

כאשר חרדים ישראלים מחקים את ההיבטים השטחיים של "מודל חו"ל" מה שקורה אינו הקדמת דרך ארץ לתורה אלא בחירה בדרך ארץ על פני התורה. חרדים ישראלים איבדו כבר את ההזדמנות להקדים דרך ארץ לתורה. החינוך הבסיסי ביותר שלהם הוא שהתורה קודמת לדרך ארץ. כאשר בגיל מבוגר הם משנים את טעמם ופונים ל"דרך ארץ", הם בוחרים ב"לא-נורמלי". למעשה, הם נותנים לעבודה את אותו מעמד השמור לתורה אצל בני חו"ל. דרך ארץ מקבלת את המעמד הנשגב של התורה, בעוד התורה יורדת בדרגה והופכת לדבר המשעמם שכולם עושים.

האפשרות השנייה להעתקת מודל חו"ל נוגעת להעתקה במובן עמוק יותר – לא חיקוי שטחי של דפוסי החיים, אלא אימוץ של תפיסת העולם החינוכית המזהה את "דרך ארץ" עם נורמליות. אימוץ זה צריך להתבטא כמובן בשינוי עמוק של הגישה החינוכית מגיל צעיר. אולם, שינוי זה אינו כל כך פשוט. כאן אנו מגיעים לחששות שהעלה הרב פפר, הנוגעים להבדל שבין הנורמליות הישראלית לנורמליות האמריקאית.

אימוץ תפיסת העולם של החרדיות הישראלית בידי העולים הוא תהליך בלתי נמנע. אם הם רוצים להמשיך לחנך את ילדיהם לתורה באותו אופן שבו הם עשו בחו"ל, הם יגיעו מהר מאד למקום של החרדיות הישראלית

במקרה האמריקאי, להיות יהודי אורתודוקסי משמעו להיות לא-נורמלי. הנורמליות של החיים בגלות היא להיות גוי. היהודי שומר המצוות מהווה חריגה מן הנורמליות. ליהודי האמריקאי, גם זה האדוק ביותר, אין כל תביעה כלפי הסביבה הלא יהודית. הוא אינו מצפה שהם יחיו כיהודים. כלומר, הוא מקבל את קיומם בתור צורת הקיום הנורמלית, ומכיר בכך שהוא החריג, המקרה יוצא הדופן. במקרה הישראלי, לעומת זאת, ליהודי החרדי יש בהחלט תביעה כלפי הסביבה שלו. הוא אינו מקבל את הקיום היהודי החילוני בתור קיום נורמלי, והוא גם לא יכול לעשות כך מבלי לוותר על משהו עמוק וחשוב מאד עבורו. האופן היחיד שבו הוא יכול לתת לגיטימיות לקיום שלו, הוא בכך שהוא טוען ל"נורמליות". כדי להיות יהודי חרדי בישראל, אנו חייבים להפוך את החרדיות לקיום הנורמלי היחיד שבנמצא. אם נזהה את הקיום שלנו בתור קיום "לא-נורמלי", אנו מאשרים, באופן בלתי נמנע, קיום יהודי ללא שמירת מצוות.

מסיבה זו, אני סבור שקהילת החוצניקים בישראל, יכולה אמנם להביא לנו ברכה מרובה, אך לא לפתור לנו את הבעיה. בניגוד לעמדתו של הרב פפר, אינני סבור שעתידה לצמוח מהם אלטרנטיבה בריאה לחרדיות הישראלית, כזו המקדימה דרך ארץ לתורה מבלי להנמיך מחשיבות האחרונה. לדעתי, אימוץ תפיסת העולם של החרדיות הישראלית בידי העולים הוא תהליך בלתי נמנע. אם הם רוצים להמשיך לחנך את ילדיהם לתורה באותו אופן שבו הם עשו בחו"ל, הם עשויים להגיע מהר מאד למקום של החרדיות הישראלית. אין זה מחמת חולשה שלהם, או היגררות אחרי האופנות הישראליות, אלא מחמת המבנה של החברה בישראל. אם הם אינם רוצים לומר לילדיהם שלהיות נורמלי משמעו להיות חילוני, הם לא יכולים להמשיך ולקיים את מודל חו"ל.

זוהי אינה מסקנה אופטימית במיוחד, אך לדעתי, היא בלתי נמנעת. אם אנחנו רוצים למצוא דרכים לשפר ולחזק את היהדות הישראלית, עלינו לחפש זאת גם באפיקים אחרים. הישועה, למרבה הצער, לא תצמח אורגנית מבני חו"ל שעלו לארץ. יחד עם זאת, אין ספק שניתן וראוי ללמוד מהם ומנסיונם, ולקיים בעצמינו "איזהו חכם, הלומד מכל אדם".

32 תגובות על “האם ניתן להקדים דרך ארץ לתורה?

  • לאדון יוסף גרין, כאחד שנולד בארץ גדל בימי הבחרות בחו"ל ונישא בארץ וגר אחרי הנישואין תקופות מסויימות בחו"ל אומר לך שאין מילים על הכתבה, כל כך יפה מנתח את הבעיה הזאת אצלנו היה שגור הביטוי dib אם זה אומר לך משהו הראשי תיבות האלו, ילדי למשל לא רצו בשום אופן לעשות שידוכים עם ישראלים הם תמיד היו אומרים לי שלא מוכנים לשמוע שידוכים ישראלים ועד כדי כך שנפגשו עם בני ובנות זוגם דיברו באנגלית או באידיש רק לא עברית, יש לי נכדים שלא יודעים מלה עברית [גרים בחו"ל כמובן] הדוגריות הישראלית לומר לך בפרצוף מה חושבים עליך זה מבחינתנו גועל נפש, וכן אחת המגיבות הגיבה בפוסט הקודם שהחוצינקים חיים עם מה שיש להם כשסגרנו שידוך אחד [חוצניקי כמובן] שאלה אשתי את המחותנת מדוע אינכם רוצים בשום אופן להשתדך עם ישראלים היא ענתה כי הישראלים חיים בלי חשבון, אני משתדל בעיקר לתקוף שיטות לא אנשים באופן אישי, אחד הדברים שקשה לי מאוד במנטליות הישראלית [לצערי זו גם מנטליות אירופית] במנטליות האמריקאית יש כלל שאם אדם לא מזיק לך זה לא עניינך מה הוא עושה והישראלים לא קולטים שאנשים שונאים שמעירים להם [פה באתר אני תוקף אבל איני מעיר לעולם לבני אדם]. ולשורה התחתונה שכתבתי עליה בפוסט הקודם ואפרט יותר, החוצניק יודע יותר להעריך את הזמן מהישראלי time is money וכשהוא מחליט להקדיש את חייו לתורה אי אפשר להשוות אותו כלל לישראלי אני רואה את ההבדל בין חברי שנולדו וגרו כל השנים בארץ לבין אלו שגרו בחו"ל

  • פילפולים יפים אך התכלס ברור: החרדים הישראליים זקוקים לתיונים כדי להיות נורמליים. בשיבה לארץ הקודש, החברה צריכה להעתיק את עצמה מדפוסי הגלות המרה וארוכה לארץ ישראל.
    במקום זאת, נשמרו באדיקות דפוסי הגלות הצרה.
    דוגמה פשוטה לכך הינו הלבוש האבסורדי שחלק לא מבוטל מהחרדים לבושים בה. אבותנו הקדושים לא היו מכוסים פרוות וכו' באקלים של א"י.
    החוצניקים מארה"ב מגיעים מתרבות של גויים שהקימו ארץ עם חיבור פשוט לתנך ואכן דרך ארץ זה אחד מסימני ההיכר שלו.
    עד שלא ישילו את טומאת הגלות מהחברה, ויחבקו את הארץ הטובה, דברים ישארו לא מתוקנים.

    • לאליעזר אליהו, החוצניקים הביאו את תרבות המערב שבכל זאת יותר אנושית מתרבות ערב שעליה גדלו הישראלים [לא נעים לשמוע אבל זו האמת], אחד מגדולי מהדור הקודם אמר שחסד ה' שאת השואה שבכל זאת נגזרה משמים עשה העם הגרמני המתורבת יחסית אוי ואבוי אם השואה הייתה על ידי הערבים

  • לא חייבים להפנים את התרבות החילונית, אבל מאידך לא חייבים להסתער על האוכל.

    וכבר נאמר שמי שגדל בשתי שפות, בעברית הוא אומר תנו לי את החמאה, ובאנגלית הוא אומר please, give me the butter

  • לחמודי זו גמרא בכתובות עה ע"ב חד מינן כדסליק להתם ובכלל מש"כ שם מזכיר הרבה מה שאנו רואים בעינינו

    • א' זה בכתובות ע"ה ע"א ב' שם מדובר על בני בבל ויש חילוק בן בבל לשאר ארצות, זה לשון הגמרא כתובות קי"א ע"א, אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות

    • הייתי מסכים עם הכותב הנכבד בעניין החמימות והאחווה הישראלית, אם לא שהייתי רואה שהתרבות הזאת של מגיע לי ואני קודם לכולם נמצאת בכל דבר.
      כל תקציב שאפשר להוציא מגיע לנו כי אנחנו לומדים תורה
      כל שווער שאפשר להוציא ממנו כסף מגיע לי גם אם זה יהרוג אותו כי אני יצור נעלה
      כל קומבינה שאפשר לעשות יש לנו זכות
      אז אולי יש אחווה חרדית, אבל התרבות של מגיע לנו ודאי שוררת כחלק נרחב.

  • חמודי, "תרבות המערב יותר אנושית" איני יודע היכן למדת היסטוריה, ומהיכן שאבת את "הידיעות" שלך, אולי באמת תעשה מחקר השוואתי ,מי ביצע את הפשעים האכזריים ביותר נגד האנושות ובפרט נגד העם היהודי, ובאיזה יבשת הם התרחשו , מסעי הצלב, עלילות דם, ועד השואה האיומה שביצע העם הגרמני התרבותי הנאור והנאצים ימ"ש שהשמידו כשישה מליון יהודים בכל מיני מיתות משונות, בתאי הגזים ובמשרפות ללא הבדל בין יהודי דתי או חילוני (גרמני בן דת משה) ואפילו רפורמי, בעוד שרב ככל רדיפות היהודים בארצות ערב מימי מוחמד ואלמווחדין ועבור דרך גרוש ספרד היו על רקע דתי ,אבל לא הגיעו לאפס קצהו של "התרבות המערבית" של מסעי הצלב ושל החיות הנאצים ימ"ש ,ואתה עוד מעז לומר בשם איזה גודל שחסד עשה ה' שהשואה לא נעשתה ע"י הערבים ואתה עוד מעז לומר כמתנצל "לא נעים, אבל זו האמת". דומני ששנות מגוריך מעבר לים בתרבות המערבית שיבשו את דעתך.

    • לבן אור, אתה מחזק את טענותי שהקדוש ברוך הוא ריחם על עם ישראל כל הדורות והעניש אותם בידי תרבות המערב, איני יודע בן כמה אתה אבל את ההתעללות בשבויים בסוריה בתקופת מלחמת יום הכיפורים אני זוכר עדיין ואני זוכר קודם את ההתעללות בספורטאים במינכן לפני שרצחו אותם, ובכלל תראה היום איך מתנהגים באירופה לעומת ארצות אסיה ואפריקה לא צריך להרחיק להיסטוריה לראות איך להסתובב היום בגרמניה לעומת איך להסתובב באפגניסטאן או ברואנדה

  • את הביטוי המזלזל DIB אני מכיר כבר קרוב לחמישים שנה
    קודם אציג את עצמי. אני ישראלי למדתי בישיבה מעורבת.
    נשאתי אשה ילידת ארה"ב.
    אמרו לי שרשמית פירושו אח ישראלי יקר, אבל לפי פתיחת הראשי תבות שלהם הכוונה 'ממזר (סליחה על המלה) ישראלי ארור' בשימוש בשתי מלים הנחשבות גסות אצל בני תורה.
    לעניני שידוכין ונישואין – לא יעזור כלום!
    יש כל הזמן חציות קווים. גיסתי האמריקאית אמרה לי (באנגלית) אבל אתה נשאת אמריקאית! לא יכולת לעשות דבר חמור מזה!
    למדתי מהאמריקאים להוסיף את המלה בבקשה כשאני מבקש טובה.
    שמעתי בשם הרב גרוסנס (אני מקווה שאתם מזהים אותו) שכולל עדיף לבסס על חוצניקים כי הם תופסים את הענינים יותר ברצינות.
    דבר אחד כנראה נכון, שיש פחות אברכים מחו"ל שיעמדו בפינת התה (או הקפה) ליד השירותים, וינהלו סימפוזיונים על כל שטות בשעות הסדר, מאברכים ישראלים. אני מציין פחות, בפועל יצר הרע לא מוותר גם להם!
    מי יפלט יותר מהר לשוק העבודה? טוב, לא יודע בדיוק.
    אנסה לציין כשהייתי בתורה אור לפני כ45 שנה, וראו שאני דובר אנגלית רצוצה, ביקשו ממני אם אני יכול מיוזמתי לפנות ולנסות לקרב בני חו"ל, ולתת להם הרגשה יותר ביתית בא"י. והיו אז בהחלט אברכים אמריקאיים שיכלו לעשות את זה [ועשו כן בלי ספק!]
    בכל זאת רצו כנראה שגם בחור שלא יכול להזמין לסעודה לשבת למשל, יעשה כיכולתו.

    • למען הסר ספק הביטוי dib הוא dont israeli bum בתרגום חפשי זה אל תהיה ישראל בטלן, רק שתבינו איך מסתכלים על כל השנוררעס בחו"ל לחוצניקים אין דירה משלהם ברוב המקרים והשנוררערס הישראלים משונררים לדירות

  • לבן אור, שכחתי לצטט לך את הגמרא גיטין ט"ז ע"ב, אדהכי אתא ההוא: חברא שקלה לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו למימרא דארומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא מאי דכתיב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקדוש ברוך הוא בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים עמד והגלה אותם לבבל לא קשיא הא מקמי דניתו חברי לבבל הא לבתר דאתו חברי לבבל. מה שכן לאיסלם לא הייתה שנאה לדת היהודית כמו לנצרות, כי בכל זאת הממזר הארור היה ממוצא יהודי וכתוב ספרא פרשת בחוקותי פרק ד
    בכם שנאיכם שאיני מעמיד עליכם אלא מכם ובכם שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינן מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושור ושה וחמור אבל בשעה שאעמיד עליכם בכם ומכם הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם שנאמר ואשר אכלו שאר עמי. ונסתם. מפני אימה. ואין רודף אתכם. מבלי כח:

    • לחמודי, לצערי התגובה המלאה שכתבתי לדבריך נמחקה משום מה לפני ששלחתי אותה,אז אכתוב לך כאן שוב בקיצור את תגובתי .ראשית איני מבין איזה ראיה רצית להביא מהגמ' שם ,הרי מדובר בשתי תקופות שונות ובתקופה אחת דוקא גלות בבל היתה עדיפה על מלכות אדום כפי שהגמ' שם מסבירה,אז איך אתה מתעלם מהגמרא שאותה אתה הבאת.כמו איך אתה מביא כדוגמא את התעללות הסורים בשבויים שלנו במלחמת יום הכפורים , מבלי להמעיט מהאכזריות הסורים,אבל התורה כבר לימדה אותנו כי ההתנהגות האנושית של בני אדם בזמן מלחמה עלולה להתגלות כבלתי אנושית כבלתי מוסרית ולהבדיל אך יהודים עלולים להיכשל בכך כפי שלמדנו בפרשת השבוע "כי תצא" בדין יפת תואר. וכמו כן איך אתה מביא כדוגמא נוספת את ההתעללות ורצח נספורטאים הישראלים במינכן, איך אתה משווה התעללות המרצחים הערבים שם לרצח עם בשואה שהתבצעה בידי הנאצים הגרמנים ימ"ש ולרדיפות ושמדות ופוגרמים ופרעות ביהודים על יבשת אירופה ומלכות אדום את פרעות חמלניצקי הידועות כגזירות ת"ח ות"ת עלילות דם ,מסעי צלב כל אלו התבצעו במלכות רומי היא אדום.נכון גם היהודים בארצות האיסלם בתקופות מסוימות סבלו תחת שלטו הערבים הברברים ,אבל בעיקר בגלל רצונם לכפות על היהודים להמיר את דתם בדת מוחמד,אבל הם לא שרפו את התלמוד לא ביצעו בו צנזורה וכו, אני מצפה ממך לגלות בתגובות שלך יותר שיקול דעת ויושרה לפני שאתה מגיב.
      בברכה.

  • שנאה לדת לא הייתה באיסלם וגם לא רוע, לא זה הבעיה של האיסלאם אין ויכוח שהאירופאים יותר אנטישמים מהערבים הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב זה לא כתוב על ישמעאל, יש רשעות ויש פראות, על ישמעאל נאמר והוא יהיה פרא אדם, אמר רבי יוסף חיים זוננפלד שאצל ישמעאל פרא זה השם עצם שלו ואדם זה התואר, זו מציאות בחיי היום יום איך נראים החיים במדינות ערב ובאפריקה ואיך הם נראים בעולם המערבי, לא התכוונתי לרשעות אלא לפראות וחייתיות, שנאה ליהודים בפירוש יש יותר לעשיו מאשר לישמעאל, פראות זה ישמעאל התנהגות של עם לא נמדדת איך הוא נוהג עם אם אחר אלא איך הוא נוהג בבני עמו בארצות ערב בפירוש חיי האזרחים הערבים קשים עשרת מונים אם לא מאות מונים מחיים אזרחים אירופים באירופה.

  • מאמר נפלא ומחכים ביותר. אני מתפעל מאד מיכולת הניתוח של הכותב ומההתבוננות החכמה על העולם. כה לחי!

    חושבני שכל הדברים במאמר נכונים ומדוייקים, אך ברצוני להשיג חלקית על התובנה האחרונה. צודק הכותב שבלתי אפשרי להפוך את כל המנטליות הישראלית לחוצניקית, והאמת היא שגם לא נראה לי שיש ענין לעשות כך. לכל מקום ולכל תרבות יש את המעלות שלה, ואל לאנשים לנסות לחקות תרבויות אחרות.
    עם זאת, סבורני כי יש אפשרות ללמוד תובנות מסויימות מתרבויות אחרות, גם מבלי להעתיק את כל התרבות על קרבה וכרעיה. אין צורך ולא כדאי להפוך את כל המתכונת של עולם התורה על פניו, ולהחליט שמהיום כולם יוצאים לעבוד, אבל אפשר לאמץ את החשיבות של דרך ארץ, לא בתור דבר הסותר לתורה או עדיף ממנה, אלא בתור ערך יותר יסודי ובסיסי. מי שיאמץ את הערך הזה בצורת התנהלותו ובחינוך ילדיו, יראה שעם הזמן זה ישפיע על כל ההלוך ילך בחיים, וזה עשוי בהחלט ליצור התנהלות בריאה יותר.
    (חלק מהערך של דרך ארץ כולל גם הכלת מורכבויות, עליה כתבתי בתגובתי למאמר של הרב פפר).

  • הערה קטנה וחשובה לענ"ד:
    גם אני (כיליד להורים "חוצניקים") פעם התרגשתי מהתרבות של היהודים בארה"ב ובאנגליה, עד שנפל לי האסימון שחלק גדול מההבדלים התרבותיים הם בעצם ההבדל בין העם היהודי התוסס והדעתן לבין תרבות אדום השבעה והמדושנת…

    במילים אחרות, האופי הישראלי התוסס, החוצפן, הדעתן וכו', ובכלל הבעירה הפנימית והחברתית הנפוצים אצל ישראלים הם תוצר ישיר של יהדותם, ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהמשפט "ת"ח דרתח- אורייתא קא מרתחא ביה" נאמר גםעל ה"ישראליות" (גם החילונית בשל ה"ניצוצות" הנמצאים גם אצלם וד"ל)

    • יש בדבריך משהו, אך מאידך הרבה ישראלים נוטים להשתמש בזה כדי להצדיק התנהגותם חסרת הדרך ארץ ולגנות את המעלות שיש במדינות המערב. לפעמים אפשר ללמוד דברים טובים מאחרים, גם אם הם גויים.

    • כרגע הבחנתי בתגובה שלך, לא מיניה ולא מקצתיה ת"ח דרתח זה אדם שעמל באש התורה כנתינתה מסיני לא על לבנטיני שהושפע מפראותם של בני ישמעאל שהמלאך אמר עליו והוא יהיה פרא אדם דריי נישט דער קאף

  • למר "חמודי":
    אולי זה לא כפשוטו, אבל נראה שכולנו נסכים שלפחות חלק מחוסר הדרך ארץ מגיעה מהתרבות היהודית של "2 יהודים 3 דעות" וזה בהחלט מגיע מנשמה מיוחדת שיש לנו…
    גם ה"סמולנים" בארץ בוערים לכאורה יותר מ"סמולנים" רגילים, ולא לחינם הקומוניזם (למרות שקרותו ורשעותו) משך הרבה יהודים בדווקא שהוקסמו מהדמיונות על "תיקון עולם" וכו'…

    • למצדרביעי, זה לשון הגמרא ביצה כ"ה ע"ב, תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין תנא דבי רבי ישמעאל מימינו אש דת למו אמר הקדוש ברוך הוא ראויין הללו שתנתן להם דת אש איכא דאמרי דתיהם של אלו אש שאלמלא (לא) נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם. במילים פשוטות יהודי בלי תורה הוא היצור הכי גרוע על פני כדור הארץ הוא מושחת שאין כדוגמתי, ומשם הגיעו הנצרות וכל הצרות שבאו בעקבותיה וכן הקומוניזם הארור וכן הבונדיסטים ואף בשואה הקאפוס שהיו יותר אכזרים מהנאצים [שמעתי מבני משפחתי שקיבלו מנחת זרועם של הקאפו"ס ואין מספיק אש בגיהינום לטגטן אותם. ולגופו של ענין לאחר מלחמת ששת הימים שכולם חיו בדמיון שהיו ניסים טען הדברי יואל מסאטמער שלא היה פה שום נס הציונים הם חיות טרף ואלימים הרבה יותר מהערבים [באחד מטיסותי ישב שורה לפני במטוס ערבי זקן שאמר לי שכילד הוא גר ביבנה והציונים גירשו אותו משם, אביו אמר לו אז שלא כל היהודים רשעים כאלו כמו הציונים הם מוכרים לוקשים שהערבים ברחו מקטמון ובקעה שקר וכזב הציונים גרשו אותם באכזריות מבתיהם והושיבו שם את כל השמאולים כנ"ל ביפו אשדוד שיך מונסי [רמת אביב]

  • וואו, איזה ניתוח מדהים. מאמר נפלא ומשכנע…
    אני חושב בכל מקרה השקפת עולם שבה העולם הרוחני יותר טבעי מהעולם הגשמי עדיפה בהרבה. (אלוקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות, בשפת חב"ד)
    עם זאת, וודאי שמציאות של חוסר בדרך ארץ זו מציאות בעייתית. אני חושב שהכל תלוי בהבנה שה' מצפה מאתנו לנהוג בדרך ארץ. העולם הזה לא קודם לעולם הבא, פשוט חלק מהתביעה של העולם הבא היא להתנהג בצורה נעימה לחבר, להיות הגיוני בענייני ממונות, וכו'.

  • תודה על המאמר המעניין
    לכל דבר מעלות וחסרונות.
    במהלך שנות עבודתי העברתי קבוצות בגני ילדים – ישראלים ואמריקאים
    מאד התפעלתי מהנעימות והשלווה ששררו בגנים האמריקאים. כמעט ולא היו
    בעיות התנהגות והאוירה היתה רגועה ומכבדת.
    פעמים רבות שאלתי את עצמי – איך הם עושים זאת? איך מגדלים ילדים בצורה כ"כ מופלאה? מה גורם לילדים שלנו להיות ככ פחות ממושמעים ונימוסיים?
    עד אשר שמתי לב לתופעה מענינת – בגנים הישראלים הילדים העלו שאלות רבות המעידות על חשיבה והעמקה ואילו בגנים האמריקאים בעיקר הקשיבו ונהנו.
    כמובן שאינני מנסה להגיד כי הישראלים ניחנים בקוגניציה גבוהה יותר מעמיתיהם האמריקאים, אך אני כן חושבת כי התרבות הישראלית (המוזכרת כאן בכל מיני תארים מביישים- חוצפנים, דחפנים, שנוררים, עצלנים וכו וכו) גורמת לפילפליות לחשיבה ולפיקחות.
    באיזה ילדים הייתי בוחרת? באילו החייכנים והנעימים או באילו הלא ממושמעים, הצעקנים אך הסקרנים והיזמים?
    הסיבות לשוני בתרבויות הן רבות וניסו במאמרים האחרונים לעמוד על טיבם.
    אני סה ניסיתי בדוגמא הנל (ובכוונה נתתי דוגמא מעולם המעשה כי כך הדברים יותר מתקבלים על הלב מאשר באמירה כללית) להתיחס לנקודה שמעט התפספסה לדעתי.
    לתרבות הישראלית הרועשת והנדחפת יש גם מעלות אותן לא היינו בהכרח רוצים לשנות. ויש להבין כי לא ניתן בחיים להשיג גם וגם.
    הרצון לשנות את מידת ה"דרך ארץ" אצל הישראלים תשנה בהכרח את ה"תורה" וכן להיפך.
    קל להסתכל בערגה על היתרונות של גישה מסוימת בלי לקחת בחשבון את החסרונות הכרוכים בה בד בבד, ואשר אתם אי אפשר לנתק זה מזה.
    אין אני מתכוונת כי כדאי להיות גסים וחצופים. כמובן שיש ללמוד מכל תרבות ולתרבות החרדית הישראלית חסרונות רבים מספור. אך יחד עימם מגיעים היתרונות שהם הנגזרת של אותם חסרונות ואני לפחות לא הייתי ממהרת לוותר עליהם מהר ככ.
    ובודאי שהייתי מגיע מסתכלת עליהם בצורה סלחנית יותר

    • לשרי, כאחד שגר גם פה וגם בארצות הברית אנתח יותר את התופעה הזאת לטוב ולמוטב, כל אחד יש לו את הזכות להחליט בעצמו מה עדיף, בארצות הברית בפירוש ראש הפירמידה הוא הצלחה כלכלית, אדם שמהגר לארצות הברית יש לו מטרה אחת בעיקר להגדיל את חשבון הבנק שלו, ארצות הברית היא לא מדינה עם ערכים [דמוקרטיה היא לא ערך היא צורת חיים אינטרנטית של שמור לי ואשמור לך], לעומת זאת כאן בארץ יש ערכים לטוב ולמוטב, אם זה החרדים ששאיפתם היא להתקרב לבורא עולם [הבעיה שיש כאלו שכוונתם רצויה אבל מעשיהם לא כל כך], או לחילופין אצל מה שנקרא בסלנג היום ישראל הראשונה שאצלם המטרה היא עולם ישן עדי יסוד נחריבה [את האידיאולוגיה הזאת הם לא שינו], ממילא הילידים הישראלים שבכל מקרה יש להם אידיאלים לטוב ולמוטב מתעניינים יותר בכל מיני דברים, לעומת זאת בארצות הברית אמר לי חבר אתה שווה אם אתה יודע למכור לוקשים לחברים שלך שאתה שוה מאוד בבנק

  • אני ישראלי מבטן ומלידה, אבל מסכים לכל מילה!!! של כותב המאמר. זה בא לידי ביטוי בארץ בעקיפות תורים, בעקיפות "מעצבנות" בנהיגה בכביש, בדחיפות באירועים ועוד ועוד. הייתי בארה"ב במסגרת עבודתי (אני לא אברך, אבל בן תורה), וזה כל כך צורם לראות איך שם הנימוס כל כך מושרש, דרך ארץ אחד לשני וכאן ההיפך הגמור. אז נכון, הרבה פעמים, הרגשתי שם שזה "מלאכותי", אבל זה עדיף. ככה מרגילים ילד מגיל אפס, מה שהאמריקאים קוראים manners, להגיד תודה על כל דבר, לחייך אל השני, לא להידחף, לא להרגיש כל הזמן תחרות על התור לקופה בסופר, כן להרגיש "פראייר" זה כבוד, זה לא פראייריות זו דרך ארץ, זוהי הגבורה האמתית.
    אנחנו לפני יום כיפור, והגיע הזמן להיזכר קצת בדברי חכמינו על חשיבות מצוות שבין אדם לחברו, זו התורה על רגל אחת ואידך זיל גמור.
    גמר חתימה טובה

  • אם הכותבים כאן ומזדהים כחוצניקים הם אכן כאלה, הם אינם מפגינים כבוד לזולת ולשונה מהם. מה שמעורר את השאלה האם הנימוסים שלהם הם מעבר למן השפה ולחוץ.

    • כבוד מפגינים לבני אדם לא לחיות דו רגליות

  • היתי חושב שתכתבוב שאנחנו חלק מכור ההיתוך הישראלי וקבלנו את התרבות המזרחית בניגוד לאמרקאים ששם כמעט ואין מזרחים והם עדיין חיים בתרבות אירופאית טהורה

  • הסינגור כאן על החרדים הישראליים סותר את פשט המילים "דרך ארץ קדמה לתורה".

    "אמנם אין לחרדים הישראליים דרך ארץ אך זה בגלל שהם לומדים תורה תוך התעלמות מהנורמליות של העולם הזה, וזה יתרון שלהם" – נו , אבל רצון השם הוא ש"דרך ארץ קדמה לתורה" ! ומי ששוקע בתורה על חשבון דרך הארץ לא עובד את השם.

    • לשפן הסופר, אלו שבאמת לומדים ועמלים בתורה כמו שצריך יש להם גם דרך ארץ שיהיה ברור, אני תוקף רק את אלו שיושבים בכולל כי ספאסט נישט

  • שלום רב , מצטער אם אני פוגע במישהו , אבל זה נשמע לי כמו להוציא את דיבת הארץ ,
    אין צורך לקנא בתרבות העמים , תזכור מאיפוא יצאו גדולי משמידי העמים , גרמניה יפן,רוסיה, מדינות עם היסטורי המפוארת ו " תרבות " . זה היה אומנם בעבר הלא רחוק , אבל אני לא מקנא בהם גם היום , די שאזכיר לך שבכמה מדינות מאוד " מתורבתות " יש חטיפות ילדים על בסיס יום יומי וזה רק קצה הקרחון.
    בשורה התחתונה , אני מעדיף לגור עם " עמך " בארץ הקודש על פני תרבות ה" פולטיקלי קורקט " שלמעשה אתה צריך לחשוב 10 פעמיים אם לפנות למישהי/ו באדוני או גברתי …..

    • כל מילה בסלע!

    • לעופר ולדתל אין מה לקנאות בשום דבר יש טבע שכך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם וזה לשון הגמרא ביצה כ"ה ע"ב, שלמדו לא מזמן בדף היומי, אלמלא (לא) נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם, יהודי בלי תורה הוא היצור הכי נחות על פני כדור הארץ כל מי שעבר את השואה יוכל לומר לך שהקאפו"ס החילונים היו יותר אכזרים מהנאצים, מעבר לזה אין מה להוסיף, ולגופו של עניין הייתי פעם בשכונה הכושית של יוהנסבורג בדרום אפריקה ושני כושים עברו אחד אמן i love jewish ואחד אמר לי hello rabbi ובתל הביב [זו לא טעות] אומרים דוס פרזיט לך לצבא. יהודי בלי תורה הוא היצור הכי גרוע על פני כדור הארץ

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל