ימים לא פשוטים עברו על הקהילה שלנו בחודש האחרון. סערת רגשות, ערעור מוסדות תבל, לוחמת צדק, קולות של בעד ונגד, בלבול, כאב, עצב ואבל. לאחר שוך הסערה הראשונית, ברצוני לנסות לענות על אחת השאלות המטלטלות שעלו בימים אלו, שאלה שבה אני מתחבטת כבר שנים רבות, במסגרת עבודתי בטיפול בפגיעות מיניות בקהילה החרדית. השאלה היא, איך יתכן שבתוך חברה האמורה להיות דוגמא ומופת בבין אדם לחברו ובענייני קדושה, מתחוללים מעשים כאלה ועוד לתקופות ארוכות כל כך ובהיקף נרחב כל כך?
בנוגע לפגיעות מיניות, המצב בחברה שלנו אינו טוב, בלשון המעטה, ולטענת רבים מאנשי המקצוע, מצבנו רע גם באופן יחסי לחברות אחרות. יש מקרים רבים, רבים מדי, רבים ממה שחברה כמו שלנו, חברה השואפת למצוינות מוסרית ולקדושה, יכולה להכיל. ואני שואלת את עצמי, כיצד זה יתכן?
פגיעות מיניות, יענו בוודאי הציניקנים, היו מאז ומעולם, בכל חברה ובכל מקום. אכן. אולם פשעים אחרים, גנבה, רצח, ניאוף, גם הם מלווים את החברה האנושית מאז ומעולם. ובכל זאת ידענו להתגאות בכך שבעיר בני ברק לא היתה תחנת משטרה במשך שנים ארוכות. נכון, היו מקרים של פשיעה בתוך הקהילה, אך הם היו מעטים וזניחים. במילים אחרות, גם אם יצר לב האדם רע מנעוריו, בכל זאת יש לחברה השפעה על שכיחות הפשע בקרבה. אם יש חברה שהפשיעה שכיחה בה, עליה לשאול את עצמה מה פגום בה, מה בתנאים המבניים שלה מאפשר את היווצרות התופעה. תופעה יכולה להתרחש ולהתקיים לאורך זמן בתוך קבוצה, קהילה או משפחה, רק במידה שהתנאים מאפשרים זאת.
מהיכרות קרובה של התחום, אני יכולה לומר כי לדאבון לב, בנוגע לפגיעות מיניות, המצב בחברה שלנו אינו טוב, בלשון המעטה, ולטענת רבים מאנשי המקצוע, מצבנו רע גם באופן יחסי לחברות אחרות. יש מקרים רבים, רבים מדי, רבים ממה שחברה כמו שלנו, חברה השואפת למצוינות מוסרית ולקדושה, יכולה להכיל. ואני שואלת את עצמי, כיצד זה יתכן? מדוע מתרחשים מקרים רבים כל כך בקהילה שלנו, ואיך יתכן שעוברים על כך לסדר היום? מדוע איננו רואים כנסי התעוררות וחשבון נפש בכל קהילה שמתגלה בה מקרה כזה? הרי אם חלילה מתרחש אסון בקהילה, מיד מתעוררת הקהילה כולה לעשות חשבון נפש. האם הדברים אינם קל וחומר, שכאשר פשעים מזעזעים כל כך מתרחשים במסגרת הקהילה, עליה ללבוש שק ולהכריז על עצרת התעוררות?
והכלת הרע בקרבך
כל חברה אנושית מטפחת את אורח החיים הרצוי בעיניה באמצעות שני כלים: חינוך ואכיפה (במקביל למה שמכונה בז'רגון הטיפולי, מוקד שליטה פנימי ומוקד שליטה חיצוני). החינוך מטמיע באדם את אורח החיים הרצוי, כך שגם ללא שוטר ומושל הוא יימנע מלעבור עברות. החינוך היהודי מחנך ליראת שמים, ומבקש להטמיע את שמירת התורה והמצוות בנפש פנימה. הוא מחנך את האדם לקיום מצוות שבין אדם למקום ולזהירות בעניינים שבין אדם לחברו. כאשר מערכות החינוך של החברה, הפורמלית והבלתי פורמלית, הביתית והמוסדית, מתפקדות כראוי, רוב חברי הקהילה לא יזקקו לשוטר שיעמוד עליהם ויכריח אותם לשמור תורה ומצוות. ולהפך, כאשר החינוך פגום ולקוי, לא יעזור כל שוטר ומושל, וכמו שאומר אברהם לאבימלך: רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי. אם אין לאנשים יראה פנימית העוצרת אותם מלעבור על חוקי היושר והמוסר, לא ניתן לחוש ביטחון בחברה, ולא משנה עד כמה המשטרה יעילה.
אולם לצד מערכות החינוך, כל קהילה זקוקה גם לכוח אכיפה חיצוני, כוח להטיל סנקציות על אנשים הסוטים מאורח החיים המקובל בקהילה. במקרה של הקהילה החרדית, כוח האכיפה הוא יכולת ההוקעה מהקהילה, מבית הכנסת, ממוסדות החינוך, ובאופן כללי, מה שמכונה "נח"ש": נידוי, חרם ושמתא.
ברצוני להצביע על מצב חברתי מעוות מעין כמוהו שאסור לנו לשתוק לגביו: הכלה של פגיעות מיניות בציבור שלנו. במקרה של פגיעות מיניות, לא רק שהחברה אינה עושה דבר על מנת להוקיע את הפוגעים ולהוציאם מתוך המחנה, אלא שהיא משדרת באופן לא לגמרי מודע, שמדובר בעברה שהחברה יכולה להכיל
היה מקום לחשוב כי אמצעי אכיפה נועדו לאנשים עם דחפים חזקים במיוחד, עד שהחינוך אינו מצליח לרסן אותם. כלפי אנשים אלו נדרשת הפעלת כוח פיזי, שיצליח לעצור בפועל את הפרת החוק. אולם העובדה שאמצעי אכיפה כמו נידוי עובדים, ועובדים ביעילות, מלמדת שאמצעי האכיפה הם בעצם הרחבה של יכולת החינוך של הקהילה. הנידוי אינו הפעלת כוח פיזי, אלא כוח חברתי. כדי שהחינוך יהיה אפקטיבי, הקהילה צריכה להיות מסוגלת להמחיש עד כמה חשובה לה שמירת הנורמות.
הסיבה שחינוך הוא כלי אפקטיבי כל כך היא שאנשים לומדים על הטוב והרע דרך הקהילה, דרך החברה. הם לומדים מה טוב ומה רע באמצעות התגובה של הסביבה שלהם להתנהגויות שונות. אולם כדי שהחינוך יעבוד, צריך שאנשים יפנימו את חומרת העברה. כדי שאנשים יפתחו רתיעה פנימית מעברה, לא די לומר להם שמעשה מסוים אסור, אלא הם צריכים להפנים עד כמה הוא פסול ומשוקץ. הפנמה זו נעשית באמצעות היחס הסביבתי לפשעים השונים. אנשים מדרגים את חומרת העברות לפי היחס החברתי שמקבל מי שעובר עליהן, וכך מפנימים את ערכי החברה.
בתור הורים, כולנו מכירים בכך. ילדים מפנימים את ערכי המשפחה לפי תגובות ההורים. אם ההורים יגיבו בחומרה רבה יותר להכאת אח מללכלוך השטיח, אז כנראה יהיו יותר כתמים על השטיח ופחות מריבות בין בני המשפחה. אם זה יהיה להפך, הבית יהיה נקי ומסודר, אך מדמם קצת יותר… כיוצא בו, ילדים בבתים חרדיים לא ידליקו כמעט לעולם את האור בשבת, גם אם הם במצב רוח מרדני ורוצים מאד להכעיס את ההורים שלהם. הם יציירו על הקירות, ישפכו מיץ על הרצפה ויעשו כל מיני דברים שהם יודעים שאסור לעשות, אך הם לא ידליקו את האור בשבת. דבר זה מלמד שהם הפנימו שהדלקת אור בשבת היא עברה חמורה הרבה יותר מהשלכת אוכל על הרצפה.
באופן דומה, לכל קהילה מדרג מסוים בין הנורמות. כל עברה על נורמה חברתית מסכנת את האדם בגינוי חברתי, אך לא כל עברה מובילה לנידוי מהקהילה. אדם שיכפור בעיקרי האמונה של הקהילה או במוקדי הסמכות שלה יסתכן מיד בנידוי. אדם שיתנהג בגסות רוח – יעקוף אנשים בתור, ינהג בפראות בכביש, ידבר באופן לא הולם – יזכה לגינוי אך לא לנידוי. לעתים מבקשת הקהילה לבסס נורמה שמעמדה רעוע בקהילה, והיא משתמשת לשם כך באופן מלאכותי בכלי הנידוי. שימוש בכלים טכנולוגיים שלא בסינון הוא דוגמא אחת לכך. כל יהודי שומר מצוות יסכים שהחזקת סמארטפון אינה חמורה כמו חילול שבת, אך בדיוק משום שרבים מערערים על נורמת הפלאפונים הכשרים, נדרשת הקהילה להטיל סנקציות כדי להחדיר אותה לציבור.
לאור האמור, ברצוני להצביע על מצב חברתי מעוות מעין כמוהו שאסור לנו לשתוק לגביו: הכלה של פגיעות מיניות בציבור שלנו. במקרה של פגיעות מיניות, לא רק שהחברה אינה עושה דבר על מנת להוקיע את הפוגעים ולהוציאם מתוך המחנה, אלא שהיא משדרת באופן לא לגמרי מודע, שמדובר בעברה שהחברה יכולה להכיל.
בדרגות החומרה של הקהילה, מדובר במשהו מביך יותר משהוא מחריד. הקהילה תכיל, תבליג ואפילו תגן על הפוגע. הדאגה העיקרית שלה תהיה שהסיפור לא ייצא החוצה. במקום "ובערת הרע מקרבך" אנו מקבלים מדיניות של "והכלת הרע בקרבך"
האבסורד בהתייחסות לחומרת הפגיעות המיניות זועק לשמים. בהיותי אישה חסידית אני מנועה מלנהוג ברכב. איני יכולה להוציא רישיון נהיגה מבלי להסתכן בנידוי מהקהילה. אם אחרוג מנורמה זו אני מסתכנת בסילוק ילדי ממערכת החינוך הקהילתית. לעומת זאת, אם אדם הוא פוגע מיני במסגרת הקהילה, הוא יכול להיות סמוך ובטוח לא רק בכך שהקהילה לא תיזום הוקעה שלו, אלא שהיא תעשה הכל על מנת לשמור עליו מפני הוקעה פומבית.
לפני זמן מה נתקלתי במקרה של מלמד שפגע בעשרות ילדים בתלמוד תורה במשך שנים ארוכות. כאשר עמדה הפרשה להתפוצץ, דאגה הקהילה להעביר אותו ואת בני משפחתו לקהילה יהודית בחו"ל, וכל זאת במימון קופת החסד השכונתית! האם זה איננו אבסורד?! איני יודעת אם עדכנו את בני הקהילה שאליה שלחו את הפוגע בטיבו של התכשיט שמגיע אליהם, אך אני יודעת בוודאות שהורים בתלמוד תורה לא שמעו על כך. עד עצם היום הזה לא פנו אל הורי הילדים לשתף אותם במה שקרה, כדי שייקחו את ילדיהם לטיפול. הדאגה הראשית של ראשי הקהילה היתה ההגנה על הפוגע ולא הטיפול בנפגעים! אנשים רבים שמעו על הפרשה, ויתכן שהיו ביניהם גם פוגעים פוטנציאליים, והם בוודאי הפנימו את המסר: פגיעות הן דבר אסור, אבל בדרגות החומרה של הקהילה, מדובר במשהו שהוא מביך יותר משהוא מחריד. הקהילה תכיל, תבליג ואפילו תגן על הפוגע. הדאגה העיקרית שלה תהיה שהסיפור לא ייצא החוצה. במקום "ובערת הרע מקרבך" אנו מקבלים מדיניות של "והכלת הרע בקרבך".
כשהקהילה חשובה יותר מהחינוך
הצבעתי אפוא על הליקוי הקהילתי המאפשר לפוגעים להסתובב בלא חשש בקהילה שלנו. אולם כאן מתעוררת שוב השאלה שבה פתחתי: איך זה יתכן? ללא ספק, החינוך שלנו מגנה בתוקף את הפגיעות המיניות. פוגע מיני הוא אדם הרומס את כל הקדוש והיקר לחינוך היהודי. בפגיעתו יש גם עברה של בין אדם לחברו וגם עברה של בין אדם למקום. הוא משליך מאחורי גוו גם את ערכי הקדושה וגם את ערכי החסד ומפר ביד רמה את התורה. למה אנו מחנכים עוד מלבד קדושה וחסד ושמירת מצוות? לכאורה, מדובר במעשה שצריך להיות משוקץ יותר מכל בקהילה שלנו, מעשה שאין עליו מחילה. איך יכול להיות אפוא שאנו מכילים זאת? מה מסביר את המנגנון המעוות שתיארתי?
דומני כי העיוות שאני מתארת משקף מצב שהכלי הפך להיות מטרה לעצמו. הקהילה, שהיא הכלי להגן על צביון החברה, לשמור על המסורת, להעביר את התורה מדור לדור, הפכה לחרב המתהפכת ההורסת כל חלקה טובה. במצב מתוקן, המצוות שהמחנך מורה לחניך צריכות להיות חשובות יותר מן הערך של "להיות חניך טוב". המלמד בחיידר משכנע את הילדים להתנהג יפה באמצעות ההערכה שהוא נותן להם – מחמאות, פרסים, סוכריות. ההערכה החברתית אמורה להיות הכלי שבאמצעותו מפנים הילד את הערכים שהמחנך מבקש להטמיע בו. אך עלול להיווצר מצב, שההערכה החברתית נעשית מטרה לעצמה. במקום שהיא תהיה מכשיר להטמעת הערכים, היא הופכת להיות הערך המרכזי שאליו החניכים שואפים.
כאשר כל מעייניו של האדם משוקעים בשמירה חרדתית על ההשתייכות לקהילה, מייצר החינוך אפקט הפוך: במקום להוקיע את הפשעים, הוא מביא להסתרה שלהם. במקום שהילד יפנים את הערכים שהמחנך מבקש להעביר לו, הוא מפנים רק דבר אחד: אסור לו להיחשף
כאשר כל מעייניו של האדם משוקעים בשמירה חרדתית על ההשתייכות לקהילה, מייצר החינוך אפקט הפוך: במקום להוקיע את הפשעים, הוא מביא להסתרה שלהם. במקום שהילד יפנים את הערכים שהמחנך מבקש להעביר לו, הוא מפנים רק דבר אחד: אסור לו להיחשף.
כאשר הפחד להיבעט החוצה ממעגל ההשתייכות אינו כלי להפנמת חומרת האיסור אלא המניע העיקרי של האדם, אנחנו מקבלים חברה המוטרדת מהנראות החיצונית של הקהילה הרבה יותר מהבריאות הפנימית שלה. בצלה של חרדת הדימוי הקהילתי המושלם נאגרים סודות על גבי סודות. כך אני פוגשת בקליניקה אנשים המעדיפים לחיות בכאב ובריקבון ובלבד לשמור על תמונה משפחתית יפה. אישה המוכנה לשאת את הפגיעות של בעלה, אב המשפחה, בבנותיו, כדי לא לפגוע בשם הטוב המשפחתי. קהילה המטיסה את הפוגע לחו"ל, כדי לחסוך את אי-הנוחות שבביעור הרע מקרבנו. מנהלים המעדיפים להחביא את השלדים בתוך ארונות עמוקים, במקום לנקות היטב את זירות הפשע.
בסופו של דבר, המסר שעלול חלילה לחלחל לילדים שלנו הוא, שמותר לעבור עברות, רק אסור שיגלו אותך…
הצורך לשמור על נראות חיצונית הדורה, על דימוי של שלמות קהילתית, מקשה עלינו להכיר בחלקים האפלים של העצמי ושל החברה, ולנסות לבער את הרע מקרבנו – שהוא חובתה הראשית של כל חברה חפצת חיים. תופעה זו מדאיגה ומסוכנת, ומייצרת קרקע נוחה לפשיעה נסתרת מאחורי וילונות אטומים.
הצורך לשמור על נראות חיצונית הדורה, על דימוי של שלמות קהילתית, מקשה עלינו להכיר בחלקים האפלים של העצמי ושל החברה, ולנסות לבער את הרע מקרבנו – שהוא חובתה הראשית של כל חברה חפצת חיים. תופעה זו מדאיגה ומסוכנת, ומייצרת קרקע נוחה לפשיעה נסתרת מאחורי וילונות אטומים
הסיפור האחרון הצליח לפגוע בנו בדיוק בנקודה זו. הוא לימד אותנו שאם החברה אינה מוקיעה את הפשעים מתוכה אלא מסתירה אותם עמוק בפנים, הם עלולים להתפשט ולזהם גם את החלקים הפנימיים ביותר שלה. הלוואי שהלקח שנלמד מפרשה זו יצליח לחדד את הצורך לשנות משהו בתודעה הקולקטיבית שלנו, שיגרום לנו לצעוק לא להכלת היתר, וכן לביעור הפשעים וטיהור המחנה.
הלוואי ויקומו הרבנים, המנהיגים, שירימו את הדגל של ביעור הפשעים בקהילה פנימה. כמובן, עליהם להשתמש בכוח ובכלים שיש בידיהם בתבונה, כמנוף לחץ על הפוגע לפנות לעזרה מקצועית, המשלבת טיפול בצל החוק, ולא להוקיע אותו ברבים ללא חמלה וללא דין. עמדה נחושה כזו תשדר מסר ברור שהקהילה אינה מוכנה להבליג על פשעים הנעשים בקרבה. דגל מסוג זה יחזק בציבור תודעה שעיקר האדם הוא העבודה הפנימית, טוהר הלב וניקיון הכפים, ולא הנראות החיצונית.
בתפילה שנזכה לייצר סביבה בטוחה מוגנת ושמורה, פיזית ורוחנית. סביבה שנשמח לגדל בה את ילדינו ולא נתבייש לקבל לתוכה את משיח צדקנו.
השאלה הגדולה היא, מדוע לא מובא באף שו"ת במשך כל הדורות שום רמז לבעיה רוחנית זו?
אכן לא יאומן כי יסופר. אנשים מסוג זה ראויים למוות בעינויים נשמתם שייכת לגיהנום. וברור שלא ננקטים כלפיהם מספיק אמצעים
1 את החבדניק הרשע שעשה לה כך להכניס לכלא או גזר דין מוות כמו שרשום בחוק ו2 להעיברה לחסידות נחמן ולהרעיף אין סוף הורות טוב ואהבה וחיזוק והרבה תפילות וסבלנות וגם על זה להתפלל ו3 הרבה אמונה ודברי תורת הצדיק הכל לטובה ולחזק אותה או אתם בזה ובעזרת הצדיק יהיו הרבה ישועות. כואב לי הלב על התמונה.
כולל הספרים של הרב שלום ארוש ללמד ובעזרת הצדיק וה' יעשה את שלו
הנני חרדי לשעבר. גדלתי והתבגרתי בקהילה חסידית בחינוך קשוח בדיוק כפי שמספרת הכתבה (בשביל קורא חרדי אולי הוא לא מבין מה קשוח בחינוך זה שזה חלק מהאבסורד) הייתי ילד טוב ירושלים למדתי המון תורה לשמה וגם קבלה ודברין שעניינו אותי והיו כל עולמי. במשך שנים לקח לי להפנים את הנאמר בכתבה הזאת כי זאת אמת מצערת… שנים לקח לי (ועדיין) להבריא מהחינוך שקיבלתי שנוצר בחברה החרדית . יש מצב שהחברה החרדית זאת החברה הכי קיצונית בעולם שלא מדברת על לרצוח אנשים שלא חושבים כמותם (היחידות בכל העולם הם- דאעש והטאליבן) – אך החברה החרדית היא כן עלולה לרצוח נפשית (כי הרי כמובן כל ברדעת מבין שעדיף לרצוח פיזית מאשר נפשית… עדיף לרצוח מאשר לאנוס…) והשאלה שלך היא מרכיב כללי בסוגיית הרוחניות והאלוהות היהודית בכלל… כי אם תשים לב לאורך כל ההיסטוריה קיימים המון בעיות שהציבור לא מודע אליהם והרבנים לא ניסו לשנות…. ר' נחמן מברסלב כנל הבעל שם טוב ,חבד וכו הם היו רבנים שניסו לשנות ואכן הצליחו במקצת לפתוח ולהכניס ליהדות "רגש פנימי אמיתי אמיתי…" קשה להסביר לכל אדם שגדל בחינוך חרדי נורמטיבי את השאלה שלך …. התשובה האמיתית היא לדעתי ולצערי הרב כואבת….. התשובה לשאלתך היא שיש הרבה מאוד דמיון ביהדות. ויש אנשים שעובדים על הידע שלהם בעולם על ידי לדעת את כל סוגי האנשים ולהחכים באמת מכל דת, סגנון, קבוצה …. האנשים שעושים את זה ושיש להם אש בעיניים להחכים ולדעת עוד ועוד ולא להתפשר על תשובות . לחפש את השאלות ולהטיל את הספקות כל הזמן על כל דבר שרק קיים להטיל את כל הספקות שבעולם ולא להיות בטוח בו עד שאתה לא יודע ומבין "באמת " למה אתה בטוח בו .
התשובה לשאלתך היא כואבת וכיום אנחנו נמצאים במצב מאוחר מדי בכדי לתקן … משום שכל רב שיבוא להגיד את האמת ישר יצאו עליו … מהמקומות האחרים של היהדות… אולי האינטרנט היא השיטה לפתוח את היהדות אבל בעייתי הרבנים החליטו שאין אינטרנט לחרדים אפילו לא משהו כשר . אין לכם גם פייסבוק כשר ולא מקום קבוצתי תקשורתי . אז ברור שאתם מגבילים מאוד את המוח שלכם . אבל המוח של כל בני האדם תמיד (כולל החרדים ושאר האנשים שהרכיבו את מוחם מגיל 0 בשיטה מסויימת,) יכול להפתח לרווחה – היכולת קיימת… אני אומר לך את זה אישית כי לא כולם מסוגלים לתפוס דבר כזה בראש. אבל ניצול הכללי של המוח שלנו רק 2 אחוז ממה שהוא מסוגל להגיע…. יש כאלה שהצליחו להגיע לקצת יותר 3 , 4 , 5 אחוז. מי שיודע יותר ידע כללי …. ומצליח לחיות ביחד עם הידע הכללי הזה בצורה מסודרת ומושלמת – כמה שיותר ככה זה יותר אמיתי ובריא . והבעיה בדת היהודית שלנו שאנחנו ממש ממש מאוד מאוד מאוד רחוקים משם … רחוקים מן האמת אלפי שנות אור .. ואני מבין שאולי יהיה לקורא חרדי קשה מאוד להכיל כזה דבר בגלל שכל החייו תלויים בספרים היהודים ובקבלה וב"רוחניות" שאף אחד לא מרגיש חוץ מהם ( כמובן רוחניות יש מלא שמרגישים (כמוני) … בלי קשר לאף דת) . ברגע שיודעים ונפתחים בראש . אז יכולים להשתגע …. מסופר על רבנים בגמרא שנפתח להם ידע והם השתגעו … הידע הזה שנפתח להם הוא היה על ידי סמים . החתול השחור שמספרת הגמרא זה סך הכל שיטה ידועה לנזירים מהמזרח הרחוק. לא משתמשים בשיטה הזאת היום מכיון שיש להם סמים טבעיים יותר נגישים קקטוסים ופטריות מסויימות רעלות שמביאות אותם לאיזור הידע הזה. עוד כוכבית-* יש נקודה שנגעת בה הרוחניות" מה זה בכלל רוחניות? הרי רוחניות זה לא בהכרח דבר קדוש כבר היהדות הכילה את זה (ידוע ביהדות שיש את "כוחות הטומאה והסטן ואשמדאי וכו'") אם יש גם רוחניות אצל שאר הגויים.. אז מה זה בכלל רוחניות… אולי רוחניות זה פשוט מימד!.. לא נעים להגיד ולחסוף את התשובה הכואבת למה זה רוחניות ומה זה רגש רוחני ומה זה חזיונות ונבואות שהנביאים מספרים עליהם …. כל התשובות כאן מולינו אנחנו פשוט לא רואים אותם ורחוקים שנות אור מלראות אותם כי המוח שלנו מצומצם מאוד . אך יש שיטות להרחיב אותו😉 יש שיטה… אחרי שלומדים את השיטה אז עדיף לקחת הדרכה צמודה מאנשים שכבר הגיעו לשם זה יכול להיות חבר טוב, קרוב משפחה, פסיכולוג, מישהו שבא לו ללמד אותך ולקדם אותך ואפת לו ממך . אבל צריך גם רצון פנימי לשאוף ולדעת רק את האמת הנקייה.
לצערי יש כאן התעלמות מהקונפילקט האמיתי.
לכל בר דעת ברור שהמיגור לתופעת פשע צריך להיעשות על ידי רשויות אכיפת החוק.
מאחר ורשות אכיפת החוק אינה בידי הרבנים, הכלים שבידם מצומצמים מאוד.
מצד שני, רשויות אכיפת החוק של המדינה, אינם פועלים תמיד בבכפוף לדרך התורה, ולכן יש קושי להשתמש בהם.
כפי הנראה, הפתרון יכול להיות על ידי שיתוף פעולה הדוק ומקצועי בין רשויות החוק לגדולי הרבנים. אולי כך תימצא הדרך הנכונה לשלוט במצב באופן הראוי.
מתחברת להערה,שימו לב שבסוף המאמר יש התייחסות לכך במשפט אחד שהחברה יכולה להפעיל את הכוח שלה להוביל את הפוגע לטיפול מקצועי בצל החוק. זה בעצם שיתוף הפעולה שהצבעתם עליו.
מי אמר שאין תשובה הלכתית. תקראו במאמר של הרב שמואל אליהו שהביא כמה תשובות על כך מהאחרונים. גם בפגיעה בנשיםמוגם בפגיעה בילדים
כמה הערות
א. פגיעות מיניות הם יחסיות ביחס לכל חברה דהיינו חברה יותר שמרנית הפגיעה נקראת פגיעה גם כאשר היא מינורית ואף לא נחשבת פגיעה ביחס לחברה חילונית כל אדם יחשוב על סביבתו מה הפעולה שבה האישה מנגד מורגשת פגועה לדוגמא הרי בחברה החרדית בחור שוליים שמטיח באישה חרדית קללות מיניות הפגיעה היא עצומה לאין שיעור מה שבחברה החילונית לא יקרה כ"כ פגיעה מה גם שהאישה לא תשתוק על כך לכך אין נכון לומר שהחברה החילונית יותר מודעת לפגיעות מיניות בסוף אנו רואים שבכל הגדרה חוקית בחברה החרדית מול הגדרה מוסרית בחברה החילונית החוקיות גוברת ולא המוסריות דהיינו ריחוק האדם מעבירה על צווי אלוקי גדול יותר מאדם המשים על עצמו ריחוק מוסרי כדוגמת רצח ועבירות גניבה וגזל וכו'
ב. הטענה בראשית הדברים שכביכול החברה החרדית שואפת למצוינות מוסרית
לדעתי משפט זה הוא שורש לכל הבנה בסיסית בהווי התרבותי השורר בחברה החרדית דהיינו החברה החרדית לא בלבד שהיא אינה מוסרית שהרי היהדות הוא עיקרון מנחה נגד המוסריות האוניברסלית שהרי בכל מצווה \עבירה קיים קצוות המנוגדות באופן טוטאלי לתפיסה המוסרית המקובלת לכך הטענה שהחברה החרדית שואפת למוסריות פשוט טעות גמורה החברה החרדית אף סולדת מהגדרות מוסר אלא מתחברת להגדרות חוק אלוקי בלבד [באופן מיקרי כל האמור בכתבה אכן תואם משום שפגיעות מיניות הם דבר האסור גם מבחינה חוקית וגם מבחינה מוסרית] אך שמהלך רוח הדברים ניכר כי חסרה הבנה בסיסית במה הם הקווים המנחים בחברה החרדית
חזק מאד
דברים כדרבנות
מאמר חזק ואמיץ, לע"ד היה מן הראוי לתת גם נתונים מספריים.
לגבי נתונים ומספרים,זה מורכב. לא תמיד ניתן לעשות פילוח מגזרי באיסוף הנתונים ולכן יש על זה מחלוקת. להערכת חלק מהעוסקים בתחום שנחשפו למספרים,ואני בתוכם,זאת ההערכה. זה נושא לדיון בפני עצמו.הכוונה למעשה שנחשב בהגדרה כפגיעה מינית.
אחד המאמרים הטובים שקראתי,
מקיף בצורה תמציתית ומקיפה את בעיית הבעיות של המגזר החרדי שמהווה שורש להרבה חלאים רעים.
אם הכתובת מדברת על ערכים תורניים, אזי היכן מצאנו בתורה חומרה מיוחדת על פגיעה מינית?
אונס משלם כמה שקלים לאבי הנערה ותו לא, אם היא בוגרת אפילו אינו משלם את התשלום הזה. לא מתייחסים לפגיעה מינית יותר בחומרה מאשר לסתם פגיעה. אם זו פגיעה של אישה באישה, אז אין שום סנקציות.
הכותבת בלי משים אימצה נורמות מודרניות, אז אין מניעה שתתחיל גם לנהוג.
בתנ״ך מצינו שבכל מקום נהגו אחרת בענין זה,
הריגת כל שכם
בפילגש בגבעה כל השבוים התאחדו לכמעט הכחדת שבט מישראל.
אמנון ותמר הרגו את אמנון.
היינו, שבכל זמן יש להשתמש בכלים המתאימים להתמודד עם התופעה.
הקנסות שמנית הם מענין אחר, מההפסד שגרם לאבי הנערה. אבל מצד הקהל יש לעשות משהו.
תגובה קשה ומנוכרת.
הדרך להבין את התגובה היא המחשבה שמעולם לא נפגשתם עם נפגעים…
הערה: התגובה שמופיעה אחרי הכותב מרדכי כוון לכותב משה. מתנצלת.
למשה
"כל שיראתו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת"
תתפלל שיתקיים בך מאמר חז"ל זה, גם יראה וגם חכמה.
ושתחזור בתשובה על התגובה המזעזעת הזו
האונס חייב לשאת את האנוסה לאשה (אם היא רוצה), ואסור לו לגרש אותה כל ימיו (אם היא לא רוצה). שכחת לכתוב את זה. זה משמעותי, כי התורה אף פעם לא מתעסקת בעונש סתם, אלא בתיקון של המציאות. ביחס לאונס – הוא חייב לקחת אחריות על מעשהו.
בפגיעות מיניות מדובר גם על אשת־איש וגם על משכב־זכור (במקרה עם המלמד)
אל תזלזל סתם.
נראה לי שהחברה החרדית עדיין לא בשלה לטפל באנשים חשובים בתוכה שסרחו ופגעו מינית בבנים או בבנות. החברה החרדית אמונה על טקסטים קבועים וקשיחים שמגדירים כל תופעה והתנהלות של קהל יראיה. הקהל תמיד מוגדר כיראי ה', חושבי שמו, מקדשי שם שמים ברבים, חברה קדושה ועוד. זה לא מקרה שעיתוני המגזר לא מתארים פשעים פליליים כמו גניבה, נסיעה פרועה, נשים מוכות, התעללות בילדים ועוד. לא בגלל שהדברים לא קורים בקהילה. אלא שבגלל "והיה מחניך קדוש" לא מדברים ולא כותבים. לא חושפים ולא מלינים. ואז כל יחיד ויחיד, כל משפחה וקהילה חשה שהיא בתוך בועה קדושה, ומשם ניתן רק לרוות נחת ולעלות במעלות קדושה וטהרה.
אילו גדולי הדור ועסקניו היו מפשילים שרוולים ומתחילים לבער את כיסי הפשע של תוקפים מינית – היה להם צורך להוציא החוצה מושגים שעד עכשיו לא שזפתם עיניים חרדיות. היה צריך לציין כי פלוני הרב החשוב פגע בעשרה ילדים. ומה הוא עשה להם/בהם? והיכן הוא פגע? ואיזה טיפולים צריכים הילדים לקבל? ואיך הוא הגיע גם לבנות? ומה קורה להן, ולמשפחתם? בקיצור, היה צריך לפתח טרמינולוגיה חדשה, שתספר על ניקוי אורוות, על סטיות שקיימות גם אצל אנשים "גדולים", ועל מאמץ להחזיר אמון של ילדים במבוגרים והוריהם. כל זה קשה כרגע להנהגת הציבור החרדי. קשה כ"כ, שהם יעדיפו לשמור על "שלמות הבית" ולקרוא לכולם: נקיים אנחנו, רק אל תתנו ללשון הרע "מבחוץ" להעכיר את האווירה ולפגוע באנשים חשובים.
והקב"ה שקשוב לזעקת העשוקים, וסופר ומונה את דמעות משפחתם, ימיס אולי את הלב שהתאבן, יערה בהם רוח חדשה, ויעזור להנהגה לבער את קיני הפוגעים ולתת לכל ילד בקהילה את התחושה כי הוא זכאי לבית בטוח ולחברה מכבדת אותו כאדם וכצלם א-לוקים.
ישראל, דברים היוצאים מן הלב (והראש).
דייקת בדבריך, החבר.
יישר כוח
לא מובן למה משלוח הפוגע לארץ אחרת (דבר שגוזר עליו גלות) שכל אחד מבין שזה עונש חמור מאד, ומניעה מפגיעה בקטינים, מתוך נקודת הנחה שבד"כ במקום זר ולאחר שהוא כבר נתפס (ובד"כ גם עבר טיפול) הוא לא יחזור לפגוע.
אלא שלדאבונינו יש רצון לראות בעלבונו של הפוגע ולראות אותו נענש ומושפל בעוה"ז, דבר שמביא (כמו התאבדות שגוררת אחריה עוד התאבדויות) רעיונות לעוד אנשים, ולכן הפתרון הרצוי הוא להעניש אותו (וכאמור גלות זה עונש ולא פרס כמו שחושבת הכותבת הנכבדת) והעיקר לדאוג שיפסיק לפגוע.
ביחס לפגיעה מינית התורה מתייחסת לזה מאד בחומרה ומשווה את זה לרצח, "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה".
אם כי הרצון לראות אותו מושפל ומאבד את כל מה שיש לו לא בא בהכרח ממניעים טובים, הטענה שהנפגעים לא ירגעו רק אם יראו בהשפלתו, אין לי דרך לוגית לדעת אם זה נכון או לא, אבל אין ספק שזה בא אך ורק מיצרים שפלים בנפש האדם, ואפשר לטפל באדם גם בלי להשפיל את הפוגע, יתרה מזאת אומרים בשם הגראי"ל שטיינמן שהסיבה שהחברה מתגייסת להשפיל את הפוגע וזה דווקא בפוגע מינית ולא ברוצח או עובר עבירות אחרות, זה מחוסר פירגון, פלוני נהנה ואני לא יכול… אדאג שיושפל
המאמר אינו מתייחס להיבט של נקמה וענישה מצד טובת הנפגעים, אלא מתייחס לאפקט הרתעתי ליצירת סביבה בטוחה. ניתן להסיק מהבחירה למלט את הפוגע שזה נובע מתוך הבנה שמעבר למקום אחר הינו קל יותר מאשר הליך פלילי. שיטה זו לא הוכיחה את עצמה. עיין ערך הסיפורים המפורסמים: מלכה לייפער, הרב מוטי אלון. ועוד מקרים פחות מפורסמים. לעיתים קרובות מידי הפוגע חוזר לסורו. מה שיותר חשוב זה שהמאמר מצביע על כך שאחרי "הצלת" הפוגע מידי עונשו וויתור על אופציה של טיפול בצל החוק, לא נעשה שום תהליך להפניית הנפגעים לטיפול! מה שמסכן אותם ובעיקר את הציבור כאשר חלק מהמפגעים,ללא טיפול,עלולים להפוך בעתיד לפוגעים. מה שמגדיל את מעגל הסיכון!
הנה הפתרון שהגה פרעה " תכבד העבודה ואל ישעו אל דברי שקר "
השעמום היא אם כל חטאת כנכתב במשנה בפרק אף על פי במסכת כתובות . כיום בעולם מודרני שעות הפנאי גדלות ולכן , ברגע שאדם שקוע בעבודה ובלימוד , לא יוכל לפנות לנחזים בסמארטפונים כנכתב בפרקי אבות טובה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכת עוון
אין כזה דבר חברה חרדים יש אוסף של מאפיונרים בלבוש מסויים שונה מרוב הציבור שהשתמשו במלה חרדים [אין כל קשר בינם לבין חרדים לדבר ה'] שאצלם פגיעה בקדושת המפלגה והמפאפיונר שעומד בראשה יותר חשובה מעבירה על כל חוקי התורה, ואל תחשבו שלפני השואה המצב היה יותר טוב, האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא אמר שכל טומאת היטלר הגיעה מהחטאים הללו, כשהוא עבר ברכבת בלעמבערג הוא אמר לסגור את החלונות מפני שהאויר טמא מכל הפדופילים הארורים ימח שמם בלעמבערג, ועוד דבר אמר האדמו"ר הנ"ל שלעתיד לבא לא ידעו מי היה יותר רשע הפדופיל הארור ימח שמו או היטלר
לא נכון
מצטרף לדברי הסיום של כותבת המאמר: "הלואי ויקומו הרבנים,המנהיגים שירימו את הדגל של ביעור הפשעים בקהילה פנימה" .מי יתן.. עייני במאמר של הרב יהודה גרינוולד "איפה המנהיגות שלנו" ובתגובתי.
בכל המאמר לא מצאתי התייחסות למה הפגיעות בחברה החרדית מוסתרות? לדעתי נקודה זו היא משמעותית כיוון שהציבור החרדי גדל באמונה שמי שהולך בדרך התורה לא יגרר למעשים כאלו ויש כאן סתירה בין האמונה שהציבור החרדי נקי וטהור דווקא בגלל שהוא שומר על התורה בדבקות ובאמונה והנה בכל זאת אנשים שגדלו בחברה יראת שמים ומקפידה במצוות נופלים בעניין הזה והם לא מעטים. לכן הרצון להסתיר את הפוגעים כי יש כאן סתירה שאי אפשר להבין אותה בציבור החרדי. כל המתפלפלים כאן שחושבים שפגיעות מיניות שונות בחברה החרדית מאשר בחילונית טועים. החברה החרדית חולה וטועה וסוגרת ועוצרת את האדם וגורמת לו ליפול בדיוק במקרים האלו. והאנשים שמסתירים יודעים בדיוק למה זה קורה אבל הם מחביאים ומסתירים כי הם יודעים שפגיעה זו נפוצה בחברה החרדית דווקא בגלל הסגירות שבה.
המאמר מצביע בדיוק על הנקודה הזאת. מנסה להסביר איך המנגנון הזה פועל.
'חרדיות' היא כלי, יהדות היא מהות.
החרדיות היא מסגרת, יהדות היא הציור.
כשהופכים את הכלי והמסגרת לחזות הכל ומהות ותוכן איין, מה יעשה האדם ולא יחטא. משטרה – כופרים, בתי משפט – ערכאות, אין מוראה של מלכות מחד, ומאידך אין תוכן ואין יר"ש, כי הכל חיצוניות וקהילתיות נבובה. ופגיעות מיניות שנערכות תמיד בשקט והסתר אין בהם בטווח הקצר פגיעה ב'חרדיות' החלולה.
רק מי שבונה פנימיות ותוכן עם יראה ופחד מעבירה יכול לשלוט על דחפיו גם ללא משטרה.
והיות והמציאות הרוחנית בציבור החרדי לא מספיקה, אין מנוס מיצירת מנגנון כוח שיטפל במקרים אלו בעוצמה למען ישמעו וייראו.
אחד המוקשים לביעור הרוע שאכן קיים .
הוא החשש הסביר בהפיכת הפירמידה .
מה שקורה זה שמגיע מישהו/י מתחתית הפירמידה שאין לה/ו סמכות בכלום . ומתוך שנאה וקנאה במוקדי הכוח הם מפיצים ספורים כזבים שאין שום אפשרות להכחיש אותם או להוכיח אותם .
הטענה כאילו החשש מפרסום שלילי הוא זה שמשתיק את הקרבנות .
היא שקרית , בגלל כל ההגנות שפרסו בפני נפגעי עבירות מין נוצר מצב שכל אחד שיש לו שונא או קנאי , יכול עם כמה משתפים לארגן לחבר שלו לינץ' תקשורתי בלי שום יכולת לנאשם להכחיש .
אני לא אומר שזה קרה כך בעבר , אבל זהו מצב שמאד יתכן שיקרה בעתיד , והתוצאה היא הפיכת הפירמידה . ןשבירת כל הסמכויות הקהילתיות .
אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כאשר גורמים כמו א. ברק. ושות' ינסו לעשות לינץ' למישהו שכתב עליהם ביקורת .
ויגייסו 21 עדי שקר כדי לגמור את הבן אדם.
המצב הנוכחי הוא ששופכים את התינוק עם המים.
מרוב שנרצה לראות צדק לנפגעים , נצליח לחרב את הקהילה החרדית ולפגוע בהרבה חפים מפשע שמישהו תכנן להם סיכול ממוקד .
אנחנו חברה על סף התאבדות וקניבלזם עצמי בשם "טוהר מוגנות המחנה"
כי העיקר שהחרדיות תתקיים כמות שהיא עם מוקדי הכוח הישנים. לכן, אין חינוך מיני, אין שקיפות, אין כיבוד זכויות הפרט, נשים מודרות מלהיות רבניות וחלק מהמפלגות החרדיות. חברה רקובה שלא צריכה להתקיים. לשמור מצוות ולהיות דתיים זה אחלה. להיות חרדים זה עיוות של השכל הישר