צריך עיון > סדר עיון > האם ניתן למנוע את העוינות העדתית?

האם ניתן למנוע את העוינות העדתית?

-
אליהו לוי עורך בכתב העת "צריך עיון"

בחברה החרדית ישנו יחס משפיל ליהודים ממוצא מזרחי, המתבטא באפליה במוסדות הלימוד ובמקומות העבודה ובסירוב לבא עמם בקשרי נישואים. דא עקא, הפתרון היחיד המוצע לאפליה הוא ביטול הזהות העדתית בשם ערכים ליברלים - פתרון שהיהדות החרדית אינה יכולה לקבל. כדי לפתור את הבעיה מבלי לאיים על הזהות המסורתית של הקהילה החרדית, יש להבין כי אהבת הקרובים והעדפתם אינה חייבת לייצר אפליה של האחר ושלילת מעלתו האנושית. אחוות גזע, המבוססת על שלילת האחר, יוצרת יחס גזעני מפלה. כנגד זאת, אחוות ברית, המבוססת על אהבת האדם, מביאה לאהבת הגר והשונה.

א' אדר ב' תשע"ט

לפני מספר חודשים, פרסם עדן אביטבול מעל במה זו מאמר העוסק ביחס לבני עדות המזרח בחברה החרדית-אשכנזית. בדבריו קבל אביטבול על אפליית בני עדות המזרח בחברה החרדית, בעיקר בתואנת "הבדלי מנטליות" – שוני בתפיסת העולם ובאורחות החיים. הוא טען כי נימוק זה אינו יכול להצדיק את מדיניות האפליה של היהדות החרדית-אשכנזית כלפי בני המוצא המזרחי, אם בקבלה למוסדות ואם בסירוב לבא עמם בקשרי נישואים. השוני התרבותי בין ספרדים לאשכנזים הצטמצם כיום במידה ניכרת, ודאי כשמדובר בבוגרי מערכת חינוך משותפת. אין אפוא כל הצדקה לדחייה של ספרדים בשל הרצון לשמור על יחוד תרבותי, אם מבחינה קהילתית ותרבותית הם אינם שונים מחרדים-אשכנזים. מסקנתו היא שהיחס המפלה כלפי הספרדים אינו נובע מתוך רצון לשמור על ייחודה התרבותי של הקהילה האשכנזית, אלא מתוך תחושת עליונות פסולה.

הופתעתי לראות שדברי אביטבול, שהיו מוסחים באופן מדוד ושקול, עוררו תגובות חריפות ביותר. מריבוי התגובות באתר ניכר כי לדעת רבים היחס אל המוצא הספרדי בחברה החרדית-אשכנזית מוצדק

הופתעתי לראות שדברי אביטבול, שהיו מוסחים באופן מדוד ושקול, עוררו תגובות חריפות ביותר. מריבוי התגובות באתר ניכר כי לדעת רבים היחס אל המוצא הספרדי בחברה החרדית-אשכנזית מוצדק. אעתיק כאן במלואה תגובה, קיצונית אך בהחלט מייצגת את הגישה, שהתקבלה במערכת (ונמחקה, מסיבות מובנות). אכנה את המגיב "זעליג" – שם בדוי. וכך הוא כתב:

אני בעד גזענות!

ואסביר:
די לאמירות ש"אין הבדל". די לאמירות של "יהודי אוהב כל יהודי". אומר את דעתי ודעת הציבור – ואצטרך לקצר מפאת קוצר היריעה, למרות שהדברים ראויים להסבר ארוך יותר.

כן, יש הבדל בין מזרחיים לאשכנזים. אני לא סובל [-דוחה] את התרבות שלהם. אני לא מסוגל להכיל את המבנה הלוגי שלפיו השכל שלהם עובד. אני נרתע מסוג הרגשות שהם מבטאים. ועוד ועוד. לא ארחיב עוד בדוגמאות.

מיותר לציין שאינני מכניס כאן את הנושא של מה "יהודי יותר" – שהוא כלל לא רלוונטי.

אקדים רפואה למכה, לתגובות שבוודאי יבואו. "היטלר!" אז מה ההבדל ביני לבין היטלר [-רח"ל]?

ההבדל העיקרי והמהותי הוא פשוט. מה אתה עושה עם מה שאתה חושב? איך אתה מתנהג כאשר אתה סבור שאנשים מסוימים חיים תרבות שלדעתך נמוכה יותר?

היטלר סבר שצריך לרצוח אותם. אנשים שדומים להיטלר סבורים שצריך לשלול מהם זכויות יסוד [וזכויות בכלל].

פה העוול הנוראי! כולנו בני אדם, ולכולנו מגיע את מלוא הזכויות שמגיעות לאדם ולאזרח!

אבל בכל זאת! העובדה היא שיש סוגי אנשים שמגיעים ממוצא מסוים שהם בעיני ציבורים אחרים בעלי תרבות, יכולות אינטלקטואליות, מוסר, נמוכות יותר. ומותר ואף רצוי לטעון שאיננו רוצים להתערב עם אנשים כאלה. ייאמר במפורש שהדבר אינו רק תלוי בחינוך, אלא אף בגנים! כן כן. ואני לא מתבייש לומר זאת, ואני בכלל לא מרגיש היטלר, למרות שבוודאי יהיה אנשים נאיביים ו"אנשי שוויון" שבוודאי יגיבו כך לתגובתי….

כל מי שמכיר את בני עדות המזרח יודע שבמקרה שלהם כפי הנראה בוודאות יש עירוב חזק מאוד בין גנים וחינוך שמאוד קשה להשתחרר ממנו. וממילא הגזענות כלפיהם היא מוצדקת לגמרי.

כדוגמה הפוכה אביא את הציבור הרוסי, שבדרך כלל בדור הראשון בוודאי קיימת כלפיהם אפליה, אבל עובדה היא שאחרי דור אחד ובוודאי שני דורות, היא נמחקת. מדוע?

כפי שכבר נאמר לפניי, ברור שיש ספרדים בודדים שאם היינו מסתכלים רק עליהם, אפשר לומר שהמבנה שלהם בכל הרבדים הוא "אשכנזי"… אבל כפי שציינו יש את המשפחה שמסביבם.

חשוב לומר שאכן בכזה מקרה מדובר ב"סטיגמה" לא מוצדקת. אבל אין מה לעשות. מכיוון שברוב מוחלט(!) של מקרים ההפרדה האשכנזית מוצדקת, לא ניתן לבוא בטענות על מקרים חריגים, ולטעון שיש כאן אפליה מסיבות לא מוצדקות.

עד כאן דבריי.

חשוב להדגיש שאינני בא לפזר שנאה. אני כן רוצה שנפסיק להתעלם מעובדות. ונפסיק לאבד נכסים תרבותיים וחברתיים יקרי ערך, רק בשם השוויון! [כמובן, כל אחד עם התרבות שהוא היה רוצה לשמר.]

תגובה זו מנוסחת כמובן בצורה קיצונית ומקוממת. אולם נראה שהגישה העומדת בבסיסה מקובלת על רבים. הם מאמינים שהסירוב להינשא לספרדים ודחייתם ממוסדות הלימוד הם מדיניות לגיטימית. לגישתם, היחס אל המוצא המזרחי מונע משיקולים ענייניים, ובראשם היות התרבות המזרחית נמוכה יותר מן האשכנזית. מובן שבתוך הדברים הם ינקו את עצמם מכל חשש גזענות, חלילה, אלא יאמרו שהם, למרות אהבת האדם שבהם, אינם עיוורים להבדלים תרבותיים.

כך כתב מגיב אחר על אותו מאמר:

מעולם לא דיברתי בשנאה ולא התנהגתי בשנאה לאחיי המזרחיים. חונכתי לאהוב כל יהודי באשר הוא. […] הצבעתי רק על הבדלים שנגרמו כתוצאה ובעטיים של סיבות מסוימות ובדרך כלל בגלל הגלות העצובה של כולנו, ואני אוהב כל יהודי באשר הוא. ההבדלים הם מציאות, רק כסיל יאמר שאם מישהו מבחין בהבדל אז הוא מתנשא או גזען. זה כמובן עוד שלב. השאלה היא מה אתה עושה עם ההבדלים הברורים (זה לא גורף, אבל ישנם) – אם אתה שונא אכן אתה גזען, אם אתה מנסה לקרב, להשוות, לאחד עד כמה שאפשר למרות שהעיניים לא עיוורות ואטומות ורואות מה שרואות, הרי שאין אתה שונא או גזען בכך שכל חטאך מסתכם בכך שיש לך עיניים להבחין.

מגיב אחר התבטא ברוח דומה:

מי שלא מבין למה אנשים שומרים על עצמם ומפחדים שמא גם הפעם למרות שהכל כבר נראה בסדר אבל בגלל הסביבה של המשודך הם יפגשו עוד פעם אופי שלא תואם לטעמם עדינות ורוך, אז לא, שלא יבין. אבל לא בגלל זה נסכים להחליף מנטליות שאנחנו חושבים שהיא יותר מתוקנת לעדינות ויראת שמים יהודי. זה לא אומר שאם הורה רואה לנכון שאין הפעם ממה לחשוש הוא עדיין לא יעשה את זה, כי אין באמת גזענות, רק פחד ממשהו מאוד מפורסם ומוכר.

עם כל חוסר הנוחות שלי מדברים מקוממים אלה, נראה שכותבים אלו מעלים טענה משמעותית. הם סבורים כי התרבות היהודית-אירופאית מתוקנת יותר, מעודנת יותר ומשכילה יותר מהמזרחית. מתוך כך, הם משתדלים שלא להיות מושפעים מהסביבה המזרחית, והם גם מחנכים את בניהם לכך. האם יש בעייתיות בחשיבה זו? אולי הם טועים, ועלינו לשכנע אותם בכך, אבל טעות אינה בהכרח חטא. האם ניתן לומר שעמדתם פסולה מיסודה רק משום שהם מעדיפים תרבות אחת על פני האחרת?

 

מהי גזענות?

הרקע להתפתחות היחס המזלזל כלפי עדות המזרח הוא העובדה שהמודרנה, שאפיינה בעיקר את ארצות אירופה, הביאה את המערב לקדמה אינטלקטואלית, מדעית וטכנולוגית שהמזרח טרם השיג. נכון אמנם שהחרדים האשכנזים אינם הנהנים העיקריים מפירות קדמה זו; הם הרי דחו את המודרנה. אולם עדיין זהו הרקע העובדתי המאפשר את יחס העליונות. בעקבות ההשפעה האירופאית, החינוך החרדי-אשכנזי היה מפותח יותר מהספרדי וכן המערכת המוסדית והפוליטית, והם היטו את הכף לטובת החרדיות האשכנזית. במפגש בארץ, חיזרו הספרדים אחרי האשכנזים, ולא להפך.

אולם יש הבחנה בין עליונות טכנולוגית ואפילו אינטלקטואלית של קבוצה אחת על פני האחרת לבין גזענות. גזענות היא סלידה מהאחר בשל שונותו התרבותית. היחס המזלזל אל הספרדים בחברה החרדית מופנה אל השונות עצמה, ולא אל חוסר ההצלחה במישור החברתי. הספרדים, בתפיסה החרדית-אשכנזית, נחותים יותר מבחינה אנושית, בשל האופן שבו הם חוגגים שמחות ומביעים רגשות, בשל היותם שונים תרבותית.

היחס המזלזל אל הספרדים בחברה החרדית מופנה אל השונות עצמה, ולא אל חוסר ההצלחה במישור החברתי. הספרדים, בתפיסה החרדית-אשכנזית, נחותים יותר מבחינה אנושית, בשל האופן שבו הם חוגגים שמחות ומביעים רגשות, בשל היותם שונים תרבותית

אדם יכול למצוא שהתרבות המזרחית אינה לטעמו: המוזיקה, הריחות, ההווי המשפחתי, ובכלל, סגנון היחסים הבינאישיים של בני תרבות זו והדרך שלהם להביע רגשות זרים לו. אולם גזענות היא משהו עמוק יותר. גזענות לוקחת את הזרות של התרבות האחרת ומתרגמת אותה לסטראוטיפ שלילי מקיף. הזרות הופכת למשהו מגונה, ונוצרת סלידה מבני התרבות האחרת. בני התרבות האחרת נתפסים בעלי מעלה אנושית נמוכה יותר.

לדעתי, התגובות שלמעלה משקפות שיפוט של התרבות המזרחית, שהוא תוצר של יחס גזעני. אותם מגיבים אינם פוסלים את אורח החיים הספרדי באותו אופן שהם פוסלים את החילוני, למשל. הם אינם שוללים את הספרדי כיוון שהם סבורים שאורחות חייו אינם ראויים מבחינה מוסרית. ה"פרענק" הפך בעולם החרדי לסטריאוטיפ שלילי מגונה. היחס אל הספרדים בחברה החרדית חושף סלידה מהם בשל אחרותם; הספרדיות עצמה היא כביכול כתם.

בכל פעם שנשמעת המילה "פרענק" ברחוב החרדי (והיא נשמעת בו רבות) משתחרר מטען סטראוטיפי שלילי על היהדות הספרדית כולה. כל אדם ממוצא ספרדי בחברה החרדית נושא על גבו את המטען הזה. הוא יודע שיש בו משהו פסול, משהו מגונה: הוא ספרדי. הוא יכול לנסות ולהיטמע בחברה האשכנזית, לאמץ את אורח החיים האשכנזי על כל הלכותיו ודקויותיו, ולזכות בשל כך להכרה חלקית – אבל הוא יודע כי הכתם יישאר. אף משפחה אשכנזית נורמלית לא תשתדך אתו.

בכל פעם שנשמעת המילה "פרענק" ברחוב החרדי (והיא נשמעת בו רבות) משתחרר מטען סטראוטיפי שלילי על היהדות הספרדית כולה. כל אדם ממוצא ספרדי בחברה החרדית נושא על גבו את המטען הזה. הוא יודע שיש בו משהו פסול, משהו מגונה: הוא ספרדי. הוא יכול לנסות ולהיטמע בחברה האשכנזית, לאמץ את אורח החיים האשכנזי על כל הלכותיו ודקויותיו, ולזכות בשל כך להכרה חלקית – אבל הוא יודע כי הכתם יישאר

אף תרבות אינה מושלמת; בכל חברה אנושית ניתן למצוא צדדים מגונים. אולם אפשר למנות שלשה סימנים המעידים על גלישה מביקורת עניינית לשלילת התרבות בשל יחס גזעני: טפילת סטראוטיפ המנותק מהמציאות ("ספרדים הם יותר מלוכלכים", בלי קשר לעובדות); פסילה גורפת ("ספרדי אינו יכול לשנות את עורו: אחרי החתונה עוד עלול להתגלות הטבע המגונה העמוק שלו"); והיטפלות למופעים הנמוכים של אותה תרבות ("ספרדים הם מוכרי בסטות בשוק, צעקניים וגסים"). שלשת סימנים אלו הם דוגמאות רווחות לשיפוט בלתי ענייני של הגזען.

ברור שבכל תרבות יש אנשים מכל הסוגים, מוכרי בסטות ומשכילים, גסי רוח ועדיני נפש. אולם בימינו, אף אחד לא יחשוב שכל האנגלים הם נבערים וגסי רוח משום שהמעמד הנמוך באנגליה הוא נבער וגס-רוח. מובן לכל כי העובדה שכל גסי הרוח באנגליה הם אנגליים אינו גוזר שכל האנגליים הם גסי רוח. גזענות היא שלילה של כל בני התרבות המסוימת בשל שונותם. שוני תרבותי מכיל בתוכו מאפיינים רבים. לכל תרבות יש מעלות מסוימות וחסרונות מסוימים. תרבות יכולה להתאפיין בתכונות של חריצות וסדר, ובו בזמן בקרירות רגשית. תרבות אחרת תתאפיין במשפחתיות וחום, ובו בזמן היא תשרה אוירה של קוצר-רוח ובלגן. אף אחת מתכונות אלו אינה עושה את התרבות ליותר מוסרית או לפחות מוסרית מרעותה. כך, גם אם גרמנים מאופקים יותר מיהודים (נניח כך, לצורך העניין), אין מעלה מוסרית מובהקת לאיפוק על פני הרגשות החמים. לכל קו אופי תרבותי יש מופעים חיוביים יותר ומופעים חיוביים פחות. לאיפוק יש היבטים חיוביים יותר וחיוביים פחות, וכן הדבר אף ביחס לרגשות החמים.

הגזענות מגנה את התרבות האחרת לא בגין שיפוט מוסרי כלשהו, אלא בשל שונותה. עצם השונות, הזרות, מביאה את הגזען להתמקד בצדדים הנמוכים והשליליים של התרבות האחרת, ולטפול עליה סטריאוטיפ שלילי.  שיפוט הספרדים הנהוג בחלקים גדולים בחברה החרדית-אשכנזית פוסל את כל בני התרבות הספרדית בגלל המופעים הנמוכים שלה, לעתים בעיוורון מוחלט לעובדה שאותם מופעים קיימים גם בתרבות שלהם.[1] מדובר, לדעתי, ביחס גזעני קלאסי.

יחס זה למוצא המזרחי הוא פשע שאינו שונה במהותו – גם אם הוא כמובן שונה מאד בהשלכותיו המעשיות – מהאנטישמיות הקלאסית כלפי יהודים. אנטישמים לדורותיהם ידעו תמיד לספר עד כמה היהודי פגום, עד כמה הוא חסר תרבות, המוני, חמדן, גס, רעשני, מלוכלך, פרימיטיבי ומופקר. גם כשהיהודים עשו מאמצים עצומים להתדמות לסביבתם ולאמץ את נימוסיה, הדבר לא הועיל להם מול האנטישמים

נראה שיחס זה למוצא המזרחי הוא פשע שאינו שונה במהותו – גם אם הוא כמובן שונה מאד בהשלכותיו המעשיות – מהאנטישמיות הקלאסית כלפי יהודים. אנטישמים לדורותיהם ידעו תמיד לספר עד כמה היהודי פגום, עד כמה הוא חסר תרבות, המוני, חמדן, גס, רעשני, מלוכלך, פרימיטיבי ומופקר. גם כשהיהודים עשו מאמצים עצומים להתדמות לסביבתם ולאמץ את נימוסיה, הדבר לא הועיל להם מול האנטישמים. אלו ידעו טוב מאד לומר שמשקעים תרבותיים עמוקים אינם עוברים כה מהר. המשפחה חשובה להם, הם אמרו, ואחרי החתונה פתאום עוד תגלה שהמחותנת שלך לא השתחררה מ"המנהגים הפרימיטיביים" שלה והיא משתלטת על החינוך של נכדיך. "זו לא שנאה," הדגישו. "רק פחד ממשהו מאד מפורסם ומוכר." – כלשון אחד המגיבים המצוטטים לעיל.

 

שמרנות תרבותית וגזענות: הבעיה

אוכל לצעוק ולהתריע מפני הגזענות האשכנזית עד שגרוני ייחר, אבל השאלה החשובה היא, האם אין היא מחירה הבלתי נמנע של שמרנות תרבותית? כן, יש הבדלים תרבותיים בין אשכנזים לספרדים. על כך נדמה שאין חולק. יש גם הבדלים תרבותיים בין יהודים לגרמנים. האם כדי שלא תתפתח אצל ילדנו שנאה לאחר עלינו לטשטש את ההבדלים התרבותיים ביננו? האם עלינו לאסור על אנשים לחשוב שתרבותם היא הטובה ביותר?

נדמה כי עלינו להודות בצער כי חינוך להעדפה תרבותית מוביל בהכרח לשלילת האחר. הקהילה החרדית היא קהילה שמורה שחשוב לה לשמר את ייחודה. ייתכן שתוצר לוואי של דרך זו הוא רגשות שנאה ודחייה כלפי כל מי ששונה מהם, וכי זהו פשוט המחיר של שמירה על יחודיות תרבותיות. המחיר של החינוך החרדי להתבדלות הוא גזענות. האם באמת אין מנוס מכך?

הלא גם רוב הספרדים החרדים מסכימים כי ראוי לאנשים לשמור על ייחודם התרבותי – הם שומרים על מנהגי אבותיהם. רבים מהם מודים גם שבימינו מוסדות החינוך האשכנזים לרוב יותר "מוצלחים" בפרמטרים שונים מאלו הספרדים – הם מעדיפים לשלוח את ילדיהם אליהם. הבעיה היא שחינוך להעדפת התרבות שלך על פני אחרות מביא בנקל לידי סלידה מהאחר. במילים אחרות, נדמה כי עלינו להודות בצער כי חינוך להעדפה תרבותית מוביל בהכרח לשלילת האחר. הקהילה החרדית היא קהילה שמורה שחשוב לה לשמר את ייחודה. ייתכן שתוצר לוואי של דרך זו הוא רגשות שנאה ודחייה כלפי כל מי ששונה מהם, וכי זהו פשוט המחיר של שמירה על יחודיות תרבותיות. המחיר של החינוך החרדי להתבדלות הוא גזענות. האם באמת אין מנוס מכך?

אין לזלזל בחשיבותה של שאלה זו. המתח בין חינוך לנאמנות תרבותית לבין הימנעות משנאת האחר קיים וממשי. בימינו, מחוץ לחומות החברה החרדית הופכת המילה "גזענות" למכשיר של היתוך וביטול זהויות ותרבויות. בשם החשש משנאת האחר מושלט משטר אימים של תקינות פוליטית, האוסר על אדם להעדיף את תרבותו. לכאורה ניצבות בפנינו שתי אפשרויות גרועות: או לאמץ את הגישה הפלורליסטית ולוותר על החומות התרבותיות שלנו, או להידרדר לשנאת האחר ולשלילתו.

מטרתו של מאמר זה היא להציע מענה לבעייתיות זו. אבקש להעלות דרך המאפשרת לאדם לשמור על זהות תרבותית מובחנת, מתוך לויאליות ואמונה שתרבות זו היא גם הטובה ביותר, מבלי להיגרר לשנאת האחר ולשלילתו.

 

נאמנות מביאה לידי עוינות

אפליה ודחיית האחר הן במידה מסוימת תוצאה של אחווה ונאמנות כלפי הקרובים. העובדה שאדם מעדיף את הקרובים אליו – משפחתו, חברי קהילתו ובני עמו – גוזרת שהוא מפלה אנשים הרחוקים ממנו. העדפת אהובים היא אפליית זרים. אין בכך דופי. מטבע הדברים, בעל עסק פרטי יטה לתת שירות טוב יותר למכר מבית הכנסת. יתרה מזאת, רובנו נראה בעין רעה את מי שאינו עושה למען משפחתו יותר מאשר למען זרים – "מבשרך אל תתעלם". מנגד, אדם המסרב להעניק שירות ללקוח בגלל השתייכות לעם אחר או לקבוצה תרבותית אחרת יזכה כמובן לגינוי, ונייחס לו "שנאת זרים" ומידות רעות. היכן מסתיימת חובת האחווה ומתחילה מצוות אהבת האחר? לשאלה זו אין תמיד תשובה ברורה.

ניתן להציע שנקודת האיזון היא "שורת הדין". ישנם כללים בסיסיים של הוגנות האמורים להיות משותפים לכל בני האדם, ללא הבדלים. הענקת שירות הוגן ללקוח, למשל, היא חובה בסיסית, שורת הדין. היא משותפת לכל אדם, קרוב ורחוק יחדיו. מנגד, חובת האחווה חלה רק על "לפנים משורת הדין" – על טובות אישיות, על מאמץ מיוחד שעושים למען הזולת, על הנחות במחיר ושירות מחוץ לשעות העבודה.

אולם פתרון ההוגנות אינו מספק, כפי שניתן לראות בדוגמא שבה פתחתי. לכאורה, המגיבים שהזכרתי לעיל תופסים מידה זו. הם מנקים את עצמם מטענת ה"גזענות" בתואנה שסלידתם מבני עדות המזרח אינה מובילה לשלילת זכויות האדם שלהם. הם אינם גוזרים עליהם ללכת עם טלאי צהוב, והם אינם אוסרים עליהם כניסה למקומות ציבוריים. אלא שדווקא כאן מתגלה כי פתרון ההוגנות אינו מספק: הם עדיין רואים בספרדים בעלי מעלה אנושית נמוכה יותר, ומבקשים להתרחק מהם ככל יכולתם. הם מעדיפים שילדיהם לא ילמדו עם הילדים שלהם. הם חוששים מכך שהם יתחתנו עם בנותיהם. הם טופלים על הספרדים סטראוטיפ שלילי ורואים בהם אנשים נחותים, בעלי מידות פגומות ואורחות חיים מקולקלים, והם אינם רוצים לפגוע בעצמם וב"טוהר המידות" של קהילתם בכך שיתקרבו להם או יתערו בהם. כלומר, גם אם הפתרון של הוגנות נשמע סביר ומתקבל על הדעת, אין בכוחו לפתור את המתח שבין אחווה לסלידה, בין נאמנות לעוינות. גם אם אינך אוסר על ספרדים לפתוח עסקים משל עצמם, או מונע מהם כניסה למקומות ציבוריים, עדיין נשאר יחס הסלידה מהם, ויחס של סלידה הוא דבר רע ומזיק. הוא רע משום שהוא מידה מגונה באדם והוא מזיק כיוון שהוא פוגע בבני עדות המזרח.

גם אם הפתרון של הוגנות נשמע סביר ומתקבל על הדעת, אין בכוחו לפתור את המתח שבין אחווה לסלידה, בין נאמנות לעוינות. גם אם אינך אוסר על ספרדים לפתוח עסקים משל עצמם, או מונע מהם כניסה למקומות ציבוריים, עדיין נשאר יחס הסלידה מהם, ויחס של סלידה הוא דבר רע ומזיק

היחסים בין קבוצות שונות מורכבים מכדי לפטרם באמצעות הוגנות. כאשר קבוצות רוצות לשמור על האינטרסים שלהן המאבק ביניהן אף הופך לפוליטי. דבר זה נכון אפילו כשמדובר בקבוצות דומות יחסית, וקל וחומר כאשר יש הבדלים תרבותיים משמעותיים ביניהן. ניקח לדוגמא חסידים וליטאים הגרים באותה שכונה ומתחרים ביניהם על השטח המוקצה לבית הכנסת או למוסד הלימודים. אדם החבר בקהילה הליטאית עלול לפתח עוינות כלפי שכניו החסידים בגלל המאבק על השטח. כיוון שמדובר בקבוצות שונות ושכל אדם נאמן לקבוצה שלו, הרי שעוינות זו עלולה לזלוג אל מחוץ לוויכוח המסוים על שטח בית הכנסת.

כאשר חובת הנאמנות לקבוצתך נוגעת לתחרות על משאבים, אין די בכלל האצבע של הוגנות כדי להגן מפני שנאת האחר. ערך הנאמנות לקהילה מצווה על חבריה לפעול למען קידום צרכיה. אם ילדי הקהילה צריכים מוסדות לימוד וילדי הישוב השכן צריכים אף הם מוסדות, מדוע שנדאג לרחוקים ונזניח את הקרובים? "עניי עירך קודמים". כמובן, גם השכן בישוב ממול חושב כך, וכך נוצרת תחרות, וכך נולדת עוינות. האם אפשר למנוע את העוינות באמצעות כלל אמורפי של הוגנות? הרי כל אחד משוכנע שמגיע לו יותר, ומבחינתו, בצדק.

כאשר ההבדלים בין הקבוצות אינם רק פוליטיים, אלא גם תרבותיים, עלולה היריבות הפוליטית להפוך בקלות לגזענות – לשלילת מעלתו האנושית של האחר. העוינות בשל היריבות הפוליטית גולשת די מהר לעוינות תרבותית, וכך מתפתחת שנאה המכוונת אל התרבות עצמה. אדם הנאמן לקבוצה התרבותית שלו יחנך את ילדיו להיות נאמנים לאותה הקבוצה. אולם ילדיו, שאינם מבינים דקויות, מתרגמים את הנאמנות לקבוצה לשנאת האחר. כך אנו מקבלים תמונות של ילדים נבערים המשפילים אדם זקן, אצילי ונשוא פנים, רק משום שהוא בן תרבות אחרת. הם לעולם לא היו עושים זאת לאדם מהתרבות שלהם, אבל הם משוכנעים שלבני התרבות האחרת לא מגיע יחס מכבד; המעלה האנושית שלהם נמוכה יותר. אפשר לראות דינמיקה זו בפעולה בכל יום ביחסי יהודים וערבים, ואף ביחסי יהודים ויהודים אחרים.

 

חינוך להתבדלות: גאוות יחידה ושנאת האחר

היחסים בין קבוצות שונות אינם מתמצים בהענקת שירותים; הם כוללים יחס זה לזה ברחוב, במוסדות הלימוד ובשאר שדרות החיים, ולכן לא ניתן לפתור אותם בכללי הוגנות, כאמור. כיצד אפוא שומרים על איזון בין נאמנות מחד, ליחס ראוי לאחר מאידך? ניקח לדוגמא שאלה של נישואים לבן הקבוצה האחרת. מצד אחד, קבוצות רוצות לשמור על ייחודן. הגיוני אפוא שחברי קבוצה אחת לא ירצו להיטמע בקבוצות אחרות, ודאי כשמדובר בבני קבוצת מיעוט. יהודים אינם רוצים שילדיהם יתחתנו עם גוים; דרוזים אינם רוצים שילדיהם יתחתנו עם ערבים; הקהילה היהודית-סורית בארה"ב אינה רוצה שילדיה יתערבו בשאר יהדות אמריקה. אין להשוות כמובן בין המקרים השונים האלה, אך המכנה המשותף שלהם הוא שכל קהילה שאורחות חייה הייחודיים חשובים לה אינה רוצה שילדיה יתחתנו עם אנשים מחוצה לה. כך מחנך כל אדם את ילדיו להבחנה בין קבוצת ההזדהות שלו ובין ה"אחר", הזר. אולם אם אדם מחנך את ילדיו מגיל צעיר שלא להתערב באחר, לשמור על עצמו מפני זרים ולדעת שהוא שונה ולא כמו כולם, כיצד ניתן למנוע ממנו לבוז ואפילו לחוש עוינות כלפי מי ששונה ממנו?

כל קהילה שאורחות חייה הייחודיים חשובים לה אינה רוצה שילדיה יתחתנו עם אנשים מחוצה לה. כך מחנך כל אדם את ילדיו להבחנה בין קבוצת ההזדהות שלו ובין ה"אחר", הזר… אולם אם אדם מחנך את ילדיו מגיל צעיר שלא להתערב באחר, לשמור על עצמו מפני זרים ולדעת שהוא שונה ולא כמו כולם, כיצד ניתן למנוע ממנו לבוז ואפילו לחוש עוינות כלפי מי ששונה ממנו?

יתרה מזאת, חלק חשוב מהנאמנות של אדם לקבוצתו הוא גאווה, "גאוות יחידה". אדם האוהב את משפחתו יטה לחשוב עליה דברים חיוביים. גם אם הוא מגיע ממשפחה די ממוצעת, הוא עשוי לחשוב שהמשפחה שלו הכי טובה, הדרך שבה הם עושים דברים היא הכי נכונה, והאוכל של אמא שלו הכי טעים. קל וחומר אם המשפחה שלו באמת מוצלחת – ודאי שיתגאה בהשתייכותו אליה. אם כל קרוביו אנשים מוכשרים, שהצליחו לקנות מעמד חברתי גבוה באמצעות שילוב של חינוך טוב, כישרון ומאמץ אישי, ברור ומובן שיתגאה בהם ובהשתייכותו אליהם.

אותה גאוות יחידה קיימת, כמובן, גם בקבוצות גדולות יותר. אם אתה יהודי, הרי שתהיה גאה בניצחונות של העם שלך, בפרסי הנובל שהם מקבלים, בהמצאות שלהם, בהצלחות הכלכליות שלהם, וכמובן במעלות המוסריות שלהם. כך יהיה גם אצל בן לעם האמריקאי או הצרפתי. סביר להניח גם שאדם הגאה בעמו יאהב את המוזיקה שלו, והוא עשוי לחשוב שהיא הטובה ביותר. באופן כללי הוא יאהב את הסגנון התרבותי שלו ויחשוב שהוא הכי טוב.

כשם שהאחווה והנאמנות נמצאות על ציר אחד עם עוינות ושנאת האחר, כך הגאווה הקבוצתית נמצאת על ציר אחד עם בוז ותיעוב של האחר. אם אדם גאה בעם שלו וסבור שהוא הכי מוצלח והכי טוב, הרי שהוא סבור שעמים אחרים ותרבויות אחרות הם טובים פחות. "טובים פחות" אינו שונה מאד מ"נחותים". אם הם נחותים, כיצד ניתן למנוע יחס של בוז ואולי אפילו תיעוב כלפיהם?

העניין הוא, שכשם שהאחווה והנאמנות נמצאות על ציר אחד עם עוינות ושנאת האחר, כך הגאווה הקבוצתית נמצאת על ציר אחד עם בוז ותיעוב של האחר. אם אדם גאה בעם שלו וסבור שהוא הכי מוצלח והכי טוב, הרי שהוא סבור שעמים אחרים ותרבויות אחרות הם טובים פחות. "טובים פחות" אינו שונה מאד מ"נחותים". אם הם נחותים, כיצד ניתן למנוע יחס של בוז ואולי אפילו תיעוב כלפיהם? אם אדם משוכנע שהאוכל של אמא שלו הכי "טוב", אוכל השונה מאד מהאוכל של אמו עלול להגעיל אותו. הוא עלול לחשבו דוחה. באותה מידה, תרבות שונה מאד מזו שאדם רגיל אליה עלולה להגעיל אותו. ואם התרבות מגעילה אותו, הרי שהוא, ילדיו, שכניו או הילדים שלהם – מישהו בקהילה שלו – עלול לקבל רושם שכל בני אותה תרבות הם אנשים "דוחים". הדרך משם לסטריאוטיפ שלילי, השולל את מעלתם האנושית של בני אותה תרבות, קצרה מדי.

 

גזענות אינה אמונה בשונות גנטית

בשלב זה אבקש להוריד מהשולחן בלבול נפוץ: הטענה כי הבעיה בגזענות היא ייחוס נחיתות האחר למטען גנטי. כלומר, שהבעיה בסלידה מספרדים היא הטענה כי ספרדים נחותים מטבעם. לטענה זו, הבעיה היחידה באמירות מן הסוג שציטטתי למעלה היא ייחוס הנחיתות הספרדית להבדלי דם. זוהי אמנם אמירה רווחת (וזיכרון היסטורי קצר ביחס לשנאת יהודים מאפשר להבין מדוע), אבל דומני כי היא שגויה.

שורש הרע בסלידה מהאחר אינו בכך שאנו מייחסים את נחיתותו לרצף הדנ"א של שבטו. הרע שבגזענות הוא תיעוב האחר מחמת שונותו, אחרותו. דבר זה בעייתי גם ללא תליית האחרות והשונות בפלאי הגנטיקה. אם אדם מתעב את "האחר" בשל עצם זה שהוא שונה, הרי שגם אם הוא מאפשר לו פתח מילוט של היטמעות במחנה שלו, הוא עדיין "גזען". הבעיה בגזענות היא עצם טפילת הסטריאוטיפ השלילי על התרבות האחרת, ולא ייחוס מאפיינים תרבותיים מסוימים להבדלים גזעיים.

שורש הרע בסלידה מהאחר אינו נעוץ בכך שאנו מייחסים את נחיתותו לרצף הדנ"א של שבטו. הרע שבגזענות הוא תיעוב האחר מחמת שונותו, אחרותו. דבר זה בעייתי גם ללא תליית האחרות והשונות בפלאי הגנטיקה. אם אדם מתעב את "האחר" בשל עצם זה שהוא שונה, הרי שגם אם הוא מאפשר לו פתח מילוט של היטמעות במחנה שלו, הוא עדיין "גזען"

הזיהוי של הבדלים תרבותיים ומעמדיים עם הבדלי דם הוא נטייה אנושית בסיסית, ככל הנראה, שאינה זהה לשלילת האחר. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית רווחה התפיסה שהבדלי מעמד ותרבות מעוגנים בהבדלי דם. בימי הביניים האמינו אנשים כי הדם של בני המלוכה והאצולה שונה משל שאר העם. עד היום מאמינים אנשים בהודו כי ההבדלים בין מעמדות שונים הם מאגיים, ולא כלכליים. באופן כללי, נראה שעד לאחר מלחמת העולם השנייה רווחה בעולם הדעה שהבדלים בין תרבויות קשורים במאפיינים מולדים.[2] אמונה זו היא בעייתית מכיוון שהיא מונעת מוביליות חברתית, אבל היא אינה עיקר הבעיה בגזענות.

הבדלים גנטיים בין אנשים הם עובדה. הבדלי מעמדות גם הם עובדה. לכרוך יחד את הבדלי המעמד והבדלי הגנים זוהי טעות, לא רוע. טעות מסוג זה תקשה על פרטים מתוך אותה קבוצה לנוע מעלה בהיררכיה החברתית, ולכן ניתן לראות בה בעיה חברתית. אבל אין זו "גזענות" במובן החמור שלה. הגזענות החמורה היא שלילה של האחר בגלל עצם השונות שלו. הבעיה של הנאצים לא הייתה החשיבה שיהדות היא תכונה גנטית. הבעיה הייתה שנאת היהודים. הם שנאו את היהודים בגלל היותם יהודים. גם אילו היו סבורים שהשונות היהודית היא תרבותית בלבד, פשע השנאה שלהם לא היה פחות חמור.

הטעות הזו כל כך נפוצה, עד שאנשים אכן מתעלמים מעובדות מחמתה. לפני מספר שנים, התפרסם בארה"ב ספר על הבדלים גנטיים בין גזעים שונים. הספר מתאר מחקר רחב היקף, שהעלה כי קיימים הבדלים גנטיים משמעותיים בין גזעים שונים. בביקורת על הספר כותב מרשל פו, היסטוריון אמריקני נודע:

זהו הספר הקשה ביותר שסקרתי אי-פעם. קראתי אותו, וחזרתי וקראתי אותו. ראיינתי את אחד המחברים. שוחחתי עליו עם אנשים המכירים את הנושא. חשבתי עליו עד כדי כאב ראש. רבתי בגללו עם אשתי. קראתי סקירות שכתבו אחרים כדי למצוא כיוון כלשהו. לא מצאתי דבר […] הסיבה לכך פשוטה: מחברי הספר, גרגורי קוקרן והנרי הרפנדינג, טוענים כי גזעים שונים של בני אדם נבדלים אלה מאלה באופן משמעותי מבחינה גנטית. ולא מדובר כאן על גון העור, על צבע העיניים או על סוג השיער, אלא על אינטליגנציה, על טמפרמנט ועל אינספור מופעי תכונות אחרים המשפיעים על נתיב חייו של האדם ועל ההזדמנויות הנקרות בדרכו. במילים פשוטות, המחברים סבורים כי גזעים שונים ניחנו ביכולות שונות, וכי ההבדלים האלה הם בעלי חשיבות מכרעת. זוהי, כמובן, אמירה מסוכנת.[3]

מדוע זוהי אמירה מסוכנת – הוא אינו אומר. מיד לאחר מכן, בתור תימוכין לסכנה שבמחקרים מסוג זה, הוא מזכיר מחקר שנעשה על השונות בין האינטליגנציה של שחורים ולבנים בארה"ב (מחקר שזכה לגינוי גורף ונרחב). בסופו של דבר, לאחר סקירה ארוכה של הספר, שבה הוא משתכנע כי לא ניתן לבטל את התוקף המדעי של המחקר המוצג בו, הוא אומר: "אולי יש כמה דברים שאסור לנו להאמין בהם – או לפחות לומר אותם – גם אם הם נכונים."

הבלבול בין שנאת האחר לבין אמונה בשונות גנטית משמשים באופן אבסורדי נשק בידי גזענים של ממש. הם מאפשרים לעטוף את התיעוב כלפי האחר באצטלה מדעית. הגזענים מצטדקים ואמרים:  אנו פשוט "ריאליים". הם מיתממים ומצדיקים את הסלידה מהאחר באמצעות נתונים מדעיים, המעידים על שונות בכישורים ואולי גם באופי, אבל לא אומרים דבר על מעלה אנושית.

חשוב אפוא להדגיש כי הבעיה בגזענות אינה קשורה לאמונה בשונות גנטית. האמונה בשונות גנטית מונעת מוביליות חברתית. הבעיה בגזענות היא הסלידה מהאחר מחמת השונות התרבותית שלו. אין חשיבות לשאלה האם האדם מייחס הבדלים אלה לטבע או לחינוך.

 

הפתרון הליברלי

כללו של דבר, חינוך לאחווה ונאמנות קבוצתית עלולים להביא לטפילת סטריאוטיפ שלילי על האחר. אי אפשר לפטור את היחס השלילי לאחר באמצעות תירוץ ההוגנות (אני מתעב אותו, אבל נותן לו יחס הוגן) וכן לא ניתן לתרץ אותו בשלילת הממד הגנטי (אני מתעב אותו בגלל שונותו, אבל אני סבור שהיא תוצר של תרבות או חינוך, ואינה גנטית). דבר זה מוביל אותנו לכאורה למסקנה העגומה שלא ניתן לחנך לאחווה ולנאמנות מבלי להגיע לשלילה של האחר ולשנאתו. לא ניתן להעדיף את הקרובים על הרחוקים, להיות נאמן להם וגאה בהם, ובו בזמן לכבד את האחר ולהכיר שמעלתו האנושית אינה פחותה. כל נאמנות קבוצתית סופה להפוך לתיעוב כלפי האחר, ואנו מוכרחים לוותר על אחד מהשניים. במילים אחרות, כדי למנוע התפתחות של דעות כמו אלו של זעליג עלינו לחנך את ילדנו לאהוב את כ-ו-ל-ם במידה שווה.

דבר זה מוביל אותנו לכאורה למסקנה העגומה שלא ניתן לחנך לאחווה ולנאמנות מבלי להגיע לשלילה של האחר ולשנאתו. לא ניתן להעדיף את הקרובים על הרחוקים, להיות נאמן להם וגאה בהם, ובו בזמן לכבד את האחר ולהכיר שמעלתו האנושית אינה פחותה. כל נאמנות קבוצתית סופה להפוך לתיעוב כלפי האחר, ואנו מוכרחים לוותר על אחד מהשניים

יש בהחלט אנשים הסבורים כך. הם מאמינים כי כל העדפה של קרובים היא פשע, אחווה היא דבר רע ונאמנות קבוצתית, שלא לומר גאווה קבוצתית, אינן אלא דעות קדומות בזויות ושרידים של תקופות חשוכות בהיסטוריה האנושית. לדבריהם, לא ניתן להיות מוסרי ונאור אם אתה עושה הבחנה כלשהי בינך לבין האחר. כל אדם רשאי לבחור לעצמו את זהותו, אך אסור לו בשום אופן להעדיף את קבוצת ההזדהות שלו. אסור לו לחשוב שהתרבות של קבוצתו ראויה יותר, ואפילו לא להודות בכך שהיא מוצלחת יותר (רק לאחרונה התעוררה סערה ציבורית בעקבות מחקר שפירסמה מישהי ברשת חברתית, שטען כי יהודים אשכנזים חכמים יותר בממוצע מרוב האוכלוסייה).

לפי גישה זו, אם אדם מצליח כלכלית יותר מחבריו, או אם יש בקרב הקהילה שלו פחות פשיעה, אין זה משום שהתרבות שלו מוצלחת יותר, אלא משום שהאחר מדוכא. אין כאן מקום לבקר עמדה זו, אך אני סבור שכל יהודי האוהב את עמו ומרגיש נאמנות אליו מבין באופן אינטואיטיבי שיש בה משהו לא נכון. מותר לאנשים לאהוב את הקבוצה שלהם, וראוי שכך יהיה. מותר להם לחשוב שהם הכי טובים, וראוי שישאפו לכך. מותר להם לחנך את ילדיהם לשמר את ייחודם התרבותי, וכך ראוי.

להלן אבקש להציע כיצד ניתן לשמור על אחוות הקבוצה, להיות נאמנים לה, לאהוב אותה יותר מאת האחרות, לשאוף שהיא תצליח ולהיות גאים בה כשהיא מצליחה, מבלי שזה יגרור אותנו לַבוז לאחר, לסלוד ממנו ואף לשלול את מעלתו האנושית.

 

אהבת האדם – חובה אוניברסלית או פריווילגיה פרטיקולרית?

על הפסוק "לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (ויקרא יט, יח), אומר המדרש:

"לא תקם ולא תטר את בני עמך" – נוקם אתה ונוטר לעכו"ם.

"ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה.

מדרש זה, שחלקו השני מפורסם ללא שיעור, מתעמת עם המתח שהצגנו לעיל, בין אחווה לעוינות. רבים קוראים את חציו השני של המדרש, ואומרים: "ואהבת לרעך כמוך – זוהי כל התורה כולה". על דרך הדעה שהצגתי למעלה, השוללת כל העדפה תרבותית פרטיקולרית, קובעת עמדה זו שהערך היחיד המעצב את יחסי האדם עם זולתו הוא הערך האוניברסלי של אהבת האדם. הטעות בעמדה זו כפולה. ראשית, רבי עקיבא אינו קובע כי "זה כל התורה כולה" אלא "זה כלל גדול בתורה". יש בתורה עוד ערכים. שנית, העמדה מתעלמת מתחילת המדרש, המביעה מסר הפוך בתכלית: "לא תקם ולא תטר את בני עמך, [אבל] נוקם אתה ונוטר לגוי". האיסור על נקימה ונטירה הוא פריבילגיה מיוחדת לאנשים הקרובים לך – לאחיך, לבני עמך. מנגד, אם אדם זר פגע בך ובכבודך הפרטיקולרי, התורה אינה רואה כל פגם לנטור לו טינה על כך ואף לנקום בו.

אלא שמיד מזנקת השאלה – עד היכן? עד היכן מגיעה הקנאות? האם בשם ההגנה על כבודך או על כבוד הקבוצה שלך מותר לך להיות קנאי צר עין שאינו מתחשב כלל באחר? האם מותר לשלול את מעלתו האנושית של האחר ולתעב אותו? כדי להגביל את אותה קנאה מגיעים רבי עקיבא ובן-עזאי ונותנים כללים. "ואהבת לרעך כמוך", "זה ספר תולדות אדם" – אלו הם כללים יסודיים בתורה, שרק עליהם יכולה להיבנות רשת הנאמנות והאחווה.

אם האדם נאמן לקרובים אליו מפני שהוא אוהב את האדם, הוא יאהב את אלה הקרובים אליו יותר. הוא יהיה גאה בהם וירצה בהצלחתם. הוא יחשוב שהתרבות שלהם היא הראויה ביותר, המוזיקה שלהם הכי איכותית, והואכל שלהם הכי טעים. אבל זה יהיה משום שהוא אוהב אדם… אחווה ונאמנות הנובעים מגישה זו לא יוכלו להפוך אף-פעם לשלילת מעלתו האנושית של האחר

רבי עקיבא מבין כי החלק השני של הפסוק בא לענות לחשש שהנאמנות לקרובים אליך תידרדר לעוינות כלפי האחר.[4] הוא אומר כי האחווה, וממילא הקנאה, צריכה לנבוע מתוך אהבת האדם. אי אפשר לאהוב את כולם בשווה, כיוון שלכל אדם אנשים קרובים יותר וקרובים פחות. הדרישה לאהוב את הרחוקים אליך במידה שווה לקרובים אליך היא מגוחכת (ואם יותר לי לומר, אפילו מרושעת). אולם, האדם צריך לרצות לאהוב. על האחווה שבנו לנבוע מתוך גישה של אהבת האדם. אם האדם נאמן לקרובים אליו מפני שהוא אוהב את האדם, הוא יאהב את אלה הקרובים אליו יותר. הוא יהיה גאה בהם וירצה בהצלחתם. הוא יחשוב שהתרבות שלהם היא הראויה ביותר, המוזיקה שלהם הכי איכותית, והואכל שלהם הכי טעים. אבל זה יהיה משום שהוא אוהב אדם. הוא אוהב את האדם, וככל שהוא יותר קרוב אליו הוא אוהב אותו יותר. אחווה ונאמנות הנובעים מגישה זו לא יוכלו להפוך אף-פעם לשלילת מעלתו האנושית של האחר, אפילו במקום שונות תרבותית ויריבות פוליטית.

ייתכן שהדבר נשמע פשטני, אך אני סבור כי בדברים אלה טמונה ההבחנה היסודית בין שני סוגים של אחווה, שני סוגים של נאמנות קבוצתית. ההבחנה בין הסוגים מבדילה בין "פשיזם" לבין "לאומיות", בין אחווה של "מָאפְיָה" לבין אחווה של "ברית", בין אהבת קרובים הנובעת מתוך אהבת האדם לבין נאמנות לקרובים המבוססת על זהות לעומתית – הגדרה עצמית הנבנית מתוך מאבק עם האחר. זוהי הבחנה בין מערכות יחסים של "אדון ועבד" לבין מערכות יחסים של "ברית".

 

מהיכן נובעת האחווה? אחוות גזע

יש שני סוגים של אחווה. אחווה אחת מתבססת על שלילת האחר, ואחווה שניה מתבססת על אהבת האדם. את האחווה הראשונה, השוללת, אכנה "אחוות גזע". אחווה זו מתבססת על השאלה "למי הארץ?". היא נולדת מתוך תכונת הכיבוש של האדם. האדם עומד בלב הארץ ותובע עליה בעלות. הוא תובע לעצמו שטח, משאבים ושליטה. הוא רוצה להרגיש אדון. הוא אומר "לי הארץ". אותו אדם לוקח לעצמו אישה, מוליד ילדים ומקים שבט. אותו שבט אומר: "לנו הארץ" – וממשיך בתביעת הבעלות.

אלא שתביעת הבעלות דורשת בירור. היא חייבת לעשות הבחנה בין בעלי הבית לבין הזרים. היא דורשת לברר מי הם אדוני הארץ ומי לא. מי "לנו" ומי "לצרינו". הגדרת "לנו הארץ" יכולה להתקיים רק על ידי אלימינציה. רק על ידי הרחקה של האחר, הזר, מתבררים הזרע הטהור, אדוני הארץ המקוריים. ללא ההבחנה בינם לבין אחר, לא יוכלו תובעי הבעלות לייסד את האחווה. זוהי פוליטיקה שחייבת את שלילת האחר לשם ההגדרה העצמית שלה.

תביעת הבעלות דורשת בירור. היא חייבת לעשות הבחנה בין בעלי הבית לבין הזרים. היא דורשת לברר מי הם אדוני הארץ ומי לא. מי "לנו" ומי "לצרינו". הגדרת "לנו הארץ" יכולה להתקיים רק על ידי אלימינציה. רק על ידי הרחקה של האחר, הזר, מתבררים הזרע הטהור, אדוני הארץ המקוריים. ללא ההבחנה בינם לבין אחר, לא יוכלו תובעי הבעלות לייסד את האחווה

מתוך כך, טבעי לגמרי שאותו אחר יצטייר באופן דמוני: "הוא עלול להשחית את המידות שלנו", "הוא גוזל את המשאבים שלנו", "הוא משתוקק לטמא את טוהר הבנות שלנו". הצגה זו היא אלמנט הכרחי הנדרש כדי לכונן את האחווה השוללת. היא קוראת לאדוני הארץ להתאגד יחדיו כדי להגן על עצמם מפני הפולשים הזרים, ויוצרת את ההיתוך הדרוש כדי להפוך אינדיבידואלים בעלי אינטרסים אנוכיים לאומה.

הגזענות הקלאסית, שאחד המופעים המכוערים ביותר שלה הוא שנאת היהודים, נובעת לדעתי מתוך גישה זו. הרעיון של ההבחנה בין ילידי הארץ, מה שקרוי במסורת של המערב "אוטוכתונים", לבין זרים הוא עתיק יומין. התביעה לעליונות של אימפריות קדומות נבעה מתוך האמונה שהם נולדו מהארץ, ולכן היא שייכת להם יותר מלאחרים. הם אדונים, ואילו הזרים, ובעיקר הגרים, נחותים מהם. רעיון זה מופיע בסיפורים המכוננים של יוון ורומא, האבות הרוחניים של המערב. הדינמיקה של עליונות ונחיתות, או בלשונו של הֵגֶל, אדונים ועבדים, מגיעה מתוך גישה זו.

באופן טבעי, הגר אינו מכיר היטב את הנימוסים של בני הארץ. לא זו בלבד, אלא שזרותו הופכת אותו למוזנח מעט, ל"תלוש". הוא גם אינו מכבד כל כך את ההיררכיות הנהוגות באותה חברה, והוא אפילו קצת "חצוף". היהודי, אשר הגרות היא התודעה המכוננת שלו היה תמיד "האחר המושלם"

הסיבה שהמועמד האולטימטיבי ל"אחר" הוא הגר, היא כיוון שהוא אינו שייך לארץ. הגר הוא זר. הוא אינו משלנו. באופן טבעי, הגר אינו מכיר היטב את הנימוסים של בני הארץ. לא זו בלבד, אלא שזרותו הופכת אותו למוזנח מעט, ל"תלוש". הוא גם אינו מכבד כל כך את ההיררכיות הנהוגות באותה חברה, והוא אפילו קצת "חצוף". היהודי, אשר הגרות היא התודעה המכוננת שלו – "ארמי אובד אבי וירד מצרימה, ויגר שם במתי מעט", (דברים כו, ד) "ואהבת את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שם י, יט) – היה תמיד "האחר המושלם". הוא שימש באופן מסורתי קרבן של הצורך הקמאי בשלילת האחר. הוא היה "היהודי הנודד",[5] חסר השורשים.

 

מהיכן נובעת האחווה? אחוות ברית

סוג האחווה השני הוא ההיפוך המושלם של אחוות הגזע. האחווה השנייה, אשר אותה נכנה "אחוות הברית", מבוססת על תודעת גרות ובקשת קרבה. היא יוצאת מתוך הכרה של "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה, כג). האדם מבין כי הוא אינו יכול לשעבד את רעהו לצמיתות; הוא אף אינו יכול להיות בעלים על הארץ, אלא רק לגור בה. הכרה זו מאפשרת לאדם זיקה של ברית עם האל, עם הארץ ועם האדם. הוא אוהב את הקב"ה, אוהב את הארץ ואוהב את האדם. ובגלל שהוא אוהב אותם, הוא רוצה להיות קשור אליהם, שייך להם. מטבע הדברים, אותו אדם מחפש פרטנרים. הוא רוצה למצוא אישה שאתה יוכל לכרות ברית ולהקים בית; הוא רוצה למצוא שותפים, שאתם הוא יוכל לכרות ברית ולהקים אומה בעלת סדר פוליטי עצמאי. הוא רוצה לחיות לפני האלהים על האדמה, והוא כורת עמו ברית.

אצל הגר, המוטיבציה ליצור אחווה מונעת דווקא מתחושת הגירות. דווקא בגלל שהאדם מרגיש גר בארץ, והחיבור אל הארץ והחיים אינו מובן אצלו מאליו, חשוב לו מאד לעגן את הקשרים שלו בברית. הוא אינו מרגיש בעלים של הארץ, ולכן לא חשוב לו לעשות את ההבחנה מי האדון ומי העבד – מי נעלה ומי פחות. אך כן חשוב לו מאד להרגיש קשור אל האנשים שסביבו

אצל הגר, המוטיבציה ליצור אחווה מונעת דווקא מתחושת הגרות. דווקא משום שהאדם מרגיש גר בארץ, והחיבור אל הארץ והחיים אינו מובן אצלו מאליו, חשוב לו מאד לעגן את הקשרים שלו בברית. הוא אינו מרגיש בעלים של הארץ, ולכן לא חשוב לו לעשות את ההבחנה מי האדון ומי העבד – מי נעלה ומי פחות. אך כן חשוב לו מאד להרגיש קשור אל האנשים שסביבו. אדם זה אינו מגדיר את האחווה באמצעות האחר, אלא באמצעות הברית. המודל של אותו אדם הוא אברהם אבינו, שהלך מארצו ומולדתו, עזב את השבט הקמאי שלו ואת הארץ שלו כדי למצוא חיבור לחיים, כדי למצוא שותפים ולכרות ברית.

בריתותיו של הגר יוצרות רגש של קרבה ומחייבות נאמנות. אדם בן-ברית נאמן לאישה שאתה הוא כרת ברית, יותר מלכל שאר האנשים על פני האדמה. הוא גם ידאג לה יותר ויעדיף אותה על פני כל אישה ואיש אחרים. כמו כן, הוא נאמן לאנשים שאתם הוא כרת ברית כדי לחיות באותו סדר פוליטי – בני עמו – יותר מאשר לאנשים המשתייכים לסדר פוליטי אחר. באופן כללי, ככל שהאנשים קרובים אליו יותר, מוכרים לו יותר, הוא אוהב אותם יותר ודואג להם יותר.

אולם אחווה זו אינה שוללת את האחר. לא רק שהיא אינה שוללת אותו, אלא היא אינה יכולה להתקיים בלא אהבה אליו. הרצון היסודי בברית נובע מתוך אהבת האדם. הגר יוצא מתוך תודעה של בדידות והוא מבקש לכונן קשר של אהבה. הוא אוהב את האדם ורוצה להיות קשור בו, ולכן הוא כורת ברית. הוא בוודאי יכרות ברית עם אנשים כמוהו, שגם חפצים בברית עם הארץ, עם האדם ועם האלהים, והם מוכנים לחיות לאורה ולהיות נאמנים לה. אולם הרצון היסודי המניע את הגר הוא אהבת האדם באשר הוא אדם. לכן, מידתו של אברהם אבינו היא הכנסת אורחים. הוא אהב את הזרים וקיבל אותם בברכה.

 

יחס בן-הברית אל הקרובים אליו

בן הברית ישאף להצלחה ולמצוינות של האנשים הקרובים אליו. הוא גם יהיה גאה בהם, והגיוני שהוא יחשוב שהם טובים יותר מאחרים. אולם המוטיבציה של רגשות אלו אינה שלילת האחר, אלא אהבת האדם. בן הברית אוהב את האדם, וככל שהוא קרוב אליו, הוא חפץ בהצלחתו; הוא דורש ממנו יותר, אבל הוא מוכן גם למחול לו יותר.

האדם אינו חייב לצאת מגדרו ולמחול על כבודו הפרטי לאדם שאינו מצוי אתו ביחסים מיוחדים של ברית. עד היכן? הכלל הגדול הוא אהבת האדם. ביסודו של דבר, רעך צריך להיות כמוך. הוא לא "אחר", במובן של אחרות המכוננת את זהותך היחידנית. אסור שהקנאה שלך תנבע מתוך שלילת האחר

אם בן-ברית רואה מעשה שאינו מוסרי אצל אחיו לברית עליו לגנות אותו, ללא משוא פנים. הוא צריך להיות ערני וחרד לנקיות המוסרית של הקרובים אליו, ועליו לדקדק אתם יותר משהוא מדקדק עם הרחוקים ממנו. עיקרון זה נקרא "ערבות הדדית". הבסיס לברית, לאחווה, הוא הרצון בקרבה, ואם רעהו עושה מעשה שאינו ראוי הרי שכל בני הברית יפגעו, וחובה עליו למחות על כך. אם לא יעשה כך, עלול הבסיס לברית להתפורר. עליו למחות ברעהו בשם הברית, בשם הרצון לייסד חברה שאנשיה ערבים זה לזה בקשר של אחריות. אסור לו בשום פנים ואופן לחפות על רעהו בשם האחווה. כך מתנהגים אנשים שיש ביניהם אחוות גזע; כך מתנהלת מאפיה; כך לא מתנהלת ברית של אהבה.

"על כל פשעים תכסה אהבה", אבל לא על פשעים ההורסים את הבית עצמו, את מה שנבנה מתוך קשר של האהבה. אדם יכול למחול לחברו על חטא אישי כלפיו בשם אחוות הברית ("לא תקם ולא תטר את בני עמך"), אולם הוא אינו יכול למחול על פגיעה בברית עצמה. לעומת זאת, בקשר של מאפיה הגורם המאגד הוא הרצון האנוכי בכוח ולא רצון בקשר עם אחרים. חברי המאפיה נדרשים לחפות איש על חטאי רעהו, גם אם בכך הם הופכים את האחווה לסביבה רקובה ומושחתת, כל עוד הכוח הקבוצתי נשמר. החטא היחיד הוא חוסר נאמנות לקבוצה.

לצד זאת, הברית שיש לאדם עם בני עמו מחייבת אותו להתגבר על חשבונות אישיים: אסור לו לנטור להם טינה ולתבוע מהם נקם. חובה זו אינה קיימת כלפי אנשים שהוא לא כרת אתם ברית. האדם אינו חייב לצאת מגדרו ולמחול על כבודו הפרטי לאדם שאינו מצוי אתו ביחסים מיוחדים של ברית. עד היכן? הכלל הגדול הוא אהבת האדם. ביסודו של דבר, רעך צריך להיות כמוך. הוא לא "אחר", במובן של אחרות המכוננת את זהותך היחידנית. אסור שהקנאה שלך תנבע מתוך שלילת האחר. היא צריכה לנבוע תמיד מתוך ההכרה שאותו אדם הוא כמוך, אלא שהוא התנהג בצורה התובעת נקם. כאשר אתה תובע מהאחר את אותה ההתנהגות שאתה תובע מעצמך, הרי שקנאתך מוצדקת. זהו הכלל הגדול בתורה.

 

יחס בן-הברית אל זרים

הרעיון היסודי שעליו מיוסדת הברית הוא כאמור הרצון בקשר – קשר עם אלהים, קשר עם אנשים וקשר עם הארץ. הרצון בקשר אינו יכול ללכת יחד עם שלילת האחר. האדם אינו חייב לאהוב את כל העמים במידה שווה: ישנם קרובים אליו, אם פיזית ואם מנטלית, וישנם פחות. רגש של קרבה לכולם במידה שווה הוא בלתי אפשרי. כיוצא בו, יש עמים ידידותיים יותר כלפי אומתו, ויש העוינים אותה – זהו אבסורד לתבוע מהעם לאהוב את השונאים שלו. בשם אהבת הקרובים לו, מצווה על האדם לשנוא את הרודפים אותם והמבקשים להשמידם. אולם ההגנה על הברית אינה יכולה להפוך אף-פעם לשלילת מעלתו של אדם אחר בשל שונותו.

אהבת הקרובים, ההעדפה שלהם ותחושת המעלה המגיעות מתוך תודעת ברית אינן מביאות לשלילת ה"אחר", אף אחר. בן הברית יהיה מוכן לקבל כל אדם שיצטרף אל הברית ויקבל על עצמו את חובותיה הנעלות. הוא לא יטפול על הזר סטראוטיפ שלילי. הוא לא ידחה אותו ולא יתרחק ממנו. אדרבא, הוא יאהב אותו ויתאמץ לתת לו את ההרגשה שהוא מקובל ורצוי

בן הברית חרד לשמירת בריתו מפני איומים מבחוץ. אם יש תרבויות אחרות העלולות להשפיע לרעה על הברית שלו עם האל, הארץ והאדם, הרי שהוא חייב לחנך את ילדיו להתרחק מהן. אסור לו להעלים עין מהנהגות הפסולות בעיניו בתרבויות אחרות, בשם איזו תקינות פוליטית. עליו לגנות תרבויות בעלות ערכים שליליים לדעתו ולחנך את ילדיו לרחק מהם. הוא גר, והברית שלו עם העולם היא שברירית. הוא חייב להגן עליה בלהט. אין לו הפריבילגיה לנהוג בנדיבות אצילית של אדונים (כדברי ניטשה). הנוהגים כאדונים יכולים במחווה פטרונית למחול לנחותים מהם על מנהגיהם הקלוקלים. לעומתם, הגר, בן הברית, הוא קנאי.

בן הברית יכול לחשוב שאדם אחר שונה ממנו מאד, גנטית או תרבותית. הוא יכול גם לסבור שהוא ראוי יותר משכנו, מוסרית או תרבותית, ושהעם שלו, או קבוצת ההזדהות התרבותית הקרובה אליו, טובים יותר מאחרים. מותר לו להאמין שהם חכמים יותר ועשירים יותר בשל תכונותיהם המולדות או בשל החינוך והתרבות שלהם. מותר לו גם להאמין שהם יפים מאחרים, שהמוזיקה שלהם איכותית יותר ושהטעם שלהם מעודן ונעלה. מותר לו לחשוב שהתרבות שלו מפותחת יותר, ושאנשיה אינטליגנטים יותר. יתרה מזאת, כיוון שהוא אוהב את האנשים הקרובים אליו, סביר שתהיה לו הטיה חזקה לחשוב עליהם דברים טובים. אין בכך כל פסול.

לא זו בלבד, אלא שראוי לו לשאוף להפוך לבן-מעלה, ל"עליון על כל הגוים" (דברים כו, יט). אבל הוא תמיד יזכור שזוהי עליונות הנובעת ממחויבות גבוהה יותר, מהברית, ולא עליונות המבחינה בין "אנ"ש" ל"נישט פון אונזערע". היא נובעת מתוך הצהרת "ארמי אובד אבי… ויגר שם במתי מעט" (שם, שם, ד) כדברי הכתוב שם, ולכן היא מצווה על האדם לקרב את השונה והחלש: "ושמחת בכל הטוב… אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (שם, שם, י). העליונות תלויה ועומדת במחויבות הגבוהה לברית ובתודעת הגרות, וכאשר אלה נשכחים הם גוררים חלילה "הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה, ואתה תרד מטה מטה" (שם כח, מג).

אולם אהבת הקרובים, ההעדפה שלהם ותחושת המעלה המגיעות מתוך תודעת ברית אינן מביאות לשלילת ה"אחר", אף אחר. בן הברית יהיה מוכן לקבל כל אדם שיצטרף אל הברית ויקבל על עצמו את חובותיה הנעלות. הוא לא יטפול על הזר סטריאוטיפ שלילי. הוא לא ידחה אותו ולא יתרחק ממנו. אדרבא, הוא יאהב אותו ויתאמץ לתת לו את ההרגשה שהוא מקובל ורצוי. "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י, יט).

***

כאשר יהודי אומר על אחיו הבאים מארצות אחרות שההיגיון שלהם מעוות והרגשות שלהם דוחים אותו, ש"אני לא סובל את התרבות שלהם. אני לא מסוגל להכיל את המבנה הלוגי שהשכל שלהם עובד. אני נרתע מסוג הרגשות שהם מבטאים", זהו ביטוי טהור לסטריאוטיפ ה"אחר". זו אינה ביקורת על מעשים מסוימים של האדם, וזו אינה בקשת נקם משום שהם רודפים אותו או מצרים לו. זו אינה עליונות של אדם קדוש, אלא תיעוב של האחר מפני שהוא שונה. האחר הופך להיות ה"פרענק". זוהי התנהגות הנובעת רק מאחוות גזע, ולא מאחוות ברית.

אדם זה חוטא בכפלים. ראשית, הוא מבטא סלידה מהאדם. הוא מביע תיעוב כלפי אנשים אחרים רק בגלל מי שהם, בשל הדרך שהם מבטאים רגשות, בשל אופן החשיבה שלהם, בשל איך שהם "אנושיים". וחמור מכך, אנשים אלו הם אחיו לברית. גם אם אותם אנשים היו פוגעים בו, היה עליו חובה למחול להם, כיוון שהוא שותף עמם בברית – "לא תקם ולא תטר את בני עמך". אבל אותו אדם מוציא את עצמו מן הברית, ומפנה שנאה ותיעוב כלפי האחר.

התירוץ שיחס זה אינו מביא לפגיעה גופנית או ממונית אינו מטהר את השרץ. בראש ובראשונה, יחס משפיל אל האחר הוא פשע גם אם הוא אינו גורר השלכות מעשיות. שנית, היחס אל המוצא המזרחי בחברה החרדית מוביל בהחלט לפגיעה ממשית. אם יהודי ספרדי אינו מתקבל לבית הספר או לעבודה מחמת "כתם" הספרדיות,[6] זהו פשע. אם משפחה אשכנזית מסרבת להשתדך עם משפחה ספרדית מעולה בשל קשירת נחיתות אינהרנטית למוצא התרבותי שלהם, זהו פשע.

הקול הגזעני המצוטט לעיל הוא כאמור קיצוני, אבל הוא אינו נדיר. מגיבים נוספים התבטאו ברוח דומה. מדיניות האפליה הגורפת כלפי ספרדים בשידוכים ובקבלה למוסדות החינוך, הקיימת באופן רשמי ומודגש רק בציבור החרדי, מעידה כאלף עדים שמדובר בנגע עמוק. יחסים אלה אינם קיימים בחברה החרדית בין חסידים לליטאים, למרות השונות התרבותית המשמעותית ביניהם והמחלוקות הפוליטיות. המעבר בין הקהילות פתוח, וליטאי יכול להתקבל לחברה החסידית וחסיד לחברה הליטאית. ילדיהם לא יופלו, והיחס אליהם יהיה עניני. יחס זה אף אינו קיים בציבור החרדי כלפי החילונים, על אף המחלוקת האידאולוגית והערכית העמוקה אתם. חילוני אשכנזי יכול לחזור בתשובה, לאמץ את אורחות החיים של הקהילה החרדית ולבא בקהל. אבל ספרדים? עד עשרה דורות לא יבא להם. גם אם הם יותר "ישיבתיים" ממוריהם בישיבה, גם אם הם הפכו אשכנזים עד גיחוך, אם אבות אבותיהם עברו במרוקו, הם פסולים. כתם הנחיתות נשאר. מה לעשות, קשה להתגבר על ה"מנטליות". ישנו הרי "פחד ממשהו מאד מפורסם ומוכר".

כיצד קרה הדבר – כיצד אימצו חלקים מהציבור שלנו תפיסה קהילתית של אחוות גזע? אינני יודע. אולי זוהי הפלגנות הקדושה הרווחת במחננו, העסוקה כל היום בשאלת "הלנו אתה אם לצרינו?" ומגדירה את עצמה בכל פעם מחדש על ידי שלילת האחר. אולי זוהי נטיה אנושית עמוקה יותר. כך או אחרת, מדובר בנגע ארור שפשה במחננו. אוי לנו, יהודים בני ברית, שיש בקרבנו אנשים המתבטאים בצורה זו. עלינו לעשות חשבון נפש מעמיק ולשאול את עצמנו איך עלתה לנו ככה. אי אפשר לתת לדבר לעבור לסדר היום.

 


[1] אנקדוטה קטנה החושפת זאת עלתה בעקבות מאמרו של אביטבול, אשר התפרסם סביב מערכת הבחירות האחרונה לראשות עיריית ירושלים. אחד המגיבים למאמר של אביטבול "הוכיח" כי מעלתם האנושית של הספרדים נמוכה יותר דרך העובדה שפעילים של המועמד המזרחי (אשר זהותם העדתית לא ידועה) פיזרו בשוק מחנה יהודה פשקווילים בסיסמא "מזרחי מצביע למזרחי". מערכת בחירות זו הייתה סוערת במיוחד, ואם נאמר זאת בעדינות, ההתנהגות של צעירים (ומבוגרים) רבים, משמנה ומסלתה של היהדות החרדית האשכנזית, לא הוסיפה לנו הרבה כבוד. העיוורון הנדרש כדי לקחת מעשה של פיזור פשקווילים (שהוא כידוע, מסורת מזרחית עתיקת יומין…) עם סיסמת בחירות של פוליטיקת זהויות רדודה, בתור הוכחה למעלה האנושית הנמוכה של יהודים ספרדים, הוא נפלא בעיני. הוא זורה אור חדש על הפתגם "טול קורה מבין עיניך".

[2] אמונה זו הייתה כל כך רווחת, עד שהיא חדרה גם ליהדות דרך הצינור של הכוזרי. זאת למרות הדגשים החוזרים ונשנים בתורה בעובדת היותנו גרים שעלו מעבדות, ובכך שהדבר היחיד שמייחד אותנו הוא הברית עם ה', ברית שאליה כל אחד יכול להצטרף.

[3] מרשל פו, גזענות האמת המטרידהתכלת, חורף התש"ע, עמ' 142-131.

[4] ניתן כמובן להציע פרשנויות אחרות לדברי רבי עקיבא. אני מפרש, או דורש, את הפסוק באופן של ניגוד, ומבין כי רבי עקיבא ובן-עזאי לא חלוקים על מי חלה חובת האהבה. ניתן לפרש אחרת ולומר כי "ואהבת לרעך כמוך" הוא נימוק לחלק הראשון של הפסוק ו"רעך" הוא מילה נרדפת ל"בני עמך". לפי פרשנות זו, בן-עזאי חלוק על רבי עקיבא. אני, כאמור, בחרתי פרשנות המייחסת גם את דברי רבי עקיבא לכלל בני האדם, ולא רק ליהודים. אינני מבסס את הרעיון שלי על פרשנות זו, ואני בהחלט מקבל את ההיתכנות של פרשנויות נוספות.

[5]  סטראוטיפ אירופאי עתיק יומין, ראה: Anderson, George Kumler. The legend of the Wandering Jew. Brown Univ Pr, 1965. וכן: Leschnitzer, Adolf A. "The Wandering Jew: The alienation of the Jewish image in Christian consciousness." Viator 2 (1971): 391.

[6] למיטב ידיעתי, אין בכל עולם הישיבות האשכנזי, בכל מאות הישיבות הגדולות והקטנות, אף ספרדי בעל תפקיד תורני. מעולם לא שמעתי אפילו לא על אחד. אפילו לא על משיב בסדר ג'. מכל אלפי התלמידים הספרדים שיצאו מישיבות אשכנזיות, מעולם לא שמעתי על מישהו שחשב אפילו לקבל תפקיד תורני זוטר בישיבה אשכנזית (!). מובן שבצד השני של המשוואה המצב אחר לחלוטין. לישיבות ספרדיות יש אפילו ראשי ישיבה אשכנזיים.

תמונה: Bigstock

25 תגובות על “האם ניתן למנוע את העוינות העדתית?

  • אכן בגדול אתה צודק אך הגזמת עם תורת הגזע, מאחר שרוב אוצר הספרים הליטאי וגם החסידי מקורו בספרדים, לא רק ראשונים גם אחרונים רבים.
    בנוגע לעליונות, שים לב שהליטאים מזלזלים בתורת החסידים הרבה יותר מאשר מזלזלים בספרדים, מבחינה תרבותית אכן יעדיפו חסידים.
    הפיתרון לדעתי הוא שונה: להרים את הראש ולהבין שהיהדות הספרדית עשירה יותר הן מבחינה תורנית והן תרבותית. כך היה ברוב הדורות ומכה קלה בכנף ב200 שנה האחרונות לא אמורה להשפיע, זו אגב הייתה דרכו של מרן הגר"ע.
    בנוסף, למנות לתפקידים בכירים ספרדים כמה שיותר.
    ברגע שהספרדים יעריכו יותר את עצמם אז יעריכו יותר אותם.
    בנוגע למוסדות הלימוד, יש בעיה של עד שליש ספרדים אצל הליטאים ואכן זה חמור אבל בציבור החילוני והדת"ל לומדים יחד וזה עובד נהדר אך בחרדי מנסים לשמר תרבות עדיין והראיה שמפרידים גם בין חסידים לליטאים ןלכן האופציה היא ללמוד במוסדות ספרדים שיש כיום ברמה גבוהה, אצל המודרניים זה כמעט לא קיים.
    בכל מקרה אני ספרדי טהור שלמד במוסדות ליטאיים ומרגיש מעל רוב החסידים והליטאים שאני משוחח איתם. אולי אני שחצן וצריך לעבוד על זה אבל חלק גדול מהאשכנזים הם בבחינת דל גאה.
    בכל מקרה לסיכום אני סבור שקצת הגזמת ויש המון אנשים טובים עם מידות מעולות שמסייעים לכל יהודי באשר הוא.

    • דלים גאים בהחלט

  • מאמר ארוך וטרחני על נושא לעוס ומשעמם.
    תמוה בעיני לכתוב מאמר על סמך טוקבק אנונימי ולהחליט שהוא מייצג את כלל האוכלוסיה (האשכנזית? הספרדית?).
    (אם כבר להתייחס לטוקבקים אז לשבת על כולם ולפלח אותם לפי רמת גזענות, לא בטוחה שתמצא שהרוב איתו)

    פחד מהאחר, סלידה מתרבות שונה, גאוות יחידה וחיזוק הקבוצה, אלו דברים שבאים כתופעת לוואי ביחד עם החינוך החרדי. אם תקח אותם יתכן שתקח גם את החינוך החרדי ביחד איתם.
    הם נמצאים במידה שווה אצל כל תת מגזר חרדי, כן בהחלט גם אצל ספרדים (וכמובן אצל חסידים) רק שלא תמיד יש להם כלפי מי להחצין את זה…
    והאמת, גם בחינוך חילוני יש את זה ברמות שונות (אצל שמאלנים למשל במינונים גבוהים במיוחד כלפי הימנים, אצל ימנים כלפי הערבים).
    כנראה זה חלק מהגדרת הזהות שלנו כבני אדם. 🙁

    לכל אדם בכל מגזר יש את המקום שבו הוא בוחר האם לבסס את חייו על פי תכונות שהוא קיבל בהנחת הבסיס, או על פי מה שהוא עבד/עמל/רכש בכוחותיו הוא. למותר לציין עם מי אני רוצה להמנות.

    לטענתך הראשונית, לדעתי אין גזענות, אך בהחלט אם רוצים להפסיק להידרש לנושא הזה שוב ושוב ושוב, כדי לפתור את הבעיה במגזר החרדי, ספרדים צריכים להקים מוסדות חינוך מהחל ועד כלה, והדרישה למוסדות צריכה להגיע מהרבנים והפוליטיקאים הספרדים בעצה אחת, לא יתכן שבני הרבנים והפוליטיקאים הספרדים צועקים חמדס ושולחים את בניהם ובנותיהם לחינוך אשכנזי… פתרון מעשי יהיה רק כשכלל הציבור הספרדי שכבר עכשיו מונה יותר מהאשכנזים (הליטאים) התאחד בצורה גורפת בכל הארץ ויפסיק להדפק על דלתות האשכנזים. תהיה הפרדה כמו שיש אצל חסידים וליטאים ו2 הצדדים יוכלו לקבל אותה בשלווה, בלי להגדיר את עצמם ע"י שלילת האחר.
    בחתונות וכדומה, גם הספרדים לא רוצים להתחתן עם אשכנזים (מטעמי גזענות? 😉 ) ובתי כנסת ממילא מופרדים. אז לא ישאר נושא לריב עליו. בפוליטיקה דוקא נראה בימינו תמימות דעים מופלאה בין ליטאים לספרדים, אז זה רק מוכיח כמה השוני גם בשנים שהוא היה קיים הוא לא גזעני, כי אם פוליטי.

    אני אשכנזיה, אם שאלתם…

    • א. מ
      רחמנות על המידפקים בדלתות של מוסדות החינוך שלהם. ישנם מיגזרים חרדים שפויים כמו חב"ד, מבוססת על אהבת ישראל. ספר התניא כתוב בסתירה ממשית לכותב השחצן והמתנשא שמגיע מעולם התורה?!
      הרבי מליובאוויטש פירסם מאמרים רבים בנוגע למעלת הספרדים ולשילובם המלא במוסדות החינוך.
      בני משפחתי משמשים במישרות ובתפקידים נכבדים במוסדות חב"ד בהתאם לכישוריהם ולמעמדם.
      אני במקומכם לא הייתי נשארת במקום שאנשים חשים עליונות באפס זכות.
      החכמה היא להרגיש נח לא נחות.
      א. מורגנשטרן
      נשואה לאשכנזי חכם, ענייני, בריא תרתי משמע ומוכשר ב"ה.

  • מאמר רהוט ומנוסח היטב.
    בתור ספרדי שנשוי לאשכנזייה (מסורתיים), מאחל לחברה החרדית מכל הלב שתזכו להגיע לרגע.
    ולמגיבים שמעלי, האם פתיחת מוסדות לספרדים, והחזרת הגאווה הספרדית, זה לא להילחם בגאווה בעוד קצת גאווה? אני שומע כל הזמן את הפתרון הזה נזרק לחלל האוויר, ובכל פעם אני לא מבין איך עוד צעד של בידול יקרב אתכם ?
    הרי הגלות שהפרידה בנינו יצרה את התרבויות והמנהגים השונים, אז במה תועיל עוד הפרדה?
    לעניות דעתי, קצת ענווה מצד כולם זה הפתרון (או לפחות ההתחלה של אחד).

    • אני מאמין באמת ובתמים שאנחנו הספרדים נוטים לקבל כל אחד הרוצה לחזור תחת כנפי השכינה מהר יותר, ונכון שבציבור הכללי הצליחו לגשר על פערי תרבות, אופי ,ושפה מה שמפריך את רוב התגובות על שוני כי אצל אחקים זה עובד יופי אצלנו (החרדים)עדיין חשוך ולמרות שאני בהחלט מבין את הישיביות האשכנזיות שמוכנות להקריב!! למען הספרדים ועדיין רוצים לשמור על צביונם הם יבחרו את העגבניות האדומות והיפות(30% הטובים שבבנינו כדי לעלות את רמתם והתוצאה הנגזרת ברורה לכל) הבעיה התחילה שאנחנו(הספרדים) עלינו לארץ לא זכינו לתמיכה שלהם בשעה שצעקנו הצילו בעת צרה היא ליעקב בימים אלה אך יש מצד שני הרבה ללמד לכף זכות אם בארצות המוצא היו לנו ישיבות סמינרים ומערכת חינוך פעילה שהגענו לארץ החלה הכפיה החילונית במלוא עוצמה ואם תחפשו היו עלונים שמסבירים איך לנתק יהודי מיהדותו (סבי היה מיוצאי עיראק ממשפחה שומרת תורה ומצוות שהעליה שלו ישר לזרועות השומר הצעיר.. איזה סיכוי נשאר לילד) והידועה שבהם יהודי תימן שרובם ככולם היו חרדים למהדרין וממש בכוח משכו אותם לחילוניות ודיבר בהם הרב שפירא תלמיד החזון איש, אז אלו שהצליחו להידבק במסודות החרדים האשכנזים שפשוט כמעט היחידים שהיו קיימים בארץ עוד לפני העליות ניצלו ואלו שלא נפלו לבורות אשר לא יכילו המים וחבל לנו כעם שיכולנו להיות פי שתיים או פי שלוש יותר חרדים היום, אם אחינו האשכנזים היו קמים למען הצלת יהדותנו ועוזרים לנו לפתוח ישיבות וסימנרים בימי מלחמת יוון המודרנית המצב היום היה רגוע יותר וכל זה כתוצאה נגזרת שהעליות הספרדיות לא ידעו מה מחכה להם בארץ (מבחינת החלנה) ללא עוגן להיאחז בו ולא הצליחו לשמור על הגחלת , המעטים שכן הצליחו היו חייבים להכנס לישיבות וסמינרים של אחינו האשכנזים כי רק זה היה בנמצא מבחינת עור בעד עור כל אשר לאיש יתן בעד נפשו וכמובן שאחינו שמקומם היה מוגבל לקחו את הטובים לטייס, לסיכום טענתי היא שאם היו עוזרים בפתיחת הישיבות (וראינו את ישיבת פורת יוסף הספרדית היחידה כמעט שהייתה שיצאו ממנה אריות)היום המצב היה שווה בין שווים אך גם אני כאב מודה ומתוודא שלילדי רוצה אני את הטוב ביותר ומכאן הצרות גדלות במרדף הכניסה לטוב ביותר ,
      הפתרונות הם פשוטים ביותר
      1. לבצע רישום אזורי כללי אשכנזי, ספרדי, חסידי ביחד .אך זה פתרון לבעיה הספרדית בעוד שלאשכנזים המסודרים הוא משנה סדרי עולם ולמרות שבראיה רחוקה עם ישראל יצטרך להיות אחד ולא כטענת המן לאחשוורוש אני רואה מלחמת אחים מתקרבת

      2.הפסקה גורפת של קבלת כל ילדי הספרדים כולל כולם למוסודות אשכנזים כולל המבריקים שבמוחות החל בעוד 3 שנים על מנת לתת לציבור הספרדי להתארגן וכך יפתרו רוב הבעיות שלנו בעתיד, הציבור הספרדי פתוח יותר לקבל בעלי תשובה והוא יתעצם , 10 שנים לאחר מכן להחזיר אפשרות הבחירה לכל אחד אחר שלציבור הספרדי יהיה את העוצמה שלו לשמור על צביונו ממש כמו בארצות נכר ולא לרדוף אחר האחר, דברים אלו נכתבו בכאב גדול אך איני גזען כלפי עצמי וזה ממש כמו תינוק שצריך ללמד אותו ללכת

  • שיח ארכאי!
    לשמר שיח כה ארכאי ומיושן?!
    אני עירני לכך שעל פני השטח לא נוכח עדיין שינוי משמעותי.
    אך כל בר דעת ובודאי כתב העת – 'צריך עיון' שנודף ממנו ריח אקדמאי ומודרני, אמור לשים לב לשינויים אבולוציונים הרוחשים מתחת לפני השטח.
    במקביל לציבור הכללי בישראל, אף המגזר החרדי שחלק ממאפייניו הם להתקדם באיטיות אחר הציבור בישראל, המזרחיים עושים צעדים לכיוון האשכנזים וכן להיפך ופערי המנטליות הולכים ונמוגים. לעורר ולשמר את השיח הזה שוב ושוב, זה שמרנות לשם שמרנות, כנראה.

  • יֵשׁ גזענות, אוֹ אֵין גִּזְעֲנוּת,
    הַאִם פרֶענק זוֹ מִלָּה אוֹ בִּטּוּי שֶׁל עוֹיְנוֹת,
    הַאִם נֻסָּח תְּפִלָּה הוּא עִנְיָן לַדִּיּוּן,
    אוֹ כָּל נֹסַח קָבִיל, גַּם בְּסֵדֶר עִיּוּן.
    .
    הַאִם כִּפָּה שְׁחוֹרָה הִיא, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר
    וְהַאִם צָד מִזְרָח צָרִיךְ לְוַתֵּר,
    הַאִם ח וע' הוֹגִים גרוניות,
    אוֹ ג' וצ' דְּגוּשוֹת וּקְרוּיוֹת…
    .
    הַאִם לֹא חֲבָל לְהָמִיר עֲרָכִים
    בַּדִּיּוּן עַל אֶלֶף פְּרָטִים נשכּחים
    הַאִם לֹא חֲבָל לסוב שׁוּב וְשׁוּב,
    סָבִיב אוֹתוֹ הַדִּיּוּן, גַּם אִם חָשׁוּב
    .
    הַאִם לֹא חֲבָל לְבַזְבֵּז דְּיוֹ וְדַף,
    עַל וִכּוּחַ כָּל כָּךְ נָפוֹץ וּמוּצָף
    וְלִלְמֹד לְכַבֵּד מִנְהָג וְעֵדָה,
    בְּלִי לִגְלוּג, שַׁחְצָנוּת, אוֹ בִּקוֹרֶת אֲבוּדָה.
    .
    תְּנוּ לְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ, לִחְיוֹת לִגְדֹּל וְלִלְמֹד
    תְּנוּ לְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּהוֹגְנוֹת וְכָבוֹד
    וְאִם נוֹתָר בָּכֶם כֹּחַ ועוד מָמוֹן
    הֵנִיפוּ אַתֶּם דּגְלכֶם בְּגָאוֹן.
    .

  • באור אלחנן, יש חבר צוות ספרדי, מידע אישי.

    אבל נהיה כנים, כשהייתה אפליה מצד הספרדים היא הייתה טובה יותר? ומה עם האפליה הפנימית אצל המרוקאים?

    • ל"חבר הצוות הספרדי" הזה אין מראה ספרדי טיפוסי ושם המשפחה מעוברת.
      ספרדים ששם המשפחה שלהם לא מובהק – מתקבלים יותר בקלות למוסדות לימוד "אשכנזיים".
      ספרדים ש"שכנזו" את שם המשפחה שלהם – מתקבלים יותר בקלות למוסדות לימוד "אשכנזיים" (לעיתים זאת דרישה של המערכת. נוכחתי כבר ב2 מקרים כאלו).

  • א. האשכנזים מרגישים גם עליונות אינטלקטואלית. גם מבחינה כללית (וזה די מוזר לאור רמת הלימודים הכלליים האשכנזיים) וגם לימודיתץ ראה הגישה המזלזת לגר"ע יוסף המצוטטת בשם הרב אלישיב (לך תדע אם אכן נאמרו הדברים. יתכן) ומובעת גם באופן עצמאי.
    ב. סלידה מטעם תרבותי היא קבילה במישור הפרטי. הרבה, מן הסתם גם כותב המאמר, סולדים מהתרבות של שבט זולו (גם ללא ההיבטים שאולי הם בלתי מוסריים). מישהו יכתיב לי את טעמי? לכן גם הדרישה להינשא למישהו שאינו לטעמי מופרכת. יודגש – לטעמי הטהרנות כאן מופרכת, אבל הגישה עצמה – אידיוטית. הרמה האנושית אינה תלויה במקום הלידה של הסבתא.
    ג. הבעיה היא כאשר העניין מגיע למישור הציבורי. ועמותות הוראה מתוקצבות הינן ציבוריות. שם אסור שתהיה אפליה. ואולי גם עמותות בלתי מתוקצבות.
    ד. הקבילות היא במישור החוקי, שורת הדין. במישור המוסרי חטאנו שלא דאגנו לערב את העדות. המנהיגים היה ראוי להם להשקיע שתי דורות ולגרום למיזוג. כמו אצל הסרוגים.
    ה. ואגב – מדידת תרבות [ככל שאין בה סטיות מוסריות משמעותיות. והגבול מאוד אפור כי המוסר עצמו גמיש ומקורו בעייתי] כמעט ואינה שייכת למוסר.

  • המאמר ארוך ומעט מייגע, לטעמי חשוב שהעלו טוב את הנושא לצערינו יש לנו עדיין הרבה מה לתקן,

    לעצם העניין מרגיש צורך להדגיש שאני מאוד מאוד מתנגד לגזענות וחושב שאין כל סיבה לעליונות ברוך ה' שזכינו לתחילת קיבוץ גלויות בארץ ישראל ואנו חייבים לדעת לחיות יחד פה בארץ ישראל.

    אני רוצה לגעת בנושא שנחשפתי אליו לאחרונה, גם אצל אחינו הספרדים קיימת אפליה מסויימת ישנם הרבה עדות שלא יתחתנו עם עדה אחרת, לדוגמא מרוקאי לא ימהר להתחתן עם בוכרית, וכדומה, הדבר מצוי מאוד אחרי אין סוף בירורים נודע לי שלרוב הספרדים מעדיפים להתחתן עם בני העדה שלהם, גם אם יש נשואין מבני עדה אחרת לרוב הדבר לא מתקבל תמיד בעין טובה בקרב המשפחה.

    דבר נוסף שקיים בו עדתיות קשה והוא – בתי כנסת יש בית כנסת למרוקאים, בוכרים, פרסיים וכדומה. רוב הספרדים מעדיפים להתפלל רק בבית כנסת של בני העדה בו הם משתיכים, לרוב לא יתפללו בבית כנסת של עדה אחרת, יש הרבה עזרה הדדית דווקא ליוצאי עדה כזו או אחרת.

    אני לא בא חלילה להצדיק את הגזענות שקיים לצערינו בציבור האשכנזי תופעה פסולה ומאוד קשה שלא ניתן להשלים איתה , אבל בוא לא נשכח שקיימים גם סוג של עדתיות בקרב הספרדים לעיתים אני שומע ספרדי שצוחק ומזלזל בבן עדה שונה משלו, רק לאחרונה ספר לי חבר (שבנו לומד בתלמוד תורה ספרדי) הוא הביע זלזלול במחנך הכיתה של בנו בגלל ארץ מוצאו , הוא טען לי שהוא עוג בוכרי שלא מבין…. אני בסך הכל מעלה את הנושא שצריך לדעת שכמו שיש שוני בתוך אחינו הספרדים אפשר להבין שקיים שוני בין האשכנזים לספרדים, ושוב אינני נותן כל גושפנקא לאף גזענות או כל שנאת חינם.

    אנו צריכים לקחת בחשבון שקיימים שוני גדול גם בתוך אחינו הספרדים אפשר להבין שגם קיים שוני בין אשכנזים לספרדים,

    נסיים בתפילה של ר' אלימלך : שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם.

  • בס"ד

    שלום רב!!

    אני רוצה להגיב לנושא מזוית קצת שונה, ומבקשת לצאת בזום אאוט ולראות את המהלך שהתרחש לעם ישראל בכלליות וכאן במדינת ישראל בשנים האחרונות.
    יצאנו לגלות, כנראה מאותו מקום… התפזרנו בארצות תבל למשך מאות שנים, והנה הגיע הזמן שהקב"ה החליט שחוזרים לכאן לארץ ישראל ( בדיוק המקום שממנו גלינו…), אבל מה קרה בדרך? כל קבוצה/עדה/זרם וכו… קיבלה צבע,גוון,סגנון,תרבות מהמקום בו היא התישבה, (וכמדומני שבשם הגר"א כתוב שמקום -האקלים המאכלים וכו'- משפיע על יושביו אחרי 200 שנה).
    נסתרות דרכי ה', למה דווקא כך הוא בחר שהדברים יתרחשו, מה שברור הוא שהמציאות מחד היא מורכבת אך מאידך מגוונת ומעניינת בכמה מישורים:
    1. אנחנו משלימים אחד את השני ומכל קבוצה ניתן ללמוד ולרכוש התנהגויות/דרכי חיים במינון המתאים לכל אחד.
    על הבסיס הזה הקב"ה יצר את העולם זכר ונקבה- ליצור מיזוג והשלמה.
    כי לא יכול להיות שהקב"ה ברא כאן בעולם משהו או מישהו מיותר !!!

    המילקשייק הזה קורם עור וגידים לאט לאט ואת ההוכחה לכך ניתן למצוא בספרי מתכוני האוכל ובמטבחים לשם נכנסו מאכלי העדות כמעט בלי התנגדות. כל השאר כנראה יקרה עם הזמן נרצה או לא נרצה…

    2.על בסיס האמרה "האדם הוא עולם קטן" ,כמו שיש בנו את הטבעים של כל בעלי החיים, יש בנו חלקים של כל סגנונות האנשים והמידות, כשקשה לנו עם מישהו יש לנו הזמנה לעבודה פנימית: "איפה זה קיים בתוכך? מאיזה חלק בך אתה מנסה לברוח?
    כי כל הפוסל במומו פוסל, ולנו קשה לראות את הנגעים הפחות מחמיאים שלנו אז הקב"ה שולח לנו מראה חיצונית: אין האדם רואה-חוץ- מנגעי עצמו. מה שהוא רואה בחוץ הוא מנגעי עצמו.
    אז לעשות שלום זה גם ובעיקר לעשות שלום קודם בתוכי עם כל החלקים שאני מורכב מהם ואז יהיה קל יותר לעשות שלום עם "המראות" שהגיעו מכל מיני ארצות.

    3. לעניות דעתי הפחד הגדול שלנו מהשוני מתבסס גם על הפחד מעשיית שינוי ולכן הדרך הקלה היא להגיד: הוא לא טוב/לא שווה מכל סיבה אשר תהיה וכך אני שומר על עצמי משינוי.

    4.סיבה נוספת שיכולה להיות מניע לשנאת השונה היא הרצון להיות יחודי, מיוחד כי יש בנו את חלק אלוק ממעל שהוא אחד יחיד ומיוחד.
    5. זהו, פשוט, לא ??

    כל מה שכתבתי מתאים לכל מעגלי החיים, וכמו שכתבו כאן לפני, יש בנו שנאה/ או כל רגש שלילי אחר ,מהמעגל של עצמי מול עצמי, דרך מעגלי המשפחה הפרטית , המשפחה המורחבת,העדה, השכנים,העיר הארץ ועד למעגל של עם מול עם שונה.
    ****
    אז עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, (-בתוך כל אחד מאיתנו ורק אחר כך) על כל ישראל, ואמרו אמן!!

  • אני אשכנזי ממשפחה חשובה מאוד (מהאליטה) גרמנית בשורשה ונשוי לאשה ספרדיה, והיא הכי אהובה על כל המשפחה המורחבת, מאחל לכל אחד. (לא רציתי אשה קרה כקרח, רציתי קצת צבע לחיים).

  • קודם כל, כל הכבוד על העלאת הנושא לדיון.
    רק שלצערי החרדים הספרדים טועים לחלוטין בגישה שלהם.
    הגישה צריכה להיות הפוכה: הגישה צריכה להיות מי צריך טובות מהאשכנזים הללו??
    מי צריך טובות מהליטאים ומישיבותיהם, ששטן שינאת החינם מרקד בינהם כבר מאות שנים, עד שמגיעים שוטרים להפריד בפונוביץ' בתפילות השבת?
    מי צריך טובות גם מהחסידים, שהם מנטליות של עדר שמעריץ בשר ודם?
    הרמב"ם היה ספרדי, הרי"ף, הרמב"ן, ומספיק גדולי הדורות עד ימינו אלה היו ספרדים.
    כנ"ל שיטת הפסיקה הספרדית שפויה ומחוברת למציאות הרבה יותר מהאשכנזית – למשל בכיסא רחמים.
    אז מי צריך בכלל את הטובות שלהם??
    גם לגבי השכלה – הספרדים ורבניהם תמיד היו מחוברים יותר למציאות, לא היה להם אנטי נגד לימודי חול, לא היה להם אנטי נגד לעבוד, לא היה להם אנטי נגד המדינה – כל אלו מחלות אשכנזיות שאת שורשן נמצא בפחד מתנועת ההשכלה וב"חדש אסור מן התורה" של החתם סופר.
    לצערי, ש"ס רק דירדרה את המצב של החרדים הספרדים (ושל הספרדים בכלל). במקום להיות תשובת נגד לליטאים, הם הפכו את הליטאים למודל לחיקוי, והעומד כרגע בראש המועצת שלהם יכול להתחרות בכל רב ליטאי בקיצוניותו.
    במקום להיות אלטרנטיבה שפויה, כפי שהרב עובדיה היה בתחילת דרכו, הם התכופפו בפני תכתיבי הליטאים בהיתר המכירה, בגיור, ועוד. גם מנסים להתחרות באנטי ציונות של הליטאים, ומלמדים את הספרדים לא לעבוד ולא להתפרנס מיגיע כפיהם אלא להצטרך לבריות – כמו הליטאים.
    אז בקיצור הספרדים סובלים כי במקום להיות מי שהם, במקום ללכת בדרכם של הרמבם ושאר גדולי הספרדים, הם מנסים לחקות את הליטאים, ולכן יש לחיקוי העלוב הזה רגשי נחיתות כלפי המקור.
    הגישה צריכה להיות: מי צריך בכלל את החרדים האשכנזים הללו?? מה טוב בהם יותר?? במה הם קרובים לה' יותר??
    הגישה צריכה להיות חזרה למורשת יהדות ספרד האמיתית – תורה עם השכלה רחבה, תורה עם דרך ארץ, תורה ועבודה, תורה עם אהבת ארץ ישראל, תורה עם שפיות ותורה ללא קיצוניות.
    אם הספרדים יהיו מי שהם, לא הם ירדפו אחרי האשכנזים, אלא האשכנזים ירדפו אחריהם.

  • א. – נקודה צדדית אבל קשה להתאפק מלהעלותה – נקבת בהיעדר יוזמה והתבכיינות –גישה חרדית להפליא. זה מה שאנו עושים כלפי החילונים כל הזמן.
    ב. לגבי נישואין אתה צודק חלקית. אכן טבעי שאדם מעדיף את הדומה לו. מצד שני פסילה גורפת ומחיקה של כל מי שאינה אשכנזיה מזעיקה לפוסל. מי יודע כמה בנות זוג מעולות הוא פסל.
    ג. מוסדות חינוך – מי שניזון מכסף ציבורי שיתכבד ויתן הזדמנות שווה לכולם. ואגב – מוסד אמור להמדד לא רק בשעורי ההצלחה שלו (שאגב, במוסדות שלנו לפחות אצל הבנים כמעט ואינם מדידים ומתבססים הרבה על שיוך משפחתי) אלא בשעורי ההשפעה הכללית על התלמידים. כמה שפרת את התלמידים. ושאף אחד לא יספר לי שספרדים מקלקלים. אני בילדותי למדתי בת"ת בני ברק שהיה בו מיקס.
    ד. לטענות 3-4 – רק הערה צדדית שהגזענות ההדדית הינה סימפטום של פרימיטיביות מסויימת.
    ה. טענה אחרונה – הבעיה אינה בעיה רגשית של הספרדים אלא בעיה ציבורית ממדרגה ראשונה והזנחתה היא פשע מנהיגותי. עדיף שמנהיגי הדור היו מתעסקים בה יותר ופחות בכל מיני נושאים אחרים.

  • לציבור החרדי יצר הרע, ובכלל זה תאוה להתעמר בחלש יותר. זוהי תכונה חריידית, מיני רבות, שיש להילחם בה, לא להתדיין עמה!!
    לא זוהי היהדות, זוהי החריידיות!!
    "להיות יהודים טובים"?? רק על ידי ויתור על החרדיות!!

  • יש הבדלים, ואין מה לעשות.
    ראיתי סרט תיעודי על העלייה לארץ, וראיינו שם את העולים שריססו עליהם די.די.טי.
    העולים האשכנזים, קיבלו זאת בהבנה, והעולים מארצות המזרח קיבלו זאת בהתרעמות!
    ומדובר בחיטוי נגד מחלות, שקיבלו כל העולים!
    וכן הלאה.
    לצערנו, יש דברים והבדלים שצריך להכיר בהם.
    כמובן, שכל יהודי הוא אח, ואהוב בעיני המקום והבריות

    • נראה לי שהילדים שלך הם הנינים של אותם עולים. מה הטעם לחיות בעבר?

  • הגזענות נמצאת לא רק אצל האשכנזים כלפי המזרחיים, היא נמצאת גם בתוך המזרחיים עצמם, שיש המרגישים עצמם משכילים יותר, ומתביישים מאחיהם הספרדים שלדעתם נחותים יותר.
    הרצון של מזרחיים ללמוד אצל האשכנזים נובעת מתודעה זו שהאשכנזים משכילים יותר ותרבותיים ויותר וכו'.
    דומני שאת הספרדים הללו כן יש לקבל, כדי לחנכם לאותה תרבות שהם חפצים בה. אולי בדרך האשכנזים "ירדו קצת" ממעמדם, אבל זה כדאי הן למען הספרדים, והן למען עצמם, שעל ידי ירבו חבריהם.

  • לכל הכותבים
    כל מה שכותבים מקורם בטעות יסודית , הנושא – מידה רעה מתכבד בקלון חבירו או יותר נכון בידול . ידוע שיוצאי עירק אינם מחבבים יוצאי מרוקו , יוצאי גרמניה והונגריה עילית לא חיבבו יוצאי ארצות סלביות , יוצאי ליטא לא חיבבו יוצאי הונגריה יוצאי מרוקו לא חיבבו את יהודי תימן וכו' .אך עם הזמן שעובר האנשים בארץ ישראל מקבלים תאימות וכו' .
    לכן זה לא גזענות , זו הרגשת עליונות על הזולת והרגשת שונות והרגלים שונים שעם הזמן יעלם . תמיד צחקקו על השונות . הבעיה החמורה היא ששיקולי קבלת עובדים בנוי בעיקר על אנשים שמחפשים אחידות דיעות וחבירות של מסגרות שונות בהיסטוריה האנושים .
    זה ברור נוח לי לעבוד עם דייקן ולא דחיין , מקפיד על קוצו של יוד ולא נותן מערוף וכן הלאה . זה יסתדר , ותמיד יצחקו על השונה משני הצדדים

  • הדרך היחידה למנוע גזענות…היא לבטל את החרדיות בגרסתה הנוכחית… הגזענות היום היא בחברה החרדית בלבד, חברה שמפלה ומפחדת מכל מי ששונה. אם חלילה מישהו לוקח תרופה מכל סיבה שהיא… לא רק הוא נחשב לדרגה שניה גם כל משפחתו… על כן חיים בשקר כדי להסתיר כל מום במשפחה, כאילו אין להם פחד מהקב"ה אלא מהחברה. דווקא משום שנשים חרדיות רבות מקבלות השכלה גבוה ויוצאות לעבודה עם חילונים מכל הסוגים, הן לא גזעניות משום שהן מבינות שהעולם בנוי על שוני. אני מכירה רבות מהן שאומרות גלויות שדעתן השתנתה מאז שהן עובדות עם אנשים מסוגים שונים וראו שכולם בעצם רק בני אדם.

  • על פרסי נובל .
    שלושה יהודים יוצאי צפון אפריקה קיבלו פרס נובל בפיזיקה.
    יןתר מכל האשכנזים שבמדינת ישראל.
    אז הכותב הנכבד מתבקש להתעדכן לפני שהוא מביא את הדוגמא
    מזוכי פרס נובל. הדוגמא הזאת סותרת ממש את טענתו.

    • אקדים ואומר שאני ספרדיה גאה משכילה ומצליחה . נתקלתי בשאלה בחיפושיי אחרי סוגיות גזענות והסתקרנתי לקרא. להפתעתי הרבה גיליתי כותב גזען בלבוש מתחסד המצדיק את ההפליה וכדבריו בהגדרת 3 סוגי התגובה הוא שייך למגיבים המסוכנים "המבינים את הגזענות ומצדיקים אותה תחת הסברים מלומדים כביכול.
      בימינו כשדור שני ושלישי במדינה זו צעד קדימה ורחוק זה רק בזכות עשר האצבעות של הורינו והאמונה שלהם שאנחנו שווים. לצערי דווקא בחברה דתית בה אמור להיות מקום שווה לכולם קיימת גזענות מוצהרת שהכותב בדבריו מנציח אותה.
      ישנם נישואי תערובת מוצלחים מאוד וישנם נישואים מאותה עדה שאינם מוצלחים וההיפך. מציעה שנתקדם ונלמד איש מתרבותו של השני ולא נהיה שיפוטים כי הכריחו אותנו לנשק את ידו של הרב הספרדי רחמנא ליצלן.
      גם אני יכולה לציין אין ספור דוגמאןת לשוני אך אני מכבדת אותם ומבינה שזכותו של כל אדם לנהוג ע"פ צו ליבו. ואם הגעת לטריטוריה שבצד השני מרצון אז נהג כמנהג המקום שהרי דינא כמלכותא דינה.

  • אותם אשכנזים גזענים/מתנשאים, הם אנשים שחיים בבועה של גאווה וחשיבות עצמות חסרת בסיס. לא רק שקדושה אין שם, אלא אפילו לדרגת אדם פשוט לא הגיעו.

    היהדות הספרדית היא יהדות אותנטית שמשמרת את היהדות המקורית מתקופת המקרא. רוב הראשונים, היו ספרדים, ורוב ספרי הלימוד בישיבות נכתבו על ידי ספרדים.

    לא ברורה לי ההתנשאות האשכזית, שרוב תרומתם היא בפילפול עקר שרב מטרתו לחדש בכל מחיר. אולי ממקום החוסר הזה, נולדה הסגירות וההתנשאות, בנסיון ליצר ערך עצמי יש מאין.

    זה לא נגמר רק ביחס לספרדים, זה חלק מאנוכיות הותרכזות עצמית לכל אורך הדרך. זו הסיבה למחלוקות שלא נגמרות, לחריגות הבניה וקיפוח השכן, שיטת המקורבים והפרוטקציה והשחיתות בכל מקום (כל חרדי מכיר את זה), והעובדה שבמקום שהיינו מצפים להכי הרבה רוחניות, הכסף פותר את כל הבעיות.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל