יהודית דיין
יהודית דיין מהנדסת תוכנה

אפליית הספרדים במוסדות החינוך היא המצוקה העיקרית הנולדת מהגזענות האשכנזית. פתרון בעיה זו לא יבוא באמצעות דיבורים והכאה על חטא, ולא באמצעות כפיה מגבוה, אלא בהקמת מוסדות חינוך ספרדים איכותיים, שיתחרו באלה האשכנזים. כל עוד השליטה במוסדות האיכותיים תישאר בידי הקהילה האשכנזית, הדינמיקה של רוב ומיעוט תמשיך, ואפליית הספרדים תימשך. הגיע הזמן לעצור את ריקוד החיזור המשפיל.

י"ט אדר ב' תשע"ט

מאמרו של אליהו לוי "כיצד ניתן למנוע את העוינות העדתית" מבקש לבטל את היחס הגזעני לספרדים בחברה האשכנזית, בלא לשלול אפשרות של שימור תרבות ייחודית. המאמר מתייחס לרצונו של הציבור האשכנזי לשמר את תרבותו כפי שהיא, ולהשלכות של רצון זה על היחס לספרדים.

יש בהחלט מקום לשימור המסורות והמנהגים הייחודיים של כל קהילה בישראל, ורצון זה משותף לבני יהדות ספרד ואשכנז. עם זאת, אנו נמצאים בארץ ישראל, ארץ של קיבוץ גלויות השונות מאד זו מזו. מטבע הדברים, ככל שהקהילות השונות לא תסגורנה את עצמן בבידוד מוחלט, תוך הקפדה על מקומות עבודה נפרדים, אוטובוסים נפרדים, מניינים נפרדים, מקוואות נפרדים וכן הלאה, הרי שהן תושפענה באופן בלתי נמנע ממפגשים עם גלויות אחרות. התרבות ה"אקסקלוסיבית" של כל אחת תדבק, בעל כורחה, באווירה ה"ים-תיכונית" של ארצנו.

מנסיוני, דיונים בנושא מובילים לשיח רדוד ושטחי – שיח המשחרר יצרים אפלים ומוציא לאור שדים החבויים באדם. תוצאתו היא השחתת המידות, קיטוב בין המגזרים וליבוי השנאה – ותו לא. במצב הנוכחי, איני רואה תועלת לאף אחד מהצדדים בהמשך העיסוק בנושא. מה שכן אפשר לעשות הוא להתמקד בפתרונות מעשיים. זה מה שארצה לעשות במאמר הנוכחי

אמנם החרדים האשכנזים הצליחו במידת מה לשמר תרבות שונה מן התרבות הישראלית הכללית, אך גם הם אינם חסינים לגמרי מ"היתוך" מסוים. הרי לפני שני דורות היו יוצאי הונגריה מובחנים מיוצאי פולין, ואלו בתורם נבדלו מן הרוסים ומן האנגלו-סקסים; ואילו כיום אין הבחנה בין המוצאים השונים בתוך החרדיות האשכנזית ה"הליטאית". כיוצא בו, חרדי ישראלי אשכנזי דומה בהרבה מובנים לרעהו המזרחי יותר מאשר לבחור ישיבה חרדי אמריקאי. בין אם ירצו האשכנזים לשמר תרבות ייחודית ובין אם לאו, ברור שעם הזמן ההבדלים בינם לבין הספרדים הולכים ומטשטשים.

אולם ביטול ההבדלים התרבותיים אינו מציל אותנו מן הגזענות. כבר היום, ישנם בני תורה ספרדים רבים הזהים מבחינה תרבותית לבני התורה האשכנזים, ולמרות זאת הם נתקלים ביחס מפלה. יש גזענות. היא חיה, קיימת ובועטת, וקשה עד בלתי אפשרי לתרץ אותה באופן מתקבל על הדעת, ודאי שלא כלפי שמיא. שינויי המנטליות המזעריים הקיימים, בוודאי אינם מצדיקים אותה, והציבור האשכנזי ומנהיגיו בהחלט אמורים לקחת אחריות על כך ולפעול למיגור הנגע הרע הזה מקרבם.

אלא שמנסיוני, דיונים בנושא מובילים לשיח רדוד ושטחי – שיח המשחרר יצרים אפלים ומוציא לאור שדים החבויים באדם. תוצאתו היא השחתת המידות, קיטוב בין המגזרים וליבוי השנאה – ותו לא. במצב הנוכחי, איני רואה תועלת לאף אחד מהצדדים בהמשך העיסוק בנושא. מה שכן אפשר לעשות הוא להתמקד בפתרונות מעשיים. זה מה שארצה לעשות במאמר הנוכחי.

 

בעיית האפליה

טענות נגד גזענות נשמעות בעיקר בהקשר של אפליה בקבלה למוסדות לימוד, ובהימנעות מקשרי נישואין.

בתחום הנישואין, מספר הזוגות ה"מעורבים" בחברה החרדית זעום ביחס לשאר החברה הישראלית. אולם להתרשמותי, אין מדובר בבעיה כאוטית. בחברה החרדית ספרדים ואשכנזים אכן משתייכים לקהילות שונות, ואך טבעי שחברי קהילה אחת יעדיפו להינשא לקרובים אליהם – לבני אותה הקהילה. כל אדם רשאי לאהוב את הקרובים אליו ולהתחבר אתם, ואין בכך כל רע. להשערתי, אף רוב בני הקהילה הספרדית יעדיפו להשתדך עם משפחות ספרדיות. בחירה זו לגיטימית ומובנת: שימור המנהגים העדתיים בחברה החרדית תורם לרצון להינשא עם בני אותה העדה, ובמידה דומה קובע את הייחודיות הקהילתית והעדתית. גם אם יש בציבור החרדי האשכנזי סירוב עיקש להשתדך עם משפחות ספרדיות, אפילו במקרים (היחסית נדירים) ששני בני הזוג עשויים למצוא בדבר עניין, מדובר בפגיעה מינורית יחסית בציבור הספרדי החרדי.

מספר הזוגות ה"מעורבים" בחברה החרדית זעום ביחס לשאר החברה הישראלית. אולם להתרשמותי, אין מדובר בבעיה כאוטית. בחברה החרדית ספרדים ואשכנזים אכן משתייכים לקהילות שונות, ואך טבעי שחברי קהילה אחת יעדיפו להינשא לקרובים אליהם – לבני אותה הקהילה. כל אדם רשאי לאהוב את הקרובים אליו ולהתחבר אתם, ואין בכך כל רע

במגזרים אחרים, נישואים בין-עדתיים נפוצים יותר משתי סיבות. ראשית, מחוץ לציבור החרדי יש פחות דגש בשמירת הקהילתיות, על המנהגים השונים; ספרדים שלמדו במוסדות דתיים לאומיים הם במידה רבה יותר "משתכנזים" מאלו שלמדו במוסדות חרדיים. הסיבה השניה היא שבשאר מגזרים, הקשר האישי בהיכרות תופס מקום משמעותי יותר מן הקשר המשפחתי. בחברה החרדית נוצרים קשרי נישואין בין משפחות לא פחות מאשר בין אינדיבידואלים. במגזרים אחרים, לעומת זאת, ניתנת חשיבות כמעט בלעדית לעצם האישיות, מה שמאפשר היכרות ספונטנית, בין חברים או על-ידי שידוך, ובכל אופן ללא מעורבות של המשפחה. מחוץ לציבור החרדי, הנתונים האישיים משמעותיים הרבה יותר משאלת נוסח התפילה של ההורים או מנהגי ליל הסדר. בחברה החרדית יש חשיבות למנהגים, וכן לקשר המשפחתי והעדתי. נישואין בין-עדתיים אולי מפחיתים את ממדי הגזענות, אך ההימנעות מהם אינה בהכרח תופעה גזענית.

נראה אפוא שיש למקד את הדיון בעניין גזענות בחברה החרדית בנושא הקבלה (או אי-הקבלה) למוסדות הלימוד. יש אמנם ממד כללי יותר של יחס מזלזל המופנה כלפי ספרדים, אם באמירות פוגעניות ואם באפליה סמויה כמו בקבלה למקומות עבודה. אך היבטים אלה מדידים פחות, וכן קשה יותר להתמודד אתם, שכן הם נגזרים מהלך רוח ציבורי רחב. בניגוד לכך, אי-הקבלה למוסדות הלימוד נושאת פגיעה קונקרטית, ישירה וברורה בציבור הספרדי. כללו של דבר, נראה כי עם פתרון בעיית מוסדות החינוך, חלק הארי של הקושי והמצוקה הטמונים ביחס הגזעני יעלם.

 

מדוע מוסדות אשכנזיים?

מצוקת האפליה המוסדית מתחילה בכך שמוסדות החינוך החרדיים נשלטים ברובם על ידי הציבור האשכנזי ועל ידי מנהלים אשכנזיים, והציבור הספרדי נאלץ אפוא להידפק על דלתותיהם.

הנהירה של הספרדים אחר החינוך האשכנזי שורשיה בעלייה הגדולה במחצית השניה של המאה העשרים. באותם ימים, הציבור האשכנזי בארץ היה חזק יותר מבחינה כלכלית, וחשוב מכך לענייננו – הוא הוביל מבחינה תורנית. כך נוצר מצב שמרבית מוסדות התורה היו אשכנזיים, והם שהצליחו לשמר את "החינוך הטהור". מטבע הדברים, התורניים מבני עדות המזרח, שהיה חשוב להם לשמור על הרמה הדתית של ילדיהם, עשו מאמצים להכניס אותם למוסדות אלו. ההורים הספרדיים ראו את טובת הילדים לנגד עיניהם, ועשו כל שביכולתם כדי שילמדו במוסדות המחנכים לתורה וליראת שמים.

באותם הימים, הקשיים הרבים שנפלו בחלקם של בני עדות המזרח בישיבות היו מובנים וסבירים. הפערים בין תלמידים דוברי יידיש מרקע מזרח אירופאי לבין אלה שהגיעו ממדינות מוסלמיות היו משמעותיים, והיה אך טבעי שקליטת האחרונים במוסדות אשכנזיים תייצר קשיים. מוסדות החינוך האשכנזיים שפתחו את דלתותיהם בפני בני יהדות המזרח ראויים להערכה, כמו גם ההורים יוצאי עדות המזרח, שהקריבו הרבה ואכלו מרורים למען עתידם הרוחני של ילדיהם.

כיום הפערים בין ספרדים לאשכנזים הצטמצמו מאד, ומנגד, עולם התורה הספרדי אף הוא התפתח והתבסס. למרות זאת, הורים ספרדיים, לרוב אלו שבעצמם למדו במוסדות אשכנזיים, עושים הכל על מנת שילדיהם ילמדו אף הם במוסדות אשכנזיים. הם שולחים את ראש הישיבה, את המשגיח, את השכנה ואת הדוד של החבר מהכולל שימליצו עליהם טוב אצל מנהל המוסד

דא עקא, שמצב זה נמשך עד ימינו אנו. כיום הפערים בין ספרדים לאשכנזים הצטמצמו מאד, ומנגד, עולם התורה הספרדי אף הוא התפתח והתבסס. למרות זאת, הורים ספרדיים, לרוב אלו שבעצמם למדו במוסדות אשכנזיים, עושים הכל על מנת שילדיהם ילמדו אף הם במוסדות אשכנזיים. הם שולחים את ראש הישיבה, את המשגיח, את השכנה ואת הדוד של החבר מהכולל שימליצו עליהם טוב אצל מנהל המוסד. הם ניגשים פעם אחר פעם אל המנהל כדי להתחנן על נפשם, וכך, לעתים, ההיכרות שלהם עם המנהל קרובה יותר משל הורים שילדיהם כבר לומדים במוסד.

כשנשאל הורים אלו מהי הסיבה להתעקשותם לשלוח את ילדיהם למוסד אשכנזי, למרות מחיר כבד של עלבונות ובזיונות (ולפעמים הוצאות כספיות מביכות במיוחד), נקבל מכולם תשובה כמעט זהה: "מה לא עושים בשביל חינוך? מה לא עושים בשביל יראת שמים?"

השאלה היא, אפוא: האם בימינו הזכות ללמוד במוסד אשכנזי אכן שווה את ההשפלה המתמשכת? האם החינוך שילד ספרדי יקבל דווקא במוסד אשכנזי, אכן יעשה אותו ליהודי ולאדם טוב יותר? אני מודעת לביקורת על המוסדות הספרדיים הקיימים, ואני מבינה היטב מדוע במצב הנוכחי מעדיפים הורים רבים לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך אשכנזיים. אולם נראה שהורים ספרדיים אינם מודעים לשני דברים: ראשית, להשלכות של למידה במוסד שבו ילד עשוי להיחשב "סוג ב'". שנית, להשלכות של בחירתם על ציבור בני התורה הספרדי כולו. במילים פשוטות: העובדה שאנו ממשיכים לחזר אחר המוסדות האשכנזיים מנציחה את היחס המפלה כלפינו.

 

הפסיכולוגיה של האפליה

טרם אבוא לצעדים שלדעתי עלינו ליטול, אבקש לציין מספר היבטים של חוויית הלימוד של ילד ספרדי במוסד אשכנזי.

ראשית, ילד שמרגיש בלתי רצוי במקום לימודים מסוים עלול להתקשות בקבלת מרות ההנהלה, ובאופן כללי יתקשה ללמוד ולהתפתח במקום. ספרדים רבים הלומדים במוסדות אשכנזיים נתקלו בסירוב ברמה זו או אחרת בזמן הרישום. תחושת הדחיה ודאי שאינה נמלטת מתודעת התלמיד, והיא תהיה חקוקה בזכרונו לפחות בחודשים הראשונים (עד שהוא יתרגל…). הוא מתחיל את הלימודים ברגל שמאל, ועשויה לדבוק בו סטיגמה שלילית שקשה להיפטר ממנה. לצד זה, ההורים עלולים לפתח אנטגוניזם למערכת בעקבות החוויה המשפילה שעברו, מה שעלול להשפיע על היחס שלהם לצוות. בתורו, מצב העניינים שוב מקרין על הילד ועל יחסו למוסד.

האם ילדינו גדלים יותר בטוחים בעצמם וגאים במי שהם? בפועל, פעמים רבות הילד יצטרף לצחוק ולזלזול כדי להיות חלק מהחברה. אבל בפנים הוא ירגיש עקצוץ שילך ויתעצם עם הזמן, מה שכמובן ישפיע על החיבור שלו לחברה, לצוות ולמוסד, וממילא על החינוך שלו

על יחס הילד והוריו למוסד מתווסף יחס הצוות אליהם. במוסדות אשכנזיים מצויים לעתים קרובות אנשי צוות מסוימים המלאים ב"תובנות" על אודות ילדים ספרדים. המבט של אותם אנשי צוות על הילד ועל הוריו הוא שלילי מהרגע הראשון. הילד מזהה בתת-הכרתו בדיוק מה חושבים עליו המחנך, המפקח או המנהל. הוא מפנים את היחס המפלה כלפיו, וכך מולידים אותם "אנשי-חינוך" נבואה העלולה להגשים את עצמה. נוסף לכך, הילד יודע שהוא חשוד פוטנציאלי בכל עברת משמעת. הוא יודע מניסיון שמעשים שליליים הנעשים במוסד מיוחסים  לילדים הספרדיים , גם ללא בסיס כלשהו לחשד.

מעבר לכך, הילד יפנים אף את היחס המזלזל לספרדים באופן כללי. נכון אמנם שכיום הזלזול אינו כה בוטה, כפי שהיה בעבר; עם זאת, היחס מזלזל נמצא עדיין באוויר, ואמירות רבות עשויות לגלות לילד שהוא אינו לגמרי חלק מהחברה. משפטים כמו: "את לא ספרדיה קלאסית" (כי לספרדים "קלאסיים" הרי יש קרניים), או "כן, אני גזען, אבל מה לעשות שהספרדים הם…" (תוכלו להשלים את המשפטים באמצעות חלקים ממאמרים אחרים שפורסמו על גבי במה זו, ולנסות להתחבר להרגשתם של הילד/ה או הנער/ה.) כן אפשר להבין שהכינוי "פרענק" הוא מילת גנאי שאינה מחמיאה למוצא הספרדי; גם גיחוך בין ילדים על מבטא הוא כמעט בלתי נמנע.

הזלזול אינו מגיע רק מהחברים (דבר שאינו שונה מכל בריונות בית-ספרית), אלא גם מגבוה. כיום אכשר דרא, וגם מנהגים ופסקים של יהדות ספרד נלמדים לעתים קרובות בבתי הספר. אולם שיעורי הדינים מתנהלים בערך כך: "א', ב' ו-ג' אסור, ולספרדים מותר. וזה מאוד תמוה איך התירו דבר כזה." (ומה מצפה הרב, שהילד יחשוב: "כמה תמוהים הפוסקים הספרדיים"?); או "מה, גם זה קבלה? איזה הגיון יש בזה?" (זה מנהג, אנחנו שומרים על המסורת שלנו בסך הכל.); וכן באמצעים עדינים יותר של הדגשת השונות: "כל הספרדיות לעמוד, כעת אתן נבחנות על ההלכות שלכן." בשיעור דינים אחד בסמינר, נחה על הרב רוח של בדיחות הדעת, והוא אמר בהקשר שאינני זוכרת: "ומכאן שיעקב היה אשכנזי ועשיו ספרדי." אותי זה לא הצחיק.

אפשר כמובן לומר שאיננו צריכים להיות כאלה רגישים, ואדרבה, התמודדות עם קצת זלזול ובריונות עשויה לחשל. אולם האם זה באמת נכון? האם ילדינו גדלים יותר בטוחים בעצמם וגאים במי שהם? בפועל, פעמים רבות הילד יצטרף לצחוק ולזלזול כדי להיות חלק מהחברה. אבל בפנים הוא ירגיש עקצוץ שילך ויתעצם עם הזמן, מה שכמובן ישפיע על החיבור שלו לחברה, לצוות ולמוסד, וממילא על החינוך שלו. האמירות הללו גם אינן מועילות, בלשון המעטה, ל"בין אדם לחברו" של הילד.

 

תחושת שייכות וזהות

עניין חשוב נוסף הנוגע לעתיד הילד הוא תחושת השייכות והזהות שלו. ילד ספרדי שגדל במוסד אשכנזי יגדל לרוב בחסר ברמה זו או אחרת בהשתייכות הקהילתית והמפלגתית שלו.

חוסר השייכות העמוק ביותר הוא לדעתי הנתק הבלתי נמנע מהמסורת הספרדית. ההחמצה המשמעותית ביותר בחינוך האשכנזי היא העובדה שהילד אינו מכיר את המסורת הספרדית ואת הרבנים הספרדיים בעבר ובהווה. ילד שגדל במוסד אשכנזי לא ייחשף למסורת שלו עצמו

חוסר השייכות בא לידי ביטוי בכמה אופנים. במישור הפוליטי, ילדים ספרדיים בוגרי ישיבות אשכנזיות אינם שייכים למפלגה ליטאית, כי איך יוכלו לשייך את עצמם אל מפלגה שאינה רואה בהם חלק? אין נציגים ספרדיים במפלגה (לפחות לא במקום ריאלי), והתחושה היא: "אם במוסדות הלימוד שלכם אתם לא רוצים אותי, למה שאתן לכם את קולי?" אין סיבה שאדם יתרום את קולו למפלגה שאינה מייצגת אותו, ואף דוחה אותו. הם הרי יודעים כי אם יהיו זקוקים לעזרתו של איש ציבור בכל תחום שהוא, הנציג האשכנזי לא "ישכב על הכביש" למענם, ולא משנה כמה "משתכנזים" הם יהיו.

מאידך גיסא, גם למפלגה ספרדית הם אינם משתייכים. הם הרי התרגלו לראותה באור לא מחמיא. שנים הם שומעים מחבריהם לספסל הלימודים מילות זלזול כלפי מפלגות הספרדים וכלפי העומדים בראשן, עד כמה אינם פועלים עבור לומדי התורה וכולי, והדברים מחלחלים. גם אם יצביעו בסופו של דבר למפלגה ספרדית, הרי שיסתירו זאת מאחרים, שמא יופלו בגלל זה בעתיד.

מבחינה קהילתית, בחירת בית כנסת היא עסק סבוך עבור ספרדים שהתחנכו (ומעוניינים שילדיהם יתחנכו) במוסדות אשכנזיים. מצד אחד, הם רוצים לשמור את מסורת אבותיהם ולא לוותר על נוסח ומנהגים; מצד שני, הם יודעים שכשהם מתפללים בבית כנסת ספרדי (ותורמים לו כסף) הם אינם שייכים לקהילה האשכנזית, וילדיהם עשויים להידחות ממוסדותיה. הפתרון שרבים מצאו לכך הוא "לחלק את עצמם" בין שני בתי כנסת, ספרדי ואשכנזי. הם יתרמו באופן קבוע לשני בתי הכנסת, וילכו פעם לכאן ופעם לשם. הרי אף אחד אינו מנהל מעקב נוכחות בתפילה, נכון?

אולם, חוסר השייכות העמוק ביותר הוא לדעתי הנתק הבלתי נמנע מהמסורת הספרדית. ההחמצה המשמעותית ביותר בחינוך האשכנזי היא העובדה שהילד אינו מכיר את המסורת הספרדית ואת הרבנים הספרדיים בעבר ובהווה. ילד שגדל במוסד אשכנזי לא ייחשף למסורת שלו עצמו.

המסורת של עדות המזרח היא כה מפוארת, עשירה ומלאת תוכן: עולם הפיוט, חכמי ספרד לדורותיהם, חיבורים תורניים, פסקי הלכה ומסירות נפש לאורך הדורות. ילד שגדל במוסד אשכנזי יהיה לרוב מנותק מכל זה, ויכיר את המסורת שלו היכרות שטחית בלבד. רוב רובם של הספרדים בוגרי החינוך האשכנזי אינם מכירים גם את הרבנים וגדולי התורה הספרדיים החיים אתנו היום; גרוע מכך, לפעמים הם אף מזלזלים בהם, פועל יוצא מהרעלה בת שנים.

כללו של דבר, ילד ספרדי הלומד במוסדות אשכנזיים גדל בפחות תחושת גאוה בקהילה שלו ובפחות חיבור למסורת שלו, עם ערך עצמי נמוך וללא שייכות וזהות ברורות

יש אמנם בני ישיבות ספרדיים המחליטים להתעלם ממוצאם ו"משתכנזים" לחלוטין (מבטא, נוסח תפילה, פעילות מפלגתית, וכן הלאה), אך רוב רובם של בני-התורה הספרדיים לא הגיעו לרמה כזו של ביטול עצמי: הם אינם מוכנים לוותר על מסורת אבותיהם ולשכוח את עדתם. (גם מהראשונים לא נמנעת מנת הסבל בכניסה למוסדות, ומובן שהם אינם מתחתנים עם אשכנזים, אך אולי הם איכשהו מצליחים להרגיש שייכים יותר.)

כללו של דבר, ילד ספרדי הלומד במוסדות אשכנזיים גדל בפחות תחושת גאוה בקהילה שלו ובפחות חיבור למסורת שלו, עם ערך עצמי נמוך וללא שייכות וזהות ברורות.

 

צריך שניים לטנגו

כאן אני רוצה לגעת בנקודה מהותית הקשורה קשר ישיר בגזענות, והיא: לכל ריקוד דרושים שניים. אם ישנה גזענות, תחושת עליונות של ציבור אחד על ציבור אחר, יש להניח שהציבור ה"נחות" מאפשר בדיעבד את ביטויי העליונות.

ניתן להיווכח בתופעה זו על-ידי השוואה לציבורים אחרים במגזר. גם בין הציבור החסידי לליטאי יש לא מעט מתיחות, וניתן לשמוע השמצות הדדיות רבות בענייני תרבות, מנהגים, תורה ואורחות חיים. למרות זאת, איננו שומעים (כמעט) תלונות על יחס מתנשא. מדוע? יתכן שיש לכך יותר מהסבר אחד, אך אני חושבת שהעובדה שלכל קהילה יש מוסדות קהילתיים משלה, מפחיתה במידה ניכרת את הדינמיקה של העליונות והנחיתות. המפגש של שתי קהילות שונות המעוניינות לשמור על ייחודן, הנזקקות לאותם מוסדות, יוצר דינמיקה של רוב ומיעוט. כאשר המיעוט נזקק לשירותיו של הרוב הדומיננטי, קשה להימנע מאיזה רגש של נחיתות, כפי שמרגישים בני עדות המזרח.

העובדה שלכל קהילה יש מוסדות קהילתיים משלה, מפחיתה במידה ניכרת את הדינמיקה של העליונות והנחיתות. המפגש של שתי קהילות שונות המעוניינות לשמור על ייחודן, הנזקקות לאותם מוסדות, יוצר דינמיקה של רוב ומיעוט. כאשר המיעוט נזקק לשירותיו של הרוב הדומיננטי, קשה להימנע מאיזה רגש של נחיתות, כפי שמרגישים בני עדות המזרח

יש שתי אפשרויות להיחלץ ממצב עניינים זה. אפשרות אחת היא להיטמע. כאשר תתרחש היטמעות מוחלטת של הספרדים בממסד האשכנזי הדומיננטי, ויאבד הייחוד העדתי שלהם, תיפתר בדיעבד בעיית האפליה. כך, רבים מבין מתנגדי האפליה קוראים למלחמה בגישה האקסקלוסיבית של החרדים האשכנזיים. אלו חייבים לאפשר את "השתכנזותם" של הספרדים, ולקבל את המשתכנזים בתור שווי ערך. במילים אחרות, זוהי הצעה לפתור את "בעיית הספרדים" על ידי ביטול הספרדיות. כך אכן עשו רבים מבני עדות המזרח מחוץ לציבור החרדי. הם נטמעו בחינוך החילוני או הדתי לאומי, ואיבדו את המאפיינים התרבותיים הייחודיים להם.

אפשרות זו אינה קיימת כיום בחברה החרדית. הציבור האשכנזי אף אינו מאפשר לספרדים להיטמע בתוכו. הוא מקשה על הצטרפותם למוסדותיו, וגם כאשר הוא מקבל מספר מצומצם מהם, הוא מבהיר להם שהם בני עדה אחרת ולא חלק ממנו. ישנם המאמינים כי התערבות משפטית או ממשלתית עשויות לגרום לשינוי, אך עד עתה לא נראה כי אסטרטגיות אלו הועילו במיוחד.

בעיה נוספת בפתרון ההיטמעות הוא שספרדים רבים, ובראשם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מתנגדים נמרצות להשתכנזות המוחלטת. בדומה לאשכנזים החרדיים, גם הם מסרבים לוותר על הזיהוי העדתי שלהם. גם אם למדו בישיבות האשכנזיות, הם ממשיכים לראות בעצמם ספרדים, וכך רוצים להמשיך לזהות את עצמם. הם אינם מקבלים את רעיון "כור ההיתוך האשכנזי", שמשמעו היטמעות כל העדות בתוך הדומיננטיות האשכנזית השלטת.

בעיה נוספת בפתרון ההיטמעות הוא שספרדים רבים, ובראשם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מתנגדים נמרצות להשתכנזות המוחלטת. בדומה לאשכנזים החרדיים, גם הם מסרבים לוותר על הזיהוי העדתי שלהם. גם אם למדו בישיבות האשכנזיות, הם ממשיכים לראות בעצמם ספרדים, וכך רוצים להמשיך לזהות את עצמם

כיום, רוב מניין ובניין של הספרדים התורניים אינם רוצים להפוך אשכנזים. הם מבינים שיש להם מסורת אחרת, מנהגים שונים, ופוסקי הלכה משל עצמם. הם עדה אחרת, והם אינם רוצים לשכוח זאת. הסיבה היחידה שהם מתעקשים לשלוח לחינוך אשכנזי היא שהם רוצים חינוך טוב לילדיהם, וכי למרבה הצער אין כמעט בנמצא מוסדות ספרדיים תורניים באותה הרמה.

 

נדרשים מוסדות עצמאיים

דומני שלא נוכל להימלט מן המסקנה המתבקשת: עלינו הספרדים מוטל לעשות את הצעדים האמיצים הנדרשים על מנת לטפח חינוך יהודי טוב ואמתי משלנו, ולהפסיק אחת ולתמיד את הריקוד הכפוי שאנו מרקדים שנים רבות מדי.

את ההשראה ניתן לקחת, אולי במפתיע, דווקא מאנשי "הפלג הירושלמי". ברגע שאלו הרגישו בלתי רצויים במוסדות החינוך שבהם למדו, הם לקחו את הרגליים ופתחו לעצמם מוסדות עצמאיים, "יש מאין". האם איננו יכולים לעשות את אותו דבר? למה לנו לרדוף ולהתחנן, לבכות ולהשפיל את עצמנו שוב ושוב ושוב? האם אנחנו חשודים במזוכיזם? או שמא איננו מאמינים ביכולתנו לכונן מוסדות ראויים? האם כה עמוק חדרו לתוכנו הסטיגמות השליליות, עד שאנחנו כבר מאמינים בהן? האם אימצנו את הסטריאוטיפים הגזעניים בעצמנו?

למה לנו לרדוף ולהתחנן, לבכות ולהשפיל את עצמנו שוב ושוב ושוב? האם אנחנו חשודים במזוכיזם? או שמא איננו מאמינים ביכולתנו לכונן מוסדות ראויים? האם כה עמוק חדרו לתוכנו הסטיגמות השליליות, עד שאנחנו כבר מאמינים בהן? האם אימצנו את הסטריאוטיפים הגזעניים בעצמנו?

אפשר כמובן לטעון שאין כל סיבה לפתוח מוסדות נפרדים, שהרי עקרונות החינוך זהים, ואין סיבה אמתית שבני עדות שונות לא ילמדו באותם מוסדות חינוך. נכון, אפשר להמשיך להיות מיעוט, לצעוק ולמחות כנגד היחס המשפיל, ולדבוק בטענה שתלמידים ספרדיים אינם שווים פחות. אפשר גם לנסות להסתמך על חסדי המדינה ובית המשפט, ולקוות שהם ידאגו שהאפליה המכוערת תיפסק.

אבל למה לכם להסתבך? לא רוצים אתכם? קומו ולכו!

ומי שעדיין מסתפק אם רוצים אותו או לא, שיחזור כמה מאמרים אחורה באתר זה. עצם קיומם של דיונים כה נמוכים ומביכים סביב שאלת השוני המנטלי והבעייתיות שבקבלת ספרדים למוסדות, מעידה כאלף עדים על התחושה הכללית בציבור האשכנזי.

ולאותם אלו המעוניינים ב"מנטליות האשכנזית" בחינוך, ואינם רוצים חס וחלילה שילדיהם יגדלו על ברכי חינוך ספרדי (מה שמובן במידה מסוימת, לאור העובדה שהם עצמם התחנכו במוסדות אשכנזיים, ורוצים לתת לילד שלהם חינוך דומה), ניתן לענות את אותה התשובה שבה הם עצמם משתמשים כאשר נתקלים בסירוב לקבל את ילדם למוסד אשכנזי: "סננו לפי מנטליות, לא לפי עדה". אם אתם חושבים שיש "מנטליות אשכנזית" שאינה קשורה לעדה, אדרבה, פתחו מוסד שיקבל ספרדים, ודאגו שיתאפיין ב"מנטליות אשכנזית", כפי שטענתם תמיד שאפשרי לעשות.

משפחות תורניות השולחות את ילדיהם למוסדות ספרדיים קיימים עושות זאת היום מכורח המציאות, כאילו נגזרה עליהם גזירה. אותם הורים מתנהגים כפי שנהגו הורים ספרדים שילדיהם לומדים במוסדות אשכנזיים – כאורחים. אלו התרגלו לשבת ולצפות מן הצד בהתנהלות המוסד, בבחינת "שתוק, כך עלה במחשבה לפני". נראה שהסטטוס-קוו הזה נוח להם – הם אינם נדרשים להיות מעורבים, וכך הם אינם מזיקים, אך גם אינם מועילים. האחריות מוסרת מכתפיהם. אולם לדעתי, כשהם ה"בעלי-בתים", ראוי שיתחילו לחשוב בראש גדול, ולגלות מעורבות לטובת הכלל – אם בפעילות בוועד הורים, ואם במעקב מקרוב אחר התכנים ואחר אופן החינוך במוסד. כך יוכלו ההורים עצמם להשפיע על אופיו של המוסד, ולעשות אותו למקום תורני יותר ואיכותי יותר.

לחינוך הספרדי יש נקודות חוזקה רבות, לצד נקודות חולשה, בדיוק כמו לחינוך האשכנזי. אולם, לחינוך הספרדי יש דבר אחד שלעולם לא יהיה לחינוך האשכנזי – הוא שלנו. הוא המקום היחיד שיכול לחסוך מילדינו את מבוכת הזהות, הדעה הקדומה, הבושה העצמית וחוסר השורשים

ואכן, בשנים האחרונות נפתחו מספר מוסדות מעולים בציבור הספרדי. הם אמנם אינם רבים (ושמא משום שרוב בני התורה הספרדים מתעקשים לשלוח את ילדיהם למוסדות אשכנזיים…?), אך ניתן בהחלט להצביע על מספר מצומצם של מוסדות, בוודאי בגזרת החדרים והישיבות הקטנות בריכוזים החרדיים הגדולים. לחינוך הספרדי יש נקודות חוזקה רבות, לצד נקודות חולשה, בדיוק כמו לחינוך האשכנזי. אולם, לחינוך הספרדי יש דבר אחד שלעולם לא יהיה לחינוך האשכנזי – הוא שלנו. הוא המקום היחיד שיכול לחסוך מילדינו את מבוכת הזהות, הדעה הקדומה, הבושה העצמית וחוסר השורשים.

 

בידול או קירוב?

יהיו שיטענו שהפרדת המוסדות רק תגביר את הבידול ואת העוינות העדתית. כך למשל גרסה אחת התגובות למאמר הראשי:

האם פתיחת מוסדות לספרדים, והחזרת הגאוה הספרדית, זה לא להילחם בגאוה בעוד קצת גאוה? אני שומע כל הזמן את הפתרון הזה נזרק לחלל האוויר, ובכל פעם אני לא מבין איך עוד צעד של בידול יקרב אתכם? הרי הגלות שהפרידה בינינו יצרה את התרבויות והמנהגים השונים, אז במה תועיל עוד הפרדה?

אז נכון, האוטופיה היא שהציבור החרדי כולו ידע להעריך, לאהוב ולכבד את כל התרבויות המרכיבות אותו, וכמובן גם את אלו שמחוצה לו, וכל תת-מגזר ייקח מתתי-המגזרים האחרים את המעלות הקיימות בהם ויאמץ אותן. המושג "שלילת האחר" ייכחד מן השיח הציבורי, וגם בלב פנימה לא יימצא לו מקום. אלא שאנו רחוקים מהאידיליה הזאת.

האופציות הנותרות הן שתיים. ניתן להמתין עד שנגיע למצב האוטופי הזה, מתוך ידיעה שאולי ניאלץ להמתין עד ביאת גואל צדק, ובינתיים להפסיד דברים רבים וטובים. וניתן לקום ולעשות מעשה: מעשה שעל פניו הוא אקט של הפרדה, אך נועד למזער ביטויים של חוסר אחדות ולמתן את המתח ואף את העוינות השוררים בין העדות

האופציות הנותרות הן שתיים. ניתן להמתין עד שנגיע למצב האוטופי הזה, מתוך ידיעה שאולי ניאלץ להמתין עד ביאת גואל צדק, ובינתיים להפסיד דברים רבים וטובים. וניתן לקום ולעשות מעשה: מעשה שעל פניו הוא אקט של הפרדה, אך נועד למזער ביטויים של חוסר אחדות ולמתן את המתח ואף את העוינות השוררים בין העדות.

אני פונה אל הציבור הספרדי הממשיך לשמר את מסורת אבותיו ולהתדפק על דלתות מוסדות החינוך האשכנזיים, בדאגה כנה לאיכות החינוך, בקריאה פשוטה. הגיע הזמן לנתב את המשאבים הרבים, שעד היום הפנינו לשם הכנסת ילדינו למוסדות אשכנזיים, לכיוון של פתיחת מוסדות חינוך טובים וראויים המתאימים לציבור בני התורה הספרדיים.

אני מניחה שיהיו הרבה מציבור הספרדים בני-התורה שיתקשו להסכים עם הדברים, במיוחד אלו שלמדו בחינוך אשכנזי. מולם אטען שאין זאת אלא מפני שהתרגלנו לכוון את הזרקור על הדברים השליליים במוסדות הספרדיים. יתרה מזאת, התפיסה שלנו לגבי טוב ורע הושפעה עמוקות מחינוך זה. במילים פחות נעימות, התרגלנו בעצמנו לבוז לכל מה שהוא ספרדי. אך דומני שמי שיהיה כן עם עצמו, וישאל באמת "מה ה' אלהיך שואל מעמך", יסכים לדברים.

אני רוצה לנצל במה זו כדי לפנות לרבנים הספרדיים, לנבחרי הציבור הספרדי ולכל הנושאים בתפקידים ציבוריים: אתם הראשונים הנדרשים ליטול צעדים אלה. הציבור מושפע מבחירותיכם בנושא רגיש זה, ואתם הנושאים באחריות למצב הקיים. כל זמן שהרבנים והפוליטיקאים הספרדיים ימשיכו לשלוח את ילדיהם ואת נכדיהם למוסדות אשכנזיים, וימשיכו להפעיל את כובד משקלם עבור מעגל המקורבים, לא יועילו דיבורים ואף מעשים של אזובי קיר כמוני. כן, זה דורש אומץ, זה דורש נחישות. אך כמה זמן, כמה תסכול, כמה סבל עוד צריכים אנו לעבור? ושמא דווקא לעת כזאת הגעתם למלכות.

 

תמונה: Bigstock

94 תגובות על “לעצור את הריקוד

  • מאמר נפלא!
    כל מילה פנינה!
    כל הכבוד!
    הכל מנומק והגיוני בטוב טעם וברגישות.
    היכולת של כותבת המאמר לראות את המציאות (כמעט) כפי שהיא מדהימה!
    ממש במילים יפות את מה שאני טוען במילים פחות מהוקצעות!
    כה לחי!

    • שלוחי, הופ הופ! היזהר בלשונך!
      אתה בעצם אומר שיש ספרדים יותר אינטלקטואלים ממך??

  • הצעתך ליצור מוסדות ספרדיים עם מנטליות אשכנזית היא הצעה טובה ביותר. פעם הצעתי לספרדי 'מאושכנז' שכדאי להם לפתוח מוסדות ספרדיים עם מנטליות אשכנזית וכדי שבאמת תהיה מנטליות אשכנזית לקחת אנשי צוות אשכנזיים. אותו מאושכנז יצא מכליו (כמו החתול של רבי יונתן אייבשיץ) והתפרץ לעברי: שהכסף של הספרדים ילך לאשכנזים? לא יקום ולא יהיה.

    • הבעיה ברעיון מבורך זה, שאז ספרדים בעלי מנטליות ספרדית לא יתקבלו למוסדות מסוג זה ותתחיל להיווצר אפליה בין הספרדים על בסיס 'רק תלמידים עם מנטליות נאורה ואשכנזית יכולים להתקבל' והנה הנצחנו שוב את האפליה העדתית תוך נתינת עליונות לאשכנזים רק שכך זה יבוא מהספרדים עצמם.

    • דבר ראשון ארצה לדייק, הצעתי לא הייתה להקים מוסדות עם מנטליות אשכנזית בהכרח, אלא להקים מוסדות ספרדים לבני תורה ולא להתעקש לשלוח דווקא למוסד אשכנזי.
      לאלו שמתעקשים על מנטליות זו העלתי זאת כאופציה.

      דוד, אני לא חושבת שבמצב שאתה מתאר ננציח את האפליה העדתית.
      כל עוד מדובר בפרמטר שהוא בר שינוי (ולא גנטי למשל) דומני שלגיטימי לסנן על פיו ואין מדובר בתופעה גזענית.
      אתה גם בטח משער כמוני שלא יווצר מצב של אחוזי קבלה על בסיס סגנון המוזיקה הנשמע מחלונות ביתם של התלמידים, אני טועה?

  • את מציעה פה, לעשות חיקוי, משוכלל, דומה מאוד למקור. וכל עוד זה חיקוי, אנשים יעדיפו את המקור.
    זה מזכיר לי ישיבות קטנות ספרדיות שנפתחו בירושלים, שם מחנכים את הבחורים, לאמץ כמה שיותר את הגישה האשכנזית, כשמוצגת בפניהם פסגת השאיפות, להתקבל לישיבה גדולה אשכנזית.
    מבחינתי, כל עוד המצב כך אני מעדיפה את המוסדות האשכנזיים המקוריים, שם מחנכים עם הרבה פחות נחיתות.
    אני כן מסכימה לגבי סינון משפחות טובות, לא מסכימה בכלל עם המונח משתכנזות, לא כל משפחה טובה היא בהכרח משתכנזת, ומשפחה פחות טובה היא ספרדית אותנטית. מחשבה כזאת, היא ממש לאמץ את היחס המשפיל כלפי בני עדות המזרח והתרבות שלה לחיקנו.

    • לענ"ד דעתי בימינו כבר יש מאוד ספרדים שההשקפה והדרך הלימוד שלהם היא ליטאית בטבע ולא בחיקוי, היא ממש בנפשם, נולדו עם זה, מזוהים עם זה, ואצלם הדרך הליטאית אינו שום חיקוי מלאכותי בכלל, אלא זאת דרכם הטבעית מילדותם (ויש הרבה גאונים ספרדים בסגנון ליטא) אז אם יש ספרדי שחפץ בחינוך ליטאי ימצא את מקומו הכי טוב בישיבה ספרדית (ביולוגית)-ליטאית (שיטתית). הם ממש כמותו, ולא בצורה מלאכותית, אלא אוטנטית ועם כל היתרונות שמנה יהודית דיין ממה שהיא (הישיבה או המוסד) משלנו. משא"כ אצל הליטאים הביולוגים שלצערינו כל תהליך הכניסה אצלם קשור לבעיות שהיא מנתה במאמר. ע"ש.

    • את יכולה לקרוא לזה חיקוי ואת יכולה לקרוא לזה גרסה חדשה, איך שתרצי.
      אין לי בעיה עם חיקויים. אל תשכחי שאלמלא "החיקויים" היינו עדיין מדברים בטלפון שהמציא אלכסנדר גרהם בל ורבים מאיתנו היו עובדים במרכזייה ומחברים מוליכים פיזיים על מנת לאפשר את השיחות. יש תועלת בחיקוי ושדרוג.
      לכן אני לא בטוחה שכדאי לנו להיצמד למקור במיוחד כשזה עולה לנו במאמץ רב, לילות בלי שינה ואף ממון.
      כמובן שאם פסגת השאיפות היא להגיע לישיבה אשכנזית – את צודקת לחלוטין, לא לשם אני שואפת.

  • כל הכבוד על מאמר איכותי ומבורך. שלא כקודמיו סוף סוף אומרים את האמת כמו שהיא‚ רק אם הספרדים יקחו את עצמם לידיים תחזור עטרת ספרד ליושנה.
    בתור ספרדי שלמד במוסדות אשכנזיים כל חיי אני מזדהה עם כל מילה שכתובה במאמר ‚ ודרך אגב אם שאלתם בקשר לילדי? אז כן אחיי האשכנזים עשו לי את המוות בלא יום ובלא לילה עד שהכנסתי אותם‚ כמה אנרגיה וזמן השקעתי, אם רק הייתי משקיע מעט מזה לפתיחת מוסד ספרדי טוב ואיכותי מאמין שיכולתי.
    לא נשאר לי אלא לקוות ולייחל שאנחנו הספרדים בני התורה נאמין בעצמנו ונרים את קרננו המפוארת ובא לציון גואל אמן ואמן.

  • למה רק מוסדות לימוד על בסיס עדתי? אפשר גם מוסדות לימוד על בסיס אורך שיער, או על בסיס כשרון ציור. אפשר גם למיין לפי מספרי בתים (למשל כל הזוגיים לבית ספר א' וכל האי זוגיים לבית ספר ב'), כדי לשמר את המורשת הסביבתית והאקולוגית, זה מאוד חשוב. חוץ מזה – לא לשכוח גם מוסדות לימוד לילדים מבתים מעורבים, וסניפים מתאימים לרבע אשכנזים ושלושת רבעי ספרדים, ובמקביל לרבע ספרדים ושלושת רבעי אשכנזים. צריך גם מוסדות נפרדים לאמריקאים עם מבטא בוסטוני ולאמריקאים עם תוכי במרפסת.
    אגב, איזה נוסח תפילה יתפללו שם בבתי הספר העדתיים (סליחה, בגני החיות הזואולוגיים)? נוסח מרוקו? נוסח פרס? נוסח חלב? ואילו הלכות ילמדו? פסקי הבא"ח? כף החיים? יביע אומר?
    בקיצור, אין לנו שום בסיס משותף עם יהודים חרדים אחרים חוץ מהמכנה המשותף העדתי (איזה, באמת? מה הקשר התרבותי, האתני והמולקולרי בין יהודי ממרוקו לבין יהודי מטורקיה? התוית שטבע פקיד הקבלה המעונב בשנות ה-50 על כל מי ש'לא משלנו'?) והאם בבתי הספר לא עוסקים בשום דבר אחר מלבד הנחלת מורשות מפוארות עם כל הכבוד? כמה אחוזים זה ממלא מן היום? מן התודעה? מאפיון האישיות? אולי נתבגר קצת למען ה'?

    • אשכר,

      כותבת המאמר הנפלא היא מציאותית, יש מציאות כזאת בחברה החרדית של כור היתוך מפוצלת לשניים, כור היתוך ליטאי (עד שבימינו גם הפולנים לא חסידים הם ליטאים) והוא היתוך ספרדי, שעם כל ההבדלים שיש בתוך הספרדיות עדיין יש יותר רגש משותף וזהות משותפת בין הספרדים השונים ממה שיש בין הספרדים לאשכנזים, בגדול אנחנו הספרדים צאצאים תרבותיים של הראשונים הספרדים (רמב"ם, רי"ף, ועוד עד למרן הש"ע) והם צאצאים תרבותיים של הראשונים האשכנזים (בעלי התוספות עד לרמ"א), אנחנו הספרדים בגדול גרנו לאורך כמה דורות בתוך העולם האיסלאמי הערבי והם תוך העולם הנוצרי האירופאי. זאת מציאות שיש יותר נישואין מעורבים בין עדות השונות בתוך הספרדיות ממה שיש בין ספרדים לאשכנזים (בחברה החרדית). זאת מציאות שיש יותר מכנים משותפים בין אנו הספרדים השונים וכך גם נרגש למעשה.

      נוסח התפילה לא משנה כל כך, העיקר מדובר בתרבות תורנית עצמאית ושאולי גם אנחנו הספרדים נתחיל ללמוד מחדש את המורשת הנפלאה שלנו ביחד עם המורשת התורנית האשכנזית שכבר לומדים, מה שלא נעשה בישיבות הליטאיות. נוכל לפתוח בגאוה ובשמחה את ספרי הרב יוסף משאש המרוקאי, את ספרי הרב כלפון הכהן האלג'יריאני, את ספרי רבי יצחק אבולעפיה הדמשקאים, את ספרי הרב קאפח התימני, את ספרי החכם מרדכי עבאדי החלבי, את ספרי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל הישראלי, את ספרי הרב פלאג'י מאיזמיר, ספרי הבן איש העיראקי, וכמובן את ספרי מרן הרב עובדיה, ועוד ועוד, אין צורך לנקוט דוקא דרך מסויימת, אלא נהיה פתוחים לכל תורת הספרדים שבמאות האחרונות, אותה תורה שהספרדים לאורך הדורות למדו בגאות ואנחנו הפסקנו ללמוד אותה. נחדש את המורשת התרבותית הספרדית מחדש בשילוב עם המורשת הליטאית שכבר מוכרת היטב לנו.

      גם אולי נלמד תנ"ך , הלכה למעשה וגם דקדוק ופיוט, וכך לפתוח את שערי החכמה והתורה של עולמנו המפואר והעשיר

      מי יתן ודברי הכותבת המאמר הנפלא יתגשמו במציאות, לפחות בחלק חשוב מהחברה הספרדית

    • אשכר אתה צודק לגמרי. אפשר להקים מוסדות לימוד נפרדים עבור כל הסוגים שכתבת לעיל.
      באמת אם יום אחד יתחילו בעלי השיער הקצר לדבר בגנות בעלי השיער הארוך, הם יגידו שהם מלאי כינים ומדביקים אותם ושבמשחקי החבל והתופסת השיער הארוך שלהם מסתבך בדברים והורס את כל המשחק והם מוזנחים כי השיער שלהם ארוך ולא מסודר יפה כל הזמן, אז באמת לדעתי יהיה כדאי לבעלי השיער הארוך או לגזור את השיער ולהיות כמו כולם או לפתוח מוסד לבעלי שיער ארוך.
      ואם הם אוהבים את השיער הארוך שלהם ולא רוצים לוותר עליו? נשארה להם אופציה אחת.
      הדוגמא מספיק מובנת?

      גם אם אין ביננו שום דבר משותף – עצם זה שלא רוצים אותנו במוסדות ואנחנו צריכים להילחם כל כך בשביל להיכנס, אמור לגרום לנו ללכת למקום אחר.

      נכון, זה מגוחך וזה לגמרי לא בוגר, אבל בואו פשוט נהיה מציאותיים. זאת הרמה של הדור.
      זה לא נעים אבל אולי כבר הגיע הזמן להשלים עם זה?

    • כלומר, את מציעה פתרון בנוסח 'פליטי כל העולם – התאחדו!'.
      הצדקה רעועה למדי להפרדה מגזרית.
      מי שמבקש ללמוד עם הדומים לו – בבקשה. זהו בסיס נאה. מי שמבקש לשמר מורשת – אדרבה, ישלח את ילדיו לבתי ספר שזהו הקונספט שלהם וישמר מורשות ככל אוות נפשו.
      לפתוח בתי ספר מסוג 'בית לפליטות', אפעס לא נשמע לי משכנע.
      ולגבי 'לא רוצים אותנו' – מי לא רוצה? מדובר במוסדות ציבוריים ובעוולות לאור יום. גישה תבוסתנית תנציח אפליה ולא תתן לילדים שום 'גאוה' ושום 'תחושת זהות והשתייכות'.

    • יהודית דיין שוב השיבה בגאונות נפלאה עד שלא נותר שום מקום להסתפק עוד. צדקה ממני. למעשה, הדבר לא קשור בהכרח עם מה שאני כתבתי באשר למסורת הספרדית הנפלאה שלנו, אלא למה שהיא כתבה. לא בהכרח תרבות עצמאית, אלא מוסדות עצמאים בפועל.

      בכל זאת, כמובן שאם נגיע לעצמאות תרבותית ספרדית שורשית (שלא מבטלת את תורת ליטא, אבל גם לא הופכת אותה לתורה היחידה), מלבד העצמאות במוסדות, כמדומני שגם יהודית דיין מודה שהדבר יהיה יותר טוב, אבל העניין הזה קשור להשקפת כל אחד, והנקודה העיקרית כאן היא איך לפטור את "בעיית הספרדים", שקשורה בעיקר ל"גזע" הספרדי בלי קשר למידת "ההתבוללות" של הספרדי לעולם הליטאי, לדרכיה וערכיה (למזלנו "בעיית הספרדים" לא כוללת את הליטאים שיש להם סבות ספרדים)

    • יהודי חלבי צודק, טענתי היא כזאת:
      בהתחשב במצב הקיים ובכך שככל הנראה הוא יישאר כך בעשורים הקרובים, כדאי לנו לפתוח מוסדות משלנו ולא להסתמך על חסדי אחרים, ונראה שיהיו לנו לא מעט רווחים ותועלת ממהלך שכזה.

      אין לי בעיה להיות באותם מוסדות עם פליטים כמוני. אם רק תהיה בטוח ביכולות שלך, בעוצמות שלך ובכישורים שלך ושל ה'פליטים' הדומים לך מסתבר שלא תפריע לך הסיבה ההיסטורית שגרמה לך להתאחד איתם.
      האם כל ה'פליטים' היהודים שסגרו עצמם בארץ ישראל סובלים כל כך?

  • מאמר נהדר ונפלא!!! מלא חכמה, עמקות, ישרות, אמת, צדק, בהירות, הבנה, המאמר הכי טוב שאי פעם קראתי בעניין זה!!! ממש קולע אל המטרה בדייקנות מרשימה בהגדרות עדינות ואמיתיות עד כדי שאחרי קריאתם אי אפשר לחשוב אחרת.
    פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה!!! ממש תודה מכל הלב על מה שהארת את כל עם ישראל במאמר הענק הזה, ובעיקר, לנו הספרדים, שצריכים לקחת אחריות על עצמינו.

    • תודה רבה, שמחה לשמוע!

  • לענ"ד לב המאמר נמצא בדבריה הנפלאים והמאירים של גב' יהודית דיין הבאים:

    "לחינוך הספרדי יש נקודות חוזקה רבות, לצד נקודות חולשה, בדיוק כמו לחינוך האשכנזי. אולם, לחינוך הספרדי יש דבר אחד שלעולם לא יהיה לחינוך האשכנזי – הוא שלנו. הוא המקום היחיד שיכול לחסוך מילדינו את מבוכת הזהות, הדעה הקדומה, הבושה העצמית וחוסר השורשים."

    האמת לעומקה לנגד עינינו

  • קראתי לעומק.
    התרשמתי מאוד!
    ואכן, הפיתרון הוא מצויין!
    הוא יכול להוביל לפיתרונות נוספים על הדרך; כיתות קטנות יותר, יחס אישי יותר לכל תלמיד, מורים שמדברים בגובה העיניים.
    אולי כותבת המאמר תיזום ראשונה מוסד שכזה?
    ואינני מסכימה עם התגובה כי יש לקחת צוות אשכנזי. לא חסרים ספרדים איכותיים!
    כמו שלא חסר פחות מוצלחים אצל האשכנזים לסוגיהם.

  • מה שהכותבת מציעה, מלבד שהוא לא הגיוני ולא מעשי (איך בדיוק יאלצו הורים שרוצים את מוסד א להירשם למוסד ב רק בגלל שבמקרה הם והמנהל צאצאים ליוצאי אותה ארץ?) הוא גם לא מוסרי ולא נכון. ליצור בשם הגאווה העדתית גיטאות לתלמידים ממוצא מסוים בלבד היא לא רק איוולת היא גם פשע. במקום להכיר בכך שהמצב הנוכחי הוא בעייתי ויש לתקנו (והוא אכן משתפר במקומות שההשכלה והאקדמיה מחלחלים לציבור החרדי) ההצעה היא למסד את ההפרדה המגוחכת וחסרת הטעם הזו (די מזכיר את ההצעות למיסוד הזנות). מוסד/זרם חינוכי נפרד צריך להיות תוצאה של הבדלים חינוכיים מהותיים ולא של ארץ מוצא או צבע עור, מוסד שנפתח מסיבות כאלו אולי ראוי לתואר מוסד אך ודאי שאינו חינוכי.

    • למורשת הספרדית יש לה הבדלים חינוכיים מהותיים מהחרדיות הליטאית. יש לנו מורשת תורנית אחרת, דגשים אחרים, מטרות שונות. כדרכו של מרן הרב עובדיה וכל החכמים הספרדים לדורותיהם, אין האידיאל שלנו שדור הבא יהיו חכמים שכל חייהם יפלפלו בינן לבין עצמם בסוגיות נשים ונזיקים, אלא שיהיו מורה הוראות בישראל הבקיאים בהלכה, בתנ"ך, בהגות החכמים לדורתיהם (כל אחד לפי נטיית לבו, אחדים בעולם הקבלה, אחדים בעולם הפילוסופיה היהודית ואחרים בעולמם של חז"ל הדרוש והמוסר), רבנים היוצאים להפיץ תורה ברבים, המחוברים לעם ישראל הכללי, הפוסקים הלכות לא בנטיות לחומרא אלא כדי למצוא פטרונות הגונים לדברים המתחדשים ובהבנת העם הכללי. גם אין האידיאל שלנו שכל אחד דוקא יהיה גדול הדור מבחינה רבנית, אלא שכל אחד יהיה מה שהוא הכי טוב בעבודת ה', גם דרך העבודה הגשמית לפרנסה וגם על ידי לימודים מיקצועיים ועוד.
      במוסדות שלנו לא ילמדו רק את ספרי גדולי האשכנז וההסטוריה שלהם, אלא גם את ספרי חכמינו הספרדים, הגותם, תורתם, חידושיהם וכו'.

      זאת העצמאות תרבותית אמיתית שבעיקר מתכוונים, לא קשור לענין של גזע ועדה, וגם הליטאים מוזמנים לדרך הזה אם רוצים

    • חלבי, מסתבר שיש לא מעט ספרדים שלא חושבים שעובדת מוצא הוריהם מחייבת אותם לסגנון לימוד מסוים…

    • מני

      אתה צודק במאה אחוז, לכן לספרדים שעדיין רוצים בתרבות התורנית הליטאית ובדרך הלימוד שלהם יהיה יותר קשה להגיע לעצמאות תרבותית

      בכל זאת גם אפשר לשלב ולמזג בין דרך הלימוד והחינוך הליטאי (המקובל כיום אצל רוב הספרדים החרדים) ובין דרך הלימוד והחינוך הספרדי המקורי (או לפחות לתת את האפשריות להכיר וללמוד גם את תורת הספרדים לדורותיהם) ולהוציא מזה סגנון ספרדי חדש ישראלי חרדי שבזה יהיה המיוחדות שלנו הספרדים כתרבות תורנית עצמאית וחילופית, דבר שונה ממה שמציעים בימינו הליטאים. ואין צורך לנקוט למעשה כשיטה ספרדים או ליטאית מסויימת, אלא פשוט ללמד את כל התורה הנפלאה הזאת ובנוגע להלכה למעשה כל אחד יעשה כהוריו וכמשפחתו.

      ואם בכל זאת יש ספרדים שעדיין מתעקשים ללמד על טהרת הליטאיות בלי שום תוספת של מסורת תורנית-הגותית-השקפתית ספרדית, אז כן, למעשה כל ענין המוסד הספרדי העצמאי יהיה להפתעת כולנו מוסד הקשור רק לעור הגוף, דבר פלא, מוזר וילדותי במאה העשרים ואחת, ודבר פלא, מוזר וילדותי ביהדות לאורך כל ההיסטוריה שלה, אבל מה נעשה למעשה אנחנו הספרדים הנמצאים עדיין בעולם החרדי בילדותי הזה?

      בכל זאת, כעיקרון, אני נוקט בפיתוח תרבות תורנית ספרדית חילופית כנ"ל (באיזשהו דרך, ספרדי טהור או משולב ויש הרבה אפשרויות) הפתוחה גם לאשכנזים ביולוגים.

      עוד נקודה בענין אופי החרדיות הספרדית משלנו. דרכו של מרן הרב עובדיה ושל רוב חכמי הספרדים הטהורים, בארץ ובעולם, ששומרים על איחוד המשפחה והקהילה למרות שיש אחדים או חלק מהמשפחה והקהילה שבפועל לא שומרים מצוות קלה כבחמורה. הם עדיין בתוך המחנה, חלק מהמשפחה והקהילה. זה דבר שבשגרה ביהדות הספרדים ויש אין סוף עדויות ומקורות מחכמינו על זה. למשל, מרן הרב עובדיה הורה למשפחה אחת להזמין בכל שבת את בן שלהם למרות שיודעים שהולך בשבת לבית שלהם במכונית. זאת דוגמה קיצונית מאוד (שיש הרבה מה לפלפל מבחינה הלכתית-טכנית) אבל המאפיינת את דרכינו. כמדומני שחרדים ליטאים לא יכולים להתנהג בגמישות כזאת למעשה. וזה גם חלק מהתרבות התורנית המיוחדת שלנו. ח"ו אני לא אומר לחנך לכתחילה לפשרנות דתית, אלא לחנך לעבודת ה' מכל הלב, אבל תמיד תוך שמירת שכולם יהיו בתוך המשפחה והקהילה בשמחה. הדרך הזה עדין מאד מבחינה תיאורטית, אבל למעשה עבד ועובד מאוד יפה אצלנו הספרדים מבחינה כללית (ואם הבחור לא כל כך דבק בשמירת המצוות בפועל, הוא כן ירצה בכל זאת שהבן שלו ילמוד תורה חזק וישמור מצוות בדבקות)

    • א אתה כנראה לא מודע לתהליך שעוברים הורים ספרדים שרוצים להכניס את ילדיהם למוסד ליטאי.
      אף אחד לא יאלץ הורים לשלוח למוסד מסוים, הם פשוט לא מתקבלים למוסד אחר.
      הם מקבלים תשובה שלילית לאחר הרישום ואז, אם יש להם רצון וכוחות, הם מתחילים במסע לחצים מטורף שבמהלכו הם שומעים את המשפטים הבאים: 'השנה אנחנו לא מקבלים בכורים ספרדים. זאת ההחלטה', 'אין לנו שום בעיה איתכם אתם מסוג המשפחות שהחיידר שמח לקבל אבל אין מקום, כבר יש לי 32%, איך אקבל אתכם?' או 'יש לנו בעיה, לא נוכל לקבל אותך אם אין שני אשכנזים שמגיעים ביחד איתך' וכו' וכו'
      אז הם יכולים להילחם במשך שנה או יותר, לשלוח המוני אנשים שימליצו בעדם, להגיע פעם בשבוע לדבר עם המנהל, להשאיר את הילד בבית, לתת כסף והרבה תמורת הקבלה, לשלוח למוסד אשכנזי מודרני שאינו מתאים לקו שלהם, לעבור דירה, לרוץ בין חברי עירייה וחברי כנסת ולבכות אצל האחראים במחלקה לחינוך חרדי בעיריה, לפנות למשרד החינוך, לועדות ערר, להכניס בכוח, ללחוץ על ראש העיר שיתן הוראה לאשר את הקרוואן שהמוסד רוצה – ולקלל
      או
      לשלוח למוסד ספרדי טוב שאולי קצת רחוק מהבית או לפעול להקמת מוסד כזה.

      כמובן שהמצב הנוכחי הוא בעייתי ויש לתקנו ובהחלט הדגשתי זאת במאמר, אבל כבר לפחות 30 שנה אנחנו מנסים לתקן והמצב רק הולך ומחמיר, אז אולי אנחנו צריכים להתנער ולעשות חישוב מסלול מחדש?
      כנראה שאדם אינו יכול לתקן אחרים. מה אנחנו בעצמנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב?

    • הגב' דיין, אני מודע היטב למה שעוברים ההורים ובכלל לכל הסחי והמיאוס המכונה 'רישום למוסדות' אבל נראה שלא הבנת את טענתי, לא משנה האם קל ונוח יותר לפתוח מוסד/לשלוח למוסד ספרדי בקצה השני של העיר וכדומה (מה שבד"כ לא נכון) מאשר לעמוד על זכויותיך הטבעיות והחוקתיות לרשום את ילדיך למוסדות שאתה חפץ בהם, זהו הדבר הנכון לעשותו, האופציה שאת מציעה, שהכבשים ישתפו פעולה עם המשחטה רק כי זה יותר קל מאשר להילחם היא פשוט תועבה בעיני.

    • א' אני כלל לא מסכימה להקבלה שלך לכבשים. אני חושבת שבמידה וההפרדה אכן תתרחש במציאות, אלו שיפסידו מכך יהיו הספרדים אך לא פחות מכך ואולי אף יותר – האשכנזים. הציבור החרדי בכללותו יקבל תעודת עניות. לגמרי לא חושבת שאנחנו נהיה המפסידים הגדולים במשחק.
      אתה וגם אשכר בעצם טוענים שכדאי, ראוי ונכון להקריב קורבן אישי גדול כל כך עבור אידיאל האחדות והשוויון,
      אני חושבת שזה עומד איפשהו בתת מודע אצל רבים מאיתנו. אבל אולי כדאי שנשיל את האחריות מעצמנו ונאפשר לציבור האשכנזי ולמנהיגיו לפעול למען האחדות והשוויון במגזר?
      אם אתה יוצא מנקודת הנחה שאתה לא פחות טוב, וזו נקודת המוצא שלי לפחות, ממילא אין לך מה להפסיד במישור הפרטי.

    • שוב, אין קשר ל'הפסד' של אי מי. זה פשוט מעשה נבלה לפתוח מוסדות המיועדים רק לצאצאי עולים מאירופה/אפריקה ואסיה. זהו. וכיוון שכך, אסור לשתף פעולה עם מהלך כזה משום כיוון. פשוט כי הוא לא נכון ולא מוסרי.

  • פתרון ההפרדה המוחלטת של המוסדות הוא פתרון שהאמנתי בו פעם, לפני שהיו לי ילדים. היום אני מבינה שהוא יכול להתגשם רק באוטופיה, ואם היינו חיים באוטופיה ממילא לא היינו מתמודדים עם הבעיות איתם אנו מתמודדים בעניין הקבלה למוסדות חינוך.

    הנה רשימה חלקית של חסמים להגשמת התכנית המוצעת כאן:

    1. הציבור החרדי לא מתגורר כולו בירושלים ובני ברק. יש קהילות שבהן באמת אין מספיק ילדים לאפשר מוסדות נפרדים, בוודאי לא כולל החילוק של ספרדי-סגנון-מרביצי וספרדי-סגנון-ש"ס. ובהרבה מהקהילות הללו, שהן מחוץ למרכזים הגדולים, התושבים 'ישראלים' יותר ולא ישתפו פעולה עם הפרדה כזו. בהצלחה עם ניסיונות להפריד את המוסדות לקהילות האברכים סגנון 'חניכי' ברחובות ובמרכז פתח תקווה, למשל. התוצאה: יתקבל מצב של מוסדות נפרדים עדתית בערים החרדיות, ואינטגרציה בכל השאר. בחו"ל, כמובן, המוסדות לעולם לא יופרדו לפי העיקרון הזה. הנה מתכון שיבטיח שחרדים-של-אינטגרציה וחרדים-של-הפרדה ינועו במעגלים נפרדים לחלוטין, כולל כשהם מחליטים להיכן לעבור דירה.

    2. מה נעשה עם בעלי תשובה שטרם הפנימו את המסר שהם לא רצויים בקהילות החרדיות הוותיקות? סיכוי נמוך מאד שהם יתחברו לרעיון ההפרדה העדתית במוסדות. טוב, את זה אפשר לפתור בכך שנסביר להם שגם הם צריכים להפסיק להתבכיין ולהתחיל להקים מוסדות משלהם. יש מהם שכבר הבינו את זה מזמן, למען האמת.

    3. גם אם תיושם הפרדה, היא תחול רק על מוסדות הבנים באופן מלא. למה? כי לחינוך העצמאי אין שום עניין להפסיק לקבל ספרדיות לחלוטין. התלמידות הספרדיות מאפשרות יותר תקנים ומשרות למורות. דוגמה: באלעד, שם מתגוררת קהילה ספרדית גדולה, יש אכן מגוון עצום של תלמודי תורה ספרדיים, כולל ת"ת 'במנטליות אשכנזית', כפי שהכותבת מתארת. לרוב הת"תים הספרדיים יש מוסד מקביל לבנות, אבל לא לת"ת הזה. החינוך העצמאי הגיע איתם לסיכום שהם לא יפתחו מוסד לבנות ובתמורה יתקבלו כל אחיות הילדים הלומדים בת"ת לבית יעקב. הם רוצים את בנות האברכים הספרדים בסגנון הזה אצלם, כי בית ספר גדול יותר פירושו משרות הוראה רבות יותר. ומכיוון שהחינוך העצמאי ברוב המקומות לא יסכים להפסיק לקבל לגמרי ספרדיות, אין מה לצפות שנשות אברכים שהתחנכו הן ואימהותיהן בבית יעקב לא ישלחו את בנותיהן לשם כל עוד הן מתקבלות בקלות ובשמחה.

    4. המשך ישיר של הסעיף הקודם: מכיוון שבתי יעקב לעולם לא יופרדו לחלוטין, נשארנו עם צרת הסמינרים, שבה בוגרות ספרדיות של בית יעקב בערים החרדיות מתקשות הרבה יותר להתקבל לסמינר 'אשכנזי'. אז אולי נתחיל את ההפרדה במוסדות של הבנות משלב העל יסודי? בעיה אחת: בשלב זה לבנות יש כבר חברה מגובשת והן גם לא ילדות קטנות. עכשיו נסו להסביר להם למה, למרות שהן הרגישו נפלא בבית הספר היסודי עם כל חברותיהן (ורובן מרגישות כך), הן חייבות עכשיו ללכת אך ורק לסמינר ספרדי. ומה עם הבנות שיכולות להתקבל בלי בעיה? גם אם ההורים חותמים על אידיאל 'קדימה, רק מוסדות משלנו', נערה בת 14 אינה ילד בן 3 שאפשר לרשום אותו בדיוק למוסד המועדף על ההורים בלי להתחשב בשיקול דעתו.

    5. הזכרתי מקודם את אלעד, שהיא דוגמה טובה לעיר שבה יש באמת לכל קהילה וזרם, אשכנזי וספרדי, מוסד משלהם. התוצאה העיקרית? אין כמעט תחרות. המנהלים יודעים שמשפחה פלונית 'שייכת' להם, לא משנה מהם הביצועים החינוכיים של המוסד. בנוסף, הורים מאבדים כל יכולת להתאים בין הילד למוסד. בן השלוש שלכם מקיא בכל נסיעה וחייב גן במרחק הליכה? תעברו דירה. יש ילד שלא מתאים לו קו נוקשה של מוסד איקס? בעיה, זה המוסד היחיד עבור המשפחה שלכם. ילד אחר הוא ילד מורכב שזקוק לשירותי הוראה מתקנת שזמינים בשפע במוסד איקס אבל לא וואי? מצטערים, על בסיס הישיבה שבה למד האב ובית הכנסת שבו הוא מתפלל, אתם יכולים לרשום את הילד רק למוסד וואי. האב תלמיד נלהב של הרב זילברמן ורוצה רק ת"ת זכרו? מצטערים, התת הספרדי-בסגנון-אשכנזי שאליו נמצאת מתאים, לא מלמד בשיטה הזו.

    6. ולבסוף, ספרדים אינם חסידים. ההפרדה במוסדות עובדת עבור החסידים בזכות המבנה הקהילתי הייחודי של החסידות. ספרדים, ברובם, לא משתייכים לקהילות כאלה (אלה שכן, כבר לומדים ממילא במוסדות הייחודיים של הקהילה). אדמו"ר יכול לומר לכל חסידיו לשלוח את ילדיהם למוסדות החסידות, אבל אין הרבה מקבילות לאדמו"רים בציבור הספרדי. ומכיוון שקלוש הסיכוי לאחד את כל גדולי ישראל וראשי הישיבות בארץ, אשכנזים וספרדים כאחד, באמירה חד משמעית לשומעי לקחם הספרדים לשלוח רק למוסדות ספרדים, יהיה קשה מאד ליוזמת ההפרדה המכוונת להמריא. המוסדות החסידיים גם ניזונים מהנאמנות הקהילתית כדי לצלוח קשיי התחלה ומשברים, דבר שהמוסדות הספרדים לא ייהנו ממנו באותה מידה. אני נזכרת במכתב למערכת שהתפרסם בעיתון משפחה בה התלוננה קוראת שילדיה סופגים מכות מהמלמד בחיידר על אף שהם חולים במחלה שגורמת לעצמותיהם להישבר בקלות. היא הסבירה שהיא לא יכולה להעביר אותם לת"ת אחר, כי זה הת"ת היחיד של החסידות… מישהו באמת חושב שמוסדות ספרדים יזכו לחצי מהנאמנות הזו מהורים שרגילים למוסדות וותיקים ומבוססים, בעודם מתגברים על קשיי ההתחלה?

    בשולי הדברים: כמובן, העובדה שלא ניתן להפריד מוסדות לחלוטין אין משמעותה שצריך להתייאש מהקמת מוסדות ספרדים בסגנונות שונים, או לשלוח ילד למקום שבו יצחקו עליו בשל מוצאו או יזלזלו בהלכות שהוא מכיר. בהחלט לא. אולם מוכרחים להבין שבסופו של דבר, הפרדה מוחלטת לעולם לא תהיה, ולכן המציאות הנוכחית צפויה להישאר איתנו בעתיד הנראה לעין.

    • מעיין, את טוענת כאן טענות שונות שעל חלקן ניתן לתת מענה ועל חלקן זה יהיה יותר קשה ואני יכולה לנסות לעשות את זה, אבל לא בטוח שהגישה נכונה.
      את מסתכלת ברמת המאקרו ואני ברמת המיקרו.

      אני לא מגיעה בתור פובליציסטית והוגת דעות שיום אחד בעודה יושבת ושותה קפה מול גבעות מוריקות עלה במוחה רעיון נפלא שעשוי להועיל לציבור. אני מגיעה מהמקום האישי הפרטי ולשם אני גם מכוונת.
      ספרדי שנתקל בקושי להכניס את ילדו למוסד כלשהו בגלל מוצאו פעמים רבות פותח במלחמה (בכל האמצעים האפשריים שהזכרתי לעיל) מתוך הרגל וקיבוע מחשבתי של אין ברירה.
      אותי לימדו תמיד לשאול את עצמי בכל צומת שאליה אני מגיעה: "מה ה' רוצה ממני עכשיו? מהו הדבר הנכון לעשות?" וכשחשבתי על כך בהקשר של מוסד הלימודים הגעתי למסקנה שלא יתכן שרצונו הוא שאמית עצמי על אוהלה של האשכנזיות כשיש לי אופציה אחרת. או במרחק נסיעה, או ליד הבית אבל נצטרך להיות מעורבים יותר ועם יד על הדופק למרות שהמוסד הוא טוב יחסית ולפעמים יש גם אפשרות להקים מוסד בעצמך.
      אני חושבת שכל אחד מאיתנו אמור לעשות חשבון נפש כזה לפני שהוא יוצא למלחמה ושרק כאשר יהיה בטוח במאת האחוזים שזהו הדבר הנכון ביותר לעשות – שיעשה זאת.
      מה יקרה ברמת המאקרו? את זה תשאירי לקב"ה לעשות.

    • ברמת המיקרו, של השיקולים האישיים שכל אחד עושה לגבי ילדיו, את וודאי צודקת. אין ספק שיש מקרים בהם הורים רק עושים עוול עם הילד בהתעקשות על מוסד 'אשכנזי'. אבל את הרי מסיימת את המאמר בפנייה לרבנים ומנהיגי הציבור. זה כבר לגמרי מוציא את הנושא לגזרת המאקרו 🙂 החסמים שאני מתארת כאן הם בדיוק מה שימנע מהם להצטרף ליוזמה כזו. יהודי אחד שואל את עצמו 'מה השם רוצה ממני'? ומגיע למסקנה, כפי שאת כותבת יפה, שלא יכול להיות שהשם רוצה ממנו 'למות על אוהל האשכנזיות'. אבל יהודי אחר שואל את עצמו 'מה השם רוצה ממני' ומגיע למסקנה שלא ייתכן שהשם רוצה ממנו למות על אוהל הפרדת המוסדות, כשהילדים שלו דווקא מתקבלים בקלות, בגלל נתונים מסויימים (בין אם אופי העיר והמוסד או נתונים ספציפיים של המשפחה), או שלא ייתכן שהשם רוצה ממנו לא לעזור לתלמיד שלו להכניס ילד למוסד שהוא, מהיכרותו האישית עם המשפחה, יודע שמתאים יותר. וכך חזרנו למה שכתבת בעצמך: 'כל זמן שהרבנים והפוליטיקאים הספרדיים ימשיכו לשלוח את ילדיהם ואת נכדיהם למוסדות אשכנזיים, וימשיכו להפעיל את כובד משקלם עבור מעגל המקורבים, לא יועילו דיבורים ואף מעשים של אזובי קיר כמוני'.

    • גם רבנים ואישי ציבור צריכים לחשוב ברמת המיקרו, על עצמם ועל מעשיהם, זו כוונתי.
      כלומר, האם לשים על השולחן 100,000 שח ואכניס את נכדי למוסד אשכנזי זהו רצון ה'??
      האם להפעיל את חבר הכנסת מיהדות התורה שיכניס את בתי זה הדבר הנכון לעשות?
      האם זה נכון וראוי מבחינה אישית והאם זה נכון וראוי מבחינה ציבורית? מה ההשפעה שתהיה למעשה שלי?
      אם אתה יודע שלאברכים אחרים יהיה קשה מאוד להכניס למוסד, אולי אתה לא צריך להכניס את בנו של התלמיד המקורב אליך? וכו' וכו'

      אני לא מצפה מהם שיפתרו מראש את כל הבעיות שעלולות להיוצר אם וכאשר המוסדות יהיו נפרדים לחלוטין או למחצה, הרי הבעיות הקיימות היום הן עצומות פי כמה, לא?
      יהודי פשוט שילדו מתקבל בקלות למוסד מעולה ליד הבית ואין לכך השפעה שלילית על הסובבים אותו
      (כל אחד מאיתנו יודע את מקומו בדיוק), וזה מה שיהיה הכי טוב לילד שלו – אדרבה שישלח למוסד אשכנזי,
      אני חושבת שיש למוסדות אשכנזים הרבה מעלות, ולגמרי לא מקדשת את רעיון ההפרדה העדתית.

    • אז בעצם, אם הבנתי נכון, את לא מציעה הפרדה כללית של המוסדות אלא אומרת: 'בואו נפסיק לעשות שמיניות באוויר כדי להתקבל דווקא למוסדות אשכנזים. במיוחד רבנים ומנהיגים'.

      מסר הגיוני מאד, אבל מכיוון שכפי שכתבתי קודם, תמיד יהיה קל למשפחות אברכיות להתקבל לבית יעקב ותמיד יהיה קל למשפחות כאלה להתקבל למוסדות מחוץ למרכזים החרדים – נשארנו עם חלק ניכר מאד של מוסדות בלתי מופרדים. זה אמנם יצמצם חיכוכים (כמו שאת אומרת, מי שהולך לו בקלות ומתאים לו, יסתדר במוסד אשכנזי, והאחרים במוסדות הספרדים), אבל, למשל, לא יזיז בסנטימטר את מצוקת הסמינרים. (כי שוב, איך מסבירים לבת 14 למה בית יעקב מעורב היה בסדר עד עכשיו וכעת הגיעה העת למיון עדתי?).

      פתרון חלקי, כמובן, טוב הרבה יותר מאפס פתרונות, אבל צריך להיות ריאליים ולהבין שכנראה יש צורך במערכת שלמה של פתרונות והסדרים כי פתרון אחד כולל לא יהיה כל כך מהר.

    • מעין, קשיים תמיד יהיו. ואנשים שנרתעים משינויים ברור שיסלדו מכל רעיון כזה, והאמת שאין ספק שחלק מהדור שמחולל את השינוי ישלם מחיר רק בגלל השינוי. (לא סותר את זה שהוא מרויח שהוא לא משלם את המחיר שיהודית דיין כותבת במאמר) אבל אי אפשר להניע תהליך של שינוי בגלל קושי ספציפי בקהילה מסוימת או של ילד מסוים.
      אנשי הפלג שפתחו בימינו מוסדות אכן משלמים מחירים, ואם צריך ללמוד מכל אדם, אז מהם אפשר ללמוד איך לקפוץ למים (כמו שיהודית כתבה), אחרי שקופצים מסתדרים ומתמרנים עם מה שמגיע.

    • מעיין, אם כל הבעיה היא איך להסביר לילדה בת 14, אני מוכן להסביר לה בהתנדבות. זה קל ממש, אראה לה את המאמרים כאן, את כל התגובות וכינויי הגנאי על האשכנזים ואסביר לה שככל שהיא גדלה הסכנה להתקלקל מהאשכנזים גדולה יותר. נראה שילדה בת 14 יכולה להבין דברים כאלו.
      סוף דבר. תפסיקו להתחבא מתחת למכבסת מילים, המוסדות האשכנזזים יותר טובים, יותר מוצלחים, מחנכים שם טוב יותר, ברמה גבוהה ממקביליהן הספרדים, התלמידים איכותיים יותר, התלמידים הספרדים במוסדות האשכנזים נהנים מחברת התלמידים האשכזיים (ההצקות על רקע עדתי הם מינוריות) יש חברים וחברות אשכנזיות מכל הסוגים.
      תודו על האמת, אתם יודעים את זה ובגלל זה אתם רוצים את המוסדות האשכנזיים.
      תודו על האמת שבגלל שהספרדים לא תורמים לאיכות של המוסד מסננים אותם.
      הפסיקו להתבכיין! בכיינים נצחיים.

  • למורשת הספרדית יש לה הבדלים חינוכיים מהותיים מהחרדיות הליטאית. יש לנו מורשת תורנית אחרת, דגשים אחרים, מטרות שונות. כדרכו של מרן הרב עובדיה וכל החכמים הספרדים לדורותיהם, אין האידיאל שלנו שדור הבא יהיו חכמים שכל חייהם יפלפלו בינן לבין עצמם בסוגיות נשים ונזיקים, אלא שיהיו מורה הוראות בישראל הבקיאים בהלכה, בתנ"ך, בהגות החכמים לדורתיהם (כל אחד לפי נטיית לבו, אחדים בעולם הקבלה, אחדים בעולם הפילוסופיה היהודית ואחרים בעולמם של חז"ל הדרוש והמוסר), רבנים היוצאים להפיץ תורה ברבים, המחוברים לעם ישראל הכללי, הפוסקים הלכות לא בנטיות לחומרא אלא כדי למצוא פטרונות הגונים לדברים המתחדשים ובהבנת העם הכללי. גם אין האידיאל שלנו שכל אחד דוקא יהיה גדול הדור מבחינה רבנית, אלא שכל אחד יהיה מה שהוא הכי טוב בעבודת ה', גם דרך העבודה הגשמית לפרנסה וגם על ידי לימודים מיקצועיים ועוד.
    במוסדות שלנו לא ילמדו רק את ספרי גדולי האשכנז וההסטוריה שלהם, אלא גם את ספרי חכמינו הספרדים, הגותם, תורתם, חידושיהם וכו'.

    זאת העצמאות תרבותית אמיתית שבעיקר מתכוונים, לא קשור לענין של גזע ועדה, וגם הליטאים מוזמנים לדרך הזה אם רוצים

  • לענ"ד, נקודה מרכזית מאוד, המקשה מאד עצמאות ספרדית "מוסדותית" איכותית (=שהספרדים ירצו מלכתחילה ללכת לשם) קשור לעולם השיווק והמותגים שקשה מאוד לבני אדם כקולקטיב להיחלץ ממנה, גם האנשים שמצד השיפוט האינדיבידואלי שלהם משוחררים מדמיונות המותגים.

    יש בגדים טובים, יפים ואיכותיים מבחינה מציאותית, אבל מבחינה חברתית הם פחותים יותר מבגד פחות טוב, יפה ואיכותי, כי לבגד השני יש מותג מפורסם ולראשון אין מותג מפורסם. ולבגד השני ישלמו יותר כסף לקנותו. כדי שחברת בגדים חדשה תגיע ליכולת מכירות כמותגים היוקרתיים המפורסמים לא מספיק במה שימכרו בגדים איכותיים ויפים. לעמתן, החברות שכבר הם מותג חשוב יהיה קל להם למכור את בגדיהם כ"איכותיים" יותר מהחברה שלא הגיע לרמת פרסומת כזו. לחברת בגדים לא מפורסמת להגיע לפסגות צריכה לעבודה רבה של פרסום ושיווק מלבד התעשייה האיכותית כשלעצמה.

    וכמה עוד יותר קשה להגיע למדרגה הזאת למותג מפורסם ומבוקשת לחברה שכבר יצא לה שם כמותג בגדים לא טוב!

    הממשל מובן מאליו. אצלנו במוסדות הדבר יותר מורכב ומסובך מעולם הבגדים. כי יש ענינים של שידוכים, כבוד, מעמד חברתי, וכו', והרבה אנשים לאו דוקא חפצים במקום התורני האיכותי במציאות שאינו "מותג" מפורסם, אלא בעיקר חפצים במוסדות שהם "מותג". בימינו האשכנזים הם "מותג".

    רוב האנשים לא יכולים לצאת מהמערכת השיווקית-סיבתית-מעגלית הזאת, להיחלץ מעולם ה'מותגים', ואפילו אם מישהו נעלה מבין שהכל שקר, בפועל יהיה קצת מחוייב להיכנס לעולם השקרים הזה, כי אם אני שולח את בני לישיבה או למוסדות טובים אבל לא מוכרים, לאיזה ישיבות טובות יכנסו אח"כ? או מי ירצה להתחתן עם הבן או הבת שלי? ועוד יותר לאנשים הרגילים שהם בני אדם וחפצים במעמד חברתי מכובד ובדבר זה העיקר ה'מותג' – החיצוניות (המוכרת והנחשבת בחברה) ולא האמת – הפנימיות (האיכות המציאותי).

    הדבר קשה, אבל אפשרי, המקומות הטובים באמת, עם הזמן גם הם הופכים למותג, אבל בשנים הראשונות הדברים מאוד קשיים, אבל מאד נצרכים וחשובים. אולי יש להיעזר גם בעבודה שיווקית חזקה.

    עם לצרכים גשמיים החברות הגבוהות משקיעות הרבה בשיווק, למה אנחנו העוסקים בעולם הרוחני של הדור הבא לא נשקיע גם בזה (מלבד האיכות המציאותי שהוא הבסיס והדבר האמיתי)?

  • (המשך)

    הדבר הראשון שיעשה את הרושם "השיווקי" הוא מה שכתוב בסוף המאמר, שהרבנים המפורסמים של הספרדים יתחילו לשלוח את הבנים שלהם למוסדות ספרדים ומשם העבודה יותר קלה

    (שכחתי לכתוב שבעולם המותגים מלבד האנשים שהולכים אחר המותג החיצוני מסיבות של מעמד חברתי, שידוכים וכו' יש אנשים שבאמת "קונים את הסחורה" ומאמינים למותג כאילו ירדה מהר סיני)

    • בדיוק כך.

  • יהודית דיין, אני משיבה לך כאן, מטעמי נוחות.

    יתכן שמוסד 'פליטים' יצליח מאוד. אבל לא זה הענין. הענין הוא ההצדקה להקמתו. והצדקה צריכה להיות מושתתת על 'מה כן' ולא על 'מה לא'. 'לא קיבלו אותנו לשם ולכן באנו לכאן' היא לא דגל שניתן בעזרתו להקים שום מוסד איכותי שאנשים יבואו אליו מבחירה. זה לא מעשי וגם לא נכון מבחינה חינוכית, חברתית ופוליטית. זהו גם בסיס השתייכותי רעוע שאין לי הזמן והסבלנות לפרט למה אין בכוחו להעניק זהות והשתייכות חיוביים (ע"ע הפנתרים השחורים). אלה שיחלקו עלי הם אלה שיש להם זהות עדתית מובחנת – עליהם אני לא מדברת.
    מול גזענות – תהיינה סיבותיה אשר תהיינה – הפתרון הוא לא 'לקחת את הרגליים וללכת'. זוהי מכה – ונדמה לי שהדיונים פה הם הוכחה מספקת לכך שלא יעזרו פתרונות מסוג שתדלנות או בריחה. אלה סימנו את ציבור יוצאי-עדות-כל-מי-שלא-אירופאי (אין לי הגדרה אחרת ל'סל הקליטה' הזה שמכנים בו את כל מי שאינו שייך ל'גזע הנכון') בתור ציבור שמקבל את המכות בהכנעה (תסמונת שטוקהולם המוכרת), והגיעה העת למדיניות אחרת.
    אכן, אנחנו אולי נצטרך למות על עקרון המחאה, על עקרון השוויון, על עקרון הפניה לגורמים משפטיים, על הצפה של הדברים על פני השטח. על כל מיני עקרונות שיאפשרו לילדינו מרחב שפוי לחיות בו. אבל להרגשתי, זוהי חובתנו כרגע וזה להרגשתי מה שהקב"ה רוצה מאתנו, איש לפי כוחו. במקום להחליף את העם, נדאג להחליף את קובעי המדיניות.
    לא קל אבל בהחלט אפשרי. במסלול הזה, מנצחים בנקודות. אפילו מאבקים שלא צלחו הם הצלחות – הם סמן של 'לא עוד'.

    • ליהודית דיין ולאשכר,

      דבריכם מאירים עיניים וירדים לעומק העניינים בבהירות נפלאה. למעשה, כמדומני, כל המחלוקת ביניכן היא מה האופן הביצועי הנכון לפטרון בעיית האפליה.

      בגלל שאני גר בחו"ל ולא בקי במוסדות הארץ, שאלתי היא האם יש הבדל בין סמינרים לישיבות קטנות וגדולות. כי כמדומני הסמינרים החרדים לא שייכים רשמית לעדה או לקהילה מסויימת, אלא הם מוסדות ממשלתיים הקשורים רק למגזר מסויים – החרדי, לכן האפלייה שם בין ספרדיות לאשכנזיות היא לא מוסרית וגם לא חוקית. אבל באשר לישיבות, כמדומני שהם פרטיות ושייכות לקהילות או לעדות מסויימות, לכן בזכותם לקבל את מי שהם רוצים בקריטריונים שלאו דוקא קשורים לכשרונות הלימודיים וליראת שמיים, אלא גם לענינים תרבותיים שוליים כמו מה הם הבחורים שרים, איזה דמויות רבניות מעריצים, איך בדיוק הם לבושים, מה סגנון דיבורם, כלומר דברים שלעצם הלימוד וקיום המצוות הם לא משמעותיים באמת, אבל קשורים לאופי מסויים. כל קהילה רשאית לקדם תרבות ואופי מסויים בתוכה. אז האם אין זכות לבעל ישיבה פרטית או לישיבה המזוהה אם תרבות אופי מסויים, לקבל רק את הבחורים שהוא רואה שיתנו את האופי לישיבתו? (בעלי הישיבה לא רואים את ישיבתם כאוניברסיטה שעניינה הלימודים, אלא גם כקהילה תרבותית, כקהילה על בסיס עדתית, ואם לא יהיה גבול בקבלת בני העדות האחרות, אז יכול להיות סופה של אותה קהילה תרבותית, כמו למשל אם במדינת ישראל יהיו רוב גדול מאומות העולם)

      לדוגמה, אני רוצה לפתוח ישיבה מיוחדת לדרום אמריקאים, האם אין בזכותי לא לאפשר להיכנס למי שאינו דרום אמריקאי? (אני מדבר על מוסד פרטי, לא על מוסד חינוכי בסיסי-ממשלתי המיועד לכל הציבור). ואם אני מקבל אחדים לא דרום אמריקאים, לפחות אני רוצה לשמור על רוב דרום אמריקאים כדי שהישיבה תמשיך לפעול כישיבה לדרום אמריקאים)

      אז שאלתי היא, האם יש לחלק בין הסמינרים לישיבות? כלומר בנוגע לסמינרים לפעול על ידי מחאות, תהליכים משפטיים וכו', אבל בנוגע לישיבות שאתה לא יכול ולא זכאי להכריח אותם שיקבלו אותך (כמבואר) אולי יש לפעול בהקמת ישיבות עצמאיות?

      המחכה לתשובתכן הרמתה בצמאון רב

      יהודי חלבי

  • הישיבות בארץ מתוקצבות ממשלתית ויושבות על הקצאה של שטחים ציבוריים, כך שאין הבדל מהותי בינן לבין כל מוסד חינוכי ציבורי אחר.
    בחו"ל הסיפור אחר מן הסתם, מוסדות דת אינם מתוקצבים בשום דרך בשל הפרדת דת מהמדינה. עם זאת משום מה מנהלי ישיבות לא מממשים שם את 'זכותם' להפליה בקבלת תלמידים. אנשים הזויים.

    • אשכר, תודה על תשובתך!

      מה שכתבת על חו"ל נכון במאה אחוז, פה אין דברים מוזרים כאלו כמו בארץ, אצלנו במוסדות של החבלים והדמשקאים באים ללמוד מאות אשכנזים וכן להפך ובחיים לא שמענו על דברים כאלו של אחוזים וכו' אבל גם אין דבר כזה אצל הספרדים שרוצים ללמוד דוקא אצל האשכנזים, אלא רוב רובם של הספרדים לומדים מלכתחילה במוסדות שלנו הספרדים

    • יהודי חלבי, במשפט האחרון שלך טמון הרעיון העומד מאחורי ענין הפרדת המוסדות.
      כאשר הספרדים יפסיקו לרדוף אחר מוסדות אשכנזיים ויקימו מוסדות עצמאיים ולשם ילכו לכתחילה, כפי שקורה אצלכם, ממילא תיפסק תחושת העליונות האשכנזית ופתאום נראה אשכנזים במוסדות מצוינים שהוקמו ע"י ספרדים.

    • ליהודית דיין

      נפלא! לא שמתי לב על זה

  • סוף סוף מאמר איכותי שדן לא רק במישור התיאורתי ודן גם במישור התכליתי
    אבל לענ"ד אם כל הרצון והדאגה הדבר קשה מכמה הבטים
    א. גם אם מבחינה עקרונית אפשר להקים מוסדות ספרדים תורניים וטובים לא פחות ואפי' יותר מאשכנזים
    יהיה קשה למצוא את החלוצים הראשונים שיסכימו להיות השפני ניסיון כי תמיד תעלה המחשבה מי אמר שהחיידר או הבית ספר יצליח וכו', לאיפה נשלח את הילדה או הילדה לאחר החיידר והבית ספר אולי לא יהיו ישיבות וסמינרים שיספקו את שאיפתנו הרוחנית ובהחלט אפשר להבין את חשש ההורים כי להיות הנחשון אינו פשוט כלל ומצריך הקרבה.
    ב.כמדומני שהרעיון להקים מוסדות ספרדיים הבנויים על בוגרי ישיבות אשכנזיות, או ספרדים בני תורה הקרובים במנטליות לאשכנזים הדבר כמעט ובלתי אפשרי אם בכלל, היות שהציבור הספרדי התורני והאיכותי עצמו מורכב מכמה גוונים חלקם עם מנטליות אשכנזית וחלקם עם מנטליות ספרדית אוטנטית ורובם הם בין לבין, ולענ"ד החלק שיותר קרוב למנטליות האשכנזית לא ירצו שילדיהם ילמדו יחד עם החלק שיותר קרוב למנטליות הספרדית, והברירה היחידה היא לפתוח מוסד שהוא רק לספרדים הקרובים למנטליות האשכנזית ולא לקבל ספרדים עם מנטליות ספרדית
    איכותיים וטובים לא פחות מאותם ספרדים שנדבקו במנטליות האשכנזית וכל חטאם ועוונם הנוראי הוא שהם שמרו על המנטליות המסורתית שלהם, וכמדומני שמציאות כזאת לעולם לא תקרה הן מבחינה מציאותית כי הרבנים ועסקני הציבור הספרדיים ואף הציבור עצמו לא יתנו לקרע נוראי כזה בתוך הציבור הספרדי לקרות, וכי יתכן שמוסד יעשה יבחין בין דם שהתקרב למנטליות אשכנזית ובין דם ששמר על המנטליות הספרדית הרי בסופו של דבר כולנו ספרדים וכולנו בני תורה יראי שמים ועובדי ה', החיים יחד חברתית ומשפחתית ומתחתנים זה עם זה, נפגשים בבית כנסת בחתונות וכו'.
    ולענ"ד נראה שהפיתרון יבוא רק ע"י כך שהספרדים יבינו שאין שום גירעון במנטליות הספרדית יותר מהמנטליות האשכנזית, ובין במנטליות הזאת ובין במנטליות הזאת יש מעלות וחסרונות והספרדים יכולים להיות גאים בסגנונם ואופיים ולאחר שזה יובן ויתקבל בלב האנשים שזה בסדר שיש כמה סגנונות, ואדרבה זה טוב שהילד יראה כמה סגנונות וילמד לקבך את האחר גם אם הוא לא בדיוק כמוך וזה בסדר שיש אנשים שונים ממני לטובה או לרעה (במאמר המוסגר גם בציבור האשכנזי קיימת בעיה זו כגון שעושים בעיות למשפחות שהאבא עובד אף שהם אנשים יראים ושלמים או שהאבא בימי שישי או אחרי הכולל עובד בניקיונות בנין או מכירת ביצים לצורך השלמת הכנסה ומה רע בכך הרי הם אנשים טובים ואיכותיים ואדרבה שהילד ילמד שיש עוד סגנונות וגם איתם אפשר לחיות והם לא כל כך גרועים),
    וע"י כך יוכלו לפתוח מוסדות ספרדיים איכותיים וטובים של בני תורה יראי שמים ועובדי ה', ושוב לא יזדקקו הספרדים לטוב ליבם של האשכנזים ואמת שפיתרון זה אינו מעשי, כי המציאות היא שהספרדים בוגרי ישיבות אשכנזיות וחלק מבני התורה הספרדי עם מנטליות הדומה לאשכנזים חושבים לא כך, ורוצים מוסדות הבנויות על משפחות עם מנטליות אשכנזית בלבד, וגם אם היינו מצליחים לשנות דעה זו עדיין תשאר הבעיה הראשונה שהצגתי שאנשים יחששו להיות שפני ניסיון

  • אתמול שוחחתי עם תלמיד חכם גדול והסביר לי בניתוח עמוק את השורש של הבעיה הזאת ולפיה הדרך לתיקונה (ממש דומה לדברים שכתב "אש" בתגובתו). וכך אמר לי בערך:

    בעיית הספרדים החרדים בארץ אינה בעיה של חוסר מוסדות, אלא בעיקר בעיה תודעתית.

    כמו שלמישהו מה"אליטה" האשכנזית בישראל, למרות שהוא יודע בברור ממומחים בחינוך שלאחד מהילדים שלו הדבר הכי מתאים זה ללמוד בתלמוד תורה ספרדי מסויים, בכל זאת, לא יהיה לו שום אפשרות נפשית לשלוח את בנו למוסד ספרדי, ואפילו אם יבוא נביא ויאמר לו דבר כזה, הוא לא יהיה מוכן נפשית לעשותו ויתרץ כל מיני תירוצים שבאמת הוא לא חייב ולא מתאים וכו', כי לשלוח את בנו למוסד ספרדי זאת השפלה גמורה בשבילו, בגלל שבמשך המון המון שנים חשבו את עצמם (שלא בצדק) כהכי טובים בעולם מבחינה תורנית וכו' וראו ב"אחר" הספרדי משהו לא מן הרמה ח"ו וכו', כדי שהיהודי הליטאי הזה יהיה מוכן לשמוע את המומחים בחינוך בנוגע לילד שלו הנ"ל (וגם כדי לשמוע לנביא האומר לו את זה) צריך לעבור שחרור פסיכולוגי, נפשית וחברתית עמוק עד שכמעט הדבר בלתי אפשרי.

    כמעט אותו דבר קרה לספרדים בארץ. בערך כחמישים שנה או יותר חלק גדול וחשוב מבי התורה הספרדים למדו וקבלו את חינוכם במוסדות האשכנזים (שראו את עצמם כהכי עליונים מבחינה תורנית) ונשרש גם אצל הספרדים האלו התודעה הזאת עמוק עמוק בנפשם. נשרשה בתוך תוכם את התודעה הזאת כאילו התורה רק אצל הליטאים.

    להשתחרר מזה אינו דבר פשוט בכלל, זה עמוק עמוק בנפשם, משעובדים פסיכולוגית לתפיסות המוטעות הללו. להשתחרר מדבר כזה לא מספיק לדעת שאפשר להקים מוסדות, לא מספיק שיש מוסדות ספרדים, אלא צריך לעבור שינוי ושחרור תודעתי אצל הספרדים עצמם. מדובר בשעבוד פסיכולוגי עמוק, ולא רק בשעבוד מבחינת מוסדות החינוך.
    משל למה הדבר דומה, לבני ישראל שיצאו ממצרים אחרי מאות שנים של עבדות. היה קשה להם להשתחרר ממצבם ולומר "אני לא עבד". להשתחרר מהשפלות הזאת, צריך דור חדש, בניהם של עבדים האלה הגדלים בתוך אווירה חדשה ויש להם את האפשרות הפסיכולוגית להשתחרר ולהרגיש טוב עם עצמם.

    בשונה מחלק גדול של הספרדים החרדים בארץ, אצל יהודי חו"ל, הספרדים בדרך כלל נתחנכו בתוך המוסדות שלהם, בתוך קהילתם, הרגישו טוב עם עצמם, ולא חיו בתוך "הסרט" הזה. לכן אין להם את הבעיות הללו, כי מעולם לא חוו בעצמם את התנשאות האשכנזית הזאת בקרב נפשם ולא חיו בתוך האשכנזים שמתנשאים עליהם.

    אבל בארץ, במשך חמישים ושישים שנה בערך, היה ציבור שלם של בני תורה ספרדים שבגלל כמה סיבות הרגיש את עצמו נזקק, הרגיש שאצלו אין מה שיש אצל הליטאים ורק משפחות יחידות של בני התורה של החרדיות הספרדית בארץ לא הרגישו אף פעם את כל הנ"ל בחיו את מסורתם בגאווה ובעצמאות (כמו חכם עובדיה, חכם בן ציון, חכם שלום, הרב מאזוז ועוד רבים) אבל רוב הציבור של בני התורה הספרדים החרדים השתעבד נפשית, שכלית ופסיכולוגית לתפיסות של "העליונות" התורנית האשכנזית (ע"ע תסמונת סטוקהולם).

    לכן, עם כל מה שש"ס עושה נפלאות ועצומות בפתיחת מוסדות מעולים וכו' זה לא מספיק, התיקון לא יבוא רק מפעולות מבחוץ, אלא יבוא בעיקר על ידי תהליך פנימי, שחרור משעבוד תודעתית, שחרור שלאט לאט הוא השתחרר. לא מדובר בשחרור מיידית, אלא יקח זמן, אבל סוף סוף זה יגיע. הדברים ברורים לבקיאים בתורת הנפש ובתורת התודעה החברתית. השחרור הזה יכול לקחת דור אחד או שניים, אבל בסוף יגיע בע"ה. המוח ישתחרר, יכנס מוטיבציה חדשה, וכל מה שעושים עכשיו בפתיחת מוסדות ספרדים וכו' זה עוזר מאד להכין ולהבשיל, להכין את הקרקע כדי שיהיה לאנשים לאיפה להשתחרר.

    עד כאן בערך דברי החכם.

  • ליהודים דיין ולכל הקוראים והמגיבים,

    מצאתי בס"ד פטרון גאוני ופשוט!!!

    לא תאמינו לי, אבל הוא פשוט מאוד ויעיל מאד המתאים והמשלים את הפטרון של יהודית דיין.

    בקהילה החלבית שלנו בחו"ל (הכוללת בית ספר, תיכון, ישיבה קטנה, קיבוץ בחורי ישיבות, כולל אברכים, בית מדרש לבעלי בתים, בית ספר ותיכון לבנות וכו') יש חוק שכל מורה תורני, רב , אברך כולל שלנו או מי שיש לו איזה תפקיד תורני במוסדות של הקהילה חייב לשלוח את בניו ללמוד במוסדות של הקהילה שלנו ואם לא עושה כן אז הוא לא יכול לקבל שום תפקיד בקהילה.

    איך יצא חוק כזה?

    לפני שלושים וארבעים שנה כמה מבחורי הקהילה התחילו ללכת ללמוד לישיבות בארץ וכאשר חזרו לקהילתנו בחו"ל ונהפכו למורים והרבנים של הקהילה הם לא רצו לשלוח את הבנים שלהם לבית ספר שלנו כי לא היה מספיק חרדי בשבילם והתחילו לשלוח את הבנים שלהם למוסדות האשכנזים שהם על "טהרת החרדיות". אז, הרב הראשי שלנו הוציא חוק בקהילה שכל רב, אברך ומורה מהקהילה שלנו אם לא שולח הבנים שלו לבית ספר שלנו הוא מפוטר מתפקידו וכך השיג שרוב הרבנים, המורים והאברכים שלחו את הבנים שלהם לבית ספר שלנו.

    החוק הצליח מאוד (וקיים עד ימינו) וכך בימינו הקהילה שלנו פורחת באפן נפלא ובאופן עצמאי. וכל האברכים והרבנים שלנו כיום שולחים מלכתחילה את הבנים שלהם למוסדות חינוך שלנו.

    לכן נראה שיש דברים שאם אין חוק אז לא עובדים, כי למה רב בכיר ספרדי שיכול בקלות לשלוח את בניו למוסדות אשכנזים לא ישלח? קשה להיות נחשון בן עמינדב.

    לכן הפטרון הגאוני והנפלא לטובת הספרדים עצמם הוא שכל מי ששייך באופן רשמי לתנועת ש"ס או מי שמקבל ממון למוסדותיו מש"ס חייב מכאן ולהבא לשלוח את בניו למוסדות הספרדים ואם לא אז חוקית כבר לא יהיו חלק מש"ס וגם כל מוסדותיו לא יקבלו שום כסף מש"ס. ואז כל הרבנים הבכירים שלנו תתחילו לשלוח בלית ברירה למוסדות ספרדים וכך יבוא התיקון המצופה וגם לא יהיה בושה כי מדובר בחוק התנועה.

    רק אם יוציאו חוק כזה בתקנון של ש"ס הכל יהיה מתוקן.

    מה אתם חושבים? מה גב' יהודית דיין חושבת על זה?

    • עקרונית הרעיון הוא טוב, אבל בפועל רוב חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס כבר מבוגרים ועברו את שלב מוסדות החינוך ונראה לי בלתי אפשרי לאכוף שגם את נכדיהם ישלחו למוסדות ספרדים…
      כל עוד זה על בסיס התנדבותי והכרתי זה יכול לעבוד, אבל כללים וחוקים ניתן להחיל על האדם עצמו ולא על הסובבים אותו.
      רוב חברי הכנסת גם הם עברו את השלב הזה, והמעטים שעדיין לא גם אם יעשו זאת – השפעתם לא תהיה מספיקה.

    • ליהודית דיין

      הבנתי

      ומה אם אילוצים כספיים? שש"ס יצהיר שאם בניך ובנותך (לא הנכדים וגם לא הבנים המבוגרים מגיל 18 שהם עצמאים כמדומני) לא במוסדותנו אז אנחנו לא נותנים לך כסף (אם אתה חלק מאיתנו לא תוליך את בניך למקומות אחרים ותדאג לפריחה שלנו)?

      שיהיה זה חלק מהתקנון (ולא נראה שאינו מוסרי, אנחנו נותן לך אם אתה נותן לנו).

      ואולי שגם ראש המוסדות הספרדים
      עצמם בשיתוף פעולה עם ש"ס יאמרו למורים ור"מים שלהם (ואז ש"ס יתמוך יותר למוסדות האלו) שאם מכאן ולהבא לא שולחים כנ"ל למוסדות ספרדים אז לא יכולים מכאן ולהבא להמשיך בתפקידם (זה קצת יותר מסובך אבל אפשר לארגן את זה בעבודה ובעמלות)?

  • לדעתי הרעיון היותר פשוט (עד כמה שניתן לומר פשוט) ושמעתי שבזמנו תמך בו הרב שטיינמן, שיצא הוראה מהרבנים האשכנזים ומשלוחי הציבור שהאשכנזים לא יקבלו ספרדים כלל לא משנה איפה האו ראש ישיבה וכמה קשרים וכסף יש לו ועל ידי כך רחמנא ליצלן יאלצו הספרדים לפתוח מוסדות משלהם ולא להשפיל עצמם לפני האדון האשכנזי
    ואמנם שנכון שגם זה לא פשוט והראיה שאף שתמך ברעיון זה מנהיג הציבור הלטאי הרב שטיינמן בכל אופן זה לא הועיל מכמה טעמים הן מצד שהספרדים עם הקשרים יפעילו לחצים למנוע גזירה זו והן מצד שיש אשכנזים שמעוניינים במצב זה כי אחרת מה יגרום להם להרגיש שווים (כי אם לא היה עשירון התחתון גם לא היה עשירון העליון)
    אבל כמדומני שזה הפיתרון הכי ישים וקל יחסית לעומת שאר הפיתרונות

    • ככל הנראה פתרון זה אינו ישים מבחינה חוקית כי הרי מדובר במוסדות מתוקצבים שאינם פרטיים והוראה כזו עלולה לסכן את חייהם הציבוריים של הרבנים ואישי הציבור.

  • אכן,
    הפתרון הסופי

    • הדימויים של אשכנזים לנאצים ומעשיהם אינם מוסיפים כבוד גדול לאלו שמשתמשים בדימויים הללו.
      צריך להכניס דברים בפרופורציה, האשכנזים והספרדים חיים בשלום ובאחוה בכל מקום שהם (למעט סכסוכים פוליטיים) שכנים וחברים, חברותות, עזרה הדדית, חוץ מהנושא הכאוב של אפלייה בקבלה למוסדות ולחלק מפריע הענין של נישואין. מכאן ועד לכל הדימויים הנוראים שמדביקים לאשכנזים הדרך רחוקה.
      ספרדים יקרים! כבדו את עצמכם ואל תוכיחו לאשכנזים שהם צודקים!

    • אשכנזים יקרים! כבדו את עצמכם וטלו את המיקרופון מאנשים דוגמת שלוחי המתיימרים לייצג אתכם ועושים זאת באופן מביש.
      תתחילו להוכיח לספרדים שיש בכם מטען ערכי כלשהו ולא רק רצף של סטיראוטיפים חיוביים שדבקו בכם בטעות, תתחילו להוכיח לספרדים שגם אתם מכירים את "ואהבת לרעך כמוך", תתחילו להוכיח שהתבגרתם!
      אנחנו עם ההוכחות לאשכנזים סיימנו 🙂

      ובעניין חוק גודווין, החוק מתייחס לדיונים שאינם קשורים לנאציזם באופן ישיר ובמהלכם מוזכר הנאציזם באופן עקיף, ולא לדיונים כמו הדיון הנוכחי שעוסק בנושא הגזענות ובאופן ישיר בנאציזם.

    • רפאל היקר! טעית טעות מרה אין לנו כל ערכים חיוביים, אנחנו הרי מפלים ספרדיים כמו נאצים.
      לכן אין כמוני ה'שלוחי' לייצג את האשכנזים נאמנה

    • הוכחות? אילו בדיוק? תסתכלו סביבכם ותראו את החברים האשכנזים מהחיים שלכם… האם הם כמו פרקש או כמו התגובות האשכנזיות המתנגדות לו (ואותם משום מה פחות סופרים אותם).
      הטעות (של צריך עיון) היא לתת במה לגזען כמו פרקש. הטעות של הקוראים היא להאדירה, להגיב לה, ולעשות ממנה השלכה על כלל האשכנזים, ולמחוק את כל הנסיון הטוב שלכם מרגע שנולדתם עם אשכנזים.

      הדיון פה ממש לא עוסק על נאציזם ושואה, שה' ישמור. (בא לי להגרר לקטנות ולהגיד שבחיים לא טרחתם ללמוד מה היה שם, אבל תכלס שואה היתה גם לספרדים) אין קשר בין נאציזם לבין האפליה בקבלה למוסדות שיש באחוזים מסוימים במקומות מסוימים כלפי ספרדים.

    • שרי יש לך טעות. גם אני לא חושף את דעותי בפני ספרדים. יש לי חברים טובים ספרדים והם לא מעלים על דעתם שאנוכי הוא ה'שלוחי' שלא ממש מחבב את הספרדים.

    • שרי את צודקת שרוב האשכנזים דעתם אינה כשל פרקש וכשל שלוחי, או לפחות יודעים לעשות את ההפרדה בין סטריאוטיפים לבין האדם שניצב מולם, אבל דומני שאנשים מסוגו של השלוחי הם אלו שנותנים את הטון בציבור, מתוקף היותם מובטלים ככל הנראה, והם ה'מערבבים' וה'מאכערים' הגדולים בכל ציבור וממילא משפיעים על דעת הציבור בנוגע לאיכותם של מוסדות הלימוד ומכאן הכל מתחיל.
      (יותר ספרדים במוסד פלוני => שם פחות טוב (בגלל שלוחי ודומיו) => הציבור מעדיף את מוסד אלמוני (בלי קשר לסיבותיו של השלוחי, יותר בגלל השם) => מוסד פלוני מבין את הטעות => מוסד פלוני מוריד אחוזי ספרדים => שלוחי ודומיו מפסוטים => השם הטוב של המוסד חוזר)

    • גברת דיין
      כתבת במאמר שלך שיש יתרונות מסויימים למוסדות האשכנזיים יותר משל הספרדים ואת מבינה למה הספרדים רוצים לשלוח לשם. אולי תואילי בטובך לפרט לנו מה הן המעלות הללו? ובהמשך אולי תבארי לנו מדוע המעלות הללו קיימים דוקא אצל אשכנזים?
      כמהנדסת תוכנה עליך להבין שהנוסחה כאן מאוד פשוטה. אם למוסדות האשכנזיים יש יתרונות ייהיו מה שיהיו הם נובעים מהרכב האוכלוסייה שלהם, ריבוי ספרדים יקלקל את היתרונות הללו. אז מה בדיוק גרוע בזה שלא מקבלים ספרדים. ברור שהמוסד יותר טוב ככל שיש בו פחות ספרדים. זו מסקנה הגיונית ופשוטה מהדברים שלך. אולי תאמרי שגם לספרדים יש יתרונות אז באשכנזית אומרים 'מוחל טובות' לא מעוניינים ביתרונות של הספרדים.

    • שלוחי, הם חברים שלך או אתה חבר שלהם? למה אתה חבר שלהם? ועוד חברים טובים?
      אתה פשוט צבוע???

    • אפילו הגרמנים מנסים להוכיח לעולם שהם טובים, כך שאתם ודאי צריכים..
      דרך אגב אתם לא מפלים ספרדים כמו נאצים, ההסתכלות שלכם על העולם היא גזענית כמו ההסתכלות של הנאצים, זאת ההקבלה אם לא הבנת.

    • שלמה, צודק טעיתי בלשוני , כוונתי שאיני מחבב את המנטליות הספרדית אבל באופן אישי מה הבעיה יש לי חברים ספרדיים אני אוהב אותם והם אותי

    • שלוחי נכבד, כשם שלא פירטתי מהם החסרונות במוסדות האשכנזים כך לא פירטתי את המעלות ואשאר על אותו קו, אני לא רוצה לפתוח פה במה להשמצות הדדיות כפי שעשה מיודענו הרב (?) פרקש.

      אבל אם אתה מצטט אז בבקשה עד הסוף כולל המשפט הזה: 'אין זאת אלא מפני שהתרגלנו לכוון את הזרקור על הדברים השליליים במוסדות הספרדיים' – הציבור הספרדי שלמד על ברכי המוסדות האשכנזיים התקבע בהסתכלותו על המוסדות הספרדיים ושולל אותם מראש בלי בדיקה מעמיקה, ואצטט מתגובתו של יהודי חלבי: 'רוב הציבור של בני התורה הספרדים החרדים השתעבד נפשית, שכלית ופסיכולוגית לתפיסות של "העליונות" התורנית האשכנזית'.
      זאת הסיבה לרדיפה אחר מוסדות אשכנזים לדעתי, ולא עליונות תורנית אמיתית.

      ודרך אגב, אתה לא יכול להניח כמה הנחות, לחבר אותן בדרך כלשהי ולקרוא לזה 'נוסחה', ואת זה אני יודעת לא מתוקף היותי מהנדסת תוכנה (כי זה לגמרי לא קשור) אלא מתוקף כך שלמדתי במוסד אשכנזי מתמטיקה פשוטה.
      'אם למוסדות האשכנזיים יש יתרונות יהיו מה שיהיו הם נובעים מהרכב האוכלוסייה שלהם' – תיקח את ההנחה הזו, תוכיח ותנסה גם להוכיח שבמידה והרכב האוכלוסייה היה שונה (לא היה מכיל ספרדים) עדיין התוצאה היתה זהה.

      בהצלחה 🙂

    • גב' דיין חבל שאת לא עקבית בדבריך
      במאמרך טענת שאת מבינה את היתרונות האשכנזיים ואת הסיבה לנהייה ללמוד שם אלא שכנגד זה את טוענת שהמחיר הנפשי כבד שיש יתרונות גם לספרדים והכי חשוב 'זה שלנו'.
      שאלתי אותך מהם היתרונות האשכנזיים? לא אמרתי שאין יתרונות ספרדיים אלא שאלתי מהם היתרונות האשכנזיים שאת מבינה אותם והתחמקת.
      אחר כך בעקבות 'יהודי חלבי' שינית גישה והתחלת לטעון שאין בכלל יתרונות אשכנזיים זה רק דימוי שנוצר בעיני הספרדים. ואני חוזר ושואל מהן היתרונות האשכנזיים (המדומים) שגם אשכנזים וגם ספרדים שוכנעו לחשוב שאכן כך?
      לא חיברתי כמה הנחות וקראתי לזה נוסחה, ההנחה היחידה היא שהפער (או אמיתי או מדומה לפי הגירסא החדשה) בין המוסדות האשכנזיים לספרדים נובעת מהרכב האוכלוסיה שלהם. לדעתי זו הנחה פשוטה והגיונית אם לדעתך יש פרשנות אחרת את מוזמנת להציג אותה. בכל אופן כדי לחקור את הענין רציתי שאכן תבהירי מהן היתרונות האשכנזיים (אמיתיים או מדומים) ואז נוכל לדעת האם היתרונות הללו קשורים להרכב האוכלוסיה.
      בכלל, כאן באתר, לזרוק רפש על אשכנזים לא צריך הוכחות, אבל לבקר ספרדים דרושים נתונים מדעיים.
      אם את מודה שיש לאשכנזים יתרונות אפילו מדומים עד שהספרדים השתכנעו מהם, אז מה לך כי תליני על האפליה האשכנזית, אם הספרדים שמתדבקים על דלתות האשכנזים עוד לא השתכנעו שאין לאשכנזים יתרון כיצד אפשר לדרוש מהאשכנזים להשתכנע?
      אוקסימורון – הגיון ספרדי

    • שלוחי, אענה לך בקצרה.
      בעבר היו יתרונות מהותיים למוסדות החינוך האשכנזים, יותר נכון כמעט ולא היו בנמצא מוסדות ספרדיים. היום נותרה סטיגמה שלילית על המוסדות הספרדיים למרות שבפועל מבחינה מהותית, קרי חינוך ליראת שמים ומידות, אין כל הבדל (ויהיו שיחלקו עלי ויגידו שיש, לטובת מוסדות החינוך הספרדיים).
      מה שכן קיים במוסדות האשכנזיים – הם נראים טוב, נכון ואירופאי יותר ויתכן שקצת יותר משופשפים. במילה אחת – חיצוניות. וזה מה שגורם לנו הספרדים לרדוף אחר המוסדות הספרדיים, וזה מה שגורם לאשכנזים לא לרצות את הספרדים במוסדותיהם.
      לדעתי היום רבים מן הספרדים הם בסגנון אירופאי ומשופשפים דיים רק שהם מעורבבים במוסדות האשכנזיים ולכן המוסדות הספרדיים עדיין מצדיקים ברובם את הסטיגמה.
      כאשר הציבור הספרדי "האירופאי" (לאו דווקא האיכותי ביותר) יצא למוסדות משלו – הסטיגמה על הספרדים בכללותם תופחת במידה ניכרת כי יווצרו ריכוזים שיוכיחו את ההיפך.
      לסיכום: יש יתרונות למוסדות האשכנזיים והם ברובם דברים שבחיצוניות ומושכים גם אותנו הספרדים, אבל כאשר נצא למוסדות משלנו הם ג"כ יכללו את היתרונות הנ"ל בגלל השינוי שחל בציבור ולכן המחסום היחיד כרגע הוא פסיכולוגי – פחד מפני התאמה לסטיגמה.
      מקווה שתצליח להבין…

    • גב' דיין,
      לסיכום, דעתך היא שיש למוסדות אשכנזיים יתרונות שלדעתך הם ברובם חיצוניים.
      את מסכימה שיש מיעוט יתרונות שאינם חיצוניים, לאשכנזים מותר לחשוב שהיתרונות שאת קוראת להם חיצוניים הם משמעותיים עבורם. (אני לא הייתי מגדיר זאת אירופאים אבל לא חשוב כעת ההגדרות).
      אם כך, אפשר להבין שהאשכנזים לא רוצים את הספרדים כפי שאכן כתבת כיון שהם מונעים את היחודיות של היתרונות האשכנזיים. לכן אין כאן כל גזענות ולא אפליה אלא רצון לשמור על יתרונות מסויימים (שאת עדיין בסירובך לפרט) שריבוי ספרדים יפריע ליתרונות הללו.
      מה לא לגיטימי בזה?
      התגובה שלי למאמר שלך (שהיתה התגובה הראשונה) מבטאת התלהבות גדולה ממנו. אבל כאשר ראיתי שאת מצטרפת להסתה נגד האשכנזים וכותבת נגד האפליה הנוראה, רציתי להעמידך על חוסר העקביות שבדבריך.
      אני מצפה שאם יש לך 'יושר פנימי' תכתבי כך:
      אני מתנצלת על האשמת האשכנזים באפלייה וגזענות. זכותם לשמור על יתרונות שחשובים להם. אנו חייבים להם הרבה הכרת הטוב שכאשר לספרדים לא היו מוסדות טובים הם קבלו אותנו והקימו מפעלים גדולים למעננו. לדעתי היתרונות של האשכנזים כיום רובם חיצוניים ולכן עדיף לנו הספרדים ללמוד במוסדות משלנו.

    • שלוחי, כתבתי במאמרי שיש להכיר טובה למוסדות האשכנזיים שקיבלו את הספרדים למרות השוני המנטלי וזה עדיין תקף, אתה מוזמן לקרוא זאת שוב ובקול.
      כתבתי גם כתבתי מהם היתרונות הקיימים במוסדות האשכנזיים, ואני לא מבינה למה לא הבנת מה כתבתי..
      וכתבתי גם שיש היום הרבה ספרדים שהם במנטליות אירופאית (או כל הגדרה שהיא שאתה מעונין בה) ולכן הם לא ישפיעו לרעה על התרבות האשכנזית ואין כל סיבה לא לקבלם ולכן זאת גזענות ואפליה ויש למגרה, וכן, אפשר להבין שקשה לציבור האשכנזי להשתחרר מהסטיגמות על הציבור הספרדי ובכל זאת אנו מצפים מציבור איכותי ירא שמיים להצליח לגבור על עניינים שבחיצוניות בלבד.
      בכל אופן לדעתי זה אינו תחת האחריות של הציבור הספרדי לדאוג לעבודת המידות של האשכנזים ולכן עליהם לפתוח מוסדות ולא להקריב עצמם קורבן על מזבח האחדות והשוויון ועבודת המידות של הציבור האשכנזי.

  • תודה על המידע. דומני שהתגובות על המאמר של פרקש סותרות את החוק

  • ככל הנראה פתרון סופי, ולא במובן השלילי, אין ולא יהיה.
    מדובר בתהליך שתחילתו היא שינוי תודעתי (כדברי החלבי) הן בקשר לאיכות מוסדות החינוך והן ובעיקר בקשר לאיכות הציבור הספרדי באופן כללי.

  • וואו! לא ידעתי על חוק גודווין, מעניין מאד, נפלא!

  • שלוחי יקר,
    אחרי המאמר נטול העכבות של הרב פרקש והתגובות הלא מאוד פוליטיקלי קורקט של תומכיו, הדרישה לפוליטיקלי קורקט מהצד השני נשמעת לא מאוד הוגנת, הלא כן?
    [ואגב, בפעם הבאה שאיזה דרשן או אדמו"ר ידבר על העמלק הקטן שבתוכנו, המקרר והמפריד והמזנב בנחשלים, נשלח לו קריאה לשמור על רמת השיח ולא לעשות מכולנו המנים קטנים.]
    ולעצם הנושא – יש משום מה נטיה להקטין את ערכם של הדברים. נבהיר: זו לא 'רק' אפליה. זו בעיה מוסרית הפוגעת באנשים ישרים ומטילה כתם על כולנו כחברה.
    דבריך משקפים כאב בשל המצב הקיים ושאיפה למרחב של אחוה וכבוד. הערכתי המלאה על כך. אבל לשם כך נצטרך לקחת אחריות – כולנו – על המצב, ללא הבדל גזע ולאום. אז בוא נתחיל מזה שיש כאן בעיה, ושפתרונות ששולחים אנשים לכל הרוחות אינם באים בחשבון (גם לא פתרונות מסוג 'רק כך'). זהו צעד ראשון והכרחי בדרך החוצה.

  • הפתרון המוצע, אומץ בעבר בארצות הברית מול השחורים כשהסיסמא היתה "שווים אבל נפרדים", כאשר השחורים היו זכאים לכל הזכויות אבל במסגרת נפרדת ללא התערבות עם הלבנים. ברם זה לא הוכיח את עצמו מכיוון שבסופו של דבר האפשרויות שעמדו בפני השחורים היו פחות טובים מה שהביא בסופו של דבר למאבק של מרתין לותר קינג…
    (מאבק ההפרדה באוטובוסים בארץ, לדעתי שאב את השראתו מהמאבק ההוא ואכמ"ל..), כאשר כיום השחורים יכולים להתקבל לכל מקום שירצו על סמך כישוריהם, ובבחירתם ללמוד במקומות של שחורים
    חשוב אכן לעשות כמה הבחנות בהשוואה בין המקרים:
    א' ההפרדה בארצות הברית הייתה מוחלטת אף בשרותים ואוטובוסים, מה שלא קיים בארץ
    ב' הערכים של החברה החרדית , לא בהכרח חופפים את ערכי ארצות הברית שמבוססים על חרות ושוויון
    ג' נראה לי שהשליטה של הלבנים בארץ פחות מוחלטת ממה שהיה בארצות הברית בשעתו..
    ברם, מה שכן אפשר לקחת מלקחי ארצות הברית, שהפרדה מנציחה פערים…

    • אשמח לשמוע פיתרון יותר טוב.
      אני גרה בנווה יעקב בירושלים והילד שלי בן 3 וחצי היה צריך להיכנס לחיידר שנה שעברה ולא התקבל בגלל שמנהלי החיידרים החליטו לא לקבל ספרדים בכורים כדי לצמצם את אחוזי הספרדים במוסדות.
      שנה שלמה ניסינו להיכנס, לא הצליח, כרגע הילד בגן עירייה.
      מה אתה מציע לעשות לאור הנתונים?

    • אין לי פתרונות, וזה כואב לי מאוד.
      התכוונתי בדברי להדגיש את הבעייתיות שבהפרדה, שאת סובלת ממנה.
      ייתכן שכפתרון ביניים ההצעה של המחברת לפתח מוסדות ספרדיים טובים רלוונטית.

  • כמורה המלמדת במוסדות משני המגזרים אני מוכרחה לומר שהציבור הרדוד שנמצא בשניהם זהה בכמותו באופן יחסי, וכן להיפך. אם הייתי שמה את האצבע על נקודת המוצא המשמעותית המבדילה בין ה"יוקרה" של המוסדות, הרי היא עומדת דווקא על אותה גאווה שבעמידה על עקרונות. לצערי, במוסדות הספרדיים, ההיצמדות לעקרונות אינה כה החלטית במיוחד כשמדובר בעקרונות עליהם נדרש לשלם מחיר משמעותי ללא עידוד ותרועת חצוצרות.

    לאשכנזים מסורת עתיקה של מלחמה בהשכלה וברוחות זרות החודרות פנימה, מי שכלי המלחמה מצויים בידו, אינו מתבייש להשתמש בהם כשצריך. לצערינו הספרדים האיכותיים לא תמיד נמצאים במקום בו הם מסוגלים לעמוד על עקרונותיהם ולשלם את המחיר בלי להרגיש אי נעימות או חוסר אונים. בדידי הויי עובדא: ילדי לומדים במוסד ספרדי הנחשב לאיכותי במיוחד ואינו מייצג את תנועת שס, במסיבת החומש של אחד הבנים הוציאה אחת האמהות את הסמארטפון שלה (וזה עוד היה בזמן שלא היה מוגנים ומושגחים וכדו'). מהספסלים לידי עלו קולות כעוסים של אמהות ממשפחות טובות וצדיקות, שכעסו ובצדק, אך אף אחת מהן לא נגשה ועתה מעשה.
    חשבתי זמן רב לפני שנגשתי אליה בכבוד, בחיוך ובשקט ובקשתיה לכבד את המעמד ואת עקרונות המוסד, היא פערה מולי את עיניה ושאלה בכעס 'מי את שתגידי לי מה לעשות? זה הילד שלי וזה המסיבה שלו, את לא המנהלת פה', עניתי לה בחיוך (שגם הוא עלה לי בנשימה עמוקה) שאמנם איני המנהל, ואף לא אשתו, אך ברור לי שהיא שלחה את הילד שלה לחיידר הזה דווקא בגלל משפחות כמוני שחשוב להם חינוך וערכים, ואני מאד אשמח להרגיש שגם היא חלק מהמשפחות הללו ולא איזה 'תאונת קבלה' שקרתה לחיידר. הצעתי לה את המצלמה שלי, והבטחתי לשלוח לה העתק מהסרטונים, וב"ה היא הסכימה והכניסה את המכשיר.
    אמנם זוהי דוגמא ספציפית שקרתה לי , אך כולנו שם, מוצאים את עצמנו בסיטואציות שונות שאני יכולה לכתוב עליהן ספר, חובתנו להיות מעורבים, להקפיד על שמירת גדרי ההלכה מתוך כבוד ושמחה ולא מתוך פנאטיות ונרווים, לחשוב יותר על האחריות הציבורית שלנו ולא רק על הסיטואציה האישית. מה שגרם לי לחשוב איך לסחוב את האשה ההיא מהסיטואציה שהזכרתי ולהעביר אותה לצד שלי מתוך שמחה ובחירה, היה דווקא המחשבה על הטווח הארוך. חשבתי לעצמי שאם יש אמא אחת בקהל שיש לה גם סמארטפון , והיא מתביישת להוציאו והנה מולה סיטואציה של אישה שאינה מתביישת ואיש אינו מוחה בה, היא מקבלת לגיטימציה ואולי במצב כזה, במסיבה הבאה כבר יהיו עוד כמה אמהות שירשו לעצמן. הייתי יותר אגואיסטית מאשר טובת הציבור עמדה מול עיני: הילדים שלי מדי טובים בשביל שאוותר על הערך של מה הם רואים בסביבה שלהם. אולי זו מחאה חד פעמית שאינה משפיעה מדי, אך היא בוודאי חשובה.
    מחאה אינה נחלתם של אשכנזים, היא נמצאת אצל כולנו ומחייבת אותנו להתערב בנעימות ולעמוד על עקרונות חינוכיים ורוחניים בלא פשרות.

    כדוגמא נוספת אציין את אכיפת הזליגה אקדמאית אצל מורות. בציבור השמרני האשכנזי – שלמוסדותיו מעוניינים רוב הספרדים להתקבל, לא יעלה על הדעת להעסיק מורה מן המניין (לא כשמדובר על מקצועות ייחודיים) בעלת תואר אקדמאי, ואילו בציבור הספרדי השסניק, יש מן תחושה שדוקא האקדמיה תביא בכנפיה גאווה, השכלה וקידום, אכיפת הנושא לא רק שאינה קיימת אלא גוררת עידוד. אולי מבחינה תעסוקתית זה נכון כלפי מקומות וצורך מקצועי (כמו פרא רפואי וכדו') לא אכנס לסוגיה זו, אך מבחינה עקרונית, אי אכיפה ועידוד סמוי, מחלישים בהכרח את אמון הציבור בחינוך פשרני ומקררת את החום שגם כך אינו רב.
    הצמדות ועמידה על עקרונות וערכים חינוכיים ודווקא ממקום מכיל המתיישב על הלב (בגמישות ולא בהתפשרות שזה הבדל ענק) ועמידה על ערכים של הלכה ויראת שמים הם ערובה לחינוך איכותי יותר, חושב יותר רדוד פחות.
    הבה נחדיר בילדנו את המעורבות, נשוחח איתם על עקרונותינו, נרחיב להם את המבט הצר והאישי למבט רחב וציבורי, נשמש בעצמנו דוגמא נאה לעמידה על עקרונות רוחניים ואז, בס"ד כשנרגיש טוב עם עצמנו, דומני שהנושא הזה גם אם לא יעלם, לפחות ירד ממעלתו.

    • לחיה,

      ממש יפה, תיאור נפלא.

      אבל אולי – רק כהצעת הסתכלות אחרת – לא שאין לנו עמידה בעקרונות, אלא שפשוט לספרדים יש לנו עקרונות אחרים (או לחלק גדול מהספרדים שלא השתכנזו כל כך). אין לנו עקרונות של התבדלות גמורה מכל מי שאינו "חרדי טהור" וגם לא פרישות מהעולם המתקדם, אלא יש לנו עיקרונות של קבלת האחר כפי שהוא תוך שאתה ממשיך בדרכך [שראוי שהילד ידע שהאמא של חבר שלו משתמשת בסמארטפון (מהסיבות אשר תהיינה), שלא יגרש אותה ואת בנה בגלל זה, אבל תוך ידיעת שהוא עצמו לא משתמש בסמארטפון. וכן שאר האמאות.] ועקרונות של קבלת התקדמות עולם האקדמיה כל עוד שהוא תורם להתפתחות הלימודים שלנו.

      כמובן שאפשר לחלוק בצדק רב על העקרונות שאני כתבתי, אבל לפי זה מדובר במחלוקת על עקרונות, לא על חוסר עקרונות. אולי. סתם כהסתכלות אחרת, לא כדבר החלטי.

    • חיה, דומני שאינך מכירה כל כך את המוסדות האשכנזיים שכך את אומרת.
      אני למדתי בסמינר של האליטה האשכנזית ובהחלט היו מורות עם תארים, מורות נוהגות, היו מורים גברים גם שאינם חרדים (במסלולים) ומורות חילוניות שהתבקשו להגיע בצניעות.
      גם בחיידרים תופעות מסוג התופעה שתיארת עם הסמארטפון וודאי קיימות ואף בחומרה רבה יותר.
      רק השבוע סיפר לי אחי שלומד בחיידר אשכנזי מצוין (כיתה ח') שלרב'ה שלו יש סמארטפון!!
      הם גילו את זה בכוחות עצמם (הוא כמובן לא מוציא בשיעור) לאחר ששמעו צלילים כלשהם כפי הנראה של הודעות,
      אחד הילדים (אשכנזי דווקא) 'בדק' יום אחד את הכיס בחליפה של הרב'ה שהיה נראה קצת נפוח כשהרב'ה לא היה בכיתה ולהפתעתו מצא את הסמארטפון.

      דווקא החינוך הספרדי ידוע בנוקשות יתר (ראי ישיבות ספרדיות לעומת אשכנזיות) ולא בהכרח שזאת הדרך לחנך בימינו אנו.

    • חלבי
      לא משנה איך תנסח את זה או כמו חיה שלספרדים חסרה יכולת עמידה על עקרונות, או כמו שאתה מנסח זאת עקרונות אחרים, עצם זה שיש פער בנושא זה בין אשכנזים לספרדים מהוה סיבה טובה לאי קבלת ספרדים למוסדות אשכנזיים. כאשר אתה טוען בעצם שלספרדים יש עקרונות אחרים שהם ממש סותרים לגמרי את העקרונות האשכנזיים כיום הנך מאשר את הצורך הברור לא להכניס ספרדים עם עקרונות שונים למוסדות האשכנזיים. ובכן הנני לבקשך להיות מודה על האמת ולהצדיק בפה מלא את האפליה האשכנזית כלפי ספרדים כיון שהאשכנזים כחלק מעקרונותיהם אינם מוכנים לקבל אנשים עם עקרונות אחרים מהסוג שמנית.
      הבעיה העיקרית כמו שכבר עלתה כאן במאמר שהספרדים נחלקים לשני סוגים שבאמצעם מנעד רחב. הראשונים כמו חיה שרוצים במידה רבה מנטליות אשכנזית שמתבטאת מאוד בעמידה על עקרונות. והאחרים שרוצים עקרונות אחרים כמו חלבי, ובינם אלו שעומדים באמצע. כך שהספרדים מהסוג הראשון גם לא מעוניינים שהספרדים מהסוג השני יכנסו למוסדות האשכנזיים.
      בקשר לטענה של חיה שהספרדים לא הורגלו להלחם בהשכלה, טענה זו לא מחזיקה מים. הטענות הללו טובות אולי לימי תחילת ההשכלה אבל כבר עברו שנים רבות מאז, אליאנס כבר נכנס לעדות המזרח לפני כמאה וחמישים שנה והם כבר היו יכולים הרבה שנים ללמוד מהי ההשכלה ואיך להלחם בה? כבר שבעים שנה שהספרדים לא נלחמים בהשכלה כי הם בהתחלה לא הכירו אותה. חבל שמתחמקים מהאמת הברורה והכאובה, ספרדים הם אנשים חלושי אופי שלא מסוגלים לעמוד על עקרונותיהם. צודקת חיה שזו בעיה ספרדית אבל היא אינה כי הם לא הורגלו אלא כי הם לא יכולים, הם אנשים 'חלושי אופי'. (כמובן שבאופן פרטי יש חלושי אפי אשכנזים ויש חזקי אופי ספרדים)

    • שלוחי

      אני סובר כמוך שהספרדים צריכים להיות עצמאיים בכל הבחינות ואם יש לספרדים עקרונות שונים ומנוגדים לעקרונות של המוסדות האשכנזים כמובן שבזכותם לא לקבל אותם, אלא שלמעשה יש גם ספרדים הרבה עם עקרונות של אשכנזים, וכנראה האמאות של כמה מהילדים בסיפור הנ"ל היו מאנ"ש ספרדים שמשום מה שלחו את בניהם לליטאים.

      לא אהבתי איך את מדברת על הספרדים "חבל שמתחמקים מהאמת הברורה והכאובה, ספרדים הם אנשים חלושי אופי". לא הגון ליהודי (ולכל בן אדם) לדבר כך , ובפרט בפני הספרדים.

  • כל כך נכון ומדוייק!

    ואני רוצה להוסיף לגבי הנושא של המסורת:

    המסורת של עדות המזרח היא כל כך מפוארת, עשירה ומלאת תוכן: עולם הפיוט, חכמי ספרד לדורותיהם, חיבורים תורניים, פסקי הלכה ומסירות נפש לאורך הדורות, ו. אני לא מדברת על דורם של הרמב"ם, הרי"ף, הרמב"ן, הראב"ד, רבינו יונה וכו', אלא על דור האחרונים עד לפני כמה עשרות שנים.

    למה נסרס את עצמנו מתרבות השירה והכתיבה הרב גונית? כל עדה ועדה מעדות המזרח נתנה את הגוון שלה לתמונה המדהימה הזו שמעידה על נפש עשירה ומלאת תוכן, ושלא נמצאת בשום תרבות יהודית אחרת. למה לא יהיה נאה לנו לשיר את 'ידיד נפש' או את 'י-ה ריבון עלם' כמו שיוצריהם תכננו שישירו אותם?

    והמסורת המדהימה של פסקי ההלכה: בראש ובראשונה מרן הבית יוסף, שאין אף גדול בתורה (עד וכולל הדור הקודם) מכל קצה בעולם שלא עבר דרכו, והלאה דרך החיד"א, האור החיים, הבן איש חי, שאפילו הצצה שטחית בספריהם מספיקה בשביל לקלוט מה זה אומנות כתיבה, מלבד ההיקף התורני העצום והמגוון (פסקי הלכה, דרושים, פרשנות לתנ"ך, מוסר, קבלה ועוד) של כל אחד מהם.

    הרמח"ל (מסילס' ישורים!) שאי אפשר לעמוד מול העולם הרוחני העמוק והאינסופי שלו ולהישאר אדיש.

    מי מדבר על מסורת הקבלה שעברה מדור לדור אצל עדות המזרח מימות חכמי צפת ועד דורנו אנו? מעניין לבדוק את המעיין שממנו שואבים גדולי עולם המחשבה את היסודות הרעיוניים בשיחותיהם….

    (אגב, ככל הנראה כל אותם אלו, המוזכרים לעיל, שאי אפשר להטיל ספק באינטלגנציה שלהם, דברו בבית בערבית פרימטבית ולא באידיש נאורה).

    ואני לא מדברת על מאות השו"תים (חכמי איטליה ,תורכיה, מצרים, מרוקו, ארם צובה, ועוד ארצות שעד שעלה עליהם הכורת הרוחני ה'משכיל' מארצות אירופה לא פסקה מהם תורה ושושלות רבנים ידועות מאות בשנים) שמי שמתעסק בהלכה וודאי נחשף להם, ורק בגלל הדפוסים הישנים ואי ההדרה ושיווק (עדיין) לא מוכרים.

    למה אנו חותכים את הענף הענק והמפואר שעליו אנו יושבים???

    • הערה כל כך יפה!

      צריך לכותבה גם בתגובות על מאמר הרב פרקש ששם דנים במיוחד על המסורת שלנו.

      בצדק רב, כל הדוגמאות שכתבת הם מהחכמים שמוכרים (למזלנו..) גם בעולם האשכנזי, כי אם היית כותב על עוד חכמינו ענקים שלנו בכלל לא היו מבינים על מה את מדברת. האם מישהו מהעולם התורה העכשווי קרא פעם בחייו את הספרדים הנפלאים של החכם מרדכי עבאדי זיע"א מחלב על כל מקצועות התורה? (החכם עזרא עטייה היה רועד כאשר היה מזכיר את שמו מרוב קדושתו) או מישהו אף פעם למד את ספרי הרב רפאל ברדוגו, המלאך רפאל זיע"א ממרוקו בכל מקצועות התורה? האם בחורי הישיבות בימינו מודעים ל"שולשלת חזן" מטורקיה, שהחל מהרב יוסף חזן בעל החקרי לב ועוד ספרים לא פסקה תורה ענקית מכל בניו, נכדיו וניניו? (כולם גאונים ומחברים עצומים בכל מקצועות התורה, הרב ישראל משה חזן, הרב אליהו בכור חזן, הרב חיים פלאג'י ובניו ועוד חכמים ענקיים)

      כל מי שלומד שו"ת "יביע אומר" מתחיל להכיר את החכמים הללו בפן ההלכתי שלהם, גאונותם, תורתם (ובזה כמה אנחנו חייבים למרן זצ"ל שפתח בפנינו את עולמם ההלכתי והכניס אותם לשיח ההלכתי העולמי) אבל מלבד התחום ההלכתי, הם גם עסקו בפוריות נפלאה ועצומה בכל מקצועות התורה כמו שכתבה ורד. אלא שאם היא הייתה מזכירה את שמות החכמים הללו לצערינו לא כולם היו מבינים על מי היא מדברת.

      מזכיר קצת את הסיפור של הרב עובדיה בבית דין בפתח תקווה שהרב עובדיה הביא לו ראיה מספר גט פשוט והאב"ד אשכנזי אמר לא שלא מכיר את הרב ההוא ולכן לא מתחשב בדבריו, עד שהרב עובדיה הצטרך להראות לו איך בפני יהושע כותב עליו שבחים עצומים שאין לתאר. אם כך בגדולי עולם כמו האב"ד של פתח תקווה אז מה יהיה עם אזובי הקיר…ב"ה שבימינו יש "אוצר החכמה" וויקיפדיה שבזה העולם התורני שלנו פתוח יותר לכל תלמיד חכם (אלא שצריך קצת עמל כדי להיכנס לתחומים תורניים חדשים שלצערינו לא חונכנו בהם עד היום, אלא קיבלנו בארץ במוסדות הלימוד בעיקר רק חינוך ליטאי).

  • יהודי חלבי, כעצתך:
    https://www.atzuma.co.il/shasshinui

    • למיכל

      וואו!!!

      אין לי מילים

  • כל כך נכון ומדוייק!

    ואני רוצה להוסיף לגבי הנושא של המסורת:

    המסורת של עדות המזרח היא כל כך מפוארת, עשירה ומלאת תוכן: עולם הפיוט, חכמי ספרד לדורותיהם, חיבורים תורניים, פסקי הלכה ומסירות נפש לאורך הדורות, ו. אני לא מדברת על דורם של הרמב"ם, הרי"ף, הרמב"ן, הראב"ד, רבינו יונה וכו', אלא על דור האחרונים עד לפני כמה עשרות שנים.

    למה נסרס את עצמנו מתרבות השירה והכתיבה הרב גונית? כל עדה ועדה מעדות המזרח נתנה את הגוון שלה לתמונה המדהימה הזו שמעידה על נפש עשירה ומלאת תוכן, ושלא נמצאת בשום תרבות יהודית אחרת. למה לא יהיה נאה לנו לשיר את 'ידיד נפש' או את 'י-ה ריבון עלם' כמו שיוצריהם תכננו שישירו אותם?

    והמסורת המדהימה של פסקי ההלכה: בראש ובראשונה מרן הבית יוסף, שאין אף גדול בתורה (עד וכולל הדור הקודם) מכל קצה בעולם שלא עבר דרכו, והלאה דרך החיד"א, האור החיים, הבן איש חי, שאפילו הצצה שטחית בספריהם מספיקה בשביל לקלוט מה זה אומנות כתיבה, מלבד ההיקף התורני העצום והמגוון (פסקי הלכה, דרושים, פרשנות לתנ"ך, מוסר, קבלה ועוד) של כל אחד מהם.

    הרמח"ל (מסילס' ישורים!) שאי אפשר לעמוד מול העולם הרוחני העמוק והאינסופי שלו ולהישאר אדיש.

    מי מדבר על מסורת הקבלה שעברה מדור לדור אצל עדות המזרח מימות חכמי צפת ועד דורנו אנו? מעניין לבדוק את המעיין שממנו שואבים גדולי עולם המחשבה את היסודות הרעיוניים בשיחותיהם….

    (אגב, ככל הנראה כל אותם אלו, המוזכרים לעיל, שאי אפשר להטיל ספק באינטלגנציה שלהם, דברו בבית בערבית פרימטבית ולא באידיש נאורה).

    ואני לא מדברת על מאות השו"תים (חכמי איטליה ,תורכיה, מצרים, מרוקו, ארם צובה, ועוד ארצות שעד שעלה עליהם הכורת הרוחני ה'משכיל' מארצות אירופה לא פסקה מהם תורה ושושלות רבנים ידועות מאות בשנים) שמי שמתעסק בהלכה וודאי נחשף להם, ורק בגלל הדפוסים הישנים ואי ההדרה ושיווק (עדיין) לא מוכרים.

    למה אנו חותכים את הענף הענק והמפואר שעליו אנו יושבים???

  • שלוחי, ספרדים אינם חלושי אופי, ספרדים הם פשוט אנשים יותר תמימים שאמונת החכמים שלהם חזקה יותר,
    ודווקא תמימות זו עמדה ועומדת בעוכריהם. אליאנס אכלה בהם בכל פה דווקא בשל תמימותם ולא בשל חולשת אופיים.
    היה מן הראוי שלא להגיב לנוסח שאינו מכבד כל כך אולם טיבו של אינטרנט שתגובות מונצחות בו לדורות, לפיכך ראויה המחאה שתכתב.
    אנשים חלושי אופי נמצאים בשני המגזרים, וגם הדור הצעיר האשכנזי, נפגע מהרעה החולה של אי עמידה בעקרונות כך שבשלב כלשהו זה וודאי ישתווה. והלוואי שנתבדה.
    בחרתי להכניס את ילדי למוסד הספרדי האיכותי ביותר שיכולתי להשיג באזורי ולאחר מעשה גברה בי הידיעה שאי קבלתם למוסדות אשכנזיים היא אות וסימן משמים שעלי לצאת מהנישה המצומצמת שלי ולהתחיל להיות מאלה שירוממו את החינוך שלנו למקום אחר. ילדי מוערכים במקומותיהם דוקא בשל שמירת המסורת בגאווה, כיבוד האחר והשונה, גילוי מעורבות אכפתית שאינה חתרנית והכרה בחסרונות מתוך נסיון אישי לתקן את הדרוש. כך חונכנו וכך נחנך.
    צודק יהודי חלבי בהסתכלותו הרחבה, אכן חובה לכבד את דרכו של האחר באופן כללי, אולם טענתי התייחסה למקרים בהם מישהו רומס את עקרונותיך בתוך מרחב בו הוא מתקבל על דעת שהוא מכבד אותם. אין זה מרחב ציבורי אלא מרחב המוסדי פרטי. דומה שזכותי כאמא לבקש היצמדות למוסד שחרט על דגלו עקרון מסוים. כמובן שלא הייתי עושה זאת ברחוב, או בתור לקופת חולים. זוהי זכותנו הבסיסית כהורים, מדוע לא כולנו דואגים לממש אותה?

    מיכל, צר לי לשמוע מה שכתבת אני אכן לא נתקלתי במקרים כאלו למרות ששמעתי קצת והתקשיתי להאמין. מתברר שאי עמידה על עקרונות אינן תלויי מגזר. לגבי הדוגמאות שציינת זה באמת עצוב שמדברים בשתי שפות ואולי זו באמת גם הסיבה שחינוך מסוג כזה עלול להיות מוגבל למסגרת המוסדית בלבד ועם תום השנתיים או השש מתברר כי התלמידה שהייתה אצלינו נהדרת פתאום פורצת גדרות ונראית שונה לחלוטין. ה'פתאום' הזה לא נולד מן האוויר, התלמידה פשוט מיישמת את עקרון 'שתי השפות' עליו גדלה.
    בשיחה שהייתה לי אמש על הנושא עלתה בי תובנה שאכן דוגמא אישית בהיצמדות להלכה ויראת שמים אינם מסורים למגזר זה או אחר והם אכן הערובה היחידה לחינוך איכותי ברמה גבוהה. אדם ירא ד' המוכן לשלם מחיר על עקרונותיו , מוכיח ברוב המקרים ביטחון עצמי בצדקת הדרך וממילא השתייכותו המגזרית- מוסדית אינה בהכרח רלוונטית. הוא זוכה להערכה על דרכו כל עוד הוא יודע לכבד את השונה בלי לסתור את עמידתו בנועם על עקרונותיו. אולי זה מקביל לעבודה עם חילונים, מי שחי ומרגיש כחרדי מבחירה, אינו חש צורך להתנצל על מידת דתיותו או להסביר זאת וכל חילוני מצוי ידע להצביע על חרדי ה"מה יפית" וחרדי האמת. האחרונים מוערכים בכל קנה מידה אם הם יודעים אכן להשכיל לעמוד על עקרונותיהם מתוך הכבוד והרגישות לשונה.
    ההשתייכות המפלגתית אינה רלוונטית כל עוד הספרדי אינו מרגיש צורך לרקוד מה יפית לפני מגזר אחר.

    ראויים הם אחינו האשכנזים לטוב ולאיכות, ראויים גם ראויים אנחנו לאיכות ולטוב עלינו להחזיק היטב ברוח, ולא להשבר לצלילי הקולות המחלישים, יש לנו מורשת, גדולי תורה ומסורת עתיקת יומין. איננו עניים בדעת אלא בכח להחזיק אותה בגאון.

    • חיה.
      א. אין כל קשר בין תמימות לאמונת חכמים לבין הגררות להשכלה. לא תלמידי חכמים הקימו את אליאנס.
      ב. באירופה וגם בארץ אצל האשכנזים דוקא התמימים הם אלו שלא נגררו להשכלה והמתחכמים נגררו אז למה אצל הספרדים התמימות היא סיבה להשכלה והגררות. ידוע מה שכתב החסיד יעבץ והרב שך אהב לצטט זאת על הנשים הספרדיות התמימות שהם עמדו באמונתם ולא המירו דתם לעומת המתפלספים. בקיצור. 'תמימות' משרתת את הספרדיות בכדי לברוח מאחריות על עצמה.
      ג. הרבנים הספרדים הם אלו שלא נלחמו באליאנס ובירושלים הרבנים הם חבלו במאמצי האשכנזים להלחם בכל הבתי ספר החדשים (יש מכתב בו הבן איש חי משבח את אליאנס על פעולותיו רק הוא מוחה על כמה ענייני דת)
      ד. כבר עברו שבעים שנה מהעליות הספרדיות כבר ראו את תוצאות ההשכלה ועדיין התמימות הספרדית ואמונת חכמים גורמת לספרדים להיות כמו שהם, מה הקשר לאמונת חכמים לכך שהספרדים לא מצליחים לשמור על העקרונות שלהם. אם היה להם אמונת חכמים מזערית הם היו עומדים על העקרונות שלהם כי הרי לרבנים יש עקרונות.
      בכדי להתגבר על הנחיתות שלכם ועל חוסר היכולת לעמוד על עקרונות המציאו את התירוץ של תמימות.
      הרבנים הספרדים ועדותיהם הם ברובם חלשי אופי עד היום הזה. וכשאשכנזים רואים את הרבנים הספרדים חלושי אופי הם בזים להם ואחר כך הספרדים שואלים למה בזים לנו כל כך?
      אז דעו! בני אדם חלושי אופי הם מושא לבזיון.

  • לחיה

    "אולם טענתי התייחסה למקרים בהם מישהו רומס את עקרונותיך בתוך מרחב בו הוא מתקבל על דעת שהוא מכבד אותם. אין זה מרחב ציבורי אלא מרחב המוסדי פרטי. דומה שזכותי כאמא לבקש היצמדות למוסד שחרט על דגלו עקרון מסוים. כמובן שלא הייתי עושה זאת ברחוב, או בתור לקופת חולים"

    צודקת במאה אחוז, וגם עשית את זה בצורה מרשימה שהיא דוגמה לכולנו

  • לאתר "צריך עיון" ולכל הקוראים והמגיבים!

    מצאתי מאמר סוציולוגי-מחקרי נפלא המתאר את מצבם של החרדים הספרדים בתוך עולם החרדי הליטאי. הוא מתאר את הדברים כפי שהם בלי שיפוטיות תוך כדי שימוש בהגדרות נפלאות מחקר הסוציולוגיה והחברה.

    שם המאמר: "הסיסואציה המזרחית בחברה החרדית בישראל והתגובות לה" מד"ר נסים ליאון הי"ו.

    קישור למאמר כאן:

    https://www.researchgate.net/publication/311843725_hsytwzyh_hmzrhyt_bhbrh_hhrdyt_bysrl_whtgwbwt_lh

    לענ"ד המאמר הזה כדאי שיכנס בתוך המאמרים הראשיים בסוגיא הזאת.

    אני קראתי את כולו, אבל למי שאין לו זמן או רצון לקרוא את כל המאמר אעשה לו קיצור מהמאמר על ידי הבאת כמה קטעים ממנו.

  • להלן עיבוד מאמרו הנפלא של ד"ר נסים ליאון הי"ו (למאמר המקורי יש 30 עמודים ולעיבוד הבא יש רק 11 עמודים)

    הסיטואציה המזרחית בחברה החרדית בישראל והתגובות לה
    ד"ר נסים ליאון
    א. מבוא
    ב. התפתחות החרדיות הליטאית המזרחית
    ג. הסיטואציה החרדית-מזרחית: כור-היתוך אידאולוגי בתנאים של בידול אתני
    ד. הפרדוקס החרדי-מזרחי: בין רציונליות אתנית לאוריינטליזם חרדי
    ה. בין העצמה (עצמאות) למודולאריות (השתאכנזות): התגובות לסיטואציה הוזרדית-מזרחית בישראל
    ו. סיכום: 'שתיקת המזרחים': בין מסגור למיסוד
    ז. חזון לעתיד לאור תובנות הסוציולוגיה

    א. מבוא
    פיזורם הגאוגרפי של היהודים לאורך ההיסטוריה תרם לגיוונם האתני הפנימי. בקרב תרבויות שונות במרחבים גאוגרפים שונים נוצרו מנהגים, ריטואלים ושיח ייחודיים לקהילות יהודיות שונות בעולם. אלה הפכו, בתנאי הגירה יהודית, לבסיס למובחנות תרבותית, כלומר, להתפתחות קבוצות יהודיות אתניות, או כפי שמכנה אותן הסוציולוג אליעזר בן רפאל: 'עדות'. ביהדות בת זמננו אותגרו החלוקות העדתיות בידי כורי היתוך אידאולוגיים וחינוכיים שונים שהתפתחו בתנאי המפנה המודרני והתגובות לו [השכלה, ציונות חילונית, ציונות דתית, חרדיות ליטאית, חב"ד].
    המושג 'כור ההיתוך' מוכר לרוב בהקשר של האידאולוגיה הציונית האינטגרטיבית שדגלה ב'מיזוג גלויות' לשם גיבוש מציאות יהודית לאומית חדשה, אחידה ומודרנית. דוגמה לכור היתוך מודרני נוסף, מוכר פחות, היא האידאולוגיה החרדית הליטאית. 'הליטאיות' עוצבה לא רק כקבוצת מוצא היסטורית המתנגדת לחסידות אלא גם כשיטה בלימוד התלמוד, בבניית מוסדות, ובהשקפת עולם, כלומר: כאידאולוגיה. במשך זמן רב ידעה הליטאיות להתגבר על הבדלי מוצא גאוגרפיים, אתניים וחברתיים שנכללו בה [הונגרים, פולנים, גרמנים וכו'], מתוך שאיפתה לכונן קהילת לומדים וגרעין קשה שיעמוד מול החברה הסובבת במסגרות הכריזמטיות של התנועות הלאומיות והסוציאליסטיות שהתחרו על לב היהודים [ציונות, השכלה].
    בעבור יהודים יוצא' ארצות האסלאם היה לעולם הישיבות הליטאי ולא'דאולוגיה הליטאית תפקיד מרכזי בהסללת דרכם אל תוככי החברה החרדית. כאמור, סביב תהליך זה נוצרו התנאים החברתיים ליצירת זהות יהודית חדשה חוצה קבוצות מוצא, החותרת למימוש אידאל 'בן תורה'. ואולם, בתנאי החברה הישראלית התברר כי חרדים ליטאים ממוצא אשכנזי ביקשו להבחין עצמם מחרדים ליטאים ממוצא מזרחי. וכך, בעוד על חלוקות המוצא המוקדמות של יוצאי אירופה השונים התגבר עולם הישיבה הליטאי, הרי שבמקרה המזרחי הוא הקפיד, וממשיך להקפיד, להפריד עצמו מהליטאים המזרחים.
    שתי טענות ניצבות ביסוד דרישה זו: שיש לשמור על המסורת והמנהג הייחודיים לכל עדה; ושקיימים הבדלים מנטליים עמוקים ובלתי מתאחים בין שתי העדות, 'האשכנזית' ו'המזרחית'. בד בבד עם הפרדה זו נמשכת הדרישה מן המזרחים לשמור על מחויבותם הטוטלית לאידאולוגיה הליטאית המשותפת ולאחריותם הפוליטית כלפיה.
    כתוצאה מכך התפתחה 'סיטואציה חרדית-מזרחית' שגם בה הזיהוי המזרחי הופך למטמן של נחיתות אתנו-מעמדית. וכל זאת בחברה המציגה עצמה לא פעם כלפי חוץ כמי שהגנה על מעמדם של המזרחים בישראל והצילה אותם מציפורני האינטגרציה הציונית. ואולם, אם בחברה הכללית בישראל הסיטואציה המזרחית נתונה תחת עין ביקורתית, הפועלת ככל יכולתה למיתונה ולעקירתה מהשורש – אם בשם אידאולוגיית כור ההיתוך הלאומית או בשמה של אידאולוגיה אזרחית אחרת – הרי שבחברה החרדית בישראל הפכה ההפרדה האתנית למדיניות ממוסדת, ששולבה בקביעת גבולותיו הפנימיים של הנוף החרדי, ולוותה בטיעונים המחייבים את קיומן של מסורות דתיות-עדתיות ובפיתוח פדגוגיה חרדית בדבר הבדלי מנטליות.

  • ב. התפתחות החרדיות הליטאית המזרחית
    מקורותיה ההיסטוריים של החרדיות המזרחית:
    המקור ההיסטורי הראשון הוא הקמת ישיבת 'פורת יוסף' בירושלים במחצית שנות העשרים של המאה הקודמת, תחת שלטון המנדט. ישיבה זו שימשה לאורך שנותיה מוקד ליצירת אליטה רבנית מזרחית חדשה וכלי קודש. בישיבה גם התפתח אתוס אתני 'כלל-ספרדי' שחצה את קבוצות המוצא המזרחיות והתגבש סביב המחויבות לנוסחאות הלכתיות, שהבולטת שבהן הייתה זו של רבי יוסף חיים מבגדד, 'הבן איש חי'. הקשר ההדוק בין הלכה לבין זהות שימש בהמשך את חוגי החרדיות המזרחית בבואם לקבוע לעצמם עומק מיתולוגי אלטרנטיבי להשפעה האדנותית של עולם הישיבות הליטאיות האשכנזיות, ובבואם לברור לעצמם את חומרי הפוליטיקה של הזהות 'הספרדית'.
    מקור היסטורי שני הוא מעורבותם של חרדים ליטאים, ומאוחר יותר גם חסידי חב"ד, בעיצוב החינוך המסורתי של יהודי מרוקו בתחילת המאה העשרים, ועל כך ארחיב להלן.
    מקור היסטורי שלישי הוא מה שנהוג לכנות 'תנועת התשובה' – מונח המתאר ארגוני הסברה חרדיים, אשכנזיים ומזרחיים כאחד, שפעלו מסוף שנות השישים וביתר שאת בעשורים האחרונים, במטרה להפוך את האידאולוגיה החרדית לקנה מידה לקיום יהודי תקין. לתנועת התשובה מקום חשוב ומרכזי בהפיכת החוגים החרדיים ביהדות המזרחית מתופעה שבשוליים לתנועת התחדשות דתית כריזמטית המובילה לתמורה בתשתיות החיים הדתיים ביהדות זו.

    שליטת הליטאים על עולם התורה הספרדי
    מבין שלושת המקורות הללו, ניתן לקבוע כי לגופים הליטאיים ולאידאולוגיה הליטאית היה חלק מכריע בקשירת בני תורה ממוצא מזרחי אל עולמה של האידאולוגיה הליטאית. ראשית, החוגים הליטאיים היו מעורבים ביוזמות להקמת מוסדות חינוך מסורתי וישיבתי בקרב יהודי מרוקו כבר בראשית המאה העשרים, כמעין משקל-נגד ליוזמות החינוך המודרני של ארגון "אליאנס ישראל'. אולם מה שהחל כיוזמות חינוכיות ספורדיות, הפך לאחר מלחמת העולם השנייה לתנועת גיוס חינוכית רחבה שנמשכה ואף העמיקה לאחר הקמת מדינת ישראל והעלייה הגדולה מארצות האסלאם. מחקריו החלוציים של ההיסטוריון יעקב לופו בנושא זה מתארים כיצד בתוך שנים אחדות לאחר תום מלחמת העולם השנייה הועברו מאות ילדים ונערים יהודים ממרוקו למוסדות חינוך וישיבה ליטאיים באירופה ובארצות הברית. 'על פי אומדן זעיר' קובע לופו, 'הוצאו ממרוקו ללימודים בישיבות הליטאיות בעשור שבין השנים 1948 עד שנת 1958 למעלה מ-4000 תלמידים'. תלמידים אלה שימשו תשתית להתפתחות החוגים הרבניים החרדיים ביהדות המזרחית בת-זמננו.
    כך הוא לדוגמה המקרה של הרב אברהם חפוטא, דמות בולטת בחוגי החרדים המזרחים במרכז הארץ. הרב חפוטא נולד בעיר מרקש שבמרוקו, והיה מתלמידיה הראשונים של רשת הלימוד המסורתית 'אוצר התורה'. בכתב העת 'קול סיני' משנות השישים, היוצא לאור בידי חוגי החרדים המזרחים, מתואר כיצד 'ביוזמת נשיא אוצר התורה ר' יצחק שלום […] מניו יורק ומנהל ישיבת מיר בארצות הברית הרב קלמנוביץ' בחרו תלמידים מבחירי ישיבות במרוקו להעברתם להשתלמות בישיבת מיר בניו יורק – ללמוד שיטת הלימוד של ישיבות ליטא'. על הרב חפוטא נכתב כי כאשר 'מלאו לו י"ג שנים, נבחר במשלחת זו שהיו בתוכה גם בני שלושים. אחר השתלמות בארצות הברית עלו חלק מהקבוצה ארצה להמשיך לימודם בישיבת פונוביז' בבני ברק. תלמידים אלו היו גרעין העילויים שלמענם נוסדה נווה שלום, ליד ישיבת פונוביז' עבור בני התורה הספרדים'. הרב חפוטא וחבריו (הרבנים נסים טולדנו, גבריאל טולדנו ועוד) היו למסד שעליו התפתחה בהמשך חרדיות-מזרחית הספוגה בהשפעות עולם הישיבה הליטאי לגווניו, על שפתו, לבושו, מנהגיו ואורח חייו.
    המקרה האנקדוטי משהו של חפוטא יכול ללמד כי מגמת הגיוס לא הייתה המונית. ההפך מכך. החוגים שהיו מעורבים בהעברתם של הנערים נקטו, לפחות בתחילת הדרך, מדיניות סלקטיבית, וליקטו נערים 'עילויים' שבלטו בלימודיהם התורניים. כבר בשלב מוקדם הם הופרדו מבחינה אתנית והוקמו להם מסגרות חינוך נפרדות בשיטת הלימוד הליטאית.
    בצד היוזמות להקמת מסגרות תורניות ליטאיות לבנים ממוצא מזרחי, הוקם בשנות החמישים גם מוסד לבנות ממוצא מזרחי – סמינר 'אור החיים' בעיר החרדית בני ברק. עם השנים הפך הסמינר לאחת המקבילות המזרחיות לרשת 'בית-יעקב'. בהקמת 'אור החיים' היה מעורב משהפרדו, סוחר טקסטיל מבוסם, שהיה מהתורמים הבולטים לישיבת 'פורת יוסף'. יוזם הקמת הסמינר היה הרב אליעזר בן דוד, תלמיד ממוצא פרסי בישיבת 'נווה שלום' שבה למד הרב חפוטא. בהגיוגרפיה החרדית נעוצה הסיבה להקמת הסמינר בהוראתו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ, החזון אי"ש (1953-1878), מנהיג הזרם הליטאי בישראל באותה עת, להקים מוסד שיחנך נערות ממוצא מזרחי בחינוך חרדי, 'כדי שתלמידי הישיבות הקדושות דוגמת הרב בן דוד וחבריו יבנו בתים נאמנים לה' ולתורתו וישיבו עטרה ליושנה'. לא ברור אם אכן זו הייתה הסיבה המקורית, אולם היא מלמדת על שני דברים: ראשית, על הרצון לבסס משפחות האמונות על סגנון חיים חרדי, מה שהפך לאחד המנגנונים החברתיים שתרמו להרחבתן ולהתגבשותן של קהילות ליטאיות של בני תורה ממוצא מזרחי סביב עולם של מוסדות, היוצר רשת רחבה של משפחות 'ראויות לחיתון' מבחינה אידאולוגית. דבר נוסף שמלמדת ההוראה הוא, שתלמידי ישיבות ליטאיות ממוצא מזרחי אינם מצופים להתחתן עם בנות המשפחות החרדיות-אשכנזיות ולכן יש צורך להקים מוסד שיספק חינוך חרדי לנערות ממוצא דומה.
    לטענת יעקב לופו, לעולם הישיבות הליטאי האשכנזי היה אינטרס ברור בגיוס נוער מארצות האסלאם. בדומה לתנועה הציונית גם חוגי הישיבות החרדיות מצאו עצמם תוהים לאחר שואת יהודי אירופה מהיכן יגייסו הון אנושי חדש לשיקומם ולהמשכיותם. יוצאי ארצות האסלאם נתפסו – בעיני התנועה הציונית וכן בעיני העולם החרדי האשכנזי – כמאגר יהודי נתון היכול לשמש כוח חיזוק ושיקום לאחר השואה. הדימוי המסורתי של המזרחים שימש מקור חשוב בהפיכתם ליעד לגיוס. שליחי התנועה הציונית ראו בגוון המסורתי של יהודי ארצות האסלאם מעין לאומיות יהודית טבעית' היכולה להתחבר, באמצעות חינוך והכשרה מתאימים, לאידאולוגיה הציונית. החברה החרדית, בדמות שליחי הישיבות הליטאיות וחסידי חב"ד, ביקשה לראות בגוון המסורתי מקור לאמונה טבעית ואדוקה היכולה להתחבר, באמצעות חינוך והכשרה מתאימים,לאידאולוגיה החרדית. בשני המקרים הוצדקה הגברת המעורבות בקהילות יהודי ארצות האסלאם לאחר השואה, במושגים של סולידריות יהודית ו'הצלה'; מעשה הצלה רוחני של יהודי המזרח לנוכח מצוקותיהם הכלכליות, החברתיות והפוליטיות שאליהן נקלעו לאורך שנות הארבעים.

    שליטת הליטאים על התנועת התשובה הספרדי
    לחוגי החרדים הליטאים היה גם מקום חשוב ומוביל בכינונה של תנועת התשובה החרדית ובפיתוח האידאולוגי שלה בשליש האחרון של המאה העשרים. בתחילת דרכה פעלה תנועת התשובה החרדית בקרב חוגי האליטה הישראלית, אך לאורך שנות השבעים, השמונים והתשעים העמיקה חדור אל ציבור המזרחים בישראל ובפזורות היהודיות מחוצה לה. דרשני תשובה נמרצים ממוצא מזרחי, כדוגמת הרב ראובן אלבז והאחים הרבנים יוסי ונסים יגן, פעלו בצד דרשנים ליטאיים נמרצים לא פחות ממוצא אשכנזי, כדוגמת הרב יהודה יוספי והרב מרדכי נויגרשיל. כל זאת בהשראתה ופיקוחה של מנהיגות רבנית ליטאית אשכנזית שעודדה את תנועת התשובה וראתה בה מגמה חשובה. בין המעודדים בלטו רבנים ליטאים בולטים כדוגמת הרב שלמה וולבה(2005-1914) והרב יהודה שפירא (2009-1924). האידאולוגיה החרדית-ליטאית, וכפי שהיא מכונה בלשון החוגים הליטאיים – 'ההשקפה' – תפסה מקום מרכזי במטרים של ארגוני חזרה בתשובה בולטים כדוגמת 'ערכים' ו'שופר'. יתרה מזאת: קיים דמיון רב בין תיאור התנהלות טקטי התשובה וההתחזקות של דרשני מוסר מהזרם הליטאי במזרח אירופה לבין התנהלות טקטי התשובה וההתחזקות של דרשנים כריזמטיים בתנועת התשובה החרדית בישראל שפעלו בקרב הציבור המזרחי לאורך שנות השמונים והתשעים. מעל לכול עמד היעד: שילוב המזרחים החוזרים בתשובה בעולם הישיבות, הכוללים והמסגרות התורניות.

    שליטת הליטאים על תנועת ש"ס
    אחד משיאיו של הקשר הליטאי-מזרחי שהוכר כנקודת התייחסות משמעותית, התגלה בדרך הקמתה של מפלגת ש"ס ב-1984. אמנם הייתה זו מפלגה חרדית-מזרחית המבטאת מהלך היסטורי של היפרדות מהחוגים האשכנזיים; אולם במשך תקופה ארוכה היא שימשה הזרוע הארוכה של ההנהגה הליטאית האשכנזית. מי שנתן את הלגיטימציה להקמתה של ש"ס כמפלגה המתבססת על ציבור בני תורה ופועלת בשמו, היה לא אחר מאשר מנהיג הזרם הליטאי משנות השבעים, הרב אליעזר מנחם מן שך (2001-1898). הוא גם היה זה שדאג כי ש"ס תוכל לעבור את מחסום אחוז החסימה בבחירות הראשונות שבהן התמודדה, ובכך להתגבר על משוכה שהקשתה לרוב על מפלגות אתניות שקדמו לה לפרוץ אל המערכת הפוליטית בישראל. ערב הבחירות הורה הרב שך לחוגים הליטאיים לנטוש את המפלגה החרדית-אשכנזית הוותיקה 'אגודת ישראל' ולבחור בש"ס הספרדית והחדשה. התוצאה הייתה שש"ס זכתה בארבעה נציגים, הפתעה של ממש מנקודת מבס ישראלית דאז. הרב שך היה גם מעורב בתקופת ההתבססות של ש"ס (1992-1984) באיוש הנציגים הפוליטיים של המפלגה ובקביעת הרכב 'מועצת החכמים' – המנהיגות הרוחנית שעמדה בראשה בתקופת התבססותה. ש"ס הייתה אפוא, בתחילת דרכה לפחות, ביטוי פוליטי ברור לדפוס השותפות האדנותית שניהל הפלג הליטאי האשכנזי עם ציבור בני התורה המזרחים. שותפות זו סייעה בתחילת הדרך לשיקום עולם הישיבות הליטאיות, ובסוף שנות השמונים סייעה לשמש תעודת ביטוח להישגים הפוליטיים של החרדים. יכולתה של ש"ס לגייס ציבור מצביעים מזרחי שאינו חרדי, ולהישאר בו בזמן נאמנה לאידאולוגיה של חברת הלומדים החרדית הרואה בלימוד התורה אתוס יסודי בארגון החיים הקהילתיים – הפכה אותה לגורם אטרקטיבי וחיוני בפוליטיקה החרדית.

  • ו. סיכום: 'שתיקת המזרחים': בין מסגור למיסוד
    על אף תרומתם של המזרחים לשיקום עולם הישיבות הליטאי, ובימי ש"ס אף תרומתם לשמירת הישגיה הפוליטיים של אידאולוגיית חברת הלומדים; למרות בחירתם של מזרחים רבים לקשור את גורלם באורח החיים שעיצבה האידאולוגיה הליטאית האשכנזית; ולמרות העובדה כי רבים בחברה הליטאית האשכנזית עצמם מתקשים להצביע על שורשיהם 'הליטאיים' (בדומה אגב ליוצאי צפון אפריקה) – למרות כל זאת עדיין רווח בציבור הליטאי-האשכנזי בישראל התיוג של בני תורה מזרחים שסיימו את חוק לימודיהם בישיבה או בסמינר ברוח ליטאי-אשכנזי, כלא אותנטיים, בתלושים וכחקיינים, והם נתפסים כבעלי אופי ומזג שאינם ראויים להתחנך עמם לכתחילה ובטח שלא להתחתן אתם. 'הם לא חרדים', ציין לפניי אברך אשכנזי ליטאי, 'הם ספרדים. הם לא חרדים'. 'הספרדים' טען בפניי מנהל מוסד חינוך אשכנזי, 'לא הביאו אתם כלום לעולם הישיבות. אנחנו לימדנו אותם הכול'.
    אם בעבר הרחוק עודדה מנהיגות החברה החרדית האשכנזית הליטאית בישראל שילוב של 'ספרדים' במוסדותיה, הרי שבעשורים האחרונים היא מקפידה להורות על קביעת מכסות לשילוב זה. בסמינרים לבנות המנוהלים בידי החוגים האשכנזיים המכסה למזרחיות מגיעה לרוב עד 30 אחוז ממספר התלמידות; בישיבות לבנים המכסה נמוכה יותר, ויכולה להגיע עד 20 אחוז מכלל התלמידים ולא יותר.
    מגמת ההדרה של מזרחים ממוסדות חרדיים אשכנזיים הובילה במשך השנים לטענה קבועה וצודקת של אפלייתם, ולחשיפתה ולטיפול בה על ידי המדינה שפעלה למיגורה במוסדות המתוקצבים על ידה. ואולם, העובדה כי במהלך השנים לא הוגשו עשרות בג"צים כנגד מדיניות האפליה אינה נובעת רק מהסתייגות חרדית מעירוב המוסדות הממלכתיים בסדרי החינוך ובמוסדותיה; והיא גם אינה נובעת בהכרח מאימת תגובתם של החרדים האשכנזים. היא נעוצה בין השאר גם בהצדקות מופנמות לאפליה זו שהביאו להתפתחות של שני מרחבים חרדיינדמזרחיים – אם כריאקציה אתנית תוססת ועצמאית, ואם כהתאמה תוססת לא פחות לדרכה של האידאולגיה החרדית הליטאית, תוך הכרה במרחק האתני שנוצר בין הקבוצות.
    משהו מזה בצבץ לרגע בפרשת בית הספר לבנות בעמנואל. דרך מקרה עמנואל התברר עד כמה משמשת החלוקה האתנית בחברה החרדית ככלי לעיצוב יחסי' כוח אתנו-מעמדיים הייחודיים לה. נוטף על כך, בלט הטון הנמוך והמינימליסטי שבו דיברה לרוב המנהיגות הרבנית החרדית-מזרחית המרכזית בסוגיה – מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס, ראשי הישיבות הספרדיות המרכזיות, דרשני תנועת התשובה הבולטים, ראשי החוגים החסידיים הנאו-ברסלבים, וכדומה. למעשה, לנוכח עוצמת האירועים אפשר לדבר על שתיקת האליטה הרבנית המזרחית, שמכונה בלשון החברה החרדית 'דעת תורה'.
    בשוך הסערה, ראוי לשאול מהו מקור השתיקה? מדוע האפליה אינה מעוררת סולידריות חרדית-מזרחית ומבקיעה בין החוגים האשכנזיים למזרחיים בחברה החרדית?
    ממאבק פנים-חברתי, הפכה סוגיית עמנואל למאבק מול המדינה על מידת האוטונומיה של מערכת החינוך החרדית. אף שמקרה זה חשף במלוא עוצמתו את המתח העדתי בחברה החרדית, תיעל אותו הממסד החרדי אל תוך תבנית היחסים הלעומתית שבין החרדים לבית המשפט העליון בישראל. סדר העדיפויות של עולם הישיבות הליטאית קבע התעלמות מלב הבעיה – טענה בדבר אפליה אתנית בוטה. 'ההשקפה', כלומר האידאולוגיה, קדמה לדעת ההנהגה הרבנית לפוליטיקה של השונות. שתיקת האליטה המזרחית הבכירה הייתה אות וסימן להפנמה עמוקה של עיקרון זה, והיא חצתה את גבולות החלוקה שהצעתי כאן. מבחינה זו מקרה עמנואל הוא אירוע חריג ואכן חתרני, שצעקתו רק הבליטה את 'שתיקת המזרחים' בחברה החרדית, אל נוכח האפליה המתמשכת בה.
    האפליה המגובה במערכת הצדקות תאולוגיות, חברתיות, תרבותיות וחינוכיות, הלכה והתמסדה ופיצלה את החברה החרדית בין שלוש אסכולות ('עדות') במובן הרחב של מונח זה – הספרדית, המזרחית והאשכנזית.

    ז. חזון לעתיד לאור תובנות הסוציולוגיה
    אף כי לעת עתה האסכולה האשכנזית מובילה, אני מרשה לעצמי להתנבא כי הדבר זמני. ניסיון המחקר ההיסטורי בתופעות של המרת דת וקולוניאליזם מלמדות כי לאורך זמן, כוחות הפריפריה לשעבר הופכים בשלב כלשהו למגן האמונה ולמרכז הפוליטי והאידאולוגי החדש.

  • המעלה הגדולה של הספרדים עומדת להם בעוכריהם !!
    חסר להם גאווה !!

    גם כשהקימו מוסדות אמרו לתלמידים שזה ברוח אשכנזית במקום להיות גאים בספרדיות
    במשך שנים רבות התביישו ברב עובדיה – האשכנזים צחקו על הרב עם השמלה שמדבר כמו ערבי והספרדים הורידו את הראש ושמו בבית תמונה של הרב שך …
    לא שזה מצדיק את האפליה והגזענות אבל זה בהחלט הדרך היחידה לפתרון – האשכנזים לעולם לא יוותרו על השליטה! הדרך היחידה זה פשוט להסתדר בלעדיהם

  • גני ילדים זה עסק כלכלי הרשת הראשונה שפותחת תקבל תקצוב מהעירייה

    אז אצלנו ברחוב עץ הדעת פתחו ואין לי שום בעיה עם זה שאשכנזי מצא מקור פרנסה כל זמן שהגננות טובות
    אני לא חושב שיש צורך לבוא ולפתוח גן ספרדי כי זה ממש לא משנה מי מנהל של המכולת וגם העיריה לא תתקצב אם אין מספיק ילדים

    אבל וכאן מגיע האבל הגדול – זה שכל הגננות הן אשכנזיות זה לא בסדר כי בניגוד למכולת הוא מקבל תקציב ממשלתי וצריך וזה לא עסק כלכלי אבל לא על זה תלונתי
    מדוע בגן שרוב הילדות ספרדיות לא מלמדים חלילה שיש כאלו שאוכלים כרפס – סלרי בליל הסדר?? מדוע ילדה בת 3 יושבת ומחכה לת"א ?? מה תסביר לה? היא חושבת שאבא שלה לא עושה נכון !!! למה אין גזר בראש השנה??

    זה מה שהכי מפריע לספרדים !!! אתם פשוט לא סופרים אותנו !!! אלפי מורות וגננות מתפרנסות בזכות הספרדים אבל ללמד הלכה פשוטה הן לא מסוגלות !!!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל