צריך עיון > מראי מקום > שוק חופשי בלימוד התורה

שוק חופשי בלימוד התורה

יצחק ברוך
יצחק ברוך

האם מותר לפתוח ישיבה חדשה שתתחרה בישיבה וותיקה באיזור? ליום פטירתו של רבי צבי הירש רבינוביץ זצ"ל, רבה של קובנה שבליטא, מן העומדים מאחורי פיצולה של ישיבת סלבודקה בסוף המאה ה-19

ב' בשבט תשע"ט
 

היום, ב' בשבט, לפני מאה ושלוש עשרה שנה, פרצו פורעים אַנַרְכִיסְטִים אל ביתו של רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל, מנכבדי קהילת קוֹבְנָה שבליטא ובנו של רבי יצחק אלחנן סְפֶּקְטוֹר זצ"ל, ותבעו ממנו באיומי אקדח להעמיד בפניהם סך 700 רובלי כסף (בשנת תרס"ו, 1906). אף שהיה ר' בנימין מעשירי הקהילה, ובדיוק בשל כך באו הפורעים אל ביתו, באותה שעה היו ברשותו מטבעות בודדים. הוא חילה את פניהם שימתינו לו ליום המחר וישיג להם את כל הסכום הדרוש.

עוד טרם הספיקו להשיב לבקשתו, קול המולה נשמע מחוץ לבית והפורעים חששו שאנשי המשטרה מכַתְּרִים את הבית. הם החלו להתרוצץ אנה ואנה, מחפשים דרכי מילוט או עמדות הגנה, תוך כדי שהם יורים באקדחיהם. ירייה בודדת פילחה את לבו של רבי בנימין הי"ד, והוא מת במקום.

הרצח זיעזע את הקהילה היהודית בקובנה. רבי בנימין היה מדמויות ההוד של הקהילה, תלמיד חכם ואיש צדקה וחסד, ורבים ממפעלי הצדקה בעיר נהנו מתמיכתו וסיועו המתמיד. אחיו של רבי בנימין, רבי צבי הירש רבינוביץ זצ"ל, היה רב העיר ומותו הפתאומי של אחיו היחיד שבר את רוחו. מיום הירצח האח האהוב, הרב הסתגר בביתו, הפסיק בהדרגה את מעורבותו בפעילות הציבורית הענפה שירש מאביו והלך ונחלש.

נסיון השוד שקיפח את חייו של רבי בנימין זצ"ל משקף את חיי היהודים ברוסיה בשנים הראשונות של המאה ה-20. המאבקים התכופים בין שלטון הצַאר למהפכנים, העמידו את היהודים בתווך. הרִיאַקְצְיוֹנֶרִים המזוהים עם שלטון הצאר האשימו את היהודים בתמיכה במהפכנים, בעוד המהפכנים שדדו בכל עת אנשי עסקים ועשירים יהודים, כדי לממן את הוצאות המהפכה. מזה ומזה, פרעות ביהודים היו אז מעשים שבכל יום.

ארבע שנים בדיוק לאחר הירצחו של רבי בנימין זצ"ל, ביום ב' בשבט תר"ע (12 בינואר 1910) הסתלק אחיו רבי צבי הירש זצ"ל לבית עולמו, וחתם את תקופת פעילותה הזוהרת של המשפחה בקהילת קובנה וביהדות רוסיה כולה.

לזכרם של שני האחים הדגולים, נעסוק בהלכה אחת הכרוכה בתולדות חייו של רבי צבי הירש זצ"ל. בשני העשורים האחרונים לחייו של רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, התקיימה בסְלַבּוֹדְקָה (פרבר של העיר קוֹבְנָה) ישיבה בראשותו של רבי נתן צבי פִינְקֶל זצ"ל, לימים "הסבא מסלבודקה". כתלמיד תלמידו של רבי ישראל סַלַנְטֶר זצ"ל, מחולל תנועת המוסר הליטאית, הנהיג הרב פינקל את הישיבה ברוח תנועת המוסר. רבי צבי הירש זצ"ל, בנו של רבי יצחק אלחנן, התנגד לתנועת המוסר וביקר את העדיפות הניתנת בה, לטעמו, לעבודה המוסרית על פני ההשתלמות בידיעת התורה.

כשנה לאחר שהתמנה לרב העיר בעקבות פטירת אביו, יצא רבי צבי הירש בהתנגדות גלויה לישיבת הרב פינקל. יחד עם רבי משה דַנִישֶׁבְסְקִי זצ"ל, רבה של סלבודקה, הוא פירסם מכתב התנגדות פומבי, המפרט באריכות את ביקורתם על הישיבה. על המכתב חתמו רבנים נוספים, ביניהם כאלו ששימשו בעבר כמלמדים בישיבתו של הרב פינקל.

במקביל לביקורת הרבנים התחולל מרד בין כותלי הישיבה, על ידי רבים מן התלמידים שהתקשו לקבל את דרכו החינוכית של הרב פינקל. באותם ימים למדו בישיבה כ-300 מאות תלמידים. הרב פינקל הגיע למסקנה שלא יוכל להמשיך להנהיג את הישיבה בהתאם לדרכו החינוכית, ובחודש אדר א' תרנ"ז (1897) פרש מהנהגת הישיבה והקים ישיבה לעצמו.

ישיבתו החדשה של הרב פינקל נקראה "כנסת ישראל", על שם רב רבו, רבי ישראל סלנטר זצ"ל. הישיבה הוותיקה, שהפכה נתונה להנהגתו של רבי צבי הירש רב העיר, נקראה מעתה "כנסת בית יצחק" על שם רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל. זמן קצר מאוד נשמר המתח בין הישיבות, אך עד מהרה אהבתם המשותפת לתורה של כל הרבנים המעורבים במחלוקת גברה על היריבות, והישיבות התקיימו זמן רב זו לצד זו בשיתוף פעולה פורה.

שנים ספורות לאחר הפיצול הוזמן רבי ברוך דוב ליבוביץ זצ"ל, מתלמידיו המובהקים של רבי חיים הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, לעמוד בראשות ישיבת "כנסת בית יצחק". תלמידי ישיבת "כנסת ישראל" היו באים לשמוע את שיעוריו בישיבה הסמוכה, בעוד תלמידיו שלו היו הולכים אל ישיבת "כנסת ישראל" לשמוע את שיחותיו המוסריות של הרב פינקל.

 

מורים בשוק הפתוח

האם רשאי היה הרב פינקל לפתוח ישיבה מתחרה בגבולות סלבודקה? זוהי שאלה שניתן לבחון משתי זוויות שונות: מן הזווית של שררת רב המקום וסמכותו, ומן הזווית של דיני "השגת גבול" הנוגעים לכל פתיחת עסק מתחרה.

נראה שאין לנו עניין לעסוק כעת בזווית הראשונה, הנוגעת לסמכות הרב המקומי. התנגדותו של רבי צבי הירש לדרכו החינוכית של הרב פינקל, נבעה מן האחריות שחש כלפי הישיבה הוותיקה שהוחזקה על ידי תושבי העיר. משפרש הרב פינקל מהנהגת הישיבה הוותיקה, לא ידועה לנו כל התנגדות של ר' צבי הירש לישיבה החדשה שהקים, וכנראה שאכן לא הייתה כזו.

עניין לנו אפוא רק בשאלת השגת הגבול. אמנם ישיבה, בפרט בימים ההם, אינה 'עסק' מסחרי של ממש, אך מכל מקום יש בה היבטים כלכליים. הרבנים המלמדים בישיבה נתמכים על ידה, תרומות ניתנות דרך קבע לישיבה ולעתים גם שכר לימוד המשולם על ידי התלמידים. כל אלו הופכים את הדיון על פתיחת ישיבה מתחרה לשאלה הנוגעת גם לדיני חושן משפט, להלכות שכנים.

הדיון על "השגת גבול" משתלשל ביסודו ממחלוקת אמוראים במסכת בבא בתרא. שם נחלקו האמורא רב הוּנָא והאמורא רב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב [=בנו של רב] יהושע בשאלה אם יכול אדם לפתוח עסק חדש במקום שיתחרה בעסק וָתִיק. לדעת רב הונא, אדם המחזיק עסק בשכונה מסוימת, יכול למנוע בעד חבירו לפתוח עסק מתחרה, גם אם חבירו הוא מבני השכונה. משעה שנפתח העסק הראשון, קנה בעליו את זכות הבלעדיות במקום.

רב הונא בריה דרב יהושע חולק על כך. לדעתו, רק אם מדובר במתחרה המגיע ממקום אחר, מעיר אחרת ואולי גם משכונה אחרת, יכול בעל העסק הוותיק לעכב בעדו. אבל אם מדובר בבן המקום, לא יכול הראשון לעכב בעדו והוא רשאי לפתוח עסק מתחרה.

ההלכה נפסקה כדעת רב הונא בריה דרב יהושע, מה שמאפשר תחרות חופשית בין מקומיים. אולם ראוי לציין שהפוסקים דנו בסייגים שונים, שעיקרם בהבחנה בין עסק חדש המצמצם את רווחיו של הראשון, לבין עסק חדש המשתלט לגמרי על השוק וגורם להתמוטטות העסק הראשון. מכל מקום, ככל שמדובר בתחרות המאַתגֶרֶת את העסק הראשון אך אינה ממוטטת אותו – הלכה פסוקה שרשאי כל אדם מקומי לפתוח עסק מתחרה.

בצמוד למחלוקת האמוראים, הובאה בגמרא ההלכה הבאה:

אמר רב יוסף: וּמוֹדֵי רַב הוּנָא בְּמַקְרֵי דַּרְדְּקֵי דְּלָא מָצֵי מְעַכֵּב [=ומודה רב הונא במלמד תינוקות, שאינו יכול לעכב], דאמר מר: קנאת סופרים תרבה חכמה.

כלומר, אמנם לדעת רב הונא בדרך כלל בעל העסק הוותיק מקבל בלעדיות במקומו, ויכול לעכב בעד חבירו מלפתוח עסק מתחרה, אולם ככל הנוגע ל'עסק' של הוראת תורה לתינוקות – מודה רב הונא שהתחרות מותרת כיון שהיא רצויה. לכן, יכול אדם להציע את עצמו כמלמד תינוקות במקומו, גם אם כבר יש שם אדם העוסק בכך.

כאמור, ההלכה נפסקה שלא כדעת רב הונא, ובכל תחום יכול אדם מקומי לפתוח עסק מתחרה. האם זה אומר שההלכה של מלמדי תינוקות אינה נוגעת לנו למעשה? באנו למחלוקת הפוסקים.

לדעת ה"בית יוסף", את הוראתו של רב יוסף המחריג מלמד תינוקות משאר עסקים יש להעתיק מדעת רב הונא אל דעת רב הונא בריה דרב יהושע. כפי שלדעת רב הונא, דין "השגת גבול" אינו נוהג במלמד תינוקות ולכן יכול אדם מקומי להתחרות במלמד ותיק, שלא כבשאר תחומים, כך גם לדעת רב הונא בריה דרב יהושע, בנוגע לאדם הבא ממקום אחר: אמנם בכל העסקים האחרים, לא יכול אדם הבא ממקום אחר להתחרות בעסק המקומי, מכל מקום בהוראה לתינוקות הוא רשאי.

אחרים, וביניהם הגאון מווילנה (הגר"א), סוברים שדברי רב יוסף נאמרו רק ביחס לדעת רב הונא, וממילא אין בהם היתר אלא בנוגע לאדם מקומי. לפי זה, לדעת רב הונא בריה דרב יהושע שהלכה כמותו, אין שום משמעות להוראת רב יוסף, שכן ההיתר לאדם מקומי לפתוח עסק מתחרה נוהג בכל המקצועות, ולא רק בהוראה לתינוקות. לאדם הבא ממקום אחר, לעומת זאת, אסור להתחרות בעסק מקומי, בין בשאר תחומים ובין בהוראה.

אפשר לומר בפשטות שפוסקי הדורות האחרונים קיבלו להלכה את דעת בעל "בית יוסף", לפיה גם אדם הבא ממקום אחר רשאי ללמד תורה לתינוקות, תוך שהוא מתחרה עם מלמדים מקומיים.

 

"קנאת סופרים תרבה חכמה"

בין אם נתפוס את הלכת "מלמדי תינוקות" כנוגעת רק לדעת רב הונא, ובין אם נראה בה הלכה למעשה, ראוי להתבונן בה: מדוע באמת מותר למלמדי תינוקות להשיג את גבולם של אחרים, בשונה משאר תחומים?

הגמרא מטעימה זאת באימרה: "קנאת סופרים – תרבה חכמה". כלומר, תחרות אינטלקטואלית היא תמיד מבורכת. ועדיין, מדוע התועלת הכללית בהגברת התחרות באה על חשבון זכויותיו של הפרט? סביר להניח שגם בתחומים אחרים התחרות היא מבורכת לכלל, ואף על פי כן ההלכה מגבילה אותה במידה מסוימת, כדי לשמור על זכויותיו של הפרט. במה שונה אפוא התחום התורני?

בין הפוסקים מצאנו שתי דרכים להסביר זאת. האחת, על פי העיקרון שהוראת תורה צריכה להתבצע בחינם ואסור לקבל עליה שכר. בפועל, כידוע, איננו מקפידים על כך לגמרי ומלמדי תורה מקבלים שכר, אך מבחינה הלכתית ההסדר הזה דורש הגדרות עוקפות. כך, למשל, נתפס השכר הניתן למלמד תורה כ"שכר בטלה", כלומר, לא תשלום על עבודה אלא פיצוי או שיפוי על זמן שנלקח ממנו.

עד כמה שהשכר הניתן למלמד אינו תשלום של ממש, אי אפשר לראות את מקצועו כ"עסק". ממילא, לא חלים עליו דיני השגת גבול. המלמד הותיק אינו יכול להתלונן על הפרנסה הנלקחת ממנו, שכן זו אינה פרנסה אלא התנדבות, גם אם הוא מפוצה עליה.

הדרך האחרת גורסת שהערך המוסף בהגברת התחרות בין המלמדים, אכן גובר על זכויות הפרט. הצורך בפתיחה מוחלטת של היכלי החכמה בפני העם, מחייב פגיעה מסוימת בזכויות הפרט, כזו שאנו נמנעים ממנה בתחומים אחרים.

בין שתי הגישות יש השלכה מעשית חשובה: מה היחס הניתן לתלמיד חכם בדין, ולא כ"שכר בטלה"? בשכר כזה שאפשר לראות אותו כעבודה של ממש, האם יחול עדיין עקרון "קנאת סופרים תרבה חכמה" ומותר יהיה להתחרות בו, או שמא כיון שזו פרנסה לכל דבר יש להשוותה לשאר עסקים שהתחרות בהם מוגבלת?

למשל, רב מקומי הגובה עמלה על שירותי דת שהוא מסַפֵּק לציבור (עריכת גיטין, וכדומה). האם יכול חכם אחר לסַפֵּק שירותים כאלו ולגבות לעצמו את העמלה? יש מן הפוסקים הראשונים שסברו שאפילו בעבודות אחרות, כאלו שאינן קשורות כלל להשכלה תורנית, רשאי תלמיד חכם להתחרות בעסקים ותיקים! זאת מפני שהם תפסו את עקרון "קנאת סופרים תרבה חכמה" כמעודד כל השתקעות של חכם בעיר, וממילא מאפשר לו גם להתחרות עם עסקים מקומיים.

פוסקים מאוחרים, לעומת זאת, קבעו, וניתן לומר שכך גם נפסק להלכה, שכל שכר הניתן בדין, על שירותי דת וכל שכן על עבודות אחרות, הרי הוא כשאר תחומים ואין לחכם עדיפות לגביו על פני אחרים. גם הוא לא רשאי להשיג את גבולם של הקודמים.

אם נצרף זאת לאמירתנו מעלה, שכאשר מדובר בהשגת גבול הממוטטת את העסק הוותיק, הרי שגם לדעת רב הונא בריה דרב יהושע שהלכה כמותו אסור להשיג את גבולו, גם לא על ידי אדם מקומי, עלתה בידינו הלכה חשובה: מי שפרנסתו תלויה בהחזקת ישיבה לתלמידים, כיון שהשכר הניתן לו כולל גם היבטים שמותר לו בדין ליטול עליהם שכר, הרי שאסור לאדם אחר לפתוח ישיבה מתחרה, גם אם הוא מקומי, אם על ידי פתיחת הישיבה המתחרה תתמוטט הישיבה הוותיקה.

ישיבתו של הרב פינקל אמנם הצליחה מעל ומעבר, והפכה נושאת הדגל של עולם הישיבות בדורות שלאחר מכן, אולם היא לא מוטטה את הישיבה הוותיקה. אדרבה, זו המשיכה לפעול שנים רבות לאחר מכן, עד פרוץ מלחמת העולם השניה ופטירתו של ראש הישיבה, רבי ברוך דוב ליבוביץ זצ"ל. משכך, פתיחת הישיבה השניה לא הייתה בכלל השגת גבול.

נסכם את הדברים בפשטות:

  1. מותר לאדם מקומי לפתוח עסק מתחרה, אף אם יגרום לצמצום רווחיו של העסק הוותיק, כל עוד לא ימוטט אותו לגמרי.
  2. מותר לאדם לבוא ללמד תורה במקום אחר, גם אם כל התלמידים יעברו אליו מן המורים הוותיקים, כל עוד אינו מתפרנס מכך, מעבר ל"שכר בטלה".
  3. עבודות תורניות שמותר לקחת עליהם שכר, אסור לאדם הבא מבחוץ להתחרות בהם וכן אסור לאדם מקומי להתחרות בהם במידה שתביא למיטוטם.
  4. גם בזמן שדיני "השגת גבול" מאפשרים להתחרות בחכם מקומי, יש לבחון את הדבר גם מן הזווית של סמכות החכם המקומי והשמירה על כבודו. הזווית הזו לא נבחנה בדברינו כאן.

יום נעים ופורה !

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל