פרשת הקללות של בחוקותי מסתיימת במילים: "אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה"
מבחינה מסוימת, פסוק זה מסכם את ספר ויקרא. "החוקים והמשפטים" הן ההלכות בפרשיות אחרי מות עד בחוקותי, שהמילים "ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם" חוזרות בהן כמה פעמים. ואילו "התורות" הן ההלכות מפרשת צו עד פרשת אחרי מות, שבהן מופיעות תורת הקרבנות והטומאות, תורת החטאת, תורת העולה, תורת היולדת, תורת הצרעת וכו'. אולם, יש לתת את הדעת מדוע פסוק זה נאמר לאחר פרשת הקללות ולא לפניהם. מתוך שהוא נאמר אחרי הקללות, משמע לכאורה שגם הקללות הם בכלל החוקים, המשפטים והתורות שנתנו מסיני.
היה מקום לומר שהקללות הן בבחינת "חוקים" כמו חוקי הטבע. כמו שחוק הוא בטבע שהאש מכלה את הבשר, כך חוק הוא שהחטאים מכלים את העם. אולם, המילים "אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל" אינן סובלות פירוש זה. מתוכן משמע שהחוקים שעליהם מדבר הכתוב הם צו מיוחד שניתן לישראל ולא חוק טבע אוניברסלי. כיוצא בו, גם מלשון הברכות נשמע שמדובר בהשגחה מיוחדת על ישראל. מדוע השגחה זו – הקללות והברכות – נכללת אפוא בכלל החוקים שניתנו לישראל?
נראה לומר, שהברכות והקללות הם חלק מתנאי הברית שנכרתו בין ישראל לקב"ה. התנאים שמציב הקב"ה לישראל הוא שאם ישמרו את הברית הוא ייטיב עמם ואם חלילה יפרו את הברית הוא יפרע מהם. הברכות והקללות הם אפוא חלק מחוזה הברית כשם שהקנסות והרווחים העתידיים הם חלק מחוזה עסקי. היחס בין ישראל לה' נחקק כחוזה חוקי, שהברכות והקללות משמשות בו כהסדרי רווח, מצד אחד, וקנסות על הפרת החוזה, מצד שני.
Photo by Arisa Chattasa on Unsplash
