"וידבר העם בא' ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל. וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל"
לכאורה תלונת בני ישראל מורה על גישה חיובית, המתקנת את קלקול דור המרגלים. היא מעידה על דור חדש שקצה נפשו בחיי המדבר, למרות שלא חסר להם בו דבר. מדוע אפוא הם נענשים בנשיכת נחש?
נראה שהתורה מלמדת אותנו כאן שיעור חשוב על הכרת הטוב. דרכו של אדם לקחת את המצב שלתוכו נולד כמובן מאליו. הבה נחשוב על כך: דור שלם, מאות אלפים, נולד וגדל במדבר, מקום שאינו ראוי למגורי אדם, ולא חסר לו דבר. יש לו אוכל ומים ובטחון. לא זו בלבד שהוא מוגן מסכנות המדבר, נחשים, שרפים ועקרבים, אלא שכל צרכיו הכלכליים מסופקים לו באורח פלא.
אך אותם אלו שנולדו לתוך זה, לקחו זאת כמובן מאליו. הדור שנולד לתוך המצב המופלא של המדבר, חשב שכך היא הצורה שבה דברים אמורים לעבוד. היו להם לפיכך תלונות על ה"לחם הקלקל". הפגם בתלונות שלהם לא היה השאיפה שלהם להגיע אל ארץ נושבת – שאיפה נכונה וטובה מצד עצמה – אלא הזלזול המופגן שלהם בטובה של מצבם הנוכחי, כביכול מדובר בדבר מובן מאליו.
כדי להזכיר להם שהמצב שבו הם נמצאים אינו מובן מאליו, הסיר הקב"ה את ההגנה מפני הנחשים והשרפים המצויים במדבר, והללו החלו להרוג בהם. לא היה זה עונש אקטיבי, כמו תזכורת לכך שיש דברים יותר גרועים במדבר מ"הלחם הקולקל", והעובדה שהם מוגנים מפניהם אינה מובנית מאליה.
ואכן, ישראל למדו את הלקח. אולם, כדי שלקח זה יטמע עשה משה נחש נחושת, להזכיר להם את המצב שבו הם נמצאים, ורק כאשר "מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים". רק כאשר נזכרו שהגנה שלהם במדבר אינה מצב טבעי ורגיל, והכירו בכך שהוא מצב שהשפיע "אביהם שבשמים", אז היו מתרפאים.
נחש הנחושת מזכיר לנו שעל אף שראוי לשאוף לשיפור המצב הקיים, צריך לזכור שגם המצב שבו אנו נמצאים אינו "מובן מאליו". צריך לדעת "להודות על העבר ולבקש על העתיד".
"השמר לך פן־תשכח את ה' א' לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום פן־תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה־לך וכל אשר־לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ה' א' המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין־מים המוציא לך מים מצור החלמיש המאכלך מן במדבר אשר לא־ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את־החיל הזה וזכרת את ה' א' כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את־בריתו אשר־נשבע לאבתיך כיום הזה"
Photo by Joseph Greve on Unsplash
יואיל הרב להסביר איך "נחש הנחושת" מתיישב עם "לא תעשה לך פסל" ?