העיוות הרצחני של רעיון בחירת ישראל

"את ה’ האמרת היום להיות לך לא’ וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו. וה’ האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש לה’ א' כאשר דבר".

"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' א' לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' א' עליון על כל גויי הארץ".

פסוקים אלו מפרשתנו הם אחד המקורות המרכזיים של רעיון "העם הנבחר" – הייחוד היהודי על פני כל שאר אומה ולשון. רעיון עליונות זה מצא את דרכו אל הדתות שיצאו מתוך היהדות ושולטות היום בעולם, הנצרות והאסלאם, תוך כדי שהן מערערות על בחירת ישראל ההיסטורי. הן טענו להגמוניה בזכות החזקתם בדת של הנבחרים, כשבבת אחת הן גם טוענות, שהנבחרים המקוריים אינם באמת נבחרים. הם ביקשו לקחת את רעיון הנבחרות של ישראל אך להוציא את ישראל עצמם מתוכו. באופן דומה, גם האידיאולוגיות הגדולות של המאה העשרים, נאציזם וקומניזם, ראו בעצמם בני עליון, "נבחרים", ומכוח זה טענו להגמוניה עולמית, תוך כדי שהם מוציאים מרעיון הנבחרות את משמעותו הפרטיקוטלרית. כלומר, אלו שלקחו מישראל את רעיון הנבחרות, ביקשו להופכו באופן פרדוקסלי לרעיון אוניברסלי, ובשם זה טענו להגמוניה עולמית.

מתוך כך, כל התנועות הללו הפכו להיות תנועות ג'יהאד עולמי, שמבקשות לשלוט בעולם כולו. עליונותם הייתה עבורם עילה לנהוג באחרים בעליונות ובהתנשאות, לרמוס עמים ואנשים תחתם משום שאינם שייכים לקליקה של "הנבחרים". הפיכת הנבחרות לתכונה אוניברסלית נתנה להם הצדקה רשמית להפצה אלימה של שלטונם. הם ראו בכך שליחות מסיונרית, להנחיל לאנושות כולה את עליונותם וגדולתם על מנת לקדמה לקראת גאולת עולמים.

ברם, אם קוראים את הפסוקים המובאים למעלה בקפידה, נוכחים כי מצד ישראל, הבחירה אינה נוגעת כלל ליחס בינם לאומות אלא למחויבות שלהם כלפי ה'. מצדנו, המשמעות העיקרית של בחירת ישראל בידי ה' היא התחייבות פנימית עצמית לשמור את מצוותיו: "את ה’ האמרת היום להיות לך לא’ וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו". זוהי התחייבות עצמית המתייחסת רק להנהגה הלאומית הפנימית. האמירה שישראל יהיה "עליון על כל הגוים" אינה אלא התחייבות אלקית, כתמורה לשמירת הברית. הקב"ה מבטיח לישראל שאם הם ישמרו את חוקיו, הוא יגדל וירומם אותם. ישראל עצמם אינם יכולים להסיק מכך דבר על איזו עליונות פנימית שלהם ובוודאי שלא לגזור מכך צעדים כלפי האומות..

התכלית של הבחירה, של הברית, היא שישראל יהיו עם ה'. זאת, ללא קשר ליחס שלהם אל שאר האומות. אולם, התורה מלמדת כי היותם של ישראל עם ה' היא דבר המקנה מעלה ושגשוג: " והיה אם שמוע תשמע בקול ה’ א' לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה’ א’ עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה’ א’. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה…יתן ה’ את איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך…יקימך ה’ לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות ה’ א’ והלכת בדרכיו. וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך".

ישראל אינם נמצאים בתחרות עם האומות. הם נמצאים בקשר עם ה'. העליונות שלהם היא סימן ברכה עבורם המגלה כי הם הולכים בדרך הנכונה. אם הם הולכים בדרך ה' ושומרים את הברית, מובטח להם עליונות ושגשוג, ואם חלילה הם שוכחים את הברית, דווקא שונאיהם של ישראל עלולים להרים ראש.

כללו של דבר, הבחירה של ישראל אינה משפיעה על התנהגותם כלפי האומות אלא על מחויבותם למצוות ה'. מבחינת ישראל, טוב להם שהאומות יעזבו אותם לנפשם לחיות את חייהם, "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב", וודאי שאין להם עניין לשלוט באומות, "לחנך" אותם.

תמונה: אוגוסט מיגט, הטבח ביהודי מץ במסע הצלב הראשון