כל אחת מהאומות שנפרדו מנוח אחר המבול התמקמה על חבל ארץ ובו הכתה שורשים. מאומות אלו, התפצלו במשך הזמן אומות חדשות רבות, מארץ אחת יצא אשור ומארץ אחת יצא יוון. בניגוד אליהם, אברהם נפרד מארצו ומולדתו ומבית אביו על מנת להקים אומה חדשה, אומה שאינה השתלשלות והתפצלות של אומה קיימת אלא חדשה מהיסוד.
היינו חושבים אפוא, שהדבר הראשון שנשמע על אברהם והאומה שהוא רוצה להקים היא החוקה של העם הזה או אולי האמונות שלו, הערכים העקרוניים שבשמם הוא עוזב את ארצו ומולדתו או משהו מעין זה. אולם, בכל פרשת לך לך, החל מכניסתו של אברהם לארץ עד פרשת הברית חוזר הקב"ה ומבטיח לו את הארץ בלבד. אין כמעט אזכור להליכה בדרך ה' ולשמירת בריתו, שזוהי תכלית קיומו של עם ישראל, כפי שאנו יודעים מהמשך התורה.
רק בברית מילה נזכרת ברית עם ה', וגם זאת, במסגרת הבטחת הארץ: "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים". בדומה לכך, הבטחת הארץ ללא כל אזכור לברית עם הקב"ה חוזרת אצל יצחק, אצל יעקב וכן ביציאת מצרים.
התנאי הבסיסי להתפתחותו של עם הוא חבל ארץ משלהם. ארץ אינה רק אמצעי חיצוני לקיום האומה אלא תנאי הכרחי להתהוותה. כשם שאדם בלא בית אינו יכול לפתח ולבטא את מהותו, כך גם אומה בלא ארץ. כדי להתפתחת העם חייב שיהיה לו מקום שבו הוא מכה שורשים.
מסיבה זו, הבטחת הארץ כה יסודית לשליחות של אברהם והיא קודמת אפילו לברית עם הקב"ה. הארץ היא תנאי הכרחי לעצם קיומה של האומה. ללא ארץ, לא תהיה אומה ולא יהיה מי שיכרות ברית עם ה'. רק אחרי שהובטחה הארץ לאבות, היה מקום לדבר על ברית עם ה' של העם העתיד להיווצר באותו חבל ארץ.
Photo by Eddie & Carolina Stigson on Unsplash
