שני פסוקים בפרשתנו מתארים את מינוי יהושע להנהגת העם במקום משה. פסוק אחד אומר: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ", והפסוק השני: "ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ". בפסוק הראשון נאמר "כי אתה תבוא את העם הזה" – ביחד עם העם, ובפסוק השני "כי אתה תביא את בני ישראל" – יהושע המוביל.
הפסוק הראשון נאמר בהקשר של חיזוק העם לכיבוש הארץ: "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' א' הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך". בהקשר זה, יהושע צריך לראות ולהראות את עצמו חלק מהעם, היודע "כי ה' א' הוא ההלך עמך". הבטחון בסיוע אלוקי בכיבוש הארץ אינו הבטחה אישית לאיש אלוקים המנהיג את העם אלא הבטחה ציבורית לעם ה'. תפקידו של המנהיג, בהקשר זה, להתנהג כאחד העם, שבטוח בכיבוש הארץ מכוח היותו חלק מהציבור.
הפסוק השני, לעומת זאת, נאמר בהקשר של סטיית העם מדרך ה': "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי". במקרה זה, נדרשת מהמנהיג תכונה של הובלה, להחזיר את העם אל הדרך הנכונה ולקחת אותם אחריו – "כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך". במקרה זה, המנהיג צריך להופיע כמורה המנחה את העם בדרך אשר ילכו בה.
כך, במה שנוגע לייעוד הציבורי של הכלל, על המנהיג להראות שהוא חלק בלתי נפרד מן העם. ומצד שני, עליו להוביל ולהדריך את העם כדי שלא יסטה מהדרך.
Photo by Markus Spiske on Unsplash
