" שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים עשה את האדם".
הרעיון של בריאת האדם בצלם א-להים מופיע פעמיים בחומש בראשית. פעם אחת בסיפור הבריאה ופעם אחת לאחר המבול.
בבריאת האדם נאמר "ויאמר א' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ". "צלם א-להים" כרוך כאן בתפקיד האדם לרדות בכל החי. אותו אדם נצטווה גם שלא לאכול אלא מפרי הארץ: "כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה".
בפעם השניה, הדבר נאמר דווקא בהקשר ההפוך, של ההיתר לאכול מן החי. לאחר המבול התורה מתירה לאדם לאכול מן החי, אך מזהירה משפיכת דם האדם, וחותמת "כי בצלם א-להים עשה את האדם".
כיום מרבים לצטט את הביטוי "צלם א-להים" בהקשר השני שלו, של האיסור לשפוך את דמו, ומעניקים לו מובן שונה מאד מזה של סיפור הבריאה. במשמעות הפופולרית שלו, "צלם א-להים" של האדם אינו יכולתו המיוחדת לשלוט בכל החי אלא להיפך, דבר מה המעיד על מעמדו השברירי. "צלם א-להים" של האדם מלמד כי הוא חיה מוגנת ואין לשפוך את דמו.
ברצוני לטעון כנגד פירוש זה ולומר כי בשני המקומות יש לביטוי "צלם א-להים" מובן אחד.
התורה אומרת: "ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם. שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א' עשה את האדם"
הן אדם והן חיה – שופך דם האדם, ה' ידרוש דמו מידו. שפיכת דם האדם היא דבר בלתי נסבל לארץ עצמה, לעצם הבריאה: "קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה"; "כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו". האדמה נועדה להצמיח ולהחיות, לא לכסות על הדם.
אולם, יש הבדל בין חיה השופכת דם לאדם השופך דם. ה' דורש את שפיכת האדם בין מהאדם ובין מהחיה. ולעומת זאת, "שופך דם האדם באדם – דמו ישפך", אדם השופך דם של אדם אחר, "דמו ישפך", דמו הותר. ובהקשר זה נאמר שוב: "כי בצלם א-להים עשה את האדם".
האמירה "בצלם א-להים עשה את האדם" נותנת להבנתי טעם בהיתר להרוג אדם השופך את דמו של אדם אחר. היא מתייחסת לחלק השני של הפרשה, ולא לדרישת דמו של האדם בידי א-להים.
כיוון שניתן לאדם "צלם א-להים" – יכולת, אולי אפילו תפקיד, לרדות בכל החי – קרוב האדם לחשוב שהוא אלוהים, שבידו לגזור חיים ומוות, להחליט שאדם אחר בן-מוות, שאדם אחר יש לשפוך את דמו. מי שמתנהג כך, מי שחושב שיש לו זכות לשפוך דם האחר, שהוא אלוהים החורץ גורל אדם לחיים ולמוות – אדם כזה הוא סכנה גדולה לעולם שדמו באמת צריך להישפך. "ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו".
"צלם א-להים" בשתי ההופעות שלו הוא בעל מובן אחד. התורה אומרת כי כיוון שיש לאדם יכולת לרדות בחי, הוא הופך חיה מסוכנת במיוחד – חיה שמסוגלת להרוג מתוך כוונה מודעת לעשות סדר בעולם, כמו א-להים. לפיכך, שופך דם האדם באדם – דמו ישפך.
Photo by Matt Artz on Unsplash
