בסיומה של פרשת בלק גוללת התורה את השתלשלות המאורעות בחטא בעל פעור: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב". תחילתו של מעשה בזנות עם בנות מואב., וכתוצאה מכך: "ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל". כתוצאה מהזנות עם בנות מואב התחברו לפעור, ובשביל זה חרה אף ה' בישראל.
אנו מוצאים שני דפוסי התמודדות עם משבר זה. משה מורה לשופטי ישראל לטפל בסיבה הישירה לחרון האף, ההיצמדות לבעל פעור: "הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר". ואילו פנחס ניגש לסיבה שממנה התחילה כל הבעיה, הזנות עם בנות מואב.
לפיכך, התורה מייחסת את תיקון הבעיה דווקא לפנחס. "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום". הוקעת הנצמדים לבעל פעור, עליה מצווה משה, הייתה עונש מידתי כנגד העבירה, אך היא לא תיקנה את מה שהביא לחטא מלכתחילה. פנחס טיפל בשורש הבעיה וכך תיקן את הקלקול שהביא לתוצאות העגומות.
הקנאות המיוחסת לפנחס היא היכולת להשתחרר מהגישה המקובלת: "ויקם מתוך העדה". הוא הצליח לצאת מתוך התבוססות בסימפטומים ולגשת לשורש הבעיה. גישה זו הקנתה לו את ברכת "ברית שלום". הדרך להביא שלום לעולם אינה לטפל בסימפטומים אלא לעשות טיפול שורש. רק כך ניתן למנוע את הישנות הקונפליקט.
יכולת קנאית זו, להשתחרר מהמבט השגור ולגשת אל שורש הבעיה, ראויה לכהונת עולם, לתפקיד המורה והמדריך הרוחני של ישראל.
"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון"
Photo by Aleksandr Ledogorov on Unsplash
קראתי את דבריך,ואני תמה אם עיינת במפרשים לפני שהעלת את הגיגך ואם מצאת סימוכין לדבריך באחד המפרשים ואיני יודע איך הבנת מתוך הפסוק שציטטת שפנחס תיקן את הקלקול והתורה מייחסת אליו את תיקון הבעיה ולא משה שטיפל כביכול רק בעונש ? א. הפסוק אינו מעיד אלא רק על כך שפינחס מנע את חרון אף ה' והשיב את חמתו "ולא כליתי את בני ישראל בחמתי" .האם בזה נגמר ונעשה התיקון , התשובה היא לא כפי שמוכח מההמשך בפרשת מטות במלחמת מדין ולהיפך פנחס שגג במה שהשאיר את הנשים ומשה הוא שהשלים את התיקון וכפי שמבואר כל זה באור החיים הקדוש ובמדרשי חז"ל. ועיין באוהח"ק בתחילת פרשת מטות "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים"( ומשה שינה ואמר נקמת ה') וזה לשונו שם: ואומרו אחר תאסף אל עמך.נראה כי נתכוין לומר לו שקודם לכן אינו שלם התיקון. משמע מדבריו שפנחס עדיין לא השלים את את התיקון במעשהו.ועיין עוד בהמשך הפרשה (לא, ו) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא. ופירש"י שם מגיד שפנחס שקול כנגד כולם ומפני מה שלח את פנחס ולא את אלעזר אלא מי שהתחיל במצוה שהרג את כזבי בת צור יגמור.הא למדת שקודם לכן פנחס לא השלים את המצוה ולא תיקן את הקלקול. ובהמשך שם (לא, יד) "ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם" . עיין באוהחה"ק שם ד"ה הן הנה וגו'. זה לשונו: ויתבאר הדבר בהעיר למה שגג פנחס וצדיקי עליון שהלכו עמו בדבר הזה אכן פנחס ואנשי הצבא דנו ופטרום מטעם שהנשים כפופות הן לבעליהם ואבותיהם ואנוסים המה, והאדון משה רבינו ע"ה הרגיש שמטעם זה החיו אותם ובא בטענה הנשמעת…והוא אומרו הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם פירוש שהמגיפה היתה בסיבת עבודה זרה ולא בסיבת הזנות ומי גרם הן הנה וכו עכ"ל. והרי לפי דברי האוהחה"ק וגם ע"פ הפשט סותרים את דבריך .