"רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: 'ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם'. 'ברבות צדיקים ישמח העם' זה מרדכי ואסתר, דכתיב: 'והעיר שושן צהלה ושמחה'. 'ובמשול רשע יאנח עם' זה המן, דכתיב: 'והעיר שושן נבוכה'" (מגילה יא, א).
כשהמלך והמן ישבו לשתות, העיר על כל יושביה, יהודים ולא יהודים כאחד, נבוכה. וכאשר מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, העיר כולה צהלה ושמחה.
האם ניתן ללמוד ממדרש זה שהמון העם לא שש על תוכניותו של המן? קשה לומר כך. לכל אורך המגילה נראה כי עם הארץ דווקא שש להיפטר מהיהודים, ורק לאחר שנתהפכו היוצרות וסר חינו של המן בעיני המלך, אז: "רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם". ועל פי כן, כאשר ישבו המלך והמן לשתות, גרם הדבר למבוכה גדולה בעיר.
כאשר הפוליטיקה מתנהלת באופן רקוב ומקדמת מטרות נלוזות העיר מרגישה זאת. היא נבוכה. אפילו אם הפוליטיקאים מצליחים להפעיל את כל הפעלולים התעמולתיים שלהם ולגייס תמיכה ציבורית רחבה להתנהגותם, עדיין מורגשת בציבור ערבוביה ומבוכה. אין נבוכין אלא מערבבין שנאמר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (מכילתא בשלח). מטרה נלוזה אינה מטיבה עם הציבור וניתן להרגיש את זה באוויר. העיר נבוכה.
אמנם כאשר השלטונות פועלים למען מטרות ראויות, כאלו שמשרתים את הציבור ומיטיבים אתו, העיר כולה חשה בכך. גם כאן, יתכן שהציבור אינו רואה את הדברים כך והוא מגדף את האנשים המיטיבים אתו. יתכן שנביאיו מנבאים לו שווא ותפל ומשווקים לו את המציאות בצורה מעוותת. אולם גם אם העם אינו רואה זאת, שלטון טוב מביא שמחה וצהלה לציבור. העיר כולה צהלה ושמחה.
Photo by Guy Tsror on Unsplash
