המשנה בתחילת מסכת ראש השנה מגדירה ארבעה ראשי שנים, נקודות התחלה של מעגל זמן בן שנה: אחד בניסן ראש השנה למלכים, כלומר לשלטון הפוליטי, לארגון חיי האדם, אחד באלול לבהמות, אחד בתשרי לתבואת השדה ואחד או ט"ו בשבט לאילנות. כך שהיום שאנו מכנים "ראש השנה" הוא למעשה ראש השנה החקלאי, ראש השנה של עבודת השדה, מעגל הזריעה והקצירה.
לצד זאת, המשנה מציינת גם ארבעה פרקים בהם העולם נדון: "בפסח על התבואה, בעצרת על פרות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם', ובחג נדונין על המים". בפסח, הסמוך לראש השנה למלכים, נידונים דווקא על התבואה, שראש השנה שלה הוא אחד בתשרי. בעצרת נידונים על על פירות האילן, שראש השנה שלהם בכלל בשבט. וב"ראש השנה", כלומר ראש השנה לתבואת השדה, נדונים כל באי עולם.
אנו למדים כי מצד אחד, אין קשר בין הזמן שבו דבר נידון לבין ראש השנה שלו. מצד שני, הזמן שבו העולם כולו נידון כן קשור דווקא לראש השנה, אך לזה החקלאי דווקא ולא לזה של מלכות האדם (ניסן).
השנה החקלאית נושאת משמעות עבור כל באי עולם. האדם והבהמה וכל מעגל החיים תלויים בתבואת השדה. כאשר יש ברכה בשדה יש ברכה לכל העולם, וכאשר להיפך חלילה, הכל סובלים. לפיכך, ראשית השנה החקלאית היא זמן שבו נדונים "כל באי עולם". הדבר המאגד את כל באי עולם יחד הוא התלות המשותפת במעגל השנה החקלאי.
נקודה זו מבהירה מדוע התורה אינה מציינת כי אחד בתשרי הוא ראש השנה. בדיוק כמו שהתורה אינה צריכה לכתוב שאחד באלול הוא ראש השנה לבהמה ואחד בשבט הוא ראש השנה לאילן, כך אינה צריכה לומר שאחד בתשרי הוא ראש השנה החקלאי. התורה אינה צריכה לציין מתי מתחיל האביב ומתי מתחיל החורף. זהו טבעו של עולם. זוהי עובדה שאחד בתשרי הוא ראש השנה החקלאי ולא דין תורה.
החידוש של התורה היא הגישה אל יום זה. התורה מלמדת את האדם כי יום זה ראוי להיות "יום תרועה".
האדם צריך להריע ביום זה, להתעורר כמו בשעה שקורה משהו החורג מהשגרה – יציאה למסע, מלחמה או צרה, ולא לקחת כמובן מאליו את הסדר הטבעי של השנה החקלאית. התרועה של יום זה היא ההכרה שאין זה מובן מאליו שהגשמים יבואו בעיתם ושהארץ תיתן יבולה. הדבר תלוי בנו, בשמירת בריתנו עם ה'. וכך, על ידי התרועה אנו מתעוררים לבחון את דרכינו, האם אנו ראויים לשנה חקלאית טובה.
עיקרון זה אינו כתוב אולי בפרשת המועדות, אך הוא דבר שהתורה מלמדת שוב ושוב בווריאציות רבות. ישראל מתייחדים בכך שגם ההנהגה הטבעית תלויה אצלם בשמירת המצוות – לא משום שהם אלים המנהלים את העולם אלא כי יש להם ברית עם ה': "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו". כאשר אנו שומרים את הברית מובטחת לנו ברכה, וכן להיפך, חלילה.
כך שבימים אלו, העבודה של ישראל היא להכיר בכך שה' הוא המלך המנהל את העולם, את המערכת הטבעית של השנה החקלאית שהעולם כולו עומד בפתחה. אנו, שיש לנו ברית עם ה', יכולים להשפיע במעשינו על הנהגת הטבע, האם תהיה זו שנה טובה לעולם או לא.
ויהי רצון שתהיה לנו ולעולם כולו שנה טובה ומבורכת.
Photo by Markus Spiske on Unsplash
