"ואלו הן מחוסרי כפרה הזב והזבה והיולדת והמצורע"
ארבעת הטומאות שנדונין בפרשיות תזריע מצורע, מוגדרים בלשון המשנה "מחוסרי כפרה", שטהרתם תלויה בקרבן.
השנים האחרונים, יולדת ומצורע, שהם הראשונים המוזכרים בפרשיות אלו, קרבנם "עולה ויורד". הוא אינו שוויני, אלא העשיר והדל מביאים קרבן שונה.
במקרה של יולדת, אפשר לראות במדיניות של "עולה ויורד" התחשבות ביולדת ענייה. התורה אינה רוצה שלידה תהפוך למשהו מכביד, ולכן, למרות שמעיקר הדין היה ראוי להביא את הקרבן היקר יותר, היא מתחשבת ומקלה עם היולדת הענייה.
אולם, הסבר זה אין כוחו יפה עבור המקרה של צרעת. כפי שחז"ל מלמדים, צרעת היא סוג של עונש. אם צרעת היא עונש על חטא, לא סביר לומר שהתורה באה להקל על החוטא. התורה מלמדת ש"דל לא תהדר בריבו". אם הכפרה על הצרעת דורשת קרבן מסוים, אין זו דרכה של תורה להקל על אדם מחמת הנסיבות האישיות שלו. אם התורה היתה מתחשבת בחוטא עני, הרי שגם בקרבן חטאת היה נכון לאפשר לעני להגיש משהו צנוע יותר מכבש.
נראה לפיכך לומר כי המנגנון של היטהרות מטומאה על ידי קרבן אינו תלוי בעצם הקורבן. הכפרה לא עובדת כמו תשלום: על טומאה מסוג אחד צריך לשלם בכבש ועל טומאה אחרת בשני תורים וכן הלאה. הקרבן אינו מס שמימי שמעניק לאדם טהרה. הקרבן הוא הבעה של רצון בהיטהרות. הוא ביטוי לרצונו של אדם בתיקון המצב המקולקל, הטמא. והבעת רצון זו עצמה, היא סיבת ההיטהרות.
כאשר אדם התרגל למצב מסוים, מצב של טומאה, ובייחוד כאשר התחיל הדבר באופן טבעי, כמו יולדת, מצורע, זב וזבה, קשה לו מאוד להתנתק מכך. גם כאשר הסתלקו כל הסיבות שהביאו למצב הטמא, קשה לו מאוד לשנות תודעה, לצאת מתוך התודעה של טומאה לזו של טהרה. בלי לעשות איזו פעולה משמעותית, דרמטית, שתורגש אצלו היטב ותעשה עליו רושם, הוא לא יוכל להשתחרר. זהו המצב של "מחוסרי כפרה". מדובר במצב שבו האדם נדרש לבטא באופן ממשי את רצונו בטהרה, כדי להפנים באופן עמוק, שהוא יצא ממצב הטומאה וכעת הוא יכול להיטהר.
לפיכך, בקורבנות אלו אנו מוצאים מדיניות של "עולה ויורד" – קרבן אחד לעני וקרבן אחר, יקר יותר, לעשיר. מדיניות זו אינה נובעת מהתחשבות בעני וסוג של "אפליה מתקנת" עבורו. אין זה אלא שעבור העני, מתת צנועה מגלה את רצונו בטהרה בדיוק כמו מתת גדולה אצל העשיר. ה"עולה ויורד" אינו יחסי מצד עצמו. התורה דורשת מהעני והעשיר אותו דבר בדיוק: לבטא את רצונם בהיטהרות. אלא שביטוי זה שונה אצל העני ואצל העשיר.
