"כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם. מדוע באתי ואין איש…"
אנו רגילים לראות את הגלות והגאולה כמערכת של שכר ועונש: ישראל חטאו; וכעונש, נשלחו מעל אדמתם וחרב הבית בראשונה ובשנייה. בהתאמה, אם ניטיב דרכינו, ירחם עלינו ה' וישוב להטיב לנו כימי קדם, כשכר על מעשינו הטובים. אולם, כשנתבונן בדברי הנביאים חוזר ונשנה נרטיב אחר. שכן הקב"ה כורת ברית עם ישראל, שהוא יהיה לנו לאלקים ואנו נהיה עמו, עוד עם האבות. היעוד של ישראל להיות עמו של ה' אינו מותנה במעשיהם, אלא הוא קודם להם. אלא שבמשך השנים, נוצר קרע בין הצדדים עד שחרב הבית שהקימו ביחד.
ואכן, הנביא אינו רואה בגאולה שכר על מעשינו הטובים, אלא שיבה אל הקדמות, אל המצב הראשוני: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם": הגאולה היא כינון מחדש של היחסים שנהרסו, ולא מערכת של שכר ועונש. נרטיב זה חוזר ונשנה דרך מוטיבים של חידוש הברית, הקמה מחדש של הבית, חזרה לאהבת הכלולות ועוד רבים.
זוהי גם משמעות הפסוקים מישעיהו שבהם פתחתי: "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם". הקב"ה אומר לישראל, לא אני שלחתי אתכם, אני מחכה לכם בבית ומחפש אתכם. הגלות מן הארץ היא פועל יוצא של העוונות שלנו ולא עונש עליהם. בגדנו בברית, ולכן איננו חיים בארץ יותר, אבל הקב"ה, מצדו, ממשיך לחפש אותנו: "מדוע באתי ואין איש". הוא לא שלח אותנו, אלא אנחנו עזבנו אותו, והוא אינו מחזיק אותנו בגלות בעל כורחנו, אלא שאין כל יוזמה מצידנו לחדש את הברית.
הגאולה בדברי הנביאים אינה מבטא תקווה לעולם מאושר שבו אין עוד צער וכאב, אלא היא ציפייה לחידוש הברית עם ה'. כל התיאורים של תיקון עולם אינם אלא תוצאה ונספח לחידוש הברית עם ה', שהוא בעיני הנביאים המצב ה"נורמלי" היחיד של קיום עם ישראל. בעבור זה העם הזה הגיע לעולם, וזו היא כל מגמתו.
לפיכך, חלק משמעותי מהחורבן הוא שכחת הברית עצמה. רעיון זה מתבטא בדברי חז"ל המפורסמים על ההבדל בין בית ראשון לבית שני, שאנשי בית ראשון היו טובים מאנשי בית שני, על אף שהראשונים עברו על ג' חמורות, ואילו האחרונים היו זהירים בקלה כבחמורה. מבחינת חשבון "שכר ועונש", האחרונים היו טובים מן הראשונים, הם הקפידו לקיים את המצוות ולעשות את מה שצריך לעשות. עם זאת, הם שכחו את העיקר, הם שכחו בשביל מה כל הסיפור הזה בכלל. שנאת החנם, שמייצגת אצל חז"ל את חטאם של האחרונים, מבטא זאת בדיוק: האחרונים שכחו את הברית.
"שאלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים אמר להן עידיכם הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה 'ויגל את מסך יהודה' אבל אנו פעפענו את הכתלים 'האומרים ערו ערו עד היסוד בה'. אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי, יומא ה, א).
"זכר אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה ישראל לא תנשני. מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך. רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל עץ בו כי גאל ה' יעקב ובישראל יתפאר" (ישעיהו מד).
ומפני חטאינו גלינו מארצנו
אם ישראל עושים תשובה נגאלים וכו'