יצחק הוא ממשיך דרכו של אברהם. כך מלמדת התורה, באומרה "כי ביצחק יקרא לך זרע". על רקע זה, מעניין לראות כי יצחק מתמודד עם מצבים דומים מאד לאלו שאתם התמודד אביו, ובכולם הוא נוהג בצורה שונה.
לאברהם לא היה זרע וליצחק לא היה זרע. אברהם לוקח את שפחת שרה כדי להיבנות ממנה (מה שעושה גם יעקב), ויצחק אינו נוהג כך, אלא "ויעתר לנוכח אשתו". כאשר היה רעב בארץ, אברהם ירד למצרים, ויצחק נשאר בארץ. מערכת היחסים שלו עם אבימלך שונה משל אביו. גם בהתמודדות עם סכסוכי שותפים, כאשר הרועים שלו מסתכסכים עם רועי בן-בריתו אבימלך, הוא נוהג אחרת מאשר אביו נהג עם רועי לוט. ביחס לבניו, אברהם שלח את ישמעאל מעל פניו. לעומת זאת, למרות שנשי עשיו היו למורת רוח ליצחק ורבקה, הם לא שלחו את עשו מעל פניהם. בדומה לאביו, הוא לא רוצה שבנו יעקב יקח אשה מבנות הכנעני, אולם בניגוד לאברהם, הוא שולח את בנו לקחת לו אישה, שלא כאביו ששלח שליח. הדבר היחיד כמעט שבו הוא נוהג בדומה לאביו הוא באומרו על אשתו שהיא אחותו. ברם, דווקא שם, היה עליו לכאורה להבין מאביו שלא כדאי לעשות זאת.
אנו למדים מכאן כי המשכיות אינה חיקוי. "אברהם הוליד את יצחק" – אכן. יצחק נוצק בדמותו של אברהם, ובו נקרא לאברהם זרע. אולם, מורשתו של אברהם אינה לחקות את פעולותיו ולשחזר את תגובתיו. השיעור שאברהם לימד את בניו הוא "לעשות צדקה ומשפט". זו היא התכלית שלשמה הקים את ביתו, כדברי הכתוב: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
מבחינה זו, יצחק ממשיך את דרכו של אברהם, בדאגה שלו לשמור את דרך ה', ולעשות צדקה ומשפט בכל אשר יפנה. העובדה שיצחק מתנהג בצורה שונה מאברהם בסיטואציות דומות מעצימה מסר זה. היא מלמדת כי יצחק למד את השיעור החשוב ביותר מאברהם: לחפש את הדרך הטובה ביותר לעשות צדקה ומשפט. זוהי "דרך ה'" שאותה הורה אברהם לבנו. דרך ה' אינה חקיינות של מעשי האב, אלא המאמץ למצוא את הצדקה ומשפט בסיטואציה הנכונה. העובדה שיצחק שינה מאברהם מלמדת כי הוא הצליח להפנים את המסר. זוהי גדולתו של יצחק ומשום כך דווקא הוא ממשיך דרכו של אברהם.
Photo by Ante Hamersmit on Unsplash
