"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים"
לאורך הגלות התפתחה ליהודי תדמית של "היהודי הנודד", תלוש, לא מחובר לשום מקום. אולם האבות, למרות שהיו זרים בארץ, כל מהלכם היה להתיישב בארץ, להכות בה שורשים.
יצחק זרע בארץ ההוא. וכן יעקב היה עוסק בחקלאות שכן בניו מאלמים אלומים בתוך השדה. זאת מלבד עיסוקם במרעה, כמו אברהם, שבו יש יותר מקום לתנודות, כפי שעשו בני יעקב שהלכו לרעות צאנם בשכם. אך כל אלו הם מסגרות של בניין וישוב, של גידול והפריה, של עיבוד ושימור הארץ לייצר ולהצמיח.
זו ההבחנה בין יעקב לעשו. עשו הוא "איש יודע ציד איש שדה". הוא אינו יוצר ומגדל אלא צד, לוקח מהקיים. הוא אינו בונה אוהלים אלא "איש שדה". לעומת אביו שיוצא "לשוח בשדה" הוא "איש שדה". השדה הוא מקומו.
יצחק זורע אף בשנת בצורת ומוציא מאה שערים. גם שגוזלים ממנו את בארותיו, הוא חופר באר חדשה. גם שאחרים סותמים ומקלקלים את מה שעשה הוא חופר שוב. יצחק בונה עצמו על ידי יצרנות ולא על ידי ניצול.
שושלת יעקב ממשיכה דרכם של אבותיה שמגדלים ומטפחים, יוצרים ובונים, על אף שאינם מקובעים במקום אחד אלא "יושב אוהלים", יכולים לנוע ממקום למקום. עשו, לעומת זאת, תלותי: "הלעטני מהאדום האדום הזה כי עייף אנכי". הוא אינו יצרני, ולכן תלוי במה שיכול להשיג ממקומות אחרים.
Photo by Mohamad Babayan on Unsplash
