כאשר משה עלה להר נאמר "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם". מסדר הפרשיות נראה כי התורה והמצווה שניתנה בהר היא פרשת המשכן, שאחר שעלה להר נאמרות פרשת תרומה ותצוה, ובסיומם הוא יורד מן ההר. וכן נאמר כמה פעמים בפרשת המשכן "כאשר אתה מראה בהר".
זיקה זו בין המשכן לבין לוחות הברית חוזרת על עצמה שוב ושוב בתורה. המשכן מכונה "משכן העדות", כך שהוא למעשה משכן לוחות העדות. הם אלו שנמצאים בלב המשכן. אם נמשיך את היקש זה, הרי שניתן לומר כי משכן ה' הוא הוא משכן העדות. בלוחות הברית תלויה שכינת ה' בישראל. כאשר הם במרכז ההווי הישראלי השכינה שרויה בישראל.
ועולה השאלה, מה כל כך מיוחד בלוחות אלו, שבהם מותנית השראת השכינה? פרט לשבת, עשרת הדברות הם דברים פשוטים שבמרכז כל חברה אנושית מתוקנת. לכאורה אין בהם חידוש גדול. ונראה לומר כי החידוש בלוחות האבן הוא התורה והמצווה הנלווים אליהם. החידוש הוא באופן שבו מגיעים לחברה שאין בה רציחה וניאוף, אין בה גניבה וחמדה, יש בה כיבוד אב ואם וחשוב לה החירות.
החידוש הגדול של התורה הוא הסמכת פרשת משפטים לעשרת הדברות. פרשת משפטים מתווה דרך של הנהגה ציבורית מפורטת, שמהווה תשתית לחברה מתוקנת. לא די בקביעת יעדים כלליים, אלא יש כאן התווית דרך אלוקית מפורטת המראה כיצד להתייחס לכל מקרה בפרט. על ידי זה נוצרת אווירה ציבורית בריאה ותקינה המונעת מעשים שלא יעשו.
בהמשך למגמה זו, מעשה המשכן, בית ה', בית לוחות הברית, נבנה אף הוא על פי הנחיות אלוקיות מפורטות, ולא על פי דעת האדם אשר אין לו תפיסה במורכבות נפש האדם, וקל וחומר שאין לו תפיסה במורכבות הבריאה.
מכך אנו למדים כי רק על פי הנחייה אלוקית מפורטת ניתן ליצור חברה תקינה, חברה שצווי העדות אינם אידיאלים שיש לשאוף אליהם, אלא הצורה המעשית של החברה. מעשה המשכן מעיד אפוא על האופן הנכון ליישום הלוחות בחיים המעשיים. המשכן הוא התורה והמצווה שהקב"ה מורה דרכם את מה שניתן בלוחות האבן: "ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם "
