הירושלמי בראשית מסכת שקלים דורש את הפסוקים הראשונים בפרשת תרומה ואומר כי מדובר למעשה בשלש סוגים שונים של תרומה:
רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן שלש תרומת נאמרו בפרשה הזאת: תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן. 'דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה' – זו תרומת אדנים. 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי' – זו תרומת שקלים. 'וזאת התרומה אשר תקחו מאתם' – זו תרומת המשכן.
תרומת המשכן – למשכן; מה שירצו יעשו. תרומת שקלים – לקרבן; מה שירצו יעשו, כדי שתהא יד כולן שווה. תרומת אדנים [-לאדנים], העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט.
המדרש מציין שיש שלשה סוגי תרומות. תרומה לצורך מסוים, תרומת האדנים, שעליה להיות שוויונית: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". תרומה שאינה לצורך מסוים אך עדיין לצורך מוגדר, לתחזוקה השוטפת של המשכן, לקרבן. תרומה זו יד הכל שווה בה, והיא נקבעת לפי הצורך. ותרומה שלישית שהיא רק לפי רצון התורם.
חלוקה זו מציינת שלשה צדדים של שותפות בצורכי הציבור. יש צרכים ברורים ומוגדרים, שיש לחלק באופן שוויוני וקצוב בין כל השותפים, כך שכל אחד ירגיש שייך ויכיר את חלקו. זוהי תרומת האדנים, מאה ככר למאה אדנים. ידוע מראש כמה צריך וכל אחד יכול לדעת בדיוק מה נתן ולאן השקל שלו הולך.
לצד זאת, יש צרכים שוטפים שאמנם קצובים, אך השימוש בתרומה לא ניכר. חשבון החשמל והמים לא רשום על שם מישהו מסוים. הכסף שהאדם נותן נבלע בתוך החשבון הכולל ולא ניכר מי נתן וכמה. שותפות זו יש לחלק באופן שוויוני בין הציבור, למרות שהתעריף שלה עלול להשתנות, כדי שאף אחד לא ירגיש שהוא שייך יותר מהשני, מצד אחד, או שלוקחים ממנו יותר מאחרים, מצד שני.
סוג התרומה השלישית היא נדבה חופשית. התורם נותן כמה שהוא רוצה ולמה שהוא רוצה. בתרומה כזו, התורם יכול לזהות את תרומתו הייחודית. היא כמובן אינה שוויונית, אך היא חלק חשוב מאוד בהשתתפות הציבורית, שבו כל אחד מבטא את רצונו ויכולתו.
חשוב מאוד בכל מיזם ציבורי לשמור על איזון בין שלשת חלקים אלו. במסגרת הבסיסית, ביסודות של המבנה, ראוי שכולם ירגישו שייכים במידה שווה. לכולם צריך להיות יד שווה באדנים. כיוצא בו, גם בצרכים השוטפים כולם צריכים להשתתף ובאופן שוויוני. לצד זאת, חשוב גם לתת מקום לתרומתו הייחודית של כל אדם. רק באופן זה ניתן להגיע למצב של חיבור ציבורי שלם למיזם.
Photo by Zlaťáky.cz on Unsplash
