אנו מוצאים בפרשתנו שני סוגים של מעשים מופתיים, מעשים שמנגנון הפעולה שלהם נעלם מהצופה: אותות ולהטים. בלשון חז"ל, הראשונים מכונים "ניסים" והשניים "כשפים".
ביחס לאותות ומופתים של יציאת מצרים נאמר שוב ושוב כי הם מביאים לדעת את ה'. ואילו על כשפים אומרים חז"ל: "למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה" (סנהדרין סז, ב). האותות והמופתים מחזקים את ידיעת ה' והכשפים באים להתכחש לפמליא של מעלה. עם זאת, מנקודת המבט שלנו, מעשים אלו דומים מאד. ואכן מצאנו בחז"ל שגם החרטומים טענו נגד משה שהוא עושה כשפים ולא ניסים: "אמרי ליה יוחנא וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים?" (מנחות פה, א), "[ל]מקום הרבה תבואה אתה מביא לשם תבואה למכור? בתמיה. כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים?", לשון רש"י. עולה אפוא השאלה, כיצד ניתן להבחין בין כשפים לניסים, אם שניהם נראים לצופה מהצד כמו מעשים מופתיים?
בעיה דומה מצאנו בנוגע לאות ולמופת של נביא הקורא לעבוד אלהים אחרים: "כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם".
במקרה של נביא, התורה מלמדת כי תכליתו של המופת מעידה על מהימנותו ולא להפך. אם המופת נועד לשכנע אותנו לעבוד אלהים אחרים, אות היא כי מדובר בשקר. "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה' א' אתכם לדעת הישכם אהבים את ה' א' בכל לבבכם ובכל נפשכם".
הבחנה דומה מתקיימת גם בין האותות והלהטים. מופתי משה באו להראות שה' הוא האלוקים. משה לא ייחס לעצמו את המופתים, אלא תלה אותם בקב"ה. להטי הכישוף, לעומת זאת, מיוחסים ליכולת יוצאת דופן של המכשף. הכישוף נועד להראות שיש למכשף יכולת לשלוט בעולם. לפיכך, אומרים חז"ל, הכשפים מכחישים פמליא של מעלה. הם מייחסים למעשי אנוש את מה שהאדם המאמין מייחס לקב"ה.
מצרים הייתה ארץ של כישוף, כפי שמצאנו בדברי חז"ל למעלה (תבן אתה מכניס לעפריים). יתכן שהסיבה לכך היא התלות של המצרים בנילוס. התורה אומרת כי ארץ ישראל שונה ממצרים, בכך ש"למטר השמים תשתה מים". בארץ ישראל, האדם תולה עיניו למרום ומצפה לגשם. במצרים, לעומת זאת, התלות בנילוס מביאה את האדם להאמין בכוחו. השגשוג החקלאי תלוי בתבונת כפיו של האדם, היודע לנצל את משאב הטבע שלפניו כדי להפריח את השממה. החקלאות במצרים, מהתקופה הקדומה ביותר, הייתה תלויה ביכולת לצפות מראש את זמני הגאות והשפל של הנילוס, ולנצל אותם באופן מושכל. לפיכך, המצרים ראו את האדם כמי שביכולתו לשלוט בעולם ולכוונו. הם האמינו שהטבע דטרמניסטי לחלוטין, ומי שמצליח לדעת אותו יכול גם לשלוט בו. הטבע הוא מכניזם סגור. צריך רק להכיר את מנגנון הפעולה שלו, וניתן לשלוט בו. זה היה כישוף מצרים, השליטה בעולם על ידי האדם. "הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג).
מופתי ה', המתוזמנים על פי משה, באים לשבור תפיסה זו, ולהראות למצרים שאין להם יכולת מוחלטת לשלוט בעולם. העולם אינו מכניזם אדיש וסגור, אלא הוא נשלט בידי הרצון של הקב"ה, השומע אל אביונים ויורד להושיע אותם.
דוגמא יפה לכך היא האופן שבו פרעה מגיב למכת צפרדעים. פרעה קורא למשה ומבקש ממנו להעתיר עליו להסרת הצפרדעים, ומשה עונה לו: "התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך". ופרעה, למרבה התמיהה, עונה "למחר". למה לחכות עד מחר? למה לא לסלק אותם מיד?
משה הכיר את הצורה שבה חרטומי מצרים עובדים. הם בקיאים במחזוריות הנילוס מכוח תצפיות ורישומים של דורות. חישוביהם מעלים שגאות חריגה עומדת לפקוד את הנילוס, להציף את השדות ולהשחית את התבואה. הם מגיעים לעם, ומודיעים כי בעוד כך וכך שעות תופיע גאות. הגאות אכן מופיעה, והעם, ההמום מכוחם המופלא, מתחנן אליהם להעביר מעליו את הרעה. החרטומים ניגשים, עושים איזה טקס רב רושם, ומודיעים לעם, בעוד כך וכך שעות הגאות תסתלק. ואכן, הגאות מסתלקת בשעה שהם מודיעים. מדהים.
משה ידע זאת, ואמר לעצמו: פרעה חושב בוודאי שאני מכשף מסוג מתוחכם, שיש לו ידע מוקדם על אירועי טבע שחרטומיו לא הצליחו לחשב. הוא סבור בוודאי, שברגע שיבקש להסיר את רעת הצפרדעים, אתן לו שעה מסוימת, שבה הצפרדעים אמורים לסור בין אם אעשה משהו ובין אם לא. לפיכך הוא אומר לפרעה: "התפאר עלי למתי אעתיר", כאומר, איני כמו המכשפים שלך, שכל חכמתם היא לחזות מראש את מה שאמור להתרחש בלי קשר אליהם. האל שאני מאמין בו שולט במציאות והמציאות אינה שולטת בו. יש לו רצון חופשי.
אולם פרעה, שאכן חשב את משה למכשף מסוג לא מוכר, אמר לעצמו: הוא בוודאי טומן לי פח. הוא כנראה יודע שהצפרדעים אמורים להסתלק בכל רגע, והוא סבור שזה בדיוק מה שאבקש ממנו, לסלק אותם מיד. הבה אתחכמה לו, ואבקש ממנו שיסלק אותם מחר. הוא בוודאי אינו מצפה לתשובה זו.
אולם משה לא היה מכשף. הוא אכן העתיר לקב"ה. וזה בדיוק מה שהוא רצה להראות לפרעה, שהוא אינו שולט במציאות דרך ידיעה מעמיקה של מנגנון הפעולה שלה, אלא להפך: הוא מאמין שאין מנגנון פעולה שניתן לשלוט בו באופן מוחלט, כיוון שיש רצון חופשי של הקב"ה, שעושה במציאות כאשר חפץ: "ויאמר כדברך למען תדע כי אין כה' אלקינו".
Photo by Aziz Acharki on Unsplash
