וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.
שליחות זו אינה סבב ב' של המשימה הראשונה של משה אל פרעה. מדובר בשליחות חדשה בעלת אופי שונה, ובהתאמה, גם סירובו של משה שונה מזה הראשון. הוא אינו אומר כאן: הן פרעה לא שמע אלי בפעם הראשונה ומדוע ישמע לי בשניה, אלא אומר: "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה".
השליחות הראשונה של משה הייתה להודיע לבני ישראל על גאולתם ולצוות על פרעה. זו לא הייתה שליחות שנועדה על מנת שישמעו אל משה, אלא היה הייתה הצהרתית. מסיבה זו, העם שמח לשמוע את דבריו, ואילו פרעה דחה אותו בשני ידיים: מי הוא משה או אלוהיו שישמע לו. סירובו של פרעה לא הפך את השליחות הראשונה לכישלון, כיוון שכל המטרה הייתה להודיע לו את ציווי ה' ולא להניע אותו לפעולה.
השליחות השניה של משה, "בא דבר אל פרעה וישלח את בני ישראל מארצו" כבר אינה הצהרתית. מטרתה להניע לפעולה, לשכנע את פרעה להוציא את ישראל ולשכנע את ישראל שהם בני חורין ולא ראוי לשעבד אותם.
וכאן, בשליחות זו, כשל משה במשימתו לשכנע את ישראל: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". על אף ששמחו לשמוע על כך שהוא פועל להקל מעליהם את עול השעבוד, הם לא היו מסוגלים להקשיב לו, להפנים את דבריו. הם המשיכו להיות טרודים בסבלותם, ולא לקחו ברצינות את המחשבה על חירותם. לפיכך, טוען משה כלפי הקב"ה, אם לא הצלחתי לשכנע את ישראל, איך אשכנע את פרעה? אני ערל שפתים – חסר כוח שכנוע.
וכנגד טענה זו, לא עונה לו הקב"ה: "כי אהיה עם פיך", כמו בסירובו הראשון. הסעייתא דשמיא של רהיטות הדיבור אינה מועילה על מנת לשכנע מי שאינו מסוגל להקשיב. היא מועילה לכבדות הפה והלשון, אך לא לחוסר היכולת להבקיע את מחסום הלב של השומע.
התשובה לחרשות של פרעה ושל ישראל היא לפיכך המכות – יד חזקה וזרוע נטויה. תכלית המכות הייתה להבקיע את ערלות האוזן של ישראל וערלות הלב של פרעה. היא נועדה לזעזע, לשבור את השגרה, על מנת לאפשר להם לשנות את קבעון העבדות שבו היו שבויים.
Photo by Anton Steenbergen on Unsplash
