בימינו אוהבים מאד לדבר על "מנהיגות". תוכניות מנהיגות נפתחות חדשים לבקרים, כדי להכשיר אנשים צעירים להיות מנהיגי ציבור. פרשתנו, פרשת ואתחנן, היא דוגמא מופתית למנהיגות בתורה. המנהיג של ישראל במדבר הוא משה רבינו, והוא עומד ומכין את ישראל לכניסתם לארץ, על אף שהוא יודע כי לא יכנס עמם. מתוך עיון בפרשה ניתן ללמוד לקח חשוב על אחת הדרישות הבסיסיות ממנהיג.
בפרשתנו אומר משה כי בעטיים של ישראל נמנע ממנו להיכנס לארץ: "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר ה' א' נתן לך נחלה". נשאלת אפוא השאלה: הרי הגזירה שלא יביא את ישראל לארץ נגזרה עליו לכאורה בעקבות חטאו במי מריבה, ולא באשמת ישראל?
נראה בזה כי מדובר למעשה בדבר אחד. החטא של משה במי מריבה הוא חטא של מנהיג שאינו מכיר יפה את רוח העם. משה היה שייך לדור המדבר. הוא הבין לרוחם וידע להנהיגם. אך הדור החדש, דור באי הארץ, כבר לא היה מחובר אליו, והוא לא הכיר את רוחו. מתוך כך, טעה משה בפרשת מי מריבה. חטא מי מריבה גילה שמשה אינו יכול להנהיג את הדור החדש.
חלק מהראשונים הבינו כי חטא משה במי מריבה בכך שכעס על העם. משה היה סבור שהם באים בטרוניה ודורשים שידאגו להם: "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים". אולם, הם לא התכוונו לכך, אלא היה להם נמאס מחיי המדבר, וביקשו לבא כבר לארץ נושבת: "למה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע תאנה גפן ורימון ומים אין לשתות". הוא התייחס אליהם כאל יוצאי מצרים – עבדים הדורשים שידאגו להם לכל צרכיהם, שאינם רוצים ואינם יודעים איך לקחת אחריות. והם לא היו כן, אלא קצרה נפשם בחיי נוודות במדבר וחיכו להיכנס אל הארץ ולחיות חיים נורמליים. לא לחיות ממים היוצאים מצור באופן מופתי, אלא לחיות במקום זרע, תאנה ורימון.
בהכותם על הסלע גילו משה ואהרון שאינם מבינים את רוח העם: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" – הם לא סמכו על ה' שביקש מהם להשקות את העם ולהקדיש את שמו לעיני בני ישראל באמצעות דוגמא, ובמקום זאת, היכו על קודקודם והוכיחו אותם. כלומר, גדול הנביאים טעה בדבר ה' משום חוסר הכרתו את רוח העם.
נמצא אפוא שבעקבות חטאי דור המדבר נמנע גם ממשה להיכנס לארץ. כלומר, מתוך שנמנע מדור יוצאי מצרים להיכנס לארץ, דור שמשה ואהרון היו מנהיגיו, אף הם לא יכלו להיכנס. הם לא ידעו להנהיג את הדור החדש שרוח העצמאות שלו הייתה זרה להם. עם כל גדולתם, לא יכלו משה ואהרן להנהיג דור שהם לא היו שייכים אליו, דור שאינו הדור שלהם.
מכאן אנו למדים שיסוד עיקרי במנהיגות הוא הבנת רוח הדור.
וכעין זה מצאנו שאמר רבי יהושע לרבן גמליאל: "כי מטא [רבן גמליאל] לביתיה [דרבי יהושע] חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן. אמר ליה: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. [כאשר הגיע רבן גמליאל לביתו של רבי יהושע, ראה כי עמודי ביתו שחורים. אמר לו רבן גמליאל, מכותלי ביתך ניכר שמלאכתך היא עשיית פחמים.] אמר ליה [רבי יהושע]: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים" (ברכות כח, א).
רבי יהושע קובל על רבן גמליאל, נשיא הדור, בכך שהוא מנותק מן העם, שאינו מכיר במה בני הדור מתפרנסים ואינו מודע לקושיים. מי שאינו מכיר את הדור, כיצד הוא חי, מה הם הקשיים שלו וממה הוא מתפרנס, אינו יכול להנהיג אותו.
לסיכום: כדי להיות מנהיג ראוי אין די להיות אדם גדול; צריך גם להיות קשוב לצרכי הדור ולהבין את רוחו.
תמונה: (Alex Berger (CC BY-NC 2.0
פסלת את כמעט כל מנהיגי הדור.
חבל שהר' דוד לוי לא היה חי בזמן משה רבינו, כדי שיוכל לייעץ לו.
אם כי סגנון הכותב קצת צורם( לתלות במשה רבינו אי הבנה לצרכי הדור ולבקר אותו על כך…)
קצת ראיה ישנה לדברים כאשר ד' מבקש ממשה אדם שינהיג את העדה לאחר מותו "איש אשר רוח בו" ומפרש רש"י: "יודע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" ייתכן לומר שזוהי באמת התכונה שמציין הקב"ה שצריכה להיות למנהיג: מבין היטב את צרכי הגור ויודע לדבר בשפתו של כל אחד ואחד.