אבימלך הוא מלך מגלגלי האחריות.
כאשר הקב"ה אומר לו "הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל", עונה הוא: "הגוי גם צדיק תהרג. הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת". ובהמשך הוא גם מטיח את האשמה באברהם: "מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי". אבימלך משוכנע שאינו נושא בכל אחריות. אברהם אשם. הקב"ה לא בסדר. ורק הוא נקי כפיים.
גם בהמשך, כאשר אברהם מוכיח אותו על גזלת המים, הוא פוצח באב הטיפוס של "לא שמעתי, לא ידעתי, לא ראיתי": "ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום". ולא זו בלבד שהוא נקי וזך, אלא שהוא עשה חסד עם אברהם: "השבעה לי בא' הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה", הוא רק עשה חסד עם אברהם כאשר חטף את אשתו וגזל ממנו בארותיו, וכעת הוא רוצה שאברהם יתחיל להיות כנה אתו, ולא ישקר לילדיו.
אבל אברהם לא קונה את הסיפור הזה. כשאבימלך מגלגל אליו את האחריות ללקיחת שרה הוא עונה: "כי אמרתי רק אין יראת א' במקום הזה והרגוני על דבר אשתי".
מהו אותו מחסור ביראת אלוקים שאברהם מזהה? דומני שהאובססיה לאחריות גופה היא היא העדר יראת אלוקים. אדם ירא אלוקים לא אומר "לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי". הוא עושה חשבון נפש מדוע הוא לא ראה ולא ידע ולא שמע על ההתנהגות המחפירה של עבדיו. אבל אדם שכל מה שאכפת לו הוא שלא יטילו עליו את האחריות הוא אדם שאינו ירא אלוקים. על אנשים כאלו לא ניתן לסמוך.
כי אברהם ידע מה קורה במקומות בלי יראת אלוקים, מקומות שהדבר היחיד ממנו אכפת למקבלי ההחלטות הוא שלא יטילו עליהם את האחריות. מישהו, בלי שאבימלך ידע או ירא או ישמע, היה פוגע "בטעות" באברהם, ואבימלך היה בוודאי מתנצל מיד בפני שרה ומבטיח להקים בהקדם ועדת חקירה ו… לוקח אותה לאישה.
תכונה זו של אבימלך לא נתפסה אצל אברהם כפגם אישי באבימלך אלא כתכונה של המקום כולו: "אין יראת א' במקום הזה". הוא ראה בכך תכונה ציבורית ולא מידה אישית. עצם התרבות של חיפוש אחרי אשמים ומרדף אובססיבי למציאת האחראים היא עצמה ביטוי של העדר יראת אלוקים.
יראת אלוקים אינה הכרזה מגוחכת על קבלת אחריות, שאינה נושאת כל משמעות. יראת אלוקים משמעה שאם אירעה תקלה, הדבר הראשון שהציבור מנסה לעשות הוא לבדוק היכן הוא טעה, כיצד הוא יכול לתקן, כיצד אירע שהוא לא ראה ולא שמע ולא ידע. הציבור אינו מחפש מיד על מי להטיל את האחריות (כדי לנקות את עצמו) אלא כיצד הוא יכול לתקן ולהשתנות על מנת שמקרים כאלו לא יישנו.
Photo by Lucas van Oort on Unsplash
