וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם. וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.
החזרה לבית אל מציינת שינוי גדול בחיי יעקב. עד אז הוא התמודד עם איומים חיצוניים: עשו, לבן, שכם. עם המעבר לבית אל נופלת חתת אלהים על כל האויבים מחוצה לו, ומתחילים המשברים בתוך המשפחה: ראובן, יוסף, יהודה.
כאשר יצא יעקב מן הארץ פקדה אותו התגלות דרמטית: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". הוא הציב מצבה במקום התגלות זו ונדר להפכו לבית ה' בחזרו בשלום מחוצה לארץ. אולם עם שובו לארץ, הוא לא חזר ל"מקום" ולא בנה בית. בתחילה בנה יעקב סוכות. אחר כך, קנה חלקת שדה והציב שם מצבה לאלקים הנראה אליו אך לא בנה לו בית. באותה שעה פקד אותו מעשה דינה והתמודדות עם בני שכם.
ואז, מיד לאחר ההתמודדות עם שכם, בא אליו הציווי לחזור למקום אשר נגלה לו אלקים בברחו מאחיו, למקום שנדר להקים שם בית ה'. ציווי זה מעורר את יעקב לזרז את ביתו להסיר את אלוהי הנכר מקרבם. ולאחר מכן נאמר שחיתת אלהים נפלה על יושבי הארץ, ובכך הסתיימו התלאות של יעקב עם איומים חיצוניים.
הרעיון של "המקום" הוא רעיון מרכזי בתורה. מצד אחד, התורה אוסרת עלינו לראות את האלוהות כדבר המופיע על ההרים הגבוהים ותחת כל עץ רענן. הקב"ה אינו זהה לעולם, אלא על האדם לכוון ליבו לשמים. אולם, מצד שני הקב"ה משרה שכינתו בתוך בני ישראל במקום אשר יבחר. שכינת ה' מתגלה בתוך הבית שהאדם בונה לו – יש אלוקים במקום הזה. האלוהות אינה נותרת משהו תלוש ורחוק מהעולם, אלא היא מתגלה בעולם הזה דרך האדם שהולך בדרכו של ה' – האדם שהוא הסולם שמלאכי אלהים עולים ויורדים בו.
כדי שחתת אלוקים יהיה על סביבתינו, שלא נצטרך להתעסק עם אויבים צריכים להכיר שיש א' במקום הזה, ולראות את המקום כבית א-ל, אשר בו אנו מבקשים לבנות בית ה'. אנחנו צריכים להתכנס פנימה, ולבנות את המקום שבו תשכון שכינת ה'. כל עוד שלא נעשה זאת, אנו נהיה תלושים ופורחים באוויר, ובכל אתר נתקל באיומים מאיומים שונים שלא יתנו לנו מנוח.
אולם, גם אחרי שיהיה לנו את המקום, לא תיפתרנה בכך הבעיות הפנימיות שלנו. בבניין בית ה' יש התמודדויות רבות, כמו שאנו יודעים היטב מההיסטוריה הארוכה שלנו. כאשר מסתיימים הבעיות עם האוימים מבחוץ, מתחילה ההתמודדות עם הבעיות של הבית.
