"ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו"
נראה כי אחי יוסף תפסו את עצמם בתור אנשים ריאליים ושקולים הדואגים למשפחה וליציבותה, בעוד שביוסף הם ראו איש תלוש מהמציאות, בעל חלומות המסכן את המשפחה כולה עם שגעון הגדלות שלו.
מעניין אפוא לראות שבסופו של יום, הוכח שדווקא יוסף היה זה שראה את הדברים לאשורם ואף הצליח לשמור על אחדות המשפחה, בעוד שהאחים גם טעו בתחזיותיהם וגם לא השכילו לשמור על המשפחה יחד, כאשר מכרו את יוסף. לא רק שהם לא הצילו את המשפחה מחלומות יוסף, אלא שהם הביאו לפירוקה.
עם מכירת יוסף, המשפחה כולה מתפוררת. יעקב מתעטף אבל. יהודה יורד מעם אחיו עד איש עדלמי, ומסתבך בעסקי משפחתו עם התחברו לגויי הארץ. למעשה, איננו רואים שהאחים פועלים יחד כמשפחה שוב עד הירידה לשבור אוכל ממצרים, מיוסף.
מנגד, הוכח שהם לא ראו את המציאות נכוחה. עם ירידת יוסף מצרימה מסתבר שהוא דווקא סופר ריאלי ושקול, והוא מצליח לתפקד במקום זר ועיון באופן פנומנלי. עם הגיעו למצרים, הוא גונז את החלומות שלו, ונזכר בהם שוב רק שהוא פוגש את האחים, ככתוב: "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם" משמע שעד אותו זמן לא זכר אותם. כלומר, הוא אינו דבק בחלום בכל מחיר, אלא יודע מתי הוא רלוונטי ומתי צריך להמשיך הלאה. יתרה מזו, מההתנהגות שלו בבית פוטיפר מסתבר שלא רק שאין לו שגעון גדלות, אלא שגם כאשר הוא צובר כוח הוא אינו מנצל זאת לרעה. לא זו בלבד, אלא שלבסוף נראה שדווקא הוא זה שמאחד את המשפחה חזרה, עם ירידתם מצרימה.
כך שנראה ש"בעלי החלומות" הם דווקא האחים, שבנו לעצמם איזשהו תיאור דמיוני של יוסף, שאינו תואם לעובדות. יתרה מזו, לכל אורך הסיפור, יוסף מנסה להראות להם את טעותם, לגרום להם להסתכל אחרת על המציאות, אבל הוא לא מצליח. הם דבקים ב"נרטיב" שלהן בכל מחיר. האחים "אינם נותנים לעובדות לבלבל אותם". הם מתעקשים לכל אורך הדרך להתאים את המאורעות לתמונת המציאות שלהם, וזה מה שהם מכנים "ריאליזם". ודווקא יוסף, שהאחים ראו בו בעל חלומות השרוי בהזיות פרי דמיונו, מצליח לראות את המציאות לאשורה. יוסף אינו חולם חסר תקנה, שממשיך לחלום כאשר המציאות טופחת לו על הפנים אלא מי שיודע לגנוז חלומותיו כאשר אינו רואה דרך להגשים אותם.
ללמדך, שכדי לראות את המציאות נכוחה, צריך לפעמים לדעת לחלום…
Photo by FLY:D on Unsplash
