[*] במאמרו "שידוכים והסתרת מוגבלויות" טוען הרב בורודיאנסקי חד משמעית כי צריך לספר על אתגר רפואי בשידוכים עוד לפני הפגישה הראשונה. התפלאתי מאד לקרוא זאת, ביודעי כי הכרעתם של גדולי ישראל בשאלה זו היא לספר בפגישה השלישית. אני מניח שהכותב הוא אדם הקשוב להדרכתם של תלמידי חכמים וגדולי הדור, ולכן הפליא אותי כל-כך שהוא ביטל כלאחר יד הוראה מוכרת וברורה: לספר בפגישה השלישית.
אני בחור רווק המתמודד עם אתגר רפואי כלשהו. כשהגעתי לפרק השידוכים, פניתי לרב ישראל גנס שליט"א על מנת לקבל הוראה ועצה ישרה מתי ואיך לספר על האתגר הרפואי למשודכת ולמשפחתה. הרב גנס הורה באופן חד משמעי בשם מרן הרב שך זצ"ל, שאני חייב לספר אך ורק בפגישה השלישית, או לאחריה על ידי שליח לפני הפגישה הרביעית, בתוספת מכתב שמעיד ומסביר על הבעיה הרפואית. לא זו בלבד, אלא שהוא אמר מפורשות כי אסור לי לספר לפני כן. כלומר, הוא לא נתן לי "הוראת היתר" להסתיר, אלא חייב אותי בכך.
הרב גנס הורה באופן חד משמעי בשם מרן הרב שך זצ"ל, שאני חייב לספר אך ורק בפגישה השלישית, או לאחריה על ידי שליח לפני הפגישה הרביעית, בתוספת מכתב שמעיד ומסביר על הבעיה הרפואית
איני מתייחס לקשיים רפואיים המונעים מראש אפשרות של חיי משפחה, כמו עקרות לא עלינו. בזה מן הסתם יהיה הפסק שונה. אולם, יש שתי משפחות אחרות של אתגרים, כאלה שאינם נוגעים ישירות לנישואין, אך הם דברים שעל הצד השני לדעת. האחת היא הפרעות בתפקוד היומיומי, כמו מחלות פיזיות דוגמת סכרת, או נפשיות, כמו הפרעה דו קוטבית. השניה היא רקע רפואי במשפחה, העלול להיות גנטי. וכמובן, כל המקרים שבאמצע, כמו עבר עם המחלה הידועה לא עלינו וכדומה. אינני מוסמך, כמובן, להורות הוראה בנושא זה, ועל כל אדם לשאול את רבו כיצד יש לנהוג במקרה הספציפי שלו. אולם, מסברא, דומני שאין לחלק בין המקרה שלי למקרים דומים אחרים.
עם זאת, למיטב הבנתי, ישנה הבנה ציבורית כי איננו יכולים לפתור עצמנו מדיון ציבורי באמירה: "הגדולים אמרו כך". זו אסטרטגיה שהתאימה לשעת שמד של הקמת עולם התורה והתמודדות עם הפשרנות והחילוניות. האתר הזה קם (בין היתר) על מנת לעורר שיח ולדון בשאלות העומדות על הפרק בצורה כנה, עניינית וללא סיסמאות, וזה מבורך בעיני. יוצא מכך שבדיון הציבורי בנושא איני יכול להיפטר באמירה "הגדולים אמרו לי כך" (הטיעון הזה יכול לשמש על מנת לסגור ולסיים את הדיון, אבל לא אם אנו מנסים לנהל דיון, להסביר את הצדדים ולהעלות מודעות). לכן אתיימר להסביר מדוע האופציה שהציג הרב בורודיאנסקי, לספר על אתגר רפואי עוד לפני הפגישה הראשונה בשלב הבירורים, שגויה. אני מציג את דעתי האישית, כמובן, ואינני מתיימר לדבר בשם רבי. הרב גנס לא נתן נימוקים לפסק שלו, והסברות כאן הן מלבי בלבד.
שידוכים אינם הליך רציונלי
לו היינו כולנו יצורים רציונליים לחלוטין, הצדק היה עם הרב בורודיאנסקי: הצעד הנכון היה לשתף את המידע הרפואי הרלוונטי מראש עם הצד השני, לקבל הסכמה עקרונית, ולגשת לשידוך רק לאחר מכן. הצד השני היה בוודאי עורך את שיקוליו בקור רוח, שוקל תועלת מול הפסד, ומחליט את ההחלטה הנכונה ביותר בשקלול הסופי. נשמע הכי פשוט והכי נכון בעולם, לא כך?
שיטה הזו יכלה לעבוד נפלא לו היינו כולנו יצורים רציונליים, ובדיוק משום כך היא אינה מתאימה. איננו פועלים באופן רציונלי, לכל הפחות בנוגע לשידוכים, ולכן מדובר בשיטה פסולה ובלתי אנושית מבחינה רגשית
ובכן, לא ממש. השיטה הזו יכלה לעבוד נפלא לו היינו כולנו יצורים רציונליים, ובדיוק משום כך היא אינה מתאימה. איננו פועלים באופן רציונלי, לכל הפחות בנוגע לשידוכים, ולכן מדובר בשיטה פסולה ובלתי אנושית מבחינה רגשית. לפני שפניתי לרב גנס ניסיתי את האופציה שמציע הרב בורודיאנסקי, לספר מראש. היו אנשים ששמעו וברחו כל עוד נפשם בם, כועסים על השדכן שהציע לבת שלהם 'בחור עם דפקט' (סליחה על הביטוי, זהו גם הומור עצמי וגם ביקורת על משפטים שזכיתי לשמוע מאנשים חסרי רגישות). סביר להניח שאותם אנשים יגיבו באופן דומה גם כשיגלו את הבעיה מאוחר יותר, רק שהם לא יוכלו לכעוס על השדכן. לעומת זאת, היו מעט אנשים עם גדלות נפש (מעטים מאוד לצערי) שלא נרתעו על הסף אלא ניסו לברר ולבדוק במה מדובר. אלא שאז באות השאלות: מתי זה קרה? למה? היה אשפוז? מי הרופא? איך המצב היום? וכן הדרישות לשתף את התיק הרפואי. מבחינתם מדובר בשאלות ובדרישות לגיטימיות וענייניות, אבל מבחינתי היה הדבר מר כמוות.
אינני יכול לתאר לכם, קוראים יקרים, את התחושה האיומה והנוראה כאשר כל אדם זר שיש לו בת בשידוכים מקבל גישה חופשית לדברים הכי אישיים, הכי כמוסים והכי פרטיים שלכם. זה ממש אונס ברמה הרגשית. מה גם שישנם אנשים חסרי טאקט וחסרי רגישות בסיסית שתגובותיהם מחריפות את הקושי.
אינני יכול לתאר לכם, קוראים יקרים, את התחושה האיומה והנוראה כאשר כל אדם זר שיש לו בת בשידוכים מקבל גישה חופשית לדברים הכי אישיים, הכי כמוסים והכי פרטיים שלכם. זה ממש אונס ברמה הרגשית
האם אחרי חשיפה כזו מסוגלים הבחור או הבחורה לגשת לפגישות בצורה בריאה? הדינמיקה של הפגישות היא שנפתחים זה מול זה בשלבים. הנפש משילה מעצמה שכבות שכבות, כמו גלדי בצל, עד שמגיעים אל העניינים הפרטיים והכמוסים. בני אדם, באופן כללי ולא רק בשידוכים, חושפים עולמם הפנימי, האישי והרגיש רק בפני אנשים שהם נותנים בהם אמון. האם תהיה מסוגל לחשוף את כל העולם הפנימי שלך, לטוב ולמוטב, בפני אדם זר לחלוטין? ככל שעולה רמת האמון בין המשודכים, כך הם מרגישים נוח להוריד שכבות של הגנה ולהפתח זה לזה. ללא ההגנה הטבעית של ההסתרה (בשלב ראשון) קשה עד כמעט בלתי אפשרי להתחיל קשר שידוכים בריא. ולהפך, אחרי שהסודות הכי אישיים של הבחור כבר נחשפו, הוא חסר את שכבת ההגנה הזו. הוא מרגיש שפלשו לתוכו, חיללו את כבודו, וממילא אין לו יכולת לגשת לפגישות בצורה בריאה.
ניתן להציע לכאורה פתרון לבעיה זו, והוא לספר מראש שיש בעיה אך מבלי לתת פרטים, עד שרואים שהקשר מתפתח. באופן זה, הצד הראשון יוצא הוגן וגלוי, והצד השני נמנע משאלות פולשניות ומחדירה לפרטיות שלא בעתה. אולם לעניות דעתי, אפשרות זו אינה מעשית. כפי שאמרתי לעיל, אנשים השומעים על קושי רפואי אינם פועלים באופן רציונלי. רובם דוחים את ההצעה על הסף. מעטים מאוד, בעלי גדלות נפש מיוחדת, מוכנים לשמוע הלאה. אולם, גם הם מבקשים שיוכח להם באופן משכנע שהבעיה אינה משפיעה על החיים בצורה משמעותית. הם מרגישים אחריות לילדיהם, ובצדק, ואינם רוצים להיכנס לשידוך לפני שביררו לפני ולפנים. איננו יכולים לצפות מאנשים להתאפק ולהמתין עם החקירות והדרישות עד שידעו שהשידוך רציני.
יתרה מזו, אחת הנקודות שמעלה הרב בורודיאנסקי במאמרו היא הקושי לקבל מידע אמין על הבעיה הרפואית. בהינתן הקושי של אדם לחשוף את ענייניו הפרטיים, האם הרעיון "לספר הכל לפני" אמור לעזור לנו בשיתוף מידע אמין? אם עצם החשיפה בפני אנשים זרים היא חוויה כל כך נוראה, איך יוכל האדם המתמודד עם בעיה לתת מידע מלא ואמין? מטבע הדברים, המידע הרגיש והאמתי לא יוצג, כי אדם נורמטיבי אינו מסוגל לחשוף את הסודות הכי אישיים שלו לזרים מוחלטים עם כל הצעת שידוך העולה על הפרק. המידע שיתקבל יהיה בוודאי חלקי, ואם בכל זאת ייתן הצד השני את הסכמתו, היא תינתן על בסיס מידע חסר ונטול תום לב.
אולם, אחרי שנפגשים מספר פעמים וכבר יש קשר, קרבה ורצון להמשיך את השידוך, ניתן כבר לשתף. השיתוף אולי קשה מאוד, אבל אפשרי. האדם מרגיש יכולת ורצון לחלוק את ענייניו האישיים עם מישהו שהוא מרגיש כבר קרוב אליו, והוא מעוניין בקשר אתו. תחושת חילול הכבוד והנבירה בפרטיות נחלשת מאד. כיוצא בו, גם הצד השני, המכיר כבר את האדם שמאחורי התיק הרפואי, נוהג בחקירותיו ביתר רגישות ואכפתיות.
אחרי שנפגשים מספר פעמים וכבר יש קשר, קרבה ורצון להמשיך את השידוך, ניתן כבר לשתף. השיתוף אולי קשה מאוד, אבל אפשרי. האדם מרגיש יכולת ורצון לחלוק את ענייניו האישיים עם מישהו שהוא מרגיש כבר קרוב אליו, והוא מעוניין בקשר אתו
לפני כשנתיים פגשתי בחורה מיוחדת מאוד, בדיוק מה שחיפשתי אחרי כל-כך הרבה שנים בשידוכים. הגיעה הפגישה השלישית, וסיפרתי לה על הענין הרפואי שלי. להפתעתי, היא אמרה שגם לה יש אתגר רפואי לשתף בו. היא נשאית של מחלה גנטית המונעת ממנה להרות בצורה טבעית. היא תהיה זקוקה לעבור הפריה חוץ גופית, שתאפשר לוודא שהגן הפגוע אינו עובר לוולד. לראשונה בחיי מצאתי את עצמי בצד השני של המתרס: הבעיה שלי התגמדה לעומת שלה, ואני הייתי בצד השיפוטי, המגלה לפתע הפתעה לא נעימה, וצריך להכריע לשבט או לחסד.
אחרי מחשבה רבה ובדיקה של המצב הרפואי שלה, אמרתי לעצמי שלא אכפת לי לחיות עם זה. היא כל-כך מצאה חן בעיני, שהייתי מוכן לקבל אותה כפי שהיא (בסופו של דבר, השידוך ירד מצדה). אילו הבחורה הזאת היתה מספרת מראש על הבעיה שלה, רוב הבחורים לא היו ניגשים לשידוך, וכך לא היו זוכים לראות כמה היא מיוחדת. האם ההחלטה שלהם היתה רציונלית? זוהי בדיוק הנקודה. לא ניתן לדבר על החלטה רציונלית במקרה זה. אולי לפני שהייתי פוגש אותה היה נכון מצדי להוריד הצעה מסוג זה. אבל אחרי שפגשתי אותה, נכנסו שיקולים חדשים לתוך מערכת ההחלטות שלי. אחרי שנפגשים שלוש פעמים, ורואים את הצד השני כפי שהוא באמת, ולא בתוך תבנית של אדם בעל בעיה רפואית, אזי הבעיה מתגמדת ומקבלת את המקום הראוי לה, ורק כך אפשר לשקול אותה לגופה.
האם מדובר בבגידה באמון?
במאמרו כותב הרב בורודיאנסקי:
מי לוקח אחריות על עגמת הנפש של הנער או הנערה המגלים לפתע שרימו אותם ושהסתירו מהם מידע? מי מוכן לערוב לפצע בנפש ולתחושת הבגידה שאותם צעירים חווים? כיצד הם ייגשו לשידוך הבא שלהם? ומה אם נוצר בין המשודכים קשר רגשי, והוא נגדע באופן אלים בגלל הגילוי של המידע המוסתר? האם תיטיב חוויה זו את סיכוייהם להינשא בעתיד או תשאיר צלקת בנפשם?
הביקורת של הרב בורודיאנסקי נובעת מכך שהוא מגדיר את ההסתרה רמאות ובגידה, ובעקבות כך, הוא מתריע על פצעים בנפש, אלימות וצלקות. אבל זוהי ממש הנחת המבוקש. אם הנורמה הציבורית היא לחשוף מידע רק בפגישה השלישית והיא נתמכת בהוראת גדולי ישראל, הרי שאין כאן רמאות ואין כאן בגידה. כל הצלקות והפצעים קיימים רק בדמיון של מי שרואה בכך רמאות ובגידה. אדם השומע שהפסק של מורי ההוראה הוא לא לספר מראש, לא יכעס על ההסתרה. הוא אולי יוריד את השידוך בגלל הבעיה הרפואית, ודבר זה יגרום ללא ספק לעגמת נפש לכל הצדדים, אבל הוא אינו יוצא עם צלקות בשל בגידה. הדבר לא יהיה שונה מכל שידוך הנופל בשלב מתקדם בגלל התפתחות של בעיות. האם בשידוך הנופל בגלל חוסר התאמה בין משפחות אין כדי עגמת נפש? וכאשר משהו מונע התקדמות של שידוך לכלל גמר, אחר שהזוג פיתח קשר רציני – האם אז לא נוצרת עגמת נפש? בכל המקרים הללו יש עגמת נפש, אך אין מדובר בבגידה ולא ברמאות.
אם הנורמה הציבורית היא לחשוף מידע רק בפגישה השלישית והיא נתמכת בהוראת גדולי ישראל, הרי שאין כאן רמאות ואין כאן בגידה. כל הצלקות והפצעים קיימים רק בדמיון של מי שרואה בכך רמאות ובגידה
הרב בורודיאנסקי מביא ראיה לדבריו משני אירועים: מקרה שבו החתן חשף את הבעיה הרפואית רק אחרי האירוסין ומקרה שבו היא התגלתה בטעות רק אחרי הנישואין. אבל הנידון אינו דומה לראיה. על פי ההוראה שקיבלתי, חייבים לספר על כל קושי רפואי משמעותי – וזהו דיון בפני עצמו מה נחשב קושי משמעותי – לפני הפגישה הרביעית, ובוודאי לפני האירוסין. הוא בהחלט צודק שלא לספר לפני האירוסין זהו מעשה של בגידה ורמאות, אבל לא ניתן להסיק מכך שראוי לספר את הכל עוד לפני שהזוג נפגש בכלל.
לפי ההוראה שקיבלתי, הזמן הראוי ביותר לספר על הבעיה הרפואית הוא הפגישה השלישית או מיד לאחריה. בשלב זה, הזוג עדיין לא פיתח קשר אמיץ, אך הם כבר מכירים זה את זה ויש בסיס של אמון וכבוד. בשלב זה, הורדת השידוך לא תגרום עגמת נפש גדולה מדי, אך יש סיכוי לא רע שהצד השני יחליט להמשיך למרות האתגר הרפואי.
על מי מוטלת האחריות לשינוי?
הרב בורודיאנסקי מודע לבעייתיות של הגילוי מראש: אם הבעיה הרפואית תוצג מראש, אף אדם נורמטיבי לא ייגש לשידוך הזה. למרות זאת, הוא מציע כן לספר מראש, בתקוה לשינוי חברתי. הוא סבור שאם יחשפו האנשים את עצמם, תשתנה הנורמה החברתית:
במקום לדון על הרקע הרפואי באופן ענייני, ולשקול אם מדובר בסיבה טובה לחשוש מלגשת לשידוך או שאין בו כדי להשפיע על חיי הנישואים של הזוג, הוא הופך לכתם שבורחים ממנו כמו מצרעת. אנשים אינם חוששים מהרקע הרפואי משום שהוא עלול להזיק לאושרם של בנם או בתם, כמו שהם חרדים מאימתה של עננת השידוכים. אם הם ישתדכו עם מישהו בעל רקע רפואי בעייתי, הם אומרים לעצמם, מה יאמרו הבריות?
כך נוצר מעגל קסמים המזין את עצמו: ההורים מסתירים מידע בגלל עננת השידוכים. הם יודעים שאם הם יגלו את הרקע הרפואי, אף אחד לא ירצה לגשת לשידוך עמם. אבל הסיבה שאף אחד לא ירצה לגשת לשידוך היא בגלל אותה עננה בדיוק, ולא מסיבות ענייניות!
האם לא עדיף לכולנו לוותר על כל הסבל הזה ופשוט להתחיל לדון בשידוכים באופן כן וענייני?
אין ספק שהוא צודק. הציבור צריך לשנות את החשיבה שלו ולהתחיל לדון בשידוכים באופן ענייני. עולם השידוכים שלנו בנוי בצורה כזאת שברגע שאתה מכריז על אתגר רפואי כלשהו, אתה נכנס באופן אוטומטי לקטגוריה מצומצמת מאוד של "בעיות רפואיות". ההצעות היחידות שתקבל הן משודכים בעלי בעיה רפואית. מה עם התאמה אישית? משפחתית? אידאולוגית? רמה דתית? כל אלה אינם קיימים בכלל מבחינת השדכנים. הדבר היחיד המעניין אותם הוא שלשניכם יש בעיה רפואית. אם שדכן ינסה להציע אותך לבחורה נורמטיבית, ההצעה תדחה על הסף (ברוב המקרים) ותחשב עלבון של ממש. זאת היא מציאות איומה ומעוותת שהצעה של אדם עם רקע רפואי נחשבת מעליבה; אך זאת המציאות.
הבעיה עם דבריו של הרב בורודיאנסקי היא הטלת האחריות על האנשים עם הקושי הבריאותי. אנחנו סובלים מספיק – האם מצפים ממנו גם שנקריב את עצמנו כדי לשנות את החברה?
הבעיה עם דבריו של הרב בורודיאנסקי היא הטלת האחריות על האנשים עם הקושי הבריאותי. אנחנו סובלים מספיק. האם מצפים ממנו גם שנקריב את עצמנו כדי לשנות את החברה? לא הוגן לדרוש מאתנו לספר מראש על הבעיה שלנו, בידיעה שהגילוי יגרום לכך שלא ירצו להשתדך אתנו, מתוך תקווה שאולי יתרחש שינוי בקרב הציבור ויתחילו לדון בנושא בצורה עניינית.
אם וכאשר יהיה שינוי בציבור ואכן יתחילו לדון בנושא בצורה עניינית, אזי יהיה מקום לחשיבה מחודשת ולהנהגה אחרת. אבל כל עוד חי הציבור בתבנית כל-כך מעוותת, לדרוש מאתנו לספר מראש זה פשוט לא הוגן.
[*] מפאת צנעת הפרט, בחר הכותב לפרסם את המאמר בעילום שמו.
תמונה: Bigstock
מנסיוני כל אלו שהסתירו בעיות רגשיות ברובם הנישואין עולים על שרטון וזה נגמר בגט ר"ל. אז מה הרווח גם אברך עם בעיה פלוס גרוש.
המאמר הזה עוסק בהסתרה עד הפגישה השלישית תוך ציון מפורש שהסתרה עד הנישואים היא רמאות. אני מסכים אתך לחלוטין שהסתרה מוחלטת עד אחרי הנשואים לא רק שהיא רמאות היא נדונה לכישלון מוחלט כי האמת תמיד מתגלית.
מה הבעיה לחולה לקבל הצעה עם חולה כמוהו ?
מאוד רדוד לחשוב שמי שדומה לך הוא אדם עם מחלה דומה ולא אדם עם אופי דומה, רעיונות דומים וערכים משותפים.
יהודים חרדים מספרים לכולם שהנפש היא העיקר, אבל כשצריכים לבחור באמת בוחרים בגוף.
מחוץ למגזר החרדי יש אנשים שיבחרו בגוף דומה , אבל יש רבים שיבחרו בנפש דומה גם כאשר היא באה באריזה לא מושלמת.
יכול להיות שהחרדים לא באמת מאמינים בעליונות הנפש על הגוף?
אני שאלתי כמה רבנים מסגנונות שונות והשקפות שונות כולם פה אחד אמרו לי תן להבחורה קודם הזדמנות להכיר אותך בשתי פגישות ובפגישה השלישית תספר על הבעיה שלך
הסוגיה לא פשוטה ואפשר לטעון שקל למי שאינו חולה לשפוט, אבל להיפגש מספר פעמים באופן שתיתכן יצירת קשר נפשי מורכב, ללא גילוי נאות, מזעזע בעיני וגם ברוב המקרים חסר תועלת כי הפגיעה מההסתרה יש בה כדי לעורר תרעומת קשה שהיא עצמה תגרום לניתוק הקשר.
אין דרך בעולם לקבוע נורמה המנוגדת לטבע האנושי הבסיסי והוא הצפיה לאימון וגילוי נאות.
קודם כל, תודה על התגובה. אינני חושב שאתה צודק ש"מדובר בנורמה המנוגדת לטבע האנושי" ואני לא חושב שבשידוכים קיים כלל של גילוי נאות מראש על הכל. אבל כפי שכתבתי במאמר לא מדובר פה בנושא רציונלי, מדובר פה בנושאים של אימון וזה בתחום רגשות הלב ולא בשכל. עצם העובדה שאתה מרגיש כך ואולי נפגעת באופן אישי מדבר כזה בוודאי נותנת משקל לדבר. אני הצגתי את הצד למה אדם עם בעיה לא מסוגל לחשוף את הבעיה מראש… יש לזה מחיר? יכול להיות. יש כאלו שירגישו שאינו אותם? יכול להיות.
שוב, תודה על התגובה ועל ההערה
הדיון בנושא רגיש זה, ללא התייחסות לסוג הבעיה הרפואית, נראה בעיני תמים עד לא הוגן… כיצד ייתכן לומר בשם גדולי ישראל שיש להסתיר מידע עד אחר הפגישה השלישית? האם אין כל הבדל בין בעיה לבעיה? האם אין להבדיל ולחלק בין, למשל, לקיחת כדור ריטלין על בסיס קבוע (שעל כך שמעתי בשם רבנים שמותר להסתיר), לבין בעיית פוריות או מחלה גנטית חמורה?
אין אדם נתפס על צערו, וניתן בהחלט להבין את הבחור שסובל מבעייתו וסוחב את הצער מספר שנים… אך הדברים שכתב בצערו אינם משכנעים. גם הטענה על צמצום מאגר האפשרויות של בעל הבעיה הרפואית, איננו רלוונטי כלל לדיון. וכי יש למישהו ספק בכך שהבחור בבעיה? נכון, נושא השידוכין הוא בעיה נוספת על זו הרפואית, ומה בא זה ללמדנו – האם משום כך נתיר לגנוב את הדעת (אם אכן זוהי רמאות על פי השיקול ההלכתי)?
ניכר שלא באמת קראת את המאמר. קרא אותו שוב ובשימת לב
אני חושב שהדבר הראשון שהיית צריך לשמוע מרבך הוא שאין לך במה להתבייש. אל תכאב כאב שלא מחובתך לכאוב, בעל כורחך. אתה לא אשם במצבך ואתה לא צריך להתבייש באיך שנולדת. אם באי-רציונליות עסקינן – נסה להפריד בינך לבין מה שנכפית לסחוב עמך; אל תזדהה כמחלה או כפגם אלא כאדם עם מחלה. אני חושב שזה יקל עליך להסתכל על הסוגיה בעיניים לא כואבות.
קודם כל, תודה רבה לך. אם תשים לב במאמר הקפדתי לכנות את מה שיש לי כ"אתגר" ולא כ"בעיה". ב"ה האתגר הזה מחזק אותי והופך אותי לאדם הרבה יותר טוב חזק ורגיש.
אני אב לבן עם קושי רפואי ובימים אלו הוא מתחיל את עונת השידוכים. אין לאף אחד מושג כמה יסורי נפש ישנם, וכמה תגובות חסרות רגש והבנה אנחנו עוברים במהלך הבירורים. אני לא שופט אף אחד, אולם לא ברור לי מדוע ישנם שנפגעים רק על זה שהעזו להציע להם כזו הצעה, ואני מדגיש שאנחנו אומרים הכל בהתחלה. מה מצפים, שאנחנו בתור הורים לא נשתדל לעזור לבנינו? וכן, אנחנו שומעים כל מיני הצעות גם עם בעיות רפואיות ומשתדלים תמיד לענות בצורה ענינית ולא פוגעת, לפחות שנתחזק בדבר הזה. בהצלחה לכולם.
כמי שרומה בשידוכים ונאלץ להתגרש כי בעיה נפשית חמורה הוסתרה, אני יכול לומר כי כל התהליך היה מערכת שקרים מלמטה למעלה… מהמשפחה שלה, לשכנים וחברות ומורות שידעו על מחלתה ושיקרו בגלוי. אז לשם מה אנו עורכים את הבירורים אם מסתירים את האמת? השאלה היא מה יותר חמור, והאם היו מסתירים למשל שבהחבא היא הולכת לסרטים… שזה פחות חמור ממחלת נפש חמורה. משום שאנו מסתמכים על הבירורים אז הם צריכים להיות אמינים ועם כל האמת לאמיתה. כי אם לא כל השיטה תתמוטט. ואז בבירורים השדכן יצטרך להציג דיווח רפואי ונפשי של שני הצדדים לפני כל פגישה… כי כולם משקרים.
דבריך נוגעים ללב ואני מאוד מצטער על מה שעברת אבל כפי שנאמר למעלה וגם בגוף המאמר הנידון הוא ההסתרה עד לפגישה השלישית ולא הסתרה מוחלטת עד אחרי הנישואין.
להציג את זה כאילו "כל גדולי ישראל" מורים להסתיר זה חוסר אמת. הרב שטיינמן למשל תמך באלה שלא רצו להסתיר אלא לגשת לשידוך בלב נקי.
טוב שכתבת שהרב גנס מורה להסתיר. כל הורה יוכל להחליט אם כשהוא ניגש לשידוך עם משפחה ששואלת את ר' חיים או הרב גנס, צריך לחשוש שיש סוד שמחכה לפגישה שלישית ורביעית.
יש לך מקור מהימן שההנחייה הגורפת של הרב שטיינמן זצ"ל הייתה לספר הכל מראש לפני הפגישה הראשונה?
Also HaRav Chaim Kanievsky shlita rules not to say anything before the
third meeting and other gedolim i know
זה אינו נכון. בדידי הווה עובדא שהרב שטיינמן הורה לחכות לפגישה שלישית.
מאמר מאוד כנה וכואב כאחד
כתבת בצורה נוגעת ללב
מסכימה עם מה שכתבת שרק אחרי שמכירים אפשר לשים דברים עח השולחן , כי הרבה פעמים רואים שהבעיה הרפואית לא הופכת את הסובל ממנה למפלצת
מאחלת לך ולכל המתמודדים שימצאו את זיווגם עם שורש נשמתם
בארה`ב ישנו חוק שבעל דירה חייב לציין את כל הנזקים והבעיות בדירה לפני המכירה,ואם לא יעשה כך הקונה יוכל לתבוע את כל הנזקים…נכון בני אדם הם לא דירה,אך העיקרון ברור אף אחד לא רוצה חתול בשק. אז הדבר שאפשר לעשות בדרך הכי טובה זה לא שהשדכן ידע שמא יפיץ זאת ברבים. אלא הנישדכים בפגישה הראשונה יגלו את האמת וגם יסבירו אותה. כך שאף אחד/ת לא ירגיש שרומה כדי שימשיך להיפגש. אני הייתי מרגישה מרומה אם שליח אחרי הפגישה השלישית היה מביא מכתב שבו כתוב שיש לבחור מחלה …אז הייתי חושבת מה הוא מסתיר עוד.עדיף להוריד
תודה רבה על דברי הברכה והעידוד.
יש לי אחיינית מדהימה בת 18 עם סכרת נעורים. אחראית. בחורה נהדרת אצילית טובת לב לומדת בסמינר תכנות מחשבים
אשמח לשמוע על הצעה בשבילה
בת 18? שתחכה עוד 4 שנים
(בלי קשר לסכרת)
יש לי רעיון בשבילה בחור מיוחד ונפלא
שחולה אף הוא במחלה זו
צרו קשר באימייל
לחיים, מהתגובה מעלי
אמנם שניים הנושאים באותו עול – ייטיבו להבין זה את זו ונראה כי זהו השידוך האידיאלי.
אך נוצר פה סיכון גנטי עצום!!! כמעט כאילו דנים מראש את הילדים שיבואו לעולם.
בעצמי מכירה שידוכים של שמנים – לילדים אין שמץ סיכוי. שידוך של לקויי שמיעה – כל הילדים, עד אחד, לקויים עד חרשים גמורים.
יש לחשוב היטב אם לא כדאי דווקא שהורה אחד יחפה על החולשה הגנטית / המגבלה הפיזיולוגית של ההורה השני. במקרה הילדים החרשים – כמה היה עוזר לו אחד ההורים לפחות היה יכול לדבר ולשמוע, גם אם היה מרותק לכסא גלגלים.
בארה`ב ישנו חוק שבעל דירה חייב לציין את כל הנזקים והבעיות בדירה לפני המכירה,ואם לא יעשה כך הקונה יוכל לתבוע את כל הנזקים…נכון בני אדם הם לא דירה,אך העיקרון ברור אף אחד לא רוצה חתול בשק. אז הדבר שאפשר לעשות בדרך הכי טובה זה לא שהשדכן ידע שמא יפיץ זאת ברבים. אלא הנישדכים בפגישה הראשונה יגלו את האמת וגם יסבירו אותה. כך שאף אחד/ת לא ירגיש שרומה כדי שימשיך להיפגש. אני הייתי מרגישה מרומה אם שליח אחרי הפגישה השלישית היה מביא מכתב שבו כתוב שיש לבחור מחלה …אז הייתי חושבת מה הוא מסתיר עוד.עדיף להוריד
זה לא רק בארה״ב
זה מעוגן בחוק
כגילוי נאות..
קודם כל, תודה על התגובה. יש לי 2 דברים לענות לך.
1. החוק בארצות הברית מחייב גילוי מראש לפני חתימת החוזה, לא לפני הפגישה הראשונה או השנייה של השוכרים.
2. את טוענת שהפתרון הטוב ביותר הוא לספר בפגישה הראשונה אבל שכחת לחלוטין את כל הבעיות שמוצגות במאמר. את עומדת מהצד שלך כבחורה בריאה ב"ה ואני מבין שזה לא נעים עבורך להגיע לפגישה שלישית ואז לגלות שיש לבחור בעיה רפואית, אבל הפתרון שלך לספר בפגישה הראשונה הוא לא אנושי ובלתי מתחשב (סליחה על הישירות) כפי שהוצג במאמר, שכן הפתרון שלך לא נותן מענה למורכבות יוצאת הדופן ולקושי של עצם השיתוף של משהו כל-כך אישי.
אפרת – הדוגמה שהבאת מוכיחה צדקת הכותב – אם נסכים לדמות בין מכירת דירה לשידוך. כי החוק מחייב גילוי נאות רק לפני חתימת חוזה. המקביל לסגירת השידוך. את חושבת שמוכר דירה מקדם פני המתענינים עם רשימה של ליקויים? הרשימה שמורה לרציניים בלבד, אחרי שהדירה מצאה חן בעיניהם. אז אפשר לשפוט ולשקול. העצה של רב גנז מחמיר על הגילוי הרבה יותר מחוק גילוי פגמים במכירת דירה
כל הבעיות מהסוג הזה הם רק סימפטומים לבעיה המרכזית שקיימת רק בחברה שלנו, שחיה בעלמא דשיקרא, והכל מנוהל על פי מה החברה תחשוב עלינו, וכל הזמן חיים בהסתרה, מנסים להציג כלפי חוץ ההיפך ממה שאנחנו בפנים, הכל בגלל "מה יאמרו". מאותה סיבה אנו שולחים את בנינו ובנותינו למוסדות שאנו יודעים בבירור שזה לא מתאים להם, רק בגלל "מה יאמרו", וכל עוד שלא נפתור את הבעיה הזאת מהשורש, ונתנהג בצורה טבעית, לדון כל דבר לגופו של ענין, שום בעיה לא תיפתר, ונמשיך כל החיים לחיות בשקר.
במחילה, הבעיה של "מה יאמרו" היא לא ייחודית לחברה החרדית אלא היא מטבע האדם בכל מקום שהוא. מה שנכון הוא שמטבע הדברים בציבור שיש בו מערכת חברתית הדוקה, חיים יותר ביחד ולא כל אחד לעצמו, הרי שיש הרבה יותר מקום לחשש של "מה יאמרו", מאחר ויש יותר אנשים בסביבה ששייך שיאמרו משהו. זה לא קשור לחרדיות אלא למבנה חברתי, והוא נכון בכל חברה בסגנון דומה.
לצערי שני הצדדים צודקים, לא נכון להסתיר ולא נכון לגלות – בהתחלה. זהו מצב של LOSE LOSE SITUATION. במקרים כאלה האפשרות להתחתן היא רק בלי שידוך, כשמכירים זה את זה בעצמם, ההיכרות הולכת וגדלה, ואז מוכנים לבצע פשרות ולהתחתן עם הצד בעל הבעיה הרפואית. זו לא דעת תורה, אבל זו הדרך היחיד שזה עובד. לצערי.
להורי זוג חברים
שעלו ארצה מארה״ב
והכירו כאן לאחר שחזרו בתשובה
לאשה היה בעיית פזילה קטנה
ודיברו שיתקנו לאחר החתונה בניתוח
לאחר החתונה זה פשוט לא הפריע לו כי הוא אהב אותה כמו שהיא
אני אישית פחות מתחבר להרבה מאוד גישות
בצורת השידוכים המצויה
יש בה לא מעט בעייתיות
חברתית/ערכית/עם ניחוח גזעני
לפני 3 דורות אחורה היו אנשים שהשדתכו
בלי תיק רפואי או באיזה סמינר אי ישיבה הבחור למד כמה כסף יש למשפחות והאם מקבלים דירה
אחא הלכו עם הפשטות וכנות והרי זה פלא
אחוז הגירושין היה נמוך אם בכלל
והיום?! כ״כ הרבה תכנונים ושדכנים והוראת שעה וגדרות ואחוזי הגירושין רק עולים
כי שאין אמונה תמימה וקבלת האחר אין בסיס
ואם כולם רק צמאים למשמע גדולי הדור
וכולנו נבונים חכמים צדיקים
אז טיפה האמונה התמימה שהכל מאיתו יתברך?!
ברגע שמחליטים לפי בעיה רפואית / היכן למדו/ ענייני כסף/ עדה/וכו איפה נכנס פה האמונה?!?
וקצת פרדוקס שמי שבא בשם האמונה לא מקיים וחי אותה
לכל אלה שחושבים שהם חכמים כשהם אומרים שצורת השידוכים החרדית לא נכונה ובעייתית ומרגישים חכמים המאמר הזה נכתב לאנשים רציונלים ממילא אין לי כל כל שיח אתכם אם אתם חושבים כמו שכתבתם.
ולענייננו, הנושא מאד מסובך כי אני שמעתי על כמה קרובי משפחה שלי שגילו בפגישה השלישית שיש לצד השני בעיה, ואפילו שזה לא היה משהו תורשתי או מאד בעייתי הרבנים ענו להם: למה ללכת על בחורה עם בעיה כשאפשר ללכת על בחורה בלי בעיה? ממילא זה שאנשים לא רוצים להיפגש עם מישהו עם בעיה זה דבר מאד רציונלי, עד כמה שאתה לא מוגבל לשום דבר ואתה יכול לקבל את הדבר המושלם יותר למה ללכת על דבר פחות מושלם בשבילך. זו הסיבה שאנשים לא ניגשים להצעה עם בעיה והסיבה הזאת אמורה גם לגרום להם להוריד אחרי פגישה שלישית, ואם הם היו באמת רציונלים והיו הולכים עם הדעות שלהם עד הסוף הם היו מורידים. רק שפה נכנסים הרגשות (שמחבר המאמר דיבר עליהם שעל ידם מתנהל כל מערכת השידוכים שזוהי הטעות שלו איפה נכנסים הרגשות האם מהתחלה או רק לאחר מכן) והאדם מחליט ללכת על משהו שהוא לא באמת מעונין בו, ואם הוא היה שומע על זה בהתחלה הוא היה מוריד גם אם הוא היה מבין שזה די קל לחיות עם זה עיון שבהתחלה לא מעורבים רגשות והוא יכול להחליט האם הוא מעונין לנסות לקבל את הכי טוב שהוא יכול להשיג או שזה מהדברים שהוא מוכן להתפשר עליהם.
בעצם הרציונל שכתב את המאמר לא שם לב שבדיוק כמו שיש אנשים שמבקשים לפני וחופרים לך בפרטיות ופוגעים ברגשות שלך עם כל מיני שאלות שלך לא נשמעות לעניין אפילו אם להם זה רלוונטי להבנת חומרת המצב וכמה קל יהיה לחות איתו והוא הופך את המצב ומכניס את הצד השני לפרדוקס נפשי שמצד אחד הוא נדלק על אותו אחד/ת שהוא ניפגש איתו (וברור שאם הצד עם הבעיה רואה שאין חיבור ביניהם הוא לא יספר. אני מכיר את העניין מבפנים וזה הגיוני כי אם הצד השני לא התחבר עדין אין שום ענין לספר כי אז הוא חוזר לנקודת ההתחלה) ומצד שני הוא לא מעונין בזה ולא כל כך נראה לי שזה גישה רציונלית.
ונמשיך לעניין שאומר הרב גורדי אנסקי שזה יוצר תחושת בגידה הדברים פשוטים שאותו אחד שלא מעונין להיפגש עם מישהו עם בעיה מרגיש היום שסידרו אותו ושיחקו איתו וגם אלו שמוכנים להיפגש עם אנשים עם בעיה מסוימת מרגשים נבגדים שהרי הם אוחזים שאין להם בעיה אבל בכל זאת מי אמר לך שאני מעונין להיפגש עם מישהו עם בעיה ואולי אני אדם שיש לו בעיה עם זה ואם אתה יודע שאין לי בעיה עם זה אז למה לא סיפרת בהתחלה כנראה שאתה לא ניגשת לעניין אחרי שידעת מי אני אלא תפסת אותי כמישהו אחר ולא כמי שאני ולמה שאני ירצה אותך היום כשאתה מסתכל עלי בתור אדם כזה אלא מה יש לך דברים להסתיר כי אתה מבין שצריך להסתיר אז אולי אתה מסתיר עוד דברים ולמה שאני יוכל לסמוך עליך אם מתברר שאתה לא ניגשת בצורה גלויה מהתחלה(הספקות האחרונים שמניתי הם ספקות לכל אדם רציונל שרואה מישהו שלא פתוח איתו ממילא אין לו סיבה להאמין לו שעכשיו הוא כן פתוח איתו ) וזה הרבה יותר מזה כי איך אפשר לסמוך עליך גם עכשיו שאתה מעמיד את הבעיה בשלמותה אולי אתה מגמד אותה
ולענין ההבדל בין לפני האירוסין לאחרי האירוסין שכותב המאמר אומר שהוא מבין שיש הבדל לפי מה שכתבנו פה שיש פה משחק עם הרגשות אחרי פגישה שלישית זאת אומרת שאתה מוכן להיות זה שיקבע לו מה ההחלטה הרציונלית בעניין כיוון שהוא נגוע ברגשות ולא יכול לחשוב ישר אז למה שלא ניקח את זה רחוק יותר ונכניס אותו לפרדוקס רגשי גדול יותר כיום שזה אחרי האירוסין ואז גם רציונלית על פי רוב לא שווה לשבור שידוך על זה כי זה גם מקטלג אותך בציבור כמישהו בעייתי (וזה בצדק כי כמעט חייב להיות שהיה לאחד הצדדים בעיה אם הם שברו שידוך וזה סיבה טובה מאד להסתפק וזה ממש לא סטיגמה חרדית)
קולומבוס לא שהשיטה החרדית לא נכונה…היא לא מתאימה לבעלי מוגבליות. מכניסים לכולנו לראש שבן או בת זוג בוחרים לא מאהבה ורגשות אלא מהמעלות, והאהבה תגיע לאחר החתונה. כך שבחורה בריאה שאין לה שום רגש לבחור שעומד מולה…בודקת לפני הפגישה אם הוא בריא אם הוא שקדן באיזו ישיבה הוא לומד אם הוא מתאים לדרך המשפחה . ואם כן היא מסכימה להיפגש.. אם אחד מהנתונים לא התאים לרצונה אז היא תסרב להיפגש. כך שהיא מסתמכת על המידע שקיבלה כאמיתי…וכאן מנסים לגרום לה ליצור רגשות לבחור… ואז להנחית את המכה…כי אולי הרגש יחליט עבורה.כי יכאב לה להוריד. יש כאן נוכלות כי זה לא מה שהיא רצתה מלכתחילה אלא נכפה עליה.
הבחור צריך קצת לגדול! יש כמה נקודות נכונות שכולם מסכימים ויש המון נקודות שגויות!
אבל הזמן יבגר אותו…
מתחברת לכל התגובה שהבחור פרט "לו היינו כולנו יצורים רציונליים לחלוטין"..
יש מקרים מסויימים שר' חיים קנייבסקי פוסק שאין לשתף בענין הרפואי רק בפגישה מתקדמת וכך בתו הרבנית קולדצקי נשמע מפיה שהיא מצוטטת "מקובלני מבית אבא" שאנו לא מספרים לפני והיא מספרת על הסטפלייר שכך נהג. כמובן במקרי בריאות מסויימים לא מדובר על מחלות נפשיות,גנטיות או מולדות. מדובר על תפקוד מלא יום יומי ולצערי בסקטור שלנו לא יודעים לקבל בעיה שלא מפריעה לתפקוד רגיל. העוגמות נפש שההורים חווים והמתח היום יומי קשה לתאר אותו.
השיחה פה לא עוסקת באמירות שנשמעו מפי אנשים גדולים ללא כל תוספת הסבר העניין הנ״ל כבר הוזכר בכתבה מפי הרב שך וזה שעוד רבנים אמרו משפטים כאלה ללא הסבר לא מוסיף שום דבר וודאי שזה לא עונה על הטענות שנכתבו כאן בגישה המחשבתית
יכול להיות שהשיטה החרדית לא מושלמת לגמרי אבל צריך להפנים שאין כזה דבר משהו מושלם הכל צריך להיבחן בצורה של הרע במיעוטו וזה מה שהולכים איתו כי הוא הכי פחות גרוע
גם אני במצב דומה
יש לי בעיה רפואית כלשהי ואני בעלת תשובה וסבלתי ואני סובלת המון מהמצב הזה.
אני מבינה מאוד את כותב המאמר ויכולה להגיד שהשם קובע הכל!!
ואם מגיע לך שידוך מסויים לא יעזור אף אחד לא ימנע אותו ממך – יהיה רב שיגיד לבחורה כן להתחתן איתך!
כי שמעתי מלא סיפורים על אנשים עם בעיות שהתחתנו עם אנשים בריאים במגזר החרדי
השם קובע הכל – ככה הוא ברא אותנו עם בעיות – אין מושלם ולא יהיה מושלם לעולם.
הוא ברא אותך ככה – כי ככה אתה צריך להגיע לשידוך שלך עם הקושי הזה.
ומי שתיהיה הזיווג שלך תקבל אותך עם הכל ושום רב לא יכול להרוס את זה. אף בשר ודם לא יהרוס גזרה שנכתבה למעלה.
ללכת עם אמונה בבורא עולם ולהגיד בפגישה השלישית כמו שגם לי אמרו.
בתמימות, ללכת בתמימות והשם יעשה את מה שהכי טוב לנו.
ככה אתה הכי מושלם בשביל השם וככה אתה תעבוד אותו בדרך שהוא בחר לך.
ולכן לא צריך לחשוב יותר מדי פשוט לעשות השתדלות והשם יעזור.
והכי חשוב תפילה – תפילה משנה טבע! לא לרדת מהחשיבה שהשם יעזור ויושיע וכמובן הכל ממנו יתברך.
אני בטוחה עד היום שיגיע הבחור והרב שלו שיגידו כן! כן להצעה – כן לשידוך – כן להקמת בית בישראל!
אני כן רציונלי!
הכותב מציב עובדה שאנחנו לא רציונליים וזה מתיר לו לשחק עם הרגשות של השני, דהיינו לרכוש את אמונו או יותר נכון לכבוש את לבה, ואז יותר קל להעביר את הנושא הרפואי.
מה ששכח כב' שיש עדיין כמה אנשים רציונליים שכן רוצים לדעת מראש במה מדובר ולא ללכת שולל במשעולי ההתחכמויות.
אני מבין ללבך, וחושב שהמפתחות בידיו של ה' תהיה רציונלי, ותמצא את זיווגך בקרוב!
קודם כל, תודה על התגובה… יש לי 2 דברים לומר לך.
1. אתה מצהיר שאתה רציונלי אבל אתה לא באמת כזה. מעצם זה שאתה משתמש בביטויים כמו "ללכת שולל במשעולי ההתחכמויות" מעידות כאלף עדים שאינך באמת רציונלי.
2. גם אם נניח ואתה מבין האנשים הבודדים שכן פועלים באופן רציונלי אתה מיעוט שבמיעוט ובטל בשישים ואתה לא באמת מצפה מאיתנו לשנות את כל ההתנהלות שלנו רק בתקווה שאולי ניפול על אחד מאלף כמוך.
לא כל כך שייך לנהל את הויכוח הזה עם אנשים שנגועים בעניין וישבו לשכנע את עצמם שזה הדרך הרציונלית באמת
ואני מסכים שברור שזה ללכת שולל ולסמוך על אנשים שאתה באמת לא מכיר (ויוכיחו כל הסיפורים שכל אחד מכיר על אנשים שגילו דברים השווים שהסתירו מהם) ואין שום סיבה לתת להם להחליט מה המהלך הנכון כי המ צריכים להשתלב וקשה להם עם זה
נ.ב. הדברים לא נאמרו לפגוע אלא רק להציג את התחושות הפשוטות של אנשים שאפילו לא התחילו שידוכים אלא נתקלו בנושא וחשבו עליו
כל דר ודורשיו
אני חושב שאף אחד לא שאל שאלה מתבקשת, אם הצד השני שואל על בעיה רפואית? הרי שכאן לכאורה יהיה חייב המשודך לומר את האמת אפילו לפני הפגישה הראשונה.
ואם תאמר שהותר להסתיר, לא הותר לשקר כששואלים בפירוש
לא מבין למה זה נשמע לחלק מהאנשים לא תקין. לא מדובר על להסתיר כלום. הרי אף אחד לא ניגש לשידוך ומייד אומר; יש לי בעיה שאני לא סבלן, או כל תכונה רעה אחרת. נכנסים למערכת יחסים לפני הנישואין כדי להכיר את הבעיות אחד של השני, וביניהן גם בעיות רפואיות.
לדעתי הביעה מתחילה במקרים בהם ההורים דוחפים את הילדים להגיע מהר להחלטה, לפני שניתן להם לקיים את הקשר מספיק זמן. ואז אנחנו מקבלים את המציאות העגומה של גרושה עם ילד
אני הוא כותב המאמר ורציתי לבשר לכל הקוראים שב"ה בשעה טובה התארסתי. פעלתי כהנחייתו של הרב גנס וסיפרתי בפגישה השלישית וב"ה ארוסתי לא פסלה על הסף אלא ערכה בירור מעמיק והגיעה למסקנה שהשד לא גרוע כל-כך ואפשר לחיות עם זה. למפרע אני זוכה לראות את יד ה' בצורה כל-כך ברורה, איך שכל הקשיים והאתגרים הובילו לזה שזכיתי בשידוך מעולה ב"ה.
ואין לי אלא להודות ולשבח למי ש"יושב ומזווג זיווגים"
מזל טוב!! מזל טוב!! שתזכו לשלום בית, בריאות, אהבה אחווה ושמחה!
ושכל משאלותיכם יתגשמו לטובה!