באחד מימי המלחמה ישבתי עם ילדי לקריאת תהילים משותפת. כאשר הגענו למילים "אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר", עצרתי והסברתי להם את פירוש המילים – הרגשתי כי הן עשויות לטעת בהם אמונה וחוסן. בתי בת השבע הקשיבה בריכוז, שתקה לרגע, ואז שאלה: "אם ככה, למה בכלל צריך חיילים?".
ההנחה שבבסיס השאלה מאפיינת את הדברים שאודותם קבל הרב פפר במאמרו האחרון: ראייה ילדותית, דיכוטומית, ושטחית משהו, המצליחה להחזיק אמת אחת ואין בלתה. ואמנם, אם כל פועל א-ל, והוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים, מה נדרש מאיתנו חוץ מאמונה זכה ופאסיבית?
נחיה את חיינו בשלווה ובטחון ולא נפעל מאומה. אין הרי טעם. "שווא לכם!".
לבתי עניתי שה' רופא חולים, ועדיין הדרך שלנו להירפא היא ללכת אל הרופא ולהזדקק לרפואותיו; ה' הזן ומפרנס לכל, ועדיין עלינו לצאת לעבוד; שה' הוא כל יכול, אך הניח אותנו בעולם של טבע בו אנו אמורים לפעול. פרקי התהלים – כך אמרתי לה – מזכירים לנו שלמרות שאנחנו מצווים להפקיד שומרים ולשכור פועלים שיבנו את הבית – הכל הכל קורה רק מאת ה'.
כך אמרתי לה. התורה מצווה עלינו, "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח). אלמלא הקב"ה הנותן לנו כוח, לא היה בידינו לעשות חיל. אחרי שהוא נותן לנו כוח, זוהי אחריותנו, החלק שלנו בשותפות.
האמת, כרגיל, מורכבת משהו.
***
ובכן, נראה כי נשיאת ההפכים הזו מקשה על רבים מאתנו, גם בעולמם של מבוגרים. דורנו אינו הראשון שהתמודד עם הקושי. קדם לו דור המדבר, דור דעה המוגן ברחם רוחני – "לחם אבירים אכל איש" ו"שמלתך לא בלתה מעליך" – שמיאן להיכנס אל "ארץ אוכלת יושביה". דור המדבר חשש מן ה"ארציות" השואבת אותנו פנימה, הטבע שעלול להטביע, להשכיח את הידיעה האלוקית שאין שום כוח מלבד ה' יתברך.
בתוך הארציות, תחושת "כוחי ועוצם ידי" אורבת לנו תמיד. היינו מעדיפים את החיים בלעדיו, את חיי המדבר נטולי הארציות. ואולם, השאיפה להישאר בתוך טהרת האטמוספירה הרוחנית, זאת המאפשרות התעלות רוחנית מתמידה וקרבת ה' ללא הגבלה, היא חטא קשה. על החטא הזה אנו ממשיכים לשלם מחירים כואבים מידי שנה ושנה.
זכינו לשוב אל ארץ אבותינו, ארץ מיוחדת שבה הנהגת הטבע הינה שיקוף של מצבנו הרוחני, ארץ המקיאה את יושביה אם חטאו ונענית בגידוליה אך לבניה. סכנה יש באותה שיבה אל הארץ: סכנת שכחת ה'.
יש לנו ארץ ויש לנו צבא, יש כלכלה משגשגת ותיירות פורחת, וקל ליפול לתוך מצב של "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂית, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹ-הַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (דברים לב, טו). המלאות הגשמית והיותנו מובילים בתחומי החיים הטבעיים טומנות בחובן סכנה של התמכרות לכח ושליטה והתנכרות למי שפעל כל אלו.
אכן, "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָ-אוֹת". הכל תלוי ברוח השורה עלינו מלמעלה. ומנגד, "ְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". כן, הקדוש ברוך מעניק לנו מגוון כלים ועלינו למלא אותם בתוכן, באורות. הוא מעניק לנו את היכולת, ועלינו לתרגם אותה לעשייה.
זכינו להקים פה, על אדמת ארץ ישראל, כלכלה מתפקדת וצבא חסון. כעת, הקב"ה מבקש מאיתנו לפעול בכל הכוחות הללו, להשתמש בכלל האמצעים שנתן לנו, ויחד עם זאת לאחוז באמונה הפשוטה שהכל מאיתו.
קל יותר להישאר אחוזים ב"אמונה" כאשר עולם החומר נותר דל, עד שאין כמעט התעסקות בו. האמת, רבים בוחרים, באופן יותר או פחות מודע, להימנע מהחיכוך עם הארץ. גם כשאנחנו חיים על הארץ, כדאי לצמצם את ממדי ההתמודדות. היא קשה. אך כמה גדולה היא אמונה הבאה לידי ביטוי בכלים רחבים. בכלים הגדולים שבהם בירכנו ה'.
***
אנו מתקרבים אל חג החנוכה. יש מי שיזכיר בחג זה את נס פך השמן בלבד – ללמדנו כי הנהגת הקב"ה ניסית ולמעלה מן הטבע. ויש מי שיזכיר בחג את הניצחון במלחמה – את הכלים והתכסיסים שבהם ניצחו מעטים את הרבים.
האמת היא שבחג החנוכה יש גם וגם. יש ההתגייסות טבעית, שימוש נועז ומתוחכם בכלי הטבע. על כך אנו מספרים בתפילת "על הניסים". לתוך ההתעוררות הטבעית מלמטה, כאשר פעלנו אנו כל אשר בידינו לפעול, הקב"ה משפיע את ישועתו: את הניצחון השלם שאכן למעלה מן הטבע.
את אור החנוכה אנו מאירים מתחת לעשרה טפחים. להאיר את אור ה' בעולמות העליונים, למעלה מעשרה טפחים, אינו חכמה גדולה. הסוד הוא להוריד אותו אל מחשכי הארץ, אל אפלולית הקיום, אל המקומות הגשמיים שעוד לא זוככו ועוד לא הוארו מאורו – לגלות אותו בכלי מלחמה וכיתות כוננות, בצחצוח חרבות ואימוני גוף מפרכים.
זוהי המטרה העליונה שלשמה נבראנו. "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). כאן, בעולמנו אנו. בכלים ארציים. במלחמות ובמאבקים.
את מילותיו של רבי אלעזר אזכרי אנו נוהגים לשיר בימי החנוכה: "תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדֶךָ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ". הלוואי שנזכה לכך.
תמונה: אביר סולטן / IDF Spokesperson's Unit
מוזר שמשה רבנו, יהושע בן-נון, דויד המלך, מלכי יהודה וישראל וכו' מעולם לא שאלו את השאלה שבכותרת!
העלאת דיון בנושא זה, מוכיחה שמשהו התעוות אצלנו במוחות, בהשקפות, בלימוד תורה ובלימוד אמונה.
באותו עניין, יש לשים לב להדגשים: בקרוב נתחיל להוסיף בהודאה (בתפילה ובבהמ"ז) את "על הניסים", מוזכר שם דווקא הנס של ניצחון במלחמה. גם ב"הנרות הללו" אנו מזכירים את המלחמות.
את נס פך השמן, שבגללו אנו מדליקים נרות, אנו מזכירים בלימוד סוגיה במסכת שבת ובשיר "מעוז צור". כלומר, אצל החשמונאים לא צצה השאלה שבכותרת…
לפרסם ככתבו וכלשונו או לא בכלל.
אין לי שום דבר טוב לאמר על הכתבה הזו, אבל גם אתה חי בעולם המיתוס והבורות. לדוגמא – הנסיון לדבר על נס פח השמן היסטורית הוא מוטעה. הנס לא היה חלק מסיפור חנוכה – אין אזכור במשנה (בהקשר של חנוכה), וכן לא בספרות זרה (פילון, יוספוס), לא במקורות תלמודיים המוקדמים. האזכור הראשון כ 600 שנה אחר כך בתלמוד הבבלי, וגם לא בצורה של ימנו. זו תוספת מאוחרת. בכלל, חז"ל לא התלהבו במיוחד מהחשמונאים, ולא במקרה
לגב' 1111111111 (שם זמני בהחלט…) —
נתחיל מהסוף: הביקורת של חז"ל על החשמונאים נבעה מהשתלטותם על המלכות, בנוסף על הכהונה, מה שהביא להתדרדרות בכמה תחומים.
בעניין מיתוסים: נס פך השמן (פך, לא "פח" ולא פלסטיק) אינו מיתוס, כי אצלנו, היהודים המאמינים בתורה שבע"פ, מה שנכתב בתלמוד אינו מיתוס. אכן יש אגדות מוזרות ותמוהות בתלמוד, דוגמא אופיינית היא אגדות רבב"ח (בבא בתרא ע"ג-ע"ד), אשר יש בהן אינספור עומקים ומשמעויות, אבל הן לא נאמרו כאירועים אמיתיים-היסטוריים.
ובכן, פך השמן אינו מיתוס, לכן לא תצליחי לנפץ אותו, בניגוד למיתוסים מודרניים-שמאלניים, שהתנפצו לאחרונה לנגד עינינו:
המיתוס של הסכם אוסלו, כלומר, שהבאת צבא טרוריסטי לליבה של א"י, יביא לנו שלום, "מזרח תיכון חדש", וצבא זה ישמור עלינו מטרור ("בלי בג"צ ובלי בצלם" הבטיח רבין)…
המיתוס שתרבות המערב הליברלי-פרוגרסיבי-אקדמי-פמיניסטי-להט"בי-ירוק-שחור, תבטל סופית את האנטישמיות…
מסקנה: מיתוסים שהתנפצו תמצאי בשופר הפלסטיני המכונה "העיתון לאנשים חושבים", אבל לא תמצאי בתלמוד ליהודים מאמינים.
לפרסם ככתבו וכלשונו או לא בכלל.
אם אוסלו קשור ללהט”ב, אז אמיר אוחנה תומך באוסלו או שפספסתי משהו ? זאת אשכרה פוליטיקת זהויות ביביסטית. נכון שסביב אוסלו התפתחו סיפורים מנוגדים משמאל ומימין, אבל הם מבוססים לפחות על היסטוריה מתועדת כך שהוויכוח הוא יותר פרשני מאשר עובדתי. בסיפור פח השמן הוויכוח הוא גם על עובדת קיום אירוע שלא אוזכר בשום מקום מעל 600 שנה מאז שלכאורה התרחש, וגם על פרשנותו (נס או לא נס). אז איך סיפור אוטנטי נשמר כמעט אלף שנה בע”פ, כשאפילו לאתוס אוסלו המתועד יש לפחות כמה גרסאות חצי-דתיות תוך 30 שנה ? זאת בעיה אחת. בעיה שניה היא שפח שמן כזה הוא לכאורה פרפטום מובילה – מכונת אנרגיה לא מתכלה. אין באמת שום חיוב הלכתי להאמין בדבר הזוי כזה, שגם דומה מידי לכל מיני ניסי זוטא בנצרות. ולגבי ההיבטים הצבאיים ה”ניסיים” – המרד אכן התחיל כמאבק הירואי נגד הוולדימיר-פוטין של האימפריה הסלאוקית (אנטיוכוס אפיפנס הרשע), וגזרות השמד שלו. יחד עם זאת, הצלחת המאבק התאפשרה על רקע דעיכת האימפריה הסלאוקית ועליית רומא לגדולה, וגם זה רק לכ 100 שנים איומות של שלטון אכזר ומושחת ביותר (ע”ע אלכסנדר ינאי לדוגמא), ועל רקע מלחמת אזרחים מדממת בין היהודים לעצמם, ומשם רק נגררו היהודים מן הפח אל הפחת במלחמות פנימיות וחיצוניות עד לחורבן הבית.
בקיצור, אין שום סיבה שקיום מצוות חג כ"כ יפה ורוחני, עם רובד היסטורי אמיתי מרתק ואפילו אקטואלי, יהפוך או יישאר ביטוי של מטא-פיזיקה לאומית-דתית.
לגב' מן הפח… (המכונה גם: 1111111111) —
אחזור שוב: פך ולא פח.
מצטער, אבל איבדתי את חוט המחשבה שלך (ביבי, אוסלו, פח, נצרות, פוטין…), ובעצם איבדתי אותך בכלל.
על-כל-פנים: הבה נחגוג את הניצחון הניסי של הימים ההם, כפי שמודגש ב"על הניסים" ו"הנרות הללו", ויה"ר שננצח במהרה גם בזמן הזה (גם כעת אנו זקוקים לניסים!), והערב נדליק נר רביעי, כמובן עדיף עם שמן-זית כתית – לזכר נס פך השמן.
זה אתה שיצרת את הקישור המלאכותי בין אוסלו למיתוס הניסי של חנוכה, פלוס סלט פוליטיקת הזהויות, לא אני … שזאת מה שנקרא "טענת רד-הרינג" … זרמתי איתך והסברתי באופן מושכל למה ניסי חנוכה הם מיתוס, ואיך הם שונים מהפרשנות הפוליטית הימנית\שמאלית להסכמי אוסלו, אבל נו טוב, מה שהראש או הלב מסרבים להפנים אי אפשר להסביר … אז נפרד כמובן כידידים וחנוכה שמייח
מוזר שרוב הנושרים מגיעים מההורים שידעים להחזיק מציאות מורכבת ואינם "דיכוטומים ושטחיים"
ליהודי ישראלי
חז״ל לא כל מה שחז״ל מביא ראוי להתייחס אליו כפשוטו. נס פח השמן המוזכר במסכת שבת הוא משל ולא יותר. הוא היה תרוץ להסביר את ימי החנוכה כאשר המקור האמיתי טיהור המקדש וחגיגה של 8 ימים מופיע הן בחשמונאים והן אצל יוסף בן מתיתיהו .
לאסף —
מפליא כיצד דיון על צבא (שמן 9105 לנשק) נגרר לדיון על פך השמן (שמן זית למנורה)…
בתגובה לדבריך: ודאי שיש בדברי חז"ל דברים שאינם כפשוטם (יתר-על-כן, איננו לומדים מחז"ל זואולוגיה-אסטרונומיה-רפואה), אבל אין להשתמש בטיעון זה כלאחר-יד, כאשר משהו בדבריהם אינו הולם דעה מסוימת או ספר מסוים.
אכן עיקר נס חנוכה הוא הניצחון, וכבר הדגשתי שכך אנו מזכירים בתפילה ובהדלקת הנרות, אבל אצלנו ה"אורטודוקסים" נס פך השמן אינו משל, אלא אמת היסטורית שעברה בתורה שבע"פ.
אמנם יש ניאו-אורטודוקסים/ניאו-היסטוריונים, שאצלם לא רק פך השמן, אלא אפילו חלקים בתנ"ך הם מיתוס, אבל כמובן אנו חלוקים עליהם ואפילו מתפללים עליהם…
יה"ר שנראה במהרה ניסים בזמן הזה!
אתה לא מתמודד עם הטיעונים באופן לוגי, וגם מה זה בכלל "נאו-אורטודוקסים" זה לא יותר מכינוי מזלזל כלפי מי שלא חושב כמו שחינכו אותך לחשוב
תגובה אחרונה על פך השמן, אשר השתלט על דיון שהיה אמור לעסוק בצורך בצבא:
בשבילנו מסורת התורה שבע"פ היא מאד לוגית. לפיכך לוגי בשבילי לרכוש אתרוג בלתי-מורכב יקר כ"פרי עץ הדר", במקום לרכוש קלמנטינה (יותר זולה, יותר טעימה).
לכן גם לוגי בשבילי להדליק נרות חנוכה עם שמן-זית כתית בכבישה קרה, לזכר נס פך השמן של הכהן הגדול, במקום להדליק נורות LED בצורת פיל (לזכר הניצחון על פילי היוונים).
לגבי "ניאו-אורטודוקסים" – לא אני המצאתי את הכינוי, רבים מהם אפילו מתגאים בו (כי למילה "ניאו" יש ניחוח חדשני, מודרני, לוגי, מתוחכם). אם אהיה פחות מנומס בתגובתי האחרונה בנושא זה, אזי אכנה אותם: "אלטה-רפורמים", שהרי הרפורמים העתיקים התחילו באותה דרך.
חנוכה שמח! (עד כמה שאפשר).
מה זה בכלל "לוגי בשבילי", הטיעון אינו נגד קיום מצוות הדלקת נרות לפי המנהג, קיום מצות אינו עניין לוגי אלא עניין מעשי. הדיון הוא מה המשמעות וההקשר של המנהגים לתפיסת האדם את מציאות חייו. טוב הבנתי, יש אשים שזה מורכב להם מידי.
אם זכינו, זה לא לצבא. זה ליכולת ללמוד תורה ולקיים מצוות, ובזה לתת כוח לצבא, הנצרך רק משום שלא זכינו לביאת המשיח.
אם זכינו לכלכלה טובה, זה רק משום החסד והנתינה הרווחים בעם.
אם נזכה נראה בימינו את הגאולה השלימה ולא בזכות הצבא והכלכלה המפותחת. רק מכוח התפילות.
אני רק יכול להוסיף, בקשר לגוף המאמר, שישי קצת הבדל שלא הרבה מדברים עליו.
המצווה להשתדל בנושא פרנסה לא מובנת מאליה, היא נלמדת מהפסוק "וברכתיך בכל אשר תעשה" – מכאן שיש מצווה לעשות.
ולפי שיטת ר' ישמעאל במסכת ברכות מ"ואספת דגנך תירושך ויצהרך".
ההשתדלות בנושא רפואה נלמדת גם היא מהפסוק "ורפא ירפא" – מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא אע"פ שהקב"ה הוא רופא כל בשר.
לא כן בנושא הצבא והתקומה.
המצווה של יהושע וכל התקופה ההיא עד החורבן הראשון לא המשיכה אחרי החורבן.
ישנם תנאים מאד מסוימים להיתר להקים ממשלה וצבא, ואף איסור שמפורש בגמרא ובמדרשים לכך.
מלחמת חנוכה מתוארת בתור אקט ספונטני של מסירות נפש כאשר המלחמה היא על עיקר האמונה.
להבדיל, במצור הרומאי על ירושלים, רבי יוחנן בן זכאי התנגד למאבק צבאי ופסק שהכיבוש הרומאי עדיף, וכשלא שמעו לו, התוצאות ידועות.
מה זאת הכותרת -האם אנחנו צריכים צבא ? ועוד אחרי שמחת תורה .ראינו כבר את התוצאות בעוטף כשלא היה צבא ראינו כבר את התוצאות העגומות ב 2000 שנות גלות כשלא היה צבא : בשואה במסעי הצלה בשנת קנ"א בשנת רנ"ב בשנות תח תט ………על הציבור החרדי ליטול חלק בהגנת המדינה .אין לנו כל ביטחון ששואה שניה לא תתרחש.
נשיאה בנטל הינה צו השעה והיא רק מגדילה את הסיכוי להישרדותנו באזור. חוסר כוח אדם היא הסיבה העיקרית שלא לפתוח חזית שניה בצפון והיא גם הסיבה לכך שלאחר הפינוי מצפון הרצועה כשחסר כוח שיחליף את המילואים נכנס החמאס חזרה .לימוד התורה ותפילות יכולות להתקיים גם בידי אלה שאינם כשרים לצבא וגם לא מצינו פטור של לימוד תורה במקורות .לא בתנ"ך לא בגמרא ולא בספרי הראשונים והאחרונים.
גם לא מצאתי היתר לשותפות עם כופרים,מסיתים ומדיחים הגדולים בהיסטוריה שבגללם כל הצרות.
אם מצאת אז בבקשה תציג אותו בפנינו
(אני לא מדבר על כלל ישראל שמשועבד למנהיגות באופן אישי אלא על המנהיגות עצמה)
מה זאת הכותרת -האם צריך צבא . 2000 שנות גלות עגומות ללא צבא הוכיחו כי גורלנו לא יהיה טוב יותר מגורל יהודי פולין . ללא צבא לא יחיו יהודים בארץ .שואה אחת כבר עברנו אסור לנו לעבור שואה שניה .לפיכך צו השעה היא לכולם ליטול חלק בנטל הביטחוני .לא קיבלנו הבטחה משמיים ששואה שניה לא תקרה.
בינתיים "בזכות" הגישה הכוחנית ש"גורלנו בידינו" אנחנו באמת מרגישים כמו יהודי פולין ערב מלה"ע 2
וגם אז אותם "גיבורים" לא עזרו להציל את אותם "זקנים בלודג'" (עפ"ל) אלא אמרו "רק בדם תהיה לנו הארץ", כנראה שכלום לא השתנה, רק הפראירים התחלפו…