יש חדש במזרח: מועצת חכמי התורה וסוגיית הגיוס

מבעד שלל הרעשים סביב סוגיית גיוס בני הישיבות הבוערת, בלטה מודעת ההתנגדות החריפה של חלק נכבד מהרבנים וראשי הישיבות הספרדים. הללו הדגישו כי לא רק בחורי ישיבות שתורתם אומנותם צריכים להיות מוחרגים מחוק גיוס עתידי אלא גם אלו שאינם רשומים במסגרת לימוד ישיבתית כלשהי. כל מי שמזוהה עם הציבור החרדי צריך להתרחק מהצבא. בסעיף ב' של המכתב נאמר:

כבר הורו גדולי חכמי התורה ובראשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (במכתב מתאריך תשרי תשס"א) כי אפילו בחור שאינו במסגרת לימודים אסור לו ללכת לצבא ולכל המסלולים השונים, וזאת התורה לא תהא מוחלפת.

דברים חריפים אלו, לצד כינוי המצב הנוכחי "שעת שמד" מיישרים קו עם הצדדים הקיצונים יותר בציבור החרדי. זאת, בניגוד להשקפה החרדית הרשמית, הטוענת כי הפטור נועד בעיקרו ללומדי תורה. במכתב של הרב יהושע אייכנשטיין, שהגרמ"ה הירש סמך ידיו עליו, נאמר בפירוש כי סיבת ההתנגדות לגיוס היא לימוד התורה ולא החילון בצבא:

רבים חושבים שבני הישיבות אינם מתגייסים לצבא בעקבות התנגדותנו למדינה ולצבא, או שאיננו רואים צורך בהשתדלות ובדרכי מלחמה. ואמנם נכון הדבר שהצבא אינו מתנהל על פי התורה, יסודותיו בכפירה גמורה, ובאופן מוצהר חרט על דגלו להיות 'כור היתוך' עבור צעירי ישראל, לערבם עם החילוניות ולהרחיקם מאבינו שבשמים. אך האמת היא שלא זה עיקר הנושא. הסיבה האמיתית היא שבני הישיבות שהם 'שבט לוי', אין זה מתפקידם לצאת למלחמה, כמפורש בדברי הרמב"ם.

בניגוד לאיך שמקובל לראות את החרדיות הספרדית, מציגים רבני המגזר עמדה קיצונית ונחרצת הרבה יותר ממקביליהם האשכנזים. במאמר זה אבקש לעמוד על תופעה זו, להצביע על שורשיה, ולהתריע מפני הנתק שהיא מייצרת בתוך הציבור הספרדי בפרט, ובין הציבור החרדי לעם ישראל כולו בכלל.

נקודת המפנה של ש"ס

מפלגת ש"ס, המייצגת האלקטורלית הרשמית של ציבור שומרי המצוות הספרדי, התחילה כמפלגה שאינה בעלת זיהוי חרדי מובהק. אולם, בשנים האחרונות היא עוברת תהליך מכוון של התקרבות לגרעין החרדי יותר של מצביעיה, שהיו מאז הקמתה המעגל הפנימי שלהם. המצביעים הלא-חרדים של ש"ס היו תמיד קולות צפים מעט, שהתנדנדו בין הצבעה למפלגות הימין השונות כמו גם לציונות הדתית. בשנים האחרונות, ש"ס בחרה להתמקד בגרעין החרדי הקשה של המפלגה, ולהפוך עצמה למתחרת "דגל התורה" על ליבם של ציבור בני הישיבות הספרדי ההולך ומתרחב.

כחלק מהתהליך, רבנים שלא היוו חלק אינטגרלי מההנהגה המקורית התרצו והתקרבו לכיוונה. התקרבות זו לא הייתה ספונטנית, כמובן, אלא פרי מאמץ מיוחד של הרב אריה דרעי. הרב משה צדקה והרב שלמה זעפרני, לדוגמה, מייצגים ציבורים שלא היו חלק ממצביעי ש"ס בגלגוליה השונים.

הרב משה צדקה מייצג פלג שהיה מכונה "העדה החרדית הספרדית". פלג זה מזוהה באופן רופף עם בוגרי ישיבת "פורת יוסף גאולה" הנושנה, תלמידי הרב יהודה צדקה והרב אבא שאול בעברם. חלק גדול מהם נהג שלא להשתתף בבחירות. במערכת הבחירות האחרונה, קרא הרב משה צדקה לראשונה להצביע לתנועת ש"ס. הרב שלמה זעפרני מייצג ציבור ישיבתי, בעיקר בוגרים של מערכת החינוך הליטאית. קבוצה זו לא הרגישה חלק מתנועת ש"ס העממית בשנותיה המוקדמות, כאשר הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה הפנים הגלויות שלה.

במשך השנים, צרוף נסיבות יצר התקרבות הולכת וגדולה בין פלגים ספרדים אלו לתנועת ש"ס. מצד אחד, ההנהגה עברה לידי הרב שלום כהן זצ"ל, שכיהן כראש ישיבת פורת יוסף ונתפס כחלק אינטגרלי יותר מעולם התורה הספרדי. מצד שני, סגירת הדלת של מוסדות החינוך הליטאיים בפני צאצאי בוגריהם הספרדיים. כך נוצרה תנועת מלקחים שקירבה, עקב בצד אגודל, את הציבור הספרדי הישיבתי לש"ס.

לאור הבשלת התנאים, יזם הרב אריה דרעי השקעה מאורגנת של תנועת ש"ס המקומית בקהילות ספרדיות של "יוצאי ישיבות". וכך, חלק נכבד מציבור זה נכנס תחת כנפי (או שב אל) תנועת ש"ס. תהליך זה הפך את ש"ס ליציבה יותר מבחינה אלקטוראלית, ונשענת פחות על הקולות המתנדנדים של הציבור המסורתי.

יתכן כי מבחינה פוליטית מדובר בתהליך משתלם. קולות הציבור המסורתי לא היו נאמנים במלואם לש"ס, והחוזה אתם כבל מעט את ידיה. אולם, מבחינה חברתית, ואפילו יהודית, תהליך זה מבשר קרע בין הציבור הספרדי התורני לזה העממי. במידת מה, מדובר אפילו בהפקרה של היהודים המסורתיים, שהזדהו בעבר עם ש"ס והתקרבו עקב כך ליהדות.

בפועל, קרע חברתי מסתמן זה משפיע גם על הזירה הפוליטית. הפער שהתגלה בין העמדות של הרבנים הספרדיים במודעה  לעמדות שמייצגים משה ארבל ויעקב מרגי מש"ס הוא ככל הנראה רק קצה קרחון. תנועת שומרי התורה הספרדיים מתקשה להחזיק את עוגת הבוחרים המזרחית השלמה.

מה ל"פלג" אצל מועצת החכמים?

התהליך שתיארתי עד כה מסביר באופן כללי את התקרבות תנועת ש"ס אל עמדות חרדיות קלאסיות יותר, שאינן מתחשבות בציבור המסורתי, ואפילו רואות בקשר אליו משהו פסול. עם זאת, תהליך זה אינו מסביר עדיין את המעבר לקצה השני, לעמדות קנאיות שאינן מאפיינות אפילו את הציבור הליטאי הקלאסי. מה יכול להסביר תפנית חדה זו?

מי שבוחן את התמונה שתיארתי מקרוב, יכול להבחין בהשפעת נציגי תנועת "הפלג הירושלמי" על בתי הרבנים הספרדיים, ובעיקר סביב סוגיית הגיוס. הפלג מצא במנהיגי הציבור הספרדי כר נרחב להשפעה. בניגוד למקביליהם הליטאיים, הרבנים וראשי הישיבות הספרדים לא החרימו את הבלדרים מהפלג, שניסו בכל דרך להרחיב את השפעתם המצומצמת מאד בציבור החרדי. אלו מצאו את הנקודה הרגישה של הציבור הספרדי – גזענות והדרה על רקע עדתי, והיטיבו לנגן עליה.

כך נולדה העלילה המצמררת, שמנהיגי הציבור החרדי אשכנזי מתכננים "להקריב למולך הגיוס" את בני הישיבות הספרדים על מנת למלא את המכסות המאיימות על תקציבי הישיבות. עלילה זו יושבת כנראה על בסיס עובדתי אמיתי – אכן, למרבה הצער, אחוזי הנושרים בציבור הספרדי גבוהים יותר מאשר בזה הליטאי. כל פשרה שתתקבל בנושא הגיוס תשפיע, בסבירות גבוהה, בראש ובראשונה על אוכלוסיית הנושרים. אולם, אין כל בסיס לכך שמדובר במזימה אשכנזית לשלוח את הספרדים לצבא, אלא יותר מכל, בסטטיסטיקה עצובה.

תובנה זו מביאה אותי לנקודה רגישה מעט, אך משמעותית הרבה יותר. כל מי שמכיר מקרוב את עולם הישיבות הספרדי יודע, שחלק לא מבוטל מתלמידי הישיבות הספרדיות הפריפריאליות מתקשה לשרוד את הפורמט הנוקשה של לימודי גמרא עיוניים במשך כל היום. (אינני באה לטעון, חלילה, לאיזה כשל אתני-עדתי. הספרדיים בעולם הישיבות הליטאי בולטים דווקא לטובה וישנן ישיבות ספרדיות שהמצב בהן טוב ממרבית מקבילותיהן האשכנזיות. המצב של ישיבות הפריפריה קשור לנסיבות היסטוריות שאין כאן המקום להרחיב בהן). לצד זאת, הקרבה הרגשית והתרבותית של רבים מתלמידי ישיבות אלו לישראליות המסורתית הופכת את האפשרויות של גיוס מותאם או שירות לאומי לאטרקטיביות במיוחד. אפשרויות כאלו בהישג יד מאיימות לערער את עצם קיומן של לא מעט ישיבות ספרדיות.

בבסיס ההתנגדות לגיוס של רבני הציבור הספרדי עומדת אפוא דאגה האמיתית לעתידן של מוסדות אלו. הם מבינים היטב מה מונח על הכף. כפי שהמכתב מבהיר, הליכה לצבא של בוגר מערכת החינוך של ש"ס משמעה התנתקות שלו מעולם התורה הספרדי. הם יודעים כי גיוס, ביחוד עבור בוגרי ישיבות הפריפריה, משמעו טמיעה מחודשת בישראליות, וחזרה אחורה אל הציבור המסורתי, שאליו השתייכו הוריהם עד שתנועת ש"ס הקימה עבורם מוסדות.

צירופן של סיבות אלו מביא אפוא ראשי ישיבות ספרדיות לאמץ קו נוקשה יותר מן ההנהגה הליטאית ולהתקרב אל עמדות הפלג. מצד אחד, הם מרגישים כי המוסדות שלהם יהיו הנפגעים העיקרים מכל פשרה על הגיוס, גם פשרה שההנהגה האשכנזית תהיה מסוגלת לבלוע. מצד שני, הפלג הירושלמי מראה להם פנים שוחקות, בניגוד להנהגה הליטאית.

אל תוותרו על עם ישראל

חששותיהם של גדולי התורה הספרדים מובנים בהחלט. מדובר באנשים שהשקיעו את כל חייהם לרומם את הציבור הספרדי המסורתי, לקרב אותם אל היהדות ולהפוך אותם לבני-תורה. מפעל זה הצליח באופן מדהים, והעובדה שמפלגת ש"ס יכולה להסתמך כיום רק על קולות אלו מעידה על כך כאלף עדים. כעת, מרגישים מנהיגיו ורבניו, מפעל זה כולו עומד בסכנה.

לצד זאת, ברצוני להשמיע כאן קול נוסף, המייצר על האופן שבו התפתחו הדברים ועל הנזק שעשוי להגרם למפעל עליו הם באים להגן.

במשך שנים ארוכות, הייחוד של תנועת ש"ס היה הפנייה אל היהודים המסורתיים בפריפריה. המוסדות שעליהם מנסים לשמור כיום התפתחו כתוצאה מכך שגדולי התורה הספרדים של הדור הקודם לא אימצו את הקו הנוקשה של עמיתיהם האשכנזים. כיום, למרבה הצער, קולה של ההנהגה הספרדית דוחה חזרה דווקא ציבור זה.

גם היום, הציבור הספרדי שונה באופיו מזה האשכנזי. הוא הרבה פחות הומוגני. אין כמעט משפחה ספרדית שכולם בה חרדים, וודאי שלא במובן הישיבתי-ליטאי. בכל משפחה מורחבת יש לא מעט ששירתו בצה"ל, בין אם ממשפחות דתיות עממיות, מחינוך דתי-לאומי או מבתים מסורתיים.

מהכרות עמוקה עם ציבור זה על כל גווניו, הישיבתיים יותר והישיבתיים פחות, לא מעט מתוכו מצפים כי בעת חירום נשמע שיח שהניגון שלו שונה, כזה שיהיה מלא בחמלה ובשותפות עם הצער והדאגה שחווים הרבה מאוד בתים בישראל. יש צפייה לשיח שמסתכל לאנשים ששלחו לשדה הקרב ילדים –  ובציבור הספרדי, מדובר באחים וחברים –  בלבן של העיניים, ושם מהמקום הרגיש זה, מתוך הכרת טובה עמוקה, מניחים על השולחן בכנות את הבעיות המטרידות אותנו.

החידוש הגדול של הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה הפנייה החוצה, אל עם ישראל לכל גווניו. הוא היה אחד האנשים המשפיעים ביותר על הציבוריות הישראלית כולה. אם נותר בנו עוד רצון קטן לנסות לללכת בדרכיו ולגעת בעם כולו ולא להתגדר תחת חומותיו הבצורות של המגזר, איננו יכולים לדחוף אצבע לעין של אנשים שמוסרים את נפשם למען עם ישראל. כולנו מכירים את המשקל הרב הקיים לעניין של מראית עין בהלכה. ומראית העין מצטיירת גרוע ביותר בשיח אטום וקשוח שכזה.

ככל שחולפות השנים, מוותרת ש"ס על עם ישראל, על השפעתה בציבוריות הישראלית. הימים שבהם היה הרב עובדיה יוסף זצ"ל מכתת רגליו מעיירת פיתוח אחת לשנייה חלפו מן העולם. כמו כל הציבור החרדי, גם ש"ס הולכת לכיוון ויתור על החיבור עם העם בשדות. פרויקט קירוב הרחוקים, שבעבר היה חלק הארי של פעילותה, הולך ודועך למרבה הצער.

ההתנהלות בסוגיית הגיוס היא מסמר אחרון במגמת ההסתגרות והבחירה לא להיות גורם משפיע בעם ישראל. הבחירה בעת הזו במדיניות מובהקת של תנועת-נגד תרבותית משאירה את החרדיות כאופציית בחירה מובהקת לבועטים. מגמה זו מציבה כיום סכנת קריעה אמיתית בין הציבור החרדי לעם ישראל כולו. ומי יודע האם קרע כזה ניתן לאיחוי?

תמונה: לויוני-YL, CC BY-SA 4.0 via Wikimedia Commons