צריך עיון > סדר שני > מלחמת שמחת תורה > יש חדש במזרח: מועצת חכמי התורה וסוגיית הגיוס

יש חדש במזרח: מועצת חכמי התורה וסוגיית הגיוס

מכתבם של רבני מועצת חכמי התורה בסוגיית הגיוס נקט קו תקיף יותר משל ההנהגה הליטאית. מכתב זה מסמן את מגמת ההסתגרות המתמשכת של תנועת ש"ס, ומעלה את השאלה, האם הרבנים הספרדים מחוברים וקשובים עדיין לעם שבשדות?

י' ניסן תשפ"ד

מבעד שלל הרעשים סביב סוגיית גיוס בני הישיבות הבוערת בלטה מודעת ההתנגדות החריפה של חלק נכבד מהרבנים וראשי הישיבות הספרדים. הללו הדגישו כי לא רק בחורי ישיבות שתורתם אומנותם צריכים להיות מוחרגים מחוק גיוס עתידי, אלא גם מי שאינם רשומים במסגרת לימוד ישיבתית כלשהי. כל מי שמזוהה עם הציבור החרדי צריך להתרחק מהצבא. בסעיף ב' של המכתב נאמר:

כבר הורו גדולי חכמי התורה ובראשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (במכתב מתאריך תשרי תשס"א) כי אפילו בחור שאינו במסגרת לימודים אסור לו ללכת לצבא ולכל המסלולים השונים, וזאת התורה לא תהא מוחלפת.

דברים חריפים אלו, לצד כינוי המצב הנוכחי "שעת שמד", מיישרים קו עם הצדדים הקיצוניים יותר בציבור החרדי. זאת בניגוד להשקפה החרדית הרשמית כי הפטור נועד בעיקרו ללומדי תורה. במכתב של הרב יהושע אייכנשטיין, שהגרמ"ה הירש סמך ידיו עליו, נאמר בפירוש כי סיבת ההתנגדות לגיוס היא לימוד התורה ולא החילון בצבא:

רבים חושבים שבני הישיבות אינם מתגייסים לצבא בעקבות התנגדותנו למדינה ולצבא, או שאיננו רואים צורך בהשתדלות ובדרכי מלחמה. ואמנם נכון הדבר שהצבא אינו מתנהל על פי התורה, יסודותיו בכפירה גמורה, ובאופן מוצהר חרט על דגלו להיות 'כור היתוך' עבור צעירי ישראל, לערבם עם החילוניות ולהרחיקם מאבינו שבשמים. אך האמת היא שלא זה עיקר הנושא. הסיבה האמיתית היא שבני הישיבות שהם 'שבט לוי', אין זה מתפקידם לצאת למלחמה, כמפורש בדברי הרמב"ם.

בכך מציגים רבני המגזר עמדה קיצונית ונחרצת הרבה יותר ממקביליהם האשכנזים, בניגוד לתפיסה המקובלת לגבי החרדיות הספרדית. במאמר זה אבקש לעמוד על תופעה זו, להצביע על שורשיה, ולהתריע מפני הנתק שהיא מייצרת בתוך הציבור הספרדי בפרט, ובין הציבור החרדי לעם ישראל כולו בכלל.

 

נקודת המפנה של ש"ס

מפלגת ש"ס, המייצגת האלקטורלית הרשמית של ציבור שומרי המצוות הספרדי, התחילה כמפלגה שאינה בעלת זיהוי חרדי מובהק. אולם בשנים האחרונות היא עוברת תהליך מכוון של התקרבות לגרעין החרדי יותר של מצביעיה, שהיו מאז הקמתה המעגל הפנימי שלהם. המצביעים הלא חרדים של ש"ס היו תמיד קולות צפים מעט, שהתנדנדו בין הצבעה למפלגות הימין השונות כמו גם לציונות הדתית. בשנים האחרונות בחרה ש"ס להתמקד בגרעין החרדי הקשה של המפלגה, ולהפוך עצמה למתחרה של "דגל התורה" על לבו של ציבור בני הישיבות הספרדי ההולך ומתרחב.

כחלק מהתהליך, רבנים שלא היו חלק אינטגרלי מההנהגה המקורית התרצו והתקרבו לכיוונה. התקרבות זו לא היתה ספונטנית, אלא פרי מאמץ מיוחד של הרב אריה דרעי. הרב משה צדקה והרב שלמה זעפרני לדוגמא מייצגים ציבורים שלא היו חלק ממצביעי ש"ס בגלגוליה השונים.

הרב משה צדקה מייצג פלג שהיה מכונה "העדה החרדית הספרדית". פלג זה מזוהה באופן רופף עם בוגרי ישיבת "פורת יוסף גאולה" הנושנה, תלמידי הרב יהודה צדקה והרב אבא שאול בעברם. חלק גדול מהם נהג שלא להשתתף בבחירות. במערכת הבחירות האחרונה קרא הרב משה צדקה לראשונה להצביע לתנועת ש"ס. הרב שלמה זעפרני מייצג ציבור ישיבתי, בעיקר בוגרים של מערכת החינוך הליטאית. קבוצה זו לא הרגישה חלק מתנועת ש"ס העממית בשנותיה המוקדמות, כאשר הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה הפנים הגלויות שלה.

צירוף נסיבות יצר במשך השנים התקרבות בין פלגים ספרדיים אלו לתנועת ש"ס. מצד אחד, ההנהגה עברה לידי הרב שלום כהן זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, שנתפס חלק אינטגרלי יותר מעולם התורה הספרדי. מצד שני, מוסדות החינוך הליטאיים סגרו דלתות בפני צאצאי בוגריהם הספרדיים. כך נוצרה תנועת מלקחים שקירבה אט אט את הציבור הספרדי הישיבתי לש"ס.

לאור זאת יזם הרב אריה דרעי השקעה מאורגנת של תנועת ש"ס המקומית בקהילות ספרדיות של "יוצאי ישיבות". וכך, חלק נכבד מציבור זה נכנס תחת כנפי (או שב אל) תנועת ש"ס. תהליך זה עשה את ש"ס יציבה יותר מבחינה אלקטורלית, ונשענת פחות על הקולות המתנדנדים של הציבור המסורתי.

יתכן כי מבחינה פוליטית זהו תהליך משתלם. קולות הציבור המסורתי לא היו נאמנים במלואם לש"ס, והחוזה אתם כבל מעט את ידיה. אולם מבחינה חברתית ואפילו יהודית, תהליך זה מבשר קרע בין הציבור הספרדי התורני לעממי. במידת מה, מדובר אפילו בהפקרה של היהודים המסורתיים שהזדהו בעבר עם ש"ס והתקרבו עקב כך ליהדות.

בפועל, קרע חברתי מסתמן זה משפיע גם על הזירה הפוליטית. הפער שהתגלה בין העמדות של הרבנים הספרדיים במודעה לעמדות שמייצגים משה ארבל ויעקב מרגי מש"ס הוא ככל הנראה רק קצה קרחון. תנועת שומרי התורה הספרדיים מתקשה להחזיק את עוגת הבוחרים המזרחית השלמה.

 

מה ל"פלג" אצל מועצת החכמים?

התהליך שתיארתי עד כה מסביר באופן כללי את התקרבות תנועת ש"ס אל עמדות חרדיות קלאסיות יותר, שאינן מתחשבות בציבור המסורתי, ואפילו רואות בקשר אליו משהו פסול. עם זאת, תהליך זה אינו מסביר עדיין את המעבר לקצה השני, לעמדות קנאיות שאינן מאפיינות אפילו את הציבור הליטאי הקלאסי. מה יכול להסביר תפנית חדה זו?

מי שבוחן את התמונה שתיארתי מקרוב יכול להבחין בהשפעת נציגי תנועת "הפלג הירושלמי" על בתי הרבנים הספרדיים, ובעיקר בסוגיית הגיוס. הפלג מצא אצל מנהיגי הציבור הספרדי כר נרחב להשפעה. בניגוד למקביליהם הליטאיים, הרבנים וראשי הישיבות הספרדים לא החרימו את הבלדרים מהפלג שניסו בכל דרך להרחיב את השפעתם המצומצמת מאד בציבור החרדי. אלו מצאו את הנקודה הרגישה של הציבור הספרדי – גזענות והדרה על רקע עדתי, והיטיבו לנגן עליה.

כך נולדה העלילה המצמררת, שמנהיגי הציבור החרדי אשכנזי מתכננים "להקריב למולך הגיוס" את בני הישיבות הספרדים כדי למלא את המכסות המאיימות על תקציבי הישיבות. עלילה זו יושבת כנראה על בסיס עובדתי אמיתי – אכן, למרבה הצער, אחוזי הנושרים בציבור הספרדי גבוהים יותר מאשר בליטאי. כל פשרה שתתקבל בנושא הגיוס תשפיע בסבירות גבוהה בראש ובראשונה על אוכלוסיית הנושרים. אולם אין כל בסיס לכך שמדובר במזימה אשכנזית לשלוח את הספרדים לצבא, אלא יותר מכל בסטטיסטיקה עצובה.

תובנה זו מביאה אותי לנקודה רגישה מעט, אך משמעותית הרבה יותר. כל מי שמכיר מקרוב את עולם הישיבות הספרדי יודע, שחלק לא מבוטל מתלמידי הישיבות הספרדיות הפריפריאליות מתקשה לשרוד את הפורמט הנוקשה של לימודי גמרא עיוניים במשך כל היום. (אינני באה לטעון חלילה לאיזה כשל אתני־עדתי. הספרדים בעולם הישיבות הליטאי בולטים דוקא לטובה, ויש ישיבות ספרדיות שהמצב בהן טוב מבמרבית מקבילותיהן האשכנזיות. המצב של ישיבות הפריפריה קשור לנסיבות היסטוריות שאין זה המקום להרחיב בהן). לצד זאת, הקרבה הרגשית והתרבותית של רבים מתלמידי ישיבות אלו לישראליות המסורתית עושה את האפשרויות של גיוס מותאם או שירות לאומי לאטרקטיביות במיוחד. אפשרויות אלו מאיימות לערער את קיומן של לא מעט ישיבות ספרדיות.

בבסיס ההתנגדות לגיוס של רבני הציבור הספרדי עומדת אפוא דאגה אמיתית לעתידם של מוסדות אלו. הם מבינים היטב מה מונח על הכף. כפי שהמכתב מבהיר, הליכה לצבא של בוגר מערכת החינוך של ש"ס משמעה התנתקות שלו מעולם התורה הספרדי. הם יודעים כי גיוס, במיוחד אצל בוגרי ישיבות הפריפריה, משמעו טמיעה מחודשת בישראליות וחזרה אל הציבור המסורתי, שאליו השתייכו הוריהם עד שתנועת ש"ס הקימה עבורם מוסדות.

צירופן של סיבות אלו מביא אפוא ראשי ישיבות ספרדיות לאמץ קו נוקשה יותר משל ההנהגה הליטאית ולהתקרב אל עמדות הפלג. מצד אחד הם מרגישים כי המוסדות שלהם יהיו הנפגעים העיקריים מכל פשרה בנושא הגיוס, גם פשרה שההנהגה האשכנזית תהיה מסוגלת לבלוע. מצד שני, הפלג הירושלמי מראה להם פנים שוחקות, בניגוד להנהגה הליטאית.

 

אל תוותרו על עם ישראל

חששותיהם של גדולי התורה הספרדים מובנים בהחלט. מדובר באנשים שהשקיעו את כל חייהם לרומם את בני הציבור הספרדי המסורתי, לקרב אותם אל היהדות ולהפוך אותם לבני תורה. מפעל זה הצליח באופן מדהים, והעובדה שמפלגת ש"ס יכולה להסתמך כיום רק על קולות אלו מעידה על כך כאלף עדים. כעת, מרגישים מנהיגיו ורבניו, מפעל זה כולו עומד בסכנה.

לצד זאת, ברצוני להשמיע כאן קול נוסף, המיצר על האופן שהדברים התפתחו ועל הנזק העשוי להיגרם למפעל שעליו הם באים להגן.

במשך שנים ארוכות היה הייחוד של תנועת ש"ס הפנייה אל היהודים המסורתיים בפריפריה. המוסדות שעליהם מנסים לשמור כיום התפתחו בזכות הקו שאימצו גדולי התורה הספרדים של הדור הקודם, שלא היה נוקשה כשל עמיתיהם האשכנזים. כיום, למרבה הצער, קולה של ההנהגה הספרדית דוחה דוקא ציבור זה.

גם היום, הציבור הספרדי שונה באופיו מן האשכנזי. הוא הרבה פחות הומוגני. אין כמעט משפחה ספרדית שכולם בה חרדים, ודאי שלא במובן הישיבתי־ליטאי. בכל משפחה מורחבת יש לא מעט ששירתו בצה"ל, בין ממשפחות דתיות עממיות, בין מחינוך דתי־לאומי ובין מבתים מסורתיים.

מהיכרות עמוקה עם ציבור זה על כל גווניו, הישיבתיים יותר והישיבתיים פחות, לא מעט מתוכו מצפים כי בעת חירום נשמע שיח שהניגון שלו שונה, שיהיה מלא חמלה והשתתפות בצער ובדאגה שחווים הרבה מאד בתים בישראל. יש ציפיה לשיח כן וישיר עם אנשים ששלחו לשדה הקרב ילדים – ובציבור הספרדי, מדובר באחים ובחברים, המניח על השולחן בכנות, מתוך הכרת טובה עמוקה, את הבעיות המטרידות אותנו.

החידוש הגדול של הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה הפנייה החוצה, אל עם ישראל לגווניו. הוא היה אחד האנשים המשפיעים ביותר על הציבוריות הישראלית כולה. אם נותר בנו עוד רצון קטן לנסות ללכת בדרכיו ולגעת בעם כולו ולא להתגדר תחת חומותיו הבצורות של המגזר, איננו יכולים לדחוף אצבע לעין של אנשים המוסרים את נפשם למען עם ישראל. כולנו מכירים את המשקל הרב הקיים לעניין של מראית עין בהלכה. ומראית העין מצטיירת גרוע ביותר בשיח אטום וקשוח שכזה.

ככל שחולפות השנים מוותרת ש"ס על עם ישראל, על השפעתה בציבוריות הישראלית. הימים שהרב עובדיה יוסף זצ"ל היה מכתת רגליו מעיירת פיתוח אחת לאחרת חלפו מן העולם. כמו כל הציבור החרדי, גם ש"ס הולכת לכיוון של ויתור על החיבור עם העם בשדות. פרויקט קירוב הרחוקים, שבעבר היה חלק הארי של פעילותה, הולך ודועך למרבה הצער.

ההתנהלות בסוגיית הגיוס היא מסמר אחרון במגמת ההסתגרות וההימנעות מלהיות גורם משפיע בעם ישראל. הבחירה בעת הזו במדיניות מובהקת של תנועת־נגד תרבותית משאירה את החרדיות כאופציית בחירה מובהקת לבועטים. מגמה זו מציבה כיום סכנת קריעה אמיתית בין הציבור החרדי לעם ישראל כולו. ומי יודע אם קרע זה ניתן לאיחוי.

 

תמונה: לויוני-YL, CC BY-SA 4.0 via Wikimedia Commons

7 תגובות על “יש חדש במזרח: מועצת חכמי התורה וסוגיית הגיוס

  • האמירה שלך של הצבא שהוא
    "יסודותיו בכפירה גמורה, ובאופן מוצהר חרט על דגלו להיות 'כור היתוך' עבור צעירי ישראל, לערבם עם החילוניות ולהרחיקם מאבינו שבשמים"
    היא אמירה נבזית שרק מי שלא קשור לצה"ל והמידע שלו עליו הוא דרך עיתונים ופדגוגים שונים יכול לומר אותו.
    האמת היא הרבה יותר מורכבת, בצה"ל יש המון כוחות מכיוונים שונים, והוא אולי כן מתיימר להיות כור היתוך, אבל ממש לא כזה שחרת על דגלו להרחיק יהודים מאביהם שבשמים, זה אולי היה בזמן בן גוריון לפני 70 שנה.
    אגב, זה גם הוצאת שם רע הלכה למעשה.

    • כנראה לא למדת ליבה והבנת הנקרא
      היא מצטטת ממכתב של ראש ישיבה ליטאי ולא אומרת את דעתה האישית

  • מסכימה מאוד עם הכותבת. הציבור הספרדי נחלק בשנים האחרונות בין השסניקים שהרב עובדיה כלכך קרב, לבין "בני התורה" (מרביצי…) ההופכים להיות ליטאים משוכנזים, עוד יותר מהליטאיים האשכנזים. וחבל… אם פעם ניתן היה לחשוב על החרדיות הספרדית כמחברת בין הישראליות לחרדיות, היום הגשר הזה הופך לצר ורעוע מאוד

  • אחד מהאלמנטים היפים ביהדות של עדות המזרח הייתה המתינות של המסורתיים. לצערי, תחת הנהגתו של אריה דרעי, ההיבט המסורתי מוחלף באספקטים קיצוניים שמרחיקים את ציבור שומרי המצוות מהרוב החילוני..

    • הנחת היסוד של מתינות ספרדית פשוט לא נכונה. היו מסורתיים אשכנזיים, הונגרים חברי מזרחי וקנאים ספרדיים.
      הרב עובדיה יוסף מעודו לא היה ציוני ואף אחד מילדיו לא הלך לצבא.
      הגלישה לחרדיות מובנת לחלוטין

    • הרב אברהם יוסף היה רב צבאי קרוב ל13 שנים

  • לפרסם ככתבו וכלשונו או לא לפרסם כלל.
    כתבה מעניינת, אך יש נקודות שאליהן היא לא מתייחסת להבנתי. ממחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה נראה שהמגמה של עזיבת המגזר החרדי, לא בהכרח במובן של חזרה בשאלה, הולכת ועולה באופן לינארי ככל שהאוכלוסיה הנבדקת צעירה יותר, והיא בולטת פחות במגזר האשכנזי והרבה יותר בספרדי (אם איני טועה כ 25% אצל הספרדים, ובממוצע בחברה החרדית – כ 15%). גידול האוכלוסיה החרדית, בפרט ביחס לאוכלוסיה הלא-חרדית, עדיין נשאר משמעותי ביותר, כיוון שמספיק מספר הילדים פר נפש גבוה מ3 והאוכלוסיה גדלה, בפרט שמראש שיעור הילודה מאוד גבוה, אבל קיימת מגמה שעוד עלולה\עשויה (תלוי את מי שואלים) להשפיע. יותר גברים מנשים עוזבים אגב, ובפרט אצל הילדים של מי שחזרו בתשובה בדור הקודם. אם קבוצות העוזבים לא נסמכות יותר על תקציבים מגזריים , הם לא יצביעו יותר לש"ס, הרי המגזריות היא בסיס העניין, כך שזה אולי מסביר חלק מהעניין.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל