מול מאורעות שונים העוברים עלינו, הנטיה האינסטינקטיבית שלנו היא לחזק את העמדה הקיימת ולראות בארועים חיזוק לאותה העמדה. אפילו לנוכח פיגועים רצחניים התגובות ידועות מראש: אלו יאשימו מדיניות בטחונית רופפת, ואלו יאשימו את הכיבוש.
היום, בעקבות האירועים חסרי התקדים שעברנו ועודנו עוברים, נדמה שחלקי החברה הישראלית – השמאל, הימין והחרדים – עוברים תהליך התפכחות שזכה לכינוי "שבירת הקונספציות". מובן שאי אפשר לכלול את כולם, ומול מי שמכריזים "מה שהיה לא יהיה" עומדים הקוראים "מה שהיה הוא שיהיה". כולי תקווה שמה שהיה לא יהיה. החודשים האחרונים, ערב הפוגרום בדרום, הובילו את המדינה לפי פחת שאסור לחזור אליו, ולשם כך נדרש שינוי עומק.
בהקשר של שבירת הקונספציות מלווה אותי בימים אלו ספרו המופלא של הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד, "אם הבנים שמחה". הרב טייכטל הוא דוגמא נדירה לאדם שחרג לחלוטין מהדגם השגור של חיזוק הדעות הקדומות, ומתוך המאורעות שחווה שינה את דעותיו במאה שמונים מעלות. באשר ל"קונספציה החרדית", שבה אתמקד במאמר הזה, אטול השראה מהספר הנ"ל, הן במהפך עצמו והן במסריו היסודיים.
לשאת בנטל הרוח
הרב טייכטל היה תלמיד חכם מובהק, דיין, מורה הוראה ומחבר ספרים חשובים שחי ופעל בהונגריה ובסלובקיה בחצי הראשון של המאה ה־20. הוא צמח בבית מדרשו של הרב חיים אלעזר שפירא זצ"ל, האדמו"ר ממונקאץ', ובהתאם לסביבתו אימץ דעות אנטי־ציוניות מובהקות. בעקבות זוועות השואה החל לעסוק בסוגיות של גלות וגאולה, ושינה את דעתו באשר לציונות ולעלייה לארץ ישראל. בספרו "אם הבנים שמחה", שנכתב בתנאים קשים עד בלתי אפשריים וראה אור בשנת 1943, הוא פורש את משנתו באשר לחובת העלייה לארץ, וטוען שצרות השואה הן ציווי מאת ה' לעזוב את אירופה ולעלות ארצה.
הרב טייכטל תובע מאת הנאמנים לדבר ה' להיות חלק מהתנועה למען יישוב הארץ, שכן על ידי כך היא תתקיים בתוך מסגרת של קדושה וקשר עם הקב"ה. הוא מביע תמיהה – "זאת לא אוכל להבין" – על רבנים שסברו כי אין להשתתף עם הציונים מפני ש"מוטב שנעזוב את הארץ בידם לבד, לעשות בה חפצם וכרוחם, ממה שנשתתף עמהם בפועל ידינו ורוחנו גם כן". גם בעליית עזרא הסופר מגלות בבל גרמה הימנעותם של רבים מלעלות שלא תהיה הגאולה שלמה, "ואלמלי היו עולים היו מופיעין קדושה וטהרה בכל עם בני ישראל דגם הגרועים היו נעשים טובים והיה הכל בשלמות." באותה המידה, "שייך כל זה בזמנינו, שאלמלי ישתתפו כולם בזה תהיה קדושת הארץ בשלמות."
חזרנו קוממיות לארצנו, אך סירבנו ליטול חלק פעיל בכל הנוגע לניהול המדינה, רשויותיה ומוסדותיה. אנחנו אמנם לא בגולה, אך נותרנו ב"גלות בין יהודים"
לעניין הזה, עוד רחוקים אנו עדיין מהמנוחה ומן הנחלה. מדינת ישראל אמנם קמה ושגשגה, אך זאת ללא מעורבות משמעותית של היהדות החרדית. כפי שנכתב חזור ושנה במאמרי "יתד נאמן", אין אנו שותפים בניהול המדינה, ו"כל מה שהתירו לנו זה להתייצב בעמדות שיש בהן להציל מהארי ומן הדב […] בעניין צורכי היהדות הנאמנה והעמידה על משמר קודשי ישראל". בהזדמנות אחרת נאמרו דברים דומים אפילו על מוסד הרבנות: "הסנגוריה היחידה לרבנות, היא היכולת להציל את מה שאפשר." עוד נכתב כי הפעילות החרדית היא "שתדלנות גרידא, כפי שעשו יהודים יקרים בכל הדורות בהתייצבם בפני אומות העולם ושונאי ישראל מובהקים […] מה גם שמצבנו הנוכחי אינו טוב יותר מבגלות בין האומות."
חזרנו קוממיות לארצנו, אך סירבנו ליטול חלק פעיל בכל הנוגע לניהול המדינה, רשויותיה ומוסדותיה. אנחנו אמנם לא בגולה, אך נותרנו ב"גלות בין יהודים". כאשר קמה מפלגת "שינוי" וביקשה לפגוע בציבור החרדי, כתב ישראל שפיגל (עורך "יתד נאמן") כי "אולי זה נחת עלינו כי שכחנו קצת, בלהט המאורעות, כי עדיין לא יצאנו מן הגלות, כי עודנו שקועים בה עמוק, ומהדורה זו של 'גלות בין יהודים' היא החמורה והקשה ביותר, שכן זו גלות שלפעמים מסיחים דעת ממנה". מדהים (או מבהיל) הדבר, אך אפשר לשבת בישראל ולהתגעגע לגלויות טובות יותר.
בתחילת דרכה של היהדות החרדית בישראל היה צורך דחוף לבנות את העולם הפנימי של הציבור התורני: בתי כנסת, ישיבות, כוללים, חצרות חסידיות, שרותי הדת על גוניהם, מוסדות חינוך, ועם הזמן גם שכונות וערים ייעודיות. לשם כך הושקעה כל האנרגיה פנימה. הם עסוקים בשלהם ואנחנו בשלנו. אולם, לא יתכן שהקב"ה הביאנו ארצה כדי שנשכפל כאן את חיי הגולה. עם הזמן, לצד הצמיחה העצומה בדמוגרפיה, בכוח פוליטי ובביטחון עצמי בדרך התורה, חובתנו לחוש אחריות עמוקה כלפי הסובב אותנו: כלפי העם היהודי וכלפי הביטוי המדיני־פוליטי שלו: מדינת ישראל. אנחנו לא כאן כדי "להציל מאחרים" אלא כדי לכונן חברה ומדינה שמהותן ותפקודן יהודיים.
עלינו להיות שותפים מלאים במדינה – לא רק משום שהיעדר השותפות הפך לחילול ה' וביזוי כבוד התורה, אלא גם (ובעיקר) כי רק בכך נוכל להכניס את העשייה הענפה של מדינת ישראל לתוך מסגרת של קשר עם הקב"ה
כפי שמדגיש הרב טייכטל, הדרישה לשותפות מלאה אינה רק מפני שהיעדרה הפך לחילול ה' וביזוי כבוד התורה, אלא גם (ובעיקר) כי רק בכך נוכל להכניס את העשייה הענפה של מדינת ישראל לתוך מסגרת של קשר עם הקב"ה. ההימנעות מכך היא הנצחת הגלות בכוח, גלות העם שהיא גם גלות התורה. שאלות הרות גורל עולות בכל עת, ובפרט בימים אלה – כיצד להילחם מול אויב המשתמש באזרחים כמגן אנושי, אילו אזורים ראוי או חובה לפנות מפני הסכנה, מה האיזון הראוי בין הצלת חטופים לבין הכרעת האויב, כיצד אמורים משרדי הממשלה השונים לתפקד בשבתות ובחגים, וכהנה רבות – ואילו קול התורה שאנחנו אמורים להשמיע בגאון, דומם.
ברור שמדובר במשימה מורכבת מבחינות רבות שאינני עיוור להן. אולם עלינו לעשות את שלנו, ו"לא עליך המלאכה לגמור".
בכל הנוגע לסוגיה זו, נדמה שמלחמת שמחת תורה תהיה נקודת מפנה.
"המלמד ידי לקרב"
השואה לימדה אותנו שאין לנו מקום באירופה. מקומנו בארצנו. אירועי שמחת תורה מלמדים אותנו שלא די בכך שהגענו לארצנו. עלינו לדאוג לביסוסה של המדינה היהודית, ותפקיד זה מוטל על כתפי כולם, כולל כתפינו. השואה הוציאה את היהודים מאירופה. כעת עלינו להוציא את אירופה מהיהודים.
האסון הנורא של שמחת תורה כרוך, כפי שכבר דובר רבות, באימוץ יתר של ערכים זרים, המכונים לעתים ערכים של הומניזם ליברלי. התפיסה הרווחת שאין באמת טובים ורעים, יש בני אדם המגיבים לתמריצים ולאינטרסים שניתן לסחור בהם, קרסה בקול הרעש הגדול שהתרעם עלינו.
דברי אהרן ברק הידועים בפסק הדין האוסר על עינויים, שעל מדינה דמוקרטית להילחם "כאשר אחת מידיה קשורה לאחור" (אך ההכרה בחרויות הפרט "מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה"), התנפצו על קיר רווי בדם יהודי. "החשש כי פסק דיננו ימנע התמודדות ראויה עם מחבלים וטרוריסטים מטריד אותנו," כתב ברק. מימוש החשש צריך ללמד אותנו משהו עמוק על אופיה של מדינת ישראל ועל תפקידנו בעיצוב אופי זה.
דוקא מתוך האמון והתקווה בבורא העולם עלינו לאזור כוח לעמוד ולהילחם על נפשנו מול אויבינו, כדברי דוד המלך בתהלים: בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי, מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי.
והנה, העם היהודי מתעורר. "חונכתי שהקיבוץ בטוח ושכל שכנינו רוצים שלום," כתב חן מענית מקיבוץ בארי בעיתון הארץ. "משהו בי נשבר." "מחנכינו והורינו לימדו אותנו שכל שכנינו הערבים רוצים לחיות אתנו בשלום וכי ישראל היא כמעט האשמה הבלעדית בקונפליקט עם הפלסטינים בשל הכיבוש. […] הפלישה של חמאס לקיבוצי העוטף, לאופקים ולשדרות, ניפצה באופן סופי את האשליה הזו בקרב רבים מאנשי השמאל בקיבוצים."; "חשבנו שהקונספציה שלנו קרסה אז, ב־1973," כתבה לילך וולך באותו עיתון, "אלא ששום דבר לא הכין אותנו לקונספציות שיקרסו 50 שנה אחרי כן." כן, גם השמאל הישראלי הבין שהוא כבר אינו חלק מהליברליזם הנאור הממשיך לתמוך במאבק הפלסטינאי תוך רציחת עוללינו.
יתרה מזו, אלה ימים של התעוררות לאומית־יהודית במובנים רבים. אחד הסמלים של מלחמה זו הוא ללא ספק בגד הציצית, שנדרש על ידי עשרות אלפי חיילים, לאו דוקא דתיים, ומראות מרגשים של חיילים מתפללים על מפתן רצועת עזה היו לדבר שבשגרה. "אף אם יהודי הארץ החלו ללכת שבי אחרי חיי תפנוקים ומותרות," כתב הסופר הערבי־ישראלי מחמוד אבו רג'ב, "בא הפוגרום הזה והעירם משנתם ומדמיונות השווא של שלום עם החמאס." "רוח הציונות הזאת החלה מפעמת בהם מחדש לאחר שרבים מן היהודים שכחו אותה."
מבחינתנו, כפי שכתב ראש ישיבת חברון הרב דוד כהן שליט"א, המסר העיקרי צריך להיות מופנה פנימה. אם הפכנו לאירופה, הרי זה בגלל שהפקרנו את הזירה. כמו נח, שלא פעל להצלת דורו ונשא באחריות המבול (חז"ל קובעים שמשום כך נקרא המבול "מי נח"), כך אנחנו התחמקנו מאחריות. מישהו כתב שהמסר של האסון הוא ש"אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים". אבל זה אינו יכול להיות המסר היחיד. לצד ההסתמכות על רחמי שמים וההבנה כי "כשאני לעצמי מה אני", עלינו להפנים גם ש"אם אין אני לי, מי לי".
כמו אברהם, דוקא האמון והתקווה בבורא העולם מאפשרים לנו לאזור כוח, לעמוד ולהילחם על נפשנו מול אויבינו. כך נאמר בשירי דוד המלך: בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי, מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי (תהלים קמד). הקב"ה הוא חסדנו ומצודתנו, אבל אין זה אומר שעלינו לשבת בחיבוק ידיים. דוד המלך מכיר במגבלותיו של האדם: מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ (שם), ודוקא משום כך, מה שמחזק אותו היא אמונתו בה' הנותן לו כוח לעשות חיל. רק ממנה הוא שואב כוח לעמוד ולהילחם באויביו.
כך מקובלנו מאברהם אבינו, שמתוך אמון מלא בקב"ה יצא למלחמה נגד המלכים הגדולים ביותר של זמנו. בניגוד לנח, אמונתו התמימה החדירה בו את האומץ לעשות חיל בעולם, להילחם ברע ולאפשר לטוב ה' להיגלות. אף אנו בעיצומו של מעבר מתיבת נח לעשייה הארצית של אברהם. בדרך הזו הלכו תלמידי הגר"א בשמעם את קול התור הנשמע בארצנו. כעת תורנו להמשיך את דרכם.
שיפוץ הבית היהודי
וראו זה פלא! מאז אותה שבת שחורה ומפרוץ המלחמה אנו עדים להתגייסות יוצאת דופן של היהדות החרדית למען מערכות ה' נגד אויבינו. התגייסות זו ניכרת בלוחמים עצמם – אלפי חיילי "נצח יהודה" בצבא הסדיר ובמילואים הנלחמים בחרוף נפש להגנת ישראל. היא ניכרת בעבודה ההרואית, לא פחות, של מתנדבי ארגון זק"א, של אנשי הרבנות הצבאית, ושל כל מי שעסק וממשיך לעסוק במלאכה הבלתי נתפסת של זיהוי החללים והבאתם לקבורה. היא ניכרת בהתארגנות התנדבותית של רבים מתוך הציבור החרדי למען החיילים, באספקת מזון וציוד לבסיסים רבים. והיא ניכרת בחזרה מוקדמת ללימוד תורה בישיבות, ובהמשך לימוד באינטנסיביות רבה לזכות המערכה נגד האויב.
לצד התחום הצבאי, יש צורך של התכנסות רבנים עם אנשי שטח כדי לחשוב כיצד נראית שותפות חרדית מלאה בתוך מדינת ישראל, שאינה זונחת ערכי צאן ברזל שעליהם גדלנו
יתרה מכל זאת, היא ניכרת באלפי חרדים, פטורים משרות צבאי בהיותם בני 26 ומעלה, שניגשו ללשכת הגיוס וביקשו להתגייס לצבא ולהיות חלק ממלחמת ה'. רבים מהם אכן ייקלטו בשרות הצבא ויזכו להכריע את אויבינו בכל מקום שהם. לפתע אנו יודעים להוציא מהבוידעם את אמרת הרב שך שכל מי שאינו לומד תורה ואינו מתגייס לצבא הרי הוא "רודף את עולם התורה". כמו כן, רבנים ואנשי ציבור חרדים החלו להופיע בבסיסי צה"ל כדי לעודד את חיילינו, ואחרים מקליטים עבורם ברכות חמות. מנכ"ל קופת העיר ביקר בבסיסי "נצח יהודה" והרים תרומה משמעותית למען החיילים, ובחסידות בעלזא החלו לומר את התפילה למען חיילי צה"ל. חיילינו.
קשה שלא להתרגש מול תופעות אלו ושכמותן. בהחלט, יש צורך בתיקונים גדולים כדי שהיהדות החרדית תוכל להשתלב בצבא באופן ראוי, בוודאי בגילים צעירים – אדגיש שאינני קורא כאן לגיוס בני הישיבות ומתייחס לאלפים שאין תורתם אומנותם. לצד התחום הצבאי, יש צורך של התכנסות רבנים עם אנשי שטח כדי לחשוב כיצד נראית שותפות חרדית מלאה בתוך מדינת ישראל, שאינה זונחת ערכי צאן ברזל שעליהם גדלנו. לעת עתה, בשעת מלחמה, עלינו לשאוב כוח ועידוד מתוך רוח חדשה זו הרואה בנו, החרדים לדבר ה', שותפים למשימה הלאומית של העם היהודי. עלינו לבכות את חללי בת עמי, את האבדה הנוראה של שבת שמחת תורה. ועלינו לחבק ולחזק את ההתעוררות שהגיעה בגינה – אסור שהתעוררות זו תתמסמס.
בעקבות השואה יצאנו מאירופה וקיבלנו בית משלנו, בית נפלא בעיצוב אירופאי. הגיע הזמן לשיפוץ משמעותי. עלינו ליטול בו את חלקנו.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב "כִּי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.
היהדות הליברלית הינה היהדות שלי, ואורה, לתפיסתי, מדינת ישראל אמורה להתנהל. לשאוף לעקור את אירופה ולאמץ יהדות חרדית אינה הדרך בה אני בוחרת ללכת. בנוסף
לתפיסתי, היהדות המתגוררת בארץ ישראל אינה נעלה על היהדות המתגוררת בחלקים אחרים בעולם. כל אחת ואחד והאמונות שלו.ה, כל זמן שהן עושות טוב בעולם וללא כפיה על קהילות אחרות, זוכים.ת ממני לערכה ולכבוד.
מה זה בדיוק יהדות ליברלית ?
יהדות וליברליזם הם שני דברים סותרים.
יהדות היא כפיפות מוחלטת לדבריו של אלוקים בתורה . וכפי שפירשוה חכמי ישראל . וכמו שכתוב בתורה כי יפלא ממך דבר למשפט וכו'.
ליברליזם זה שכל אחד עושה מה שהוא רוצה.
זה שני דברים סותרים לגמרי.
אכי"ר!
עצוב מאד שהספר "אם הבנים שמחה" זוכה לאהדה בעולם החרדי באיחור של עשרות שנים. כי הרי אפשר היה לרכוש אותו בקלות ובזול בישיבת "מרכז הרב" כבר לפני כ-60 שנה – בהמלצתו ובדרבונו של הרב צבי-יהודה קוק זצ"ל…
עצוב מאד, כי אילו הייתה השתתפות במקום התבדלות, כפי שדרש הספר בטוב-טעם ובדעת ובבקיאות, אזי המדינה הייתה יהודית יותר, קדושה יותר וחכמה יותר.
אולי עצוב, אולי היה צורך שהחברה החרדית תתעצם במשך עשרות שנים כדי שתהיה מוכנה לתפקיד בלי לשלם את המחירים העצומים שהציונות הדתית שילמה ומשלמת. החרדים מגיעים מנקודת מוצא שונה מאד, ואני מניח שהתרמה והשילוב שלהם יהיו בדרך אחרת לגמרי.
' שאלות הרות גורל עולות בכל עת, ובפרט בימים אלה – כיצד להילחם מול אויב שמשתמש באזרחים כמגן אנושי, איזה אזורים ראוי או חובה לפנות מפני הסכנה, מה האיזון הראוי בין הצלת חטופים לבין הכרעת האויב, כיצד משרדי הממשלה השונים אמורים לתפקד בשבתות וחגים, וכהנה רבות – ואילו קול התורה שאנחנו אמורים להשמיע בגאון, דומם.'
זה הכל ? בזה תתבטא השותפות ? זאת ועוד,וכי מישהו ממקבלי ההחלטות שואל את 'קול התורה' בנידון ?
'יש צורך של התכנסות רבנים לצד אנשי שטח כדי לחשוב כיצד נראית שותפות חרדית מלאה בתוך מדינת ישראל,'
איזה מתכון אתם מציעים בו עולם התורה לא ירד מרמתו בעקבות שותפות בהנהגת המדינה? הרי עקרון ההתבדלות נובע מהחשש להשפעת החילוניות , בעיקר על צעירי מחננו ?
1. ברור שזה לא הכל. השותפות צריכה להיות מלאה. כולל גם במישור התורני והרבני.
2. לא שואלים כי אנחנו לא שם. ברגע שנהיה שם, ישאלו גם ישאלו. אגב, כבר היום הרבה שואלים, רק שאין תשובות.
3. כאילו היום זה המצב? אין ירידה רוחנית? הרי כבר היום יש חדירה מסיבית של תרבות חילונית, והמצב רק הולך ומידרדר. צריך לתת מסגור חדש של שיתוף מהותי במדינה, במסגרת יהודית-תורנית, לצד בידול תרבותי. האם זה קל? לא. אבל זה בהחלט חיוני, לנו ולמדינה.
דברי הרב טייכטל נאמרו לגבי עלייה לארץ ישראל והתיישבות בה שזה הציבור החרדי עושה .
מאין לך לקחת את הדברים גם לגבי שותפות במדינה ומוסדותיה ?
ידוע בשם החזון איש והבריסקר רב שהשלטון במדינת ישראל . אין לו שייכות לעם היהודי וכרגע אנחנו נמצאים בגלות תחת אותו שלטון . איך בדיוק אתה רוצה שנשתתף עם אותו שלטון ?
אחינו בני הציבור הדתי לאומי השתתפו עם אותו שלטון . האם יש לזה תוצאות . ממש לא . הצבא לא מקדם אותם לעמדות פיקודיות בכירות . וכך גם בכל קודקודי השלטון אין אף אחד הנאמן לגמרי לה’ ולתורתו.
ולהיפך הרבה מבני הציבור הדתי לאומי הושפעו ממעשיהם הרעים והתקלקלו גם כן .
אז מה אתה רוצה . שנשתתף איתם גם כן וזה לא יעזור . וגם מבנינו ובנותינו היקרים יתקלקלו ?
אם יש משהו לעשות זה להתארגן כשלטון תורני חלופי . אבל זה בגדר סכנת נפשות . מי שיעז לעשות כן ימצא את עצמו מעונה במרתפי השלטון ( לזה השופט ברק לא יתנגד ) במקרה הטוב .
ההשתתפות עם העם היהודי בצרתו היא טובה ורצויה.
אבל להשתתף עם השלטון הכפרני זה לא יעזור . כפי שהוכח מהניסיון. וגם מסוכן בגשם וברוח .
אתה רואה את מדינת ישראל כבית שצריך שיפוץ . אבל גדולי ישראל ראו אותו כבית כלא שצריך שחרור ממנו .
ה"שלטון הכפרני" הזה שאתה מדבר עליו, מדוע אתה לא מחרים אותו?
מדוע אתה שולח אליו נציגים, נהנה מפריו ומטובו? חולב את תקציביו.
אורח החיים שמחד נהנה מהחיים המערבים והנוחים שהחילונים מספקים לך פה: תשתיות, רפואה וכו' מתקדמות.
ומאידך, אינו תורם למאמץ, אלא אדרבא מקבל יותר ממה שאתה נותן (אלו נתונים! משפחה חרדית ממוצעת מקבלת יותר ממה שנותנת)
מחד נהנה מביטחון (יחסי) מול מדינות עיונות. מאידך, משתמט מלשלוח את ילדיך ליטול חלק במאמץ.
הייתי מצפה ממך, לקחת את זה קדימה.
להחרים את הבחירות, לאמץ אוטונומיה, להימנע מהפריוולגיות שהמדינה מספקת, ולחיות לפי קווי הכלכלה והתשתיות שאתה מסוגל לייצר. לפי מספר הרופאים שקיימים במגזר שלך, לפי מספר המהנדסים המוכשרים שלך. באופן כללי לחיות לפי התל"ג שלך (שקול למצרים ואינדונזיה).
ביטחון תקבל ממילא בזכות האמהות של הכופרים ששולחים את הילדים לקרב, כי אי אפשר לבנות ביטחון סלקיטיבי.
בית כלא שצריך להשתחרר ממנו?
בכבוד! כבודו מוזמן לאסוף את המזוודות ולחזור לגטו בלודז'. אם הפרנסה דוחקת תמיד אפשר להצטרף לחיילינו בדרום ולעבור את הגבול בחינם.
המדינה הזו לא מושלמת, לא חושב שיש מי שחולק על זה.
זה בדיוק הנושא של המאמר, הציבור החרדי צריך לקחת אחריות על מה שקורה פה במקום להמשיך להסתגר מצד אחד ולהמשיך להתבכיין שהמדינה לא מתנהלת עפי דעת תוירה..
לא למדת את הספר אם הבנים שמחה ורואים בדבריך. בספר אם הבנים שמחה הרב טייכטל קורא לשותפות עם בוני הארץ ולהיות חלק מבניית הארץ ולא רק לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בה. כמו כן הוא ממש משבח את בוני הארץ על אף שהם רחוקים מתורה ומצוות (ומבקר אותם על כך) אך משבח את מעשיהם של שתדלנות בבניית הארץ. כמו כן בזמן הרב טייכטל הי״ד, החילונים היו שונים לגמרי רובם הגדול ראו את מעשיהם כמרידה בגלות שזה כלל את דרך התורה הנאמנה שהם חשבו שהיא חלק מהגלות לעומת החילונים כיום שרובם הגדול הרבה יותר פתוחים ומחוברים ליהדות. יש מעט מאוד מבחינה אחוזית בציבור החילוני שהוא אנטי כמו שהיו בזמן עלייה השניה וכו׳ והוא דיבר עליהם ולא על היהודים הרחוקים מתורה ומצוות של ימינו שצמאים למשמעות לעומק לפנימיות ולגודל ורק אם היינו מצליחים לעזור להם לחבר את האידאלים הגדולים ליהדות הנאמנה הרבה מהם היו שבים אליה אך איננו נמצאים שם בכלל. הם לא רוצים לשמוע מאיתנו כי רואים אותנו כ״פרזיטים״ שיודעים רק לקחת ולא לתת. אם נהיה יותר שותפים במדינה אז זה ישמוט את הקרקע מתחת לטענה הזאת.
הרב איני בקיא בכתביו של הרב יששכר טייטל ובספרו "אם הבנים שמחה" אך אין שום מצוה בישוב הארץ ושום "ציונות" בעליה של יהודים פורקי עול ביישוב הארץ לכן הרמב"ם לא מנה את מצות ישוב הארץ בפני עצמה ואף לדעת הרמב"ן שמונה מצוה זאת בפ"ע ולכן מה שכתב הרב יהשע פפר בשם הרב טייל כי "צרות השואה" באו משום שהיהודים לא עזבו את אירופה ולא עלו לארץ נראה שכוונתו בוודאי היתה ליהודים שומרי תו"מ ולא כהזדהות או תמיכה בתנועת הציונות החילונית שכל מגמתה היתה להקים מדינה חילונית ברוח הרצל ולכן לא היה מקום לשיתוף עם התנועה הציונית. ואולם לאחר שקמה המדינה וניתנה אפשרות לעלית יהודים מארבע כנפות הארץ איננו יכולים עוד להמשיך במה שנקרא הכרה דה פקטו במדינה עלינו להיות מציאותיים ולהשתתף בפועל בהכרה במדינת ישראל ואידך זיל גמור.
יהודי חילוני שמניח תפילין לא עושה בזה מצווה ?
יהודי חילוני שהפריש חלה בברכה, זו לא הפרשת חלה ?
מניין החילוק הזה שקיום מצוות יישוב א"י אם נעשה על ידי יהודי שאינו דתי אינה מצווה ?
בנוסף, אתה כותב "לכן הרמב"ם לא מנה את מצות ישוב הארץ בפני עצמה". ואז ?
יש כמה וכמה הסברים מודע הרמב"ם לא מנה עלייה ויישוב א"י מצווה בפני עצמה. ומה הקשר ליהודים שאינם שומרי תו"מ ? איך זה בכלל קשור לנושא?
בנוסף, אתה כותב בתחילה שאינך בקיר בכתביו של הרב טייכטל. מה שלא מונע ממך מיד בהמשך להביע סברה [שגויה] למה הוא התכוון בדבריו. אולי פשוט תלמד את הספר שכתב אותו ת"ח עצום והוא כולו מלא רק ואך ורק מקורות תורניים ?
בבקשה ללמוד מעט את הסוגיא ורק אח"כ להחליט אם יש או אין מצות ישוב ארץ ישראל בזה"ז מדאו'…
קצת מקורות בשבילך:
ארץ ישראל | ישיבת ארץ ישראל
א. ממה שר' זירא מסר נפשו לעלות לא"י, הרי שסובר שיש מצות ישיבת א"י גם בזה"ז אע"פ שסובר ג' השבועות, ועל אף דעת רב יהודה רבו בכתובות קיא ע"א- עי' קונ' מצות ישיבת ארץ ישראל מענה ז.
ב. על דברי רבנו חיים בתוס' כתובות קי ע"ב- מהרי"ט יו"ד סי' כח [תלמיד טועה כתבו]. גליון מהרש"א שם [הביא מהמהרי"ט]. שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלד [כנ"ל]. שו"ת אבני נזר יו"ד אות ג,ד [כנ"ל]. קונ' מצות ישיבת א"י מענה יב [ובאות ב- ראיה לדברי מהרי"ט שהרי הרא"ש לא הביא מר"ח]. מהמרדכי שם מבואר דברי ר"ח ממקורם הראשון ע"ש. עי' של"ה שער האותיות אות "קדושה".
ג. הרי לפי דברי רבנו חיים בתוס' שם אין דין כפיה לעלות לא"י כנגד הסכמת כל הפוסקים- קונ' מצות ישיבת א"י מענה יב אות ד.
ד. עיקר קיום המצוות אינו אלא בארץ ישראל- רמב"ן עה"ת ויקרא יח, כה. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קלד. רבנו בחיי עה"ת דברים ה, כח. שם טו, י. גור אריה (למהר"ל) עה"ת דברים יא, יח. הגר"א באדרת אליהו שם פרק ח.
ה. ארץ ישראל בלא מקום תורה, או חו"ל במקום תורה- שו"ת עשה לך רב ח"א סי' יח.
ו. מצות ישיבת א"י מדאורייתא או מדרבנן- רמב"ן על סה"מ שכחת העשין מצוה ד. מגילת אסתר שם . רשב"ץ בזוהר הרקיע מ"ע רכו. וע"ע שו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' רפח. שו"ת הרשב"ש סי' א,ב,ג. רבי שלמה אבן גבירול באזהרותיו מ"ע רכו. ספר חרדים- מצוות התלויות בא"י פ"א מצוה טו. שו"ת המבי"ט ח"א סי' קלט. הגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי יו"ד סי' מח. קונטרס 'כי עין בעין יראו' (הרב שחר רחמני).
ז. תשובות והשגות על הרב מגילת אסתר- שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תנד אות ג,ד. שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד סי' מג. שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' סט.
ח. הפוסקים כדעת הרמב"ן שישוב א"י מ"ע מדאורייתא- הרשב"ץ בזוהר הרקיע מ"ע רכו. הרשב"ש בתשובה סי' ב. הריב"ש בתשובה סי' קא. תשב"ץ ח"ג סי' רפח. פאת השולחן (לגר"י משיקלוב תלמיד הגר"א) סי' א סקי"ד. ספר חרדים פרק נז סקט"ו . שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' כח. שו"ת מעיל צדקה סי' כו. מור וקציעה ח"א עמ' טז. החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי' נב, וביעיר אוזן מע' י אות ה. שו"ת נשמת כל חי יו"ד סי' מח. בעל החשק שלמה בהסכמתו לקונטרס "מצות ישוב א"י". החזו"א בקובץ אגרות אג' קעה. שו"ת בית יהודה ח"ב סי' קכד. שו"ת בית יצחק אהע"ז ח"א סעי' כה אות ב. דרישת ציון עמ' עז ופב. שו"ת היכל יצחק או"ח סי' לח. שו"ת זרע אברהם יו"ד סי' יג. שו"ת יין הטוב ח"א סי' מז. כלי חמדה עה"ת פ' מסעי. שו"ת לב שלמה סי' לד. שו"ת מהרש"ם ח"א סי' יח. שו"ת מחזה אברהם סי' יב. מרחשת ח"א או"ח סי' כב. שו"ת נאמן שמואל סי' ק. תשובת הגדול ממינסק ב'סיני' כרך ו. שו"ת פתח הדביר ח"ג סי' רמח אות יג. קונטרס "מצות ישוב ארץ ישראל" הרבנים: רבי חיים ברלין, רבי שמואל מוהליבר, רבי משה שפירא. שו"ת שדה הארץ ח"ג אהע"ז סי"א. שפת אמת לרבי משה חגיז. שו"ת תולדות יעקב חו"מ סי' ח. שו"ת תירוש ויצהר סי' קיד.
ט. ביאור שיטת הרמב"ם במצות ישוב א"י אי מדאו' או מדרבנן- הרשב"ש בתשובה סי' א. כנה"ג יו"ד סי' רלט סקל"ג. חידושי מהרד"ם על ספר המצוות שם. שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תנד ס"ו. פאת השולחן סי' א סקי"ד . חזו"א בקובץ אגרות אג' קעה. הגר"ש ישראלי ב"ארץ חמדה" ה-ט. הגדול ממינסק בתשובה בקובץ סיני כרך ו. שו"ת תולדות יעקב חו"מ סי' ח. קונטרס "כי עין בעין יראו" עמ' 65.
המקורות הנ"ל הם מספר מפתח שכתבתי לעצמי
ממליצה ללמוד את הספר "אם הבנים שמחה" בימים אלה,
לימוד הספר הופך להיות כל כך רלוונטי לימים אלה, נראה שהרב טייכטאל הי"ד הקדים את זמנו כמו עופר וינטר שהקדים את זמנו והודח מהצבא בשל "הדתה" מה שבמלחמה הזאת נראה כל כך טבעי ( כמו הציציות, התפילות על החיילים ועוד)
במלחמה הזאת רואים מחזות שלא נראן כמותם ונראה כי השעה יפה ליצור התקדמות.
התובנה של הרב טייטאל אינה הסקת מסקנה של חשבונות שמים על סיבת השואה אלא התבוננות עם מה שקורה בסביבתו בהתאם לנבואות, שם מופיע שקיבוץ גלויות יתרחש דרך מלחמות
זה התחיל באירופה ועבר לארצות ערב, אדום לפני ישמעאל,
הטבע האנושי שלא זז מאזור הנוחות בלי שמקבל בעיטה…
גם עכשיו, זאת קריאה להשכמה, שלא נזדקק חלילה לעוד בעיטות…
לעניין הקהילה החרדית, הקהילה החרדית מתנהלת בכוח האינרציה, גישתה תגובתית, קורה משהו בשטח ואז מגיבים אליו
הרב זקס מעורר לפרואקטיביות כמו אברהם אבינו שהקב"ה אומר לו:" קום התהלך לפני…"
חלק מהצורך הזה, הוא הקריאה לבחון את הגישה הבדלנית שלנו האם היא נכונה ומותאמת לצרכים שלנו היום כשאנחנו הופכים להיות הרוב במדינה האם אנחנו עדיין יכולים לחיות בתפיסת הגולה שזה לדאוג לקהילתי מבלי ליטול באחריות הכללית בשותפות?
סוגיית הצבא היא סוגיית קצה,יש עוד הרבה סוגיות לפני
השאיפה היא שגם הצד השני יגיע להכרה בתרומתינו הגדולה לזכות על יישוב הארץ כפי שהרב טייכטאל מביא בספרו את העובדה שארץ ישראל ירושה לנו בתנאי!
אם יש משהו שצריך לעשות . זה להתאגד כל הציבור האמוני . שומר התורה לעשות בחירות ולהקים ממשלת צללים שתביע את דעת התורה . ואת ההנהגה הראויה בלי לפחד.
למי שלא שומר את התורה . אין זכות להיות כאן בארץ ישראל, וודאי שלא למשול כאן . מעשיהם מסכנים את הקיום של עם ישראל בארץ ישראל , כפי שאומר אלוקים כל כך הרבה פעמים בתורה .
וכן בצורת הניהול שלהם את המלחמה תוך פחד מאומות העולם וללא ערכים של כיבוש ארץ ישראל הם מקריבים לשווא את חיי החיילים.
הגיע הזמן להתפכח משיתוף הפעולה עם שלטון כפרני.
צריך לזכור את מה שאמרו חז"ל קשר רשעים אינו מן המניין.
ולזכור את דברי בלעם בתורה . הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב .
"למי שלא שומר את התורה . אין זכות להיות כאן בארץ ישראל,".
מהיכן המצאת את זה?
יש לך מקור תורני מחז"ל או מהפסיקה שאומר דבר כזה ???? כלומר, שליהודי אין זכות לחיות בארץ ישראל ?
אגב, שאלתי, אנא הסבר לי איך יכול להיות שדווקא לציונות החילונית הייתה כזו סייעתא דשמיא והיא הצליחה הרבה מעל ומעבר לחלק היחסי של הציונים בעם [באותו הזמן] ???
זו פשוט דרך שהצליחה.
מעשה שטן?
או מעשה ידי יוצר כל ?
נחמיה .
שמעת פעם על המושג
"עיר הנדחת"
שמעת פעם על פילגש בגבעה .
הדין מהתורה של מי שכופר באלוקים ומבצע את הדברים הכי חמורים בתורה . ומסית אחרים לבצע .
גרוע יותר מגירוש מארץ ישראל.
"ללא ערכים של כיבוש הארץ"
ישמעו אזנייך מה שפיך מדבר
כל הרבנים שיודעים מה הקב"ה עושה ולמה
תפתחו את התנ"ך מלכים ב'פרק יב פסוק 23 ואילך
ומאחר ואני יודע שבבית חרדי יש נ"ך רק בהפטרות אז אעתיק לכם מה שכתוב שם
בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשומרון ארבעים ואחת שנה
ויעש הרע בעיני ה' לא סר מכל חטאות ירובעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבהכדבר ה' אלוהי ישראל אשר דברביד עבדויונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר כי ראה ה' את עוני ישראל מורה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל. ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש.ויתר דברי ירובעם וכל אשר עשה וגבורתו אשרנלחם ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל
ועוד כדאי לך לעיין בפירוש הרמבן מיד אחרי פסוק מ' הטע המתחיל במיליםוהנה השירה הזאת ותמצא כי אין הגאולה בפרשת האזינו [אפס עצור ואפס עזוב..]תנאי בתשובה והוא לכן טוען שמדובר בה בגאולה השלישית שאתתם הצדיקים מרדתם בה מפני שהציונים היו מורדים בה'
מבלי להביע עמדה על עצם הדברים, רק אציין שהמאמר עצמו הוא גם חלק מ"הנטייה האינסטינקטיבית שלנו היא לחזק את העמדה הקיימת ולראות באירועים חיזוק לאותה העמדה". הרי הכותב דגל בעמדה זו עוד לפני האירועים, וכעת רואה בהם חיזוק לעמדתו.
אני לא אומר שזו בעיה, ויתכן שעמדתו נכונה. אבל קשה לומר לאחרים לא להשאר בקונספציה כשהאומר בעצמו עושה זאת.
מדויק
זמנו של הציבור החרדי הגיע. עליהם להיות שותפים במדינה לא כברירה מחדל אלא כחובה מוחלטת. הפקרת המדינה והשלטון בידי אחרים היא טעות חמורה שעליה כולם ישלמו. לציבור החרדי זכות וגם חובה להשתתף בהנהגת המדינה ולא רק בלקיחת כספים והסתגרות.
תתיעצו עם ראשי ישיבות חברון וסלבודקה
הלוואי ויכולתתם להתייעץ עם הרבנים ה"גדוילים" שנלחמו בציונות ואסרו לעלות ארצה בכדי לא להתחבר לרשעים.
ולמה לא תוכלו להתייעץ?כי כולם עלו בעשן אושוויץ
הורי שהיו מזרוחניקים שלא נשמעו לגדולי הדור עלו ארצה ב1933וכך ניצלו
היום כבר שכחנו איך הרב כהנמן שבא כפליט בגפו ארצה ולבקשתו בן גוריון התחייב לתמוך ב 450 בחורי ישיבות.הרב קרא לישיבתו פוניבז' ולאות תודה העלה כל שנה ביום העצמאות את הדגל הציוני רח"ל.
הדגל מונף ביום העצמאות כל שנה רק במקום שאף אחד לא יכול לראות אותו ומתעסקים בו ערבים-התחכמות חרדית
לפרסם רק ככתבו וכלשונו ללא השמטה או שינוי. משעשע האופן שבו כתבי צ”ע מלקטים להם סלקטיבית שורות ממאמרים בעיתון הארץ, pick and choose עם אפס הבנת ההיקף, הספקטרום והמורכבות של ה"ליברליזם" בישראל והתפשטותו הלטנטית אף בחברה החרדית. הרי בדיוק אותו חוסר הבנה הוביל לקמפיין ההפיכה המשטרית שעתה אנו חווים את ההרס העקיף המחריד שגרם … ולא שישתמע מדברי שכל מה שכתוב בעיתון הארץ הוא בהכרח ליברלי במיוחד, או שכל מה שנקרא שמאל הוא ליברלי. מכל מקום, מי שאחראי למחדל הביטחוני האחרון הוא בראש ובראשונה ראש ממשלת ישראל, זה כ 15 שנה כמעט ברציפות, והקואליציה שלו. עליהם מוטלת האחריות הישירה ברמה הביטחונית והמדינית. הם האחראים, ולא “שמאלנים”, לא ”פרוגרסיבים”, לא “ליברלים”, ואפילו לא אנשי לטאה. כמובן יש גם את אחריות הנהגה הצבאית, ההנהגה שהיתה עסוקה בחודשים האחרונים בניסיונות בלתי אפשריים להתמודד עם האוייב החיצוני מצד אחד, ומצד שני עם תוצאות המסע ארוך השנים של ראש ממשלת ישראל לפירוק הסולידריות החברתית והשפעותיו הקשות על הצבא, בצל מסע ההפיכה המשטרית. בראש חנית ההפיכה המשטרית עמדו ועדיין עומדים החרדים והחרדלי”ם, וכמובן גם צ”ע שתמך בהפיכה המשטרית. מאז שנבחרה הממשלה, כלכלת ישראל נמצאת בצלילה חופשית, פיחות הולך וגדל של השקל לעומת הדולר והיורו, גזענות יהודית שלוחת רסן בשטחים לצד טירור איסלמי, כל זאת בצל משפט פלילי של ראש הממשלה בעודו מכהן וניסיונותיו להיפטר משופטיו. אז כן, גם צ"ע אחראי למה שקרה כאן, על אף שיש בו הזורקים בוץ באלה שהזהירו ומחו שביבי מוביל לאסון ביטחוני וחברתי. למעשה מדברי הכותב נובע שלא למד דבר וחצי דבר ומשתמע בין השורות שהוא ממשיך לדבוק בקונספצית הכפייה הדתית והמשיחיות. כרגע ישארל במלחמה, כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, החיילים נלחמים כי אין ברירה , מלחמה זה לא לשבת בכולל ולא לפזר מילים חמות, אבל דבר לא ישכח ולא יסלח לאחראים.
לכ' אדון "לפרסם רק ככתבו וכלשונו" (לא נמאס??), הדמגוגיה שלך היא שטחית במקרה הטוב וגרוע הרבה במקרה הרע. חבל מאד שהצטרפת לכת הרל"בים המסרבים לצאת, ולו להפוגה קלה, מצרות האופקים האינסופית של ראיית כל דבר בפרספקטיבה של ביבי. די, נמאסתם. וכן, בדיוק צריך עיון אשם לתקיפת החמאס? מצאת את האשם? כידוע, אין סוף לטפשות האנושית, אבל אתה מותח את הגבולות. לא יודע אם זו אצילות או טמטום לאשר את התגובות שלך, צריך עיון. מאחל לך התפכחות מהירה, זה do or die.
לפרסם רק ככתבו וכלשונו ללא השמטה או שינוי. אני לא אחלק לך "מחמאות" לגבי רמתך האישית וקוגניטיבית בהסתמך על מה שכתבת כאן בעבר. גיגול קטן מלמד שזו לא הפעם הראשונה שאתה קורא להשתקת קולות אחרים, מה שהופך את תגובתך עצמה לפוגענית בכל דיון תרבותי ולא מלמד על עודף חכמה . מנסיוני אכן תגובות שלי בעבר שונו ונערכו, ובמקרים רבים מאוד צונזרו כליל, על כן חשוב לי לציין שאין לשנות את תגובתי. מעבר לכאן לא כתבת כאן כלום שיש בו התייחסות לטענותי.
פעם גב' חרירי ופעם 15 ופעם זהויות נוספות. אולי תעמוד פעם מאחורי דבריך? משעשע שאתה טוען לחוסר "הבנה היקפית" ובסוף חוזרים תמיד לאותה נקודה צרת אופקים של כן ביבי לא ביבי. אבל היי, יש תקווה – עוד מעט ביבי ילך ותיאלץ לחשוב על כיווני חשיבה חדשים.
מה שיש כאן איפה שכתוב "כתוב תגובה" זה אפילו לא קהילת אינטרנט שיש בה חברים, הטקסט אפילו לא תמיד נקלט כי הממשק פרטאצ` וגם אם כן זה לא מבטיח שלא יצונזר, וגם שמות הכותבים כאן הם בד"כ אווטר, יעני שם ווירטואלי חסר משמעות, אז צר לי שאין בי את הצורך לתחזק כאן אווטר קבוע. ולגבי ביבי , לאמר שתגובותי הם רל"ב זו דרך מאוד פשוטה לא להתמודד עם מורכבות טענותי ע"י הכנסתם לרובריקה מסויימת שנחשבת פסולה לדיון בעינך
בהצלחה לחיות פה ללא הציבור החילוני.
תתחיל בלהחזיר באופן אישי את הגזל – בית משפחה חרדי ממוצע חייב למדינה מעל אלפיים וחמש מאותשקלים על כל חודש מחייה פה (החילוניים משלמים גם עליו), הוסף לכך שירות בצבא. וזו חובה מוסרית להחזיר למי שאתה מנסה לקחת ממנו זכויות.
אח"כ, נסה להתקיים פה, עם כלכלה כמו מדינות ערב השכנות, ללא רופאים, ללא מהנדסים, ללא צבא.
בעצם עדיף שנשאיר את המדינה הזו, שהוקמה ומחזקת במידה רבה ע"י היהודים החילוניים והדתיים הלאומיים על מגוונם, עם מעט עזרה חרדית באופן יחסי,ואתה וחבריך מוזמנים
להקים את המדינה שלכם במקום אחר.
חילוני אטאיסט, כמו דתיות פונדמנטליסטית, דבר שאינו נדיר בישראל, גם אטאיזם הוא גם סוג של פונדמנטליזם, ואין לי מושג איך מה שאתה אומר מתייחס לדברי.
לפרסם רק ככתבו וכלשונו ללא השמטה או שינוי. וגם תיקון קטן לכותרת: לא "קול התור נשמע בארצנו" אלא "קול הטרור נשמע בארצנו". יש בכותרת מהמאמר ביטוי לניתוק מהמציאות ולעומק התפיסה המשיחית של הכותב. המצב הנוכחי הוא רע לידיעת הכותב, אסור היה להגיע לנקודה הזו
לנחמיה, תסביר לי אתה כיצד יהודי שמחלל שבת בא"י, חורש וזורע את שדהו בשבת,עובר על כל המצוות התליות בארץ, אוכל נו"ט מטמא את הארץ בפלטין של מלך בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה איך הוא בדיוק מקיים את מצות ישוב הארץ וכבר אמרו חז"ל שא"י אינה סובלת עוברי עבירה ותקיא אתכם הארץ ומפני חטאינו גלינו מארצנו.אז איך זה מסתדר אצליך אני תמהה.
כל הכבוד להשקפה של הרב קוק זצל שראה הכל מאה שנה לפני החרדים חסרי ההשקפה
מה זו העם ארצות הזו?
מי ששומר שבת ובמהלכה פוגם בעיניים נניח, אז גם שמירת שבת אין לו?
מצווה יקרה יש להם, וגם אותה אתה רוצה לקחת?
לבן אור, תסביר לי איך יהודי שמקלל את חברו, מכה אותו, מספר לשון הרע כל יום, מתבטל מת"ת, מבזה תלמידי חכמים, ומלבין פני חברו ברבים, איך הוא בדיוק מקיים מצות תפילין? והלא אמרו חז"ל שהמרים יד על חברו אפילו לא הכהו נקרא רשע, וכן לשוה"ר שקולה כנגד ג' עבירות, וכן בתוספתא "ביטול תורה כנגד כולם", וכן כל המלבין פני חברו ברבים מעלה עליו הכתוב כאילו שופך דמים, וכו' וכו', אז איך זה מסתדר אצלך? אתמהה!
כבר החזון איש קבע שהחילוניים של ימינו הם תינוקות שנשבו
לפני שדורשים מקום בהנהגה, אולי ראוי מוסרית להתחיל בלתת השתתפות אמיתית בהחזקת המדינה.
כרגע הציבור החרדי בוחר להתקיים בזכות התרומה של החילוני: בדמים – שירות בצבא, בכספים – עבודה ומקסים, ברפואה – אין כמעט רופאים חרדיים והרשימה עוד ארוכה.
הכותב מדבר על אלפי מתנדבים לצבא, אבל רק מיעוט קטן מהחרדים מתנדב לצבא בגיל הרלנטי ללוחמים. והמתנדבים המבוגרים – חסרי הכשרה לעזור לצבא. זה סיפור יפה על רצון לתרום, אבל זו לא נטילת חלק אמיתי במאמץ. בדומה לסיפור על ההתנדבות החרדית- מאמץ יפה, עד שבודקים כמה חרדיים מתנדבים למשך כמה שעות ביחס לגודל הקהילה ומגלים שזה רק מעט יותר מהחילוניים שמשרתים בצבא ועובדים,על בסיס ידע שרכשו בשנות לימודים קשים, ומשלמים מיסים ואז חלקם גם מתנדבים.
אכן . זה מה שהתקשורת מפמפמת יומם ולילה .
זה כוחה של הסתה וזהו הכח של לשון הרע .
האמת היא הפוכה .
הציבור החילוני גוזל וממיט שואה כלכלית על הציבור החרדי .
הציבור החילוני יושב על השמנת וזורק פרורים לציבור החרדי.
אם תיקח את תקציב המדינה ותראה כמה מגיע לציבור החרדי תראה שהוא מקבל אולי 10 אחוז ממה שמגיע לו כפי חלקו באוכלוסייה .
הציבור החרדי מנוע לעבוד כעובד מדינה . ( חצי מתקציב המדינה )
כרבע מעובדי המדינה הם אנשים שרק גורמים נזק כלכלי עם ביורוקרטיות מטורפות .
הציבור החרדי הוא היחיד שמשלם במדינה סכומי עתק עבור חינוך ילדיו .
הציבור החרדי חי בעניות מחפירה בגלל השלטון שאיננו ירא שמים.
מנהיגי המדינה שונאים ילדים יהודיים ולכן קצבת ילדים היא בסך 150 ש”ח . אוי לאותו עלבון .
וראוי לציין שכשיש הוצאות על ילד משלמים מע"מ יותר והיה קצת ראוי להתחשב .
אבל כפי שאמרנו השלטון שונא ילדים יהודיים .
והבדואים במדינה . מקבלים .חשמל בחינם . קרקעות בחינם . קצבאות מטורפות . הם מצהירים על פירוד בין ההורים . ומקבלים קצבת ילדים שמנה .
על זה אף אחד לא מדבר . רק על התקציבים הזעומים של הציבור החרדי .
אחים תתעוררו . אתם מוסתים. תבדקו את האמת בבקשה .
רק כמה נקודות .
עלות חקירות נתניהו למדינה . כ60 מליארד ש”ח – תקציב הישיבות והכוללים ל35 שנה.
תוספת הרמטכל לפנסיות צבאיות ללא לוחמים . תוספת לא חוקית . כמליארד ש”ח .כמעט תקציב הישיבות לשנה .
עלות נזק הביורוקרטיה בישראל . כ30 מליארד ש”ח . תקציב הישיבות ל15 שנה.
עלות עובדי המדינה המיותרים שעושים את הביורוקרטיה כ30 מליארד ש”ח .
עלות הבזבוזים בצה”ל כ 30 מליארד ש”ח בשנה .
ודבר נוסף . אם כל מי שהיה מתקרב לגדר בעזה היה חוטף כדור . לא היה קורה מה שקרה עכשיו . כפי שאומרים מומחים צבאיים רבים .
עלות המלחמה האחרונה כ200 מליארד ש”ח באדיבות הוראות הפתיחה באש של בית המשפט הישראלי הנאור .
וזה רק קצה המזלג .
אם היה כאן שלטון ירא ה’ היה כאן רווחה כלכלית הרבה יותר גדולה לכל התושבים .
זכרו את דבריו של אבי האומה . רק אין יראת אלוקים והרגוני .
צאו רגע מהשפעת ההסתה ובדקו לעומק את הדברים .
ותמצאו שהאמת כדברי.
שכחתי להוסיף . עלות הפשיעה בישראל כ 25 מליארד ש”ח בשנה . מתוך זה הרוב באדיבות בית המשפט הנאור שמרחם על הפושעים …
והפרקליטות ומשטרת ישראל שעסוקים בתיקי נתניהו …
יוסף, הבא ראיות סטטיסטיות לטענותך ואז יהיה ניתן לדבר, מדובר בטענות סטטיסטיות חסרות בסיס עובדתי
תודה על המאמר!
הכותב מציע לקיחת אחריות ושותפות גם בהיבט הרעיוני של המדינה. למעשה עמדה זו דומה לעמדה הדתית לאומית. לגישה זו יש יתרונות משמעותיים לצד מחירים, הן בציבור פנימה והן כלפי חוץ, בפועל זוהי לא הגישה החרדית והגישה החרדית מנסה לשמור על אורח החיים שלה באמצעות היבדלות תרבותית ורעיונית.
הייתי מציע כבסיס שותפות רזה יותר במודל "וועד בית", בוועד הבית גם אם יש חילוקי דעות על ההתנהלות, אין אדם יכול לפתור עצמו מתשלום ההשתתפות הבסיסית. גם במדינה, אם יש מנגנון מוסכם ובפועל הציבור החרדי חלק ממנו ומשתתף במשחק הדמוקרטי וגם נהנה מהשירותים שהמדינה מציעה בביטחון ובכלכלה, הוא לא יכול לפתור עצמו לגמרי מהחובות ומהאחריות המשותפת בדבר בסיסי כמו הביטחון האישי.
טיעון זה הוא עם תוקף מוסרי גבוה יותר לדעתי, ואינו תלוי בהשקפת העולם ובגישה למודרנה ולציונות, אלא של חוב מוסרי בסיסי לקחת אחריות ולא לתת לאחרים לבדם להסתכן ולשלם בחייהם עבור קיום חיי היומיומיים. וכמו השאלה הנוקבתנשל משרע"ה "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" ?!
לאחר רגש האחריות הבסיסי, ניתן לחשוב על דרכים ליישום שלא יפגעו באורח חיים, כמו פתרונות של שירות מקוצר שלב ב, שירות בגיל מאוחר ופטור לכמות מסויימת וכדומה, אך הבסיס הינו רגש האחריות המחייב אותי לשאת בעול הבסיסי גם אם דעותיי חלוקות ולעבוד באמצעות כללי המשחק, שאנו שותפים בהם בלי להנות רק מיתרונותיה.
ברמה הרעיונית, ניתן לערוך בירור לחפצים בכך, אך התשתית לשותפות כאמור איננה השותפות הרעיונית כי אם השותפות הקיומית.
אם אכן ייערך בירור ברמה הרעיונית לגבי שותפות בשירות צבאי כלשהו, כדאי לנצל אותו לדיון נוסף:
איך יהיו לנו רופאים חרדים (תזכורת: אחוז הרופאים הערבים הוא כפול מחלקם באוכלוסיה, בעוד שאחוז הרופאים החרדים הוא אפסי לעומת חלקם באוכלוסיה). איך יהיו לנו רוקחים/רוקחות חרדים וכו'.
חוששני שהבירור הנ"ל לא ייערך כלל! בגלל 2 סיבות:
1) שמרנות קיצונית של מנהיגים וגבאיהם, עסקנים ונושאי-כליהם. כל הגמשה תפגע בעוצמתם ובשלטונם, אשר עליהם הם נאבקים במס"נ כנגד המתחרים (בפרט כאשר המתחרים ממשפחתם).
2) בטלנות פתולוגית, אשר בתוכה כלואים הצעירים החרדים – בטלנות שנכפתה עשרות שנים ע"י כלי-הקודש שהוזכרו ב-1 לעיל, וכיום היא כבר מוטבעת ב-DNA… לכן נוכל למצוא חרדי במכבסת בית-חולים וחרדית במזכירות קופ"ח, אך לא רופא חרדי ולא רוקחת חרדית.
שלוש דקות חולפות והאפאצ'י מוזנק לגדר באזור בארי. טייס המשנה, שישב מאחור, צעק לו: "תסתכל, קבוצה גדולה של אנשים מהגדר הולכת לכיוון, על השביל". סא"ל א' פותח לעברם באש – שני טילים וירי מתותח. הוא לא מבין מי ההמון ומבצע רק ירי הרחקה. בקשר מתקבלת פקודה להגיע לנחל־עוז, גם שם יש אירוע.
הועתק מכתבה בתקשורת.
טייסי הקרב בפיקודו של בית המשפט הכופר באלוקים . ראו את העזתים נכנסים ולא ירו .
ואתה רוצה שנתגייס . אתמהה.
לא טענה חכמה במיוחד. עלוב מדי. זו פשוט בושה לאינטליגנציה לענות עליה.
כתוב בכתווה "הוא לא מבין מי ההמון ומבצע רק ירי הרחקה."
אבל אתה בתור טייס גמרא היית יודע להבדיל בין המון
ממש פלאי הבורא – לקרוא כאן נימוקים תמוהים ומופרכים, המתרצים בק"ן טעמים מדוע המגיבים נמנעים מהגנה כלשהי על עם ישראל (אפילו מינימלית, אפילו על קהילתם).
עם כל הביקורת המוצדקת על המדינה, על מנהיגיה ועל גנרלים למיניהם, עאכ"ו על ערכאות המשפט – המדינה משתדלת לשמור (לא תמיד בהצלחה) על עם ישראל, בפנים ובחוץ, כולל ההתיישבות החדשה, ואפילו מציבה אנשי מוסד המגינים על קהילות יהודיות בחו"ל (קהילות שלפעמים אפילו לא מודעות לכך). מיותר להוסיף ומיותר להתפלמס על העובדה שהמדינה מסבסדת לומדי-תורה הרבה יותר מהמקובל במדינות חו"ל.
עכ"פ אין טעם בויכוח, בעיקר בגלל שהסירוב לשאת בנטל הוא נוח מאד, והרי קל להפליא ללקט/להמציא אידיאולוגיות המצדיקות את הסירוב הזה.
יישר כוחך
ובעיקר עבור הנימוק:הסירוב לשאת בנטל הוא נוח מאד
אין אמא שרוצה שבנה ילך לצבא
אתמול היו 8 לוויות לאלו שקמו לעזרת העם ונלחמו למחות את עמלק החדש שקם עלינו לכלותנו
כמה לוויות לאלו ש"ממיתים עצמם באהלה של תורה" היו?
נו חברים תכתבו שרק בגלל התפילות שלכם נהרגו רק 10…..