מאמרה היסודי והמקיף של הגברת פפר, "לדעת לקבל", שופך אור על כמה נושאים שנויים במחלוקת, שבשנים האחרונות נמצאים בעין הסערה הציבורית. אלו כוללים את מעמדן של נשים חרדיות, חדירת רעיונות פמיניסטיים לציבור החרדי, העמדה התורנית כלפי מערכת היחסים הזוגית, ועוד. עם זאת, ארצה להעיר על הנחת יסוד המסתתרת בדבריה, והיא שיש מודל זוגיות אחד שלפיו על האדם לכוון את חיי הנישואים שלו. לדבריה, קיים דגם עקרוני של מערכת זוגית, שבו הגבר אמור להימצא בעיקר בעמדת הנותן ועל האישה להיות (בעיקר) מקבלת. פפר מזהה בציבור שינוי עמדות ביחס למקום האישה במערכת הזוגית, וסבורה כי מדובר בבעיה הפוגעת בחוסן הזוגי.
אין מודל נכון לזוגיות, שאדם יכול למדוד את עצמו ביחס אליו ולהחליט אם הוא סובל מבעיה או לא. המבחן היחיד לטיבה של הזוגיות הוא ההרגשה הסובייקטיבית של הזוג
ההגדרה העקרונית של אי התאמה למודל זוגי, יהיה אשר יהיה, בתור "בעיה", היא עצמה בעייתית בעיני. אין "מודל נכון" לזוגיות, שאדם יכול למדוד את עצמו ביחס אליו ולהחליט אם הוא סובל מבעיה או לא. המבחן היחיד לטיבה של הזוגיות הוא ההרגשה הסובייקטיבית של בני הזוג. אם בני הזוג מרוצים ממערכת היחסים ביניהם, היא אינה בעייתית גם אם אינה מתאימה למודל זה או אחר. הזוגיות מתחילה להיות בעייתית רק כאשר אחד מבני הזוג או שניהם מרגישים חוסר נוחות בתוכה. זוגיות היא מערכת יחסים אישית וייחודית, והשיפוט האם היא "טובה", "רעה" או "בעייתית" שמור לבני הזוג בלבד. כל עוד מדווחים בני הזוג כי הנישואין שלהם מיטיבים אתם, אין רשות לאדם מבחוץ להביע ביקורת כלפי התנהלותם (כל זמן שאין סיבה סבירה לחשוב שאחד מבני הזוג מסתיר את מצוקתו). אין מתכון אחד לזוגיות. כל מערכת יחסים מורכבת משני בני זוג המביאים אתם מטען אנושי ייחודי, ואין קשר הזהה לחברו. כלומר, למרות השוני העקרוני בין גברים לנשים, עדיין קיים מנעד רחב מאד של מחשבות, תפיסות והתנהגויות העשויים לאפיין כל אחד מהם, כך שכל זוג מרכיב את הפאזל האישי שלו.
מתוך נקודת מוצא זו ארצה לטעון כי הדרך הנכונה למדוד את טיב הזוגיות היא במונחים של תקשורת. השאלה החשובה בזוגיות היא האם בני הזוג מצליחים להבין זה את זה ולחיות ביחד באופן המיוחד להם. האפיון של בעיות ומשברים בין בני זוג אינו צריך לבחון את התאמתם למודל זה או אחר, אלא את היכולת שלהם להבין האחד את רעהו. לאור זאת, אבקש לומר מספר מילים על הדרך ליצור תקשורת זוגית טובה.
התאמה זוגית: שורש נשמה או יצירה ייחודית?
לפי אחת הדעות בחז"ל, בתחילת בריאתו היה האדם "דו פרצופין", גבר ואישה בגוף אחד בעל שתי צלעות [צדדים].[1] מדוע אם כן הפריד הקב"ה ביניהם? התורה מלמדת כי הסיבה לכך היתה לעשות את האישה ל"עזר כנגדו". כאשר האיש והאישה היו מאוחים בגבם, הם לא יכלו לפנות אחד אל האחר ולדבר זה עם זה. בריאת האישה נועדה להפריד אותה, לעשות ממנה אדם העומד לעצמו, ולהעמיד אותה "כנגדו" – פנים מול פנים, מול הגבר. הקשר בין האיש לאישה אינו אפוא ביולוגי בלבד, מכוח בריאת שניהם יחדיו בתור יחידה אחת שלמה; הגבר והאישה עומדים זה מול זה, והקשר ביניהם דורש "פנייה" של האחד אל זולתו.
מעניין לציין שבלי שיזדקק לסיפור המקראי, משתמש ד"ר הארוויל הנדריקס בספרו הידוע "לבסוף מוצאים אהבה" באותו המשל. בספר, שבו הוא פורס את עיקרי הגישה שפיתח לטיפול, לשיפור ולהעשרת חיי הזוגיות, הוא מתאר דמויות של גבר ואישה המופרדות בניתוח כירורגי והופכות לשתי ישויות, וכך מאפיין את הדחף הנפשי של האדם בחיפוש אחר זוגיות.[2]
לפנינו אפוא שתי תפיסות של הקשר הזוגי בין זכר לנקבה, בין איש לאישה. תפיסה אחת רואה את הקשר בתור משהו שנועד להתקיים מטבע בריאתם של הגבר והאישה: הגבר והאישה נועדו להיות ביחד מעצם מהותם הקמאית – הם בריאה אחת בעלת שתי פנים. אם יש ביניהם בעיה, אין זה אלא שיש פגם בהתאמה שלהם לאותה מהות אחדותית קמאית. יתכן שהאישה אינה הולמת את המהות הנשית שלה, ויתכן שהגבר אינו הולם את שלו: אם הגבריות של האיש והנשיות של האישה היו מכוונות נכון, הם היו מתאימים זה לזה כמו שני חלקי פאזל – שני חלקים של השלם המשלימים בהכרח זה את זה.
היבטים מסוימים של קשיי התקשורת בין זוגות אכן נובעים מכך שגברים ונשים שונים בטבעם, ושבני הזוג אינם מצליחים לגשר על שונות זו. אולם, בעיות התקשורת המשמעותיות בזוגיות נובעות בדרך כלל מסיבות בנאליות הרבה יותר, הנכונות לכל מערכת יחסים: אנוכיות, סגירות, חוסר הקשבה לבן-הזוג, קבעון בעמדה וכיוצא באלה
גישה זוגית נפוצה זו עומדת לכאורה גם בבסיס מאמרה של הגב' פפר. לדבריה, משברים בזוגיות נובעים מחוסר התאמה של הגבר והאישה למהות הקמאית שלהם. האיש אמור להיות "נותן" והאישה אמורה להיות "מקבלת". אם הזוגיות חורקת, הגברים צריכים לבדוק שמא הם אינם גבריים מספיק והנשים צריכות לבדוק שמא אינן נשיות כל צורכן.
הנחה זו נשמעת לא מעט, הן בעולם התורני והן במחוזות אחרים, והיא מנוסחת בדרך כלל בתור מלחמה בתפיסות פמיניסטיות או פוסט-מודרניות, המטשטשות לכאורה את ההבדלים בין גברים לנשים ומערערות את הסדר הזוגי הראוי. הטענה המונחת בבסיס השקפה זו היא שטשטוש ההבדלים בין גברים לנשים יוצר מאבקי כח ושליטה סביב המעמד או הסמכות של אחד מבני הזוג, וגורר ניסיון של הצד שכנגד להשיב לידיו את ש"נלקח" ממנו.
ניסוח זה מניח את קיומו של מודל מסוים לזוגיות, "המודל הנכון". אם בני הזוג יכבדו אותו וינהגו לפי הכללים שלו, כמובן לצד מידת ההתאמה הנדרשת ביניהם, הרי שחייהם יהיו מלאי אושר. מנגד, ישנו כמובן "המודל הלא נכון" שהוא המקור לצרות. המודל הנכון מנוסח בכמה אופנים על ידי חסידי תפיסה זו, וההבדלים ביניהם מסתכמים בחילוקי הגדרות באשר לתפקידו המדויק של הגבר במערכת הזוגית ולתפקידה המדויק של האישה, ובשאלה עד כמה פלישה של אחד מהם לטריטוריה של זולתו תגרום לערעור מערכת היחסים.
ניתן להסתכל על הקשר בין איש לאישה באופן אחר, ולומר שהוא אינו מובן מאליו. האיש והאישה צריכים ליצור את הקשר ביניהם, ולולא זה, הם לא יוכלו להסתדר ביניהם. הם אינם שני חלקים של אותו שלם, אלא שני אנשים העומדים אחד כנגד רעהו. הקשר ביניהם חייב להיווצר באמצעות תקשורת
אולם ניתן להסתכל על הקשר בין איש לאישה באופן אחר, ולומר שהוא אינו מובן מאליו. האיש והאישה צריכים ליצור את הקשר ביניהם, ולולא זה, הם לא יוכלו להסתדר ביניהם. הם אינם שני חלקים של אותו שלם, אלא שני אנשים העומדים אחד כנגד רעהו. הקשר ביניהם חייב להיווצר באמצעות תקשורת. הם חייבים לדבר זה עם זה, פנים אל פנים, כדי לייצר זוגיות. הם אינם "מתאימים" זה לזה כמו חרב לנדן ותפילין לנרתיק, יש להם יכולת מופלאה להבין זה את זה באמצעות עמידה זה למול זה ובניית שפה משותפת. לפי גישה זו, מקור המתח בין בני זוג אינו חוסר ההתאמה שלהם למודל הנשיות או הגבריות, אלא משהו הרבה יותר פשוט: חוסר יכולת לתקשר בצורה נכונה.
ברצוני לפרט ולנמק הנחה זו, אך תחילה חשוב להדגיש: הגישה שאני מציע אינה כופרת בהבדלים בין גברים לנשים. אני סבור כי יש הבדל בין גברים לנשים, שאינו מסתכם בשונות פיזיולוגית גרידא, אלא גם במבנה הנפשי. אולם, האמירה שיש הבדלים בין גברים לנשים אינה מחייבת שהבדלים אלו משלימים זה את זה, ושיש ביניהם איזו התאמה קוסמית שרק מחכה לבירורה. השונות הזו משמעה שהאישה ניצבת כנגד הגבר, מולו, והיא אינה זהה לו. השונות הזו מזמינה יצירה של קשר, אך בשום אופן אינה מחייבת אותו. היבטים מסוימים של קשיי התקשורת בין זוגות אכן נובעים מכך שגברים ונשים שונים בטבעם, ושבני הזוג אינם מצליחים לגשר על שונות זו. אולם, בעיות התקשורת המשמעותיות בזוגיות נובעות בדרך כלל מסיבות הרבה יותר בנאליות שנכונות לכל מערכת יחסים: אנוכיות, סגירות, חוסר הקשבה לבן-הזוג, קבעון בעמדה וכיוצא באלה. המקור העיקרי לקצרים ולקשיים בזוגיות הוא המקור לקצרים ולקשיים בכל מערכת יחסים אנושית: חוסר היכולת שלנו לחרוג מעצמנו.
כיצד יוצרים תקשורת טובה
אם אנו סבורים כי זוגיות היא יצירה ייחודית, הרי שאיננו יכולים לתת "מתכון" להרכבתה. הגבר והאישה אינם יכולים להסתובב עם פנקס שבו רשימת מרכיבים שעליהם לסמן בווי: שטיפת כלים – אישה; להביא פרנסה – גבר; להיות כנועה – אישה; להיות ג'נטלמן – גבר. גישה זו לא תשפר את הזוגיות שלהם, אלא אדרבה, תוסיף על התסכולים ועל המרחק ועל הציפיות הנכזבות. בניגוד לכך, הדרך הנכונה לייצר זוגיות טובה היא לשפר את התקשורת בין בני הזוג. כמובן, גם כאן אין מתכון פלאים לשיפור התקשורת, אבל ניתן למנות כמה "טיפים" מועילים. להלן אציג מספר עצות הלקוחות מתוך ספרו של הנדריקס, המסייעות ליצור מה שהוא מכנה "זוגיות מודעת".
- תקשורת אינה נוצרת מאליה: בן (או בת) הזוג שלך אינו נביא. אם לא תדבר אתו, הוא לא ידע מה אתה חושב או רוצה. מוטלת עליך האחריות לשתף את בן הזוג ברצונות, בצרכים ובמחשבות שלך. רק כך תוכלו להגיע להבנה מדויקת ככל האפשר של האחד את זולתו. כאשר בני הזוג אינם מניחים שהשני יכול להבינם באמצעות טלפתיה, הם לומדים בהדרגה את הצרכים והרצונות האחד של זולתו. הם גם לומדים כיצד ניתן לגרום לזולת יותר אושר וסיפוק. עצם העמדה הזו מייצרת מעגל המזין את עצמו, של חוויה חיובית מהזוגיות.
- להיות מודע: עליך לפתח מודעות לתכונות, לדחפים ולרצונות שלך, כדי שתוכל לעמוד על הציפיות שלך ועל הדברים המאכזבים אותך. לפעמים, קצר בתקשורת לא נוצר מחמת חוסר הקשבה לאחר, אלא מחוסר מודעות פנימית של האדם לרצונותיו. האיש או האישה עשויים להתבטא באופן אחד, אף שהם מעוניינים בעומק לבם בדבר-מה אחר.
- לפנות מקום ולא לוותר: הזוגיות אינה "אני" מול "אשתי" או להיפך (וגם לא "הגבר" מול "האישה"), אלא ניסיון ליצירת משהו שלישי חדש, מרחב משותף לשני בני הזוג. במודל של "אני מול בן זוגי", במקרה של ויכוח, בני הזוג חשים כי הם מוותרים לשני, מה שגורם להצטברות טינה או לפנקסנות שאין לה סוף. הזוגיות היא קשר ששני בני הזוג יוצרים יחד, ומשכך, בדיון שבו לכל אחד מהצדדים דעה שונה, על כל אחד מבני הזוג לעשות "הרחבה של האני" ולהכליל בתוך מערכת השיקולים הפרטית שלו גם את הרצונות של בן הזוג השני.
- זוגיות טובה דורשת השקעה: המערכת הזוגית המשותפת אינה שני חלקים תואמים היוצרים שלם חף מפגמים. היא מפגש בין שני אנשים בלתי מושלמים, שחוסר השלמות שלהם מייצר חיכוכים בלתי פוסקים. עצם ההכרה בחוסר השלמות מביאה את בני הזוג להבנה שכדי ליצור מערכת זוגית טובה, בריאה ומעשירה, יש צורך לעבוד קשה. ההכרה בכך שנישואין הם עבודה בלתי פוסקת של טיפוח הקשר ההדדי, קשר שאינו מובן מאליו, מגבירה את הסיכויים לאושר זוגי משותף.
כמובן, דבריו של הנדריקס הם המלצות בלבד, וניתן להוסיף עליהם עוד כהנה וכהנה, כל אחד כפי נסיונו האישי. העיקרון החשוב ביותר הוא, כאמור, ההבנה שאין בנמצא מודל מושלם לזוגיות. הזוגיות היא קשר ייחודי של איש מסוים עם אישה מסוימת, ולכל איש ולכל אישה דרכים אחרות ליצור קשר זה. בחתימת דברי אברך את הקוראים והקוראות שיזכו לזוגיות בונה, מעשירה ומאושרת.
[1] בבלי ברכות סא. "דאמר רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון, שנאמר 'אחור וקדם צרתני'."
[2] הארוויל הנדריקס, לבסוף מוצאים אהבה: מדריך לזוגיות, אחיאסף 1992. הנדריקס אמנם מצטט בענין זה (בספרו, עמוד 43) את הגרסה האפלטונית של האדם הדו-פרצופי, שם מופיעה ההפרדה בין הגבר לאשה במשמעות של עונש. הגרסה היהודית רואה בהפרדה ברכה, שכן היא נותנת לאדם את היכולת ליצור קשר עמוק יותר אל אשתו, קשר של פנים ולא קשר פסיבי של איחוי.
תמונה: Bigstock
יישר כח אהרן.
התחברתי!
יישר כח לכותב על המאמר היפה והמנומק .
ברצוני להעיר שתי נקודות .
נקודה אחת .
ודאי שהבסיס לחיי נישואין תקינים הוא התקשורת .
אבל גם כשיש תקשורת תקינה עדיין נשאלת השאלה האם בני הזוג ממצים את הפוטנציאל שיש בזוגיות .
בדרך משל יש להביא , על אדם שיש ברשותו מכונית חדשה מפוארת ,
בכל בוקר הוא יורד אליה מתרווח על המושב מפעיל את מערכת הסטריאו והמזגן ונהנה מאד ,
אבל שהמכונית יכולה ליסוע ולהביא תרומה משמעותית לחייו מעולם לא ידע .
האם נאמר שאדם זה מנצל את הפוטנציאל של מכוניתו רק משום שהוא נהנה ממנה ואין לו תקלות ?
כן הדבר בחיי הנישואין גם אם לבני הזוג יש תקשורת טובה עדיין נשאלת השאלה , האם הם ממצים את הפוטנציאל שיש בחיי נישואין .
ישנם זוגות נשואים רבים שחיים בתקשורת טובה
אבל את המושג "אהבה" בין איש לאשה מעולם הם לא הכירו .
כשהאיש הוא איש והאשה אשה כפי שבראם אלוקים מירב הסיכויים שחיי הנישואין ימצו את הפוטנציאל שלהם ,
אבל כשהאיש איננו איש והאשה איננה אשה ישנו סיכוי גבוה שמערכת הנישואין תהיה תקינה אבל רחוקה מאד ממיצוי הפוטנציאל שלה .
נקודה שניה .
ודאי הדבר שתקשורת ומודעות הם בסיס לחיי נישואין תקינים .
אבל התקשורת והמודעות מוגבלים הם .
במקרים רבים האדם סובל ואפילו סובל מאד ואין לו יכולת להביא את הדבר למודעות וודאי שלא לתקשורת.
לכן מוטלת עלינו החובה להציג בפני האיש / והאשה .
את מודל הנישואין כפי שבראו האלוקים ,
ואז הדבר יציף אצל האיש / האשה . את המודעות ואת התקשורת שתבוא בעקבותיה , על מנת לפתור את הסבל שעד עכשיו היה מחוץ למודעות .
ושוב יישר כח לכותב ולמערכת צריך עיון על העלאת הנושאים המענינים והחשובים כל כך.